שמחה על כך שקיבלנו את התורה ונתחייבנו בשמירתה

ספר וסופר

משתמש ותיק
צודק הרב @יראתי בפצותי בכל דבריו.

וחלילה להמעיט במשהו היראה.
על זה נאמר - אין אומרים אל תירא אלא למי שהוא ירא שמים לאמיתו.

אולם הדרך לחיות עם היראה הזאת, היא למתק אותה באהבה.

כלומר, יש כאן ענין של מפלסים, וכאשר מפלס היראה עולה, בגלל שההכרה בצד הגבולי של המציאות גדלה, צריך גם להגביר את המודעות והמעלה שיש בכל ענין וענין מתורתינו הקדושה מצד האהבה, כלומר מצד המחשבות העמוקות של בורא כל עולמים באופן שאינו מוסבר, ומעבר כל הענינים - כולל דור המדבר, והאוה"ח וכו' וכו', בלי למעט בהם כלל וכלל.

וממילא, יש כאן שתי הכרות נפרדות, הכרה אחת המתבוננת בכתובי היראה, ורואה מה שרואה, עד שכתוב שאפילו משה נתיירא מהגיהנם, וזה רצון השם שנפחד מאוד מהדין הנורא והאיום מי יכילנו.

אולם, יותר מזה, הוא רוצה, שכשם שפיתחנו בליבנו את ההכרה בפחד, נפתח בלב חיבור וקשר ואהבה ושמחה בעצם מציאותו ובעצם הקשר שביננו, ונאמין בו ונבטח בו ובחסדו, למרות כל מה שכתוב בצד השני, ועל גבי כל מה שאנחנו מאמינים.

וזוהי אמונה נפרדת ונבדלת.

וכך היא באמת, האמת האמיתית של 'ביטחון', בלי חשבונות, שאע"פ שאני יודע את האוה"ח, והגמרא בסנהדרין מצמיתה את חיי, עדיין אני עוצם עיני וליבי ומאמין ובוטח בחסד השם יהיה מה שיהיה.

וזה עבודה גדולה, להכין היכלות אהבה בלב, והקושי בזה גדול כפי שיעור היראה שבלב.

ועל זה נאמר - 'יראי השם - בטחו בהשם'!

ובדרך השערה והעזה בעלמא, הייתי אומר שזה מה שעתיד להיות עם כל אחד בגיהנם, שאע"פ שבודאי על כרחך אתה חי וכו' וכו', אולם אחרי שהוא נכנס על כרחו לגיהנם, וגדלה הכרתו בעוצם נוראות המציאות, הנה יחד עם זה, על כורחו מרחיב את הכלים של עצמו להכיר בעוצמת החסד הגדול והנורא של המציאות, המתגלה בשכר עולם הבא, עד שהוא מקבל עצמו ששוה מאוד לסבול הכל בשביל לזכות לזה.
ומסתבר מאוד שיש בהכרה הזאת חלק גדול בצינון הגיהנם, אם לא אגזים ואומר שזהו המדד להוציאו מהגיהנם לחיי עולם.

ואתן משל רחוק על זה.
הא למה זה דומה, לילד שמפחד לעלות כיתה, או לבחור שמפחד להתחתן, כי הוא מפסיד בזה כל מיני מנעמים צעצועים ותעתועים. ואין לו עדיין את כלי התענוג לחוש את ההנאה בשעשועי המבוגרים, וחמדת הדעת, בלתי אל שעשועיו עיניו.

ובאמת מי שלא פותח את עצמו להכיל בקרבו את התענוג של הדעת [בעליית כיתה], או את התענוג להפתח לזולת ולהיות נאמן לו [בדוגמא השניה], באמת הוא סובל סבל רב בכניסתו לעולם השני, והוא ימשיך לסבול, עד שהוא יואיל לוותר על מנעמיו, ולהפתח להתענג על מנעמי העולם העליון.

וממילא, מסתבר מאוד שסגולה נפלאה, לזכות בצינון הגיהנם לעתיד לבוא, ללמוד להתחבר ולאהוב את התורה והמצוות לכשעצמם, ומבלי להמעיט בכלל מכל הפחד הגדול והיראה הנוראה הקשורה בהכרח בתורה ובנתינתה.

וכאשר יזכה האדם שעוצמת החיבור וההנאה מהתורה ומקרבת האלוקים תכבה את הצד הרע שבאש היראה, ידע נאמנה כי נפקחו אזניו לשמוע את קול ה' האומר לו - 'אל תיראו, כי לבעבור נסות אתכם בא האלקים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו'.
 

משכנות יעקב

משתמש רגיל
יראתי בפצותי אמר:
מה ענית לטענתי, שיתכן שכל חיינו, לריק עמלנו ח"ו, שהרי בארזים נפלה שלהבת, ולשמחה מה זו עושה.

הרב יראתי בפצותי, נגעת בעמוד התיכון, ויזדעזעו עמודי הבית, ותהום כל העיר עליהם ותאמרנה הזאת נעמי.
והנה בדיוק על נושא שאלתך כתב בזוה''ק בפרשה זו, והוא הולך ומפרש את כל עניין המרגלים על שאלה זו בדיוק.
ה' יעזרנו להבין את התשובה של בני מהימנותא, וקווי ה' המה ירשו ארץ.

העתקתי לשון הזוה''ק במקורו ולאחמ''כ בתרגום.

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, מִפַּרְשְׁתָּא דָּא אוֹלִיפְנָא רָזָא דְּחָכְמְתָא, וְאִשְׁתְּמָעוּ מִנָּהּ רָזִין עִלָּאִין וְיַקִּירִין. תָּא חֲזֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מְשַׁבַּח בְּאוֹרַיְיתָא, וְאָמַר אַזִילוּ בְאוֹרְחַי, אִשְׁתַדְלוּ בְּפוּלְחַנַי, וְהָא אֲנָא מְעַיִיל לְכוֹן לְעָלְמִין טָבִין, לְעָלְמִין עִלָּאִין. בְּנֵי נָשָׁא דְּלָא יַדְעֵי, לָא מְהֵימְנֵי, וְלָא מִסְתַּכְּלֵי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר, אֲזִילוּ אֲלִילוּ הַהוּא עָלְמָא טָבָא, הַהוּא עָלְמָא עִלָּאָה דְּכִסּוּפָא. אִינּוּן אַמְרֵי, אֵיךְ נֵיכוּל לְאַלְלָא לֵיהּ, וּלְמִנְדַּע כָּל הַאי. 
מַה כְּתִיב. עֲלוּ זֶה בַנֶּגֶב, אִשְׁתְּדָּלוּ בְּאוֹרַיְיתָא, וְתֶחמוּן דְּהָא הִיא קַיְּימָא קַמַיְּיכוּ, וּמִנָהּ תִּנְדְּעוּן לֵיהּ. (במדבר יג) וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִיא וְגוֹ'. תֶּחמוּן מִנָּהּ הַהוּא עָלְמָא, דְּהָא יְרוּתָא דְּאַחֲסָנָא, דַּאֲנָא עָיֵיל לְכוּ בָּה. וְאֶת הָעָם הַיּוֹשֵׁב עָלֶיהָ, אִינּוּן צַדִּיקַיָּיא דִּבְגִנְתָּא דְּעֵדֶן, דְּקַיְימָן שׁוּרִין שׁוּרִין בִּיקָרָא עִלָּאָה, בְּדַרְגִּין עִלָּאִין.
 
דף ק''ס ע''א
 
הֶחָזָק הוּא הֲרָפֶה, בָּהּ תֶּחמוּ אִי זָכוּ לְכָל הַאי כַּד אַתְּקָפוּ עַל יִצְרֵיהוֹן, וְתַבְרוּ לֵיהּ, אִי לָא. אוֹ כַּד אַתְּקָפוּ בְּאוֹרַיְיתָא, לְמִלְעֵי בָּהּ יְמָמָא וְלֵילְיָא. אוֹ אִי אַרְפּוּ יְדַיְיהוּ מִנָּהּ. וְזָכוּ לְכָל הַאי. הַמְעַט הוּא אִם רָב, אִי סַגִּיאִין אִינּוּן דְּאִשְׁתָּדָּלוּ בְּפוּלְחָנִי, וְאַתְּקִיפוּ בְּאוֹרַיְיתָא, בְּגִין דְּזָכוּ לְכָל הַאי אִי לָא. (במדבר י''ג) וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִיא אִם רָזָא. מִדְּאוֹרַיְיתָא תִּנְדְּעוּן מַה הָאָרֶץ. מַה הַהוּא עָלְמָא אִי אַסְגֵּי טִיבוּ עִלָּאָה לְיָתְבָהָא, אוֹ אִי אַזְעִיר מִנֵּהּ כְּלוּם. הֲיֵשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן, הֲאִית בָּהּ אִילָנָא דְּחַיֵּי, לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמִין, אוֹ אִי צְרוֹרָא דְּחַיֵּי אִשְׁתְּכַח בְּגַוָּוהּ, אִם לָא. (דף ק''ס ע''א) (במדבר י''ג) וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן. וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, בְּנֵי נָשָׁא סַלְּקִין בְּגַוָּוהּ בַנֶּגֶב, בְּלִבָּא עַצְלָא, כְּמַאן דְּאִשְׁתְּדַל בְּמַגָּנָא, בִּנְגִּיבוּ, דְּחָשִׁיב דְּלֵית בָּהּ אֲגָר, חָמֵי דְּהָא עוּתְרָא דְּהַאי עָלְמָא אָבִיד בְּגִינָהּ, חָשִׁיב דְּכֹלָּא הוּא. בַנֶּגֶב: כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (בראשית ח) חָרְבוּ הַמַּיִם, וּמְתַּרְגְמִינָן נְגִיבוּ. 
לְבָתַר וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן, עַד דְּאָתֵי לְאִתְחַבְּרָא בָּהּ, קָארֵי וְשָׁאנֵי בָּה. (במדבר י''ג) וְשָׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, תַּמָּן חָמֵי פְּלִיגָּן סַגִּיאִין, טָמֵא וְטָהוֹר, אָסוּר וּמוּתָּר, (נ''א כשר ופסול) עוֹנָשִׁין וְאַגָּרִין. אִלֵּין אִינּוּן אָרְחֵי דְּאוֹרַיְיתָא, דִּקְדוּקֵי אוֹרַיְיתָא. יְלִידֵי הָעֲנָק, דְּאִתְיְלִידוּ מִסִּטְרָא דִּגְבוּרָה.
 
וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה, אִלֵּין אִינּוּן שִׁבְעִין אַנְפִּין דְּאוֹרַיְיתָא, שִׁבְעִין פָּנִים אִית לָהּ, לְכָל סִטְרָא עַשְׂרָה. וְחֶבְרוֹן, דָּא אוֹרַיְיתָא, מַאן דְּאִשְׁתְּדַל בָּהּ אִקְרֵי חָבֵר. לִפְנֵי צוֹעַן מִצְרָיִם, תָּנֵינָן אוֹרַיְיתָא אִית לָקֳבֵל אוֹרַיְיתָא. וְהַיְינוּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב, וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְהַאי (מלכות) חֶבְרוֹן. מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב נַפְקַת. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (משלי ז) אֱמוֹר לַחָכְמָה אֲחוֹתִי אָתְּ. וְהַאי נִבְנְתָה שֶׁבַע שְׁנִין, דְבְּגִין כָּךְ אִקְרֵי בַּת שֶׁבַע. לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (מלכים א ה) וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכָּל חָכְמַת מִצְרָיִם. (במדבר י''ג) וַיָבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל, אִלֵּין אִינּוּן מִלֵּי אַגָּדָה, דְּרָשָׁה, דְּתַּלְיָין מִסִּטְרָא דִּמְהֵימְנוּתָא. וַיִכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְגוֹ', אוֹלְפִין מִתַּמָּן רָאשֵׁי פִּרְקִין, רָאשֵׁי מִלִּין, אִינּוּן דִּבְנֵי מְהֵימְנוּתָא, חַדָּאן בְּמִלִּין, וּמִתְבָּרְכָן מִלִּין בְּגַוַיְיהוּ, וּמִסְתַּכְּלָן שָׁרְשָׁא חַד וְעִקָרָא חַד, וְלָא אִשְׁתְּכַח בְּהוּ פִּרוּדָא. אִינּוּן דְּלָא מִשְׁתַּכְּחֵי בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא, וְלָא אוֹלְפֵי אוֹרַיְיתָא לִשְׁמָהּ, שַׁוְיָן לֵיהּ לִמְהֵימְנוּתָא בְּפִרוּדָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיִּשָּׂאוּהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם, בְּפִרוּדָא. מַהוּ בַמּוֹט. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (תהלים קכא) אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ. וּמִן הָרִמּוֹנִים וּמִן הַתְּאֵנִים, כֹּלָּא שָׁוִין לְהָנֵי מִילֵי לְסִטְרָא אַחֲרָא, לְסִטְרָא דְּמִינָאֵי, לְסִטְרָא דְּפִרוּדָא.
 
הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ. וַיָּשֻׁבוּ, תַּיְיבִין לְסִטְרָא בִּישָׁא, וְתַיְיבִין מֵאָרְחָא דִּקְשׁוֹט. אַמְרֵי, מַאי אִכְפַּת לָן. עַד יוֹמָא לָא חֲמֵינָא טַב לְעָלְמָא, אַעְמַלְנָא בָּהּ, בֵּיתָא רֵיקָם. יָתִיבְנָא בִּקְלָנָא דְּעַמָּא, וּלְהַהוּא עָלְמָא מַאן יִזְכֵּי וּמַאן יֵיעוּל לְגַוִּויהּ, טַב לָן דְּלָא אַטְרַחְנָא כּוּלֵי הַאי. (במדבר י''ג) וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ', הָא אַעְמַלְנָא וְלָאֵינָא, בְּגִין לְמִנְדַּע חוּלָקָא דְּהַהוּא עָלְמָא. וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא, טַב הוּא הַהוּא עָלְמָא עִלָּאָה, כְּמָה דְּיָדַעְנָא בְּאוֹרַיְיתָא, אֲבָל מַאן יְכִיל לְמִזְכֵּי בֵּיהּ. (במדבר י''ג) אֶפֶס כִּי עַז הָעָם, תַּקִּיף הוּא, דְּלָא יַחֲשִׁיב כָּל עָלְמָא כְּלָל, בְּגִין דִּיְהֵא לֵיהּ עוּתְרָא סַגִיא לְאִשְׁתַּדְּלָא בֵּיהּ, מַאן הוּא דְּיִזְכֵּי בָּהּ. וַדַּאי אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיּוֹשֵׁב בָּאָרֶץ, מַאן דְּבָעֵי לְמִזְכֵּי בָּהּ, בָּעֵי לְמֶהֱוִי תַּקִּיף בְּעוּתְרָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (משלי יח) וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוּת. וְהֶעָרִים גְּדוֹלוֹת בְּצוּרוֹת. בָּתִּין מַלְיָין כָּל טוּבָא, דְּלָא יַחְסְרוּן מִכֹּלָּא. וְעִם כָּל דָּא וְגַם יְלִידֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם, בָּעֵי גּוּפָא תַּקִּיף, גִּיבֹּר כַּאֲרִי. (דאשתכח תמן תדירא) בְּגִין דְּהִיא מַתֶּשֶׁת חֵילֵיהּ דְּבַּר נָשׁ לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּהַהוּא אִיסוּר וְהֵתֵּר, טָמֵא וְטָהוֹר, כָּשֵׁר וּפָסוּל. מַאן יֵיכוּל לְזַכָּאָה בָּהּ.
 
וְעוֹד, (במדבר י''ג) עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. אִי יֵימָּא בַּר נָשׁ, דְּאֲפִילּוּ בְּכָל דָּא יִזְכֵּי. עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, הָא יִצְרָא בִּישָׁא, קַטֵיגוֹרָא, מְקַטְרְגָא דְּבַר נָשׁ, דְּיִשְׁתְּכַח תָּדִיר בְּגוּפָא. וְהַחִתִּי וְהָאֱמוֹרִי וְגוֹ', כַּמָה מְקַטְרְגֵי מִשְׁתַּכְּחֵי תַּמָּן. דְּלָא יָכִיל בַּר נָשׁ לְמֵיעַל בְּהַהוּא עָלְמָא כְּלָל, מַאן יִזְכֵּי לֵיהּ, וּמַאן יֵיעוּל בְּגַוִיהּ, בְּמִלִּין אִלֵּין, (במדבר לב) וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. בְּגִין דְּאַפִּיקוּ שׁוּם בִּישׁ עָלָהּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר וַיּוֹצִיאוּ אֶת דִּבַּת הָאָרֶץ.
 
אִינּוּן בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא מַאי קָא אָמְרֵי, אִם חָפֵץ בָּנוּ יְיָ וּנְתָנָה לָנוּ. כֵּיוָן דְּיִשְׁתָּדַּל בַּר נָשׁ בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָא בָּעֵי מִנָן אֶלָּא לִבָּא, וְיִסְתַּמְרוּן הַהוּא רְשִׁימָא קַדִּישָׁא, דִּכְתִּיב, (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ.
 
דף ק''ס ע''ב 
אֲבָל, (דף ק''ס ע''ב) (במדבר י''ד) אַךְ בַּיְיָ אַל תִּמְרוֹדוּ, בָּעֵי דְּלָא יִמְרְדוּן בְּאוֹרַיְיתָא, דְּאוֹרַיְיתָא לָא בָּעֵי עוּתְרָא, וְלָא מָאנֵי דְּכַסְפָּא וְדַהֲבָא. וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ, דְּהָא גּוּפָא תְּבִירָא, אִי יִשְׁתְּדַל בְּאוֹרַיְיתָא, יִשְׁכַּח אַסְוָותָא בְּכֹלָּא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (משלי ג) רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךָ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ. וּכְתִיב (משלי ד) וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא. וְכָל אִינּוּן מְקַטְרְגֵי, אִינּוּן מַכְרְזָאן וְאָמְרֵי, פַּנוּ אֲתָר לִפְלָנְיָּיא עַבְדָּא דְּמַלְכָּא. 
בְּגִין כַּךְ אַל תִּירְאוּ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם, אִינּוּן בְּגַרְמַיְיהוּ מְזַמְּנָן מְזוֹנֵי בְּכָל יוֹמָא לְאִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא. כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (מלכים א יז) וְאֶת הָעוֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךָ. וּכְתִיב (מלכים א יז) וְהָעוֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר. סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם. מַאן צִלָּם. דָּא תּוּקְפָּא דְּדִינָא קַשְׁיָא. מַאי טַעֲמָא אַעְדֵּי. מִשּׁוּם דְּיְיָ אִתָּנוּ אַל תִּירָאוּם. כֹּלָּא אַעְדִּיאוּ בְּגִין אוֹרַיְיתָא. זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּאִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא לִשְׁמָהּ, דְּהָא מִתְקַשְּׁרֵי בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מַמָּשׁ. וְאִקְרוּן אַחִים וְרֵעִים. הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים קכב) לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָא שָׁלוֹם בָּךְ. 

