"אנחנו לא נהגנו ליסוע למירון" - שיחת מרן ראש הישיבה שליט"א

אבר כיונה

משתמש ותיק
ישראל הכהן אמר:
לא תמצא שם של מקובל זצ"ל שעלה!!

הדבר התחיל בדורנו מסיבות שונות.
ר' יוסף חיים , בעל הבן איש חי
הרב סלמן מוצפי [אמנם אח"כ הפסיק]
הרב כדורי אמנם לא נסע בל"ג בעומר, אבל לשואליו היה עונה בחיוב (כמובא בספר דברי יצחק)
הרב מרדכי אליהו
הרב ישעיה אשר זליג מרגליות
 

משמרת למשמרתי

משתמש רגיל
הראשון שכתב על המסע שעשה למירון, הוא מחבר הפירוש הגדול על המשנה, רבינו עובדיה מברטנורא (1440-1515) שזכה לעלות לציון הקדוש ביום ל"ג בעומר שנת ה' אלפים רמ"ט וכך כתב: 'בי"ח באייר באים מכל הסביבות ומדליקים אבוקות גדולות, מלבד מה שמדליקים עליה נר תמיד…שהרבה עקרות נפקדו וחולים נרפאו בנדר ובנדבה שהתנדבו למקום ההוא'
 

יוספזון

משתמש ותיק
רוצה להתעלות אמר:
יוספזון אמר:
מאור עינים אמר:
עכשיו כבר הבנו מה עומד מאחורי בן אדם שכותב בפורום על דברי הגרי"ג שליט"א שזה טפשי,
מה גם שברור לכל שהגרי"ג מתכוון לרבנים הליטאים,
וגם מבחינה טכנית אני לא יודע [ומסתבר שהגרי"ג ודאי לא יודע] על אדמו"ר חסידי שנחשב מחוץ לחסידותו כאחד מגדולי ישראל שנסע בל"ג בעומר [יכול להיות שיש, וגם אם לא, מסתבר שגם הגדולים שבהם אחזו מעניין הנסיעה] אבל בכל אופן אין כאן שלילה על אחד מגדולי ישראל החסידים ח"ו,
וכנראה שאתה מבין שהרבנים שהבאת לא כ"כ משמעותים ונחשבים אצל הגרי"ג כמוסרי התורה, ודי בזה.


שאתאפק, או שאכתוב את אשר על לבי? מה דעתך? (רמז: גם להגרי"ג יש חוג וחצר - ומה חושבים מחוצה לה?)


בזה אתה צודק... ובגדול!

אך ודאי שהיו גדו"י שהיו מקובלים על כולם כולל כולם מכל העדות והחוגים שהיו גדולי ישראל ממש, והם לא עלו כדוגמת - -
חזו"א
הרב מבריסק.
ר' יואליש.
השר מבעלז.
ועוד.
לפני שאתה כותב, כדאי שתבדוק כמה הודעות לפני.
ר' יואליש בעצמו עלה בל"ג בעומר תש"ו למירון (חוץ ממה שידוע, שמעתי זאת מכמה יהודים זצ"ל ולהלחט"א שהיו שם אתו)
ושוב, גם אם ניקח את האדמורי"ם החסידיים שעלו, רובם לא עלו 'בכל' שנה מהסיבה הפשוטה, המצב במירון בעבר היה נורא ואיום למי שמכיר. וב"ה אכשר דרא.
וזאת לכאורה הסיבה שהרב שך דיבר על ביטול תורה, ואת הצניעות הזכיר בהבלעה, כי הכיר צדיק נפש בהמתו, וידע שלא כל כך דביטול תורה  חמור, צניעות היא דזל בעיניהו...
ודי בזה
ושוב, אף אחד לא חושב שיש כאן מצות עשה וכדו', ולכן אין שום חיוב לעלות, אבל להתנגד? כאמור הסיבה ברורה מהטעם הנ"ל.
ואיידי דאתינא להכא אספר מה ששמעתי על הגה"צ ר' נטע ציינווירט זצ"ל, שהגיע למירון בל"ג בעומר, ובהגיעו בשיפולי ההר וראה  את הפריצות והתערובת סב על  עקבותיו וחזר לביתו... ואם אני לא טועה זו גם הסיבה שמהרי"ץ דושינסקיא  אסר  על בחורי הישיבה לנסוע.
 
 

נחפשה דרכינו

משתמש ותיק
משמרת למשמרתי אמר:
הראשון שכתב על המסע שעשה למירון, הוא מחבר הפירוש הגדול על המשנה, רבינו עובדיה מברטנורא (1440-1515) שזכה לעלות לציון הקדוש ביום ל"ג בעומר שנת ה' אלפים רמ"ט וכך כתב: 'בי"ח באייר באים מכל הסביבות ומדליקים אבוקות גדולות, מלבד מה שמדליקים עליה נר תמיד…שהרבה עקרות נפקדו וחולים נרפאו בנדר ובנדבה שהתנדבו למקום ההוא'

זה טעות, הכוונה שם לכ"ח באייר יום הילולת שמואל הנביא
 

יוספזון

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
פאר אמר:
רוב האנשים נוסעים בתקוה לקבל ישועות באופן כללי. לא כי יש בבתיהם חולה וכדו' רח"ל
פשוט לא נכון.. רוב האנשים נוסעים בל"ג בעומר למירון כמו שבליל שבועות ערים בלילה, וביל שש''פ אומרים שירת הים בחצות
נהנתי מההגדרה.
 

