הרוגי מירון-קרבנות ציבור

דידי

משתמש רגיל
מזעזע כל לב להסתובב ברחובות השכונות החרדיות ולהתבונן בלוחות המודעות שזועקות את הטרגדיה הנוראית.
צד את ליבי ניסוח שחוזר על עצמו בחלק מן המודעות בו מוגדרים הרוגי מירון כ"קרבנות ציבור".
א. מה מקורו של עניין זה בו ישנם אנשים שנפטרים כקרבן עבור כלל הציבור?
ב.  מתי שייך דבר זה של פטירה כקרבן האם רק בטרגדיות גדולות או באסונות ציבוריים או שבכל פטירה שייך לומר דבר זה?
ג. מה  שייכות אדם פרטי לקרבן ציבור, בשלמא אדם ציבורי כמנהיג קהילה וכדו' שייך לומר שלציבור שלו פטירתו מהווה כקרבן אך אסון הקורה לאדם פרט מה שייכותו לכלל?
 
 
ליקוטי מוהר"ן, תורה ר"ס:

הַשֵּׁם הוּא הַנֶּפֶשׁ, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה "הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ" (בסימן נט), עַיֵּן שָׁם. בִּבְחִינַת (בראשית ב): נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ, עַיֵּן שָׁם. וְיֵשׁ בִּבְחִינָה זוֹ מְסִירַת נֶפֶשׁ. כִּי יֵשׁ עֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת, שֶׁמָּסְרוּ נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ הַשֵׁם, בִּשְׁבִיל יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ, כַּיָּדוּעַ, שֶׁעִקַּר הַיִּחוּד עַל־יְדֵי מְסִירַת נֶפֶשׁ, וְהֵם רָאוּ בְּאוֹתָן הַדּוֹרוֹת, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן וְלַעֲשׂוֹת יִחוּדִים לְמַעְלָה כִּי אִם עַל יְדֵי נִשְׁמוֹתֵיהֶם, עַל כֵּן מָסְרוּ נַפְשָׁם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, כִּי כְּשֶׁהַנְּפָשׁוֹת עוֹלוֹת לְמַעְלָה עַל־יְדֵי מְסִירַת נֶפֶשׁ, אֲזַי הֵם חוֹזְרִים לְהַשְּׁכִינָה, כִּי מִשָּׁם יָצְאוּ, כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ, שֶׁהֵם חֶלְקֵי הַשְּׁכִינָה מַמָּשׁ, בִּבְחִינַת: הָעֲמֻסִּים מִנִּי בֶטֶן (ישעיה מו); וּכְשֶׁהֵם חוֹזְרִים לְהַשְּׁכִינָה, אֲזַי הַשְּׁכִינָה מִתְפָּאֶרֶת: חֲזִי בַּמָּה בְּרָא קָאָתֵינָא לְגַבָּךְ (זוהר ויקרא דף יג), וַאֲזַי מִתְעוֹרֵר הִשְׁתּוֹקְקוּת עֶלְיוֹן, וְנַעֲשֶׂה יִחוּד, כַּיָּדוּעַ. וְלִפְעָמִים בָּא לְצֹרֶךְ זֶה הֲרִיגָה, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁנֶּהֱרָגִין, חַס וְשָׁלוֹם, כַּמָּה וְכַמָּה נְפָשׁוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה יִחוּד עַל־יְדֵי נַפְשׁוֹתֵיהֶם הָעוֹלוֹת לְמַעְלָה, כִּי