על המחיה אינו פוטר ברכהמ"ז

  • Thread starter nls
  • תאריך התחלה

nls

משתמש ותיק
ובכן רעיי וידידי, אספר לכם מקרה שקרה אשמח לשמוע את הת"ח כאן מה דעתם בנושא זה, אקדים ואומר שבעל המעשה הוא אדם נועז וחדשן ואין ללמוד ממנו כלום ושום דבר ללא הסכמה של מורה הוראה מובהק.

מעשה שהיה כך היה ישבתי בביהמ"ד וסעדתי את ארוחת הבוקר שלי סנדוויץ', ולאחר שסיימתי אכלתי עוד כמה חתיכות של בייגל'ה (מזונות) שהיו לי, כשסיימתי לאכול את הבייגל'ה תוך כדי שאני תקוע עם הראש בגמרא החלטתי לא לדחות עוד את הברכה אחרונה ומכיוון שסיימתי בבייגל'ה אוטומטית התחלתי מיד לברך על המחיה... באמצע הברכה נזכרתי שגם  אכלתי לחם! עברו לי בראש הרבה פוסקים שדעתם שאין על המחיה פוטר ברכהמ"ז ומאידך גם הרבה שסוברים שכן פוטר, וחשבתי אוי לי מיצרי אוי לא מיוצרי...
ואז הבריק במוחי רעיון שבאותה עת היה נראה לי גאוני, הרי הסיבה שעל המחיה לא פוטר ברכהמ"ז לפחות לפי חלק מהפוסקים הוא משום שאין אזכרה של ברית ותורה בעל המחיה, אי לכך הוספתי את המשפט "ונודה לך ה' על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלימדתנו, ונודה לך על הארץ ועל המחיה וגו'" וחשבתי שבזה פטרתי את הבעיה.
אח"כ חשבתי אולי עשיתי שטות, הרי ממש שיניתי מטבע ברכה, ולמרות שזה לא הוספה שמגרעת ולכן לא מעכב בדיעבד אבל בכל זאת מי הרשה לאדם פרטי להוסיף אזכרות כאלה ואחרות באמצע ברכה? ואם אני צודק למה הפוסקים לא הזכירו עצה זו? ואולי זה לא כ"כ קשה שאף פעם לא ראיתי שמדברים על אחד שבאמצע הברכה נזכר שהוא טועה אלא הנידון תמיד הוא על אחר שברך אבל עכ"פ בלי ראיה טובה קשה לעשות כאלו דברים.

אשמח אם תחכימו אותי מה הייתם עושים והאם לדעתכם זה דבר ראוי יישר כח
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
nls אמר:
ובכן רעיי וידידי, אספר לכם מקרה שקרה אשמח לשמוע את הת"ח כאן מה דעתם בנושא זה, אקדים ואומר שבעל המעשה הוא אדם נועז וחדשן ואין ללמוד ממנו כלום ושום דבר ללא הסכמה של מורה הוראה מובהק.

מעשה שהיה כך היה ישבתי בביהמ"ד וסעדתי את ארוחת הבוקר שלי סנדוויץ', ולאחר שסיימתי אכלתי עוד כמה חתיכות של בייגל'ה (מזונות) שהיו לי, כשסיימתי לאכול את הבייגל'ה תוך כדי שאני תקוע עם הראש בגמרא החלטתי לא לדחות עוד את הברכה אחרונה ומכיוון שסיימתי בבייגל'ה אוטומטית התחלתי מיד לברך על המחיה... באמצע הברכה נזכרתי שגם  אכלתי לחם! עברו לי בראש הרבה פוסקים שדעתם שאין על המחיה פוטר ברכהמ"ז ומאידך גם הרבה שסוברים שכן פוטר, וחשבתי אוי לי מיצרי אוי לא מיוצרי...
ואז הבריק במוחי רעיון שבאותה עת היה נראה לי גאוני, הרי הסיבה שעל המחיה לא פוטר ברכהמ"ז לפחות לפי חלק מהפוסקים הוא משום שאין אזכרה של ברית ותורה בעל המחיה, אי לכך הוספתי את המשפט "ונודה לך ה' על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלימדתנו, ונודה לך על הארץ ועל המחיה וגו'" וחשבתי שבזה פטרתי את הבעיה.
אח"כ חשבתי אולי עשיתי שטות, הרי ממש שיניתי מטבע ברכה, ולמרות שזה לא הוספה שמגרעת ולכן לא מעכב בדיעבד אבל בכל זאת מי הרשה לאדם פרטי להוסיף אזכרות כאלה ואחרות באמצע ברכה? ואם אני צודק למה הפוסקים לא הזכירו עצה זו? ואולי זה לא כ"כ קשה שאף פעם לא ראיתי שמדברים על אחד שבאמצע הברכה נזכר שהוא טועה אלא הנידון תמיד הוא על אחר שברך אבל עכ"פ בלי ראיה טובה קשה לעשות כאלו דברים.

