ר' הפקדתי,
עיינתי בשבט הלוי ואכן הוא מתיר רחיצה ונעילת הסנדל, אך קשה לי ע''ז דאבלות להיכן הלכה, ואטו אבל תוך שבעה שהוא בעל ברית נתיר לו נעילת הסנדל, ורחיצה שמצינו שהתירו הוא לכבוד המילה אבל לא רחיצה בעלמא לאחר המילה. ומה שהבאת ראיה ממה שהתירו סעודה גדולה תימה דהלא מפורש במ''ב דלא יעשה סעודה גדולה הא קמן דאבלות נשארה ורק התענית בטלה.
שוב דברתי בזה עם הגר''ע אוירבאך, ואמר לי בשם חמיו הגרי''ש אלישיב לאסור נעילת הסנדל מה''ט דאבלות לא בטלה משום המילה, ועוד הוסיף ע''ז דנהי דהתענית קיל משום דהוי נדחה, אך האבלות לא הוי נדחה דעכשיו הוא זמן האבלות, ואטו נתיר לו תשה''מ ות''ת משום מילה. ועל מש''כ בשבט הלוי אמר דצ''ל דמיירי רק בשעת הברית עצמה דכמו דהתירו רחיצה לכבוד המילה ה''נ נעילת הסנדל מפני כבוד המילה, אך לא לאחר המילה. וכאמור דעת הגרי''ש אלישיב דאפילו בשעת המילה אסור נעילת הסנדל (וכמדומה שכ''כ הגר''ש דבליצקי ואינו לפני כעת).
בענין האכילה כמדומה שטעית, והמחלוקת בין המג''א והא''ר הוא על עיקר היתרא דרבינו יעבץ דבעל ברית מותר לאכול, דע''ז כתב המג''א בשם כנה''ג דנהגו להחמיר והא''ר חולק. ולדעת הא''ר פשיטא דמותר לאכול כל היום מחצות ואילך ולאו דוקא בשעת המילה.