לִפְעָמִים צְרִיכִין אֶל הַיִּחוּד הַרְבֵּה נְפָשׁוֹת מְאֹד, חַס וְשָׁלוֹם, עַל כֵּן בָּא הֲרִיגָה, חַס וְשָׁלוֹם: וְכֵן עַל־יְדֵי אֲבֵדַת הַשֵּׁם, הַיְנוּ הַמְפֻרְסָם, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ אֶחָד שֶׁהוּא מְפֻרְסָם וְאֵינוֹ מְפֻרְסָם, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מְפֻרְסָם בְּפִי כֹּל וְהַכֹּל מְדַבְּרִים מִמֶּנּוּ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֵינוֹ מְפֻרְסָם, כִּי אֵינוֹ חָשׁוּב כְּלָל. וְיֵשׁ אֶחָד שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ בָּזֶה, רַק שֶׁאִבֵּד אֶת הַמְפֻרְסָם, דְּהַיְנוּ אֲבֵדַת הַשֵּׁם, שֶׁהִיא הַנֶּפֶשׁ, דְּהַיְנוּ אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵין רְצוֹנוֹ שֶׁלֹּא יִהְיֶה מְפֻרְסָם, אַף־עַל־פִּי־כֵן אִבֵּד אוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָדָם אוֹבֵד דָּבָר שֶׁלֹּא בִּרְצוֹנוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁאִבֵּד אֶת הַשֵּׁם, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְפֻרְסָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם בָּעוֹלָם. אֲבָל יֵשׁ אֶחָד שֶׁעוֹשֶׂה זֹאת בִּרְצוֹנוֹ וּבְדַעְתּוֹ, שֶׁמּוֹסֵר אֶת נַפְשׁוֹ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, דְּהַיְנוּ הַמְפֻרְסָם שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת שֵׁם כַּנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת נֶפֶשׁ כַּנַּ"ל, וּמֵחֲמַת זֶה אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא מְפֻרְסָם, אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵינוֹ מְפֻרְסָם כְּלָל, כִּי אַדְּרַבָּא, הוּא לְהֵפֶךְ, כִּי הַכֹּל דּוֹבְרִים עָלָיו וּבוֹדִים עָלָיו כְּזָבִים שֶׁלֹּא עָלָה עַל דַּעְתּוֹ, וְיֵשׁ לוֹ שְׁפִיכוּת דָּמִים מַמָּשׁ מִזֶּה, וְעוֹשֶׂה זֶה בְּכַוָּנָה, כִּי הוּא בְּחִינַת מְסִירַת נֶפֶשׁ מַמָּשׁ, כִּי הַשֵּׁם הוּא הַנֶּפֶשׁ כַּנַּ"ל, וְגַם יֵשׁ לוֹ שְׁפִיכוּת דָּמִים מִזֶּה כַּנַּ"ל, וְהוּא מַצִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל בָּזֶה מִמַּה שֶּׁהָיָה רָאוּי לָבוֹא עֲלֵיהֶם, חַס וְשָׁלוֹם, בִּשְׁבִיל הַיִּחוּד כַּנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי מְסִירַת שְׁמוֹ שֶׁהוּא נַפְשׁוֹ כַּנַּ"ל, הוּא מַצִּיל אוֹתָם כַּנַּ"ל:
 

