למה אדם מקנא?

בר נש

משתמש ותיק
למה אנחנו מקנאים בזולת? 
מובן שנרצה אותו הדבר שיש לו אבל מה טיב הרגש הזה שמופנה כלפיו?
 
 

אלמוני

משתמש ותיק
הבוא ית' יסד את נטבע על רגש הקנאה, כדכתיב "וראיתי אני את כל העמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו".
מהי הסברתיות שבקנאה? חד משמעית היא לא סברתית, כמו שהגאווה היא לא סברתית, היא באה מחוסר ההכרה בכך שהכל מן השי"ת.
 

בלדד השוחי

משתמש ותיק
רגש הקנאה נובע מבקשת השלמות, שאין האדם מרגיש שלמות בעצמו כל עוד הוא רואה שאפשר יותר.

וזה הקשר בין קנאה בחברו לקנאות, שכשרואה שיש לחברו הוא מרגיש חסרון שלמות אצלו, הן ברוחניות (קנאת סופרים) והן בגשמיות (קנאת איש מרעהו), וקנאות לד' היא בקשת שלמות כמה שאפשר, וכן קנאות לאשתו עד"ז.
 

בר נש

משתמש ותיק
פותח הנושא
אלמוני אמר:
הבוא ית' יסד את נטבע על רגש הקנאה, כדכתיב "וראיתי אני את כל העמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו".
מהי הסברתיות שבקנאה? חד משמעית היא לא סברתית, כמו שהגאווה היא .לא סברתית, היא באה מחוסר ההכרה בכך שהכל מן השי"ת.


אני רוצה לשאול גם מהי קנאה, מה קורא בקרב האדם כשבליבו בוערת קנאה? 
ברור שיש אינטרס לאדם בכל מה שהוא עושה, ורצוני לדעת מה מניעה קנאת איש ברעהו.
 
 

חבלזון

משתמש רגיל
ממליץ בחום לשמוע את ההרצאה הזו של הרב צבי ענבל
https://send.magicode.me/send-file/file/5296d4ab43039cfddadc36eb29b770c643f5b3b3/view
חלק מהרעיון שם שהקנאה היא בעצם רדיפת האמת, כאשר אדם מרגיש שזה לא צודק שלשני יש ולו אין
אבל זה הרבה יותר עמוק מזה, יעויין שם או לייתר דיוק יואזן שם
 

אברהם משה

משתמש ותיק
בר נש אמר:
אני רוצה לשאול גם מהי קנאה, מה קורא בקרב האדם כשבליבו בוערת קנאה? 
ברור שיש אינטרס לאדם בכל מה שהוא עושה, ורצוני לדעת מה מניעה קנאת איש ברעהו.
עי' במפרשי המשנה באבות פ"ד מכ"א בביאור המשנה 'הקנאה התאוה והכבוד'.
ובמיוחד ברבינו יונה וברבי מתתיה היצהרי שדנים בזה הדק היטב, ומחמת האריכות לא הבאתים.

 
 

לא פסקה ישיבה

משתמש ותיק
חבלזון אמר:
ממליץ בחום לשמוע את ההרצאה הזו של הרב צבי ענבל
https://send.magicode.me/send-file/file/5296d4ab43039cfddadc36eb29b770c643f5b3b3/view
חלק מהרעיון שם שהקנאה היא בעצם רדיפת האמת, כאשר אדם מרגיש שזה לא צודק שלשני יש ולו אין
אבל זה הרבה יותר עמוק מזה, יעויין שם או לייתר דיוק יואזן שם
אם משהו יוכל כאן לכתוב סיכום מהרצאתו, אשמח מאוד.
 
 

לא פסקה ישיבה

משתמש ותיק
רקב עצמות קנאה. שעצמות הם מענין עצמות האדם, ובקנאה מרגיש האדם שנחסר לו בעצמותו, שמה שהיה צריך להיות אצלו נמצא אצל השני. ממאמרי פחד יצחק.
 

