תהילים קי"ט ארוך ביותר קי"ז קצר ביותר

HaimL

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
HaimL אמר:
מי לא יודע את השתלשות עריכת הדף של הש"ס אע"פ כן דבר שכמעט ולא שונה זה 500 שנה (יש שינויים זעירים בחלק מהדפוסים) ולכאורה גם לא ישונה עד ביאת הגואל, בהחלט ניתן לייחס לו נשגבות
קצת מזכיר לי מישהו שפעם טען (אני מאוד מקווה שרק בתור בדיחה לא משעשעת), שלפני שלומדים פני יהושע וצל"ח (לשם הדוגמא בלבד), צריך קודם ללמוד את מה שכתוב "בתוך הגמרא", במשמע מהרש"א, מהר"ם וכו'

בכל דור, מישהו מחליט להדפיס עוד משהו, כדי למכור כמה שיותר חתיכות. בדור שלאחר מכן, זה כבר נעשה קנוני.
 
 

הכהן

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
ויש עוד מושג "סדרות" אצל בעלי המסורות שמצויין בסוף החומשים (והיינו עוד חלוקה בתנ"ך מלבד הפרשיות,) ואיני יודע חלוקה זו כיצד היא, וגם חושבני שאין מי שכן יודע ואדרבה מי ישכילנו
מסומן בתנ"ך קורן
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
הכהן אמר:
בשלמא אמר:
ויש עוד מושג "סדרות" אצל בעלי המסורות שמצויין בסוף החומשים (והיינו עוד חלוקה בתנ"ך מלבד הפרשיות,) ואיני יודע חלוקה זו כיצד היא, וגם חושבני שאין מי שכן יודע ואדרבה מי ישכילנו
מסומן בתנ"ך קורן

בתנ"ך קורן ממוספר א, ב, ג וכו' (ועי"ש בהקדמה)
ובתנ"ך ברויאר מסומן באות ס'
וכמדומני שהגרח"ק לומד (את הנ"ך עכ"פ) לפי החלוקה הזאת
 

פאר

משתמש רגיל
כמעיין המתגבר אמר:
ופסוקי נשא, אין אנו בקיעים במנין הפסוקים בתורה, כדאמרי' בקידושין דאנן מי בקיאינן וכו'.
אין אנו בקיאים במניין הפסוקים היינו משום שיש מסורות שונות בעניין כמבואר שם שבני ארץ ישראל היו מחלקים פסוקים מסויימים. אבל ודאי שמהמסורת שבידינו אין לנו לזוז.
כך גם לגבי חסרות ויתירות שמפורש שם, ההלכה אומרת שאם נמצא ספר תורה פסול בחסרות ויתירות אין מוציאים אחר באמצע הקריאה משום שאין אנו בקיאים, אבל בפעם אחרת לא קוראים בו עד שיתקנוהו לפי המסורת שלנו, כי אין לנו לשנות.
 

פאר

משתמש רגיל
כמעיין המתגבר אמר:
והם חילקוהו לב' פרקים ולחלוקה זו אין תוקף יהדותי אם כי אף הש''ס סבר שזה ב' ענינים, לא תמצאו בראשונים המוקדמים או בחז''ל ציון לפרקים בשום מקום.
לא נכון! הגמרא הרי פותחת שפרק ראשון פותח באשרי ומסיים באשרי ואת התמיהה שבכך הגמרא מיישבת שאשרי האיש ולמה רגשו גוים חדא פרשה. כלומר, הפשטות היתה לא כך, אלא שהן שתי פרשיות נפרדות. ובאמת יש מחלוקת בדבר.
ויש בראשונים כמה שיטות בחלוקה וחיבור של כמה פרקים בתהלים.
סוף דבר יש כאן ערבוב בין שאר ספרי התנ"ך, שם באמת החלוקה נעשתה על ידי הנוצרים לבין התהלים שבו החלוקה היא ביסוד הספר, אלא שיש כמה שיטות בעניין. ולמעשה אנו נוהגים כפי שסברה הגמרא מעיקרא שאשרי האיש ולמה רגשו ב' פרשיות הן ולא אחת.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
מענין לענין ראיתי פעם עה"ג במשנה כלאים פ"ז משנה ד-ה, סודות נשגבים למה זה מחובר.
ונפלאתי מאוד, זה קרה כי החלוקה נשכחה עם השנים בכתבי היד, ונשאר בעיה, וכתבו ד-ה.. לא כך?
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
מענין לענין ראיתי פעם עה"ג במשנה תרומות פ"ז משנה ד-ה, סודות נשגבים למה זה מחובר.
ונפלאתי מאוד, זה קרה כי החלוקה נשכחה עם השנים בכתבי היד, ונשאר בעיה, וכתבו ד-ה.. לא כך?
נכתב על כך בעבר: https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?t=7774 ועי"ש שמפנים לעוד אשכול
 

