"יום הזיכרון" לחללי הצבא - אין חיה כזאת בהלכה

[שמואל קאופמן]

כמידי שנה, שוב מגיע "יום הזיכרון". עבור ציבור החרדים לדבר ה' כשמו כן הוא: זיכרון. להזכיר לנו, "המשתמטים" מן הצבא את אלה שנהרגו בצבא.

 כמו ב"יום השואה" בו לכאורה מתאבלים על יהודים שנהרגו בידי הגרמנים, הליטאים, האוקראינים ושאר מרעין בישין, אבל באמת חוגגים את היום בו סייעו מקימי המדינה לגרמנים להיפטר משנואי נפשם, היהודים החרדים לדבר ה' כדי שבזכות דמם תקים התנועה הציונית מדינת כפירה בארץ הקודש - כך ב"יום הזיכרון" מתאבלים לכאורה על חיילים שמתו במלחמות אבל באמת עיקר החגיגה היא להראות קבל עם ועדה את החרדים שלא עומדים בצפירה. 

 נו, באמת, ישאלוני. הם לא מתאבלים על הנופלים במלחמה? כן, אענה לשואלים, הם לא באמת מתאבלים עליהם. כמו שיש גדרים לשמחה, כך יש גדרים לאבל. "לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמים...עת לבכות ועת לשחוק, עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד".
 אינני מדבר על ערבים, רוסים, אוקראינים ושאר לא יהודים שמתים במלחמות בעת שרותם בצבא מדינת "ישראל". שכל אחד יתאבל כמו מנהג עמו. אני מדבר על יהודים. ההלכה שהיא יישום התורה בחיי היום יום קובעת את הגדרים המדויקים של כל חלקי ופרטי החיים, בכללם מתי עת לבכות ומתי עת ספוד. היה לי מורה באוניברסיטה, פרופ' ישעיהו לייבוביץ' שנהג לומר: "ההיסטוריה מראה כי מי שפרש מן ההלכה - פרש מן היהדות. זו לא קביעה ערכית אלא מציאות אמפירית".

 ההלכה גם קובעת על איזה דברים מוציא יהודי עצמו מכלל ישראל והופך למומר. בהם: מחלל שבת בפרהסיא, גם אם רק לתיאבון. לא שנא אם הוא עושה זאת כי כך התחנך בבית או כי בחר לחלל שבת בפרהסיא. גם אם נלך לפי החזון איש המגדיר יהודים בימינו כ"תינוקות שנשבו" לעניין לצרפם כעשירי למנין (דומני שרוב הפוסקים של ימינו לא מסכימים אתו) - אין ספק שמנהיגי המדינה הם מומרים לעילא ולעילא. 

 לא המון העם קבע את מנהגי "יום הזיכרון", אלא מנהיגי מדינת "ישראל". מי שנותר נאמן לתורת משה שנמסרה בסיני מפי הגבורה כולל כיצד שמחים וכיצד מתאבלים - לא מפי מנהיגי מדינה זו חי, אלא על פי מנהיגי התורה. כולל מנהגי שמחה ואבלות. מתי עת לשחוק ועת רקוד ומתי עת לבכות ועת ספוד. וכיצד שמחים וכיצד מתאבלים.

 מיד במוצאי "יום הזיכרון" מתחילות חגיגות "יום העצמאות". וכיאה למדינה שקמה מתוך מרידה בתורת ישראל ורצון להיות עם ככל העמים במקום להתבדל מן הגויים - "שמחתם" מתבטאת בשתיה לשוכרה, פריצות, זימה ושאר דברי מתיקה לא כשרים. כשם שאין שמחתנו "שמחתם" - כך אין אבלנו "אבלם".

 לנו יש מנהגי אבלות מוגדרים היטב, כמו כל דבר בחיינו. אב שומר תורה ומצוות שבנו נהרג בקרב - מתאבל בדיוק כמו אב שבנו נהרג בתאונת דרכים או מת ממחלה, לא עלינו. מי שרוצה להחליף את תורתנו ולנהוג על פי מנהגי הגויים, עומד דום בצפירה או שאר מנהגים שבדו מלבם או חיקו את הגויים. מי שנשאר נאמן לתורת ה' - נוהג מנהגי אבלות כמו שמכתיבה ההלכה, בדיוק כשם שהוא נוהג בשבת כפי שמכתיבה ההלכה.

 יכול להיות אפילו שמי שמתאבל כמנהגי מדינת "ישראל" לא רק שאינו באמת מתאבל - אלא גם מסייע להעביר את העם היהודי על דעתו ודתו. ייתכן והגדרת מומר אין כאן, אבל גם זה לא מובן מאליו. אם הוא עושה זאת לא לתיאבון אלא משום שאינו מאמין יותר בדיני אבלות שנקבעו בהלכה - יכול להיות שהוא עובר במזיד על אחת ממצוות התורה וממילא הוא כן מומר. בשעת שמד צריך למסור את הנפש אפילו על מנהג של שריכת נעל שמאל תחילה. ומי יימר שמדינת "ישראל" אינה מדינת שמד? הקהילות השלמות של יהודי אסיה ואפריקה שהועברו לשמד ע"י מנהיגי מדינת "ישראל" והפכו למחללי שבת בפרהסיא?

