יום המיתה

נבשר

משתמש ותיק
מה איכא ביום המיתה? למשל בגמ' יזכיר ליצר הרע יום המיתה, מה איכא ביום יותר מהמיתה עצמה?
 

HaimL

משתמש ותיק
פסיכולוגית, הציפייה לדבר (יום המיתה) היא בדרך כלל חוויה הרבה יותר משמעותית מהדבר עצמו.
 

נבשר

משתמש ותיק
פותח הנושא
HaimL אמר:
פסיכולוגית, הציפייה לדבר (יום המיתה) היא בדרך כלל חוויה הרבה יותר משמעותית מהדבר עצמו.
מעניין ומרענן, כמו הכנה למצוה גדולה מהמצוה, אבל עדיין אני מאמין שלשון חכמים זה בדוקא.
השאלה האם יש לך מה לומר על זה.
 

אברהם משה

משתמש ותיק
נבשר אמר:
מה איכא ביום המיתה? למשל בגמ' יזכיר ליצר הרע יום המיתה, מה איכא ביום יותר מהמיתה עצמה?
פנים יפות בראשית פרק ב 
ויש לפרש עוד ביום אכלך הוא מ"ש הושע [ו, א] לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאינו, כי עיקר התשובה שיכיר גודל החטא שהוא קשה מן העונש שהוא רפואה לו, וכן המיתה שנגזר על אדם הראשון רפואה לו מן החטא, וז"ש דהע"ה [תהילים ל, ג] ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מיורדי בור, ר"ל שהשאול וירידת הבור הוא חיות הנשמה כדי שתעלה למקורה העליון שנאצלה ממנו וזש"ה [ישעיה נ, א] הן בעונותיכם נמכרתם וגו' ר"ל שהמכירה אינה בשעה שגלו מארצם אלא כבר נמכרו בשעת עונם, והגלות היא רפואה להם, וז"ש [ברכות ה א] לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר ויזכיר לו יום המיתה ולא אמר יזכיר לו המיתה, ר"ל שיזכיר לו שיום החטא הוא עיקר יום המיתה, והמיתה שבאה אח"כ היא רפואה לו, וז"ש [ב, יז] ביום אכלך ממנו מות תמות, ר"ל עיקר המיתה הוא ביום אכילה:

ועל דרך זה כתב בספרו המקנה מסכת קידושין דף ל עמוד ב 
וזהו שאמרו חז"ל שאם יתגבר עליו יצרו יזכיר לו יום המיתה שיום החטא הוא עיקר יום המיתה. 
 
 

כיסופים

משתמש חדש
נבשר אמר:
מה איכא ביום המיתה? למשל בגמ' יזכיר ליצר הרע יום המיתה, מה איכא ביום יותר מהמיתה עצמה?
שאלה יפה.
לדעתי התשובה היא שכשאדם עומד בפני נסיון התשובה ההולמת לנסיון זה שיתאר לעצמו מה תהיה דעתו על הנסיון הזה ביום המיתה, כלומר כשעומד לפני המוות, שאז הרי הוא יתחרט וירגיש שהוא עומד למות עם עבירה כזאת, וכל זה איננו שווה לו, ואת זה ינסה לחוש עכשיו.
בקיצור, יזכיר לו יום המיתה, זה לא על המות והעונשין, אלא על ההרגשה שלו עצמו ביום המוות.
 
 

תלמיד נאמן

משתמש ותיק
אברהם משה אמר:
נבשר אמר:
מה איכא ביום המיתה? למשל בגמ' יזכיר ליצר הרע יום המיתה, מה איכא ביום יותר מהמיתה עצמה?
פנים יפות בראשית פרק ב 
ויש לפרש עוד ביום אכלך הוא מ"ש הושע [ו, א] לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאינו, כי עיקר התשובה שיכיר גודל החטא שהוא קשה מן העונש שהוא רפואה לו, וכן המיתה שנגזר על אדם הראשון רפואה לו מן החטא, וז"ש דהע"ה [תהילים ל, ג] ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מיורדי בור, ר"ל שהשאול וירידת הבור הוא חיות הנשמה כדי שתעלה למקורה העליון שנאצלה ממנו וזש"ה [ישעיה נ, א] הן בעונותיכם נמכרתם וגו' ר"ל שהמכירה אינה בשעה שגלו מארצם אלא כבר נמכרו בשעת עונם, והגלות היא רפואה להם, וז"ש [ברכות ה א] לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר ויזכיר לו יום המיתה ולא אמר יזכיר לו המיתה, ר"ל שיזכיר לו שיום החטא הוא עיקר יום המיתה, והמיתה שבאה אח"כ היא רפואה לו, וז"ש [ב, יז] ביום אכלך ממנו מות תמות, ר"ל עיקר המיתה הוא ביום אכילה:

ועל דרך זה כתב בספרו המקנה מסכת קידושין דף ל עמוד ב 
וזהו שאמרו חז"ל שאם יתגבר עליו יצרו יזכיר לו יום המיתה שיום החטא הוא עיקר יום המיתה. 
 
