גודל ומעלת כח הדיבור

ישראל גליס

משתמש ותיק
מה המקור הראשון לדברים הבאים, ומי מדבר בזה?
בשני מסכתות בתלמוד 'מסכת שבועות' ו'מסכת נדרים' - ניכר גודל ומעלת כח הדיבור (*), דיבור לא טוב - מחריב עולמות ח"ו (*).
 

אור זורח

משתמש ותיק
ישראל גליס אמר:
מה המקור הראשון לדברים הבאים, ומי מדבר בזה?
בשני מסכתות בתלמוד 'מסכת שבועות' ו'מסכת נדרים' - ניכר גודל ומעלת כח הדיבור (*), דיבור לא טוב - מחריב עולמות ח"ו (*).

ברוך הבא

אפשר לעיין בספר החינוך
 

משבט הכהונא

משתמש ותיק
ציטוט מקו הישר ע״ח המוציא מהזוה"ק שם מדבר מעצם הדיבור וההבל
שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם כָּתַב בְּקֹהֶלֶת: רָאִיתִי אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשִׂים תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. פֵּרוּשׁ: אוֹתָן הַמַּעֲשִׂים שֶׁהֶבֶל שֶׁלָּהֶם הוּא דִּבְרֵי שֶׁמֶץ וְדֹפִי — הֶבֶל כָּזֶה אֵינוֹ עוֹלֶה לְמַעְלָה מֵהַשֶּׁמֶשׁ בְּמַעֲלוֹת עֶלְיוֹנוֹת, אֶלָּא אָזִיל וְשָׁט תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי לְכָל עִנְיָנִים שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ הֶבֶל. וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ הֶבֶל בְּדִבּוּר, כֵּן יֵשׁ הֶבֶל בְּמַעֲשֶׂה. וְאִם יֵשׁ הֶבֶל שֶׁל מִצְוָה, אֲזַי מִיָּד אוֹתוֹ הַהֶבֶל עוֹלֶה לְמַעְלָה לְמַעְלָה וּמִתְעַטֵּר לְמַעְלָה וְיַעֲשֶׂה סָנֵגוֹר קַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וּבְאִם הָאָדָם מְדַבֵּר דִּבְרֵי שָׁוְא, אֲזַי הַהֶבֶל שֶׁל פְּעֻלָּה זוֹ אָזִיל וְשָׁט בְּעָלְמָא. וּמִיָּד כְּשֶׁתֵּצֵא נִשְׁמָתוֹ שֶׁל זֶה הָאָדָם, אֲזַי אוֹחֵז הַהֶבֶל בְּנִשְׁמָתוֹ וְזוֹרְקֵהוּ כַּמָּה פַּרְסָאוֹת וּמְיַסֵּר אוֹתוֹ מְאֹד. וְזֶה שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ: וְרָאִיתִי אֶת כָּל הַמַּעֲשִׂים, אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. פֵּרוּשׁ: אוֹתָן הַמַּעֲשִׂים שֶׁהֶבֶל שֶׁלָּהֶם אֵינוֹ עוֹלֶה לְמַעְלָה מֵהַשֶּׁמֶשׁ בְּמַעֲלוֹת עֶלְיוֹנוֹת, אֶלָּא אָזִיל וְשָׁט תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ — אֲזַי הוּא גּוֹרֵם רָעָה לְעַצְמוֹ. וּבִפְרָט מִי שֶׁהוּא פּוֹגֵם בְּדִבּוּרוֹ וְדוֹבֵר דְּבָרִים שֶׁל כִּעוּר עַל חֲבֵרוֹ בְּחִנָּם, אֲזַי הֶבֶל זֶה מְקַטְרֵג.

וּמִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁאָדָם מוֹצִיא דִּבָּה וְדוֹרֵשׁ בְּרַבִּים, וּבָאִים לִידֵי שְׁגִיאָה, וְדוֹרְשִׁים בְּחֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן אוֹ בְּחֵטְא מְכִירַת יוֹסֵף וּבְמַעֲשֶׂה דָּוִד וּבַת שֶׁבַע, וְהֵמָּה מַפְלִיגִים בַּחֲטָאִים שֶׁלֹּא כַּדִּין, וְהַתּוֹרָה כִּסָּהוּ — אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְפַרְסֵם. אַף שֶׁהַדַּרְשָׁן כִּוֵּן לָאֱמֶת, מִכָּל מָקוֹם עָתִיד לִתֵּן אֶת הַדִּין. וּמִכָּל שֶׁכֵּן אִם הַדַּרְשָׁן בּוֹדֶה מִלִּבּוֹ וּבִקֵּשׁ לִתְלוֹת בּוּקֵי סְרִיקִי בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן, יְצִיר כַּפָּיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אוֹ בְּהַשְּׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ, אוֹ בְּדָוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וּבְדוֹמֵיהֶן שֶׁהֵן חֲסִידֵי עֶלְיוֹן.