אשמח אם תחכימו אותי מה הייתם עושים והאם לדעתכם זה דבר ראוי יישר כח
היה לך להמשיך ברכת המזון ולפטור הכל, כמו מי שפתח ביוצר אור בערבית וכו', ופתח בדשיכרא וכו', והכי איתא להדיא בשו''ע בסי' רח,יז, גבי מקרה הפוך שפתח בברכת שלש על מעין ג'.
ומה שכתבת ברית ותורה וכו', איני יודע מהו הלא הטעם העיקרי דבעי' חילוק ברכות ולדעת התוס' חילוק ברכות דאורייתא ואע''ג דלא קי''ל כתוס' מ''מ מדרבנן בעי' חילוק ברכות ומהאי טעמא לא מהני מעין ג' לסוברים דלא מהני.
 
 

נבשר

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
ומה שכתבת ברית ותורה וכו', איני יודע מהו הלא הטעם העיקרי דבעי' חילוק ברכות ולדעת התוס' חילוק ברכות דאורייתא ואע''ג דלא קי''ל כתוס' מ''מ מדרבנן בעי' חילוק ברכות ומהאי טעמא לא מהני מעין ג' לסוברים דלא מהני.
נראה לי דעת המרדכי משום שלא מזכיר ברית ותורה.
 

רימון

משתמש ותיק
יש לציין שדעת האור זרוע, וכמדומה גם הרא"ה שיש להזכיר ברית ותורה בכל מעין שלש, ולאחרונה ראיתי בספר "דרך ישרה" על הג"ר שריה דיבליצקי שהוא הקפיד באמת להזכיר את זה.
ובענין מה שעשית, למעשה בענין אם מעין ג' פוטר ברכת המזון, ידוע שהמשנ"ב מביא הדגול מרבבה, אבל יש עוד מחלוקת ראשונים בענין אם זה שג' ברכות הוי דאורייתא האם הכוונה לתוכן הברכות או הכוונה לכל ברכה בנפרד עם הפתיחה וחתימה, עי' בפוס' בסי' קצא, ובשו"ע הרב שם. ואיך שנקטינן שם במג"א, ובשאר הפוסקים מבואר שבעיקר נקטינן ששפיר אפשר לצאת חובת ברכת המזון בברכה אחת
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
רימון אמר:
יש לציין שדעת האור זרוע, וכמדומה גם הרא"ה שיש להזכיר ברית ותורה בכל מעין שלש, ולאחרונה ראיתי בספר "דרך ישרה" על הג"ר שריה דיבליצקי שהוא הקפיד באמת להזכיר את זה.
ובענין מה שעשית, למעשה בענין אם מעין ג' פוטר ברכת המזון, ידוע שהמשנ"ב מביא הדגול מרבבה, אבל יש עוד מחלוקת ראשונים בענין אם זה שג' ברכות הוי דאורייתא האם הכוונה לתוכן הברכות או הכוונה לכל ברכה בנפרד עם הפתיחה וחתימה, עי' בפוס' בסי' קצא, ובשו"ע הרב שם. ואיך שנקטינן שם במג"א, ובשאר הפוסקים מבואר שבעיקר נקטינן ששפיר אפשר לצאת חובת ברכת המזון בברכה אחת
השו''ע כתב להדיא דאין ברכת מעין ג' פוטרת ברכת שלש. (במה שציינתי לעיל).
 
 

לענין

משתמש ותיק
אני הייתי מציע לרב הנכבד, שגם אם הוא אוחז באמצע על המחיה, יקום לפתוח משנה ברורה בזריזות או לשאול מישהו (בכתב. אם אין לידך ת"ח תבקש מחבר להתקשר בזריזות לקו ההלכה או משהו כזה).
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
לענין אמר:
אני הייתי מציע לרב הנכבד, שגם אם הוא אוחז באמצע על המחיה, יקום לפתוח משנה ברורה בזריזות או לשאול מישהו (בכתב. אם אין לידך ת"ח תבקש מחבר להתקשר בזריזות לקו ההלכה או משהו כזה).
מהודעות פותח האשכול ניכר שהוא למדן לא רע ואולי הוא יאמר לך שמי אמר שבקו ההלכה ידעו יותר טוב ממנו, וכי גדולי הדור יושבים שם?
 
