השגחה פרטית

מבשן אשיב

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
הנידון בעיקר היה על כל דבר בטבע כגון שקנה קש נופל מעגלה האם בהשגחה הוא נופל לרוחב ולא לאורך או על זה אין השגחה
עיין בדברי פותח האשכול שליט''א [אני שמח שביארו סו''ס את שאלתו] שדיבר על יהודים
 

חושב מבחוץ

משתמש ותיק
פותח הנושא
ידוע הסיפור עם הבריסקרוב שעבר את מחסומי הנאצים עם סגולת הנפש החיים.
מה היה קורה לולי שהיה עושה את הסגולה,
לכאו' הוא היה נתפס,
והרי יש השגחה פרטית?
ופה אפשר לחלק לשתים
או שההשגחה פרטית היא שהוא היה נתפס ובגלל שהוא התחזק ההשגחה פרטית נתנה לו שכר והוא ניצול,
או שלולי הסגולה הוא היה נמסר ביד המקרה שבו כולם צריכים להתפס במחסום ובגלל שהוא התרומם באין עוד מלבדו, הוא קבל הנהגה מיוחדת של השגחה פרטית וניצול
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
זה שרב פלוני כך אמר בדרשה
תשאל רב שאתה כן סומך עליו
עשה לך רב והסתלק מן הספק
הערה כללית לכל החכמים אשר אוהבים לשבור מוסכמויות בפרט בענינים עמוקים
אנחנו לא גרים ולא בעלי תשובה
יש לרבותינו שליט''א וזצ''ל דעה בכל ענין העולה, כדאי מאוד לשאול אותם [מפיהם או מפי כתבם]
ולא לנסות לקבוע מסמרות [או לעקור מסמרות] בשום דבר ע''פ הסברא האישית ובפרט לא בעניני אמונה ובדברים עמוקים ונסתרים
וכבר אמר שלמה המלך בחכמתו- ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו
מבחינתי כל דבר שהוא פשוט ומוסכם לרבותי בענינים אלו גם לי הוא פשוט ומוסכם

[האם לא שמעת לרב(ותי)ך המובהק(ים) מזכירים כבדרך אגב 'השגחה פרטית'? די, זה מספיק בשביל לדעת שיש דבר כזה (וכנ''ל די לי בזה ששמעתי למו''ר אומר 'לע''נ' ואני כבר יודע שיש מושג כזה) הנסיון לסתור הכל בתקווה לבנות מחדש הוא שורש פורה ראש ולענה, ודב''ז]
 

חושב מבחוץ

משתמש ותיק
פותח הנושא
נבהל להשיב אמר:
חושב מבחוץ אמר:
זה שרב פלוני כך אמר בדרשה
תשאל רב שאתה כן סומך עליו
עשה לך רב והסתלק מן הספק
הערה כללית לכל החכמים אשר אוהבים לשבור מוסכמויות בפרט בענינים עמוקים
אנחנו לא גרים ולא בעלי תשובה
יש לרבותינו שליט''א וזצ''ל דעה בכל ענין העולה, כדאי מאוד לשאול אותם [מפיהם או מפי כתבם]
ולא לנסות לקבוע מסמרות [או לעקור מסמרות] בשום דבר ע''פ הסברא האישית ובפרט לא בעניני אמונה ובדברים עמוקים ונסתרים
וכבר אמר שלמה המלך בחכמתו- ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו
מבחינתי כל דבר שהוא פשוט ומוסכם לרבותי בענינים אלו גם לי הוא פשוט ומוסכם

[האם לא שמעת לרב(ותי)ך המובהק(ים) מזכירים כבדרך אגב 'השגחה פרטית'? די, זה מספיק בשביל לדעת שיש דבר כזה (וכנ''ל די לי בזה ששמעתי למו''ר אומר 'לע''נ' ואני כבר יודע שיש מושג כזה) הנסיון לסתור הכל בתקווה לבנות מחדש הוא שורש פורה ראש ולענה, ודב''ז]
תודה רבה לך,
עכשיו אתה קצת יותר עדיין ממקודם....
ובכל אופן לגבי שאלתי, ממש לא באתי לסתור יסודות אלו,
הפוך היה ברור לי שזה כך רק לא מצאתי מקור,
האמנתי שפה יהיו כאלו שיביאו לי מקור,

לא העליתי בדעתי שיהיו גם מקורות הפוכים.


בכל אופן מה אתה כ"כ @נבהל להשיב ......
 