ב. גפנר

משתמש ותיק
דידי אמר:
ג. מה  שייכות אדם פרטי לקרבן ציבור, בשלמא אדם ציבורי כמנהיג קהילה וכדו' שייך לומר שלציבור שלו פטירתו מהווה כקרבן אך אסון הקורה לאדם פרט מה שייכותו לכלל?
אדם פרטי שהסתלק בצורה שגרמה כאב וזעזוע לכל הציבור, אפשר להבין שהוא נחשב כ'קרבן ציבור', שהרי כולם מבכים את לכתו, וכואבת להם פטירתו.
 

הכהן

משתמש ותיק
רוצה להיות טוב אמר:
בפרט שרבים מתוכם בקושי וטעמו טעם חטא וברור כשמש שלא בעוונותיהם נלקחו.
אז כל בחור או ילד שנפטר הוא קרבן ציבור?
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
הכהן אמר:
רוצה להיות טוב אמר:
בפרט שרבים מתוכם בקושי וטעמו טעם חטא וברור כשמש שלא בעוונותיהם נלקחו.
אז כל בחור או ילד שנפטר הוא קרבן ציבור?

בהספד ששמעתי אמר כך ת"ח גדול,
הוא הוסיף שילמד סתום מן המפורש 
ואם ברי שאותם שלא טעמו טעם חטא בהיותם רכים בשנים הם ודאי קורבנות ציבור,
גם המבוגרים שבהם הוא כך והיינו שהיו גם הם קדושים וטהורים!!
 

זוטרא

משתמש ותיק
דברי הימים ב' ב' ג'
בתפילת שלמה בזמן בנין המקדש
הנה אני בונה בית לשם ה' אלקי להקדיש לו ולהקטיר לפניו קטרת סמים ומערכת תמיד ועלות לבקר ולערב לשבתות ולחדשים ולמועדי ה' אלקינו לעולם זאת על ישראל,
ובמנחות ק"י
לעולם זאת על ישראל א"ר גידל אמר רב זה מזבח בנוי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן (כלומר שגם היום קימת עבודת הקרבנות)
ומפרשים התוס' (האחרון במסכת מנחות)
מיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן. מדרשות חלוקין יש מי שאומר נשמותיהן של צדיקים ויש מי שאומר כבשים של אש והיינו דאמרינן בשמונה עשרה בעבודה ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון ויש אומרים דקאי אדלעיל והשב את העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל.
ויש לדון אם אפשר לכוון בזה על קרבנות האסון הנורא הנ"ל
או שכונת התוס' רק על הכבשים של אש
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
אולי זה לא מספיק למדני לחברי הפורום, אך שמעתי ממקורות נאמנים,
שגם האדמו"ר מאמשינוב וגם רבי דוד אבוחצירה התבטאו שהאסון הנורא היה 'המתקת הדינים', ר"ל שהיה ככפרה במקום אסון נורא בהרבה שהיה צפוי רח"ל.
 

ב. גפנר

משתמש ותיק
תוספת מעניינת:
בגמ' שם בשבת, עוסקת הסוגיא 'מפני מה מכה זו (אסכרה, רש"י) מתחלת בבני מעיים ומסיימת בפה".
ו'אסכרה' כידוע היא מחלה של חנק (לחלק מהשיטות, ואיני זוכר כרגע מקורות).
ועל זה אמר רשב"י - בעוון ביטול תורה,
כלומר שביטול תורה גורם לחנק הזה.
ושאלו אותו א"כ מדוע תינוקות של בית רבן לוקים בזה - ענה בעוון הדור.

ואם ניתנה הרשות לומר שמרומז בזה ענין האסון הנורא שהסתלקו אחינו ז"ל במיתת חנק [ובפרט שהוא מובא בסמוך לכל מעשה דרשב"י, וכידוע דורשי רשומות נתנו רמז בדבר שהוא מופיע בדף לג],
אם כן מצינו כי יש כאן תביעה גדולה על עוון ביטול תורה.
וגם לכפר על עוון הדור.

והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו.
 

ב. גפנר

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
אולי זה לא מספיק למדני לחברי הפורום, אך שמעתי ממקורות נאמנים,
שגם האדמו"ר מאמשינוב וגם רבי דוד אבוחצירה התבטאו שהאסון הנורא היה 'המתקת הדינים', ר"ל שהיה ככפרה במקום אסון נורא בהרבה שהיה צפוי רח"ל.
מסתבר שלא סתרי אהדדי,
וגם במקום של 'המתקת הדינים' - יש הרבה דרכים למקום להמתיקם.
ויש בזה כמה בחינות.
 

יחיה

משתמש ותיק
"סך ההרוגים באירוע עמד על 45 הרוגים, כולם גברים - ורובם צעירים"...

במכתב מאת רבי חיים פרץ ברמן, https://www.kikar.co.il/390864.html: עוד איתא בגמ' חולין דף ז: "א"ר אלעזר: דם ניקוף מרצה כדם עולה, והוא דקאזיל לדבר מצוה". כלומר, גם מי שקיבל רק מכה עם מעט דם, מתרצה להקב"ה כעולה, אם מכה זו התקבלה בדרך מצוה, כ"ש מי שכל נפשו נמסרה באופן כזה, הם קרבנות, ולא קרבן יחיד אלא קרבן ציבור, אשריהם ואשרי חלקם, אשרי מי שיעמוד במחיצתם.

ברמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות פרק א: כל עולת בהמה - אינה באה אלא מן הזכרים בלבד... הקטנים הם מבן שמנת ימים עד שנה תמימה מיום ליום... והגדולים בבקר עד שלש שנים שלימות מיום ליום, ובצאן עד שתי שנים שלימות מיום ליום, יותר על זה - הרי הוא זקן, ואין מקריבין אותו
 

נבשר

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
אולי זה לא מספיק למדני לחברי הפורום, אך שמעתי ממקורות נאמנים,
שגם האדמו"ר מאמשינוב וגם רבי דוד אבוחצירה התבטאו שהאסון הנורא היה 'המתקת הדינים', ר"ל שהיה ככפרה במקום אסון נורא בהרבה שהיה צפוי רח"ל.
השאלה בעצם מה האדם הפשוט מקבל מכזה מסר, 
הרי בעת מעשה כל מי שליבו לב יהודי מיד בדרך טבע עולה במוחו על דברים שהוא צריך לתקן בינו לבין עצמו במשפחה שלו או בחברים וקהילתו וכו',
ומימרא שיש כאן המתקת הדינים התחושה היא כאילו זה משהו משמיים שלא קשור אלינו איזה חשבונות של השמיים ובעצם הכל היה הצלה, וודאי שאנו כואבים אבל זה היה הצלה,
אבל אם נשאל איזה "דינים" היו צריכים להמתיק? למה יש עלינו "דינים"? וודאי שאנחנו מתנהגים שלא כדין. וזה הנושא ורק זה הנושא - לדעתי.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
נבשר אמר:
וודאי שאנחנו מתנהגים שלא כדין.
ודאות מנין?! לדעת־קדשם ראוי בשעה כזו לדבר טוב על ישראל, ולהודות להשי"ת על חסדיו (אף שפעמים וחבויים הם בגבורות ממותקות).
כמובן, ההודאה מובילה ישירות להוספה בתומ"צ, אך דוקא מטעם זה ותחושה זו.
 

יוספזון

משתמש ותיק
נבשר אמר:
אמונת אומן אמר:
אולי זה לא מספיק למדני לחברי הפורום, אך שמעתי ממקורות נאמנים,
שגם האדמו"ר מאמשינוב וגם רבי דוד אבוחצירה התבטאו שהאסון הנורא היה 'המתקת הדינים', ר"ל שהיה ככפרה במקום אסון נורא בהרבה שהיה צפוי רח"ל.
השאלה בעצם מה האדם הפשוט מקבל מכזה מסר, 
הרי בעת מעשה כל מי שליבו לב יהודי מיד בדרך טבע עולה במוחו על דברים שהוא צריך לתקן בינו לבין עצמו במשפחה שלו או בחברים וקהילתו וכו',
ומימרא שיש כאן המתקת הדינים התחושה היא כאילו זה משהו משמיים שלא קשור אלינו איזה חשבונות של השמיים ובעצם הכל היה הצלה, וודאי שאנו כואבים אבל זה היה הצלה,
אבל אם נשאל איזה "דינים" היו צריכים להמתיק? למה יש עלינו "דינים"? וודאי שאנחנו מתנהגים שלא כדין. וזה הנושא ורק זה הנושא - לדעתי.
אגב ישנם עוד מגדולי ישראל שהתנבאו בסגנון דומה, כרגע לא אפרט.
ולהפך, המתקת הדינים אינה סיבה לאי חשבון הנפש, להפך, אם היה כאן המתקה, זה אומר שהיו דינים שהתמתקו והיה סיבה  לדינים, וחייבים לתקן.
ואגב, כל אלו שמחפשים כרגע את האשמים, לדידם, ודאי שאין צורך לתקן. וד"ב.