 

לענין

משתמש ותיק
הוא למדן מצוין, אבל כבר עבר עליו זמן זמנים טובא מאז למד הלכות ברכת המזון.
מצפים מהרבנים המשיבים בקוי ההלכה, שלפחות הדברים הקלים במשנה ברורה יהיו די שגורים על לשונם [ולפחות ידעו לפתוח בזריזות במקום המתאים ולענות מיד].
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
לענין אמר:
הוא למדן מצוין, אבל כבר עבר עליו זמן זמנים טובא מאז למד הלכות ברכת המזון.
מצפים מהרבנים המשיבים בקוי ההלכה, שלפחות הדברים הקלים במשנה ברורה יהיו די שגורים על לשונם [ולפחות ידעו לפתוח בזריזות במקום המתאים ולענות מיד].
אגב זה לא משנה ברורה מפורש, וצא ולמד שאם תעשה סקר בקוי ההלכה על שאלה כגון זו תראה שכל מו''צ עונה לך בדרך אחרת.
 
 

לענין

משתמש ותיק
אני סומך על עצה או פתרון של מו"ץ [שאמור להיות די מונח בענין, גם אם מלמעלה, ויש לו אחריות על מה שהוא עונה] יותר מאשר על איזה רעיון שעלה במוחו (הגאוני, יש לציין) של אברך שלמד את הסוגיא בעיון לפני כמה שנים.
 

רימון

משתמש ותיק
הרב @כמעיין המתגבר, השו"ע רק כתב על ברכת המזון במקום מעין ג', אבל להיפוך לא מוזכר בשו"ע.
אבל כן מוזכר במשנה ברורה בסי' קס"ח בשער ציון ס"ק ע"א שיוצאים במעין ג' במקום ברכת המזון, וכ"כ הדגול מרבבה, וכן כתב בשו"ע הרב מפורש, ורשום אצלי שכ"כ גם בפסקי ברכות לריטב"א.
מאידך, באמרי נועם להגר"א כתוב שלא יוצאים.
[ובענין מש"כ לעשות סקר בקוי הלכה, אתה צודק לגמרי, ואני שאלתי פעם מו"צ חשוב מה לעשות אם באמצע על המחיה נזכרתי שאני חייב בברכת המזון, והוא ענה לי לסיים הברכה כרגיל ולהמשיך עם נודה לך, ויש לפקפק בדבריו טובא ואכמ"ל, ואח"כ שאלתי עוד אחד וקיבלתי עוד תשובה...]
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
רימון אמר:
מוזכר במשנה ברורה בסי' קס"ח בשער ציון ס"ק ע"א שיוצאים במעין ג' במקום ברכת המזון,
זהו רק כלפי הדאורייתא, ולכ' צ"ל דברית ותורה מזכירים רק מדרבנן.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
רימון אמר:
הרב @כמעיין המתגבר, השו"ע רק כתב על ברכת המזון במקום מעין ג', אבל להיפוך לא מוזכר בשו"ע.
אבל כן מוזכר במשנה ברורה בסי' קס"ח בשער ציון ס"ק ע"א שיוצאים במעין ג' במקום ברכת המזון, וכ"כ הדגול מרבבה, וכן כתב בשו"ע הרב מפורש, ורשום אצלי שכ"כ גם בפסקי ברכות לריטב"א.
מאידך, באמרי נועם להגר"א כתוב שלא יוצאים.
[ובענין מש"כ לעשות סקר בקוי הלכה, אתה צודק לגמרי, ואני שאלתי פעם מו"צ חשוב מה לעשות אם באמצע על המחיה נזכרתי שאני חייב בברכת המזון, והוא ענה לי לסיים הברכה כרגיל ולהמשיך עם נודה לך, ויש לפקפק בדבריו טובא ואכמ"ל, ואח"כ שאלתי עוד אחד וקיבלתי עוד תשובה...]
מסתמא כוונתך לחידושי הריטב"א על ברכות (מ,ב) ששם כתוב שיוצאים יד"ח, אבל בפסקי ברכות דווקא כתוב שלא יוצאים, וצ"ע הסתירה.
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
nls אמר:
ובכן רעיי וידידי, אספר לכם מקרה שקרה אשמח לשמוע את הת"ח כאן מה דעתם בנושא זה, אקדים ואומר שבעל המעשה הוא אדם נועז וחדשן ואין ללמוד ממנו כלום ושום דבר ללא הסכמה של מורה הוראה מובהק.