 

יאקב

משתמש רגיל
ספר החינוך מצוה תקמו
משרשי המצוה, לפי שעם היות השם ברוך הוא משגיח בפרטי בני אדם ויודע כל מעשיהם וכל אשר יקרה להם טוב או רע בגזרתו ובמצותו לפי זכותן או חיובן, וכענין שאמרו זכרונם לברכה [חולין ז' ע"ב] אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה, אף על פי כן צריך האדם לשמור עצמו מן המקרים הנהוגים בעולם,
 

יאקב

משתמש רגיל
ספר החינוך מצוה ת
משרשי המצוה, כדי שידע האדם ויתבונן כי העולם ביד אדון משגיח על כל בריותיו, וברצונו וחפצו הטוב זוכה כל אחד ואחד מבני העולם בחלק הנכסים שהוא משיג בעולמו, ומתנתו ברוך הוא מבורכת שתמשך לעולם לאשר יתננה לו.
 

הערשלה

משתמש ותיק
נוברדוק'ר אמר:
באופן כללי- הדעה הרווחת בציבור שכל דבר, ואפי' פעוט, מכוון בתכלית הדקדוק מלמעלה, אמנם מקורה טהור מהבעש"ט זי"ע, אך הרבה מרבותינו הראשונים 
אכן נקטו אחרת. בכל אופן, גם לדעת הראשונים, הרי על צדיקים ישנה השגחה פרטית, וכל אחד יכול לפעול בעצמו לדבק עצמו בבורא בכל עת, ובידינו הדבר.

הדברים הבאים מיועדים עבור המחפשים להבין את עומק העניין.


החלוקה בין רשעים לצדיקים מופיעה הרבה בחז"ל ובראשונים הן כלפי שכר ועונש והן כלפי מעמדם ויחס ה' כלפיהם.
וכאן צריך להתבונן ולהבין האם זה מצב של שחור או לבן? או אולי יש גם גווני אפור?
כלומר, האם אדם הוא או צדיק או רשע, או שיש מצב שחלק בו נחשב צדיק וחלק אחר שבו נחשב לרשע?

וידוע מאמר חז"ל (סנהדרין צ.)"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר".
מאמר זה מחייב את ההבנה שאין מדובר בשחור או לבן אלא בגווני אפור יש נוטה לכאן ויש נוטה לכאן.

נקודה נוספת שעולה כאן, שגם במצב שקיימים שני החלקים ביהודי בכ"ז חלק הצדיק הוא במהות והחלק הרשע נמצא במעטפת החיצונית.
כמו שאמרו חז"ל בחגיגה (טו:) "דרש רבא: מאי דכתיב אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל וגו' למה נמשלו תלמידי חכמים לאגוז? לומר לך: מה אגוז זה, אף על פי שמלוכלך בטיט ובצואה - אין מה שבתוכו נמאס, אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח - אין תורתו נמאסת". 


ממילא גם כלפי עניין ההשגחה מבואר בכל המקורות מהראשונים ועד האחרונים גם אצל שאינם נמנים על תלמידי הבעש"ט זי"ע, שרמת ההשגחה הפרטית משקפת את הקירבה לה'.
כמה שהנברא קרוב יותר לה', הוא גם מושגח בצורה הפרטית יותר ופחות בצורה הכללית.
לעומתו כמה שהנברא רחוק יותר מה', הוא גם מושגח פחות בצורה הפרטית ויותר בצורה הכללית.
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
מנלן שיש השגחה פרטית לכל יהודי?
האם חובה להאמין בזה?
איוב פרק ט
(כב) אַחַ֗ת הִ֥יא עַל־כֵּ֥ן אָמַ֑רְתִּי תָּ֥ם וְ֝רָשָׁ֗ע ה֣וּא מְכַלֶּֽה:
כך איוב טען
ועיין בתשובת אליהוא ובתשובת ה' ותרווה נחת
 

מסתפינא

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
מנלן שיש השגחה פרטית לכל יהודי?
האם חובה להאמין בזה?
נכון יותר היה אם היית שואל "מה המקור הראשון להשגחה פרטית"?

הרמב"ן מסביר שמשה כתב ספר תורה ואיוב, כי מעיקרי האמונה להאמין בספר איוב כמו בתורה, כי איוב מלמדינו השגחה פרטית. ולכן הרמב"ן כתב פירוש לאיוב ולא על שאר הנביאים.

הרמב"ן על התורה מביא הרבה פעמים עניין השגחה פרטית, הידוע הוא בסוף פרשת בא, כי אין לאדם חלק בתורת משה אם לא יאמין בכך, וכן על הפסוק תמים תהיה עם ה' אלקיך.

הרמב"ם באגרות גם כן מביא את ההשגחה פרטית כעיקר אמונה, ועד כדי כך שהוא חולק על חז"ל בעניין המזלות, כיון שלדעתו הוא נוגד את ההשגחה פרטית.

הרבנו בחיי מביא הרבה השגחה פרטית, וכן הרבנו בחיי בעל החובה"ל כל שער הבטחון מבוסס על השגחה פרטית.
 

חושב מבחוץ

משתמש ותיק
פותח הנושא
מסתפינא אמר:
חושב מבחוץ אמר:
מנלן שיש השגחה פרטית לכל יהודי?
האם חובה להאמין בזה?
נכון יותר היה אם היית שואל "מה המקור הראשון להשגחה פרטית"?