תרגום:
 אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מִפָּרָשָׁה זוֹ לָמַדְנוּ סוֹד חָכְמָה, וְנִשְׁמָעִים מִמֶּנָּה סוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים וְנִכְבָּדִים. בּא וּרְאֵה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁבֵּחַ בַּתּוֹרָה וְאוֹמֵר: לְכוּ בִדְרָכַי, הִשְׁתַּדְּלוּ בַעֲבוֹדָתִי, וַהֲרֵינִי מַכְנִיסְכֶם לְעוֹלָמוֹת טוֹבִים, לְעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים. בְּנֵי אָדָם שֶׁלֹּא יוֹדְעִים, לֹא מַאֲמִינִים וְלֹא מִסְתַּכְּלִים, אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְכוּ תְּרַגְּלוּ אוֹתוֹ עוֹלָם טוֹב, אוֹתוֹ עוֹלָם עֶלְיוֹן שֶׁל כִּסּוּפִים. הֵם אוֹמְרִים: אֵיךְ נוּכַל לְרַגֵּל אוֹתוֹ וְלָדַעַת כָּל זֶה?
 
מַה כָּתוּב? עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב. הִשְׁתַּדְּלוּ בַתּוֹרָה וְתִרְאוּ שֶׁהֲרֵי הִיא עוֹמֶדֶת לִפְנֵיכֶם, וּמִמֶּנָּה תֵדְעוּ אוֹתוֹ. וּרְאִיתֶם אֶת הָאָרֶץ מַה הִיא וְגוֹ'. תִּרְאוּ מִמֶּנָּה אוֹתוֹ עוֹלָם, שֶׁהֲרֵי יְרֻשָּׁה שֶׁל חֵלֶק שֶׁאֲנִי מַכְנִיסְכֶם בָּהּ. וְאֶת הָעָם הַיֹּשֵׁב עָלֶיהָ - אוֹתָם צַדִּיקִים שֶׁבְּגַן עֵדֶן, שֶׁעוֹמְדִים שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת בְּכָבוֹד עֵלְיוֹן בִּדְרָגוֹת עֶלְיוֹנוֹת.
 דף ק''ס ע''א
 
הֶחָזָקֹ הוּא הֲרָפֶה. בָּהּ תִּרְאוּ אִם זָכוּ לְכָל זֶה כְּשֶׁהִתְגַּבְּרוּ עַל יִצְרָם וּשְׁבָרוּהוּ, אִם לֹא. אוֹ כְּשֶׁהִתְחַזְּקוּ בַתּוֹרָה לַעֲסֹק בָּהּ יוֹמָם וָלַיְלָה. אוֹ אִם הֲרָפוּ יְדֵיהֶם מִמֶּנָּה, וְזָכוּ לְכָל זֶה. הַמְעַט הוּא אִם רָב, אִם רַבִּים אֵלּוּ שֶׁהִשְׁתַּדְּלוּ בַעֲבוֹדָתִי וְהִתְחַזְּקוּ בַתּוֹרָה מִשּׁוּם שֶׁזָּכוּ לְכָל זֶה, אִם לֹא. וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִיא אִם רָזָה. מֵהַתּוֹרָה תֵּדְעוּ מָה הָאָרֶץ, מָה אוֹתוֹ עוֹלָם, אִם מַרְבֶּה טוֹבָה עֶלְיוֹנָה לְיוֹשְׁבֶיהָ, אוֹ אִם מַמְעִיט מִמֶּנּוּ כְּלוּם. הֲיֶשׁ בָּהּ עֵץ אִם אַיִן. הֲיֶשׁ בָּהּ עֵץ הַחַיִּים לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, אוֹ שֶׁצְּרוֹר הַחַיִּים נִמְצָא בְתוֹכָהּ, אִם לֹא. וַיַּעָלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן. וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִים לְתוֹכָהּ בַּנֶּגֶב, בְּלֵב עָצֵל, כְּמִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בְּחִנָּם, בְּיֹבֶשׁ, שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁאֵין בָּהּ שָׂכָר. רוֹאֶה שֶׁעֹשֶׁר הָעוֹלָם הַזֶּה אָבַד בִּגְלָלָהּ, חוֹשֵׁב שֶׁהוּא הַכֹּל. בַּנֶּגֶב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשיתח) חָרְבוּ הַמַּיִם, וּמְתַרְגְּמִים נְגִיבוּ.
 
אַחַר כָּךְ - וַיָּבא עַד חֶבְרוֹן. עַד שֶׁבָּא לְהִתְחַבֵּר בָּהּ, קוֹרֵא וְשׁוֹנֶה בָּהּ. וְשָׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, שָׁם רוֹאֶה פִלּוּגִים רַבִּים, טָמֵא וְטָהוֹר, אָסוּר וּמֻתָּר, (כשר ופסול) עֳנָשִׁים וּשְׂכָרִים. אֵלֶּה אוֹתָם דַּרְכֵי הַתּוֹרָה, דִּקְדּוּקֵי הַתּוֹרָה. יְלִידֵי הָעֲנָק, שֶׁנּוֹלְדוּ מִצַּד הַגְּבוּרָה.
 
וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה - אֵלֶּה אוֹתָם שִׁבְעִים פָּנִים שֶׁל הַתּוֹרָה. שִׁבְעִים פָּנִים יֵשׁ לָהּ, לְכָל צַד עֶשֶׂר. וְחֶבְרוֹן, זוֹ הַתּוֹרָה, מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בָּהּ נִקְרָא חָבֵר. לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם. שָׁנִינוּ, יֵשׁ תּוֹרָה מוּל תּוֹרָה, וְהַיְנוּ תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. וְזֶה (מלכות) חֶבְרוֹן. מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב יוֹצֵאת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משליז) אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי אָתְּ. וְזוֹ נִבְנְתָה שֶׁבַע שָׁנִים, שֶׁבִּגְלַל זֶה נִקְרֵאת בַּת שֶׁבַע, לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ה) וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכָּל חָכְמַת מִצְרָיִם. וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל - אֵלֶּה אוֹתָם דִּבְרֵי אַגָּדָה, דְּרָשָׁה, שֶׁתְּלוּיִים מִצַּד הָאֱמוּנָה. וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְגוֹ', לוֹמְדִים מִשָּׁם רָאשֵׁי פְרָקִים, רָאשֵׁי דְבָרִים, אוֹתָם שֶׁבְּנֵי הָאֱמוּנָה שְׂמֵחִים בִּדְבָרִים, וּמִתְבָּרְכִים דְּבָרִים בְּתוֹכָם, וּמִסְתַּכְּלִים שֹׁרֶשׁ אֶחָד וְעִקָּר אֶחָד, וְלֹא נִמְצָא בָהֶם פֵּרוּד. אוֹתָם שֶׁלֹּא נִמְצָאִים בְּנֵי אֱמוּנָה וְלֹא לוֹמְדִים תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, שָׂמִים אֶת הָאֱמוּנָה בְּפֵרוּד. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם, בְּפֵרוּד. מַהוּ בַמּוֹט? כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכא) אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךְ. וּמִן הָרִמֹּנִים וּמִן הַתְּאֵנִים, הַכֹּל שָׁוִים לִדְבָרִים אֵלֶּה לְצַד אַחֵר, לְצַד הַמִּינִים, לְצַד הַפֵּרוּד. 
זְהִוּ שֶׁכָּתוּב וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ. וַיָּשֻׁבוּ, שָׁבִים לְצַד הָרָע וְשָׁבִים מִדֶּרֶךְ הָאֱמֶת. אוֹמְרִים, מָה אִכְפַּת לָנוּ? עַד הַיּוֹם לֹא רָאִינוּ טוֹב לָעוֹלָם. עָמַלְנוּ בָהּ, הַבַּיִת רֵיק, יָשַׁבְנוּ בְקָלוֹן בָּעָם, וּלְאוֹתוֹ עוֹלָם מִי יִזְכֶּה וּמִי יִכָּנֵס לְתוֹכוֹ? טוֹב לָנוּ שֶׁלֹּא טָרַחְנוּ כָּל זֶה. וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ וְגוֹ', הֲרֵי עָמַלְנוּ וְעָיַפְנוּ בִּשְׁבִיל לָדַעַת חֵלֶק אוֹתוֹ עוֹלָם. וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִיא, טוֹב הוּא אוֹתוֹ עוֹלָם עֶלְיוֹן, כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְנוּ בַתּוֹרָה, אֲבָל מִי יָכוֹל לִזְכּוֹת בּוֹ? אֶפֶס כִּי עַז הָעָם, תַּקִּיף הוּא, שֶׁלֹּא יַחֲשִׁיב כָּל הָעוֹלָם כְּלָל, מִשּׁוּם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ עֹשֶׁר רַב לְהִשְׁתַּדֵּל בּוֹ, מִי הוּא שֶׁיִּזְכֶּה בָּהּ? וַדַּאי אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ. מִי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת בָּהּ, צָרִיךְ לִהְיוֹת חָזָק בְּעֹשֶׁר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יח) וְעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת. וְהֶעָרִים גְּדֹלֹת בְּצֻרוֹת, בָּתִּים מְלֵאִים כָּל טוֹב שֶׁלֹּא יֶחֶסְרוּ מֵהַכֹּל. וְעִם כָּל זֶה, וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם, צָרִיךְ גּוּף חָזָק, גִּבּוֹר כַּאֲרִי. (שימצא שם תמיד) מִשּׁוּם שֶׁהִיא מַתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל בְּאוֹתוֹ אִסּוּר וְהֶתֵּר, טָמֵא וְטָהוֹר, כָּשֵׁר וּפָסוּל. מִי יָכוֹל לִזְכּוֹת בָּהּ?
 