מעשה שהיה כך היה ישבתי בביהמ"ד וסעדתי את ארוחת הבוקר שלי סנדוויץ', ולאחר שסיימתי אכלתי עוד כמה חתיכות של בייגל'ה (מזונות) שהיו לי, כשסיימתי לאכול את הבייגל'ה תוך כדי שאני תקוע עם הראש בגמרא החלטתי לא לדחות עוד את הברכה אחרונה ומכיוון שסיימתי בבייגל'ה אוטומטית התחלתי מיד לברך על המחיה... באמצע הברכה נזכרתי שגם  אכלתי לחם! עברו לי בראש הרבה פוסקים שדעתם שאין על המחיה פוטר ברכהמ"ז ומאידך גם הרבה שסוברים שכן פוטר, וחשבתי אוי לי מיצרי אוי לא מיוצרי...
ואז הבריק במוחי רעיון שבאותה עת היה נראה לי גאוני, הרי הסיבה שעל המחיה לא פוטר ברכהמ"ז לפחות לפי חלק מהפוסקים הוא משום שאין אזכרה של ברית ותורה בעל המחיה, אי לכך הוספתי את המשפט "ונודה לך ה' על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלימדתנו, ונודה לך על הארץ ועל המחיה וגו'" וחשבתי שבזה פטרתי את הבעיה.
אח"כ חשבתי אולי עשיתי שטות, הרי ממש שיניתי מטבע ברכה, ולמרות שזה לא הוספה שמגרעת ולכן לא מעכב בדיעבד אבל בכל זאת מי הרשה לאדם פרטי להוסיף אזכרות כאלה ואחרות באמצע ברכה? ואם אני צודק למה הפוסקים לא הזכירו עצה זו? ואולי זה לא כ"כ קשה שאף פעם לא ראיתי שמדברים על אחד שבאמצע הברכה נזכר שהוא טועה אלא הנידון תמיד הוא על אחר שברך אבל עכ"פ בלי ראיה טובה קשה לעשות כאלו דברים.

אשמח אם תחכימו אותי מה הייתם עושים והאם לדעתכם זה דבר ראוי יישר כח
היה לך להמשיך ברכת המזון ולפטור הכל, כמו מי שפתח ביוצר אור בערבית וכו', ופתח בדשיכרא וכו', והכי איתא להדיא בשו''ע בסי' רח,יז, גבי מקרה הפוך שפתח בברכת שלש על מעין ג'.
ומה שכתבת ברית ותורה וכו', איני יודע מהו הלא הטעם העיקרי דבעי' חילוק ברכות ולדעת התוס' חילוק ברכות דאורייתא ואע''ג דלא קי''ל כתוס' מ''מ מדרבנן בעי' חילוק ברכות ומהאי טעמא לא מהני מעין ג' לסוברים דלא מהני.
יל"ע שהרי פועלים יוצאים בשתים, ובשלמא להתוס' דעקרו חכמים דין תורה משום טירדת פועלים הכא לא שייך ונשאר דין תורה במקומו, אך למאי דקיי"ל דחילוק ברכות מדרבנן אפשר דרק לכתחילה תיקנו חכמים חילוק ברכות וע"כ הקילו בפועלים דחשיב שעת הדחק, וא"כ יש לומר דבדיעבד יצא בברכת מעין שלש שאין בה חילוק ברכות גם מדרבנן.
 
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
nls אמר:
ובכן רעיי וידידי, אספר לכם מקרה שקרה אשמח לשמוע את הת"ח כאן מה דעתם בנושא זה, אקדים ואומר שבעל המעשה הוא אדם נועז וחדשן ואין ללמוד ממנו כלום ושום דבר ללא הסכמה של מורה הוראה מובהק.

