מביט מן החרכים
משתמש רגיל
האם ידוע למה נקרא האיש בשם זכר, והאם הוא מאותו לשון של זיכרון היינו רושם?
האם מישהו יודע למה האיש נקרא בשם זכר, האם יש לזה שייכות למילת זיכרון?
- Thread starter מביט מן החרכים
- תאריך התחלה
ובפרט שנשים לעולם לא שוכחות...
לשאלתך, אינני יודע, אבל ישנו אולי קשר מסוים.
כתוב בתורה זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה מִקְרָא־קֹֽדֶשׁ׃
ואיכא למ"ד (דעת הרמב"ם) שאין כשר אלא קרן הכבשים הכפוף (כלומר איל).
ואילונית היא "דוכרניתא", כלומר ע"ש האיל, הזכר שבכבשים.
אם יש קשר בין כל הנ"ל, או שזה מקרי לחלוטין, זאת אינני יודע
לשאלתך, אינני יודע, אבל ישנו אולי קשר מסוים.
כתוב בתורה זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה מִקְרָא־קֹֽדֶשׁ׃
ואיכא למ"ד (דעת הרמב"ם) שאין כשר אלא קרן הכבשים הכפוף (כלומר איל).
ואילונית היא "דוכרניתא", כלומר ע"ש האיל, הזכר שבכבשים.
אם יש קשר בין כל הנ"ל, או שזה מקרי לחלוטין, זאת אינני יודע
אם תבקשנה ככסף
משתמש ותיק
יעקב ר אמר:
איפכא מסתברא כמו שנראה בחוש שהנשים זוכרות יותר
כמעיין המתגבר
משתמש ותיק
יעקב ר אמר:
HaimL אמר:
כשנקבה תקרא על שם רמת הזיכרון שיש לה בראשה אף הזכר יקרא על שם זה, אבל נקבה הוא על מבנה גופה וה''ה לזכר, קודם כל הפשט, וכעת תדרשו על דרש הדרש והסוד מה שתרצו.
מביט מן החרכים אמר:
תלמוד בבלי מסכת נדה דף לא עמוד ב
ואמר רבי יצחק אמר רבי אמי: כיון שבא זכר בעולם - בא שלום בעולם, שנאמר שלחו כר מושל ארץ זכר - זה כר. ואמר ר' יצחק דבי רבי אמי: בא זכר בעולם - בא ככרו בידו, זכר - זה כר, דכתיב ויכרה להם כירה גדולה נקבה - אין עמה כלום, נקבה - נקייה באה, עד דאמרה מזוני לא יהבי לה, דכתיב נקבה שכרך עלי ואתנה.
פירוש המילה זיכרון - אינו רישום מידע באיזה שהוא מאגר, כמו שמקובל לומר היום.
אנחנו מזכירים לקב"ה את מעשה העקדה, וכי זה נשכח מהקב"ה ח"ו ואנחנו צריכים להכניס לו את המידע? והלא אין שכחה לפני כיסא כבודו.
דבר שנזכר, פירושו של דבר שהוא משפיע על המציאות כיום מתוך הוויתו בעבר. המובן הכי בסיסי של זה זה קודם כל שהוא קיים באיזה שהוא מקום ולא נשכח בתהום הנשייה (מה שלא יכול להיות אצל הקב"ה שאין דבר שיישכח וייעלם ממנו לגמרי), אבל עיקר הזיכרון איננו עצם הימצאותו, אלא הפעילות וההשפעה שלו על ההווה, שהוא ניצב כל רגע לנגד עינינו ומעצב את התנהגותנו.
כך אנחנו מזכירים לפני הקב"ה את מעשה העקדה, לא בגלל שהקב"ה שכח ממנו חלילה, אלא כי אנחנו רוצים להציבו לפני הקב"ה בקדמת הבמה, שהקב"ה ינהג ע"פ זיכרון זה, והם ידריכו את התנהגותו, ולא שח"ו התנהגויות אחרות שנהגנו בזמנים אחרים ישפיעו על ההתנהגות עמנו.
(זה דומה יותר לאמא שאומרת לבן שלה כיצד תזכור לחזור הביתה עוד שעה, שהיא אינה חוששת שהמידע הזה ייעלם ממוחו בעוד שעה, ברור שאם נשאל אותו כמה זמן אמא אמרה לך להיות בחצר הוא יאמר שעה, אבל יש חשש שהמידע הזה לא יעמוד מול עיניו באותו הרגע, ומרוב שקיעותו במשחק המידע לא יעמוד לפניו ולא ינחה את מעשיו).
ולכן הזכר, שמהותו השפעה ועיצוב דרכי הנקבה, נקרא כן, לעומת הנקבה, שהיא כמו המציאות המושפעת מהעבר המופשט.