דבש לפי

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
פרקים לחוד ופרשיות לחוד, פרקי התנ''ך הם מהנוצרים כידוע (חשבתי שזה ידוע), כשבאו לחלק את התהילים הם נצמדו לחלוקת הפרשיות ולא במאה אחוז, כי פרק א ופרק ב הוא פרשיה אחת כדאיתא בש''ס (ויש בזה נפק''מ כיצד כותבים אותו על הקלף) והם חילקוהו לב' פרקים ולחלוקה זו אין תוקף יהדותי אם כי אף הש''ס סבר שזה ב' ענינים, לא תמצאו בראשונים המוקדמים או בחז''ל ציון לפרקים בשום מקום.
לענ"ד "אשרי האיש ולמה רגשו חדא פרשתא" כדרך ש"אשרי תמימי דרך" הוא פרשה אחת ולא כ"ב פרשיות אע"פ שיש בתוכו כ"א פעמים פרשה פתוחה, אבל באמת יש ריוח פרשה פתוחה לפני "למה רגשו" כמסורת כל קהילות ישראל חוץ מתימן (ויש לחשוד שקדמוני תימן שינו זאת על פי הבנתם בגמרא).
הרד"ק כתב וזו לשונו: "למה רגשו גוים - זה המזמור הוא המזמור השני, וכן מצאנו אותו בכל הספרים המדויקים, שהוא ראש מזמור; ובחשבון כתוב בו 'שני'. ומקצת רבותינו אמרו (ברכות ט,ב), כי 'אשרי' (תה' א) ו'למה רגשו גוים' מזמור אחד; ואמרו (ברכות י,א): כל פרשה שהיתה חביבה לדוד, פתח בה ב'אשרי' וסיים ב'אשרי', וזאת הפרשה פתח "אשרי האיש" (תה' א,א) וסיים "אשרי כל חוסי בו" (להלן,יב)."
בכתב יד לנינגרד מזמורי התהלים ממוספרים מ-א' עד קמ"ט והם כחלוקה שאצלנו חוץ מקי"ד וקט"ו שהם מזמור אחד, ואף החלוקה בין קי"ד לקט"ו אין לייחסה לנוצרים שהרי תוס' כתבו ש"לא לנו" הוא ראש פרק.
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
דבש לפי אמר:
יש לחשוד שקדמוני תימן שינו זאת על פי הבנתם בגמרא
דבש לפי אמר:
בכתב יד לנינגרד מזמורי התהלים ממוספרים מ-א' עד קמ"ט והם כחלוקה שאצלנו חוץ מקי"ד וקט"ו שהם מזמור אחד
אבל מובא בחז"ל שיש קמ"ז מזמורים
 

דבש לפי

משתמש ותיק
אבר כיונה אמר:
דבש לפי אמר:
יש לחשוד שקדמוני תימן שינו זאת על פי הבנתם בגמרא
דבש לפי אמר:
בכתב יד לנינגרד מזמורי התהלים ממוספרים מ-א' עד קמ"ט והם כחלוקה שאצלנו חוץ מקי"ד וקט"ו שהם מזמור אחד
אבל מובא בחז"ל שיש קמ"ז מזמורים
ברור שאין כוונת חז"ל שיש בתהילים רק קמ"ו הפסקי פרשה (בין קמ"ז המזמורים) שהרי לפי כל המסורות יש כ"א הפסקי פרשה בתוך מזמור "אשרי תמימי דרך" וכן בין הרבה מכותרות המזמורים לתוכן המזמורים. ולפיכך איני רואה הכרח מדברי חז"ל למסורת תימן שאין ריוח בין אשרי האיש ללמה רגשו (ואדרבה, מההוה אמינא מוכח שלפחות בחלק מספריהם [ואולי בכולם] כן היה שם ריוח).