וְהִנֵּה אַצִּיג לְךָ מַאֲמָר אֶחָד, מַה שֶּׁכָּתוּב בְּזֹהַר חָדָשׁ פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית זֶה לְשׁוֹנוֹ: תָּנוּ רַבָּנָן: כְּשֶׁחָלָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, עָאלוּ לְגַבֵּיהּ רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר וְרַבִּי חִיָּא וְרַבִּי אַבָּהוּ. אָמְרוּ לֵיהּ: מַאן דְּהוּא קִיּוּמָא דְּעָלְמָא שְׁכִיב?! אָמַר לְהוּ: לֹא בֵּית דִּינָא דְּעֵילָא מְעַיְּנִין בְּדִינָאִי, דְּהָא אֲנָא חֲדָאִי דְּלָא אֲנָא אִתְיַהַב לְמַלְאָכָא וּלְדִינָא דִּלְעֵילָא, דַּאֲנָא לָאו כִּשְׁאָר בְּנֵי נָשָׁא, אֶלָּא הַאי דִּינָא דִּילִי — קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דַּיְנָא לֵיהּ, וְלֹא בֵּית דִּינָא. וְהַיְנוּ דְּאָמַר דָּוִד מַלְכָּא: שָׁפְטֵנִי אֱלֹהִים וְגוֹ'. וְכֵן שְׁלֹמֹה אָמַר: לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ — מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ בִּלְחוֹדוֹי, וְלֹא אָחֳרָא, דְּהָא תַּנִּינָן: כְּשֶׁאָדָם שׁוֹכֵב, בֵּית דִּינָא דִּלְעֵילָא מִסְתַּכְּלִין בְּדִינוֹי; אִית מִנְּהוֹן דְּנָטִין לְכַף זְכוּת, וְאִית מִנְּהוֹן דְּנָטִין לְכַף חוֹבָא, כֵּיוָן דְּחַזְיָן חוֹבָא בְּבַר נָשׁ. וְכַד דִּינָא הֲוָה קַמֵּיהּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לֹא נָפִיק אִינַשׁ לְמֶהֱוֵי בְּהַהוּא דִּינָא בַּר טָב. מַאי טַעֲמָא? דְּהָא תַּנִּינָן: מְכִילוֹי (פֵּרוּשׁ: מִדּוֹת) דְּמַלְכָּא עִלָּאָה נָטוּי לִזְכוּתָא תָּדִיר, הוּא כֻּלֵּיהּ צַד רַחֲמָנוּת, וּבְיָדוֹ לְשַׁבְקָא לְחַטָּאִין וְחוֹבִין. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה — וְלֹא עִם אַחֵר, וּבְגִין כָּךְ בָּעֵינָא קַמֵּיהּ דְּהוּא יָדוּן דִּינָאִי, וַאֲנָא אָעִיל בִּתְרֵיסַר בָּבֵי דְּעָלְמָא דְּאָתֵי דְּלָא אַעְבְּרוּ לוֹן בַּר אַבְהָתָא, וְלֵית מַאן דְּיִמְחֶה בְּיָדִי. וְעוֹד: דְּלָא אִתְבַּע רְשׁוּתָא.