 אז כשם שיהודי חרד לדבר ה' לא שותה לשכרה ולא מתנהג בפריצות וזימה כדי לחגוג את יום העצמאות - כך אינו מתאבל כדרך שנקבעה ע"י מנהיגי מדינת שמד זו. ולא רק שאינו עושה זאת מרצון, אלא הוא גם מחויב להימנע מלעשות כן, גם אם כן מתחשק לו לעמוד בצפירה או לא נעים לו מפני צלמי העיתונות שעיקר "יום הזיכרון" שלהם הוא לצוד חרדים שלא עומדים בצפירה.

 עצם "יום העצמאות" אינו אלא חופש ממצוות התורה. " 'והלוחות מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות' - אל תקרא חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה". התנועה הציונית הוקמה והקימה את המדינה לצורך אחד בלבד - לנתק את עם ישראל מתורת משה. אין התורה מעתה בסיס לקיום היהדות - אלא נציונליזם וסוציאליזם ושאר איזמים. 

 יום העצמאות אינו אתחלתא דגאולה, אינו תחית העם - אלא מות העם. אל תקרא עצמאות אלא עצמות, שאין לך עבד לתאוות הבשר אלא מי שמשתחרר מעבדות ה'. עצם "יום העצמאות" הוא יום העצמות. לא תחיית המתים בו תחיינה עצמות המתים אלא מות החיים בו הופך היהודי בעצם לבשר ודם גרידא.
  

[HaimL]

לא הבנתי. למי היה מורה באוניברסיטה. לך, פותח הדיון? או שזה קטע מצוטט?

[אלי פלדמן]

הרבה פעמים אני חושב לעצמי אם מותר לחרדים לשקר, לא לדייק, להמציא חלומות, להכליל ולהסית ללא הגבלה למה כועסים כ"כ כשחילונים עושים זאת ?
דרך אגב זה קורה המון, בתקשורת הכתובה וגם כאן בפורום יש המון דמיון ומגדלים הפורחים באוויר ללא ביסוס עובדתי וללא מחויבות בסיסית להגינות

[שמואל קאופמן]

לי. נולדתי וגדלתי בבית חילוני למהדרין.

[שמואל קאופמן]

רבה פעמים אני חושב לעצמי אם מותר לחרדים לשקר, לא לדייק, להמציא חלומות, להכליל ולהסית ללא הגבלה למה כועסים כ"כ כשחילונים עושים ז

1. האם אתה יכול בבקשה לפרט היכן שיקרתי, היכן לא דייקתי, היכן, הכללתי, היכן הסתתי, היכן המצאתי חלומות?
2. למה אתה מתכוון בהגדרה "חרדים"? (אם נצא מתוך הנחה שאינך מכליל, כמו שאתה בא בטענות למי שמכליל?

[יהודי רציני]

חדש אתה כאן (או שמא ניק כפול).
אכתוב לך מעט מהרהורי בעקבות דבריך שחלקם נכונים אך חלקם לא רק שאינו נכון אלא נובע הוא במקרה הטוב מטיפשות ובמקרה הפחות טוב מרוע לב ואכזריות שטרם ראיתי!

לכתוב שעיקר יום השואה או יום הזיכרון שלהם הוא בשביל לשמוח ע"כ שגרמנים הרגו יהודים או לתפוס אותך לא עומד בצפירה?
אין שנאה ליהודים אחרים גדולה משנאתך,
לא רק חרדים מתו בשואה, מתו ששה מליון יהודים, חלקם חרדים וחלקם כבר אז לא שמרו תורה ומצוות, חלקם היו גם מתבוללים ממש.
כשהחילוני מתאבל גם אם אינו יודע כיצד נכון לעשות זאת הוא עושה את זה כי הוא בצער איום ונורא,
מתו לו קרובים, הורים, ילדים, אחים, קרובי משפחה! בשואה או במלחמה כזו או אחרת (וגם בפיגועי טרור),
אבל אצלך הוא בעצם שמח, אתה לא מתבייש לכתוב את השטויות האלה?

נכון שיש מתי מעט שונאי ישראל שמחפשים את החרדי שלא עמד בצפירה (ואגב חבל מאוד שאתה נמנה על אותם שמספקים להם את ה'צומי' הזה
וקורא לא לעמוד בצפירה,כדי שיהיה אח"כ במה להשניא את החרדים גם על הקרובים למסורת ומכבדים את תורת ישראל).
אבל רובם ככולם עסוקים בשני הימים שהזכרת באבל אמיתי ובצער על קרוביהם שמתו, גם אם שלא בדרך הנכונה.

אין קשר בין הימנעות מלהתאבל ביום הזיכרון בכל דרך שהיא או לחילופין לחגוג ביום העצמאות בכל דרך שהיא ע"י יהודים חרדים שותומ"צ,
לדברים שכתבת שהם אינם מתאבלים באמת על יקיריהם כי כמו שכבר כתבתי גם אם הם אינם עושים זאת בדרך הנכונה ודאי שרצונם להתאבל ולהצטער,
ולא לשמוח בשמחה הזויה ומשונה כדבריך.


