תקופה מחיי, גרתי במרחק נסיעה של כחצי שעה ממירון.
לפעמים הייתי קופץ לקברו של התנא, באמצע הלילה. באמצע השנה.
הייתי פוגש שם נשמות טהורות של בחורים חרדים שהסתובבו שם, כי הסביבה שלהם פצעה אותם.
הייתי שומע סיפורים נוראיים.
פעם אחת בשעה מאוחרת מאוד בלילה, היתה שם קבוצה מסתורית, היו נראים כמקובלים. שופרות, בגדי לבן.
והם צעקו על הנוכחים שהיו שם.
"אתם מצערים את רבי שמעון, באתם לכאן בלי לעשות תשובה. בלי להוסיף רוחניות.
מי הפך את המקום הקדוש הזה, למקום קיבוץ של חוטאים?"
(לענ"ד משתי סיבות,
1. במהלך השנה, בסתם יום יום, באים עמך ישראל לערוך סעודות בחצר עם השולחנות, ולא תמיד הצניעות שם כראוי בלשון המעטה, וגם המוזיקה שהם משמיעים.
2. המקום מזמין הרבה כאלו, שהחיים הרעו להם, בגלל שזה אחד המקומות שיש בהם אש"ל מלא בחינם, וגם הכנסה כלכלית ע"י פשיטת יד לבאים למתחם)
התבוננתי אז, שאכן כל הסיפורים העתיקים על חכמי ורבני ישראל שעלו למירון, היו, שהם עשו זאת לאחר התקדשות והטהרות, והם עלו בכובד ראש בדחילו ורחימו.