ודאי שהמספור בכתב יד לנינגרד אינו כדברי המדרש שיש קמ"ז מזמורים, אך מה שהבאתי כאן הוא שמצאנו חלוקה כזאת אצל היהודים גם לפני שנוצרה חלוקת הנוצרים, ועוד שאם תמצא לומר שיש כאן מחלוקת במסורה בין המדרש לכתב יד לנינגרד - אז כפי שקיימא לן תמיד הולכים במסורת המקרא אחרי המסורת הטבריינית גם כשזה לא מתאים לגמרא ולמדרשים.
 

בשלמא

משתמש ותיק
פאר אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
והם חילקוהו לב' פרקים ולחלוקה זו אין תוקף יהדותי אם כי אף הש''ס סבר שזה ב' ענינים, לא תמצאו בראשונים המוקדמים או בחז''ל ציון לפרקים בשום מקום.
לא נכון! הגמרא הרי פותחת שפרק ראשון פותח באשרי ומסיים באשרי ואת התמיהה שבכך הגמרא מיישבת שאשרי האיש ולמה רגשו גוים חדא פרשה. כלומר, הפשטות היתה לא כך, אלא שהן שתי פרשיות נפרדות. ובאמת יש מחלוקת בדבר.
ויש בראשונים כמה שיטות בחלוקה וחיבור של כמה פרקים בתהלים.
סוף דבר יש כאן ערבוב בין שאר ספרי התנ"ך, שם באמת החלוקה נעשתה על ידי הנוצרים לבין התהלים שבו החלוקה היא ביסוד הספר, אלא שיש כמה שיטות בעניין. ולמעשה אנו נוהגים כפי שסברה הגמרא מעיקרא שאשרי האיש ולמה רגשו ב' פרשיות הן ולא אחת.
פי' הרד"ק (קדם להשפעת החלוקה הנוצרית)

למה רגשו גוים זה המזמור הוא המזמור השני; וכן מצאנו אותו בכל הספרים המדויקים שהוא ראש מזמור. ובחשבון כותבין אותו שני; ומקצת מרבותינו אמרו (בבלי ברכות ט ב): כי אשרי ולמה רגשו גוים מזמור אחד הוא.
(שוב ראיתי שקדמוני בזה)
 

בשלמא

משתמש ותיק
יהודי רציני אמר:
אצלנו היו אומרים שהנשגבות שאפשר לייחס זה שכך אפשר ללמוד בצורה יותר נוחה.
HaimL אמר:
זה לא אומר הרבה. אז יש שתי מסכתות עם מ"ט דפים, מדוע לייחס לזה חשיבות עליונה?
שאר לעמו אמר:
אין מה לייחס לזה כלום חוץ משיחת נשים.

דעתו של החת"ס תכריע אם זו שיחת נשים או לא
ואם הוא ייחס לזה חשיבות או נשגבות אזי כל הסברות של החכמים כאן לא מרשימים
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
מענין לענין ראיתי פעם עה"ג במשנה כלאים פ"ז משנה ד-ה, סודות נשגבים למה זה מחובר.
ונפלאתי מאוד, זה קרה כי החלוקה נשכחה עם השנים בכתבי היד, ונשאר בעיה, וכתבו ד-ה.. לא כך?
אם זה מידיעה אתה צודק (וכן, לפעמים לא שמים לב שיש פתרון פשוט להרבה דברים),
אבל אם מהשערה
כמו שלך מותר לשער את ההשערה הפשוטה שפשוט נשתכחה החלוקה
כך למי שכתב את אותם סודות נשגבים מותר לשער שיש בזה סודות נשגבים.




 
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
יהודי רציני אמר:
אצלנו היו אומרים שהנשגבות שאפשר לייחס זה שכך אפשר ללמוד בצורה יותר נוחה.
HaimL אמר:
זה לא אומר הרבה. אז יש שתי מסכתות עם מ"ט דפים, מדוע לייחס לזה חשיבות עליונה?
שאר לעמו אמר:
אין מה לייחס לזה כלום חוץ משיחת נשים.