נ.ב. גם הביטוי "אין חיה כזו בהלכה" ביטוי זול ואינו ראוי בפורום לדורשי תורה.

 

[דלפון]

. היה לי מורה באוניברסיטה, פרופ' ישעיהו לייבוביץ' שנהג לומר: "ההיסטוריה מראה כי מי שפרש מן ההלכה - פרש מן היהדות. זו לא קביעה ערכית אלא מציאות אמפירית".

אבל במדינת ישראל והופעת הציונות  זו השתנה
והמציאות לא כך אלא אפשר להשאר יהודי ללא הלכה 
וכידוע ע"ז היתה ההתנגדות העצומה של רביה"ק מסאטמאר לציונות בפרט 
בגלל נקודה זו

[HaimL]

לי. נולדתי וגדלתי בבית חילוני למהדרין.

ואת כל מה שאתה מתאר כאן באמת ראית אצל אביך ואמך? אם תאמר שכן, אני אאמין לדבריך, אבל תאמר. 
 

[אבוה דשמואל]

נ.ב. גם הביטוי "אין חיה כזו בהלכה" ביטוי זול ואינו ראוי בפורום לדורשי תורה.

 

במטו מינך, לא תבזי ארמאה באפיה.

[מתאהב על ידך]

חבר'ה תירגעו.
למה להתעלם מחלקי האמת בדברי השני ולזלזל בהכל בגלל אי אלו חלקי גוזמא?
קצת אנושיות. במטותא.

[שמואל קאופמן]

לי. נולדתי וגדלתי בבית חילוני למהדרין.

ואת כל מה שאתה מתאר כאן באמת ראית אצל אביך ואמך? אם תאמר שכן, אני אאמין לדבריך, אבל תאמר. 

כל מה שתיארתי הוא הוויית מציאות החיים במדינת "ישראל".

צריך בכל אופן להבדיל בין המון העם ובין מנהיגי המדינה. על המון העם כבר אמר החזון איש שיש להם דין תינוק שנשבה לפחות לעניין צירוף עשירי למניין. דומני שהפוסקים בזמנו לא הסכימו לכך, אבל הנקודה היא שצריך להבדיל ביניהם לבין המנהיגות. על האחרונים כבר הביא הגר"א מן הזוהר שהם מזרע ערב רב שישלטו על עם ישראל בימי עקבתא דמשיחא.

מאחר והם שולטים על התקשורת, על הזרוע השיפוטית ועל המשטרה בזרוע הביצועית - הם אשר קובעים את צביון החיים כאן. לכן, כאשר אני מגנה, למשל, את המנהגים שהנהיגו ב"יום הזיכרון" - הקביעות שלי נכונות. מפני שכך קבעו גדולי ישראל בשנים של ההשכלה והתנועה הציונית ששאבה ממנה את השקפת הרעל לגבי תורת ישראל והחרדים לדבר ה'.

אשר על כן, לא עלי אתה חולק, אלא על גדולי ישראל. ואין הבדל בין רבי יואל מסאטמר ובין החזון איש והרב מבריסק בעניין עקרוני זה. ההבדל הוא רק לגבי כיצד להתנהג לאור המצב. בעוד הרב'ה מסאטמר החליט שצריך להתבדל מהם לחלוטין כולל אי הצבעה בבחירות, הם החליטו שכן צריך להשתתף בבחירות כדי להציל מה שאפשר.

בכל אופן, בעמדה העקרונית כיצד צריך להתייחס להשכלה ולתנועה הציונית שיישמה בפועל את השקפת ההשכלה - אין מחלוקת בין כל גדולי ישראל של שנים אלו.

כאמור, לא עלי אתה חולק, אלא על החזון איש והרב מבריסק ועל כל גדולי ישראל שאחריהם.

 

[יהודי רציני]

לי. נולדתי וגדלתי בבית חילוני למהדרין.

ואת כל מה שאתה מתאר כאן באמת ראית אצל אביך ואמך? אם תאמר שכן, אני אאמין לדבריך, אבל תאמר. 

כל מה שתיארתי הוא הוויית מציאות החיים במדינת "ישראל".

צריך בכל אופן להבדיל בין המון העם ובין מנהיגי המדינה. על המון העם כבר אמר החזון איש שיש להם דין תינוק שנשבה לפחות לעניין צירוף עשירי למניין. דומני שהפוסקים בזמנו לא הסכימו לכך, אבל הנקודה היא שצריך להבדיל ביניהם לבין המנהיגות. על האחרונים כבר הביא הגר"א מן הזוהר שהם מזרע ערב רב שישלטו על עם ישראל בימי עקבתא דמשיחא.

מאחר והם שולטים על התקשורת, על הזרוע השיפוטית ועל המשטרה בזרוע הביצועית - הם אשר קובעים את צביון החיים כאן. לכן, כאשר אני מגנה, למשל, את המנהגים שהנהיגו ב"יום הזיכרון" - הקביעות שלי נכונות. מפני שכך קבעו גדולי ישראל בשנים של ההשכלה והתנועה הציונית ששאבה ממנה את השקפת הרעל לגבי תורת ישראל והחרדים לדבר ה'.