הצבי

משתמש ותיק
משמרת למשמרתי אמר:
ואספר מה ששמעתי מידידי תלמידו של הגר"י ארנבג מישיבת חדרה שפעם נסעו במונית ואמר שם אחד הנוסעים על א' שהוא הרעק"א של הדור הגיב לעומתו הגר"י ואתה הרעק"א של המונית...
אני שמעתי שבהלווית הרב מפוניבז' הספידו הגר''ח שמואלביץ במילם אלושהוא היה רעק''א של הדור והגרי''ד סולוביציק שלא היהת דעתו נוחה ממשפט זה, כשעלה למונית לחזור מהלויה אמר אני הרעק''א של המונית [שמעתי מאחיינו]
 

מחכים

משתמש ותיק
יוספזון אמר:
וזאת לכאורה הסיבה שהרב שך דיבר על ביטול תורה, ואת הצניעות הזכיר בהבלעה, כי הכיר צדיק נפש בהמתו, וידע שלא כל כך דביטול תורה  חמור, צניעות היא דזל בעיניהו...
במטותא מינך זה מיותר
 

יוספזון

משתמש ותיק
מחכים אמר:
יוספזון אמר:
וזאת לכאורה הסיבה שהרב שך דיבר על ביטול תורה, ואת הצניעות הזכיר בהבלעה, כי הכיר צדיק נפש בהמתו, וידע שלא כל כך דביטול תורה  חמור, צניעות היא דזל בעיניהו...
במטותא מינך זה מיותר
זה לא מיותר, זה הסבר לכך שנקט ענין ביטול תורה ולא ענין הצניעות, כפי שהסבירו על דבריו של הגרא"י סולובייצ'יק באשכול סמוך, שדיבר על חילול שבת מטעם זה.
 
 

משמרת למשמרתי

משתמש רגיל
הצבי אמר:
משמרת למשמרתי אמר:
ואספר מה ששמעתי מידידי תלמידו של הגר"י ארנבג מישיבת חדרה שפעם נסעו במונית ואמר שם אחד הנוסעים על א' שהוא הרעק"א של הדור הגיב לעומתו הגר"י ואתה הרעק"א של המונית...
אני שמעתי שבהלווית הרב מפוניבז' הספידו הגר''ח שמואלביץ במילם אלושהוא היה רעק''א של הדור והגרי''ד סולוביציק שלא היהת דעתו נוחה ממשפט זה, כשעלה למונית לחזור מהלויה אמר אני הרעק''א של המונית [שמעתי מאחיינו]
עיין לעיל שגם ייחסו זאת גם להגרש"מ דיסקין
נראה לי שכל עוד שלא נגיע לארבעה נוכל להכניס את כולם במונית אחת (אם הנהג מסכים לשבת מקדימה)..
 
 

משמרת למשמרתי

משתמש רגיל
משמרת למשמרתי אמר:
הצבי אמר:
משמרת למשמרתי אמר:
ואספר מה ששמעתי מידידי תלמידו של הגר"י ארנבג מישיבת חדרה שפעם נסעו במונית ואמר שם אחד הנוסעים על א' שהוא הרעק"א של הדור הגיב לעומתו הגר"י ואתה הרעק"א של המונית...
אני שמעתי שבהלווית הרב מפוניבז' הספידו הגר''ח שמואלביץ במילם אלושהוא היה רעק''א של הדור והגרי''ד סולוביציק שלא היהת דעתו נוחה ממשפט זה, כשעלה למונית לחזור מהלויה אמר אני הרעק''א של המונית [שמעתי מאחיינו]
עיין לעיל שגם ייחסו זאת גם להגרש"מ דיסקין
נראה לי שכל עוד שלא נגיע לארבעה נוכל להכניס את כולם במונית אחת (אם הנהג מסכים לשבת מקדימה)..
רבותי המונית התמלאה!
 
 

משמרת למשמרתי

משתמש רגיל
ישראל הכהן אמר:
משמרת למשמרתי אמר:
אין לי כח לצטט מההודעות אבל להסיר מכשול הרב בניהו שמואלי שאביו הוא תלמידו המובהק של רבי אפרים כהן עולה למדליק בהר
נראה לי שהכותב דלעיל קצת לא מדייק בעובדות (בעדינות)
להיכן עוד תגיע?

כתבתי הרב אפרים כהן ותלמידיו, לא מבני תלמידיו.

ואגב, גם הרב מרדכי שרעבי וגוריו לא נהגו בזה.
אני עוד אגיע רחוק בע"ה
אבל ידי תן מקור, אחד!, אחד! 
למה שאתה אומר 
ואעזוב אותך לנפשך
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
לעצמו נברא אמר:
לעולם הליטאי יש אג'נדה מאוד ברורה מה העיקר ומה התפל ,ומה העיקר בחייו של יהודי.
בדיוק לגבי ה"אג'נדה" הזאת אמר הגרי"ז ז"ל שצריכים לדעת גם מתי כן לסגור את הגמ', ולא ללכת רק אחרי מה שנראה לכל אחד שזה מתאים עם האג'נדות שלו.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
משמרת למשמרתי אמר:
נראה לי שכל עוד שלא נגיע לארבעה נוכל להכניס את כולם במונית אחת (אם הנהג מסכים לשבת מקדימה)..
אוי ואבוי, ואז יתחילו להתווכח אם בתוך מונית חייבים לחבוש מסיכה או לא...!
 