דעתו של החת"ס תכריע אם זו שיחת נשים או לא
ואם הוא ייחס לזה חשיבות או נשגבות אזי כל הסברות של החכמים כאן לא מרשימים
מפורום אוצר החכמה-
מסכת שבועות

במנהגי חתם סופר (פרק ב אות כא): בין פסח לעצרת למד עמהם מסכת שבועות כולה, ונזכר בשו"ת חת"ס אבה"ע ח"א סי' ק'.
ברצון ישראל (מאמרי אייר מאמר ג אות י): נאמר לי בשם אדומו"ר הקדוש מהרי"א מזידיטשוב זללה"ה וכו', כי במסכת שבועות יש מ"ט דפים נגד ימי הספירה וכו'.
בליקוטי מהרי"ח (ח"ג דף מ"ג): יש נוהגים ללמוד בימי הספירה מסכת שבועות וסמך שיש בו מ"ט כמנין ימי העומר ולכאורה לא קרוב זה אל זה. ומצאתי בספר בזכרון יהודא שכן היה מנהג קדוש ישראל וקדושו בעל אמרי אש זללה"ה. ע"כ. ואכן כ"כ בס' זכרון יהודה מנהגי מהר"ם אש (אות קמ"ב): למד בימי העומר מסכת שבועות, בכל יום דף אחד. ובמק"א שם כתב (אות קס) "בסעודת יו"ט נהג כמנהגן של ישראל לאכול מאכלי חלב, ואח"כ סיים מסכת שבועות.
בספר בני שלשים בוילקט יוסף (אות קכב) כתב בשם החתם סופר, שנוהגין ללמוד בימי העומר מסכת שבועות שיש בה מ"ט דפין, ודף ל"ד שהוא הל"ג נאמר בו בתחילתו 'רבי שמעון אומר מחכו עלה במערבא וכו' שהכוונה לחוכא דרשב"י בל"ג בעומר.(טעמי המנהגים, עמוד רעא בשם ס' שירי מנחה)

לגבי הקשר של שבועות לספיה"ע נאמרו הרבה טעמים והנה כמה מהם:
א. בספר מנחת עומר (ל"ג בעומר הערה יב) הביא בשם ספר דברי שיר, שלימוד מסכת שבועות מטהר משבועות שוא ושקר כדי שיוכלו לקבל את התורה. וזכר לדבר בפסוק (תהלים כד ג-ד) 'מי יעלה בהר ה'' שהוא הר סיני לקבלת התורה, 'נקי כפים וכו' אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה' (עיי"ש בדברי שיר שהביא טעם נוסף).
ב. בספר שבעה שבועות (בתחלת המסכת) ביאר ע"פ דברי מדבר קדמות (ערך ש' אות כז) שחג השבועות נקרא כך על שם שני השבועות, שנשבע הקב"ה לנו שלא ימיר אותנו בעם אחר, ושנשבענו אנחנו לקב"ה שלא נמירנו ח"ו, ולכן מסכת שבועות שייכת לענין החג.
ג. עוד תי' האח' עפ"ד האוה"ח הק' (הו"ד בטעמי המנהגים עמ' רעט) שחג מתן תורה נקרא בשם 'שבועות' על שם השבועה שנשבעו ישראל בהר סיני, כי אמירת 'הן הן' היא בשבועה (שבועות לו.), ובני ישראל אמרו פעמיים 'כל אשר דיבר ה' נעשה'.

מסכת סוטה
במנחת עומר (עניני ל"ג בעומר): ורבים נהגו ללמוד גם מסכת סוטה, שיש בה גם כן מ"ט דפים, וטעמו לפי ששוים במנחותיהם, דמנחת שעורים אינה כשרה אלא לסוטה ולעומר.
וכן נהגו בחב"ד והרחיבו רבות בענין כפי שהובא צילום לעיל בתחלת האשכול. ע"כ
 
 

HaimL

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
יהודי רציני אמר:
אצלנו היו אומרים שהנשגבות שאפשר לייחס זה שכך אפשר ללמוד בצורה יותר נוחה.
HaimL אמר:
זה לא אומר הרבה. אז יש שתי מסכתות עם מ"ט דפים, מדוע לייחס לזה חשיבות עליונה?
שאר לעמו אמר:
אין מה לייחס לזה כלום חוץ משיחת נשים.