אברהם משה

משתמש ותיק
בר נש אמר:
אברהם משה אמר:
ברבי מתתיה היצהרי
אתה יכול להעלות לפה את דבריו?
רבי מתתיה היצהרי על אבות פרק ד משנה כא 

אמר כי מדת הקנאה מוציאה את האדם מן העולם, יסודה היא ממדת הגאוה שקדם ר' לויטס הזיקה (לעיל, מ"ג). פרש"י ז"ל (במדבר כה, יא) לשון קנאה, המתחרה לנקום נקמת דבר. ופירש במקום אחר לשון קנאה הוא הנותן לבעל דבר לנקמה או לעזור, ע"כ. נראה שהוא המתלהב ומתאחז על אי זה דבר, ולא יניחהו גאות לבו עד עשותו מזמות לבו והוא שלשה מינים.
אחד, שמתקנא על הצלחת חבירו אם בממונו אם בחפציו שהם נאים, אם באשתו שהיא נאה בעצמה, אם במעשיה, אם בחכמתו, אם בשיש לו אוהבים, אם בכבודו, אם בתענוגיו הגופיים. ורוצה להשתדל באחד משני דברים. אם בשישיג הוא כמוהו, אם בשישתדל להזיק לחבירו בענין שיפסיד זאת ההצלחה. ועל זה גנה שלמה באמרו, וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות רוח (קהלת ד, ד). הנה בעמל יכלול ההשתדלות בהשגת ממון וחפצים ואשה ותענוגים. הנה בכשרון המעשה יכלול ההשתדלות בהשגת האוהבים וכבוד, שאי אפשר להשיגם רק בשלימות המידות, ואמר שהוא הבל. כי אין כוונתו מצד שלימות, רק מצד גאותו לומר איך אפשר שיהיה לזה יתרון עלי. ואמנם ההשתדלות בהזיק חבירו שנמשך ממדה זו מבואר במאמר צאו וראו אי זו דרך טובה (לעיל, פ"ב מ"ט), ואפשר שהתענוגים וההצלחה שיראה לחבירו שהוא מתלהב והומה להשיגם יהיה באמצעות עבירות ומרמות ותוך, ועל זה אמר דוד אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה (תהלים לז, א), תתחר מגזרת נחר מפוח (ירמיהו ו, כט), ור"ל אל תתלהב להיות ידך במרעים, ואל יהמה לבך בעושי עולה, ואל תתאו להיות כמותם. ומזאת אמר זה התנא שמוציאתו מן העולם, וזה לפי שמשים עצמו לידי סכנה. ועוד שכל ימיו מכאובים. אמר החכם לא ראיתי חומס נפשו כמקנא, אבלו מתמיד, נפשו דואבת, שכלו חסר, לבו הומה, לפיכך ימיו מועטים שימות ביגון. ויסוד זאת המדה נקראת נפש כעסנית, והיא הנפש החיונית, והיא מן האדומה. ולזה אמר החכם הקנאה לבני אדם מביאה לידי שחפת. צאו וראו מה עלה לקרח שקנא על כבוד אהרן.
שני, המקנא על שלימות חבירו לא מצד היותו בו, אבל מצד התפעלותו על חסרונו, ומתלהב ומשתדל להשלים נפשו. ועל זה אמרו ז"ל קנאת סופרים תרבה חכמה (בבא בתרא כא ע"א), וזה כי הוא לא יכיר חסרונו ולא יתלהב להשלימו אלא מצד ראותו לעין השלימות לזולתו. ושלמה אמר על זה והזהיר, אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום (משלי כג, יז).
שלישי, האיש המקנא על אי זה דבר בלתי נאות, ומשתדל לבערו בכל עוז, כאיש המקנא על אשתו אשר תעיז פניה, ואם תתן אהבתה לזרים. וקנאת פנחס על חלול השם שעשה זמרי בן סלוא. וקנאת ה' צבאות להצילנו אנו העשוקים בין האומות.

 
 

אברהם משה

משתמש ותיק
אברהם משה אמר:
בר נש אמר:
אברהם משה אמר:
ברבי מתתיה היצהרי
אתה יכול להעלות לפה את דבריו?
רבי מתתיה היצהרי על אבות פרק ד משנה כא 

אמר כי מדת הקנאה מוציאה את האדם מן העולם, יסודה היא ממדת הגאוה שקדם ר' לויטס הזיקה (לעיל, מ"ג). פרש"י ז"ל (במדבר כה, יא) לשון קנאה, המתחרה לנקום נקמת דבר. ופירש במקום אחר לשון קנאה הוא הנותן לבעל דבר לנקמה או לעזור, ע"כ. נראה שהוא המתלהב ומתאחז על אי זה דבר, ולא יניחהו גאות לבו עד עשותו מזמות לבו והוא שלשה מינים.
אחד, שמתקנא על הצלחת חבירו אם בממונו אם בחפציו שהם נאים, אם באשתו שהיא נאה בעצמה, אם במעשיה, אם בחכמתו, אם בשיש לו אוהבים, אם בכבודו, אם בתענוגיו הגופיים. ורוצה להשתדל באחד משני דברים. אם בשישיג הוא כמוהו, אם בשישתדל להזיק לחבירו בענין שיפסיד זאת ההצלחה. ועל זה גנה שלמה באמרו, וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות רוח (קהלת ד, ד). הנה בעמל יכלול ההשתדלות בהשגת ממון וחפצים ואשה ותענוגים. הנה בכשרון המעשה יכלול ההשתדלות בהשגת האוהבים וכבוד, שאי אפשר להשיגם רק בשלימות המידות, ואמר שהוא הבל. כי אין כוונתו מצד שלימות, רק מצד גאותו לומר איך אפשר שיהיה לזה יתרון עלי. ואמנם ההשתדלות בהזיק חבירו שנמשך ממדה זו מבואר במאמר צאו וראו אי זו דרך טובה (לעיל, פ"ב מ"ט), ואפשר שהתענוגים וההצלחה שיראה לחבירו שהוא מתלהב והומה להשיגם יהיה באמצעות עבירות ומרמות ותוך, ועל זה אמר דוד אל תתחר במרעים אל תקנא בעושי עולה (תהלים לז, א), תתחר מגזרת נחר מפוח (ירמיהו ו, כט), ור"ל אל תתלהב להיות ידך במרעים, ואל יהמה לבך בעושי עולה, ואל תתאו להיות כמותם. ומזאת אמר זה התנא שמוציאתו מן העולם, וזה לפי שמשים עצמו לידי סכנה. ועוד שכל ימיו מכאובים. אמר החכם לא ראיתי חומס נפשו כמקנא, אבלו מתמיד, נפשו דואבת, שכלו חסר, לבו הומה, לפיכך ימיו מועטים שימות ביגון. ויסוד זאת המדה נקראת נפש כעסנית, והיא הנפש החיונית, והיא מן האדומה. ולזה אמר החכם הקנאה לבני אדם מביאה לידי שחפת. צאו וראו מה עלה לקרח שקנא על כבוד אהרן.
שני, המקנא על שלימות חבירו לא מצד היותו בו, אבל מצד התפעלותו על חסרונו, ומתלהב ומשתדל להשלים נפשו. ועל זה אמרו ז"ל קנאת סופרים תרבה חכמה (בבא בתרא כא ע"א), וזה כי הוא לא יכיר חסרונו ולא יתלהב להשלימו אלא מצד ראותו לעין השלימות לזולתו. ושלמה אמר על זה והזהיר, אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום (משלי כג, יז).