הרמב"ן מסביר שמשה כתב ספר תורה ואיוב, כי מעיקרי האמונה להאמין בספר איוב כמו בתורה, כי איוב מלמדינו השגחה פרטית. ולכן הרמב"ן כתב פירוש לאיוב ולא על שאר הנביאים.

הרמב"ן על התורה מביא הרבה פעמים עניין השגחה פרטית, הידוע הוא בסוף פרשת בא, כי אין לאדם חלק בתורת משה אם לא יאמין בכך, וכן על הפסוק תמים תהיה עם ה' אלקיך.

הרמב"ם באגרות גם כן מביא את ההשגחה פרטית כעיקר אמונה, ועד כדי כך שהוא חולק על חז"ל בעניין המזלות, כיון שלדעתו הוא נוגד את ההשגחה פרטית.

הרבנו בחיי מביא הרבה השגחה פרטית, וכן הרבנו בחיי בעל החובה"ל כל שער הבטחון מבוסס על השגחה פרטית.
אשמח למראה מקום למקורות הנ"ל.
ובכל אופן משער הביטחון לכאו' משמע הפוך שרק מי שבוטח יש לו השגחה פרטית אבל מי שלא הקב"ה מוסרו ביד מי שהוא סומך עליו
 
 

חושב מבחוץ

משתמש ותיק
פותח הנושא
דברתי היום עם יהודי ת"ח שמבין מאוד בתחום,
הוא אמר לי שאין צד ברבותינו ואפי' קלוש שאין השגחה פרטית על יהודי.

מי שבאר את הנושא הזה לעומקו ומכל צדדיו זה ה"שפתי חיים" בספר על אמונה.

הרעיון שהוא אמר לי הוא:
שאם למשל נרצה לשייך את השגחה פרטית לאחד מעיקרי האמונה זה לא יהיה ענף בעיקר שהקב"ה ברא את העולם אלא בעיקר של שכר ועונש.
פירוש שיש דין על האדם בכל רגע ורגע פי מעשיו "רגעים תבחננו" וע"פ זה נקבע מצבו בכל רגע.
מי שהכניס עצמו למצב סכנה יש עליו דין בהשגחה פרטית אם הוא ראוי להינצל או לא,
מקווה שזה מתחיל להיות ברור.
תודה רבה למסייעים (וגם למפריעים...)
 

בשובה ונחת

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
כיום בעיקר בהשפעת הבעש''ט אנו חונכנו שכל דבר הקורה בטבע הוא בהשגחה מכוונת, וכן הוא פשוט על פי הקבלה,
לא עברתי על כל הפולמוס, אך גם מגדולי המקובלים נחלקו בזה, ובראשם רבינו הרמ"ק, שלא סבר ענין ההשגחה פרטית כהבעש"ט, [ובדברי הרמב"ן באיוב, מעביר המסורה בתורת הסוד, ראיתי שכבר הזכירו את זה כאן], וא"א לשייך כל דבר שנראה מיסטי לקבלה.
לעיקר הנידון אינני יודע אם אפשר במסגרת מצומצמת זו לדון בדברים עמוקים כ"כ, ודאי לא למצותם, כלך לך לבית המדרש וראה בספרי רבותינו עצמם ותרוה צמאונך. זו סוגיא לא פחות עמוקה מהוייות דאביי ורבא.
 

מסתפינא

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
מסתפינא אמר:
חושב מבחוץ אמר:
מנלן שיש השגחה פרטית לכל יהודי?
האם חובה להאמין בזה?
נכון יותר היה אם היית שואל "מה המקור הראשון להשגחה פרטית"?

הרמב"ן מסביר שמשה כתב ספר תורה ואיוב, בדרשה תורת ה' תמימה ובההקדמה לספר איוב כמדומני כי מעיקרי האמונה להאמין בספר איוב כמו בתורה, כי איוב מלמדינו השגחה פרטית. ולכן הרמב"ן כתב פירוש לאיוב ולא על שאר הנביאים.

הרמב"ן על התורה מביא הרבה פעמים עניין השגחה פרטית, הידוע הוא בסוף פרשת בא, כי אין לאדם חלק בתורת משה אם לא יאמין בכך, וכן על הפסוק תמים תהיה עם ה' אלקיך, ועי' בהנ"ל בהציונים בחומש המאור.

הרמב"ם באגרות אגרות הרמב"ם גם כן מביא את ההשגחה פרטית כעיקר אמונה, ועד כדי כך שהוא חולק על חז"ל בעניין המזלות, כיון שלדעתו הוא נוגד את ההשגחה פרטית.

הרבנו בחיי מביא הרבה השגחה פרטית, וכן הרבנו בחיי בעל החובה"ל כל שער הבטחון מבוסס על השגחה פרטית.
אשמח למראה מקום למקורות הנ"ל.
ובכל אופן משער הביטחון לכאו' משמע הפוך שרק מי שבוטח יש לו השגחה פרטית אבל מי שלא הקב"ה מוסרו ביד מי שהוא סומך עליו

המאירי בריש סוטה מבאר שהרשעים שמופקרים בידי המקרים זה אחד מדרכי העונש של הקב"ה, כלומר שאין זה חסרון השגחה פרטית אלא הוא גופא הוא העונש.
 

הערשלה

משתמש ותיק
חושב מבחוץ אמר:
דברתי היום עם יהודי ת"ח שמבין מאוד בתחום,
הוא אמר לי שאין צד ברבותינו ואפי' קלוש שאין השגחה פרטית על יהודי.

מי שבאר את הנושא הזה לעומקו ומכל צדדיו זה ה"שפתי חיים" בספר על אמונה.

הרעיון שהוא אמר לי הוא:
שאם למשל נרצה לשייך את השגחה פרטית לאחד מעיקרי האמונה זה לא יהיה ענף בעיקר שהקב"ה ברא את העולם אלא בעיקר של שכר ועונש.
פירוש שיש דין על האדם בכל רגע ורגע פי מעשיו "רגעים תבחננו" וע"פ זה נקבע מצבו בכל רגע.
מי שהכניס עצמו למצב סכנה יש עליו דין בהשגחה פרטית אם הוא ראוי להינצל או לא,
מקווה שזה מתחיל להיות ברור.
תודה רבה למסייעים (וגם למפריעים...)
כנ"ל

נ.ב. מה הופך מסתם רב פלוני שדורש לת"ח שמבין מאוד בתחום?
 

ושכנתי בתוכם

משתמש ותיק
כי הם חיינו אמר:
לכוארה הלשון נוקף אין משמעותו זוקף, אלא מלשון מכה,
דהיינו שאין מגיע צער לאדם אא"כ מכרזים עליו,
אכן.
כ"כ רבינו חננאל שם על המקום, כמדומני
 

ושכנתי בתוכם

משתמש ותיק
מסתפינא אמר:
המאירי בריש סוטה מבאר שהרשעים שמופקרים בידי המקרים זה אחד מדרכי העונש של הקב"ה, כלומר שאין זה חסרון השגחה פרטית אלא הוא גופא הוא העונש.
כתבת דבר שסותר מיניה וביה, אם העונש שהוא מופקר זאת אומרת שהוא לא מושגח כעת!!
אתה רק יכול לומר שזה נובע ח"ו מחוסר יכולת, אבל לומר שזה לא העדר השגחה פרטית זה הרי מופרך מיניה וביה.
יש לדבר זה כמה וכמה מקורות, ובית אב מפורש לזה בתורה, "וחרה אפי בהם ביום ההוא ועזבתים.. והיה לאכול", כלומר לא עונש מכוון אלא שהם מופקרים למקרים, וכמ"ש באור החיים שם. וכן הדברים ברמב"ן על התורה בכמה מקומות, ובדרשות הר"ן, ועוד.
 
הויכוח הישן על השגחה פרטית והשגחה כללית,
לכאורה בעולם הוליסטי כמו שמקובל היום, לא שייך השגחה פרטית בלי השגחה כללית.
גם הפרפר הקטן משפיע על הוריקן ענק.

לטועני ההשגחה הכללית, הכלל והעיקר, שאין הבהמות והחיות יכולות להתפלל לה' כי אין להם השגחה פרטית.
ו'שיר התולעת' המפורסם של הערליך ואח"כ פריד, לא עומד בכללי השכל המקובלים בקרב הראשונים, כי תולעת לא שייך בה תפילה.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
ושכנתי בתוכם אמר:
לא עונש מכוון אלא שהם מופקרים למקרים
"אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים, וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים".
[ודין גרמ'א, שתופסים לשון דברי רבותינו - העמוקים מני ים - כפשוטה ממש, בלא מחשבה אודות העומק המסתתר וצפון בהם. ועיקר הקלקול בכה"ג הוא בעניני אמונה. ומסיימין בטוב].
 
לבי במערב אמר:
וְהוּא לְבַדּוֹ עָשָׂה וְעוֹשֶׂה וְיַעֲשֶׂה לְכָל הַמַּעֲשִׂים"
וכבר נתבאר שלאו מר בר רב אשי חתום על נוסח יג עיקרים שמודפסים בסידור,
ויש כמה השגות על הנוסח הנ"ל, וברמב"ם זה לא מוזכר.
 

בעל כנפיים

משתמש ותיק
לפלא שלא הביאו שיטת הר"ן, שאוחז שאין השגחה פרטית אלא על הצדיקים, וכתב כן בכמה מקומות.
הנה אחד מהם:
אבל התשובה שאין הפועלים המגיעים בעולם התחתון לאיש איש. על ידי סבות פרטיות. אבל על ידי סבות כוללות. שאין רצון השם יתברך שישתנה הטבע כפי איש איש. וכשרצה הש"י להכות בכורי מצרים. חידש איזה ענין מפסיד ומתיחס לבכורות. כי הבכורות יש יחס ביניהם כולל ומשתף אותם. והוא שאין ספק שאין הרחם אשר לא נולד בו עובר מעולם באותה התכונה אשר יהיה הרחם אשר כבר נוצרו בו ולדות. ומצד אותו השינוי יהיה אפשר שיהיה בבכורות כלם הכנה לקבל איזה דבר נעלם ממנו. ומפני זה היתה מצות קדוש הבכורות תלויה בפטר רחם. כי הבכורה נותנת יחס והקשר בין הבכורות לא הבכורה לאב כלל. ואע"פ שאמרו במדרש אין שם בכור גדול הבית קרוי בכור, זהו על צד הדרש. אבל כפי פשוטו של דבר הבכורות שהיו נתלים בפטרי הרחמים. הם שלקו. ואם היה ביניהם יחס והקשר אשר מצד היחס ההיא ראוי שילקו גם בכורי ישראל. אם יניחם השם לטבעם. ומפני זה אמר הש"י שמפני שהגין בעדם והצילם מהרע שהיה ראוי לחול עליהם קדש אותם לי:
הנה נתבאר מזה שכאשר נתחדש שפע שופע ממשיך איזה דבר מזיק, יקבל בו היזק גם האיש אשר איננו ראוי שיענש כפי מעשיו. אם לא שיהיה אליו זכות פרטי יגן הש"י בעדו מההזק ההוא הנמשך המתחדש.
ועל זה הדרך לא ישאר ספק מתמיה בענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו. וכל מה שאמר הכתוב כי קנאתי בהוללים וגו'. אינו אלא כמתאונן על המדה הזאת הנוהגת. לא שיהיה נעלם מהם טעמו של דבר. וכן אמרו אך ריק זכיתי לבבי וגו' ואהי נגוע כל היום וגו'. הוא כאומר שאם יהיה עקר הגמול ותכליתו טובות העולם הזה ורעותיו. לשוא יכשיר האיש מעשיו אם לא שישיג מעלה יתירה עד שישתנה הטבע בשבילו אבל כל עוד שיהיה עולם כמנהגו נוהג. יחולו באיש הטוב ענינים מכאיבים מצערים. אבל כאשר תכלית הגמול וסופו הוא שכר הנפש בעוה"ב לא תשאר בכאן קושיא, כי כל המעשה יבא שם לבית החשבון וזה מ"ש כי יתחמץ לבבי וגו' ואני בער ולא אדע גו'. רצה שסדר הגמול והעונש בעוה"ז נוהג בענין מתמיה לא יעמוד האדם בו על צדק משפטי הש"י אבל יהיה בו כבער וכבהמה נחשב, עד אשר יבא ויעיין במה שהקדים הש"י והכין לצדיקים ולרשעים ויבין לאחריתם, כי שם נגלה גמול הצדיקים ועונש הרשעים לא בעולם הזה. וזהו בעצמו מ"ש חותם הנביאים מלאכי חזרו עלי דבריכם וכו'. וסיים דבריו ואמרו ושבתם וראיתם בין צדיק וגו'. רצה שסוף הגמול ותכליתו יהיה לעתיד. אבל בעוה"ז אפשר הוא שהאיש הרשע יעמוד בשלוה ושיחולו מקרים על האיש הטוב כפי המערכת שנתיחד בה, וכמו שאמרו ז"ל האי מאן דלבנה יהא סביל מרעין, וזה באמת ענין מבואר כי אחרי אשר הכחות הגלגליות שופעות על זה העלום התחתון. ראוי שימשך ענינם כפי הם. ובכל מה שהוא נמשך אחרי החומר אם ימשך כפי זה הסדור אין בזה ענין מתמיה.

@לבי במערב, איך תקיים אמרתך, שבמין המדבר אין צד כזה?

וכפי שכבר כתבו, מגוחך לראות ניקים מפציצים סימני שאלה וקריאה כביכול מדובר בעניין פשוט, כאשר מדובר באחד הפולמסים ההכי מדוברים בתקופת הראשונים.(זה דווקא לא מכוון כלפי ר' @לבי במערב, כידוע לכל מסגנונו הבלתי מתלהם).
 

הערשלה

משתמש ותיק
בעל כנפיים אמר:
הנה נתבאר מזה שכאשר נתחדש שפע שופע ממשיך איזה דבר מזיק, יקבל בו היזק גם האיש אשר איננו ראוי שיענש כפי מעשיו. אם לא שיהיה אליו זכות פרטי יגן הש"י בעדו מההזק ההוא הנמשך המתחדש.

