תלמיד נאמן אמר:
אכן היה מקום (וחובה) לארגן שתהיה אפשרות להכיר אברכים בלתי מוכרים, אבל כל זמן שזה לא מאורגן המציאות היא שרוב הר"י חוששים מלהכניס אדם שלא יודעים אם בסך הכל הוא יזרום כהוגן עם התפקיד שלו.
את החשש אני מבין לגמרי שלא לקחת חתול בשק, פשוט מוזר שתמיד (למען כבוד המיעוט אוסיף את המילה כמעט) מי שלבסוף נבחר לשמש שבטוח יזרום עם התפקיד שלו, הוא תמיד בן של, חתן של, וכדומה.
זה לא קשה לראות. יש אגרון שבו אפשר לראות איך כל הרמ"ים הם בנים או חתנים של, או בלי אגרון - אם הם תלמידים מובהקים של, ומכוח זה ניתן להם התפקיד (אם ראש הישיבה הוא ניצול שואה ערירי, ואני מדבר תיאורטי, כי איני מכיר מקרה כזה). ולגבי הסיפא זה דווקא מצויין והטענה שלי על הרישא.
ואני גם לא אומר שזה משהו פסול. אלא פשוט הופך את הישיבות למעין חצרות של משפחות (האם כשנפטר הגרנ"צ פינקל, באמת בנו הגאון רא"י פינקל שליט"א היה הכי גדול בתורה שמצאו, או"ד שיש יותר, אלא שהוא הבן ולכן יושב הוא על כיסא אביו, וכמובן הוא גאון עצום, אך סו"ס השיקול לא היה רק גדלות בתורה. וכדומה בשאר הישיבות. רק בישיבת פוניבז' כשנפתחה לא נבחרו לפי בנשק"יותם, אלא הגאון מפוניבז' בחרם לפי גדולתם בתורה ולכן הצליח, וכמו שאמר לראש ישיבת חברון שהוא יותר מצליח כי הוא בוחר את ראשי הישיבות ולא הבנות שלו).