סלבודקער צעיר אמר:
הגר"ש דבלבצקי ז"ל גם כן מסביר את המנהג.
ומ"מ מנהג מקובל אינו צריך מקור, יותר מזה - אין יותר חשיבות למנהג שיש לו מקור בא' מספרי האחרונים..
משום שכ"א מבין שא"א לשבת יום א' ולכתוב את כל מנהגי הקהילה שיכולים וממלאים ספרים שלמים, וב"ה שעשו איתנו חסד ורבותינו הפוסקים
כן מביאים הרבה מנהגים אך לא מקיפים את הכל, ומכיון שכך מנהג מקובל אינו זקוק להיזכר בספרים כדי שכבוד מעלת החרדי הפשוט יועיל לקיימו
בהחלט יש תוקף למנהג שנכתב מקורו מאשר מנהג עלום. ולא כל מנהג מקובל, יש לו תוקף אמתי, אלא ייתכן שביסודו הוא מבוסס על טעות או על מנהג בורים, ומטה מכך שסותר או בא ע"ח הלכה או הנהגה אחרת ראויה הימנו.
ראה לדוגמא מה שכתב המחבר סימן תמ"ב סעיף ו וז"ל: נהגו לגרר הכתלים והכסאות שנגע בהם חמץ ויש להם על מה שיסמכו ע"כ. וכתב שם המ"ב ס"ק כח וז"ל: ויש להם ע"מ שיסמוכו - ר"ל דאין ללעוג על המנהג לומר שהוא מנהג שטות וחומרא יתירא אלא יש לזה סמך מן הירושלמי דאיתא שם הטח ביתו בצק חייב לבער ע"כ.
מבואר בדבריו שבלא מקור וסמך אינו בכלל מנהג, אלא הנהגה חסרת טעם. ובשער הציון שם כתב וז"ל: ומ"מ ראיה גמורה ליכא דהתם כשטח על הכותל כעין שטחין בטיט דיכול להתקבץ כזית במקום אחד אבל לא בנגיעה מועטת. והענין דישראל קדושים הם ונהגו להחמיר אפילו במשהו עכ"ל. ומש"כ 'אפילו במשהו' היינו כשיש דמות ראיה. ובתכלית, שמנהג נטול מקור אין סיבה לחוש לו, ובוודאי שאינו מחייב. ומאידך מנהג שנמצא לו מקור אפילו קלוש אינו מנהג שטות, אבל גם לא בהכרח מחייב כ"א. וזה שכתב בשעה"צ 'ומ"מ ראיה גמורה ליכא'.
וראה עוד מש"כ הב"י או"ח ריש סימן תנ"ג אות א' ד"ה ויש שאוסרין על מש"כ שם הטור 'חומרא יתירה היא זו', וזת"ד: ויש אוסרין לאכול אורז וכל מיני קטניות וכו' וחומרא יתירה היא זו. גם רבינו ירוחם כתב אותם שנהגו שלא לאכול אורז ומיני קטניות מבושל בפסח מנהג שטות הוא זולתי אם הם עושים להחמיר על עצמם ולא ידעתי למה עכ"ל. ועיין עוד בסוף דבריו. ומה שהביא מהראשונים שטרחו למצוא מקור למנהגנו שלא לאכול קטניות. וראה עוד מש"כ המחצית השקל סימן תנ"ח סק"א לגבי מצה שרויה וזת"ד: ודברי העולת שבת וכו' והנזהרים באפיה קודם פסח ובפסח עושים תבשיל ממצות אין טעם לדבריהם ע"כ. והמחה"ש דן שם ומסיים "לכן אין מזחיחים למאן דנוהג חומרא זו" ע"כ. הרי שמנהג שאין לו יסוד ומקור, ולפי כללי ההלכה אין סיבה לנהוג כך, לא די שאינו מחייב אלא פעמים שהוא בכלל מנהג שטות.
ואכתוב דוגמא נוספת מהמנהג המדובר באשכול, שפונים לצדדים באמירת 'וקרא זה אל זה', אף שהוא די מקובל בציבור אבל מרן הגר"ח בספר דעת נוטה תשובה ש"א כותב: "אצלנו לא נהוג זה וא"י מי המציא את זה". הרי לך מנהג שמקובל בציבור, ובכ"ז הוא לא מסתמך על כך, ומביע דעתו בצורה ברורה, שאצלו לא נהגו, ונימוקו שאין ידוע מקורו. ולענ"ד מתשובתו מבורר שאחז שזה מנהג מוזר לכשעצמו.
ב. מנהג בשונה מפסיקת הלכה, כוחו יפה גם מצד 'מנהג אבותיהם בידם'. אבל אין סיבה שכל מנהג באשר הוא, יקרא מנהג אבותיהם בידם. וכמו בדוגמאות הנ"ל, שהמנהג מצד עצמו הוא תמוה לולא שנמצא לו מקור והסבר כהוגן. ובכל מקרה מי שאבותיו לא נהגו באותו מנהג, אין סיבה שכל 'חרדי פשוט יצטרך לקיימו'. ואדרבה אם נכריח שכל מנהג באשר הוא כוחו יפה, הרי במקום תורת משה החרדי הפשוט יהפוך להיות עובד תורת המנהגים, וזה גובל בשכחת התורה בפרט אצל עמי ארץ.
וראה וורט נחמד שכתב בספר בניהו בן יהוידע עירובין קד: וז"ל: מנהג אבותיהם בידיהם. נראה לי בס"ד לשון זה של חכמים השגור בכל מקום למנקט בהאי לישנא, והוא כי בידים יש טו"ב פרקים, והמנהג שראוי לקיימו הוא דוקא אם יהיה מנהג טוב, אבל מנהג להרע עליו אמרו אותיות גהנם. וז"ש מנהג אבותיהם בידיהם, כלומר הוא מנהג טוב שיש לו רמז בידים שהם טו"ב פרקים שעושים מעשים חיים עכ"ל.