אכפת לכם אם אכתוב דעה מקורית?
מסרבים נחרצות? לא נורא. בכל זאת.
ובכן: כל הנידון כאן הוא מפוזיציה. ולכן לענ''ד הוא דיון עקר. משום שליטאי שהולך למירון אכן מבזבז את זמנו, ואילו חסיד שאינו הולך למירון - איבד טובה הרבה.
וכל כך למה?
ניקח דוגמה מחיי המעשה. ניקח נא קופסא של חילבה עסיסי, וניתנה לאריה לייב זונדל קנעפפעלמאכער. אין לי מושג אם אני צודק, אך אני מניח בזהירות שהנ''ל פחות יחבב את המאכל הזה, שכבר הוזכר במשנה.
וכעת ניקח אותי עצמי, ניסוי אמיתי שהיה. סבי וסבתי לא היו בתחום השיפוט של ועד ארבע ארצות, בלשון המעטה. טעמתי בישיה''ק געפליטע משובח שכל חבריי גמרו עליו את ההלל. איני רוצה להעליב את הקמח והלחם שהיו בו, אך, די ריחמתי על הגזר האומלל...
וכעת לנדון שלנו. בשביל חסיד שנותן דגש על תפילה בהתלהבות הנפש והשתוקקות ועל התקדשות והיטהרות, ומכיר היטב את עולם הניגון ונבין עד עמקי נשמתו את היות היכל הנגינה קרוב להיכל התשובה. הרי שהנסיעה אצלו היא מוקד כח לשנה כולה, והוא חוזר מלא וגדוש בעלייה רוחנית. הוא אמנם טעם קצת מיץ ענבים ואולי רח''ל צלוחית טשולנט מהבילה, אך זה כחלק מן מכלול האירוע, ואם אעז - בלי הקוגל הוא יעלה פחות (הרעב יציק וכו', וגם הנפש מתמלאת כשהגוף מסופק)...
לעומת זאת, ליטאי ששם דגש על לימוד התורה וההתמדה, והוא אינו חש או מרגיש התעלות מיוחדת בטבילת שחרית (זה לא נכון, אבל נניח לצורך העניין) אם כן בנסיעה למירון אין לו לימוד תורה, רק קוגל, ומדוע שאכן ייסע.
לכן לענ''ד לבוא ולשכנע זה את זה, זו שיחת חרשים, כי כל אחד מדבר על משהו אחר. ברור שליסוע שעתיים עבור קוגל זה ביטול תורה, וברור שליסוע כדי למלא מצברים לכל השנה - זו זכות עצומה. ודברי מרן רה''י שליט''א ברורים ונכונים בטעמם בישיה''ק, הממשיכה את מסורת ישיבות ליטא. אבל בחור חסידי כי יבוא אליו - אם אינו לומר בישיבה עכ''פ, שאז גלי אנפשיה שקיבל על עצמו את סדרי הישיבה מטרותיה וחינוכה) יקבל אישור ואולי אף ברכה.