ובכן רעיי וידידי, אספר לכם מקרה שקרה אשמח לשמוע את הת"ח כאן מה דעתם בנושא זה, אקדים ואומר שבעל המעשה הוא אדם נועז וחדשן ואין ללמוד ממנו כלום ושום דבר ללא הסכמה של מורה הוראה מובהק.
מעשה שהיה כך היה ישבתי בביהמ"ד וסעדתי את ארוחת הבוקר שלי סנדוויץ', ולאחר שסיימתי אכלתי עוד כמה חתיכות של בייגל'ה (מזונות) שהיו לי, כשסיימתי לאכול את הבייגל'ה תוך כדי שאני תקוע עם הראש בגמרא החלטתי לא לדחות עוד את הברכה אחרונה ומכיוון שסיימתי בבייגל'ה אוטומטית התחלתי מיד לברך על המחיה... באמצע הברכה נזכרתי שגם אכלתי לחם! עברו לי בראש הרבה פוסקים שדעתם שאין על המחיה פוטר ברכהמ"ז ומאידך גם הרבה שסוברים שכן פוטר, וחשבתי אוי לי מיצרי אוי לא מיוצרי...
ואז הבריק במוחי רעיון שבאותה עת היה נראה לי גאוני, הרי הסיבה שעל המחיה לא פוטר ברכהמ"ז לפחות לפי חלק מהפוסקים הוא משום שאין אזכרה של ברית ותורה בעל המחיה, אי לכך הוספתי את המשפט "ונודה לך ה' על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלימדתנו, ונודה לך על הארץ ועל המחיה וגו'" וחשבתי שבזה פטרתי את הבעיה.
אח"כ חשבתי אולי עשיתי שטות, הרי ממש שיניתי מטבע ברכה, ולמרות שזה לא הוספה שמגרעת ולכן לא מעכב בדיעבד אבל בכל זאת מי הרשה לאדם פרטי להוסיף אזכרות כאלה ואחרות באמצע ברכה? ואם אני צודק למה הפוסקים לא הזכירו עצה זו? ואולי זה לא כ"כ קשה שאף פעם לא ראיתי שמדברים על אחד שבאמצע הברכה נזכר שהוא טועה אלא הנידון תמיד הוא על אחר שברך אבל עכ"פ בלי ראיה טובה קשה לעשות כאלו דברים.
אשמח אם תחכימו אותי מה הייתם עושים והאם לדעתכם זה דבר ראוי יישר כח
מעשה שהיה כך היה ישבתי בביהמ"ד וסעדתי את ארוחת הבוקר שלי סנדוויץ', ולאחר שסיימתי אכלתי עוד כמה חתיכות של בייגל'ה (מזונות) שהיו לי, כשסיימתי לאכול את הבייגל'ה תוך כדי שאני תקוע עם הראש בגמרא החלטתי לא לדחות עוד את הברכה אחרונה ומכיוון שסיימתי בבייגל'ה אוטומטית התחלתי מיד לברך על המחיה... באמצע הברכה נזכרתי שגם אכלתי לחם! עברו לי בראש הרבה פוסקים שדעתם שאין על המחיה פוטר ברכהמ"ז ומאידך גם הרבה שסוברים שכן פוטר, וחשבתי אוי לי מיצרי אוי לא מיוצרי...
ואז הבריק במוחי רעיון שבאותה עת היה נראה לי גאוני, הרי הסיבה שעל המחיה לא פוטר ברכהמ"ז לפחות לפי חלק מהפוסקים הוא משום שאין אזכרה של ברית ותורה בעל המחיה, אי לכך הוספתי את המשפט "ונודה לך ה' על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלימדתנו, ונודה לך על הארץ ועל המחיה וגו'" וחשבתי שבזה פטרתי את הבעיה.
אח"כ חשבתי אולי עשיתי שטות, הרי ממש שיניתי מטבע ברכה, ולמרות שזה לא הוספה שמגרעת ולכן לא מעכב בדיעבד אבל בכל זאת מי הרשה לאדם פרטי להוסיף אזכרות כאלה ואחרות באמצע ברכה? ואם אני צודק למה הפוסקים לא הזכירו עצה זו? ואולי זה לא כ"כ קשה שאף פעם לא ראיתי שמדברים על אחד שבאמצע הברכה נזכר שהוא טועה אלא הנידון תמיד הוא על אחר שברך אבל עכ"פ בלי ראיה טובה קשה לעשות כאלו דברים.
אשמח אם תחכימו אותי מה הייתם עושים והאם לדעתכם זה דבר ראוי יישר כח