פתח הבית אמר:
לָאֵל אֲשֶׁר שָׁבַת מִכָּל הַמַּעֲשים. בַּיּום הַשְּׁבִיעִי הִתְעַלָּה וְיָשַׁב עַל כִּסֵּא כְבודו. תִּפְאֶרֶת עָטָה לְיום הַמְּנוּחָה. ענֶג קָרָא לְיום הַשַּׁבָּת. זֶה שֶׁבַח שֶׁל יום הַשְּׁבִיעִי. שֶׁבּו שָׁבַת אֵל מִכָּל מְלַאכְתּו:
וְיום הַשְּׁבִיעִי מְשַׁבֵּחַ וְאומֵר. מִזְמור שִׁיר לְיום הַשַּׁבָּת. טוב לְהודות לה':
לְפִיכָךְ יְפָאֲרוּ וִיבָרְכוּ לָאֵל כָּל יְצוּרָיו. שֶׁבַח יְקָר וּגְדֻלָּה. יִתְּנוּ לָאֵל מֶלֶךְ יוצֵר כּל. הַמַּנְחִיל מְנוּחָה לְעַמּו יִשרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתו בְּיום שַׁבַּת קדֶשׁ:
לפ''ר ''כל יצוריו'' כולל גם הגוים, האם הכונה כאן שיש חיוב שהגוים יתן שבח לה' על מה שיש לנו שבת?
"הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים - כי גבר עלינו חסדו" (תהלים קיז א)
חידושי הגרי"ז סימן צט
יתרו (י"ח, י') ויאמר יתרו ברוך ה' וגו' כי בדבר אשר זדו עליהם. פרש"י אשר זדו עליהם אשר הרשיעו, אבל באונקלוס תרגם "די חשיבו". והביאור בזה, דהנה ידוע מה שהשיב רק איצעלע מוואלאזין לשר רוסי, כששאלו מאי האי דכתיב "הללו את ה' כל גויים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו" וכי משום שגבר חסדו על ישראל צריכים הגויים להלל לה'. ענו ר"א מיד, הלא עם ישראל לא יודעים מזימות לבבכם בפטרבורג במינסטוריום להרע עליהם, וה' מפיר עצתכם הרעה, ורק אתם הגויים יודעים בחסדי ה' על ישראל, שאינכם יכולים להפק זממכם לפועל, ולכן אתם המחויבים להלל ולשבח לה' על זה. והנה איתא שלשה היו באותה עצה אלו הן בלעם איוב ויתרו (סנהדרין ק"ו). והנה איתא דבעכו"ם מחשבה רעה הקדוש ברוך הוא מצרף למעשה (קידושין ל"ט ב תד"ה מחשבה ומקורו ירושלמי פאה פ"א ה"א), ולפי"ז יתרו שידע כל אשר חשבו המצרים על ישראל, הוא אשר ראה המדה כנגד מדה גם על כל מחשבותיהם, ולכן אמר "כי בדבר אשר זדו עליהם" בכל מחשבותם כדת"א, אבל עם ישראל לא ידעו מזה כלל.
של"ה מסכת פסחים מצה שמורה
רמט. 'הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים'. הענין, שגם האומות מודים ומעידים על גדולות ישראל ואחיזתם בפנימיות [דהיינו 'כל גוים' 'כל האומים' של עובדי כוכבים ומזלות מודים ומעידים על אחיזתם בפנימיות] הקדושה בסוד ידו"ד, והם חיצוניים.