 
 

ישר א-ל

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
אולי זה לא מספיק למדני לחברי הפורום, אך שמעתי ממקורות נאמנים,
שגם האדמו"ר מאמשינוב וגם רבי דוד אבוחצירה התבטאו שהאסון הנורא היה 'המתקת הדינים', ר"ל שהיה ככפרה במקום אסון נורא בהרבה שהיה צפוי רח"ל.
האם נכונה השמועה כי האדמו"ר מאמשינוב התבטא כך לפני שעת האסון?
 

נבשר

משתמש ותיק
יוספזון אמר:
אגב ישנם עוד מגדולי ישראל שהתנבאו בסגנון דומה, כרגע לא אפרט.
ולהפך, המתקת הדינים אינה סיבה לאי חשבון הנפש, להפך, אם היה כאן המתקה, זה אומר שהיו דינים שהתמתקו והיה סיבה  לדינים, וחייבים לתקן.
ואגב, כל אלו שמחפשים כרגע את האשמים, לדידם, ודאי שאין צורך לתקן. וד"ב.
לא דיברתי כלל על אשמים ,שאין זה מעניינינו כמאמינים,
א"כ זה מה שאני טוען שאומרים המתקת דינים הנושא עדיין נשאר שהיו עלינו דינים וזה בגלל שאנחנו לא בסדר.
 

נבשר

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
ודאות מנין?! לדעת־קדשם ראוי בשעה כזו לדבר טוב על ישראל, ולהודות להשי"ת על חסדיו (אף שפעמים וחבויים הם בגבורות ממותקות).
כמובן, ההודאה מובילה ישירות להוספה בתומ"צ, אך דוקא מטעם זה ותחושה זו.
אדרבא לראות במעלת כל יהודי וכן מעלת עצמו כיהודי, אבל לדרוש ולבדוק ולפשפש במעשיו.
 

ישר א-ל

משתמש ותיק
ב. גפנר אמר:
אם כן מצינו כי יש כאן תביעה גדולה 

והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו.



עיין בראשית רבה סה, כ. וד"ל
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
ב. גפנר אמר:
אמונת אומן אמר:
אולי זה לא מספיק למדני לחברי הפורום, אך שמעתי ממקורות נאמנים,
שגם האדמו"ר מאמשינוב וגם רבי דוד אבוחצירה התבטאו שהאסון הנורא היה 'המתקת הדינים', ר"ל שהיה ככפרה במקום אסון נורא בהרבה שהיה צפוי רח"ל.
מסתבר שלא סתרי אהדדי,
וגם במקום של 'המתקת הדינים' - יש הרבה דרכים למקום להמתיקם.
ויש בזה כמה בחינות.
קטונתי
 
 

נבשר

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
כדאי לקרוא את מה שמגיבים עליו.
רק עכשיו ראיתי, וכיצד אדע שאתה כותב אחרי תגובתי.
לא הבנתי השאלה שמטרת האדם זה להתחקות אחרי דרכי ה' בעולם בהפנייה אליו ולטובתו אשר על כן למה יש תגברות דינים עלינו? והיחס שלנו זה הודאה להשי"ת? לא זכיתי להבין.
האם כשנדב ואביהוא מתו אמרו רועי ישראל כנראה שזה המתקת דינים או שלמדו מזה איסור ליכנס שתויי יין.
אני לא בא לומר שאין כזה דבר המתקת דינים וגם איני מבין בזה, אבל לכאו' אין כוונתם מלהפקיע את הדרישה הפשוטה שכל יהודי מבין, בשונה מהתפיסה הפשוטה שאדם שומע המתקת הדינים מיד עולה בדעתו חיבוק דב ואשריך ישראל. אם כי לדעתי אין זה סותר ואדרבא מי שהוא נתבע ההרגשה ברום ערכו והיחס של העליונים אליו שהוא המשנה וקובע את המציאות, אין לך גדלות מזו וטובה לנפש - כידוע לכל אדם שקיבל הערה מאדם גדול.
בקיצור שאלתי האם הם נתכוונו להפוך את הענין לחסדי השי"ת ועבודה על הודאה והכרה בחסדי ה' בכל מצב, או חסדי ה' שיכלו למות עוד יותר ומזה רואים כמה תביעה יש עלינו. לדעתי כצד ב'.
 