וְעוֹד, עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב. אִם יֹאמַר אָדָם שֶׁאֲפִלּוּ שֶׁיִּזְכֶּה לְכָל זֶה, עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, הֲרֵי יֵצֶר הָרָע, הַקָּטֵגוֹר, מְקַטְרֵג עַל הָאָדָם, שֶׁנִּמְצָא תָמִיד בַּגּוּף. וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְגוֹ', כַּמָּה מְקַטְרְגִים נִמְצָאִים שָׁם, (כדי) שֶׁלֹּא יָכוֹל הָאָדָם לְהִכָּנֵס לְאוֹתוֹ עוֹלָם כְּלָל, מִי יִזְכֶּה בּוֹ וּמִי יִכָּנֵס לְתוֹכוֹ? בַּדְּבָרִים הַלָּלוּ (במדברלב) וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִשּׁוּם שֶׁהוֹצִיאוּ שֵׁם רַע עָלֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ.
 
אוֹתָם בְּנֵי הָאֱמוּנָה מָה אוֹמְרִים? אִם חָפֵץ בָּנוּ ה' [וגו'] וּנְתָנָהּ לָנוּ. כֵּיוָן שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל אָדָם בִּרְצוֹן הַלֵּב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֹא צָרִיךְ מִמֶּנּוּ אֶלָּא הַלֵּב, וְיִשְׁמְרוּ אוֹתוֹ רִשּׁוּם קָדוֹשׁ, שֶׁכָתוּב (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ.

דף ק''ס ע''ב 
אֲבָל, אַךְ בַּה' אַל תִּמְרֹדוּ. צָרִיךְ שֶׁלֹּא תִמְרְדוּ בַתּוֹרָה, שֶׁהַתּוֹרָה לֹא צְרִיכָה עֹשֶׁר וְלֹא כְּלֵי כֶסֶף וְזָהָב. וְאַתֶּם אַל תִּירְאוּ אֶת עַם הָאָרֶץ, שֶׁהֲרֵי גּוּף שָׁבוּר, אִם יִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, יִמְצָא רְפוּאָה בַּכֹּל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (משלי ג) רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶךְ וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךְ. וְכָתוּב (שם ד) וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא. וְכָל אוֹתָם מְקַטְרְגִים מַכְרִיזִים וְאוֹמְרִים: פַּנּוּ מָקוֹם לִפְלוֹנִי עֶבֶד הַמֶּלֶךְ!
 
בִּגְלַל זֶה אַל תִּירְאוּ, כִּי לַחְמֵנוּ הֵם. הֵם בְּעַצְמָם מְזַמְּנִים מְזוֹנוֹת בְּכָל יוֹם לְכָל אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יז) וְאֶת הָעֹרְבִים צִוִּיתִי לְכַלְכֶּלְךְ, וְכָתוּב (שם) וְהָעוֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר. סָר צִלָּם מֵעֲלֵיהֶם. מַהוּ צִלָּם? זֶה תֹקֶף הַדִּין הַקָּשֶׁה. מָה הַטַּעַם סָר? מִשּׁוּם שֶׁה' אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם. הַכֹּל זָז בִּגְלַל הַתּוֹרָה. אַשְׁרֵי חֵלֶק אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, שֶׁהֲרֵי מִתְקַשְּׁרִים בַּקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַמָּשׁ, וְנִקְרָאִים אַחִים וְרֵעִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים קכב) לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ.

 
 

החושב

משתמש רגיל
יראתי בפצותי אמר:
אני רוצה לשאול שאלה שתרגיז רבים, ואני מתנצל מראש, אך לדעתי הדבר צריך בירור.
האם יש על מה לשמוח שקבלנו את התורה?? הרי בפשטות, נאמר בעדינות, זה עסקה מאוד בעייתית, יש תרי"ג אפשרויות כישלון, ועוד רבבות פרטי דין, מדאורייתא ומדרבנן, ועל כל אחד אפשר לירש גיהנם. אינני יודע אם אחד מאלף הצליח להרוויח בעסקה. וזה מלבד דברי האוה"ח בכמה מקומות, שהעיקר אינו קיום המצוות, אלא שלא לפגום בעברות, וא"כ אנה אנו באים.
בלא מתן תורה, יש רק שבע מצוות בני נח, ואפי' לשיטת הרמב"ן, שדינים זה כל דיני ממונות, עדיין זה סביר, ולרמב"ם שהמצוות מאוד מצומצמות, זה קל מאוד, וזוכים לחיי העוה"ב. אך כיום שאנו מחוייבים בכל זאת, מה הסיכוי בכלל להצליח?? ואף אם בסוף נגיע לגן עדן, מה צריך לעבור עד אז, ולנקות את כל העבירות, ואפילו צדיקים, אין צדיק בארץ, ומה נענה אזובי קיר.
הרי שמדובר בעסקה, שאם הייתה עסקת ממון, כל אדם היה דוחה אותה, רחוק מאוד מרווח, וקרוב מאוד - ואולי אפי' וודאי להפסד.
ובכלל, הרי דקדוק הדין של מעלה, מפורש במקומות רבים, ולכאורה מה הצדק, שאדם מתאמץ כל ימיו, ולריק עמלו, כי נמצאים בו עוונות, כשהאמת שמראש אין כמעט סיכוי שיעמוד בכל הנסיונות.
ובכל מקרה על מה השמחה, ועל מה ההודאה??
שמעתי מהגרח"י שרייבר שליט"א על מה שכתב הרמב"ם בפיה"מ (סוף מכות) על מתנ' דרבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקב"ה לזכות את ישראל וכו' וכתב הרמב"ם מעיקרי האמונה בתורה כי כשיקיים אדם מצוה מתרי"ג מצוות כראוי וכהוגן ולא ישתף עמה כוונה מכוונת העולם בשום פנים אלא שיעשה אותה לשמה באהבה כמו שביארתי לך הנה זכה בה לחיי עולם הבא ועל זה אמר רבי חנניא כי המצוות בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה ובעשות אותה ההמצוה תחיה נפשו באותו מעשה וכו'.
ואמר הגרח"י שאפ' שמאות פעמים יעבור אדם על המצוה אפ"ה אין כל שיעור בין שכר המצוה לעונש העבירה כמבואר בדברי הרמב"ם, וניחא ליה לאיניש שיתחייב בתרי"ג מצוות ויעבור עליהם כדי שפעם אחת יקיים מצוה בשלמות ובזה יזכה לחיי נצח: 
והוא מה שאמר רבי חנניא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות 
 
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
החושב אמר:
כתב הרמב"ם מעיקרי האמונה בתורה כי כשיקיים אדם מצוה מתרי"ג מצוות כראוי וכהוגן ולא ישתף עמה כוונה מכוונת העולם בשום פנים אלא שיעשה אותה לשמה באהבה כמו שביארתי לך הנה זכה בה לחיי עולם הבא ועל זה אמר רבי חנניא כי המצוות בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה ובעשות אותה ההמצוה תחיה נפשו באותו מעשה וכו'.

וכיון שהוזכרו דברי הרמב"ם
מה המקור של הרמב"ם בחז"ל
ואמנם אמרו חז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב
אבל מניין הדבר שהדבר תלוי במה שיעשה מצווה אחת בשלימות
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
החושב אמר:
כתב הרמב"ם מעיקרי האמונה בתורה כי כשיקיים אדם מצוה מתרי"ג מצוות כראוי וכהוגן ולא ישתף עמה כוונה מכוונת העולם בשום פנים אלא שיעשה אותה לשמה באהבה כמו שביארתי לך הנה זכה בה לחיי עולם הבא ועל זה אמר רבי חנניא כי המצוות בהיותם הרבה אי אפשר שלא יעשה אדם בחייו אחת מהם על מתכונתה ושלמותה ובעשות אותה ההמצוה תחיה נפשו באותו מעשה וכו'.

וכיון שהוזכרו דברי הרמב"ם
מה המקור של הרמב"ם בחז"ל
ואמנם אמרו חז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב
אבל מניין הדבר שהדבר תלוי במה שיעשה מצווה אחת בשלימות
ז"ל הרמב"ם שם בשלמות, ומשם תוכל ללמוד מהיכן למד זאת.
רמב"ם על משנה מסכת מכות פרק ג משנה טז
[יז] מיסודות האמונה בתורה שאם קיים האדם מצוה משלש עשרה ושש מאות מצות כראוי וכהוגן ולא שתף עמה מטרה ממטרות העולם הזה כלל, אלא עשאה לשמה מאהבה כמו שביארתי לך, הרי הוא זוכה בה לחיי העולם הבא, לכן אמר ר' חנניה כי מחמת רבוי המצות אי אפשר שלא יעשה האדם אחת בכל ימי חייו בשלימות ויזכה להשארות הנפש באותו המעשה. וממה שמורה על היסוד הזה שאלת ר' חנניה בן תרדיון מה אני לחיי העולם הבא, וענהו העונה כלום בא לידך מעשה, כלומר האם נזדמן לך עשיית מצוה כראוי, ענה לו שנזדמנה לו מצות צדקה בתכלית השלמות האפשרית, וזכה בה לחיי העולם הבא. ופירוש הפסוק ה' חפץ לצדק את ישראל למען כן יגדיל תורה ויאדיר.
 

איכא מאן דאמר

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
וכיון שהוזכרו דברי הרמב"ם
מה המקור של הרמב"ם בחז"ל
ואמנם אמרו חז"ל כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב
אבל מניין הדבר שהדבר תלוי במה שיעשה מצווה אחת בשלימות
סנהדרין קיא.
שיטת רבי יוחנן
בתולדות יעקב יוסף מאריך בעניין זה
 

ספר וסופר

משתמש ותיק
אף שבזוהר שהביא הרב @משכנות יעקב שליט"א, לומד מהסיפור של המרגלים את האמונה בה' בכל מקרה ובכל מצב, שלא כחטאינו עשה לנו ולא כעוונתינו גמל עלינו.

אולם בתנא דבי אליהו [רבה ג ב] כבר עמדו על הערתו של הרב @יראתי בפצותי שהמעשה של דור המדבר היה צריך לגרום פחד, ולישוא ק"ו בעצמו, אם בארזים נפלה שלהבת וכו'.