רוצה להתעלות

משתמש ותיק
יוספזון אמר:
כי הכיר צדיק נפש בהמתו, וידע שלא כל כך דביטול תורה  חמור, צניעות היא דזל בעיניהו...

חסיד תולדות אהרון ממאה שערים אומר פשטים והסברים בכוונת הרב שך.
ועוד מתבטא בזלזול לעמלי תורה בפוניבז בזמנו [שאליהם דיבר הרב שך].
בקיצור - - הכל אפשרי בשביל לומר שכולם כולם דגלו לעליית מירונה...
 

ישראל הכהן

משתמש ותיק
פותח הנושא
משמרת למשמרתי אמר:
הראשון שכתב על המסע שעשה למירון, הוא מחבר הפירוש הגדול על המשנה, רבינו עובדיה מברטנורא (1440-1515) שזכה לעלות לציון הקדוש ביום ל"ג בעומר שנת ה' אלפים רמ"ט וכך כתב: 'בי"ח באייר באים מכל הסביבות ומדליקים אבוקות גדולות, מלבד מה שמדליקים עליה נר תמיד…שהרבה עקרות נפקדו וחולים נרפאו בנדר ובנדבה שהתנדבו למקום ההוא'

שיבוש ישן.

מדובר על הילות שמואל הנביא ע"ה
כתוב שם כ"ח אייר ולא י"ח.
 
 

מחכים

משתמש ותיק
ישראל הכהן אמר:
מדובר על הילות שמואל הנביא ע"ה
כתוב שם כ"ח אייר ולא י"ח.
מה זה משנה לגוף הנדון
אא"כ להילולת שמואל הנביא אכן נוסעים גם "רבותינו מוסרי התורה"
ואנכי לא ידעתי
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
אבר כיונה אמר:
ישראל הכהן אמר:
לא תמצא שם של מקובל זצ"ל שעלה!!

הדבר התחיל בדורנו מסיבות שונות.
ר' יוסף חיים , בעל הבן איש חי
הרב סלמן מוצפי [אמנם אח"כ הפסיק]
הרב כדורי אמנם לא נסע בל"ג בעומר, אבל לשואליו היה עונה בחיוב (כמובא בספר דברי יצחק)
הרב מרדכי אליהו
הרב ישעיה אשר זליג מרגליות
שתיקה כהודאה?
 

tkhvu

משתמש ותיק
להזכירכם:
המהרח"ו כותב שהאר"י ז"ל עלה שנה אחת, ואח"כ לא עלה. וכותב שם עוד: ואיני יודע אם כשעלה כבר קיבל החכמה הזו הנפלאה.
 

מחכים

משתמש ותיק
העתקתי
רבי חיים בו עטר

בעל "אור החיים", נסע בפעם הראשונה למירון בשנת תק"א עם קבוצת תלמידיו ואנשי שלומו. וכך נתב הגאון ר' שמואל העליר זצ"ל רבה של צפת בקונטרס "כבוד מלכים". ומעיד אני באמת, כי בילדותי שמעתי פה מרבני קשישאי רבני הספרדים, אשר אבותם ראו וספרו להם, כי הרב הקדוש ר' חיים בן עטר זיע"א היה פעם אחת בהילולא פה עיה"ק צפת ת"ו, וכשעלה למירון והגיע לתחתית ההר, ירד מהחמור והיה עולה על ידיו ועל רגליו, וכל הדרך היה גועה כבהמה וצועק היכן אני השפל נכנס למקום אש שלהבת, קוב"ה וכל פמליא של מעלה הכא, וכל נשמות הצדיקים שמה, ובעת הילולא היה שמח שמחה גדולה והוא בעצמו שרף כמה בגדים יקרים לכבוד הרשב"י זיע"א, וגם הזקנים מהספרדים פה ידעו ושמעו זה. וזכותו יגן עלינו על כל ישראל ויחוש לגאלנו במהרה בימינו אכי"ר, עכ"ד. תיאור מופלא על ביקורו של רבי חיים בן עטר תועד על ידי אחד מתלמידיו ששהה במחיצתו. כך הוא כותב, בין השאר: "נתן הרב (ה"אור החיים" הקדוש) לכל אחד החברים שהיו שם, ספר אחד של הזוהר. היה חלקי ספר בראשית, ולמדנו עד שש שעות, ובסוף שש שעות נתמלא הבית ריח טוב, אשר כמוהו לא נהיה, ושמחנו הרבה ולמדנו עד שמונה שעות מהלילה והלכנו לישון. "קודם שהאיר היום כשתי שעות עמדנו על משמרתו ולא ישנו כי אם שתי שעות וישבנו ללמוד. כשהאיר פני המזרח התפללנו כותיקין וישבנו ללמוד עד ח"י שעות (עד הצהרים) בלא הפסק בינתים אפילו בדיבור של דברי תורה. אחר שאכלנו, חזרנו ללימודינו כל יום חמישי עד שמונה שעות מהלילה, וביום שישי בבוקר התפללנו והלכנו לראות קברי גאוני עולם שעדיין ישנם במירון. "חזרנו למירון ערב שבת ממש, ועשינו שבת כראוי בבית הרשב"י ע"ה. בכל יום שבת היינו לומדים זוהר ובלילה - ליל מוצאי שבת - עשינו משמרת כל הלילה, שה"אדרות", אמר הרב (רבי חיים בן עטר) שנלמד אותם ביחד, וכן היה. "בשעה שהתחלנו ה"אדרות", היתה הארה גדולה והרגש גדול בנשמותינו. והיה אומר אדונינו הרב לכל אחד מהתלמידים לתקן תיקון אחד, והיינו מתרעדים מפחד ד' ומהדר גאונו ברוך הוא וברוך שמו. גמרנו ה"אדרות" סמוך לאור היום, ולמדנו מאמרי בר יוחאי בשמחה גדולה, נשטחנו עליו ובכינו ובקשנו רחמים ועשינו פזמונים בשמחה גדולה. בבוקר התפללנו תפילה והלכנו אצלם פעם שלישית, ועשינו בקשת רחמים על השכינה ועל כולכם לא יהיה נפקד, ונתפטרנו לשלום". אחד האחרונים ("מסעות משה", עמ' קנה) מדמה רגשת עליית ה'אור החיים' הק' בהר למצות ההליכה לבית הכנסת. כידוע, יש מצוה ללכת בזריזות לבית הכנסת להראות אהבת המקום של "מקדש מעט", מקום השראת השכינה. כך במירון, מקום קדוש שלבבות כל ישראל אוהבים אותו, צריכים לגשת לשם בזריזות ושמחה של מצוה.