אשר על כן, לא עלי אתה חולק, אלא על גדולי ישראל. ואין הבדל בין רבי יואל מסאטמר ובין החזון איש והרב מבריסק בעניין עקרוני זה. ההבדל הוא רק לגבי כיצד להתנהג לאור המצב. בעוד הרב'ה מסאטמר החליט שצריך להתבדל מהם לחלוטין כולל אי הצבעה בבחירות, הם החליטו שכן צריך להשתתף בבחירות כדי להציל מה שאפשר.

בכל אופן, בעמדה העקרונית כיצד צריך להתייחס להשכלה ולתנועה הציונית שיישמה בפועל את השקפת ההשכלה - אין מחלוקת בין כל גדולי ישראל של שנים אלו.

כאמור, לא עלי אתה חולק, אלא על החזון איש והרב מבריסק ועל כל גדולי ישראל שאחריהם.

כמו שכבר כתבתי לעיל אין שום קשר בין הנהגת גדו"י שציינת ביחס לימים אלו או למדינה הציונית או לציונים,
לבין השקרים והשטויות שכתבת בענין השמחה של יהודים שאינם שומת"צ ביום הזיכרון או השואה.
 

[HaimL]

לי. נולדתי וגדלתי בבית חילוני למהדרין.

ואת כל מה שאתה מתאר כאן באמת ראית אצל אביך ואמך? אם תאמר שכן, אני אאמין לדבריך, אבל תאמר. 

כל מה שתיארתי הוא הוויית מציאות החיים במדינת "ישראל".

כאמור, לא עלי אתה חולק, אלא על החזון איש והרב מבריסק ועל כל גדולי ישראל שאחריהם.

אני עדיין לא חלקתי עליך (וממילא, לא על מרנן גדול"י) בכלום. אני רק שאלתי שאלה.

האם ביום השואה, אביך אמר לאמך "טוב שנהרגו שישה מיליונים, בגלל זה יש לנו מדינה יהודית ודמוקרטית", ואימך הביעה הסכמה נלהבת?

האם ביום הזיכרון, מורה שלך אמר "טוב שהיו מלחמות ונהרגו חיילים, ככה נוצרה לכידות חברתית הנובעת משותפות גורל"?

האם ביום ירושלים, איזה מדריך שלך אמר ש"זה מעולה שהכניסו צנחנים לגבעת התחמושת, במקום פשוט להקיף אותה, ולתת לליגיונרים הירדנים לזחול החוצה כשנמאס להם, כי ככה יוצרים מורשת קרב לדורי דורות"
?
 

[שאר לעמו]

הרבה פעמים אני חושב לעצמי אם מותר לחרדים לשקר, לא לדייק, להמציא חלומות, להכליל ולהסית ללא הגבלה למה כועסים כ"כ כשחילונים עושים זאת ?
דרך אגב זה קורה המון, בתקשורת הכתובה וגם כאן בפורום יש המון דמיון ומגדלים הפורחים באוויר ללא ביסוס עובדתי וללא מחויבות בסיסית להגינות

הבעיה היא כשתמיד מחפשים את הבעייתיות של החרדים, במקום של החילונים 'שארי הרוח והדעת', לא יודע אם זה מזוכיזם או רפיסות ונמיכות רוח.
כמו השמאלנים שמחפשים תמיד את האומללות של הערבים..

[שאר לעמו]

ואת כל מה שאתה מתאר כאן באמת ראית אצל אביך ואמך? אם תאמר שכן, אני אאמין לדבריך, אבל תאמר. 

כל מה שתיארתי הוא הוויית מציאות החיים במדינת "ישראל".

כאמור, לא עלי אתה חולק, אלא על החזון איש והרב מבריסק ועל כל גדולי ישראל שאחריהם.

אני עדיין לא חלקתי עליך (וממילא, לא על מרנן גדול"י) בכלום. אני רק שאלתי שאלה.

האם ביום השואה, אביך אמר לאמך "טוב שנהרגו שישה מיליונים, בגלל זה יש לנו מדינה יהודית ודמוקרטית", ואימך הביעה הסכמה נלהבת?

האם ביום הזיכרון, מורה שלך אמר "טוב שהיו מלחמות ונהרגו חיילים, ככה נוצרה לכידות חברתית הנובעת משותפות גורל"?

האם ביום ירושלים, איזה מדריך שלך אמר ש"זה מעולה שהכניסו צנחנים לגבעת התחמושת, במקום פשוט להקיף אותה, ולתת לליגיונרים הירדנים לזחול החוצה כשנמאס להם, כי ככה יוצרים מורשת קרב לדורי דורות"
?

אביו לא אמר. מנהיגי הציונות אמרו. ואם תימצי לומר אילו היום היתה להם אותה דילמה, ובאפשרותם היה להתנהג כמו אז - היו עושים אותו דבר! אכן כן! לא רק מהשמאל, אלא גם מהימין!

מי משתמש במשפט כי במותם ציוו לנו את החיים..

מי שלח עולים חדשים מכל גווני היהדות כולל חרדים חסידיים ישר מהאוניה לקרב למות ללא ידע מינימלי בלחימה??
 

[יהודי רציני]

שאר לעמו, חיכינו לך, כמו תמיד הגיגים מחכימי דעת...