אנחנו מזכירים לקב"ה את מעשה העקדה, וכי זה נשכח מהקב"ה ח"ו ואנחנו צריכים להכניס לו את המידע? והלא אין שכחה לפני כיסא כבודו.
דבר שנזכר, פירושו של דבר שהוא משפיע על המציאות כיום מתוך הוויתו בעבר. המובן הכי בסיסי של זה זה קודם כל שהוא קיים באיזה שהוא מקום ולא נשכח בתהום הנשייה (מה שלא יכול להיות אצל הקב"ה שאין דבר שיישכח וייעלם ממנו לגמרי), אבל עיקר הזיכרון איננו עצם הימצאותו, אלא הפעילות וההשפעה שלו על ההווה, שהוא ניצב כל רגע לנגד עינינו ומעצב את התנהגותנו.
כך אנחנו מזכירים לפני הקב"ה את מעשה העקדה, לא בגלל שהקב"ה שכח ממנו חלילה, אלא כי אנחנו רוצים להציבו לפני הקב"ה בקדמת הבמה, שהקב"ה ינהג ע"פ זיכרון זה, והם ידריכו את התנהגותו, ולא שח"ו התנהגויות אחרות שנהגנו בזמנים אחרים ישפיעו על ההתנהגות עמנו.
(זה דומה יותר לאמא שאומרת לבן שלה כיצד תזכור לחזור הביתה עוד שעה, שהיא אינה חוששת שהמידע הזה ייעלם ממוחו בעוד שעה, ברור שאם נשאל אותו כמה זמן אמא אמרה לך להיות בחצר הוא יאמר שעה, אבל יש חשש שהמידע הזה לא יעמוד מול עיניו באותו הרגע, ומרוב שקיעותו במשחק המידע לא יעמוד לפניו ולא ינחה את מעשיו).
ולכן הזכר, שמהותו השפעה ועיצוב דרכי הנקבה, נקרא כן, לעומת הנקבה, שהיא כמו המציאות המושפעת מהעבר המופשט.
חייל של הרבי
משתמש ותיק
אם תבקשנה ככסף אמר:
לכאורה לאישה יש יותר זיכרון חזותי ורגשי.
והגברים יותר זוכרים פרטיים שכליים
כלומר האישה תזכור מה היא לבשה ואיך היא הרגישה באירוע מסויים,
והגבר יותר יזכור את הדיונים שניהל באותו אירוע וכו'
אור זורח אמר:
דבר ראשון
אולי יש שלא ראו את הגמ' הזאת שהבאתי כבר למעלה שמבואר כאן הכל ואין צריך לחפש חידוש פירוש
דבר שני
זכר אין לו שום קשר כלל וכלל לזיכרון
גם משום שהיה צריך לקרוא לו זיכר (עמלק) ולא זכר
כי הכרית כל זכר
זכר ולא זיכר
הרי לנו גמרא מפורשת שאין קשר בין זכר לזיכר
זיכר זה זיכרון ולא זכר
אם תבקשנה ככסף
משתמש ותיק
נכון ויוצא שמייחסים את הזיכרון לגבר מאחר שזוכר הפרטים החשוביםחייל של הרבי אמר:
ואת השכחה לאשה מאחר ששוכחת אותם
הכתב והקבלה בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק כז:
זכר שם תואר לאיש בעבור אותו האבר אשר ממשלת הזכרון בו אף שלא מדעת משא"כ ביתר איברי הגוף, כ"כ המפרשים, ואין דעתי נוחה בהנחת זו בשם זכר ונקבה להיותם עיקר בהוראת האדם הנכבד, לכן נ"ל שהבן יקרא זכר ע"ש זכר האבות הנשאר לעולם ע"י תולדת בנו, כי הבן בונה את בית אבותיו אחריהם, הוא יורש נחלתם ושמם וזכרם בנחלתם לעולם תהיה, וגם אם ישא אשה שאינה ממשפחת אבותיו הבן הולך אחר האב, כי משפחת אב לבד נקראת משפחה, אם הוא כהן לוי או ישראלי, וע"י כן לא ימחה שם אבותיו מנחלתם ומתולדתם, ולעולם לא יכרת שמם וזכרם, הנה לסבה זו הונח על הבן שם זכר, להיותו מיועד להעמיד זכרון מולידיו לדור דור, ובעבור שהבן קם תחת אביו לשלוט בנכסיו נקרא הבן ג"כ נין לשון שר ושליט כמ"ש רש"י (משלי כ"ט, תהלים ע"ב), אמנם הבת אינה מיועדת לקיים זכר ושם אבותיה, לא בתולדתה ולא בנחלתה, כי אין הבת יורשת, וכל מה שמכנסת לבעלה מנכסי אבותיה על שם בעלה יקראו והוא יורש אותה וכל מה שקנתה אשה קנה בעלה, וכן אם היא נשאת לאיש שאינו ממשפחת בית אבותיה לכהן או ללוי משפחת אם אינה נקראת משפחה, וכל הבנים הולכים אחר האב להיותם כהנים לוים, ומטעם זה נאמר בבת לשון העברת נחלה (במדבר כ"ד) ע"ש שהיא מעברת את הנחלה משבט