אמנם בתנא דבי אליהו, עצמו כתוב, שעל זה נאמר שחזר הקב"ה לרצות את ישראל על זה.
 
אמר להם הקב"ה לישראל אם אתם באים ללמוד דרכי, בואו ולמדו מאנשי דור המדבר, שאע"פ שעשו את התורה כל ימיהם, כיון שאמרו לפני דבר שלא כהוגן, הפגעתי בהן מיד, לכך נאמר קול ה' חוצב להבות אש, קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש.
חזר הקב"ה לרצות את ישראל ואמר להם, בני נשבע אני בכסא הכבוד שלי, שאפילו תינוק בבית רבו עוסק בתורה לשמי, שכרו מונח לפני, ובלבד שיהא שמור מן העבירה.
ואפילו אין בידו של אדם אלא דרך ארץ ומקרא בלבד, שכרו מונח לפני, ובלבד שיהא שמור מן העבירה.
ואפילו אין בידו של אדם לא מקרא ולא משנה אלא משכים ומעריב לבית הכנסת ולבהמ"ד וקורא ק"ש בעבור שמי הגדול, שכרו מונח לפני, ובלבד שיהא שמור מן העבירה.
למה ישראל דומין בעוה"ז לפני אביהן שבשמים לאילה זו שמעברת בצער, ויולדת בצער, תחלתה קשות, ונחת רוח בסוף שנאמר קול ה' יחולל אילות ויחשוף יערות ובהיכלו כולו אומר כבוד באותה שעה יהיה כל העולם מרתיע ויאמרו שמא בא מבול לעולם לאבד את העולם שנאמר ה' למבול ישב השיבה רוח הקודש אותן ויאמר לא בא מלך מלכי המלכים הקב"ה אלא לעשות משתה לבניו ויאמר לא באתי אלא למלוך על כל העולם שנאמר וישב ה' מלך לעולם ומפני מה אני מולך מפני שאתם מפרכסין במעשיכם הטובים ובתלמוד תורה שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום
 עוד אמר דוד המלך ע"ה אני יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי ואהבתי עלתה על כלם לפיכך כרת לי הקב"ה ברית שאני אהיה בקי במקרא ובמשנה בהלכות ובאגדות שנאמר כי לא כן ביתי עם אל ברית עולם שם לי ערוכה בכל ושמורה כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח

אולם מי ששם לב, שם כתוב בכל משפט - 'ובלבד שיהא שמור מהעבירה'.

וזאת אומרת, שאין אף אחד בעולם שיגיד לך, אל תפחד מהעברות שלך, כי מה פתאום לא לפחד, זה באמת מפחיד.

אבל יחד עם הפחד, מוכרחים להתחזק באמונה גמורה, ובבטחון נפלא, באהבת השם ובחמלתו, שאין להשם מעצור להושיע ברב ובמעט, וכמו שכתוב בפסוק הנ"ל - לא כחטאנו עשה לנו ולא כעוונתינו גמל עלינו, וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח.

והבטחון הזה הוא אחד מהחיובים היותר נוראים המוטלים על האדם, ואין הדבר תלוי אלא בו, לקבוע בלבו את אהבתו האינסופית של בורא כל העולמות, שעל כל פנים, חשב מחשבות שלא ידח ממנו נדח.

ויש להעיר שגם בין כל המילים הנפלאות של הזוהר הנ"ל, גם השתרבבו כמה מילים, שבמפורש מכוונים לאותם מילים של התנא דבי אליהו [וכידוע שכאשר מדברים על עבירה סתם מתכוונים לזה].
משכנות יעקב אמר:
אִינּוּן בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא מַאי קָא אָמְרֵי, אִם חָפֵץ בָּנוּ יְיָ וּנְתָנָה לָנוּ. כֵּיוָן דְּיִשְׁתָּדַּל בַּר נָשׁ בִּרְעוּתָא דְּלִבָּא לְגַבֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָא בָּעֵי מִנָן אֶלָּא לִבָּא, וְיִסְתַּמְרוּן הַהוּא רְשִׁימָא קַדִּישָׁא, דִּכְתִּיב, (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ.

ועל כולם, אין לנו אלא דברי דוד המלך, 'יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי ואהבתי עלתה על כולם'.
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
ספר וסופר אמר:
שלא כחטאינו עשה לנו ולא כעוונתינו גמל עלינו.

בכלל ראוי ללמוד היטב ולהתבונן בכל הפרק (קג) בתהילים בו מופיע פסוק זה, שכולו נוגע בדיוק בנושא האשכול הזה, ויש שם הרחבה גדולה בענין חסד ד' עלינו, להרחיק מעלינו פשעינו, כרחוק מזרח ממערב, וכרחם אב על בנים, כי הוא ידע יצרנו וכו' וכו' ולא לנצח יריב וכו'. (ומאידך, גם שם מוזכר כ"פ התנאי של 'יראיו').
 
לישועתך קויתי השם אמר:
פיילוט 0.4 אמר:
אגב, @יראתי בפצותי מה אתה מכוון כל בקר בשלא עשני גוי?
ומה אתה מכוון?
למנוע אי הבנה,
זה ברור שלהיות יהודי זה הדבר הכי גדול בעולם, וזה השמחה הכי גדולה שאין עמה שום תערובת של עצב כלל, כן כתב רבי צדוק הכהן מלובלין זיע"א. ורבי נחמן מברסלב זיע"א דיבר הרבה מזה. אמנם עדיין יש מקום לנסות להבין את זה. ותמיד צריך לזכור מה שאמר מי שאמר: שאחרי קצה הידיעה מגיעה האמונה, לא כל דבר מבינים, אבל צריך להאמין.
 

אור זורח

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
אני רוצה לשאול שאלה שתרגיז רבים, ואני מתנצל מראש, אך לדעתי הדבר צריך בירור.
האם יש על מה לשמוח שקבלנו את התורה?? הרי בפשטות, נאמר בעדינות, זה עסקה מאוד בעייתית, יש תרי"ג אפשרויות כישלון, ועוד רבבות פרטי דין, מדאורייתא ומדרבנן, ועל כל אחד אפשר לירש גיהנם. אינני יודע אם אחד מאלף הצליח להרוויח בעסקה. וזה מלבד דברי האוה"ח בכמה מקומות, שהעיקר אינו קיום המצוות, אלא שלא לפגום בעברות, וא"כ אנה אנו באים.
בלא מתן תורה, יש רק שבע מצוות בני נח, ואפי' לשיטת הרמב"ן, שדינים זה כל דיני ממונות, עדיין זה סביר, ולרמב"ם שהמצוות מאוד מצומצמות, זה קל מאוד, וזוכים לחיי העוה"ב. אך כיום שאנו מחוייבים בכל זאת, מה הסיכוי בכלל להצליח?? ואף אם בסוף נגיע לגן עדן, מה צריך לעבור עד אז, ולנקות את כל העבירות, ואפילו צדיקים, אין צדיק בארץ, ומה נענה אזובי קיר.
הרי שמדובר בעסקה, שאם הייתה עסקת ממון, כל אדם היה דוחה אותה, רחוק מאוד מרווח, וקרוב מאוד - ואולי אפי' וודאי להפסד.
ובכלל, הרי דקדוק הדין של מעלה, מפורש במקומות רבים, ולכאורה מה הצדק, שאדם מתאמץ כל ימיו, ולריק עמלו, כי נמצאים בו עוונות, כשהאמת שמראש אין כמעט סיכוי שיעמוד בכל הנסיונות.
ובכל מקרה על מה השמחה, ועל מה ההודאה??
אני עונה תשובה לפי הלך השאלה כדי שהשואל יהיה מרוצה...אני מקווה...

אם לא היית עושה את העיסקה הזאת האם יש לך בעולם הזה עיסקה אחרת שמשתווה לה או דומה לה עם כל הסיכונים שכבר הזכרת

אין מה לעשות בעולם ללא העיסקה הזאת

פשוט אין אין אין אין

גם לפי הלך השאלה אין להשיג בשוק עיסקה יותר טובה וגם אין שום עיסקה כלל כלל כלל כלל כלל כלל

כל העולם הזה הוא שטויות הבל הבלים אמר הקוהלת הכל הבל אין יתרון בכל אשר יעמול תחת השמש
 

אתהלך

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
ומה ענית, לר"ע, שדור המדבר, אין להם חלק לעוה"ב.

מתוך מתיבתא שם:
 בספר עשרה מאמרות מאמר חקור דין ח"ב פ"ח כתב שכוונת ר"ע שאמר שאין לדור המדבר חלק לעולם הבא כוונתו שאין להם צורך לעולם הבא כיון שהיו אנשים גדולים שזכו לראות בסיני את הנשמע ועל הים אמרו זה אלי ואנוהו' שמות טו ב וכו' (ועעייש בביאור שבקיה ר"ע וכו')
ובשפתי כהן לרבי מרדכי הכהן פרשת שלח עמ' קלט כתב שמה שאמרו דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא הוא רק על הערב רב.

וככ אמרי צבי שם שודאי שר"ע לא דיבר על כל דור המדבר אלא רק על המתלוננים והמרגלים שהם לא קיבלו חלק בארץ ואף עדת קורח היתה בכלל מתלוננים ובאמת לא קיבלו חלק בארץ

וככ מרגליות הים שם





ועוד בעיקר הענין דאין חלק לעוהב .  בהקדם מה שכתב רבינו בחיי ויקרא יח שאף אותם שמנו חכמים במשנה סנהדרין צ שאין להם חלק לעולם הבא אין הכוונה שנאבדים לגמרי אלא שאין להם חלק ידוע בפני עצמן משלהם אלא הם נהנים וניזונים מאוצרות של צדקה הגנוזים לאותן שלא זכו וכעני שאין בידו מה יאכל וסמוך על שולחן חבירו וביאר לפי זה מה שכתוב בתורה בעונש כרת ויקרא ז כ ונכרתה הנפש ההיא מעמי"ה היינו מן המקום אשר חוצבה ומשם היא נכרתת כענף הנכרת מהאילן שממנו חיותו אבל תהנה נפשו מזיו השכינה שלא במקומה אחר שקבלה את דינה בגיהנם אולם אין נפש האדם מתבטלת לגמרי לאחר מיתתה כנפש הבהמה בשום פנים עיי"ש באורך 

ובס' רביד הזהב ב מח :
וכן ראיתי לחד מן קמאי הוא רבנו מנחם ריקאנטי מחכמי איטליה לפני כשבע מאות שנה בפירושי רקאנטי פ' כי תשא יז ב ד"ה ויאמר אני אעביר וגו' שכתב וכתב החכם רבי עזרא ז"ל תמצא במקומות רבים בדברי רז"ל שאין להם חלק לעולם הבא רצה לומר אין לו בית בפני עצמו אוצר שהוא ברשותו והוא מושל עליו וזהו עושין לו מדור לפי כבודו ומי שאין לו זכות הוא עומד במקום שעומדים רבים ע"ש ומבואר להדיא מדברי שני גדולי עולם דמה שאמרו שאין לו חלק לעוה"ב הכוונה היא שאין להם חלק ידוע בפני עצמם שהיה מגיע להם לולי אותו חטא שעשו אלא נותנים לו חלק ומדור לפי המוכן לו  ..
עוד שם בשם נשמה א' מגולגלת ששאלה והשיבה ע"ז וז"ל והשיב כשעוברים עבירות אלו מקבלים עונשם אינן חוזרים לאותו חלק אמנם יש להם מקום במקום שרבים עומדים שם כמדובר כאן ע"ש הרי שגם אותם שאין להם חלק לעולם הבא נהנים מאוצרות צדקה וחסד של הקב"ה...
...וכן מצאתי למוה"ר הגאון הראש"ל נר"ו בשו"ת יביע אומר חלק ו' חיו"ד סי' לו אות ד ובחלק י' חיו"ד סי' נח סוף אות כד עמוד שס"ה ובשו"ת יחוה דעת ח"ו סימן ס ד"ה ואחרי הודיע שהביא דברי הרב מדרש תלפיות הנ"ל ע"ש וכן הביא ד' מדרש תלפיות בקיצור נמרץ בספר פרדס יוסף שמות עמוד קעד אות יג וע"ע בשו"ת פרי השדה ח"ג סימן נב ובשו"ת אפרקסתא דעניא ח"ג חיו"ד סי' רכא ד"ה והלום בשם הרב מדרש תלפיות הנ"ל ע"ש שו"ר להרשב"ץ בספר מגן אבות פ"ג משנה כ שכתב כל מעשה האדם המתוקנים לחיי העוה"ב הוא תחיית המתים שאפילו הרשעים יש להם חלק בה אחר ע"ש..
וע"ע להגאון מהרי"ח בבן יהוידע סנהדרין כס ובמה שכתבתי בהקדמתי לספרי הקטן ברית דוד ד"ה ואמרתי ע"ש ודו"ק ואם אל סודו תדרוש הנה מצאתי להגאון החסיד כמה"ר שמעון אגסי זלה"ה בספרו בני אהרן על ספר הגלגולים דף טל אות נב שכתב דאע"ג יאמרו חז"ל אין להם חלק לעוה"ב לאו למימרא שנשמתם כלה ואובדה ח"ו כי לא ידח ממנו נדח אלא היינו שאינם עולים למים נוקבין בזווג אבא ואמא הנקרא עוה"ב אלא הם למטה בסוד מ"ן דנוקבא לבד והגוף הראשון לבד הוא שכלה ואבד אבל גוף השני שבו נתקנה הנפש מהחטא הוא קם ובו נכנסת הנפש בתחיית המתים ע"ש...

 
 
לפותח האשכול - קודם כל אענה לך בשאלה:

אם המצב הוא כדבריך - יוצא כאילו חלילה הקב"ה הוא סוחר גרוע, שהרי רוב הפעמים הוא מפסיד.
שהרי רצון הבורא הוא להיטיב, ואין לו רווח אישי מלבד זה שהוא יממש את רצונו - להיטיב.
ואם התורה היא כזו שגורמת שברוב המקרים זה לא יתממש - אז...

ועכשיו לתשובה:

רבי נחמן מברסלב מסביר, שאצל הקדוש ברוך הוא אין ערך לעבודה ללא יצר הרע.
רק ככל שהיצר הרע גדול יותר - כך הערך עולה בעיני ה'.
ולכן הוא מניח ליצר הרע להתגבר מאד מאד, אף על פי שיודע שזה יגרום לאדם להרבות בעוונות חטאים ופשעים!!!
כי אז המעט שבמעט (ואפילו תנועה בעלמא, כחוט השערה) שאדם יעשה טוב ויתגבר מאיזה התגברות קטנה על אותו יצר - יהיה יקר מאד מאד בעיני ה', יותר מעבודה של אלף שנים ללא יצר הרע. וככל שאדם הוא רחוק יותר, נמוך יותר ומגושם יותר - כך כל פסיעה שלו נחשבת לאלפי פרסאות בעולמות העליונים (וכביאור רבינו על עניין הגלגל, סיבוב קטן במרכז - הוא סיבוב ענק בחלק החיצוני).
וכך יוצא שבסופו של דבר הקב"ה לא מפסיד!!! כי המעט שאדם כן עושה, עם כל היצר הרע שלו - שווה בעיני ה' כנגד כל ההפסד מריבוי העוונות.

ועל כן - יש לנו מה לשמוח תמיד בשמחת יהדותינו, שלא עשני גוי. וגם - אותה שמחה גופא יש בכוחה להציל מחטא ולזכות לקיום התורה.
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
לפותח האשכול - קודם כל אענה לך בשאלה:

אם המצב הוא כדבריך - יוצא כאילו חלילה הקב"ה הוא סוחר גרוע, שהרי רוב הפעמים הוא מפסיד.
שהרי רצון הבורא הוא להיטיב, ואין לו רווח אישי מלבד זה שהוא יממש את רצונו - להיטיב.
ואם התורה היא כזו שגורמת שברוב המקרים זה לא יתממש - אז...

ועכשיו לתשובה:

רבי נחמן מברסלב מסביר, שאצל הקדוש ברוך הוא אין ערך לעבודה ללא יצר הרע.
רק ככל שהיצר הרע גדול יותר - כך הערך עולה בעיני ה'.
ולכן הוא מניח ליצר הרע להתגבר מאד מאד, אף על פי שיודע שזה יגרום לאדם להרבות בעוונות חטאים ופשעים!!!
כי אז המעט שבמעט (ואפילו תנועה בעלמא, כחוט השערה) שאדם יעשה טוב ויתגבר מאיזה התגברות קטנה על אותו יצר - יהיה יקר מאד מאד בעיני ה', יותר מעבודה של אלף שנים ללא יצר הרע. וככל שאדם הוא רחוק יותר, נמוך יותר ומגושם יותר - כך כל פסיעה שלו נחשבת לאלפי פרסאות בעולמות העליונים (וכביאור רבינו על עניין הגלגל, סיבוב קטן במרכז - הוא סיבוב ענק בחלק החיצוני).
וכך יוצא שבסופו של דבר הקב"ה לא מפסיד!!! כי המעט שאדם כן עושה, עם כל היצר הרע שלו - שווה בעיני ה' כנגד כל ההפסד מריבוי העוונות.

ועל כן - יש לנו מה לשמוח תמיד בשמחת יהדותינו, שלא עשני גוי. וגם - אותה שמחה גופא יש בכוחה להציל מחטא ולזכות לקיום התורה.
אתה חולק על כל העונשים על כל חטא, על כך שסביר שיהודי ימצא עצמו בעונשי עוה"ז ובעונשים שאחר המיתה? על כך ששעה אחת גיהינום קשה משבעים שנות ייסורי איוב, אז תענה בכנות, מי היה חותם על עסקה כזאת??
 
 
יראתי בפצותי אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
לפותח האשכול - קודם כל אענה לך בשאלה:

אם המצב הוא כדבריך - יוצא כאילו חלילה הקב"ה הוא סוחר גרוע, שהרי רוב הפעמים הוא מפסיד.
שהרי רצון הבורא הוא להיטיב, ואין לו רווח אישי מלבד זה שהוא יממש את רצונו - להיטיב.
ואם התורה היא כזו שגורמת שברוב המקרים זה לא יתממש - אז...

ועכשיו לתשובה:

רבי נחמן מברסלב מסביר, שאצל הקדוש ברוך הוא אין ערך לעבודה ללא יצר הרע.
רק ככל שהיצר הרע גדול יותר - כך הערך עולה בעיני ה'.
ולכן הוא מניח ליצר הרע להתגבר מאד מאד, אף על פי שיודע שזה יגרום לאדם להרבות בעוונות חטאים ופשעים!!!
כי אז המעט שבמעט (ואפילו תנועה בעלמא, כחוט השערה) שאדם יעשה טוב ויתגבר מאיזה התגברות קטנה על אותו יצר - יהיה יקר מאד מאד בעיני ה', יותר מעבודה של אלף שנים ללא יצר הרע. וככל שאדם הוא רחוק יותר, נמוך יותר ומגושם יותר - כך כל פסיעה שלו נחשבת לאלפי פרסאות בעולמות העליונים (וכביאור רבינו על עניין הגלגל, סיבוב קטן במרכז - הוא סיבוב ענק בחלק החיצוני).
וכך יוצא שבסופו של דבר הקב"ה לא מפסיד!!! כי המעט שאדם כן עושה, עם כל היצר הרע שלו - שווה בעיני ה' כנגד כל ההפסד מריבוי העוונות.