מעשה שהיה כך היה ישבתי בביהמ"ד וסעדתי את ארוחת הבוקר שלי סנדוויץ', ולאחר שסיימתי אכלתי עוד כמה חתיכות של בייגל'ה (מזונות) שהיו לי, כשסיימתי לאכול את הבייגל'ה תוך כדי שאני תקוע עם הראש בגמרא החלטתי לא לדחות עוד את הברכה אחרונה ומכיוון שסיימתי בבייגל'ה אוטומטית התחלתי מיד לברך על המחיה... באמצע הברכה נזכרתי שגם  אכלתי לחם! עברו לי בראש הרבה פוסקים שדעתם שאין על המחיה פוטר ברכהמ"ז ומאידך גם הרבה שסוברים שכן פוטר, וחשבתי אוי לי מיצרי אוי לא מיוצרי...
ואז הבריק במוחי רעיון שבאותה עת היה נראה לי גאוני, הרי הסיבה שעל המחיה לא פוטר ברכהמ"ז לפחות לפי חלק מהפוסקים הוא משום שאין אזכרה של ברית ותורה בעל המחיה, אי לכך הוספתי את המשפט "ונודה לך ה' על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלימדתנו, ונודה לך על הארץ ועל המחיה וגו'" וחשבתי שבזה פטרתי את הבעיה.
אח"כ חשבתי אולי עשיתי שטות, הרי ממש שיניתי מטבע ברכה, ולמרות שזה לא הוספה שמגרעת ולכן לא מעכב בדיעבד אבל בכל זאת מי הרשה לאדם פרטי להוסיף אזכרות כאלה ואחרות באמצע ברכה? ואם אני צודק למה הפוסקים לא הזכירו עצה זו? ואולי זה לא כ"כ קשה שאף פעם לא ראיתי שמדברים על אחד שבאמצע הברכה נזכר שהוא טועה אלא הנידון תמיד הוא על אחר שברך אבל עכ"פ בלי ראיה טובה קשה לעשות כאלו דברים.

אשמח אם תחכימו אותי מה הייתם עושים והאם לדעתכם זה דבר ראוי יישר כח
יעויין בכף החיים קפז,א שמביא מחלוקת אחרונים בזה ומסיק להלכה שאם אכל כדי שביעה יאכל עוד כזית ויברך ברהמ"ז, או שיהרהר בליבו, ואם לא אכל כדי שביעה שהנידון רק מדרבנן יש לסמוך על הדעות דיצא.

ולגבי השאלה על שינוי מטבע הברכה יעויין ברא"ה ברכות יא,א שכתב וז"ל:

"וזו קושיא למה שאנו נוהגין לומר פיוטין בברכות של קריאת שמע. ויש לומר שלא אמרו אלא בתורת קבע, שאסור לקבוע בהן אריכות או קצור לשנות ממטבע חכמים, ודוקא אריכות או קצור הניכר שנוי מטבע, אלא כל שאינו בקבע לא אסרו, תדע דאפילו בברכות של תפלה דקימא לן דאסור לו לאדם לשאול בהן צרכיו, מעין כל ברכה וברכה אומר. ואין ספק שאסור לעשותו קבע במטבע. ואפילו בשלש ראשונות שאסור לשאול בהן כלל אפילו מעין ברכה, אמרו במסכת סופרים שאומרים בהם זכרנו ומי כמוך, ומאריך באתה קדוש מפני שהם רחמים לרבים, וכן יש פיוטין רבים לר' אלעזר הקליר שמקובל שהיה בימי התנאים וכן נהגו בכל מקום מימות קדמוננו ז"ל, אלמא כל שאינו קובע כן במטבע לעולם מותר, ועל זה נהגו לומר שירות ותושבחות ואפילו בשלש ראשונות. והוי יודע דעד כאן לא אמרינן אלא דאינו רשאי, אבל ודאי אפילו עבר ועשה יוצא הוא, שאפילו במטבע ארוך שאמרוֹ במטבע קצר או ששינה נוסח הברכה יצא".

ולפי דבריו אם כל הבעיה באמירת מעין שלש היתה חסרון ברית ותורה נראה שהפתרון שעשית הוא פתרון טוב, משום שאינו שינוי קבוע אלא באקראי ולצורך חשוב.
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
רימון אמר:
וכן כתב בשו"ע הרב מפורש
אכן, סי' קסח סי"ב (וש"נ). ובפשטות כוונתו שמזכיר ברית ותורה (וראה בסי' קפז ס"ו), כעצת פותח־האשכול.
אכן בעיקר הדבר יל"ע אם הבייגלה אכן ברכתו במ"מ... ואכ"מ.

שינוי מטבע הברכה עיקרו - המעכב - בפתיחתה וחתימתה.
 
חלק עליון תַחתִית