לענ"ד לא דמי כלל.במבי אמר:אברך אמר:מה השאלה? מה הצד להקל?במבי אמר:מה הדין במקרה שילד צורח בפסח שהוא רוצה מנה פלאפל והילד גם לאחר מספר שעות לא נרגע וממשיך לצעוק, האם מותר לומר לגוי לתת לו מנה (פלאפל כמובן....) ?
כותב ערוך השולחן:
ומי שיש לו תינוק, ובוכה לאכול חמץ, ואי אפשר לעצרו, כתבו הגדולים דמותר לומר לאינו יהודי: "האכילהו או השקיהו חמץ, ואני פורע" (מגן אברהם שם). וזהו לשיטתם, שדחו דברי הטור. אבל כפי מה שיישבנו דבריו – אסור לומר כן, אלא יאמר: "תן לו לאכול", וממילא יתן לו חמץ. או שיתן לו דינר ויאמר לו: "האכל לתינוק זה בדינר זה". וכל זה בתינוק שאין בו סכנה אם לא יאכל חמץ. אבל כשיש בו סכנה – הכל מותר (שם). ומחוייב להאכילו בעצמו, כדין כל ספק נפשות שדוחה כל האיסורין. ולכן אצלינו שיש הרבה יונקי שדים, שמיום הוולדן מרגילין אותן בשריית פת צנומה שקורין סוחאריקע"ס מסולת חיטה, ואם לא יתנו להם אף יום אחד יחלו וקרוב שימותו – מחוייבים להכין בעדם צנומות אלו לפני הפסח, ולהטמינן במקום מוצנע, ולהיות לזה כלי וכף מיוחדת. ובכל עת שצריך – יערבו בהמים החמים או בחלב, וליתן לתוך פיו, ולהזהר בהפרורים. ואם ביכולת על ידי אינו יהודי – טוב יותר (סי' תנ סעיף יד)
הערוך השולחן לכאורה מדבר על ילד שבגלל השינוי בתפריט הקבוע שלו בוכה שרוצה לאכול כרגיל (וכאמרן שינוי וסת תחילת חולי מעיים) ודן האם אפשר לתת לו לאכול חמץ או לא.
במקרה של פלאפל זה נשמע יותר שהילד רוצה מאוד להתפנק ולאכול מנה (אחרי שבערב פסח שלחו אותו כל פעם למטה בהבטחה שאם הוא לא יפריע יקנו לו פלאפל) ועכשיו הוא מאוד רוצה לאכול - כמו ילד שבוכה שרוצה ארטיק.
מסברא נראה לי לחלק ביניהם ולכן אינו ראיה להכא ואולי לזה כיוון בעל ה @אור זורח בתגובתו