כותר

משתמש ותיק
באלעד,
יש כעת לוויה של טרגדיה, צעיר הבן של הרב ברדה מביהכנ"ס תפילה למשה,
נהרג בתאונת אופנוע אתמול בלילה.

משמעות נוספת לפרסום שראיתי לפני ל"ג בעומר,
מרבי אלימלך בידרמן,
לקבל ללמוד אור החיים פעם בשבוע כדאי להסיר גזירות.

מתתיהו בן הרב אופיר חי,

ראש העיר מדבר לחבריו שיתחזקו בקיום מצוות לעילוי נשמתו.
 
דידי אמר:
ניסוח שחוזר על עצמו בחלק מן המודעות בו מוגדרים הרוגי מירון כ"קרבנות ציבור".
א. מה מקורו של עניין זה בו ישנם אנשים שנפטרים כקרבן עבור כלל הציבור?
ב.  מתי שייך דבר זה של פטירה כקרבן האם רק בטרגדיות גדולות או באסונות ציבוריים או שבכל פטירה שייך לומר דבר זה?
ג. מה  שייכות אדם פרטי לקרבן ציבור, בשלמא אדם ציבורי כמנהיג קהילה וכדו' שייך לומר שלציבור שלו פטירתו מהווה כקרבן אך אסון הקורה לאדם פרט מה שייכותו לכלל?
כעין הביטוי 'קרבנות ציבור', ועכ"פ משמעותו, מופיע בהקדמת ספר קובץ שיעורים, מדברי רבי אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד לסובביו קודם הוצאתם להורג. וכך מובא שם:
אין הימעל מסתמא האלט מען אונז פאר צדיקים ווייל מען וויל דאך אז מען זאל מכפר זיין מיט אונזערע גופים פאד דעם כלל ישראל דארפן מיר טאקע תשובה טאן יעצט גלייך אויפן ארט די צייט איז קורץ דער ניינטער פארט מקום הטבח וקידוש השם של קדושי סלובודקדרקובנה איז נאהענט דארפן מיר אין זיגען האבען אז מיד וועלען זיין בעסערע קרבנות אויב מיד וועלען תשובה טאן וועלען מיר אפראטעווען אונזערע אמעריקאנעי ברידער און שוועסטער
במרומים מחשיבים אותנו כצדיקים כנראה כי נבחרנו לכפר בגופותינו על כלל ישראל אי לזאת אנו צריכים לשוב לה' בתשובה שלימה ומיד במקום הזמן קצר הדרך למבצר התשיעי מקום הטבח של קדושי סלבודקה קובנה קרובה עלינו לדעת כי קרבנותינו יעלו יותר לרצון ע"י התשובה וע"י בך נציל את חייהם של אחינו ואחיותינו באמריקה
זאל חלילה ניט אריינפאלען ביי קיינעם אין מוח א פסול"ע מחשבה וואם איז פיגול און מאכט פסול דעם קרבן מיר זיינען איצט מקיים די גרעסטע מצוה באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה דאם פייעד וואס ברענט אונזערע גופים איז דאם פייער וואס וועט צודיק אויפריכטען דאס אידישע פאלק
שלא תעלה בדעיוננו איזו שהיא מחשבת פסול ח"ו שהיא כפיגול ופיסלת את הקרבן אנו מקיימים עתה את המצוה הכי גדולה באש הצתה ובאש אתה עתיד לבנותה האש היוקדת את גופותינו היא האש שתחזור ותקים מחדש את בית ישראל
לעצם הסיפור, רבו הפקפוקים, ואכמ"ל.