[שאר לעמו]

אתה הכל, חוץ... מ'יהודי רציני'

[אבי חי]

לי. נולדתי וגדלתי בבית חילוני למהדרין.

אשריך שזכית לאור האמת!
ראוי להערצה ולקנאה!


(סליחה על התגובה שאינה שייכת לנידון, לא התאפקתי..)
 

[HaimL]

 

אביו לא אמר. מנהיגי הציונות אמרו. ואם תימצי לומר אילו היום היתה להם אותה דילמה, ובאפשרותם היה להתנהג כמו אז - היו עושים אותו דבר! אכן כן! לא רק מהשמאל, אלא גם מהימין!

מי אמר כי במותם ציוו לנו את החיים..

מי שלח עולים חדשים מכל גווני היהדות כולל חרדים חסידיים ישר מהאוניה לקרב למות ללא ידע מינימלי בלחימה??

אני לא אתפלא אם מנהיגי הציונות אכן אמרו דבר כזה. לא בגלל שאני חושב שהם היו מרושעים באופן מיוחד, אבל כן, אידיאולוגיה לפעמים מכתיבה התנהגות פחות אנושית, ויותר חדורת מטרה. גם להרביץ לילד קטן עם חגורה זאת התנהגות לא אנושית, ודורות של מלמדים חדורי אידיאולוגיה חינוכית עשו את זה.

אבל אני לא מדבר על מנהיגי הציונות, אני מדבר על עם ישראל הרגיל והפשוט. מעולם לא נתקלתי במישהו שלא היה עצוב בימי הזיכרון והשואה. וגם אם באמת מנהיגי הציונות חטאו במה שמאשימים אותם, אני יכול להיות בטוח שמאושרים הם לא היו.

במותם ציוו לנו את החיים זה ביטוי נחמה, שלא מאוד שונה מאשר הביטוי הציורי, וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק
 

[אין חכמה]

גם להרביץ לילד קטן עם חגורה זאת התנהגות לא אנושית, ודורות של מלמדים חדורי אידיאולוגיה חינוכית עשו את זה.

אתה מתכוון לשלילה או לחיוב ?
כי מה שהביא שלמה לחיוב הוא כנראה התנהגות חיובית
[ולדעתי ממילא אנושית]

[חייל של הרבי]

.

 כמו ב"יום השואה" בו לכאורה מתאבלים על יהודים שנהרגו בידי הגרמנים, הליטאים, האוקראינים ושאר מרעין בישין, אבל באמת חוגגים את היום בו סייעו מקימי המדינה לגרמנים להיפטר משנואי נפשם, היהודים החרדים לדבר ה' כדי שבזכות דמם תקים התנועה הציונית מדינת כפירה בארץ הקודש - כך ב"יום הזיכרון" מתאבלים לכאורה על חיילים שמתו במלחמות אבל באמת עיקר החגיגה היא להראות קבל עם ועדה את החרדים שלא עומדים בצפירה. 

 

ידידי, ניכר שרצונך להבהיר מהי אבילות אמיתית ע"פ תורה, ולאפוקי מהאבילות שאינה מועילה.
אבל שורות אלו (שאותן אני מצטט) הן מוגזמות לחלוטין. עוד לא הבנתי אם התכוונת לזה כפשוטו, אבל זה פשוט לא נכון.
הדת"ל והלא-דתיים, ביום השואה וביום הזיכרון, עצובים מאוד על ההרוגים והנרצחים, ורוחשים להם הרבה כבוד, על ידי סגירת חנויות, אי שמיעת מוסיקה קצבית, עמידה בצפירה וכו' וכו'.

וכמעט אף אחד מהם (מלבד בודדים ממש. כמה עשרות בכל המדינה) לא מחפש לבדוק מה החרדים עושים ביום זה.
רק כשאיזה עיתונאי הולך למאה שערים ומצלם את נטורי קרתא בזים לצפירה, אז אכן הציבור הכללי מאוד כועס על זה, ואני מבין למה.
הם בהחלט טועים בשיטת האבילות, ביום האבילות, הם גם טועים לחשוב שצריך להתאבל דווקא על נרצחי השואה והרוגי צה"ל, ולא על נרצחי האינקוויזיציה ופרעות ת"ח ות"ט וכו'. זה בהחלט מוטעה וחמור מאוד.

אבל הם באמת עצובים בימים האלו ולא מחפשים מלחמות.
 

[שאר לעמו]

 

אביו לא אמר. מנהיגי הציונות אמרו. ואם תימצי לומר אילו היום היתה להם אותה דילמה, ובאפשרותם היה להתנהג כמו אז - היו עושים אותו דבר! אכן כן! לא רק מהשמאל, אלא גם מהימין!

מי אמר כי במותם ציוו לנו את החיים..

מי שלח עולים חדשים מכל גווני היהדות כולל חרדים חסידיים ישר מהאוניה לקרב למות ללא ידע מינימלי בלחימה??

אני לא אתפלא אם מנהיגי הציונות אכן אמרו דבר כזה. לא בגלל שאני חושב שהם היו מרושעים באופן מיוחד, אבל כן, אידיאולוגיה לפעמים מכתיבה התנהגות פחות אנושית, ויותר חדורת מטרה. גם להרביץ לילד קטן עם חגורה זאת התנהגות לא אנושית, ודורות של מלמדים חדורי אידיאולוגיה חינוכית עשו את זה.

