לא הפילה אשה מריח בשר הקודש

אור זורח

משתמש ותיק
בדף היומי
יומא כ''א א'
לא הפילה אשה מריח בשר הקודש.
ופירש רש''י באבות שאם הריחה לא היו נותנים לה ע''כ.
ויש לתמוה הרי הוא פקוח נפש ולהדיא תנן ביומא שמאכילין אותה.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
אור זורח אמר:
בדף היומי
יומא כ''א א'
לא הפילה אשה מריח בשר הקודש.
ופירש רש''י באבות שאם הריחה לא היו נותנים לה ע''כ.
ויש לתמוה הרי הוא פקוח נפש ולהדיא תנן ביומא שמאכילין אותה.
אינו מובן מה כוונתך דלק''מ כדכתבו.
ואלוי כוונתך דאין לסמוך על הנס.
 
 

אור זורח

משתמש ותיק
פותח הנושא
huo yuc יום טוב אמר:
זה לא פיקוח נפש ,
שהרי מעולם לא הפילה אשה!
מעולם כתוב על ולא הסריח בשר הקודש מעולם וכמו שהשארתי בהודעה נוספת באשכול נוסף.
אבל באשה שלא הפילה לא כתוב המילה מעולם



דבר שני לא ברור שאפשר לסמוך על הנס
 

אור זורח

משתמש ותיק
פותח הנושא
פינחס רוזנצוויג אמר:
בספר תוס' חדשים מוקי לה בלא הוכר עוברה יעויי"ש.
יישר כח מאוד מאוד
וראיתי שהוא מבסס את דבריו על פי דברי המ''א שרק במעוברת סומכים על אמירתה שאומרת צריכה אני לאכול
אך כמדומה שראיתי מובא בשם הגרי''ש אלישיב זצוק''ל שאולי כל זה בזמנם שנשים היו רואות בתחילת העיבור כדרכן אבל היום שלא רואות אולי נידונות כמעוברות גם אם לא ניכר.
על כל פנים היישוב בא לזמן ההוא ושפיר מובן היישוב באופן הזה.
 
אור זורח אמר:
אבל היום שלא רואות אולי נידונות כמעוברות
ילמדינו רבינו, מי הוא זה אשר יודע שנסתלקו ממנה דמיה? הרי הכל על פיה והיא אינה נאמנת.
תו איני מבין, איך בזמנם היא ידעה שהיא מעוברת? בגלל הבחילות?
[התשובה: כי היא היתה מסולקת מדמים. ואכמ"ל]
 

אור זורח

משתמש ותיק
פותח הנושא
פינחס רוזנצוויג אמר:
ילמדינו רבינו, מי הוא זה אשר יודע שנסתלקו ממנה דמיה? הרי הכל על פיה והיא אינה נאמנת.
אולי יש לומר על דרך שכתב הרמב''ם שהאיסור בעד אחד יוחזק ולוקה והכא נמי שלפני כן דהיינו קודם שנכנסה לסכנה סיפרה שמעוברת היא וגם לא ראו אותה בבגדי נדות שאז כן היה הדרך
 

אור החכמה

משתמש ותיק
הצג קובץ מצורף לא הפילה.PDF

שו"ת חתם סופר חלק ד (אבן העזר ב) סימן פב
והב"ח שם מייתי זה מלשון רמב"ם ור"ן ורא"ש ע"ש ולא הביאו ראי' לדבריהם ואני מצאתי ראי' לזו במתני' דפרקי אבות בעשרה נסים שנעשו לאבותינו בבהמ"ק לא הפילה אשה מריח בשר הקודש מעולם וכ' שם תי"ט בשם פירש"י דאולי הריחה ונתאוה לא היו מאכילי' אותה וצריכה לנס שמעולם לא הפילה מריח ההוא ע"ש ולכאורה יפלא הא אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ומשנה שלימה פ' יהכ"פ עוברה שהריחה וכו' ותי' הגאון מו"ה שאול שאבד"ק אמ"ד ז"ל בגליון תוס' חדשים דוקא עוברה שהריחה פי' שכבר הוכר עוברה אז נותני' לה אבל לא הוכר עוברה עדיין אעפ"י שהיא מרגשת בעצמה כאב ותיאבון מ"מ כיון שלא הוכר עוברה לא היו נותני' לה והיתה מסוכנת להפיל ונעשה נס שלא הפילה אשה מריח וכו' והיינו דתנן לא הפילה אשה ולא תנן לא הפילה עוברה אע"כ מיירי בסתם אשה שלא הוכר עוברה ודפח"ח
 

אהרן פישר

משתמש ותיק
נתעוררתי מהאשכול- עוברה שהריחה מבשר קודש, היו אמורים לתת לה דוקא מבשר הקודש, או יכולים לתת גם בשר חולין?
 