דעתו של החת"ס תכריע אם זו שיחת נשים או לא
ואם הוא ייחס לזה חשיבות או נשגבות אזי כל הסברות של החכמים כאן לא מרשימים
א. על איזה חת"ס אתה מדבר? ניסיתי לעבור על הדיון, ואני מניח שפספסתי את המובאה.

ב. זה פורום, ונועד להחלפת דעות. להביא חת"ס כדי להביע דעה בעלת משכל ומשקל, זה מעולה. להביא חת"ס, ולומר "לא מעניין מה שאתם אומרים" - נו, טוב.


 
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
דעתו של החת"ס תכריע אם זו שיחת נשים או לא
ואם הוא ייחס לזה חשיבות או נשגבות אזי כל הסברות של החכמים כאן לא מרשימים
תפסיק לנפנפף בגדולים מאתנו. תענה לגופו של ענין. ולא שאני יודע מה הינך מציין.
הקביעה השריתוית של דפי הגמרא (כולל שדף א' אינו קיים, שזה רעיון מוסרי או שפשוט עמוד השער היה א'), אינה ענין לכלום. זה נח ולכן אסור לשנות בכי הוא זה.
בנותן טעם לכל המרמזים.. הנה בנידון של הגי' בעלינו 'ומושב יקרו' או 'וכסא כבודו', יש שטענו שזה גיטמריא של אותו האיש.. כותב רבי שבתי סופר בסידורו שגמטריא אפשר לעשות על כל דבר, ולא מעלה ולא מוריד, ושניהם נוסחאות קדמוניות. (לא כל חידוד של גימטריא שווה ערך או התייחסות).
 

לבי במערב

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
לא כל חידוד של גימטריא שווה ערך או התייחסות.
אכן, אך בנוגע לנדו"ד - ראה ברכות יט, ב (וכן בגטין נה, ב. נדה נ, ב). שבת פא, ב. ב"ב יב, סע"א. ודו"ק.
 

דרומאי

משתמש ותיק
יהודי רציני אמר:
דרומאי אמר:
הרי סומכין על פסוקים שלנו לענין קריאת התורה, וע"כ שבקיאין אנו.
שמא נשתכחה ליה למר גמרא ערוכה?
קידושין ל.
"בעי רב יוסף והתגלח מהאי גיסא או מהאי גיסא א''ל אביי פסוקי מיהא ליתו לימנוי' בפסוקי נמי לא בקיאינן דכי אתא רב אחא בר אדא אמר במערבא פסקי ליה להאי קרא לתלתא פסוקי {שמות יט-ט} ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן"
אכן נשתכחה.
אלא שע"כ כי לא בקיאינן היינו דאיכא פסוקים שלנו שהם מחולקין לכמה פסוקים. אבל איפכא לומר שאנו מחלקים הפסוקים במקום שאין שם הפסק- לא. דאלת"ה תקשה איך סומכין על פסוקים שלנו לכתחילה לענין קריאת התורה.
 
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
יהודי רציני אמר:
דרומאי אמר:
הרי סומכין על פסוקים שלנו לענין קריאת התורה, וע"כ שבקיאין אנו.
שמא נשתכחה ליה למר גמרא ערוכה?
קידושין ל.
"בעי רב יוסף והתגלח מהאי גיסא או מהאי גיסא א''ל אביי פסוקי מיהא ליתו לימנוי' בפסוקי נמי לא בקיאינן דכי אתא רב אחא בר אדא אמר במערבא פסקי ליה להאי קרא לתלתא פסוקי {שמות יט-ט} ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן"
אכן נשתכחה.
אלא שע"כ כי לא בקיאינן היינו דאיכא פסוקים שלנו שהם מחולקין לכמה פסוקים. אבל איפכא לומר שאנו מחלקים הפסוקים במקום שאין שם הפסק- לא. דאלת"ה תקשה איך סומכין על פסוקים שלנו לכתחילה לענין קריאת התורה.
כבר מבואר ברמ"א סי' קמג ס"ד שאנו סומכים על ספרים שלנו למרות שאינם מדוייקים, כי אין אפשרות אחרת.
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
חזק וברוך אמר:
דרומאי אמר:
יהודי רציני אמר:
שמא נשתכחה ליה למר גמרא ערוכה?
קידושין ל.
"בעי רב יוסף והתגלח מהאי גיסא או מהאי גיסא א''ל אביי פסוקי מיהא ליתו לימנוי' בפסוקי נמי לא בקיאינן דכי אתא רב אחא בר אדא אמר במערבא פסקי ליה להאי קרא לתלתא פסוקי {שמות יט-ט} ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן"
אכן נשתכחה.
אלא שע"כ כי לא בקיאינן היינו דאיכא פסוקים שלנו שהם מחולקין לכמה פסוקים. אבל איפכא לומר שאנו מחלקים הפסוקים במקום שאין שם הפסק- לא. דאלת"ה תקשה איך סומכין על פסוקים שלנו לכתחילה לענין קריאת התורה.
כבר מבואר ברמ"א סי' קמג ס"ד שאנו סומכים על ספרים שלנו למרות שאינם מדוייקים, כי אין אפשרות אחרת.
הרמ"א מיירי לענין לסמוך על ספרים ולא לענין קריאה, והרי כאן אפשר בענין אחר שיקרא כל אחד ו' פסוקים או יותר באופן שבודאי יהיו כאן ג' פסוקים. ועל כרחך דלא חיישינן שמא שני פסוקים שבידינו הם אחד, ורק איפכא אין אנו בקיאין.
 