אבל אני לא מדבר על מנהיגי הציונות, אני מדבר על עם ישראל הרגיל והפשוט. מעולם לא נתקלתי במישהו שלא היה עצוב בימי הזיכרון והשואה. וגם אם באמת מנהיגי הציונות חטאו במה שמאשימים אותם, אני יכול להיות בטוח שמאושרים הם לא היו.

במותם ציוו לנו את החיים זה ביטוי נחמה, שלא מאוד שונה מאשר הביטוי הציורי, וחיי לרבנן ולכל ישראל שבק

כשקראתי את כל האשכול שוב ראיתי שכבר כותב המאמר הסביר זאת במפורש כדברי ועל המנהיגות ושורש הדברים היתה כוונתו. אגב הסלחנות בה נקטת שאכן אידיאולוגיה מחייבת התנהגות םחות אנושית, הינה בלתי נסלחת. כשלעצמה - וגם לנוהגים כך. ואכן הוא הריחוק והשנאה לאותם אנשים שאינם בני אנוש. ברוסיה אפשר לומר לאנשים יש תחליף לעצים ואדמה לא.. לא אצל יהודים.
אגב, הם היו מרושעים באופן מיוחד. נכון גם אצל מנהיגי מדינות גוים יש את זה. בשנאה לחרדים היו מרושעים עוד יותר. וגם כיום.

הפשוטים אכן בוכים כשנזכרים ביום שקבעו להם. כל אדם לכשיזכר בדבר עצוב יתעצב, גם אם זה באמצע חופשה..

משתמשים במשפט הזה על חיילים שהקריבו את חייהם למען החיים.
 

[HaimL]

גם להרביץ לילד קטן עם חגורה זאת התנהגות לא אנושית, ודורות של מלמדים חדורי אידיאולוגיה חינוכית עשו את זה.

אתה מתכוון לשלילה או לחיוב ?
כי מה שהביא שלמה לחיוב הוא כנראה התנהגות חיובית
[ולדעתי ממילא אנושית]

אני לא שופט שום דבר לשלילה או לחיוב. אני טוען שעל פי רוב, הנטייה האנושית היא להגן על ילדים קטנים, ולא להכאיב להם. ובכל זאת, אנשים הכאיבו לילדים קטנים, בשם האידיאל החינוכי.

אם צורם לך המשל ממלמדי התינוקות, ארגיע אותך, זה היה גם הספורט הלאומי בבתי הספר של הגויים. 

סטפן ליקוק מספר שהוא פעם רצה להראות לחבר בעל דעות ליברליות שזה לא כזה נורא לתת מלקות לילדים.
דא עקא, באותו יום, אף אחד מהילדים לא התפרע. אז ליקוק תפס את הפרחח הכיתתי, ואמר לו שהוא הולך לחטוף אחרי השיעור.
הפרחח הצטעק "על מה ולמה?", וליקוק אמר לו "שתוק! אני יודע הכל על מה שעשית..."
אחרי השיעור, ליקוק נתן לו כמה מלקות הגונות, והרגיש כמו נבלה. אבל אז הפרחח אמר לו "שמע, אדוני המורה, אני מצטער שניסיתי להיתמם מקודם, אבל אני לא מבין איך גילית את מה שעשיתי..."
 

[שמואל קאופמן]

אני עדיין לא חלקתי עליך (וממילא, לא על מרנן גדול"י) בכלום. אני רק שאלתי שאלה.

האם ביום השואה, אביך אמר לאמך "טוב שנהרגו שישה מיליונים, בגלל זה יש לנו מדינה יהודית ודמוקרטית", ואימך הביעה הסכמה נלהבת?

האם ביום הזיכרון, מורה שלך אמר "טוב שהיו מלחמות ונהרגו חיילים, ככה נוצרה לכידות חברתית הנובעת משותפות גורל"?

האם ביום ירושלים, איזה מדריך שלך אמר ש"זה מעולה שהכניסו צנחנים לגבעת התחמושת, במקום פשוט להקיף אותה, ולתת לליגיונרים הירדנים לזחול החוצה כשנמאס להם, כי ככה יוצרים מורשת קרב לדורי דורות"

אם במקום לעסוק בהבלים כמו "מה אמר אביך לאמך", תתייחס לגופו של עניין - יהיה לי עניין לדבר אתך.

אתייחס בכל זאת לעניין הצנחנים שנהרגו בגבעת התחמושת. זו דוגמא נוספת לפשעים שבצעו ומבצעים מנהיגי המדינה, משום שאינם הולכים בדרך התורה.

ללא סנהדרין וללא אורים ותומים -אסור ליהודים לצאת למלחמה שאיננה כדי להגן על חיי יהודים. כיבוש הכותל המערבי לא היה כדי להגן על חיי יהודים. מי ששלח את הצנחנים למות כדי לכבוש את גבעת התחמושת - הוא פושע. פושע אידיאולוגי, אבל פושע. בפושע אידיאולוגי אני מתכוון במקרה זה - פאשיסט. מהות הפאשיזם: המדינה כערך עליון. מי שמקריב חיי חיילים כדי לשרת את הרעיון של המדינה כערך עליון, בין אם הוא נציונליסט איטלקי ובין אם הוא יהודי שרואה במדינה של ימינו כאתחלתא דגאולה - הוא פאשיסט. פושע אידיאולוגי.