אף שאיני כדאי, אנסה לפרש בדרך פשט.

שכשאומרים מיתה זה נשמע שאולי ימות עכשיו, ורוב אנשים לא מפחדים שעכשיו ימותו. (הגרי"ס אמר: אנשים סבורים שיש "חברה שטארבע" = "חברת נפטרים" והם סבורים שהם לא משתייכים לקבוצה הזאת).

"יום המיתה" פירושו, שכל אחד יודע שבסופו של דבר זה יגיע. ואם אדם מצליח להזכיר לעצמו את זה, הוא יכול למנוע עצמו מן העבירה.
 

בשלמא

משתמש ותיק
נבשר אמר:
מה איכא ביום המיתה? למשל בגמ' יזכיר ליצר הרע יום המיתה, מה איכא ביום יותר מהמיתה עצמה?
אולי גם על משקל הפסוק בקהלת אין שלטון ביום המות
 
HaimL אמר:
פסיכולוגית, הציפייה לדבר (יום המיתה) היא בדרך כלל חוויה הרבה יותר משמעותית מהדבר עצמו.
כמדומה כן בהגר"א על אסתר והחודש אשר נהפך
 

נבשר

משתמש ותיק
פותח הנושא
בשלמא אמר:
אולי גם על משקל הפסוק בקהלת אין שלטון ביום המות
חשבתי על זה, אבל גם שם קשה, אבל שם אפשר שמדבר על השלטון של האדם, וזה ביום המיתה האדם תופס את האפסיות, אבל כנגד יצה"ר מה יש בהזכרת היום יותר מאשר המיתה עצמה.
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
ויש לדקדק דמשמע דיזכור לו יום המיתה ודאי מועיל, והרי באמת יצוייר שגם זה אינו מועיל, וכמאמרם ז"ל על פסוק ואחריהם בפיהם ירצו סלה, אלא הענין מבואר בר"ח כי באמת אין די בהזכרה בפה ולבו בל עמו, אלא צריך לצייר נגד פניו ולבו, וידמה בנפשו כאלו מת כבר ובשרו נרקב ועצמותיו מתפזרים ונרקבים, וכאשר יצייר כזאת לפניו בעת בא אליו תאוה או כבוד אזי בודאי יתבטל הכל ממנו, כי מאחר שמצייר הוא בעיני עצמו שכבר מת זה שנתים ימים ובשרו נרקב, ושאם עומדים לפניו כל מיני תאות וחמדות אין בו הרגשה כלל או אם יכבדוהו אין פונה אליו כי אינו יודע ואינו מרגיש, אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל, ודאי דבר זה מועיל לבטל כל רע מאתו.
ע''כ מספר ערבי נחל פרשת כי תצא
 

נבשר

משתמש ותיק
פותח הנושא
נבהל להשיב אמר:
ויש לדקדק דמשמע דיזכור לו יום המיתה ודאי מועיל, והרי באמת יצוייר שגם זה אינו מועיל, וכמאמרם ז"ל על פסוק ואחריהם בפיהם ירצו סלה, אלא הענין מבואר בר"ח כי באמת אין די בהזכרה בפה ולבו בל עמו, אלא צריך לצייר נגד פניו ולבו, וידמה בנפשו כאלו מת כבר ובשרו נרקב ועצמותיו מתפזרים ונרקבים, וכאשר יצייר כזאת לפניו בעת בא אליו תאוה או כבוד אזי בודאי יתבטל הכל ממנו, כי מאחר שמצייר הוא בעיני עצמו שכבר מת זה שנתים ימים ובשרו נרקב, ושאם עומדים לפניו כל מיני תאות וחמדות אין בו הרגשה כלל או אם יכבדוהו אין פונה אליו כי אינו יודע ואינו מרגיש, אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל, ודאי דבר זה מועיל לבטל כל רע מאתו.
ע''כ מספר ערבי נחל פרשת כי תצא
יפה, ולכך?
 
 

אור זורח

משתמש ותיק
נבשר אמר:
מה איכא ביום המיתה? למשל בגמ' יזכיר ליצר הרע יום המיתה, מה איכא ביום יותר מהמיתה עצמה?