שלישי, האיש המקנא על אי זה דבר בלתי נאות, ומשתדל לבערו בכל עוז, כאיש המקנא על אשתו אשר תעיז פניה, ואם תתן אהבתה לזרים. וקנאת פנחס על חלול השם שעשה זמרי בן סלוא. וקנאת ה' צבאות להצילנו אנו העשוקים בין האומות.
ז"ל רבינו יונה במס' אבות (פ"ד מכ"א): 'פי' בענין הקנאה יש שני דברים שבהם שנים שלשה ענינים ואין בהם לרוע לשנים. הדרך האחד - מקנא בטובה והוא הדרך רע. וענין הראשון: כי יראה חבירו טוב ורע בעיניו. וכאשר עוסק בתורה ובמצות והולך בדרך טובה מקנא בו. כי הוא שונא אוהבי השם ועושי רצונו המדה הזאת מוציאתו מן העולם והיא הרעה הגדולה בקנאות ונקרא שמו שונאי ה'. הענין השני: לא ירע בעיניו מצד כי שונא דרך עוסק בתורה. אך אחר שאיננו הולך בדרך ההיא לא חפץ גם בחברו שילך בה כי אם לפי רצונו לא ימצא אחר טוב ממנו לא מטובתו אך מרעת האחרים גם זה יקרא שונא ה'. כי אינו עושה מעשי ה'. גם מחבריו העושים קשה בעיניו ואם איננו שונא כראשון. ויש דרך טובה בקנאה ואם אחרת טובה ממנה מה שאחז"ל קנאת סופרים תרבה חכמה כי על ידי שרואה חבריו קדושים וחכמים גם הוא חפץ להיות כמותם ומפני הקנאה מרבה על חכמתו וטורח ומוסיף לעשות טובה וללכת בדרך ישרה. אך יותר היא שזה אם בלא קנאה חפץ באלה כי (נאם) [יראי] ה' הם. וזאת מלאכת האדם. וזהו שאמר שלמה המלך ע"ה [קהלת ד' ד'] וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות רוח. ר"ל שגם בעושה המעשה בכשרון אם מקנאת אדם יעשהו טובה עושה. ויש בו רעה רבה. כי עושה הראוי מנדבת לבו הולך באמת ובלבב שלם וחשוב מן העושהו מקנאת אדם כי תעלה על לבו ואם מזה או מזה המעשה יעשה וטוב אשר תאחוז בראשון ומזה אל תנח ידך. הדרך הב' - קנאת העושר הענין הראשון: השוחר הרע וקשה בעיניו כי יש עושר לאחרים אחר שאין לו. ואין לו בכל אלה כזו לרוע. כי שונא טובת הנבראים ואינו רוצה בתיקון העולם. הענין השניהמקנא בחביריו העשירים וקשה בעיניו כשהם עשירים ממנו לא משנאתו בהם ובעשרם ויחפוץ כשיתמעט אך מאהבתו אל העושר וחפצו להיות עשיר גדול. כי העושר בעיניו הוא הכבוד ורוצה להיות נכבד מהם. והענין השלישיהוא הטוב ברעים אוהב כסף ומקנא בו וחפץ שיהיה לו עושר גדול. ואם לאחרים יש מעט או הרבה לא יחוש. ואין לזה קנאה בוערת כמו החפץ להתעשר מכל בני אדם. ושלמה המלך ע"ה כלל לכל אלה הדברים ואמר [משלי כג יז] אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום. פרש תחלה הקנאה הרעה שלא יקנא ברשעים בעושי העבירות לעשות כמותם ואחר כך כלל ואמר כי אם ביראת ה'. כל הקנאות למרע לבד קנאת היראה. שיקנא את מעשי ה' כי נורא הוא'.
 