 

דברי יושר

משתמש ותיק
HaimL אמר:
איך קשורים דפי הש"ס לסימני השו"ע? סימני השולחן ערוך הם סימני הטור, וחילק אותם המחבר (כלומר, בעל הטורים).

דפי הש"ס הם בסה"כ עימוד של המדפיסים, שהחליטו לצרף לגוף הש"ס את רש"י ותוספות, לא צריך לייחס לזה מה שאין בו. השגחה עליונה יש על כל דבר, אבל לא ידוע לי שמייחסים לזה חשיבות רבה (ייתכן שאני טועה).
כדבריך, גם אצלנו מקובל שלא לייחס משמעות מיוחדת או השגחה עליונה מיוחדת לסידור הדפים,
(ולא כמו שהניחו כמה כותבים כאן, שאם אצלם מקובל לייחס לכך משמעות, אזי כך זה גם בכל קהילות ישראל),
וכן ידוע מה שהמהר"ל מצעק על עצם מה שהכניסו את דברי התוס' על הדף, במקום להכניס ראשונים הלכתיים יותר.

בעניין סימני השו"ע,
אירע פעם שהגאון הרמ"ש אמר איזה רמז הבנוי על מספר הסימן בשו"ע, ונתנו בו הציבור עיניהם,
אמר להם הגאון הנ"ל, אל תשכחו שאת סדר הסימנים קבע ה"בעל הטורים"... (וכמדומה שלכך התכוונת לרמוז)
 

לבי במערב

משתמש ותיק
כנראה צ"ל:
מ.ה. אמר:
(ולא כמו שהניחו כמה כותבים כאן, שאם אצלם [לא] מקובל לייחס לכך משמעות, אזי כך זה גם בכל קהילות ישראל)
עיני משום־מה הבחינו דוקא במגמה זו. מוזר, לא?...
 

דברי יושר

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
כנראה צ"ל:
מ.ה. אמר:
(ולא כמו שהניחו כמה כותבים כאן, שאם אצלם [לא] מקובל לייחס לכך משמעות, אזי כך זה גם בכל קהילות ישראל)
עיני משום־מה הבחינו דוקא במגמה זו. מוזר, לא?...
אני דווקא ראיתי כותבים שקבעו "מקובל לייחס לזה משמעות",
ואילו מי שטען שאין לכך משמעות, לא ראיתי שטען "לא מקובל לייחס לזה משמעות", אלא ניסה להסביר למה לדעתו לא אמורה להיות משמעות.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
מ.ה. אמר:
ניסה להסביר
HaimL אמר:
לא צריך לייחס לזה מה שאין בו. השגחה עליונה יש על כל דבר, אבל לא ידוע לי שמייחסים לזה חשיבות רבה (ייתכן שאני טועה).
הכותב הראשון מצד המייחסים משמעות כתב 'מקובלנו', דהיינו: אנחנו קבלנו, אך בתגובה נענה בהטחות־זעם של זלזול בדעת רבותיו מאורי־הגולה.
 

דברי יושר

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
מ.ה. אמר:
ניסה להסביר
HaimL אמר:
לא צריך לייחס לזה מה שאין בו. השגחה עליונה יש על כל דבר, אבל לא ידוע לי שמייחסים לזה חשיבות רבה (ייתכן שאני טועה).
הכותב הראשון מצד המייחסים משמעות כתב 'מקובלנו', דהיינו: אנחנו קבלנו, אך בתגובה נענה בהטחות־זעם של זלזול בדעת רבותיו מאורי־הגולה.
מחילה, אבל "מקובלנו" סתם, הכוונה מקובל אצל כולנו, כל עם ישראל.

זלזול בדעות אחרות, וכמובן בגדולי ישראל, הוא בוודאי לא מעשה נכון, 
ולא באתי בהודעתי לומר על איזה שהוא צד שהוא עדיף מחברו, או להצדיק אחד מן הצדדים.

העובדות הם, שהצד שמורגל להיסמך על הדברים המקובלים בעדתו, סבור באופן טבעי שזה מחייב את כולם,
והצד שמורגל להיסמך על הגיון, סבור שההיגיון שלו מחייב גם את מי שמורגל פחות לסמוך על הגיונו האישי, ויותר לסמוך על המקובל.

אני רק הבהרתי שהמקובל אינו מוסכם על כולם, וזה נכון גם לגבי הטענות של הצד השני באותה המידה, וייש"כ שעוררת גם על זה.
 

HaimL

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
מ.ה. אמר:
ניסה להסביר
HaimL אמר:
לא צריך לייחס לזה מה שאין בו. השגחה עליונה יש על כל דבר, אבל לא ידוע לי שמייחסים לזה חשיבות רבה (ייתכן שאני טועה).
הכותב הראשון מצד המייחסים משמעות כתב 'מקובלנו', דהיינו: אנחנו קבלנו, אך בתגובה נענה בהטחות־זעם של זלזול בדעת רבותיו מאורי־הגולה.
עם כל הכבוד, אני בכלל לא נקטתי בארבעה לשונות של
והטחתי, וזעמתי, וזלזלתי ועוד משהו. אני רק הבעתי את דעתי בניחותא, ובנחותא.

אז בוא נעשה ככה. אני בטח פספסתי את דעת רבותינו מאורי הגולה (ומאורי ומארי דארעא דישראל). אם על לבו של מישהו לצטט או לכתוב את הלינקים של רבותינו בנושא חלוקת דפי הש"ס אני ארצה מאוד לקרוא את זה.
 
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
[/quote]


אז בוא נעשה ככה. אני בטח פספסתי את דעת רבותינו מאורי הגולה (ומאורי ומארי דארעא דישראל). אם על לבו של מישהו לצטט או לכתוב את הלינקים של רבותינו בנושא חלוקת דפי הש"ס אני ארצה מאוד לקרוא את זה.
 
[/quote]

תחפש למעלה באחת ההודעות שלי הבאתי מקבץ קצר מפורום אוצר החכמה בענין לימוד מסכת שבועות וסוטה בימי ספירת העומר,

בכל מקרה בעיקר מה שהתבאר שם הוא שיש ענינים אחרים ללימוד מסכתות

בתקופת ספירת העומר, וענין הדפים הוא רק שהוא כמנין הימים ואפשר להתחיל ולגמור
(וכמו שכתבתי בהודעתי הראשונה שאצלנו היו אומרים שזה נח ללמוד כך),

הוזכר שם שיש מי שאמר שיש בזה איזה ענין עמוק אבל כבר כתבו כנגדו שהוא לא מובן עיי"ש.

נ.ב. אומנם בחב"ד מייחסים לזה חשיבות גדולה ולכן ר' ליבי במערב לקח ללב.
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
בשלמא אמר:
דעתו של החת"ס תכריע אם זו שיחת נשים או לא
ואם הוא ייחס לזה חשיבות או נשגבות אזי כל הסברות של החכמים כאן לא מרשימים
תפסיק לנפנפף בגדולים מאתנו. תענה לגופו של ענין. ולא שאני יודע מה הינך מציין.
הקביעה השריתוית של דפי הגמרא (כולל שדף א' אינו קיים, שזה רעיון מוסרי או שפשוט עמוד השער היה א'), אינה ענין לכלום. זה נח ולכן אסור לשנות בכי הוא זה.
בנותן טעם לכל המרמזים.. הנה בנידון של הגי' בעלינו 'ומושב יקרו' או 'וכסא כבודו', יש שטענו שזה גיטמריא של אותו האיש.. כותב רבי שבתי סופר בסידורו שגמטריא אפשר לעשות על כל דבר, ולא מעלה ולא מוריד, ושניהם נוסחאות קדמוניות. (לא כל חידוד של גימטריא שווה ערך או התייחסות).

