כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק

[אשרי העם]

דברי חז"ל אלו ידועים מברכות (ט, א) ומשבת (מה, א) ועוד.
הכוונה הפשוטה היא שבמקום שיש ספק הלכתי, ורוצים לסמוך על דעת יחידאה - בשעת הדחק כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו.
אבל דורשי רשומות, לקחו את זה קדימה, ל"שעת הדחק" במהלך החיים, וכיו"ב, שכדאי לבוא ולהתפלל על ציונו וכיו"ב.
האם מצינו מקור לזה בא' מספרי החסידות וכיו"ב?

נ.ב. אני מצאתי מכתב נחמד שכתב מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א לפני כמה שנים, על בסיס דברי הגמ' הנ"ל:

כדאי הוא ר''ש לסמוך עליו בשעת הדחק.jpg

[כמעיין המתגבר]

אגב בש''ס איתא גם על עוד תנא שכדאי לסמוך עליו בשעת הדחק.
וכיוצא בזה שמצאנו משחק מילים אצל האנשים הוא גבי הערבה שאומרים חביט חבט ולא בריך, דהיינו חבטה בקרקע ולא ראויה לברכה כיון דאין בה טעם וריח כמו הרשעים, שבאמת הפשט בש''ס חבט אותו האיש ולא בירך על החבטה כי אין מברכין על המנהג...

[ברסלבר (ליטאי לשעבר)]

אינני יודע מה המקור הראשון, אבל עצם העניין שאפשר לתת משמעויות נוספות לדברים שנאמרים ע"י חז"ל - הוא מצד היותם בעלי רוח הקודש. וכפי שהסברתי באשכול אחר מהי בעצם רוח הקודש (רוח ממללא, דיבור שמשמים שמים בפי המדבר).

[לבי במערב]

האם מצינו מקור לזה בא' מספרי החסידות וכיו"ב?

'שער ישכר' (להמנח"א) סוף המאמר לל"ג בעומר.
ביטוי זה שגור הי' על לשון־קדשו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע.

 

אגב בש''ס איתא גם על עוד תנא שכדאי לסמוך עליו בשעת הדחק.

נדה ו, ב (אך לא איפסקא הלכתא הכי).

[אבי חי]

על דרך צחות
עוד נאמר בפסחים נב - כדאי הוא רשב"י לסמוך עליו בפניו ושלא בפניו...

[לבי במערב]

שני הצדיקים הנזכרים לא דברו דוקא בהשתטחות על ציון־קדשו (וגם התגוררו כל ימיהם בחו"ל).