ילד צורח בפסח ומבקש מנה פלאפל

ששמואל

משתמש ותיק
במבי אמר:
אברך אמר:
במבי אמר:
מה הדין במקרה שילד צורח בפסח שהוא רוצה מנה פלאפל והילד גם לאחר מספר שעות לא נרגע וממשיך לצעוק, האם מותר לומר לגוי לתת לו מנה (פלאפל כמובן....) ?
מה השאלה? מה הצד להקל?  

כותב ערוך השולחן:

ומי שיש לו תינוק, ובוכה לאכול חמץ, ואי אפשר לעצרו, כתבו הגדולים דמותר לומר לאינו יהודי: "האכילהו או השקיהו חמץ, ואני פורע" (מגן אברהם שם). וזהו לשיטתם, שדחו דברי הטור. אבל כפי מה שיישבנו דבריו – אסור לומר כן, אלא יאמר: "תן לו לאכול", וממילא יתן לו חמץ. או שיתן לו דינר ויאמר לו: "האכל לתינוק זה בדינר זה". וכל זה בתינוק שאין בו סכנה אם לא יאכל חמץ. אבל כשיש בו סכנה – הכל מותר (שם). ומחוייב להאכילו בעצמו, כדין כל ספק נפשות שדוחה כל האיסורין. ולכן אצלינו שיש הרבה יונקי שדים, שמיום הוולדן מרגילין אותן בשריית פת צנומה שקורין סוחאריקע"ס מסולת חיטה, ואם לא יתנו להם אף יום אחד יחלו וקרוב שימותו – מחוייבים להכין בעדם צנומות אלו לפני הפסח, ולהטמינן במקום מוצנע, ולהיות לזה כלי וכף מיוחדת. ובכל עת שצריך – יערבו בהמים החמים או בחלב, וליתן לתוך פיו, ולהזהר בהפרורים. ואם ביכולת על ידי אינו יהודי – טוב יותר (סי' תנ סעיף יד)
לענ"ד לא דמי כלל.
הערוך השולחן לכאורה מדבר על ילד שבגלל השינוי בתפריט הקבוע שלו בוכה שרוצה לאכול כרגיל (וכאמרן שינוי וסת תחילת חולי מעיים) ודן האם אפשר לתת לו לאכול חמץ או לא.
במקרה של פלאפל זה נשמע יותר שהילד רוצה מאוד להתפנק ולאכול מנה (אחרי שבערב פסח שלחו אותו כל פעם למטה בהבטחה שאם הוא לא יפריע יקנו לו פלאפל) ועכשיו הוא מאוד רוצה לאכול - כמו ילד שבוכה שרוצה ארטיק.
מסברא נראה לי לחלק ביניהם ולכן אינו ראיה להכא ואולי לזה כיוון בעל ה @אור זורח בתגובתו
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
במבי אמר:
מה הדין במקרה שילד צורח בפסח שהוא רוצה מנה פלאפל והילד גם לאחר מספר שעות לא נרגע וממשיך לצעוק, האם מותר לומר לגוי לתת לו מנה (פלאפל כמובן....) ?

הדין הוא שנותנים לו סטירה הראויה להתכבד, ואומרים לו "אתה בכית בכיה של חינם, עכשיו תבכה מסיבה מוצדקת".

ככל הנראה זה גם עדיף על הרעיון ההזוי להאכילו חמץ בפסח (מבחינה חינוכית, הלכתית, רעיונית, מוסרית).
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
ששמואל אמר:
כותב ערוך השולחן:
ומי שיש לו תינוק, ובוכה לאכול חמץ, ואי אפשר לעצרו, כתבו הגדולים דמותר

פתח בילד וסיים בתינוק ויונקי שדיים... אה"נ, תינוק בן חצי שנה זה כבר נדון אחר.
 

פאר

משתמש רגיל
משיב כהלכה אמר:
תינוק בן חצי שנה זה כבר נדון אחר
איברא כמדומה יש כמה טעמים אחרים למה לא לתת פלאפל לתינוק בן חצי שנה.
גם לענ"ד פלאי הדבר איך יודעים ההורים שכוונתו דווקא לפלאפל.
סוף דבר, פשוט וברור שתינוק הצורח שרוצה דווקא פלאפל (גם אם אינו מפרט אם כוונתו עם חומוס וחריף או לא) יש בו טעם דגן בשיעור שהגיע לחינוך איסור אכילת חמץ לכולי עלמא ולא על כגון דא דיברו הפוסקים.
 