לשבט, הנה מסבות כל אלה הבת היא כאילו נבדלת ונפרשת מבית אבותיה בין בתולדה בין בנחלה, וע"ש הפרישה וההבדלה הזאת הונח עליה שם נקבה, מן אשר נקבו בשמות, נקובי ראשית הגוים המתורגמים לשון פרישה (אויסגעזאנדערט) וגם ההבדל והפירוד המתילד בין חלקים המתדבקים יקרא מטעם זה בשם נקב (טרעננונג), ולזה קראו רבותינו לבית אבי האשה בשם בי נשא, מלשון נשני את כל עמלי, כי הנשים הנשואות שוכחות בית אביהן (עי' ערוך ערך נשא), הנה בבחינה זו הבת היא הפך הבן, כי הוא נשאר לעולם מאוחז ומדובק בבית אבותיו, והיא נבדלת ונפרדת ממנו. ובספר הבהיר (שבסוף ח"ר דמכדרשב"י דף י"ט) מאי טעמא אקרי נקבה, ע"ש שנקביה רחבים, ויש לה נקבים יתרים על האיש, ומאי ניהו נקבי שדים ורחם ובית קבול הולד:
זכר שם תואר לאיש בעבור אותו האבר אשר ממשלת הזכרון בו אף שלא מדעת משא"כ ביתר איברי הגוף, כ"כ המפרשים, ואין דעתי נוחה בהנחת זו בשם זכר ונקבה להיותם עיקר בהוראת האדם הנכבד, לכן נ"ל שהבן יקרא זכר ע"ש זכר האבות הנשאר לעולם ע"י תולדת בנו, כי הבן בונה את בית אבותיו אחריהם, הוא יורש נחלתם ושמם וזכרם בנחלתם לעולם תהיה, וגם אם ישא אשה שאינה ממשפחת אבותיו הבן הולך אחר האב, כי משפחת אב לבד נקראת משפחה, אם הוא כהן לוי או ישראלי, וע"י כן לא ימחה שם אבותיו מנחלתם ומתולדתם, ולעולם לא יכרת שמם וזכרם, הנה לסבה זו הונח על הבן שם זכר, להיותו מיועד להעמיד זכרון מולידיו לדור דור, ובעבור שהבן קם תחת אביו לשלוט בנכסיו נקרא הבן ג"כ נין לשון שר ושליט כמ"ש רש"י (משלי כ"ט, תהלים ע"ב), אמנם הבת אינה מיועדת לקיים זכר ושם אבותיה, לא בתולדתה ולא בנחלתה, כי אין הבת יורשת, וכל מה שמכנסת לבעלה מנכסי אבותיה על שם בעלה יקראו והוא יורש אותה וכל מה שקנתה אשה קנה בעלה, וכן אם היא נשאת לאיש שאינו ממשפחת בית אבותיה לכהן או ללוי משפחת אם אינה נקראת משפחה, וכל הבנים הולכים אחר האב להיותם כהנים לוים, ומטעם זה נאמר בבת לשון העברת נחלה (במדבר כ"ד) ע"ש שהיא מעברת את הנחלה משבט לשבט, הנה מסבות כל אלה הבת היא כאילו נבדלת ונפרשת מבית אבותיה בין בתולדה בין בנחלה, וע"ש הפרישה וההבדלה הזאת הונח עליה שם נקבה, מן אשר נקבו בשמות, נקובי ראשית הגוים המתורגמים לשון פרישה (אויסגעזאנדערט) וגם ההבדל והפירוד המתילד בין חלקים המתדבקים יקרא מטעם זה בשם נקב (טרעננונג), ולזה קראו רבותינו לבית אבי האשה בשם בי נשא, מלשון נשני את כל עמלי, כי הנשים הנשואות שוכחות בית אביהן (עי' ערוך ערך נשא), הנה בבחינה זו הבת היא הפך הבן, כי הוא נשאר לעולם מאוחז ומדובק בבית אבותיו, והיא נבדלת ונפרדת ממנו. ובספר הבהיר (שבסוף ח"ר דמכדרשב"י דף י"ט) מאי טעמא אקרי נקבה, ע"ש שנקביה רחבים, ויש לה נקבים יתרים על האיש, ומאי ניהו נקבי שדים ורחם ובית קבול הולד:
רש"ר הירש בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק כז :
"זכר" משורש "זכר", קרוב ל"סגר", "סכר". "נקבה" משורש "נקב" =קבע, יעד. הנקבה היא אפוא היעודה (כדוגמת "גזלה" משורש "גזל" ו"גנבה" משורש "גנב"). הזכר שומר בסגור לבבו כל מסורת אלהית ואנושית. מין הזכר הוא מעביר התרבות, הוא שרשרת המסורת של המין האנושי. האשה זוכה בייעודה המיוחד, שעה שהיא נלוית אל האיש ומצטרפת לשאיפותיו. באותה שעה נקבע לה תחומה, בו תתרום את תרומתה למילוי הייעוד האנושי. האיש בוחר לו את ייעודו; ואילו האשה זוכה בו עת היא נלוית אל אישה (ראה ישורון כרך ח, עמ' 529 וכו').