צדיקים ואדמורים במירון
בביקורו של רבי נחמן מברסלב בארץ ישראל בשנת תרנ"ט, כתוב עליו ("שבחי הר"ן"): "בבואם למערת רשב"י אזי בני הנעורים עסקו בתפילה ובלימוד זוהר כאשר פקד עליהם הוא ז"ל, וממנו לא ראו שום דבר רק היה שמח עד מאוד, ובכל עת בא אצל שהיה עמו ואמר לו: 'אשריך', ובלילה הלך מחדר לחדר והזהיר אותם לומר זוהר. והוא בעצמו לא אמר כלום, רק היה הולך ומנגן בעצמו, והיה בשמחה גדולה עד אור היום". כאשר פקד האדמו"ר מויז'ניץ, רבי חיים מאיר הגר זצ"ל, את מירון בשנת תשכ"ח, התבטא: "נדמה לי שמי שנוסע לרשב"י למירון מרגיש התעלות והתרוממות, כמי שנשפכים מים על גופו ומנקים את חטאיו". כן היה מוסיף: "שמעו"ן ב"ן יוחא"י בגימטריא מחי"ה מתי"ם, פירוש, על ידי לימוד זוהר הקדוש מקבלים חיות אף אלו שהם בבחינת מת, ח"ו". אביו, בעל "אהבת ישראל" אמר: "אינני יודע איך אוכל לעזוב את המקום ההוא". האדמו"ר מזועהיל, רבי שלמה גולדמן, היה מגיע למירון בכל לג בעומר. פעם באמצע הנסיעה, הבחין האדמו"ר שאחד מחסידיו מוטרד ופניו עגומות. אמר לו: "כשנוסעים לרשב"י צריך להיות שמח". בהגיעו למירון היה נזהר מלהיכנס לתוך ההיכל עד שנם תנומה קלה בחצר על ספסל. רק אז המשיך להיכנס לציון רבי שמעון בר יוחאי, ושהה שם רגעים אחדים בלבד ויצא. זו היתה דרכו בקודש. בביקורו של האדמו"ר רבי אברהם אלימלך פרלוב מקרלין במירון בשנת תרפ"ח, עסק בהכנות רבות לפני כניסתו למערה. תחילה הוא טבל בנהר מגידו, ועד שהגיעו חסידיו, שמספרם הגיע למאה וחמישים איש מצפת, הוא התעלה כראוי לרוח המקום. רבי אברהם אלימלך ישב בחצר, קם כדי להכנס אך חזר על עקביו כמה פעמים, ורק אז נכנס פנימה. ליד הציון זלגו עיניו דמעות מאין הפוגות זמן רב מעוצמת ההתרגשות שעורר בו המקום, ורק אחר כך יצא אל החצר ורקד בהתלהבות. בל"ג בעומר תרצ"ה נפגשו במירון שלושה צדיקים: האדמו"ר ר' שאול ידידיה טאוב ממודזיץ, האדמו"ר ר' דוד בורנשטיין מסוכטשוב, והגאון ר' צבי אריה מקוז'יגלוב בעל ה"ארץ צבי". פגישה הסטורית זו הותירה רושם רב על בנו של האדמו"ר ממודז'יץ, ר' שמואל אליהו טאוב, והיה מזכיר אותה לחסידיו פעמים רבות. כ"ק האדמו"ר המהרי"ל אשלג זצ"ל היה מגדולי המקובלים וחיבר פירוש ה"סולם" על הזוהר הק' ועוד. כאשר סיים חיבורו בשנת תשי"ג היה בל"ג בעומר במירון, וערך סעודה רבתי לכבוד המאורע, וציוה על החסידים לנגן ניגון בלא מילים, ואמר אין מילים בפי להודות לאלוקים שזיכה אותי לחבר פירוש על הזוהר, על כן אני מצוה לנגן ניגון בלי מילים. מרביצי תורה מעולם החסידות כ"ק האדמו"ר בעל ה"בית ישראל" מגור זצ"ל היה מגיע למירון לפעמים, וידוע היה שזמן זה הנו עת רצון גדול לפקידת ישועה ורחמים בפרט בזש"ק. כמו כן היו אנשים שהזכירו עצמם להיפקד בזש"ק וציוה אותם שיסעו למירון ויבטיחו שיקראו לבנם בשם שמעון, וכך נושעו. כ"ק האדמו"ר בעל ה"לב שמחה" מגור זצ"ל היה פעם בש"ק י"ז אייר בטבריה, ובמוצש"ק ליל ל"ג בעומר נסע למירון, ואז נגשו אליו כמה אנשים (שאינם נמנים על חסידי גור) והזכירו עצמם להיפקד בזש"ק, וברכם ואמר לכל אחד מהם "נעשה אדם נאמר בעבורך", וכן היה שנוושעו בעז"ה. האדמו"ר מסאטמר, רבי יואל טייטלבוים, ביקר בארץ ישראל בשנים שלפני השואה. כאשר הגיע למירון ציוה רבי יואל לעצור את הרכב