ולעצם המינוח, אני הבינותיו, שמיתה שבמהותה אירעה ל'ציבור' או לחלק מהציבור, ולא התמקדה מעיקרה ביחיד (כמו מחלה שמעיקרה היא ספציפית ליחיד וכל היתר אינם בכלל 'בפרשה'), אזי היחידים מבין הציבור שמתו, הם 'קרבן ציבור'.
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
דידי אמר:
ג. מה  שייכות אדם פרטי לקרבן ציבור, בשלמא אדם ציבורי כמנהיג קהילה וכדו' שייך לומר שלציבור שלו פטירתו מהווה כקרבן אך אסון הקורה לאדם פרט מה שייכותו לכלל?
ב. גפנר אמר:
אדם פרטי שהסתלק בצורה שגרמה כאב וזעזוע לכל הציבור, אפשר להבין שהוא נחשב כ'קרבן ציבור', שהרי כולם מבכים את לכתו, וכואבת להם פטירתו.
סמך לדבר מהדף היומי [יומא כ''ג.]
ת"ר מעשה בשני כהנים שהיו שניהן שוין ורצין ועולין בכבש קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חבירו נטל סכין ותקע לו בלבו עמד רבי צדוק על מעלות האולם ואמר אחינו בית ישראל שמעו הרי הוא אומר (דברים כא, א) כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך אנו על מי להביא עגלה ערופה על העיר או על העזרות געו כל העם בבכיה בא אביו של תינוק ומצאו כשהוא מפרפר אמר הרי הוא כפרתכם
וברש''י- הרי הוא כפרתכם - מיתתו תכפר עליכם:
 
יושב בשבת תחכמוני אמר:
מיתה שבמהותה אירעה ל'ציבור' או לחלק מהציבור, ולא התמקדה מעיקרה ביחיד (כמו מחלה שמעיקרה היא ספציפית ליחיד וכל היתר אינם בכלל 'בפרשה'), אזי היחידים מבין הציבור שמתו, הם 'קרבן ציבור'.
יש להוסיף עוד,
שבאמת - מרגלא בפומינו תמיד ש'לכל כדור יש כתובת' וכל כיו"ב. וזה ודאי נכון, לית דינא בלא דינא. וגם בדידן, כולנו מאמינים בני מאמינים שכל אחד מהנמצאים שם שאירע בהם כך, לא בכדי היה שם, והכל מכוון בתכלית. ואמנם, הגם שזה נכון בהקשר של דקדוק ההשגחה על כל פרט ופרט שחופפת מעל כל מאורע בעולם, אבל אין בזה בכדי להפקיע את התפיסה הפשוטה של הסיטואציה, שמכוונת את האירוע את הכלל כולו ואת הנספים הספצפיים כ'אקראיים'.
והיינו, שהאמירה הפשטנית של הסיטואציה בלי ספק מכוונת לא אל הפרט של היחידים הנספים, אלא אל הכלל. בקרב הכלל יש את התופעה של העליה למירון בלג בעומר, ובקרב כלל העולים יש את התופעה של ההדחקויות השונות, ולמעשה 'בפועל ממש' , כביכול 'באקראי', זה פגש את היהודים הספציפיים שהיו באותו מעבר צר בשעה זו וזו ובמיקום זה וזה ובתנוחה זו וזו. אבל ה'כדור' במהותו מכוון אל כולנו, ובהקשר הזה האמת המדויקת של 'לכל כדור יש כתובת' היא שהכתובת המדויקת של הכדור הוא אנו.

(אני לא כ"כ מתמצא בענינים של 'קרבן ציבור' ששייך כנראה לענינים של כפרה וכו', אבל עכ"פ, בדיוק באותה מידה שיש כאן 'קרבן ציבור', יש כאן דבר השם נוקב לכל הציבור, וזה בהחלט משמעותי מבחינת העבודה שלנו).
 