שו"ת חתם סופר חלק ו - ליקוטים סימן פד
והנה אנחנו כשבויים ממלחמות החרבן ומרב חסדי ה' וצדקת פרזנו' שמנו לחן ולחסד בעיני מלכי האומו' והשרים אשר אנו מחוייבי' לדרוש שלומם ולהתפלל עליהם ומבלי לשלם להם ח"ו רעה תחת טובה הרבה אשר גמלנו באלפים שנה ואין ספק כי שכרם רב מאת ה' אשר אינו מקפח שכר כל בריה אבל בכ"ז אין רע אם נוחיל ונצפה לשוב לאחוזת נחלתינו והי' מן הטוב ההוא אשר ייטב ה' עמנו יהיה טוב גם לאו"ה כדכתיב והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך וזה פי' הפסוק אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים פי' ע"ד הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האמים מ"ט כי גבר עלינו חסדו יהללוהו גם האומות כי בטובתינו ייטב גם להם על כל הטוב אשר גמלנו והיינו דאמרו הגוי' הגדיל לעשות גם עם אלה והגדיל לעשות עמנו ועי"ז והיינו אנחנו כלנו יחד שמחי' כאלו כתיב ונהיה שמחים כמו והייתי אני ובני שלמה וכו' עבר במקום עתיד באופן שכל האומות והמלכיות כלם יודעים שאלו מתפללים ומיחלים על ביאת משיחנו
משנה שכיר כתובים תהילים
הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים [תהלים קיז, א]
בשוחר טוב [שם] שאל רבי שמעון בנו של רבינו הקדוש את אביו ואמר לו מי הן כל גוים ומי הן כל האומים, אמר לו כל הגוים אלו עכו"ם ששעבדו בישראל, כל האומים אלו שלא שעבדו בהם, אמרו כל האומים מה אם אלו ששעבדו בישראל מקלסין להקב"ה אנו שלא שעבדנו בהן על אחת כמה וכמה, עכ"ל. וצריך באור. וי"ל עם מה ששמעתי בשם רבינו החתם סופר דלכאורה צריך להבין מה מקום יש להילול הגוים. ואמר ע"ז משל נאה, לשופט שהעניש עני אחד בחנם וצוה לתת לו כ"ה מכות, ואח"כ בא שר גדול לעיר, וכל אחד מי שנעשה לו עולה הוצרך להציע לפניו משפטו, ובא אותו עני ג"כ והציע לפניו ענינו, ונתכעס וצוה לתת לשופט הזה כפליים מהעונש שהעניש לאותו עני בחנם בלא דבר, וכשהתחילו להכותו נתן שבח והודיה להקב"ה על חסדו שגבר עליו, שאלו אותו מה מקום לשבח הזה, ענה להם שהשבח הוא שלא נתן אז בלבו להעניש לאותו עני חמשים מכות שאז הי' מוכרח לסבול מאה מכות, עכ"ל ודפח"ח. ועפי"ז יובן היטב דברי המדרש הנ"ל שאלו ששעבדו בישראל ישבחו ויקלסו להקב"ה על שלא שעבדו ביותר, ואלו שלא שעבדו כלל יקחו ק"ו מה אלו ששעבדו ורק על מה שלא שעבדו ביותר מקלסין, על אחת כמה וכמה אנו שלא שעבדנו כלל בודאי צריכין ליתן קילוס על זאת והבן.
ערבי נחל במדבר בהעלותך - דרוש ג
וזה מאמר הכתוב הללו את ה' כל גוים כו' כי גבר עלינו חסדו, ירצה, שעליכם להלל להשי"ת במה שעושה שחסדו הוא גבר עלינו, ר"ל שהוא משפיע לנו כל כך חסדים וטובות עד שאותן החיות והטובות הם יותר גוברים מאתנו, והיינו גבר עלינו דייקא, ומחמת שהוא כל כך הרבה אין בנו כח לקבלו ומחמת זה נשפע המותרות עליכם, שאלולא זאת לא הייתם מושפעים כאמור. ובשלמא על ההשפעה מהשי"ת אשר הוא די צרכינו כפי כחנו לסבול על זה עלינו מוטל להודות להשי"ת, משא"כ המותר מזה אשר אין בכחנו לסובלו כלל ומדוע עושה זאת השי"ת והוא רק לצורכיכם, שאלולא זאת לא היה אפשר כלל לכם להתקיים על פני האדמה, לכן על זה מוטל עליכם להודות. ונתבאר היטב לשון הפסוקים הללו כו', וזה הפירוש הוא מדברי המפרשים רק בהרחבת הדבור לתוספת ביאור.
[כל הנ"ל שייך לכאו' גם גבי שבת, ודו"ק]