עבודתי האחרונה לפני שהפכתי דתי, הייתה כמנהל אחד המכונים לחינוך יהודי ציוני. יצאנו הרבה לימי עיון וסמינרים כדי להכשיר עצמנו לעבודה. אחד מהם היה בצפת ובין יתר המרצים שהביאו - היה מוטה גור, מי ששלח את הצנחנים להילחם בגבעת התחמושת. הייתי אז כבר בראשית ימי כדתי, לבשתי כבר כיפה דומני. שאלתיו מדוע שלח צנחנים למות על כיבוש הכותל. הוא הסתכל בי במבט אימתני ופלט לעברי: "תיזהר, אנחנו יודעים איך לטפל באנשים כמוך". כחוקר הנושא של התנועה הציונית והעם היהודי - אני יודע בדיוק למה התכוון.

נחזור לעניינו. העובדה שאתה מבסס שאלה על הנחת יסוד שמותר בימינו לצאת למלחמה גם שלא לצורך הגנה עצמית - מראה בעליל באיזה צד של המתרס אתה ניצב. בוודאי לא בצד היהודי. הביטוי המעשי של ההשקפה היהודית בנושא כמו כיבוש הכותל המערבי היא: אם אפשר להציל חיי יהודי אחד ע"י ויתור על כל ירושלים, צריך לעשות כן. אם אפשר להציל יהודי אחד ע"י כיבוש כל ממלכת ירדן, צריך לעשות כן.

זו אמנם לא שאלה מעשית, כי אי אפשר להציל חיי יהודי ע"י ויתור על ירושלים ואי אפשר להציל יהודי ע"י כיבוש ממלכת ירדן. אבל הקצנתי זאת, כדי להסביר היטב את ההשקפה התורנית.

[HaimL]

 

כשקראתי את כל האשכול שוב ראיתי שכבר כותב המאמר הסביר זאת במפורש כדברי ועל המנהיגות ושורש הדברים היתה כוונתו. אגב הסלחנות בה נקטת שאכן אידיאולוגיה מחייבת התנהגות םחות אנושית, הינה בלתי נסלחת. כשלעצמה - וגם לנוהגים כך. ואכן הוא הריחוק והשנאה לאותם אנשים שאינם בני אנוש. ברוסיה אפשר לומר לאנשים יש תחליף לעצים ואדמה לא.. לא אצל יהודים.

לא, לא. אתה טועה לחלוטין. אני לא בא לשפוט שום דבר, לא לשלילה ולא לחיוב. להיפך, אני באתי לומר שאני יכול להאמין להאשמות (ע"פ רוב מצד החרדים), שאכן הייתה התנהגות כזאת מצד המנהיגים, וההסבר הוא שזה היה משיקולי אידיאולוגיה. מי אני שאסלח או לא אסלח להם, וכי אותי הם כביכול הסכימו לרצוח?
 

[אין חכמה]

גם להרביץ לילד קטן עם חגורה זאת התנהגות לא אנושית, ודורות של מלמדים חדורי אידיאולוגיה חינוכית עשו את זה.

אתה מתכוון לשלילה או לחיוב ?
כי מה שהביא שלמה לחיוב הוא כנראה התנהגות חיובית
[ולדעתי ממילא אנושית]

אני לא שופט שום דבר לשלילה או לחיוב. אני טוען שעל פי רוב, הנטייה האנושית היא להגן על ילדים קטנים, ולא להכאיב להם. ובכל זאת, אנשים הכאיבו לילדים קטנים, בשם האידיאל החינוכי.

אם צורם לך המשל ממלמדי התינוקות, ארגיע אותך, זה היה גם הספורט הלאומי בבתי הספר של הגויים. 

כאשר הדבר נעשה כספורט הדבר אכן לא אנושי
כאשר הדבר בא לטובת הילד אין כאן תופעה לא אנושית
אדרבא החכם מכל אדם מלמדנו שהנמנע מכך שונא בנו
שונא בנו היא תופעה לא אנושית

 

[HaimL]

אני עדיין לא חלקתי עליך (וממילא, לא על מרנן גדול"י) בכלום. אני רק שאלתי שאלה.

האם ביום השואה, אביך אמר לאמך "טוב שנהרגו שישה מיליונים, בגלל זה יש לנו מדינה יהודית ודמוקרטית", ואימך הביעה הסכמה נלהבת?

האם ביום הזיכרון, מורה שלך אמר "טוב שהיו מלחמות ונהרגו חיילים, ככה נוצרה לכידות חברתית הנובעת משותפות גורל"?

האם ביום ירושלים, איזה מדריך שלך אמר ש"זה מעולה שהכניסו צנחנים לגבעת התחמושת, במקום פשוט להקיף אותה, ולתת לליגיונרים הירדנים לזחול החוצה כשנמאס להם, כי ככה יוצרים מורשת קרב לדורי דורות"

אם במקום לעסוק בהבלים כמו "מה אמר אביך לאמך", תתייחס לגופו של עניין - יהיה לי עניין לדבר אתך.