הוא התכוון לזה וציינתיו לעיל:

מפורום אוצר החכמה-
מסכת שבועות
במנהגי חתם סופר (פרק ב אות כא): בין פסח לעצרת למד עמהם מסכת שבועות כולה, ונזכר בשו"ת חת"ס אבה"ע ח"א סי' ק'.
ברצון ישראל (מאמרי אייר מאמר ג אות י): נאמר לי בשם אדומו"ר הקדוש מהרי"א מזידיטשוב זללה"ה וכו', כי במסכת שבועות יש מ"ט דפים נגד ימי הספירה וכו'.
בליקוטי מהרי"ח (ח"ג דף מ"ג): יש נוהגים ללמוד בימי הספירה מסכת שבועות וסמך שיש בו מ"ט כמנין ימי העומר ולכאורה לא קרוב זה אל זה. ומצאתי בספר בזכרון יהודא שכן היה מנהג קדוש ישראל וקדושו בעל אמרי אש זללה"ה. ע"כ. ואכן כ"כ בס' זכרון יהודה מנהגי מהר"ם אש (אות קמ"ב): למד בימי העומר מסכת שבועות, בכל יום דף אחד. ובמק"א שם כתב (אות קס) "בסעודת יו"ט נהג כמנהגן של ישראל לאכול מאכלי חלב, ואח"כ סיים מסכת שבועות.
בספר בני שלשים בוילקט יוסף (אות קכב) כתב בשם החתם סופר, שנוהגין ללמוד בימי העומר מסכת שבועות שיש בה מ"ט דפין, ודף ל"ד שהוא הל"ג נאמר בו בתחילתו 'רבי שמעון אומר מחכו עלה במערבא וכו' שהכוונה לחוכא דרשב"י בל"ג בעומר.(טעמי המנהגים, עמוד רעא בשם ס' שירי מנחה)

לגבי הקשר של שבועות לספיה"ע נאמרו הרבה טעמים והנה כמה מהם:
א. בספר מנחת עומר (ל"ג בעומר הערה יב) הביא בשם ספר דברי שיר, שלימוד מסכת שבועות מטהר משבועות שוא ושקר כדי שיוכלו לקבל את התורה. וזכר לדבר בפסוק (תהלים כד ג-ד) 'מי יעלה בהר ה'' שהוא הר סיני לקבלת התורה, 'נקי כפים וכו' אשר לא נשא לשוא נפשי ולא נשבע למרמה' (עיי"ש בדברי שיר שהביא טעם נוסף).
ב. בספר שבעה שבועות (בתחלת המסכת) ביאר ע"פ דברי מדבר קדמות (ערך ש' אות כז) שחג השבועות נקרא כך על שם שני השבועות, שנשבע הקב"ה לנו שלא ימיר אותנו בעם אחר, ושנשבענו אנחנו לקב"ה שלא נמירנו ח"ו, ולכן מסכת שבועות שייכת לענין החג.
ג. עוד תי' האח' עפ"ד האוה"ח הק' (הו"ד בטעמי המנהגים עמ' רעט) שחג מתן תורה נקרא בשם 'שבועות' על שם השבועה שנשבעו ישראל בהר סיני, כי אמירת 'הן הן' היא בשבועה (שבועות לו.), ובני ישראל אמרו פעמיים 'כל אשר דיבר ה' נעשה'.

מסכת סוטה
במנחת עומר (עניני ל"ג בעומר): ורבים נהגו ללמוד גם מסכת סוטה, שיש בה גם כן מ"ט דפים, וטעמו לפי ששוים במנחותיהם, דמנחת שעורים אינה כשרה אלא לסוטה ולעומר.
וכן נהגו בחב"ד והרחיבו רבות בענין כפי שהובא צילום לעיל בתחלת האשכול. ע"כ
 
חלק עליון תַחתִית