"זכר" משורש "זכר", קרוב ל"סגר", "סכר". "נקבה" משורש "נקב" =קבע, יעד. הנקבה היא אפוא היעודה (כדוגמת "גזלה" משורש "גזל" ו"גנבה" משורש "גנב"). הזכר שומר בסגור לבבו כל מסורת אלהית ואנושית. מין הזכר הוא מעביר התרבות, הוא שרשרת המסורת של המין האנושי. האשה זוכה בייעודה המיוחד, שעה שהיא נלוית אל האיש ומצטרפת לשאיפותיו. באותה שעה נקבע לה תחומה, בו תתרום את תרומתה למילוי הייעוד האנושי. האיש בוחר לו את ייעודו; ואילו האשה זוכה בו עת היא נלוית אל אישה (ראה ישורון כרך ח, עמ' 529 וכו').
המדובר כאן בענין כללי ולא במצוה מסוימת, כתוב בגמ' שזכירה שייכת לזכרים ושמירה שייכת לנשים, ומשום שיש היקש שכל שיש לו חיוב שמירה יש לו חיוב זכירה,אור זורח אמר:
ועוד השווה עם דברי הרמב"ן שעשה הוא אהבה ולא תעשה הוא יראה, והיינו שמצד היראה כו"ע שייכי בזה, שזה שמירה על הקיים, ועשה היינו תוספת על המציאות והוא מאהבה, וזה דבר ידוע מכוחות הנפש שהזכר שייכת לתוספת וליצירה והאשה לשמירה על הקיים.
ועוד עיין בפחד יצחק על שבת, שבשבת ביראה מורגש האהבה, ובאהבה מורגש היראה של שבת.
כמעיין המתגבר
משתמש ותיק
מה הקשר? כל האברים הבולטים הם זכר, אבל כשבאים לתת לאיש שם על מינו קובעים אותו על שם מה שמאפיין אותו כזכר ואין בנקיבה, וביחס לנקיבה הוא זכר, מה זה משנה שאר האברים, וחזה האיש והאשה מבחינה חיצונית הם שוים מלבד גודלם.HaimL אמר:
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קח עמוד אכמעיין המתגבר אמר:
כתנאי: מניין למילה שבאותו מקום - נאמר כאן ערלתו ונאמר להלן ערלתו מה להלן דבר שעושה פרי, אף כאן דבר שעושה פרי, דברי רבי יאשיה. רבי נתן אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו - מקום שניכר בין זכרות לנקבות.
כמעיין המתגבר
משתמש ותיק
קרוי על שם המראה החיצוני, וזה ברור.HaimL אמר:
אגב מה שווה רחם האשה בלא אבר הערמונית שמייצר זרע האיש?
לכך בדיוק התכוונתי, שלא ברור (לי עכ"פ), מדוע דווקא איבר חיצוני עושה רושם או זכר (אני יכול להבין את זה בהקשר דלא מעלי, אבל כמובן שאין כוונתך לזה בכלל).כמעיין המתגבר אמר:
ולשאלתך, גם הערמונית, הגיד ויתר הדברים באותו עניין אינם שווים הרבה ללא רחמה של האישה, ובדיוק משום כך לא ברור מדוע האי זכר, והאי לאו זכר.
כמעיין המתגבר
משתמש ותיק
אתה נכנס לרובד עמוק ולכן אתה מקשה, שאתה מתחיל לחשב חשבונות מה בסופו של דבר עושה רושם, ואני איש פשט שסובר אל תסתכל אלא בקנקן, השם קרוי בצורה שטחית על פי מראה חיצוני ללא חשבונות, יצור בר דעת שרואה איש ואשה ישר יקראם זכר ונקיבה, אלוהים עשה את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים.HaimL אמר: