אבי חי אמר:
אין כאן לומדות של כן שותפות או לא שותפות, אלא הכל משותף לכולם,
כבוד רבינו
@אבי חי שליט"א,
(אני משתדל לא לשוב על דברים שכבר כתבתי למעלה, ולכן דבריי לא ממש ממוקדים ביחס לדבריך)
המילה 'לומדות' כמובן נחמדה בהקשר הזה, אבל לכאורה לאובנתא דליבא יש משקל מכריע בענינים כאלו. וכשדנים בשאלה כגון זו, מהי ההגדרה של 'גג של בנין', ולע"ע לא ידוע לנו על גילוי ישיר כלשהו בתורה הקדושה ובדברי חז"ל ורבותינו לכך, אין לנו ברירה אלא להשתמש ב'כללים' אותם אנו מוצאים בדבריהם בשאר דוכתי, ולדון על פיהם גם כאן.
ואנוכי רואה כאן בברירות איך הגישות השונות בדרכי הלימוד וכדו' נוכחות כאן להדיא.
וברשותך אפתח בצד שאני הצגתי כאן (ואני עדיין בבדידות מזהרת מול שלל החברים שליט"א). אותי מניע בענין הזה בעיקר הרצון לצמצם ככל הניתן <לא מעבר לניתן, אבל ככל הניתן> את ה'חבילה' של בעל דירה, ולחתור ככל האפשר לעבר 'סעיף אחד', ובלי תתי סעיפים וסעיפים קטנים, כי כך היא גם התפיסה הפשטנית, שאדם שקנה 'דירה' לא קנה אלא דירה ותו לא מידי כלל וכלל וכלל, וכל אחד שתשאל "מה יש לך" ישיב "דירה", ואיש לא ישיב "דירה וזכויות בגג" <אלא במקום שרשום כך בחוזה, שזה אכן לא נוגע אלינו בכלל כמשנ"ת לעיל כו"כ פעמים>. ולכן אני בונה את המערכת שנקראת 'בנין', (שהמשמעות המשפטית שלה גם 'עשויה' מהזכויות של כל דיירי הבנין), ומכניס ממילא את נשוא הקנין, שהוא ה'דירה', כ'דירה בבנין'. ובזה נשארתי צמוד לשורש ורחוק מהסתעפויות ופרטים, עם הגדרה שאמנם יש לי דירה והיא קניין פרטי ולא השתתפתי עם איש, ומ"מ הקנין הזה הוא 'דירה בבנין', והעובדה שהוא 'דירה בבנין' היא מגבילה אותי מחד גיסא, כגון ל'שימוש חורג', <שגם בזה כדי להסביר למה א"א להשתמש שימוש חורג בדירה הפרטית שלי אני לא צריך להגיע לאומדנות והתנאות, אלא העובדה שהנכס הפרטי שלי הוא 'דירה בבנין' היא המגבילה אותי ומחייבת אותי להיות צמוד למערכת הכוללת שנקראת בנין מגורים>, ומאידך היא מזכה אותי, כגון במקרה שה'בנין' השביח - לדוגמא במקרה של הרחבה חיצונית על ה'בנין' כגון תמ"א 38, שהיא מתייחסת לבנין כולו, וכיון שקנייני הפרטי, על אף שהוא מסוים לדירה בלבד, מ"מ הוא 'דירה בבנין', א"כ כשה'בנין' השביח השבח נזקף לזכות כל בעלי הזכות על ה'בנין', המה הדיירים.
ובעינים כאלו נקל להבין שהמושג 'גג של הבנין' לא תופס אותו כבעלות פשוטה משותפת של הדיירים על נכס ששוה כסף ויש לו ערך בשוק, אלא כאותו מין זכות של הדיירים ביחס ל'בנין', וממילא המסקנא שכשדייר מרחיב את דירתו והמיקום הגיאוגרפי של הגג השתנה מעט, לא קרה כאן כלום ביחס ליתר הדיירים, כי לא קרה כלום ביחס ל'בנין', היה לבנין גג ונשאר לו גג.
והגישה שמציג מעכ"ת עם יתר הגאונים שליט"א שהביעו דעתם בזה, תופסת את הפרטים כעיקר, וממלאת כל אתר ואתר בסעיפים קטנים, (אולי גם בעומק הדברים גישה זו רואה את זה כלכתחילה, כבודו מסתמא ייטיב לבאר זאת מינאי), ולענ"ד מזה נגזרת ה'קלילות' בגישה שאדם קונה דירה ואיתה מערכת זכויות והתחייבויות נוספת עם השכנים.
(רק לדוגמא בעלמא, אף שאינה דומה לגמרי, אביא את הויכוח שהיה לי עם כבודו שלשום כאן - https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=299143#p299143 בענין גזרת לא יצא חייט במחטו סמוך לחשיכה, וגזירה זו היא רק שלא להוציא מרשות לרשות, על אף שטעמה הוא שמא ישכח ויצא ובפשטות אין מה לחלק בזה בין מוציא מרשות לרשות בער"ש למסתובב בבית עם המחט, וכבודו נקט שאע"פ שהגזירה היא רק על הוצאה מרשות לרשות, בכל זאת "טעמא דגזרו רק על יציאה, ושמא י"ל דכיון דסגי בהכי להזכיר לאדם להסיר ממנו את המחט [שזה המבוקש כאן, כמ"ש ע"ז הלכתא רבתי לשבת], לא רצו לגזור שלא כעין דאו'. א"נ י"ל דכשיוצא מביתו ודאי רגיל למשמש בבגדיו, אלא שכשיוצא סמוך לחשכה יש לחוש שבכניסת השבת ימשיך ללכת ולהעביר ולהכניס ולהוציא, וישכח שהיא שבת ויש למשמש בבגדים", עכ"ל.
ולדידי רחוק לברוא כאן בריה חדשה של 'הוצאה מרשות לרשות' שלא במשמעות הרגילה שלה שאנו מכירים משבת, ולהוסיף 'סעיפים' למה גזרו רק על זה ולא על זה וכו', ולכן הבאתי את דברי ר"ח שהך סמוך לחשיכה הוא ביה"ש, וא"כ האיסור חוזר למשמעותו המקורית של 'הוצאה מרשות לרשות', ואמנם שממילא קשה שה"ז ספק שבת ומה צריך לגזירה, וע"ז התירוץ או כעין שהעלה שם רבי @מ.ה. שביה"ש דהתם הוא קודם השבת <והוספתי שם בדבריו שעכ"פ הוא זמן ש'יש בו מן השבת', עיי"ש>, או כמו איזשהו דמיון מופרע שיש לי בענין ונתביישתי מלהעלותו ע"ג הפורום).
הא מיהת, טבעי ולגיטימי שיש גישות שונות, אבל מכעיס אותי חוסר התקשור שיש כאן וחוסר ההבנה שניתן לתפוס את הדברים בצורה מופשטת יותר ו'מגושמת' פחות, וכמו שאני מזהה לדוגמא בהטפת המוסר של הדיין הרב ברוורמן שליט"א לאלו שלא ס"ל כוותיה בהאי שמעתתא.
כמובן שאני לא 'דיין' ורחוק מאוד מדרגה גבוהה זו, ואיני כדאי לחלוק על 'דיינים' בתחום שלהם, אבל כל עוד הנחת היסוד של הדיינים שיש כאן בכלל 'דין' בנויה על סברא דידהו, אז אני לא רואה שום סיבה ש'תחכמוני' לא ישב וידון בקרקע וינסה לברר מהיכן מגיעות הנחות יסוד אלו לדיינים החשובים שליט"א, ולפתע 'תחכמוני' גם ימצא לעצמו עוגן בטוח להשען עליו בקווי המתאר היסודיים שהוא מציג, אף שהם לא התייחסו לפרט הספציפי הזה.