האם הגר"א לא סמך על מכירת חמץ?

[פאר]

מקובל בעולם שדעת הגר"א לא לסמוך על מכירת חמץ לעניין חמץ שעבר עליו הפסח.
המקור לדברים הוא בספר מעשה רב.
כמדומה שלאחר העיון במקור לא ברור שאכן כך הם פני הדברים.
זה לשונו: (מועתק מפרוייקט השו"ת].
מעשה רב הלכות פסח סימן קפ-קפב
קפ שלא למכור שום דבר חמץ כי אם מכירה עולמית: 
קפא אחר הפסח אין ליקח מן השוק מה שאופין מקמח של ישראל ומשמרים ויי"ש ושכר של ישראל כי המכירה גרוע ע"כ לא יקנה רק שיהא משל א"י או הקמח של ישראל אם אינו לתותה ויי"ש ושכר של ישראל לא ישתה עד שיעשה מחדש: 
קפב הדייזע צריך ג"כ למוכרה לא"י ולא מהני הדחה רק כשיפריד כל דף בפ"ע וידיח היטב: 
עד כאן לשונו.
כלומר:
בסימן ק"פ הוא כותב שהמכירה צריכה להיות עולמית. דהיינו שהוא חלילה לא מערער על עצם המכירה שהיא מנהג ישראל מדורות, אלא שאסור שיהיה על מנת להחזיר.
בסימן קפ"א הוא כותב לא לקנות מהשוק כי המכירה גרועה. והיינו כהמשך לסעיף קודם, שרוב העם לא דקדקו בענין זה שהמכירה תהיה עולמית. ועוד שכידוע המנהג באותו זמן היה שכל אחד היה מוכר חמצו בעצמו ורבו המכשולות של עמי הארצות שלא ידעו לעשות המכירה כדין. כיום אכשר דרא והמכירה נעשית על ידי הרבנים שעושים הכל כדת וכדין, ולא על זה דובר במעשה רב.
בסימן קפ"ב מבואר שהגר"א עצמו גם היה עושה מכירת חמץ!! עיין שם.

[huo yuc יום טוב]

הדייזע צריך ג"כ למוכרה לא"י

אולי הכוונה מכירה עולמית

[אברהם העברי]

דייזע זה כלי וכוונתו שאין להשתמש בה בפסח אלא למוכרה (כמנהגנו למכור הכלים של חמץ לנכרי),
אבל ודאי לא נתכוון למכור חמץ גמור לנכרי.
ובעצם העניין - מצינו בכמה מקומות שהגר"א "לא אהב" לסמוך על היתרים כגון דא ועניינו בגלל שיש בזה הרבה מכשולות (מה שעולה בזכרוני כרגע - טלטול בעירוב, היתר עסקא, מכירת חמץ, יבואו היודעים ויוסיפו) אבל לומר ש"לא סמך" זה גוזמא, וגם לומר שבדיעבד אין לאכול חמץ שנמכר (במכירה טובה) זה חומרא גדולה ולא מצינו כן בדבריו.

[הכהן]

טלטול בעירוב

יש כזה גר"א?

[אברהם העברי]

טלטול בעירוב

יש כזה גר"א?

מע"ר קמ"א

שלא לישא בשבת כלל אפי' במקום שיש עירוב אפילו בחצר ובבית לא ישא כ"א בידו. (ע' ש"ע שלו סי' ש"ג ס"ק מ"א ומ"ו):

[פאר]

דייזע זה כלי

ודאי דייזע זה כלי
אבל אם לדעת הגר"א אין בכלל מושג של מכירת חמץ, מה העניין למכור?
על כרחך שהסכים שיש תועלת במכירה וכל דבריו בסעיפים הקודמים הם מחמת בעייתיות המכירה שעשה כל אחד לעצמו כשהקניין לא תמיד נעשה כדין ורבים לא עשו מכירה עולמית.

[אברהם העברי]

דייזע זה כלי

ודאי דייזע זה כלי
אבל אם לדעת הגר"א אין בכלל מושג של מכירת חמץ, מה העניין למכור?
על כרחך שהסכים שיש תועלת במכירה וכל דבריו בסעיפים הקודמים הם מחמת בעייתיות המכירה שעשה כל אחד לעצמו כשהקניין לא תמיד נעשה כדין ורבים לא עשו מכירה עולמית.

כתבתי
מכרו כמו שנהגנו בזמננו למכור כלי החמץ.

[אבי חי]

בסימן ק"פ הוא כותב שהמכירה צריכה להיות עולמית. דהיינו שהוא חלילה לא מערער על עצם המכירה שהיא מנהג ישראל מדורות, אלא שאסור שיהיה על מנת להחזיר.

מכירה עולמית היינו שלא יקנה מהגוי אחר הפסח (או עכ"פ שלא יהי' ברור בשעת המכירה שכן דעתו לעשות)
מכירה ע"מ להחזיר אסורה מדינא כמבואר בתוספתא (שהיא מקור הדין) ובפוסקים. ולא מסתבר כלל שלזה כונת המע"ר.