ועל כן - יש לנו מה לשמוח תמיד בשמחת יהדותינו, שלא עשני גוי. וגם - אותה שמחה גופא יש בכוחה להציל מחטא ולזכות לקיום התורה.
אתה חולק על כל העונשים על כל חטא, על כך שסביר שיהודי ימצא עצמו בעונשי עוה"ז ובעונשים שאחר המיתה? על כך ששעה אחת גיהינום קשה משבעים שנות ייסורי איוב, אז תענה בכנות, מי היה חותם על עסקה כזאת??
 

לא. אני לא חולק על אחד מעיקרי האמונה, שיש שכר ועונש. תקרא שוב דברי.

אני רק מסביר שהצורה בה אומדים כמה חמור חטא וכמה יקרה מצוה - היא בהתאם ליצר. ובהתאם ליצר - עם העונשים וכו' וכו' - בסוף יוצאים ברווח גדול והקב"ה שרק רוצה להיטיב לא מפסיד.

והייתי חותם על עסקא זו - בידיעה שאותם ייסורים הם כאין וכאפס לעומת מה שמצפה לי שכר, כי הייסורים נגמרים בסוף והשכר נצחי.
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
לא. אני לא. תקרא שוב דברי.

אני רק מסביר שהצורה בה אומדים כמה חמור חטא וכמה יקרה מצוה - היא בהתאם ליצר. ובהתאם ליצר - עם העונשים וכו' וכו' - בסוף יוצאים ברווח גדול והקב"ה שרק רוצה להיטיב לא מפסיד.

דיברתי על השמחה שלך בעסקה, לא מצד הרווח כביכול של הרבש"ע, ועל פניו זה עיסקא שקשה לשמוח בה.
 
יראתי בפצותי אמר:
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
לא. אני לא. תקרא שוב דברי.

אני רק מסביר שהצורה בה אומדים כמה חמור חטא וכמה יקרה מצוה - היא בהתאם ליצר. ובהתאם ליצר - עם העונשים וכו' וכו' - בסוף יוצאים ברווח גדול והקב"ה שרק רוצה להיטיב לא מפסיד.
דיברתי על השמחה שלך בעסקה, לא מצד הרווח כביכול של הרבש"ע, ועל פניו זה עיסקא שקשה לשמוח בה.
יש להוסיף שמסתבר שע"פ רוב יסורי העוה"ז די בהם לכפר רוב העוונות אם לא כולם. ובפרט אם מקבלים באהבה. וכדברי הגר"א הידועים, שאמנם העונשים נוראים, אך גם יכולת ההפחתה מהם ע"י יסורי עוה"ז היא עצומה.

גם נראה לי שיש הנחת יסוד נסתרת בדבריך - שכאילו רוב מה שאנחנו עושים זה עבירות.
אינני מסכים עם זה. הקב"ה הרבה לנו תורה ומצוות באופן שבכל יום אנחנו מקיימים מצוות רבות מאד מאד לאין שיעור, ב"ה.

והעיקר - ע"פ העקרון שהכל בהתאם ליצר, אז קל מאד להיות יהודי כשר, (וכמו ששמעתי מאחד מגדולי הדור שתשובה היא המצוה הקלה בתורה) כל מה שצריך זה להתקדם בהתאם לכוחותיך ולדרגתך (בעיקר ע"י תפילה, לשיטת ברסלב) ואז אפשר לפחות להיות יהודי כשר ברוב העניינים, בשאיפה להגיע בסוף לתקן הכל. כי בדברים שקשה להתגבר - גם אם נופלים, זה לא חמור בעיני ה' כמו בדברים שקל להתגבר, וכמו שאמרו חז"ל שקשה עונשו של לבן מעונשו של תכלת.

כשרואים את הדברים כך - אפשר לשמוח.
כשיודעים את יוקר וערך כל נקודה טובה, כל רגע של לימוד תורה, תפילה, התגברות קטנה על היצר - אז שמחים.
 

נחמן הקטן

משתמש ותיק
רבותי !
אני המום !!!

כ"כ הרבה תגובות ואף אחד לא משיב את התשובה הפשוטה והשורשית...
"וַיִּ֤חַר אַ֨ף׀ אֱלִיה֣וּא בֶן־בַּרַכְאֵ֣ל הַבּוּזִי֘ מִמִּשְׁפַּ֪חַ֫ת רָ֥ם בְּ֭אִיּוֹב חָרָ֣ה אַפּ֑וֹ עַֽל־צַדְּק֥וֹ נַ֝פְשׁ֗וֹ מֵאֱלֹהִֽים: (ג) וּבִשְׁלֹ֣שֶׁת רֵעָיו֘ חָרָ֪ה אַ֫פּ֥וֹ עַ֤ל אֲשֶׁ֣ר לֹא־מָצְא֣וּ מַעֲנֶ֑ה.

אם על עוון מקבלים עונש כ"כ גדול בגיהנם כהגדרותיו של יראתי בפצותי.
אז מה מקבלים על מצוה, השכר הוא כ"כ ענק ואינסופי, נצחי, תענוג נורא נוראות, התכללות עם מקור ועצמות הטוב בעצמו ממש ממש.
ואתה לא שמח עם נדנוד קל של מצוה ???????????????????????????????????
תדמיין את הרגע הכי טוב שהיה לך בחיים ותכפיל אותו בכל בריות תבל וכפול מליוני מליונים וזהו השכר של נט"י בדיעבדית.
ומה עם נטילת לולב, ישיבה בסוכה, שמחה ופיזוז בתורה, עינוי ביוה"כ, שמיעת שופר, זה מעל ומעבר אלפים פעמים מהדמיון המצומצם שלנו...

ואני לא חושב שמישהו חושב שאני מגזים...

רבותי תתחילו ללמוד א.ב.
 
נחמן הקטן אמר:
כ"כ הרבה תגובות ואף אחד לא משיב את התשובה הפשוטה והשורשית...

לא "אף אחד". נ"ל שבתשובתי כלול גם דברים דומים לשלך.
אך היה חשוב לי להכניס את היסוד מאחורי הדברים, שיותר מסביר בעיני את הסיבה לשמחה.
 

נחמן הקטן

משתמש ותיק
מרוב המוסר וכו' כו' שכחנו את השמחה ב"שלא עשני גוי".
ועל כך זעק וקונן הבעש"ט כידוע [טענותיו על המוכיחים שהלכו בדרך הנ"ל ואכמ"ל].

אנחנו שומעים הרבה מוסר על כמה אנחנו פושעים וכמה גיהנום אנחנו הולכים לקבל וכו' כו' ....
עד שלבסוף אדם מתחיל לשאול "אם כן למה זה אנוכי"???

הרב יעקובוסון מספר שבעבר הבחורים הנושרים היו מיד לאחר הנשירה מאוד עצובים ומפוחדים ומלאי חרטות, וגם הנשירה היתה מאוד איטית.
ובדור האחרון בחורים נושרים מתהלכים אחר הנשירה בשמחה ובשלווה, והנשירה היא מהירה.
הרב יעקובוזון אומר שהוא חיפש הרבה זמן תשובה לשאלה זו עד שמצא...
כיום הבחורים עושים לעצמם חשבון שכזה ....
להיות חרדי זה גיהנום על בטוח..., כי הרי כל דקה של ביטול תורה זה גחלי רתמים, דיבור לשה"ר אין לו חלק לעוה"ב,אז למה לא להיות חילוני.
וכשהוא נושר הוא מרגיש שחרור ענק...
ופעם זה לא היה...., כל אדם ידע ש"שלא עשני גוי" זה השמחה הבסיסית והאמיתית.

ואנחנו לא רשעים כ"כ גדולים...
כל אחד היום בדור הזה הוא צדיק מופלג... אני לא מגזים...

הש"י משתעשע עמו, והשכר הנורא נוראות שהוא יקבל על כך הוא מעל כל דמיון הכי פרוע...
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
פותח הנושא
נחמן הקטן אמר:
רבותי !
אני המום !!!

כ"כ הרבה תגובות ואף אחד לא משיב את התשובה הפשוטה והשורשית...
"וַיִּ֤חַר אַ֨ף׀ אֱלִיה֣וּא בֶן־בַּרַכְאֵ֣ל הַבּוּזִי֘ מִמִּשְׁפַּ֪חַ֫ת רָ֥ם בְּ֭אִיּוֹב חָרָ֣ה אַפּ֑וֹ עַֽל־צַדְּק֥וֹ נַ֝פְשׁ֗וֹ מֵאֱלֹהִֽים: (ג) וּבִשְׁלֹ֣שֶׁת רֵעָיו֘ חָרָ֪ה אַ֫פּ֥וֹ עַ֤ל אֲשֶׁ֣ר לֹא־מָצְא֣וּ מַעֲנֶ֑ה.

אם על עוון מקבלים עונש כ"כ גדול בגיהנם כהגדרותיו של יראתי בפצותי.
אז מה מקבלים על מצוה, השכר הוא כ"כ ענק ואינסופי, נצחי, תענוג נורא נוראות, התכללות עם מקור ועצמות הטוב בעצמו ממש ממש.
ואתה לא שמח עם נדנוד קל של מצוה ???????????????????????????????????
תדמיין את הרגע הכי טוב שהיה לך בחיים ותכפיל אותו בכל בריות תבל וכפול מליוני מליונים וזהו השכר של נט"י בדיעבדית.
ומה עם נטילת לולב, ישיבה בסוכה, שמחה ופיזוז בתורה, עינוי ביוה"כ, שמיעת שופר, זה מעל ומעבר אלפים פעמים מהדמיון המצומצם שלנו...

ואני לא חושב שמישהו חושב שאני מגזים...

רבותי תתחילו ללמוד א.ב.