הבאת מקור נפלא לשיטת הר"ן שיש השגחה פרטית לכל יהודי בעל בחירה ע"פ הזכויות הראויות לו ע"פ בחירותיו.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
אל תשכחו שהיה פולמוס ידוע בהיסטוריה היהודית
על ההשגחה במין המדבר לא נחלק איש מעולם, והס מלהזכיר. חס להו לרבנן מלהכשל בדבר נורא ואיום כזה.



רמב"ן בראשית יח,יט
והנכון בעיני שהיא ידיעה בו ממש ירמוז כי ידיעת השם שהיא השגחתו בעולם השפל היא לשמור הכללים וגם בני האדם מונחים בו למקרים עד בא עת פקודתם אבל בחסידיו ישום אליו לבו לדעת אותו בפרט להיות שמירתו דבקה בו תמיד לא תפרד הידיעה והזכירה ממנו כלל כטעם לא יגרע מצדיק עיניו (איוב לו ז) ובאו מזה פסוקים רבים כדכתיב (תהלים לג יח) הנה עין ה' אל יראיו וזולת זה.

רמב"ן איוב לו,ז
זה הכתוב מפרש ענין גדול בענין ההשגחה יבאר בו פסוקים רבים, כי אנשי התורה והאמונה התמימה יאמינו בהשגחה כי האל ישגיח וישמור אנשי מין האדם כמו שכתוב גדול העצה ורב העליליה אשר עיניו פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו... והטעם הזה ידוע וברור כי האדם מפני שהוא מכיר את אלהיו ישגיח עליו וישמור אותו ולא כן שאר הבריות שאינן מדברות ואינן יודעות בוראם, ומן הטעם הזה ישמור את הצדיקים כי כאשר לבם ועיניהם תמיד עמו כן עיני ה' עליהם מראשית השנה ועד אחרית שנה עד כי החסיד הגמור הדבק באלקיו תמיד ולא יפרד הדבק במחשבתו בו בענין מעניני העולם יהיה נשמר תמיד מכל מקרי הזמן אפילו ההוים בטבע וישתמר מהם בנס יעשה לו תמיד כאילו יחשב מכת העליונים אינם מבני הויה והפסד למקרי העתים, וכפי קרבתו להדבק באלהיו ישתמר שמירה מעולה, והרחוק מן האל במחשבתו ובמעשיו ואפילו לא יתחייב מיתה בחטאו אשר חטא יהיה משולח ונעזב למקרים ובאו בזה פסוקים רבים, אמר דוד ע״ה רגלי חסידיו ישמור ורשעים בחושך ידמו, אמר כי הקרובים אליו בתכלית השמירה והרחוקים ממנו מזומנים למקרים ואין להם מציל מן הנזק, כמו ההולך כחשך אשר נפילתו קרובה אם לא ישתמר וילך לאט... והענין הזה בארו הרב זצ"ל ביאור יפה בספר מורה הנבוכים.

מורה נבוכים ח"ג פנ"א
כי כפי שיעור שכל כל בעל שכל תהיה ההשגחה בו, והאיש השלם בהשגתו אשר לא יסור שכלו מהשם תמיד, תהיה ההשגחה בו תמיד, והאיש שלם ההשגה אשר תפנה מחשבתו מהשם קצת עתים, תהיה ההשגחה בו בעת חשבו בהשם לבד, ותסור ההשגחה ממנו בעת עסקו, ולא תסור ממנו אז כסורה ממי שלא ישכיל כלל, אבל תמעט ההשגחה ההיא, אחר שאין לאיש ההוא השלם בהשגתו בעת עסקו שכל בפעל, ואמנם הוא אז משיג בכח קרוב, והוא דומה בעת ההיא לסופר המהיר בשעה שאינו כותב, ויהיה מי שלא השכיל השם כלל כל עיקר, כמי שהוא בחשך ולא ראה אור כלל, כמו שבארנו באמרם ורשעים בחשך ידמו, ואשר השיג וכונתו כלה על מושכלו, כמי שהוא באור השמש הבהיר, ואשר השיג והוא מתעסק דומה בעת עסקו למי שהוא ביום המעונן, שלא תאיר בו השמש מפני העב המבדיל בינו ובינו. ומפני זה יראה לי כי כל מי שתמצאהו רעה מרעות העולם מן הנביאים או מן החסידים השלמים, לא מצאהו הרע ההוא רק בעת השכחה ההיא ולפי ארך השכחה ההיא או פחיתות הענין אשר התעסק בו, יהיה עוצם הרעה. ואחר שהענין כן כבר סר הספק הגדול אשר הביא הפילוסופים, לשלול השגחת השם מכל איש ואיש מבני אדם, ולהשוות ביניהם ובין אישי מיני שאר בעלי חיים, והיתה ראיתם על זה מצוא החסידים והטובים רעות גדולות, והתבאר הסוד בזה ואפילו לפי דעתם, ותהיה השגחת הש"י מתמדת במי שהגיע לו השפע ההוא המזומן לכל מי שישתדל להגיע אליו, ועם הפנות מחשבת האדם והשיגו הש"י בדרכים האמתיים ושמחתו במה שהשיג, אי אפשר שיקרה אז לאיש ההוא מן ממיני הרעות, כי הוא עם השם והשם עמו. אבל בהסיב מחשבתו מהשם אשר הוא אז נבדל מהשם, השם נבדל ממנו, והוא אז מזומן לכל רע שאפשר שימצאהו, כי הענין המביא להשגחה ולהמלט מיד המקרה, הוא השפע ההוא השכלי, וכבר נבדל קצת העתים מן החסיד ההוא הטוב, או לא הגיע כלל לחסר ההוא הרע, ולזה אירע לשניהם מה שאירע, והנה התאמתה אצלי זאת האמונה ג"כ מדברי התורה, אמר ית' והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה, ומבואר הוא שהסתרת הפנים הזאת אנחנו סבתה, ואנחנו עושים זה המסך המבדיל בינינו ובינו, והוא אמרו ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה, ואין ספק כי דין היחיד כדין הצבור. הנה התבאר לך כי הסבה בהיות איש מבני אדם מופקר למקרה ויהיה מזומן ליאכל כבהמות, הוא היותו נבדל מהשם, אבל מי שאלהיו בקרבו לא יגע בו רע כל עקר, אמר הש"י אל תירא כי אתך אני ואל תשתע כי אני אלהיך, ואמר כי תעבור במים אתך אני ובנהרות לא ישטפוך.

פירוש רבינו מנוח על הרמב"ם פ"י מהל' ברכות ה"ט:
ואתה דע לך שכל הנסים שנעשו לישראל נעשו בהשגחה, ונסי היחידים יש מהם בהשגחה ויש מהם במקרה כי כמה פחותים אנו רואים שהם ניצולים מן האריות ומן המפולת ומסער הים ועכ"ז התקינו לכל מקבלי הנסים ברכה לפי שאין אנו יודעים איזה מהם בהשגחה ואיזה מהם במקרה. 

שו"ת רשב"ש סי' קצה
על כן אני אומר לפי קוצר שכלי, מי שאין בידו עבירה מחייבת מיתה וקוצר ימים מהעקר נשאר על הקץ הקצוב מספר ימי חייו, ובראש השנה אינו נדון לא בחיים ולא במות, אבל נשאר על הקץ הקצוב ובתום קצו ימות אם אין לו מצוה מחייבת אריכות ימיו… על זה שלא נדון בראש השנה בחיים ובמות נאמר בתורה פן ימות במלחמה, שאם נכתב בראש השנה בחיים או במות אינו בחק האפשר אבל הוא בחק החיוב, שאם נכתב שימות בחרב אפילו בתוך ביתו או יסתר במסתרים ידקר בחרב, ואם נכתב בחיים אפילו יפול בעד השלח לא יבצע…

…אבל בעל הקץ הקצוב אינו נכנס בדין החיים והמות ביום ראש השנה, אבל נכנס לענין שאר עניני אדם בני ומזוני בריאות וחולי ודומיהם. ואשר לא נכנס ביום הדין בחיים ובמות נשאר בחק האפשר במיתת מגפה ובמיתת מלחמה ודומיהם או מיתה טבעית על ידי רוע הנהגה, וזהו שאמר עליו החכם ויש נספה בלא משפט, וכההוא עובדא דבפ"ק דחגיגה בעובדא דמרים מגדלא נשיא ומרים מקריא דרדקי. ואותן שלא נכתבו בראש השנה בבריאות אם פשעו בעצמם יבואו לידי חולי…

…ואע"פ שנכתבה בראש השנה נפילת החרב והמגפה על הכלל, כדאמרינן בתקיעתא דבי רב ועל המדינות בו יאמר איזו לחרב ואיזו לשלום, אבל יש יחידים שאפשר שלא נכתבו לא בחרב ולא במגפה לפי שלא היתה להם עבירה מחייבת, ולפיכך תועיל הניסה מהחרב והשמירה מהמלחמה לפי שלא נכתבו בה בראש השנה ונשארו בחק האפשר. וכן תועיל ההנהגה הטובה בשמירת הבריאות ובהסרה מן החולי… ואמרו ז"ל בפרק הכונס דבר בעיר כנס רגלך ורבא בעידן רתחא הוה סכר כווי, כלומר בשעת המגפה סוכר החלונות. ואמרו שם דבר בעיר אל יהלך אדם באמצע דרכים ודבר בעיר אל יהלך אדם לבית הכנסת יחידי, לפי שלא נכתב בר"ה במיתת מגפה ונשאר בחק האפשר. שאם לא תאמר כן אלא שהכל נגזר בר"ה על כל יחיד ויחיד, א"כ אין שם דבר בחק האפשר וזה שנכתב לחיים לא יצטרך לשמירה וזה שנכתב למות לא תועילנו שמירה ואין שם חלוקה שלישית, ומה זה שהיו נשמרים רבותינו ז"ל ומצווים על השמירה מהמגפה, וגדולי חכמינו ז"ל היו בורחים ממנה כמו ששמענו הרב רבינו נסים ז"ל שברח ממנה פעמים. אלא לפי שהדבר תלוי בחק האפשר ואולי זה האיש לא נכתב בראש השנה לא בחיים ולא במות ונשאר על קצו, ונשתנה האויר ואפשר שיוסיף רבוי בחום הטבעי שזה הוא סבת הדבר והנגף, אם אפשר לתקן האויר או לנוס ממנה יועיל לו התקון ומועיל לו הניסה, ואינו הורס בו מאמר ר' כרוספדאי דאמר ר' יוחנן שלשה ספרים נפתחים בר"ה, שהנכתבים למיתה הם אותם שיש להם עבירה מחייבת מיתתם והנכתבים לחיים הם אותם שהגיע קצם ויש להם מצוה מחייבת אריכות ימיהם. והחלוקה הג' והיא שמדת דינם לא חייבה לא זה ולא זה לא דבר בהם החכם. זה נראה לי בענין זה והכל מתוקן כפי קוצר דעתי…
 

מסתפינא

משתמש ותיק
ושכנתי בתוכם אמר:
מסתפינא אמר:
המאירי בריש סוטה מבאר שהרשעים שמופקרים בידי המקרים זה אחד מדרכי העונש של הקב"ה, כלומר שאין זה חסרון השגחה פרטית אלא הוא גופא הוא העונש.
כתבת דבר שסותר מיניה וביה, אם העונש שהוא מופקר זאת אומרת שהוא לא מושגח כעת!!
אתה רק יכול לומר שזה נובע ח"ו מחוסר יכולת, אבל לומר שזה לא העדר השגחה פרטית זה הרי מופרך מיניה וביה.
יש לדבר זה כמה וכמה מקורות, ובית אב מפורש לזה בתורה, "וחרה אפי בהם ביום ההוא ועזבתים.. והיה לאכול", כלומר לא עונש מכוון אלא שהם מופקרים למקרים, וכמ"ש באור החיים שם. וכן הדברים ברמב"ן על התורה בכמה מקומות, ובדרשות הר"ן, ועוד.




כי לא כדרכינו דרכיו, ואין השגחת השי"ת כמשגיח כשרות שברגע שיוצא סר ממנו ההשגחה, אלא הקב"ה רואה הכל בכל רגע, ורשע זו כיון שנכנס במקום סכנה, או נמצא במקום שיש שם מגיפה וכיו"ב, כיון שאין לו זכותים, הרי כך הוא גזירת הקב"ה שלא ינצל, למרות שבאופן פרטי לא היה נגזר עליו למות.
 

מסתפינא

משתמש ותיק
נלאיתי מלעסוק בעניינים כה חשובים, בפורום שיש בו אנשים שכל מטרתם רק להתייהר ולהתחכם על המקובל והמוסכם.

אבל אכתוב בקצרה, וכל הרוצה יעיין בספרי הראשונים.

הרמב"ן כותב כי מי שאינו מאמין בהשגחה פרטית הרי הוא כופר בכל התורה, ואעפ"כ כותב שהקב"ה מאבד את הרשעים למקרים, ועל כרחיך שאין זו סתירה, וכמש"כ לעיל.

הירושלמי מספר שרשב"י שמע בת קול עוף זה ניצוד וכו' ואמר ש"מ שאפילו עוף אינו ניצוד מבלי רצון ה', אבל הראשונים כותבים שאין השגחה פרטית על בעלי חיים, וכי תעלה על דעתיך שהראשונים חולקים על חז"ל?

אלא נקוט האי כללא, אין שום דבר שקורה בעולם מבלי רצון ה', אין מושג כזה, נקודה.

אבל כשאומרים השגחה פרטית הכוונה לשכר ועונש, שכל מה שקורה לאדם הוא מגזירת עליון מיוחד לו, בשכר ועונש למעשיו, כי ההשגחה הוא פרטי, כי זה קורה לו, וכן ראיתי ברמב"ן להדיא שהשגה פרטית היינו שכר ועונש, אבל במה שקורה לבעלי חיים אינו משכר ועונש לאותו בעל חי, אבל עדיין אין הבעל חי ניזוק מבלי רצונו ית'.
 

אור החכמה

משתמש ותיק
מסתפינא אמר:
בפורום שיש בו אנשים שכל מטרתם רק להתייהר ולהתחכם על המקובל והמוסכם.
וכי מנין לך דברים התלויים בלב?
ואגב, גם לאלו אשר מגנים ושומרים על המקובל והמוסכם, יכולים להיות מניעים שליליים, אלא שהדיון בזה הוא ללא סוף ואין לו שום תועלת, ולכן תמיד עלינו לדון לכף זכות - בין את השמרנים שבינינו ובין את הפתוחים יותר.
 
חלק עליון תַחתִית