דברי יושר

משתמש ותיק
אברהם בן ארוש אמר:
חימקו אמר:
האם חמץ בפסח מטמטם את הלב, במהותו הוא לא אסור כמו נבלה, (כמו אדם האוכל ביום כיפור, האם מטמטם את הלב?)
 נחלקו רבותינו אם איסורים התלויים בזמן כמו חמץ בפסח מטמטמים או לא.
המקור לעניין הטמטום הוא מאל תיטמאו בכל אלה - ונטמתם בם, שדרשו חז"ל שהם מטמטמים את הלב,
הרי שלא נאמרו הדבר אלא בדברים האסורים משום טומאה, כי הטומאה גורמת לאטימות וטמטום,
ולכאורה אם רוצים האחרונים לחדש שכל דבר האסור מטמטם, צריך לזה מקור בגמרא או במדרש, האם יש מקור לזה?
(והגע עצמך, האם שייך לומר שכל דבר איסור, גם תרומה וכדו' מטמטמים את הלב, וכי שייך לומר שהקדושה של התרומה גורמת לטמטום?)
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
פיילוט 0.4 אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:

כל מה שהותר הוא דווקא חמץ, אבל קטניות מהכ'''ת להתיר?


ברור....

וידוע הסיפור על האיש שתבע אשה (ולדעת הירושלמי היתה א"א) ואמרה לו "ריקא יש לך מ' סיאה לטבול בהם ? ופירש"


ואז את ההיתר להנ"ל
במבי אמר:
אברך אמר:
במבי אמר:
מה הדין במקרה שילד צורח בפסח שהוא רוצה מנה פלאפל והילד גם לאחר מספר שעות לא נרגע וממשיך לצעוק, האם מותר לומר לגוי לתת לו מנה (פלאפל כמובן....) ?
מה השאלה? מה הצד להקל?  

כותב ערוך השולחן:

ומי שיש לו תינוק, ובוכה לאכול חמץ, ואי אפשר לעצרו, כתבו הגדולים דמותר לומר לאינו יהודי: "האכילהו או השקיהו חמץ, ואני פורע" (מגן אברהם שם). וזהו לשיטתם, שדחו דברי הטור. אבל כפי מה שיישבנו דבריו – אסור לומר כן, אלא יאמר: "תן לו לאכול", וממילא יתן לו חמץ. או שיתן לו דינר ויאמר לו: "האכל לתינוק זה בדינר זה". וכל זה בתינוק שאין בו סכנה אם לא יאכל חמץ. אבל כשיש בו סכנה – הכל מותר (שם). ומחוייב להאכילו בעצמו, כדין כל ספק נפשות שדוחה כל האיסורין. ולכן אצלינו שיש הרבה יונקי שדים, שמיום הוולדן מרגילין אותן בשריית פת צנומה שקורין סוחאריקע"ס מסולת חיטה, ואם לא יתנו להם אף יום אחד יחלו וקרוב שימותו – מחוייבים להכין בעדם צנומות אלו לפני הפסח, ולהטמינן במקום מוצנע, ולהיות לזה כלי וכף מיוחדת. ובכל עת שצריך – יערבו בהמים החמים או בחלב, וליתן לתוך פיו, ולהזהר בהפרורים. ואם ביכולת על ידי אינו יהודי – טוב יותר (סי' תנ סעיף יד)

 
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
פיילוט 0.4 אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:

כל מה שהותר הוא דווקא חמץ, אבל קטניות מהכ'''ת להתיר?

אספר לך סיפור שסיפר לי שלשום גיסי שבעבודה שלו יש עולה ממולדובה שאין לו קשר לדת כלל ויותר מכך הוא שונא חרדים וכל הזמן אומר שהם פרזיטים ושילכו לעבוד וכו' אבל הוא אמר לגיסי שהוא לא אוכל חמץ בפסח ואפילו "שום" הוא לא אוכל בפסח כי כך הוא זוכר שהוריו נהגו !

שבת וטהרת המשפחה לא, אבל שום בפסח הוא לא יאכל !
 
 

אלי מאירי

משתמש ותיק
במבי אמר:
פיילוט 0.4 אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:

כל מה שהותר הוא דווקא חמץ, אבל קטניות מהכ'''ת להתיר?

אספר לך סיפור שסיפר לי שלשום גיסי שבעבודה שלו יש עולה ממולדובה שאין לו קשר לדת כלל ויותר מכך הוא שונא חרדים וכל הזמן אומר שהם פרזיטים ושילכו לעבוד וכו' אבל הוא אמר חגיסי שהוא לא אוכל חמץ בפסח ואפילו שום הוא לא אוכל בפסח כי כך הוא זוכר שהוריו נהגו !

שבת וטהרת המשפחה לא, אבל שום בפסח הוא לא יאכל !
 
אשריכם ישראל, שאפילו ריקנין שבכם מלאים מצוות כרימון.
 
במבי אמר:
פיילוט 0.4 אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:

כל מה שהותר הוא דווקא חמץ, אבל קטניות מהכ'''ת להתיר?
ברור....
וידוע הסיפור על האיש שתבע אשה (ולדעת הירושלמי היתה א"א) ואמרה לו "ריקא יש לך מ' סיאה לטבול בהם ? ופירש"
ואז את ההיתר להנ"ל

היה בסביבתי בעבר אברך כולל ''מעניין'', שכששמע על גניבה שהייתה בבית אחד מהאברכים מהכולל (וצ''ע מה הגנב חיפש שם, הלא על עסקי ממון בא, והא ליכא) תמה כמה וכמה פעמים 'אבל איך הם טלטלו את החפצים [בבני ברק...], מה עם העירוב?'... 

כמובן שבמקום החומוס ניתן לשים פירורי לחמנייה / פיתה כשרה לפסח, וצ''ע במה נתקשה מר.

הערת אגב: לע''ע אינני משגיח (רוחני), אך אכילת פלאפל בכל השנה מדיפה ריח כבד של הא דקדושין מ:, ולכן ראוי בכל השנה להכינו בבית.
 
מוישה הירש אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
ומה עם שרויה?
ילד שהוריו לא אוכלים שרויה, יצרח על דברים אחרים הרבה לפני שיצרח על פלאפל.
(אגב, לא אמנע מלהעיר על ירידת הדורות. ראה ט''ז יו''ד מח סקי''ח שהביא תשובת אחיו, על מה ילד יהודי היה צועק פעם!)
 

מוישה הירש

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
חימקו אמר:
אברהם בן ארוש אמר:
אע"פ דקטן האוכל דברים האסורים מדרבנן אין אביו מצווה להפרישו וכמו שנתבאר בא"ח סי' שמ"ג היינו מדינא אבל מ"מ יפרישו מפני שמזיק לו בזקנותו שמטמטם הלב וגורם לו טבע רע:
(ש"ך יו"ד פא, כו)
האם חמץ בפסח מטמטם את הלב, במהותו הוא לא אסור כמו נבלה, (כמו אדם האוכל ביום כיפור, האם מטמטם את הלב?)

אבל תסלחו לי אם אומר שאני מרגיש שהאבא הוא המטומטם
 
https://gadalta.org.il/discipline-strategies-for-children-heb/
 

עידואברהם2525

משתמש רגיל
במבי אמר:
מה הדין במקרה שילד צורח בפסח שהוא רוצה מנה פלאפל והילד גם לאחר מספר שעות לא נרגע וממשיך לצעוק, האם מותר לומר לגוי לתת לו מנה (פלאפל כמובן....) ?

אנא אנא, שום דבר אינו מקרה, בבבקשה תשתמשו במילה אופן.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
מכל מלמדי השכלתי אמר:
מותר להאכיל חמץ לקטן בפסח בהתקיים ב' תנאים.
המאכיל אינו יהודי
האוכל אינו יהודי

כך זה ההרגש, אך הלכה יבשה כתוב משהו אחר...

במבי אמר:
במבי אמר:
אברך אמר:
מה השאלה? מה הצד להקל?  

כותב ערוך השולחן:

ומי שיש לו תינוק, ובוכה לאכול חמץ, ואי אפשר לעצרו, כתבו הגדולים דמותר לומר לאינו יהודי: "האכילהו או השקיהו חמץ, ואני פורע" (מגן אברהם שם). וזהו לשיטתם, שדחו דברי הטור. אבל כפי מה שיישבנו דבריו – אסור לומר כן, אלא יאמר: "תן לו לאכול", וממילא יתן לו חמץ. או שיתן לו דינר ויאמר לו: "האכל לתינוק זה בדינר זה". וכל זה בתינוק שאין בו סכנה אם לא יאכל חמץ. אבל כשיש בו סכנה – הכל מותר (שם). ומחוייב להאכילו בעצמו, כדין כל ספק נפשות שדוחה כל האיסורין. ולכן אצלינו שיש הרבה יונקי שדים, שמיום הוולדן מרגילין אותן בשריית פת צנומה שקורין סוחאריקע"ס מסולת חיטה, ואם לא יתנו להם אף יום אחד יחלו וקרוב שימותו – מחוייבים להכין בעדם צנומות אלו לפני הפסח, ולהטמינן במקום מוצנע, ולהיות לזה כלי וכף מיוחדת. ובכל עת שצריך – יערבו בהמים החמים או בחלב, וליתן לתוך פיו, ולהזהר בהפרורים. ואם ביכולת על ידי אינו יהודי – טוב יותר (סי' תנ סעיף יד)

 
 

לחשוב חשבונות

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
הדין הוא שנותנים לו סטירה הראויה להתכבד, ואומרים לו "אתה בכית בכיה של חינם, עכשיו תבכה מסיבה מוצדקת".
אף אני כיוונתי לדעתך אבל אז נזכרתי שהמחנכים אומרים שכהיום אסור להרים יד על הילדים, ורק צריך להבין שורש הסיבה הפסיכולוגי שרוצה דוקא פלאפל ולא פיצה או שווארמה, ואז לטפל בשורש התאוה וליישרה, ולהביא לו בחינת פלאפל.
 
חלק עליון תַחתִית