חבלזון

משתמש רגיל
https://www.kolhalashon.com/New/Shiurim.aspx?Lang=Hebrew&RavID=-1&ROrder=-1&FID=70732&HideMenus=False
אם מישהו רצה להוריד את ההרצאה של הרב צבי ענבל ולא הספיק
הנה התיקיה שלו בקול הלשון, יש שם את ההרצאה הזו
 

אלמוני

משתמש ותיק
בר נש אמר:
אלמוני אמר:
הבורא ית' יסד את נטבע על רגש הקנאה, כדכתיב "וראיתי אני את כל העמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו".
מהי הסברתיות שבקנאה? חד משמעית היא לא סברתית, כמו שהגאווה היא .לא סברתית, היא באה מחוסר ההכרה בכך שהכל מן השי"ת.


אני רוצה לשאול גם מהי קנאה, מה קורא בקרב האדם כשבליבו בוערת קנאה? 
ברור שיש אינטרס לאדם בכל מה שהוא עושה, ורצוני לדעת מה מניעה קנאת איש ברעהו.
מהי הקנאה? זה כמו לשאול מהי הגאווה וכו' כלומר זאת עוד מידה שהבורא טבע באדם. מה קורה כשבליבו בוערת קנאה? הוא מאבד את השכל ופועל ע"פ צו הקנאה. מה מניעת קנאת אישש ברעהו? כמו שכתבתי א"א להסביר זאת עוד מידה בטבע האדם. 
 
 

אברהם משה

משתמש ותיק
אלמוני אמר:
בר נש אמר:
אלמוני אמר:
הבורא ית' יסד את נטבע על רגש הקנאה, כדכתיב "וראיתי אני את כל העמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו".
מהי הסברתיות שבקנאה? חד משמעית היא לא סברתית, כמו שהגאווה היא .לא סברתית, היא באה מחוסר ההכרה בכך שהכל מן השי"ת.


אני רוצה לשאול גם מהי קנאה, מה קורא בקרב האדם כשבליבו בוערת קנאה? 
ברור שיש אינטרס לאדם בכל מה שהוא עושה, ורצוני לדעת מה מניעה קנאת איש ברעהו.
מהי הקנאה? זה כמו לשאול מהי הגאווה וכו'
באמת עי' בדברי רבי מתתיה היצהרי שהבאתי לעיל שמבאר ששורש הקנאה היא היא הגאווה.
 
 

אלמוני

משתמש ותיק
אכן מבואר באבן שלמה, וברמח"ל, ששורש כל המידות הרעות, היא מידת הגאווה.
אני בסה"כ עניתי לשאלת מר, מהי הקנאה.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אלמוני אמר:
היא באה מחוסר ההכרה בכך שהכל מן השי"ת.
נכון שאם היה מאמין באמונ"ש שהכל ממנו יתברך הוא לא היה מקנא, אבל היום שחסר לו באמונה זו עדיין יש מקום להסביר מהו הקנאה. א"כ תשובתך אינה תשובה לשאלת השואל.
 

חידוד

משתמש ותיק
בענין הקנאה מה שעלה בידי הוא כך.
1. פירוש המילה קנאה הוא סוג של רוגז וכעס.
2. בתורה ונביאים כמדומני שלא נזכרה הקנאה במובן השגור בפינו היום ויתבאר להלן.
3. אמנם בכתובים נזכרה מידת הקנאה במובן שאנו מכנים היום כמו "קנאת איש מרעהו" "רקב עצמות קנאה"
4. מה שנזכר קנאה בתורה הוא על דבר שנגזל מבעליו ע"י אחרים, ועל דבר שלי שנמצא בידי אחרים שייך המושג קנאה.
והדוגמאות לזה "איש כי תשטה אשתו וגו' ועברה עליו רוח קנאה וגו' '" וכן "המקנא עתה לי" כי משה הוא הנביא והמנהיג ואם לוקחים עטרה לעצמם יש מקום לקנאה מצידו, וכן נמצא כמה פעמים לענין ישראל שעובדים ע"ז והקב"ה מקנא על זה כי ישראל הם עמו ועל השתעבדותם לע"ז ודאי שייך קנאה וכגון "הם קנאוני בלא אל"  וביחזקאל סמל הקנאה המקנה" (לגבי צלם בביהמ"ק) ומזה מגיעה גם קנאת אליהו שהוא מקנא את קנאת ה' על שעבדו ע"ז וגם קנאת פנחס שייך לזה כי התחתנות בגויים שייך לענין עבודה זרה כמפורש בתורה "והזנו את בניך אחרי אלהיהן" וגם במלאכי "כי בעל בת אל נכר".
5. ומכיון שמצאנו בפסוקים גם קנאת איש מרעהו וצריך להבין הקשר הרי ממילא נתבאר ששורש הקנאה הוא לא סתם רצון שיהיה גם לי אלא שאדם מרגיש כאילו מה שיש אצל השני גזול ממנו ואף שבד"כ לא חושב ממש במילים אלו הא חזי' שהקנאה מביאה לרוגז ושנאה כלפי זה שיש לו, ולמעלה הביאו בשם ר"צ ענבל שאדם מרגיש שזה לא צודק שלשני יש ולו אין,  ולהנ"ל זה אפי' עמוק עוד יותר מזה וכנ"ל.
6.ואולי יש לומר שהרגש הזה אינו סתם עיוות ללא שורש כי מצינו בחז"ל חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם.
 