מסכתות קטנות מסכת שמחות ספר חיבוט הקבר פרק א הלכה ה
הלכה ה
אמר ר' יצחק בן פרנך כל עונותיו של אדם חקוקין לו על עצמותיו, שנאמר ותהי עונותם על עצמותם, וכל זכיותיו של אדם כתובים לו על יד ימינו, שנאמר ה' צלך על יד ימינך. ר' יהושע בן לוי אומר אין מעמידין בזכותו ובחובתו אלא בשעת פטירתו, אפילו שיחה קלה שאין בה חטא מגידים לו בשעת מיתתו, שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו, וכשמת אדם באין עליו ג' מלאכי השרת, אחד מלאך המות, ואחד סופר, ואחד שממונה עמו, אומרים לו דע כי הגיע קצך, אומר להם, עדיין לא הגיע קיצי, מיד יושב הסופר ומחשב לו ימיו ושנותיו, מיד האדם פותח את עיניו ורואה את מלאך המות, ומזדעזע ונופל על פניו. וחכמים אומרים מלאך המות ארכו מסוף העולם ועד סופו, מכף רגלו עד קדקודו כלו עינים, וכסותו אש, סכין שלו טיפות יש בו, מאחד מת, ומאחת מסריח, ומאחד פניו מוריקות, ואינו מת עד שרואה הב"ה, שנאמר כי לא יראני האדם וחי, בחייהן אינן רואין אבל בשעת מיתתן רואין אותו, לפניו יכרעו כל יורדי עפר, מיד מעיד בשר ודם על עונותיו שעשה בעולם הזה, פיו מעיד, והקב"ה חותם, שנאמר בי נשבעתי יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון, אם צדיק גמור הוא מוסר נשמתו לבעלו, ואם רשע גמור הוא מקשה ערפו ומגבר יצרו, מכאן אמרו חכמים אפילו בשעת מיתתו של רשע יצרו מתגבר עליו. ר' אלעזר בן עזריה אומר כשם שמקשה ערפו בעולם הזה, כך מקשין לו בשעה שעומד לדין, שנאמר רשע יראה וכעס שיניו יחרוק ונמס תאות רשעים תאבד.




תלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב
וכיון שבא לאויר העולם - בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ. ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו, שנאמר כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון, כי לי תכרע כל ברך - זה יום המיתה, שנאמר לפניו יכרעו כל יורדי עפר, תשבע כל לשון - זה יום הלידה, שנאמר נקי כפים ובר לבב אשר לא נשא לשוא נפשו ולא נשבע למרמה, ומה היא השבועה שמשביעין אותו - תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה - היה בעיניך כרשע. והוי יודע שהקב"ה טהור ומשרתיו טהורים, ונשמה שנתן בך טהורה היא, אם אתה משמרה בטהרה - מוטב, ואם לאו - הריני נוטלה ממך. תנא דבי ר' ישמעאל: משל לכהן שמסר תרומה לעם הארץ, ואמר לו אם אתה משמרה בטהרה - מוטב, ואם לאו - הריני שורפה לפניך.



תכרע כל ברך היינו הכנעה גדולה מאוד מאוד
 

המלבן

משתמש רגיל
נראה לי פשוט מאוד:
המיתה עצמה סאי'ז נישט געפערלאך, אז מה אם הוא מת???
כל הבעיה היא מה שקורה ביום המיתה ע"ע חיבוט הקבר וכו'.
 

לחשוב חשבונות

משתמש ותיק
נבשר אמר:
מה איכא ביום המיתה? למשל בגמ' יזכיר ליצר הרע יום המיתה, מה איכא ביום יותר מהמיתה עצמה?
איני יודע פירוש בזה מקופיא, אבל כל מי שאומר סברות, צריך ליישב ג"כ יום הגשמים ויום המעונן ועוד רבים, וכן דרך חז"ל בהרבה מקומות.
 

בית גנזי

משתמש ותיק
כתב בספר מים אדירים על האד"ז [לרמ"מ משקלוב, בתחילת הספר]: "הענין שיום המיתה הוא תכלית האדם, והוא מדריגת יחידה, תכלית השגתו בעולם הזה, [מה שיותר מזה א"א להשיג כלל], והוא בחינת מלכות של עולם העליון. והשגתו יותר ממה שהיה יכול להשיג כל ימי חיים חיותו כמ"ש תוסף רוחם וכו' [כלומר אז השגתו מה שא"א לאדם בהיותו בעוה"ז] וכמ"ש כי לא יראני האדם וחי ואמרו אבל בשעת מיתה רואה לפי ערכו. וההוא יומא כלל כל הימים שלו בסוד יום המות מיום הולדו גי' כתר מקיף הכל, [כי תמיד השגת האדם מה שמשיג הוא כלל מה שהשיג בתחילה כענין יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך וכמ"ש אדמ"ו ז"ל שם ע"ש]... ויום המיתה הוא כלל יום הדין דוגמת יוה"ד הגדול והנורא, ואז אפילו קלה שבקלות עושה רושם, ובפרט לצדיק גדול שצריך להשיג השגה נפלאה צריך זיכוך יותר...

[הסוגריים בספר זה - לא ברור מה מהמחבר ומה ומהבאר יצחק הגרי"א חבר].
 
חלק עליון תַחתִית