חבריקו, אתה כנראה קצת נלכדת בהתלהבות של עצמך
אני לא נוהג להתווכח עם מי שמייחס לי הבלים. כתוב בכבוד, ונדבר. אם לא, אני יודע לטפל באנשים כמוך (כלומר, אני פשוט חוסך מהם את הבל פי) 🙂
 

[יהודי רציני]

גם להרביץ לילד קטן עם חגורה זאת התנהגות לא אנושית, ודורות של מלמדים חדורי אידיאולוגיה חינוכית עשו את זה.

אתה מתכוון לשלילה או לחיוב ?
כי מה שהביא שלמה לחיוב הוא כנראה התנהגות חיובית
[ולדעתי ממילא אנושית]

בספר מעילו של שמואל על גיסו של הגרי"ש אלישיב הגאון רבי שמואל אהרן יודלביץ' מסופר כך (עמ' קלט'),

"יום אחד בא המלמד קודר וזועף עצבני בעליל ודאי אירע דבר מה אולי הקניטתו אשתו,
אולי התינוק בכה כל הלילה ולא הניח לו לישון, אולי בעל הבית מבקש לפנותו מדירתו- יתכנו סיבות רבות,
הוא נכנס לכיתה בצעד מהיר, והכריז: גיט איכטינג, קינדער היינט וועל איך זיך צו אלימענ'ס ביינער,
(הזהרו ילדים היום אטפל לעצמותיו של כל אחד היום יתעופפו מכות וסטירות)"
אירוע זה גרם לגרש"א יודלביץ' לעבור לחיידר שתחת פיקוחו של הגאון רבי אריה לוין ולימים להפוך לחתנו.

הרב Haiml ודאי התכוון לשיטת חינוך זו שהייתה מקובלת אצל רבס' רבים בדורות הקודמים,
ואם אתה חושב שזה כלול במאמרו של שלמה המלך, השם ירחם. 
 

[אין חכמה]

גם להרביץ לילד קטן עם חגורה זאת התנהגות לא אנושית, ודורות של מלמדים חדורי אידיאולוגיה חינוכית עשו את זה.

אתה מתכוון לשלילה או לחיוב ?
כי מה שהביא שלמה לחיוב הוא כנראה התנהגות חיובית
[ולדעתי ממילא אנושית]

בספר מעילו של שמואל על גיסו של הגרי"ש אלישיב הגאון רבי שמואל אהרן יודלביץ' מסופר כך (עמ' קלט'),

"יום אחד בא המלמד קודר וזועף עצבני בעליל ודאי אירע דבר מה אולי הקניטתו אשתו,
אולי התינוק בכה כל הלילה ולא הניח לו לישון, אולי בעל הבית מבקש לפנותו מדירתו- יתכנו סיבות רבות,
הוא נכנס לכיתה בצעד מהיר, והכריז: גיט איכטינג, קינדער היינט וועל איך זיך צו אלימענ'ס ביינער,
(הזהרו ילדים היום אטפל לעצמותיו של כל אחד היום יתעופפו מכות וסטירות)"
אירוע זה גרם לגרש"א יודלביץ' לעבור לחיידר שתחת פיקוחו של הגאון רבי אריה לוין ולימים להפוך לחתנו.

הרב Haiml ודאי התכוון לשיטת חינוך זו שהייתה מקובלת אצל רבס' רבים בדורות הקודמים,
ואם אתה חושב שזה כלול במאמרו של שלמה המלך, השם ירחם. 

מי אמר לך מה אני חושב?
אני חושב את מה שכתבתי
כתבתי על מה שכתב על התנהגות שמונעת מאידיאולוגיה לא מתנאי חיים קשים
שבהקשר הזה מוגדרת ע"י שלמה כאנושית

 

[HaimL]

אתה מתכוון לשלילה או לחיוב ?
כי מה שהביא שלמה לחיוב הוא כנראה התנהגות חיובית
[ולדעתי ממילא אנושית]

אני לא שופט שום דבר לשלילה או לחיוב. אני טוען שעל פי רוב, הנטייה האנושית היא להגן על ילדים קטנים, ולא להכאיב להם. ובכל זאת, אנשים הכאיבו לילדים קטנים, בשם האידיאל החינוכי.

אם צורם לך המשל ממלמדי התינוקות, ארגיע אותך, זה היה גם הספורט הלאומי בבתי הספר של הגויים. 

כאשר הדבר נעשה כספורט הדבר אכן לא אנושי
כאשר הדבר בא לטובת הילד אין כאן תופעה לא אנושית
אדרבא החכם מכל אדם מלמדנו שהנמנע מכך שונא בנו
שונא בנו היא תופעה לא אנושית

בדיוק להיפך. החכם מכל אדם מלמדנו שהחוסך שבטו, בגלל שבטבע האנושי, אדם נוטה להגן על ילדים קטנים, ולא להכאיב להם, הוא השונא בנו - ועל כן אסור לחסוך ממנו את שבטו. הפסוק הזה בדיוק אומר הפוך מדבריך (אחרת לא היה בו החידוש שבהנגדה, חוסך שבטו שונא בנו).