להבין-ולהשכיל

משתמש רגיל
בר נש אמר:
למה אנחנו מקנאים בזולת? 
מובן שנרצה אותו הדבר שיש לו אבל מה טיב הרגש הזה שמופנה כלפיו?
קנאה,כמו שאר המידות שבנפש באדם אפשר לנתבה לטוב,
כפנחס קנאה, או שמא, לקנאה שמוציאה את האדם מן העולם.
יסודה של קנאה:
מחיקת החיים העצמיים והשתוקקות לחיי הזולת.
צורת חייו, מידותיו, הנהגותיו, יופיו ומזלו,
השתוקקות זו מולידה רגשות מהם לחיוב ומהם לשלילה
א' היות וחיי הזולת נמנעים ממנו, כיון שאינו משלים עם כך
מתעוררת בו סלידה כלפי האיש אשרדרכו מסבב לו כך.
ב' קנאת סופרים תרבה חכמה, כיון שדמות החכם נחקקת 
בלבבו מרבה היא לו חכמה.
ג' קנאה לכבוד שמים, כאמור מחיקת עצמו ומעמיד עצמו בצד של כבוד שמים!
ואינו חס על כבוד עצמו, וזו תולדה מרצון עמוק לדבקות בה'.
 
 

HaimL

משתמש ותיק
הקנאה האמיתית תיתכן רק באדם המאמין בבורא מצוי עליון. ומבשרי אחזה. הסיבה שאני מקנא באחרים, היא אך ורק מפני שאני מאמין שהקב"ה אוהב אותם, ולכן נתן להם מה שלא נתן לי. לו הייתי מאמין באמונה שלמה בדעות הרווחות כיום על כך שהעולם נברא מאליו, והחיים נוצרו מאליהם, אז על מה היה לי לקנא, הרי הכל מקרי ולא בגלל שמישהו הטיב איתם ולא איתי.
 

אלמוני

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אלמוני אמר:
היא באה מחוסר ההכרה בכך שהכל מן השי"ת.
נכון שאם היה מאמין באמונ"ש שהכל ממנו יתברך הוא לא היה מקנא, אבל היום שחסר לו באמונה זו עדיין יש מקום להסביר מהו הקנאה. א"כ תשובתך אינה תשובה לשאלת השואל.
כמו שכתתי כבר הקנאה היא לא דבר הניתן להסבר בשכל, זה רגש אנושי.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אלמוני אמר:
יושב אוהלים אמר:
אלמוני אמר:
היא באה מחוסר ההכרה בכך שהכל מן השי"ת.
נכון שאם היה מאמין באמונ"ש שהכל ממנו יתברך הוא לא היה מקנא, אבל היום שחסר לו באמונה זו עדיין יש מקום להסביר מהו הקנאה. א"כ תשובתך אינה תשובה לשאלת השואל.
כמו שכתתי כבר הקנאה היא לא דבר הניתן להסבר בשכל, זה רגש אנושי.
למה א"א להסביר בשכל? מה כ"כ קשה להבין בזה שאדם מרגיש נחיתות כאשר לשני יש משהו שלו אין??
 
 