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי מִלָּה, וַחֲמוּ בְּבֵי מַרֵעֵיהּ, דְּלָא הֲוֵי תַּמָּן. תַּוְהוּ, וְלֹא יְכִילוּ לְמַלְּלָא מִדְּחִילוּ רַבָּא דַּהֲוֵי עֲלֵיהוֹן, עַד דַּהֲוֵי יַתְבֵי, סְלִיק לוֹן רֵיחִין דְּבֻסְמִין סַגִּיאִין, וְכָל חַד וְחַד מִנְּהוֹן אִתְיַשָּׁר חֵילֵיהּ, עַד דַּהֲוֵי חֲמוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי וַהֲוֵי מְמַלֵּל מִלִּין, וְלָא הֲוֵי חֲמָאָן בַּר מִנֵּיהּ. לְבָתַר עִדָּן אָמַר לְהוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: חֲמִיתוּן מִידִי. אָמַר לֵיהּ רַבִּי פִּנְחָס: לָא, אֶלָּא כֻּלָּנוּ תַּוְהִין עַל מַה דְּלָא חֲמִינָא לָךְ בְּבֵי מַרְעָךְ זְמַן רַב. וְכַד חֲמֵינָן לָךְ. סָלִיק לוֹן רֵיחִין וּבֻסְמִין דְּגַן עֵדֶן וּשְׁמַעְנָא קָלָךְ מְמַלֵּל, וְלָא יְדַעְנָא מִי מְמַלֵּל עִמָּךְ. אָמַר לוֹן: וְלָא שְׁמַעְתּוּן מִלָּה אֲחוֹרָנוֹי בַּר מִדִּידִי? אָמְרוּ לֵיהּ: לָא. אָמַר: תְּמִיהָנָא עַל רַבִּי פִּנְחָס דְּלָא חֲמָא, דַּאֲנָא חֲמִית לֵיהּ כְּעַן בְּהַהוּא עָלְמָא לְתַתָּא מֵרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנִי. וּכְעַן שָׁדְרוּ בְּדִילִי מִלְּעֵילָא וְאֶחֱזוּן לִי אַתְרָא דְּצַדִּיקַיָּא לְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְלֹא אִתְיַשַּׁר בִּלִבָּאֵי דּוּכְתָּאִי בַּר עִם אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי.

וּבָרִירְנָא דּוּכְתָּאִי וְאָתִינָא וְאָתֵי עִמִּי תְּלַת מֵאוֹת נְשָׁמוֹת דְּצַדִּיקַיָּא וּלְעֵילָא מִנְּהוֹן אָדָם הָרִאשׁוֹן, דַּהֲוֵי יָתִיב גַּבַּאִי וַהֲוֵי מְמַלֵּל עִמִּי וּבָעָא דְּלָא אִתְגַּלֵּי חוֹבֵיהּ לְכָל עָלְמָא בַּר מַאי דְּאָמְרָה הַתּוֹרָה בְּגִינֵיהּ וְאִתְכַּסְיָא בְּהַהִיא אִילָנָא דְּגַן עֵדֶן. וַאֲנָא אֲמֵינָא לֵיהּ, דְּהָא לְחַבְרַיָּא גָּלִי כְּבָר! אָמַר: הַאי דְּגָלִית לְחַבְרַיָּא טָב וְשַׁפִּיר עָבְדִית, אֲבָל לֹא לִשְׁאָר עָלְמָא. מַאי טַעֲמָא? דְּחָס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יְקָרִי, וְלָא בָּעֵי לְפַרְסְמָא הַהוּא חוֹבָא אֶלָּא בְּהַהוּא אִילָנָא דְּאָכַל מִנֵּיהּ וְכוּ'. קָרִיב לְגַבֵּיהּ רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ. אָמַר לֵיהּ: אַבָּא, מָה אֲנָא הָתָם? אָמַר לֵיהּ: זַכָּאָה חוּלְקָךְ בְּרִי, זְמַן סַגִּיא יְהֵא דְּלָא תִּתְקַבַּר גַּבָּאִי, אֲבָל בְּהַאי עָלְמָא דּוּכְתָּא דִּידִי וְדוּכְתָּא דִּידָךְ בָּרִירְנָא וְכוּ'.
ציטוט מיושר דברי אמת בשם לקט הקמח גם מעצם הדיבור
 והמופת על זה שמעתי מפי הצדיק ר' שלמה ווילנער בשם ר' משה חאגיז בעל המחבר לקט הקמח שבש"ע שהרוח יש בכחו לעקור הרים ואילנות ובתים אע"פ שהוא רוחני לבד והם גשמיים ויש בהם ממש גדול והוא אין בו ממש אבל אדרבה מפני כך הוא כחו גדול כי הוא רוחני לבד, ועי"ז הוא מפרש הכתוב ר' שלמה הנ"ל שאמר [עמוס ד'] כי יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו ר"ל איך כח דיבורו גדול מאד שר"ל שלשון יוצר הוא מדרגה קטנה מבורא וכתב אצל הרים שהם גשמיים לשון יוצר ואצל רוח שהם רוחניים לשון בורא שהוא גדול והרי הרוח עוקר הרים הוא גדול מן ההרים וזה מופת שהרוחניות שבלי גוף גדול מזה שבגוף ומגיד לאדם מה שיחו ר"ל איך כח דבורו גדול מאד מפני שנתפשט מן הגוף לחוץ עכ"ד:
 

אהרן פישר

משתמש ותיק
https://tablet.otzar.org/pages/?&restore=1&t=1620661753601&pagenum=6&book=103105
לא הראשון, אבל קשור קצת
 
חלק עליון תַחתִית