[פאר]

מכירה עולמית היינו שלא יקנה מהגוי אחר הפסח (או עכ"פ שלא יהי' ברור בשעת המכירה שכן דעתו לעשות)

מנה"מ?
אם התורה אמרה שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה, וזה של אחרים וגבוה, אז אין זה בכלל שלך אי אתה רואה. ואם אין זה בכלל שלך אי אתה רואה לא שייך בזה כלל איסור חמץ שעבר עליו הפסח.
אלא שרובא דעלמא בימי הגר"א לא מכרו כדין.

[פאר]

אגב, מעניין לעניין באותו עניין
דיברתי לאחרונה עם תלמיד חכם בקי גדול בהלכות ריבית.
הוא הראה לי בכאב פרסומים שהתפרסמו נגד היתר עיסקה לאחרונה בחוברת כל העלונים.
אמנם כוונת הכותב שם היא לשם שמים, אבל - כפי שהוא הסביר לי - יש כאן בין בורות לעזות. שהרי התרומת הדשן הוא זה שהנהיג את ההיתר עיסקה וכל גדולי האחרונים בספריהם דנו ופלפלו, ולמעשה אף אחד לא אסר זאת!
יש בלבול בין בעיות שהתעוררו בזמן האחרון, כגון חוסר הסמכות של החותמים או חוסר הנאמנות שלהם לקיים (בבנקים וכדומה) ולאידך גיסא כשהכסף לא נלקח לשם עיסקה. ואלו בעיות שצריך לטפל בהם, אבל לערער על עצם הההיתר אין שום מקום, ואכמ"ל.
ולענייננו, יש מצטטים את הגר"א גם לענין זה שכביכול אמר שבשמים ההיתרים לא מתקבלים.
ועל כך הסביר לי אותו תלמיד חכם שדברי הגר"א כלל לא עוסקים בהיתר עיסקה אלא ב'היתר כסף' שנהגו בזמנם. דהיינו שהיו המלווה כביכול קונה מהלווה כסף שהיה לו בבית ומוכר לו אותו חזרה בסכום גבוה יותר. היתר זה היה נפוץ והרבה פוסקים האריכו בפקפוקים שיש בו. ועל זה כוונת הגר"א.
כהנה יש הרבה דוגמאות של כל מיני חומרות שמסתובבות וכל צורב יודע לצטט בשם גדול פלוני או אלמוני בלי לבדוק במקור הדברים האם אכן דיברו על נושא זה או לא.

[אבי חי]

מכירה עולמית היינו שלא יקנה מהגוי אחר הפסח (או עכ"פ שלא יהי' ברור בשעת המכירה שכן דעתו לעשות)

מנה"מ?
אם התורה אמרה שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה, וזה של אחרים וגבוה, אז אין זה בכלל שלך אי אתה רואה. ואם אין זה בכלל שלך אי אתה רואה לא שייך בזה כלל איסור חמץ שעבר עליו הפסח.
אלא שרובא דעלמא בימי הגר"א לא מכרו כדין.

בתוספתא דשריא איתא ובלבד שיתנו לו מתנה גמורה
ונאמרו בזה כמה פירושים בראשונים, יש שאוסרים כל הערמה
גם יתכן שסבר הגר"א שלא התירה התוספתא אלא במקום הדחק, ובלא"ה אין לעקוף את מצות התורה
וכל שמוכר מכירה עולמית יצא מכל פקפוק

[פאר]

וכל שמוכר מכירה עולמית יצא מכל פקפוק

ומכירה עולמית עניינה שאין שום תנאי במכירה עצמה.

[אבי חי]

וכל שמוכר מכירה עולמית יצא מכל פקפוק

ומכירה עולמית עניינה שאין שום תנאי במכירה עצמה.

כמובן, לא לזה היתה כונתי.
תנאי אסור מדינא.
 

[פאר]

וכיון שאסור מדינא ורבים עשו תנאי לכן לא רצה לקנות בשוק כי מצוי שהמכירה לא היתה כדין.
אבל אם מכר בלא שום תנאי, זו מכירה עולמית והגר"א עצמו עשה כזו מכירה כפי שכתבתי בתחילת הדברים וקנה חזרה אחרי פסח מה שהוא מכר. [זה עניין מכירת הדייזע, ואמנם שם מדבר על כלי, אבל בא לומר שחובה למכור גם את הכלים. ואם אין תוקף למכירה כזו אז גם אין עניין למכור את הכלי, ופשוט].

[אבי חי]

וכיון שאסור מדינא ורבים עשו תנאי לכן לא רצה לקנות בשוק כי מצוי שהמכירה לא היתה כדין.
אבל אם מכר בלא שום תנאי, זו מכירה עולמית והגר"א עצמו עשה כזו מכירה כפי שכתבתי בתחילת הדברים וקנה חזרה אחרי פסח מה שהוא מכר. [זה עניין מכירת הדייזע, ואמנם שם מדבר על כלי, אבל בא לומר שחובה למכור גם את הכלים. ואם אין תוקף למכירה כזו אז גם אין עניין למכור את הכלי, ופשוט].

מה הקשר?

מישהו אמר שגזה"כ שמכירה בי"ד ניסן לא מועילה?

לגבי חמץ החמיר, ולגבי כלים עם חשש חמץ לא החמיר.