אלמוני

משתמש ותיק
ולו מהסיבה הפשוטה, שבהתחשב בעובדה ששווה יותר או פחות אינו קשור ביתרונות האדם וחסרונותיו, הרי שזה לא אמור לגרום לנחיתות.
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
לפענ''ד קינאה פירושה פחד מאיבוד מעמדי העצמי (לאו דווקא בעיני הסביבה) שאם ההוא מצליח ואני לא אני מרגיש כמי שהקרקע נשמטת תחת רגלי
ולכך אמרו שאין האדם מתקנא בבנו ובתלמידו כיון ששם המעמד שלי כלפיו נשאר ברור, אמנם כתוב שזה דווקא כשהבן או התלמיד אינו מנסה לכבוש את מקומו של האב או הרב
ובסיפור מחכם ותם למוהר''ן שאשתו שאלה אותו, מפני מה אתה שמח על שהרווחת בנעליים אלו זהוב וחצי, הלוא פלוני מרויח שלושה זהובים?
ענה לה זה מעשה שלי וזה מעשה שלו ולמה לנו לדבר מאחרים והלוא לפי חשבוני אני מרויח כך וכך, ומה איכפת לי שפלוני מרויח יותר וע''י כך ניצל ממידת הקנאה וזה כהגדרתי הנ''ל,
וזה גם הסיבה שאיני מתקנא בביל גייטס כיון שאינו קשור אלי לא במציאות ולא בהשגות לעומת זה אתקנא ביותר בחברי מהשטיבל אם יום אחד יתעשר
ונ''ל שזה גם הרגש של בעל ''המקנא לאשתו'' שהנה יש כאן משהו או מישהו שתופס את מעמדי
וזה גם מ''ש מרע''ה המקנא אתה לי ופירש''י הקינאתי אתה מקנא פי' שהיה עלי לקנאות על שהם תופסים את מעמדי
וזה עומק הטעם שאומן שונא את בני אומנותו
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
קנאה נובעת מגאווה
וגאווה נובעת מקנאה
וע"ז נאמר 'סביב רשעים יתהלכון'
לכאורה לפי"ז יש לבאר ולהטעים את זה שמצינו קנאה חיובית המונעת מגאווה חיובית.
קנאת סופרים תרבה חכמה - מתוך ויגבה ליבו בדרכי ה'. 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אלמוני אמר:
ולו מהסיבה הפשוטה, שבהתחשב בעובדה ששווה יותר או פחות אינו קשור ביתרונות האדם וחסרונותיו, הרי שזה לא אמור לגרום לנחיתות.

אתה מערבב רגש עם שכל שכידוע לא לעולם הם משתלבים זה עם זה.
זה שעל פי השכל "שווה יותר או פחות אינו קשור ביתרונות האדם וחסרונותיו", ושזה "לא אמור" לגרום לנחיתות, אינו בהכרח סיבה שזה לא יגרום לרגש של נחיתות.
 

יהודה יעקבזון

משתמש ותיק
בר נש אמר:
למה אנחנו מקנאים בזולת? 
מובן שנרצה אותו הדבר שיש לו אבל מה טיב הרגש הזה שמופנה כלפיו?

הרגש מופנה כלפי עצמנו.
קנאה היא כתוצאה מהרגשת חסר.
אפשר לקחת כל סוג של קנאה ולבדוק בעצמנו, במה מקנאים, ולמה.
תמיד נגיע לחסר שקיים בנו, למשהו שאין לנו.

יש קנאת סופרים שהיא רצוי', וזה מאותו שורש, של חסר שאנו רוצים להשלים / לקנותו / להוציא לפועל.

קיצורו של דבר,
אם מקנאים במישהו, זה רקב עצמות קנאה. [בעומק, זה שנאה עצמית]
אם מקנאים במשהו, זה קנאת סופרים שהיא רצוי'.
 

אלמוני

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אלמוני אמר:
ולו מהסיבה הפשוטה, שבהתחשב בעובדה ששווה יותר או פחות אינו קשור ביתרונות האדם וחסרונותיו, הרי שזה לא אמור לגרום לנחיתות.

אתה מערבב רגש עם שכל שכידוע לא לעולם הם משתלבים זה עם זה.
זה שעל פי השכל "שווה יותר או פחות אינו קשור ביתרונות האדם וחסרונותיו", ושזה "לא אמור" לגרום לנחיתות, אינו בהכרח סיבה שזה לא יגרום לרגש של נחיתות.

אני לא מבין, זה בדיוק מה שטענתי, הוא שלא אותי מה ההבנה שבשכל שבגללה לא מקנאים. (תסתכל בהודעות לעיל.)
 