באמצע ההר כדי לעלות ברגל עד המערה. העיד רבי עמרם בלויא שראה במו עיניו כיצד נהג הרבי בהליכה זו - עיניו זלגו דמעות, כשקרב אל פתח המערה נפל רבי יואל ארצה בפישוט ידים ורגלים, ונאנח: "אוי רבי שמעון"! כן היתה עוצמת הגעגועים שלו. הרה"ק ר' מרדכי חיים מסלונים המכונה ר' מוטל דיין זצ"ל, יצר קשר אמיץ עם האדמו"ר מסאטמער ואמר עליו שבחים גדולים, וקושר את כוחו לכוחו של רשב"י. כאשר הגיע הזמן לחזור לקהילתו בקראלי בספינה האחרונה שהפליגה לאירופה לפני ראש השנה, התעכב הרבי במירון, וכמעט שלא הגיע לנמל חיפה בזמן. כה גדולים היו געגועיו לרשב"י. אמנם, כסופיו התבטאו גם בימים הבאים. יותר משבוע שהה במירון, ומדי יום ישב אצל ציון הרשב"י עטוף בטלית ועטור בתפילין שעות ארוכות. פעם אחת באישון לילה מצא רבי עמרם את הרבי ליד הציון בפישוט ידים ורגלים. מתוך בכיות חזר רבי יואל על הפסוקים תהילים (פ' כ"ז - י"ס) פעמים רבות ואמר: "שוב נא הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת, וכנה אשר נטעה ימינך ועל בן אמצת לך. ולא נסוג ממך תחינו ובשמך נקרא". כך שכב על הארץ למעלה משעה וחצי בהשתפכות הנפש. מטעם הכמוס עמו, נמנע האדמו"ר מקלויזנבורג, רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם זצ"ל, מלנסוע להילולא של רשב"י ביום ל"ג בעומר - פרט לפעם אחת. בשנת תשי"ט שינה האדמו"ר את דרכו, וערך את שולתנו הטהור בליל ל"ג בעומר במקום במוצאי החג. למחרת הוא יצא מקרית צאנז שבנתניה עם קבוצה של חסידיו לדרכו למירון. מיד בהגיעו למירון נכנס רבי יקותיאל יהודה להיכל הרשב"י ואמר תהלים במשך כמה שעות. לאחר מכן, ישב שם ועבר על כל המימרות של רבי שמעון בר יוחאי שבש"ס ובסוף קרא קוויטלעך (אותם שרף אחר כך על גג ההיכל במקום ההדלקה). כשיצא מאוהל רשב"י החל לרקוד בחצר בהתלהבות, ובמשך שעה ארוכה רקד בתוך המעגל ביחידות. פניו בוערות כמלאך ה' משמחת המצוה עד כלות הנפש. יותר מאוחר, ערך האדמו"ר את שולחנו הטהור לכבוד היום. למרות שרבי יקותיאל יהודה האריך ימים ושנים בארץ הקודש, היתה זו הפעם היחידה שהוא השתתף בשמחת ל"ג בעומר במירון. זיע"א. כ"ק האדמו"ר בעל ה"פני מנחם" מגור זצ"ל נסע פעם למירון: באמצע הדרך ציוה לעצור ואמר איך אנו מגיעים להתפלל במקום קדוש כזה, בזמן שאנחנו לא ראויים שתתקבל תפילתינו. אך העצה לנך היא, לקרוא את אגרת הרמב"ן, שכידוע הבטיח הרמב"ן שביום שיקראו את האגרת יענו מן השמים כאשר יעלה על הלב לשאול, ועל כן קרא ביחד עם כל הנוסעים את אגרת הרמב"ן, ואח"כ המשיכו בנסיעה. אחד מחכמי האמת בדור הקודם, המקובל רבי אשר זליג מרגליות זצ"ל, היה מקושר אל מירון באופן מיוחד במינו, בכל נימי נפשו הגואה. את הרהורי לבו, חרט עלי ספר ("הילולא דרשב"י", עמ' ע"ט), ואלה דבריו: "הנה גויל אילו רקיעי, קני - כל חורשתא, דיו - אילו ימי, ודירי ארעא - ספרי, לא יספיקו ולא יכילו לכתב את גודל ההתעוררות והשמחה שנתעורר עוד מקודם ל"ג בעומר בכל ארץ ישראל. השיחה והשאלה המורגלת בפי כל הבריות היא - 'האם אתה נוסע למירון', דרכי הארץ מלאים אוטומובילים מהנוסעים למירון בקול רינה ושמחה ושירי 'בר יוחאי' ושמחה גדולה בעיר הקודש טבריה וצפת מהאורחים הבאים לבקר שם בדרך אגב, במקומות הקדושים הנמצאים בערים טבריה וצפת".