נבשר אמר:
אמונת אומן אמר:
אולי זה לא מספיק למדני לחברי הפורום, אך שמעתי ממקורות נאמנים,
שגם האדמו"ר מאמשינוב וגם רבי דוד אבוחצירה התבטאו שהאסון הנורא היה 'המתקת הדינים', ר"ל שהיה ככפרה במקום אסון נורא בהרבה שהיה צפוי רח"ל.
השאלה בעצם מה האדם הפשוט מקבל מכזה מסר, 
הרי בעת מעשה כל מי שליבו לב יהודי מיד בדרך טבע עולה במוחו על דברים שהוא צריך לתקן בינו לבין עצמו במשפחה שלו או בחברים וקהילתו וכו',
ומימרא שיש כאן המתקת הדינים התחושה היא כאילו זה משהו משמיים שלא קשור אלינו איזה חשבונות של השמיים ובעצם הכל היה הצלה, וודאי שאנו כואבים אבל זה היה הצלה,
אבל אם נשאל איזה "דינים" היו צריכים להמתיק? למה יש עלינו "דינים"? וודאי שאנחנו מתנהגים שלא כדין. וזה הנושא ורק זה הנושא - לדעתי.
מתוך מה שהורו גדולי הדור להתחזק בו (ברכות בכוונה) אתה למד למה יש "דינים".

לדבר לשה"ר, לשנוא שנאת חינם, להונות בדברים, להחזיק במחלוקת ולדבר על צדיקים ותלמידיהם, לחפש אשמים בחוסר אמונה וכו' - זה הכל סימפטומים של אותה מידה רעה, חוסר בהכרת וראיית הטוב, הן בקב"ה, הן באחרים והן בעצמך.
אין ספק שדורינו נגוע ביותר בשנאת חינם, וצריך להתחיל ברצינות ללמוד חפץ חיים ושמירת הלשון ולהתחיל להזהר ולשמור את הדיבור, וכפי שכתב החפץ חיים בהקדמתו ע"פ דברי הזוה"ק - זה סיבת החורבן ועד שזה לא יתוקן התפילות לבננין ביהמ"ק לא עולות.
ומי שחי בכפיות טובה ובתחושה מתמדת של כעס על עוולות, משמים כביכול כל הזמן אומרים לו "לא טוב לך? יש לך טענות? בוא נבדוק איך אתה מתנהג ומה בדיוק מגיע לך".. והדינים מתגברים עליו כל הזמן.
וכן גם מי שדן את האחר לכף חובה, דנים אותה כן משמיים, כמובא בגמ' במסכת שבת.

אז להודות לה' ולברך אותו בכוונה - זה בדיוק המעשה ההפוך מזה. להתבונן בחסדיו ורחמיו ונפלאותיו של הקב"ה, לדעת ש"לא מגיע לי כלום", להיות בשמחה ולראות את הטוב, בהקב"ה, באחרים ובעצמך. זה מה שימתיק את הדינים, והלואי שנתחזק בזה.

וכפי שפירש מוהר"ן זי"ע את הפסוק "היטיב איטיב עמך" מי שאומר לקב"ה שטוב לו, אומרים לו "זה טוב? נראה לך מה זה טוב"... ולהיפך חלילה.
 

רוצה להיות טוב

משתמש ותיק
ברסלבר (ליטאי לשעבר) אמר:
ברכות בכוונה
אוסיף ואומר ממה שאני רואה ,רבים וטובים כלל לא מברכים ,היינו מזיזים השפתים קודם האכילה ו.. ,אני מדבר על רבים מאד חרדים לדבר השם גדולים וצעירים נשים וגברים שברי לי שמעבירים את כל חייהם באכילה בלי ברכה !!! לא לקטרג באתי אלא לעורר , אתם "בטוחים" שבירכתם ,אבל לא באמת בטוח ,מי שלא שם ליבו לעניין הזה ,ימשיך לאכול ולשתות בלי ברכה. תעיינו סביבכם ותראו שאני לא טועה.
 
חלק עליון תַחתִית