יצחק ב

משתמש ותיק
בר נש אמר:
למה אנחנו מקנאים בזולת? 
מובן שנרצה אותו הדבר שיש לו אבל מה טיב הרגש הזה שמופנה כלפיו?
לעניות דעתי שורש הענין הוא שכמעט רוב המושגים שלנו הם יחסיים ולא מוחלטים
לדוגמא, כולנו רוצים להיות מוצלחים אבל מה הכוונה להיות מוצלח?
הרי זה ברור שהמושג הצלחה הוא יחסי ומי שיחיה במקום שרוב האנשים שם במנת משכל נמוכה אצלו ההצלחה תהיה ברמה כזו 
וכן להיפך.
זאת אומרת שאנחנו רוצים משהו שהוא לא מוחלט.
ממילא כשלחברי יש יותר כסף, הוא יותר מוכשר וכו'  אז אני "באמת" פחות מוצלח.  
כי כל המושג הוא היחס ביני לבינו.
אז פלא שהוא ישנא אותו?

שורש העניין הוא הרצון לכבוד, שהוא רצון לדבר מאד ברור, ומאד מוחלט,
רק בדרך קרה משהו שקורה להמון נטיות בסיסיות,
ההגשמה של הרצון הבסיסי מתעותת, אנחנו מנסים להגשים את הרצון בכל מיני אשליות מעוותות.  
זה מידי קשה לנו להגשים את הרצון באמת.    

לעניות דעתי מי שרוצה באמת לא לקנאות צריך לצאת מהעיוות המחשבתי הזה.
לנסות לרצות רק דברים מוחלטים, להבין שאין בתוכינו שום רצון אמיתי למשהו יחסי.
לדוגמא,
כשאדם יעמיק אחר רצונו להיות מוצלח הוא ימצא שרצונו האמיתי הוא כבוד של אמת,
ופה הוא צריך לתרגם לעצמו באומץ, בעצמאות מחשבתית, את ההגשמה של הרצון,  מה הוא כבוד של אמת?
"תשואות ההמון"?  "הערצת החברה"?  "מס' 1 ב..."? וכו'
או ניצחון במאבק פנימי עמוק?  התגברות מתמדת על נטיות טבעיות? וכו'

אמונה וביטחון פ"ד י"ד
כי אמנם אין תקון המידות שולל מהאדם אהבת עצמו כי מציאות הנטיות לכבוד ולעונג היא היא מציאות חיובית בהרכב המכונה של החי הנקרא אדם
ואין שלילת הנטיות האלה בנין בנפש האדם אלא סתירת הויתו
המוסר אומר לאדם אהוב את עצמך ורכוש כבוד אבל דע לך מה אושרך עלי חלד ומה כבודך אין כבוד אלא תורה אין כבוד אלא ענווה אין כבוד אלא עזיבת הכבוד
אין אושר רק להשתחרר מנטיות טבעיות  ולהיות נכנע לה' ותורתו וכו' 
והן הן הדברים
ייש"כ
    
     
 
 
בר נש אמר:
למה אנחנו מקנאים בזולת? 
מובן שנרצה אותו הדבר שיש לו אבל מה טיב הרגש הזה שמופנה כלפיו?

זה לא פסול לרצות שיהיה גם לי מה שיש לחברי, הפסול הוא לרצות לקבל את מה שיש לחברי, שהדבר יעבור ממנו אלי - זה לא תחמוד.
אבל גם הסוג הראשון - שיהיה גם לו וגם לי - אף שאינו פסול, עדיין צריך להיות במידה ולצרכים רוחניים דווקא, וזה מה שאמרו חז"ל איזהו עשיר השמח בחלקו.
יש עוד עיניין, שכאשר אדם רואה את הטוב שיש לחבירו הוא שם לב כמה שהוא עצמו חסר, וזה גורם לו לצער ולכן הוא מתחיל לשנוא את חבירו שגרם כביכול לכל זה. כמו באיסור של לועג לרש, שאסור לאדם להכנס עם ציצית לבית הקברות, כי הוא גורם צער למתים שכבר לא יכולים לקיים מצוות. כך המבליט עצמו לפני אחרים גורם להם לצער.
 
חלק עליון תַחתִית