אור זורח אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
ילמדינו רבינו, מי הוא זה אשר יודע שנסתלקו ממנה דמיה? הרי הכל על פיה והיא אינה נאמנת.
אולי יש לומר על דרך שכתב הרמב''ם שהאיסור בעד אחד יוחזק ולוקה והכא נמי שלפני כן דהיינו קודם שנכנסה לסכנה סיפרה שמעוברת היא וגם לא ראו אותה בבגדי נדות שאז כן היה הדרך
איני יודע למה טרח להקשות בדוחק.
איירי ביודעת שהיא מעוברת כי נסתלקו דמיה, וכן אמרת לכהן, אך לא הוכר עוברה והכהן לא סומך עלה ולא מאכילה מבשר הקודש, ואפילו הכי לא הפילה.
אם לא לבשה בגד נדות ולפיכך הוחזקה כמעוברת, הכהן כן היה מאכילה משום פיקוח נפש, ותירוץ התוספות חדשים לא היה עולה יפה. 
 
 

בן יהוידע

משתמש ותיק
שלום,

החיד"א (שער יוסף) מציין למהר"ם בן חביב (בתוספת יוה"כ על המשנה דף פב) שמקשה את הקושיא הזאת וז"ל:
עוברה שהריחה בשר וכו', מכאן קשה על מה שכתב רש״י באבות אהא דתנן שם, לא הפילה אשה וכו - מתאות בשר הקודש, אי נמי מריח אברים של מערכה, שאילו הריחה בהן ובאת לטעום אין שומעין לה להאכילה בשר הקודש, ע״כ. ודבריו קשים לשמוע דאמאי אין שומעין לה והא קתני הכא דמאכילין אותה בשר קודש?
(ומביא תי' ממר חמי ז״ל דההיא דאמרינן לקמן זילו לחישו לה ואי לא אלחישה העובר הוא רשע, והכהנים קנאים הם (כההיא דסנהדרין פא) ה״נ אע״פ שמן הדין מותר, הכהנים לא
היו נותנים לה, ע"כ וכותב דקצת קשה לו על תירוץ זה דהא דכהנים מפצעין את מוחו היינו משום דחייב מיתה כדמסקינן התם משא"כ הכא בעוברה שהריחה אע״ג דאלחישו לה ולא אלחישה הא היא מסוכנת והיא צדקת ותו דהא דלוחשים לעובר טרם שיאכילו לעוברה שהריחה לא מצאנו אותו שאמרוה אלא ביום הכיפורים, אבל בשאר ימות השנה
עוברה שהריחה מדבר איסור אפשר דאין לוחשין לה, דלא מצינו זה הלחש דיועיל אלא ביום הכיפורים)
ולכן מתרץ : ולעניות דעתי אפשר לת' דהכהנים היו סומכין על הנס דאין אשה מפלת מריח בשר הקודש שעל גבי המזבח, (ומאי דקתני הכא בברייתא מאכילין אותה בשר קודש היינו בבשר קודש שהיו אוכלים הכהנים מאשם וחטאת, ובכה״ג לא היו סומכין על הנס דלא היה הנס נוהג אלא בבשר קודש הנשרפין ע״ג המזבח).
אמנם קשה דאשכחן דאפליגו אביי ורבא בפרק תמיד־נשחט אביי אמר סמכינן אניסא ורבא אמר לא סמכינן, ואם כן תקשי לרבא איך היו סומכין על הנם. ויש לומר דהא דרבא הוא
איסור קלוש ומדת חסידות שלא יחזיק אדם עצמו לצדיק דסמוך על הנס ולפיכך היו נועלין שערי העזרה ולא רצו לסמוך על הנם, דאין הפסד בדבר אם ינעלו השערים ולא יסמכו על הנס, אבל הכא אם לא יסמכו ויתנו לה בשר קודש יש נדנוד עון דמאכילין אותה בשר קודש בלי הכרח כיון דהוקבע הנס דלא הפילה אשה ובכה״ג מודה הכא דסמכינן אניסא, כנ״ל ודו"ק

וכן מציין החיד"א לעיין בשושנים לדוד שטוען שהכוונה בדברי רש"י 'שאילו וכו' אין שומעין לה להאכילה' אין הפירוש שאין נותנים בכלל רק דמקודם תוחבים לה כוש עם רוטב ואם לא נתיישבה נותנים לה רוטב ממש וכן הלאה (ואין שומעין לה להאכילה מיד חתיכת בשר).
נמצא דגם לפי רש"י היו נותנין לה אכן הנס היתה שלא הגיעו לכך.
 
חלק עליון תַחתִית