מי יחתום על עסקה בה יחלה 70 שנה במחלה הארורה, ואחרי זה יקבל הנאה אינסופית, וזה פחות מרגע בגיהינום, עכשיו תכפיל בי"ב חודש. ואף אם אינו בגיהינום, כמה יסורים יסבול על כל חטא וחטא, ואין צדיק וכו' ומכל שכן. וכמה צדיקים כל ימיהם ובמקל קל דעות גבר החטא, וכבר הבאתי בשרשור זה כמה דוגמאות, ומה נענה אנן אבתריה. ואם אמר רבי יוחנן בן זכאי איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי, ורבי אבהו ואני אמרתי וכו' להבל וריק היה עמלי, ונחנו מה?? כך שגם אם ודאי שנזכה לטוב הצפון לצדיקים, לא נראה לי שמישהו היה חותם על עסקא זו, כ"ש שאין שום ודאות כזו, כך שלשמחה מה זו עושה??
@ברסלבר (ליטאי לשעבר) זה תשובה גם עבורך.
 

נחמן הקטן

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
נחמן הקטן אמר:
רבותי !
אני המום !!!

כ"כ הרבה תגובות ואף אחד לא משיב את התשובה הפשוטה והשורשית...
"וַיִּ֤חַר אַ֨ף׀ אֱלִיה֣וּא בֶן־בַּרַכְאֵ֣ל הַבּוּזִי֘ מִמִּשְׁפַּ֪חַ֫ת רָ֥ם בְּ֭אִיּוֹב חָרָ֣ה אַפּ֑וֹ עַֽל־צַדְּק֥וֹ נַ֝פְשׁ֗וֹ מֵאֱלֹהִֽים: (ג) וּבִשְׁלֹ֣שֶׁת רֵעָיו֘ חָרָ֪ה אַ֫פּ֥וֹ עַ֤ל אֲשֶׁ֣ר לֹא־מָצְא֣וּ מַעֲנֶ֑ה.

אם על עוון מקבלים עונש כ"כ גדול בגיהנם כהגדרותיו של יראתי בפצותי.
אז מה מקבלים על מצוה, השכר הוא כ"כ ענק ואינסופי, נצחי, תענוג נורא נוראות, התכללות עם מקור ועצמות הטוב בעצמו ממש ממש.
ואתה לא שמח עם נדנוד קל של מצוה ???????????????????????????????????
תדמיין את הרגע הכי טוב שהיה לך בחיים ותכפיל אותו בכל בריות תבל וכפול מליוני מליונים וזהו השכר של נט"י בדיעבדית.
ומה עם נטילת לולב, ישיבה בסוכה, שמחה ופיזוז בתורה, עינוי ביוה"כ, שמיעת שופר, זה מעל ומעבר אלפים פעמים מהדמיון המצומצם שלנו...

ואני לא חושב שמישהו חושב שאני מגזים...

רבותי תתחילו ללמוד א.ב.


מי יחתום על עסקה בה יחלה 70 שנה במחלה הארורה, ואחרי זה יקבל הנאה אינסופית, וזה פחות מרגע בגיהינום, עכשיו תכפיל בי"ב חודש. ואף אם אינו בגיהינום, כמה יסורים יסבול על כל חטא וחטא, ואין צדיק וכו' ומכל שכן. וכמה צדיקים כל ימיהם ובמקל קל דעות גבר החטא, וכבר הבאתי בשרשור זה כמה דוגמאות, ומה נענה אנן אבתריה. ואם אמר רבי יוחנן בן זכאי איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי, ורבי אבהו ואני אמרתי וכו' להבל וריק היה עמלי, ונחנו מה?? כך שגם אם ודאי שנזכה לטוב הצפון לצדיקים, לא נראה לי שמישהו היה חותם על עסקא זו, כ"ש שאין שום ודאות כזו, כך שלשמחה מה זו עושה??
@ברסלבר (ליטאי לשעבר) זה תשובה גם עבורך.

ככל שאתה מגדיל את העונש כך תגדיל עדי עד את ההנאה עד שהיא תכסה את העונש, 
אם העונש הוא עד"מ 100 ש"ח תגדיל את ההנאה כל סכום שיהיה עד שלדעתך זה יכסה את העונש...
ואפי' כך עדיין הקטנתי את השכר של המצוות.

 
 

נחמן הקטן

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
כ"ש שאין שום ודאות כזו,

ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך...

ואם אתה מפקפק, אני הייתי מעדיף לפקפק בעונש מאשר בשכר.
 
יראתי בפצותי אמר:
נחמן הקטן אמר:
רבותי !
אני המום !!!

כ"כ הרבה תגובות ואף אחד לא משיב את התשובה הפשוטה והשורשית...
"וַיִּ֤חַר אַ֨ף׀ אֱלִיה֣וּא בֶן־בַּרַכְאֵ֣ל הַבּוּזִי֘ מִמִּשְׁפַּ֪חַ֫ת רָ֥ם בְּ֭אִיּוֹב חָרָ֣ה אַפּ֑וֹ עַֽל־צַדְּק֥וֹ נַ֝פְשׁ֗וֹ מֵאֱלֹהִֽים: (ג) וּבִשְׁלֹ֣שֶׁת רֵעָיו֘ חָרָ֪ה אַ֫פּ֥וֹ עַ֤ל אֲשֶׁ֣ר לֹא־מָצְא֣וּ מַעֲנֶ֑ה.

אם על עוון מקבלים עונש כ"כ גדול בגיהנם כהגדרותיו של יראתי בפצותי.
אז מה מקבלים על מצוה, השכר הוא כ"כ ענק ואינסופי, נצחי, תענוג נורא נוראות, התכללות עם מקור ועצמות הטוב בעצמו ממש ממש.
ואתה לא שמח עם נדנוד קל של מצוה ???????????????????????????????????
תדמיין את הרגע הכי טוב שהיה לך בחיים ותכפיל אותו בכל בריות תבל וכפול מליוני מליונים וזהו השכר של נט"י בדיעבדית.
ומה עם נטילת לולב, ישיבה בסוכה, שמחה ופיזוז בתורה, עינוי ביוה"כ, שמיעת שופר, זה מעל ומעבר אלפים פעמים מהדמיון המצומצם שלנו...

ואני לא חושב שמישהו חושב שאני מגזים...

רבותי תתחילו ללמוד א.ב.


מי יחתום על עסקה בה יחלה 70 שנה במחלה הארורה, ואחרי זה יקבל הנאה אינסופית, וזה פחות מרגע בגיהינום, עכשיו תכפיל בי"ב חודש. ואף אם אינו בגיהינום, כמה יסורים יסבול על כל חטא וחטא, ואין צדיק וכו' ומכל שכן. וכמה צדיקים כל ימיהם ובמקל קל דעות גבר החטא, וכבר הבאתי בשרשור זה כמה דוגמאות, ומה נענה אנן אבתריה. ואם אמר רבי יוחנן בן זכאי איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי, ורבי אבהו ואני אמרתי וכו' להבל וריק היה עמלי, ונחנו מה?? כך שגם אם ודאי שנזכה לטוב הצפון לצדיקים, לא נראה לי שמישהו היה חותם על עסקא זו, כ"ש שאין שום ודאות כזו, כך שלשמחה מה זו עושה??
@ברסלבר (ליטאי לשעבר) זה תשובה גם עבורך.

מה זאת אומרת אין ודאות?
אם עשית מצוה - תקבל שכר בודאות.
את דברי התנאים והאמוראים הנ"ל אפשר להסביר, (אולי דווקא כיוון שהיו בעלי כוחות גדולים יותר - מדקדקים עמם יותר מאיתנו, כך שאין לומר בדווקא מה נענה אנן אבתריה) אבל בכל אופן וודאי שגם אותם תנאים ואמוראים עם כל היראה הנוראה שלהם - היו שמחים במצוות ובעצם יהדותם.

ורבי נחמן מברסלב, שכתבתי ע"פ דבריו, למד בצעירותו את הספר ראשית חכמה אלף פעמים! ומי כמוהו ידע מהם ענשי הגהינום, ומי כמוהו היתה יראת ה' על פניו. ובכל זאת הורה לנו ללכת בדרך של עבודת ה' בשמחה דווקא (וכלשון הפסוק עבדו את ה' בשמחה), על ידי ידיעת יוקר ומעלת כל מצוה וכל נקודה טובה.

ועוד לגבי הוודאות, דבר ברור הוא שכל עם ישראל יתוקנו. השאלה היא רק כמה יסבול כל אחד עד שיתוקן, אבל בסוף - כולך יפה רעייתי, לא ידח ממנו נדח, דורשו רשומות אמרו כולן באין לעוה"ב, וכדברי הבעש"ט, החפץ חיים, האור החיים על התורה ועוד.
 

נחמן הקטן

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
@נחמן הקטן תחשוב שוב האם היית חותם על כזאת עסקה, בכל מקרה תשובה זאת כבר ענו ואין לי עניין לדון שוב באותם טענות עצמם.
אני לא מצליח להבין !
אם אתה מרגיש שאתה לא רוצה לחתום על עיסקה כזו אז תגדיל את המחיר שבסוף.
וכך הלאה והלאה עד שזה יהיה לדעתך הוגן ...
ואח"כ תכפיל את זה במליוני מליונים והא לך שכר עוה"ב.
 
 
למי שדווקא רוצה תשובה "ליטאית" לשאלות אלה, אני ממליץ לקרוא את הספר "ויגבה לבו"
https://www.sifreiorhachaim.co.il/product/%D7%95%D7%99%D7%92%D7%91%D7%94-%D7%9C%D7%91%D7%95/
אם יש למישהו את הספר ויש רשות מהמחבר - נשמח אם יעלה אותו לכאן.
וכן הקונטרס "תשובה" של ר' יונתן אבר.

אבל כמובן גם זה עדיין לא מתקרב לשמחה, העידוד והחיזוק שאפשר לקבל מלימוד ב"משיבת נפש"...
(שגם הוא רק "טעימה" קלה מהכמות האדירה של אוצרות החיזוק והעידוד שב"ליקוטי הלכות")
 
חלק עליון תַחתִית