חזרה לראשית הדף של הליקוט אודות הרשבי

נסיעה גדולי ישראל הליטאיים למירון
בספר "זכור לדוד" מסופר. ביום חמישי אחד, בקיץ תשי"ט, חזר מרן רבי אלעזר מנחם שך זצ"ל מירושלים לבני ברק. כל אותו שבוע שהה ליד מיטתו של הרב מבריסק, רבי יצחק זאב סולוביצ'יק, ששכב על ערש דוי. בבני ברק הזכיר לאחד מידידיו שהרב מבריסק אמר לו בשם אביו רבי חיים סולוביצ'יק: "במירון, אצל רבי שמעון, הוא מקום חשוב לתפילה", וגם הוסיף: "לא הייתי מאמין על עצמי שכל כך הרבה שנים הייתי בארץ ישראל ולא התפללתי אפילו פעם אחת בציון של רבי שמעון". כאשר שמע זאת רבי דוד פרנקל, מיד הגיב: "מובן מזה שהרב מבריסק מבקש שיעלו מירון להעתיר בעדו לרפואתו, ומחמת ענותנותו לא ביקש זאת בפירוש". הוא הזדרז לארגן נסיעה למירון בלילה ההוא, ופנה לגדולי וחשובי בני ברק. בתוך שעה קלה יצאו שני רכבים לגליל העליון. בין הנוסעים היו הגאון רבי אלעזר מנחם שך ז"ל, הגאון רבי ישראל יעקב קנייבסקי ה"סטייפלער" זצ"ל, הגאון רבי שאול קרליץ ז"ל , ולהבחל"ח הגאון רבי חיים גריינימן שליט"א והגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן שליט"א . הם הגיעו מאוחר בלילה והחליטו להגיד את כל ספר תהלים ליד הציון של רבי שמעון. אחר כך התפללו שחרית כותיקין וחזרו לדרכם לבני ברק. ביום ראשון חזר הגאון רבי אלעזר מנחם שך לירושלים, ומיד כשנכנס לביתו של הרב מבריסק, שאל אותו רבי וועלויל: "נו, האם הייתם אצל רבי שמעון". בשמעו תשובה חיובית, קרנו פניו של הרב מבריסק בשביעות רצון והוסיף: "יישר כח". אחר כך, התבטא רבי אלעזר מנחם: "זה היה 'נס' שנסענו. אוי לי אילו לא נסעתי למירון, מה הייתי משיב לו". בכל הדורות, ואף בתקופתינו מצויים אנשי סגולה, שוחרי תורת הנסתר, הפוקדים את ציוני הצדיקים במירון בכל ימות השנה. שם נפתחים לפניהם מעינות החכמה, מפכים בהם מים זכים של טהרה, ודביקות עם בוראם. ידוע שבעל "מתוק מדבש", רבי דניאל פריש זצ"ל, התאכסן במירון שבועות שלמים לילות כימים לברר ולהבהיר את פירושו על הזוהר. רבי דניאל הקדיש כעשר שנים מחייו להוציא דבר מתוקן, לזכות את הרבים. ברור, שהצלחתו היתה תלויה בסיעתא דשמיא. ברם גם השפעת מירון השפיעה עליו לסייעו בגמר טוב, כדי שלא תצא שגיאה מתחת ידו.



מירון בלג בעומר
בעל עטרת זקנים על שו"ע כתב מנהג א"י שנוהגים לילך על קבר רשב"י ז"ל ובנו ר"א ז"ל ביום ל"ג בעומר. גם בעל "הערוך השולחן" כתב "הילולא דרשב"י בארץ ישראל מרבים בתפילה ובהדלקת נרות על קברו הקדוש ואומרים שנסתלק ביום זה, וגם יצא מהמערה ביום זה". בספר ימי שמואל מסופר עובדא מעניינת על הגה"צ רבי שמואל העליר זצ"ל רבה של צפת, שבערוב ימיו אמר למקורביו לפני ל"ג בעומר כי השנה לא יוכל כנראה לעלות למירון לציון הקדוש מפאת חולשתו וקושי טלטול הדרך בחמורים וכו'. והנה ביום ל"ג בעומר מוצאים אותו שהגיע למירון לציון הרשב"י, שאלוהו הרי אמר שלא יעלה, השיב להם כי ראה בחלומו שאומרים לו את לשון הכתוב בעזרא (יט) "וכל אשר לא יעלה בית אלוקים רכושו יחרם", על כן היה מוכרח לעלות. יש שאומרים בשם האר"י ז"ל, אשר ביום ל"ג בעומר עומד התנא אלוקי רשב"י על ציונו הקדוש ומברך לבל אחד ואחד הבאים שמה למירון לכבודו לשמוח שם בשמחת ההילולא רבתי שלו. ציון הרשב"י. נתאמת לנו מאנשי אמת אשר השמחה על ציון הרשב"י היא שלא כדרך הטבע, דכתיב (משלי יג-ט) אור צדיקים ישמח. בני יששכר ציון הרשב"י. אם לומד על ציון הרשב"י עם חבר, אז משפיעין עליו רזין זה לזה ומבטלין הקליפה. מהרצ"א מדינוב זי"ע פעם אחד היה פחד נורא מן הערביים שרצו לבטל ההילולא דרשב"י זי"ע בל"ג בעומר, נראה כל הלילה ממש אש בוערת בתוך ביתו של הרב (הרה"ק רבי שלמה אליעזר אליפאנדרי - שקבע משכנו בעיה"ק צפת ת"ו בשנים תר"ע - תרפ"א) ופוחדו לדבר. ביום השני שלח הרב אחרי היהודים ואמר להם: עלי ועל צוארי תוכלו לסמוך ולעשות הילולא רבא כנהוג. וכן היה באין פוצה פה ומצפצף. מסעות ירושלים מאמר חיות אש פרק צפה הצפת אות לג הוצאת הנסיעה למירון. 'תני רב תחליפא אחוה דרבנא חוזאה, כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה וכו', חוץ מהוצאת שבתות והוצאות יום טוב והוצאות בניו לתלמוד תורה וכו' (ביצה סו: ופז.), ויש להוסיף וחוץ מ"הוצאות נסיעה למירון". ועיין בשיטה מקובצת (ביצה שם) בשם הריטב"א, שכתב, חוץ מהוצאת שבת ויום טוב, לאו דוקא הוצאת שבת ויום דהוא הדין בכל הוצאות של מצוה, אלא נקט הני דרגילי ושכיחי. רבי שלמה מזוויעהל זצוק"ל מירון של ל"ג בעומר. חסיד בעלזא היה בתל אביב, גאון אדיר שהתהלך בצידי דרכים, ושמו ר' שמחה מונד זצ"ל. כל ימיו היה ר' שמחה טורח לעלות מירונה בל"ג בעומר. אף בהיותו ישיש מופלג, עושה היה את הדרך הארוכה על כל המאמץ הכרוך בכך. עוד ראוהו במירון בל"ג בעומר אף כאשר עבר את גילו התשעים. מרגלא בפומיה אימרה מתוקה. יודעים אתם את ההבדל בין מירון של שאר ימות השנה למירון של ל"ג בעומר, הבה ואומר לכם, כאשר הגביר יושב בביתו ואדם נצרך בא להתדפק על דלתו הרי שהגביר יושב ומברר על פרטי הבקשה, ואז אם נשאה חן בעיניו, מעניק את נתינתו המסוימת. אולם, כאשר גביר זה עורך חתונה לבנו, אז שופעות הנתינות לכל עבר, מחלק הוא לכל מבקש, אינו שואל שאלות. גדולה שמחתו, ועז רצונו שכל סובביו ישמחו עמו. בליל חתונה אין שואלים שאלות, כולם מקבלים. 'אז מפרעגט קשיא'ס איז ביטער' ,(כשמקשים קושיות זה מר). היה רבי שמחה מסיים, 'כששואלים ומבררים אין זה טוב, לא תמיד האדם ראוי, אך בלילה זה, של ההילולא הגדולה שעורך רבי שמעון במירון, לא שואלים שאלות, הכל ראויים, כולם מקבלים ושואבים בששון ממעייני הישועה. נפלאותיו לבני אדם שמחה מיוחדת היה לבני צפת בכל שנה ערב ל"ג בעומר, תהלוכת ספר התורה מצפת למירון. מקורה לכאורה לפי דברי אנשי צפת, בגלל שבימים עברו לא היה ספר תורה במירון (והיו מתעכבים שם כמה ימים), על כן לקחו ספר תורה מצפת כדי לקרות בו, וכדי להרבות בשמחה לכבוד רשב"י ולכבוד התורה עשו שמחה גדולה בלווית הספר תורה. בל"ג בעומר שנת תרע"א בעת הדלקת המדורה על גג האוהל של רבי שמעון בר יוחאי, ארעה טרגדיה נוראה, דחיפת ההמון שעל הגג היתה כה גדולה, עד שהמעקה עליה נשענו האנשים שהיתה רעועה נהרסה ואתה גם יסודות הגג, שמונה הרוגים היו שם, ומתוכם ששה מבני צפת, אז עלה בדעתם של כמה מרבני צפת לבטל את מנהג ההדלקה במירון בל"ג בעומר, או לפחות לאסור על הנשים להשתתף, כי ראו במקרה הזה אות מן השמים. ובאמת כן היה, וכפי שכתב ר' ישעיה הורביץ מצפת בספרו עדן ציון: "באסיפת החכמים והזקנים שבעיר גזרו איסור על שבע שנים שלא יבואו הנשים למירון בל"ג בעומר, ואז נחלש במקצת השמחה הגדולה, ובפרט שבשנת תרע"ד פרצה מלחמת העולם הראשונה, וערבה כל שמחה, וזה נמשך לכמה שנים". על דבר הסתירה המשתמע לכאורה, כי בספר שבחי האר"י מבואר שרצון הרשב"י רק בשמחה ולא בבכיות ומרירות, ובחרדים ובשאר ספרים מפליאים ההתעוררות והתפלות ובכיות במקום הזה. ואמרתי בזה לכבוד התנא האלוקי הרשב"י זיע"א העומד לנו במקום קודש הקדשים כדאיתא בזוה"ק מאן פני האדון ד' דא רשב"י וכו', דכל ת"ח המבין ויודע ומכיר גודל קדושת המקום, ידע כי השנים כאחד טובים ומצומדים כאשה אל אחותה, כי א"א בעולם להגיע אפי' אפס קצהו לשמחה אמיתיות השופע במקום הזה אם לא כי יתבונן וילבוש חרדה ורעדה וישפיל עצמו ויבטש דרמיה, כמ"ש בזוה"ק גופא דלא סליק נהורא דנשמתיה מבטשין יתיה, ולפי ערך הביטול והאין וביטול המסך המבדיל החומר הגס, כן לעומת זה ממילא יבוא ויושפע אור השמחה שמחה אלוקית, ובזה נאמרה וגילו ברעדה, א"א לבוא הגילה אלא מתוך רעדה שקדמו ואם לאו השמחה אינה אלא הוללות. כבוד מלכים ידוע שהרה"ק מרוז'ין זצ"ל שאל וברר פעם איך נראה ההילולא של הרשב"י במירון, והשיבו לו בפנים - יום כיפורים, ובחוץ שמחת תורה. והרה"ק הנ"ל קנה החזקה להדליק "הדלקה" בציון הרשב"י. שבתא טבא. הרה"ק ר' אברהם וויינברג זיע"א מסלאנים, כשהיה על הציון הק' של רשב"י במירון, אמר 'שבתא טבא', כלומר, שאף בקדושת המקום נשפע בחינת שבת מכוחו דרשב"י דאיקרי שבת. בית אברהם למירון צריך הכנה מיוחדת. פעם כאשר עבר כ"ק האדמו"ר בעל ה"אמרי אמת" מגור זצ"ל בדרכו ליד מירון, אמרו משמשיו בקודש שלא רחוק מכאן זה ציון הרשב"י במירון, וכיוונו לרמז בזה שאפשר ליסוע לשם. השיב להם ה"אמרי אמת" "מירון דארף האבען א ספעצילע הכנה" (מירון צריך הכנה מיוחדת).
 

יוספזון

משתמש ותיק
רוצה להתעלות אמר:
יוספזון אמר:
כי הכיר צדיק נפש בהמתו, וידע שלא כל כך דביטול תורה  חמור, צניעות היא דזל בעיניהו...

חסיד תולדות אהרון ממאה שערים אומר פשטים והסברים בכוונת הרב שך.
ועוד מתבטא בזלזול לעמלי תורה בפוניבז בזמנו [שאליהם דיבר הרב שך].
בקיצור - - הכל אפשרי בשביל לומר שכולם כולם דגלו לעליית מירונה...

מי אמר לך איזה חסיד אני? אגב, אבי מורי זצ"ל השתתף בשיעורים כלליים של הרב שך (הוא למד בישיבת 'בית מאיר' והיה הולך לפונוביז' לשיעורים) אז עכשיו מותר  לי להביע דעה?
וחוצמזה, לפי מה שהעתיקו כאן בפורום, הרב שך בעצמו דיבר על צניעות בנשימה אחת של 'ביטול תורה'.
 

פאר

משתמש רגיל
אמונת אומן אמר:
פשוט לא נכון.. רוב האנשים נוסעים בל"ג בעומר למירון כמו שבליל שבועות ערים בלילה, וביל שש''פ אומרים שירת הים בחצות
ועל אנשים אלה כתבתי שהוא לא דיבר על אנשים שאצלם זו עבודת ה'. על כך הוא דיבר שאנחנו מושפעים ממרנן החזון איש והגרי"ז שלא ראו בזה עבודה בפני עצמה.
כלומר, אם יש מישהו שנוסע בתור עבודת ה' [וזה לא אנחנו], אזי אין כאן נידון. כל הנידון הוא על אנשים מתוכנו [כלומר, אלו שהוא פונה אליהם, קרי בני התורה הליטאים], אם הם נוסעים זה כי הם נתפסו לכל מיני עניינים סגוליים, ועל זה הוא אומר שתלמוד תורה כנגד כל הדברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה. ודו"ק היטב.
 

מאור עינים

משתמש ותיק
יוספזון אמר:
מאור עינים אמר:
משמרת למשמרתי אמר:
אם אתה מתעקש אם בכבוד
מרן הגר"ש זיע"א היה עולה אמנם לא בל"ג עצמו (עכ"פ בשנים האחרונות) אלא בתוך ג' ימים כמו שמובא הענין 
הגר"מ גרוס 


עכשיו כבר הבנו מה עומד מאחורי בן אדם שכותב בפורום על דברי הגרי"ג שליט"א שזה טפשי,
מה גם שברור לכל שהגרי"ג מתכוון לרבנים הליטאים,
וגם מבחינה טכנית אני לא יודע [ומסתבר שהגרי"ג ודאי לא יודע] על אדמו"ר חסידי שנחשב מחוץ לחסידותו כאחד מגדולי ישראל שנסע בל"ג בעומר [יכול להיות שיש, וגם אם לא, מסתבר שגם הגדולים שבהם אחזו מעניין הנסיעה] אבל בכל אופן אין כאן שלילה על אחד מגדולי ישראל החסידים ח"ו,
וכנראה שאתה מבין שהרבנים שהבאת לא כ"כ משמעותים ונחשבים אצל הגרי"ג כמוסרי התורה, ודי בזה.


שאתאפק, או שאכתוב את אשר על לבי? מה דעתך? (רמז: גם להגרי"ג יש חוג וחצר - ומה חושבים מחוצה לה?)


תאמין לי שלא הבנתי את האיום,
אני לא באתי להגדיל או להקטין מישהו, יושב בן אדם ותוקף את דברי הגרי"ג, שאינו חשוד על התנשאות [יודע מה אמר עליו החזו"א ואכ"מ] ומדבר לקהל עדתו, את מה שקיבלנו, ומאן דהו הוציא מדבריו שבא לפגוע מקהילת החסידים או הספרדי דבר שלא עולה על הדעת,
ובסוף גם מתברר מה הסיבה, הרבנים המפלגתים היקרים לליבו, שעם כל הכבוד אינם קלאסים גם בציבור בו הם נמצאים, ובודאי שהגרי"ג לא מחוייב להם, 
בכל אופן אם קשה לך להתאפק אתה יכול להסביר את דבריך
 
 
חלק עליון תַחתִית