רש"י מסכת בכורות דף ו עמוד א
סתם סוסים אדומים הן. [וכן בזכריה פרק א פסוק ח: וְאַחֲרָיו֙ סוּסִ֣ים אֲדֻמִּ֔ים שְׂרֻקִּ֖ים וּלְבָנִֽים, וכן בזכריה פרק ו פסוק ב: בַּמֶּרְכָּבָ֥ה הָרִֽאשֹׁנָ֖ה סוּסִ֣ים אֲדֻמִּ֑ים וּבַמֶּרְכָּבָ֥ה הַשֵּׁנִ֖ית סוּסִ֥ים שְׁחֹרִֽים]
רא"ש מסכת סוכה פרק ג
ואין ליתן לו סימן של יבשות הלולב שכתבתי לעיל (סימן א) הלבנת פנים לפי שהאתרוג אינו מלבין כשיבש
אלא הוא מתאדם [??] ופניו מתכרכמות לפיכך הסימן הנכון הוא בליחות:
רמב"ם הלכות פרה אדומה פרק ג הלכה ב
והצבוע אדום יש שצובעין אותו בפואה ויש שצובעין אותו בלכא ויש שצובעין אותו בתולעת
והתולעת היא הגרגרים האדומים ביותר הדומים לגרעיני החרובים [לכאורה גרעיני החרובים הם חומים]
סידור הרס"ג עמוד רלה (בתיאור הלולב)
יהא ישר לא מעוקם כלל אלא אם נתעקם לצד פניו והוא הצד הנסדק
שצבעו אדום [??].
רש"י מסכת סוכה דף לה עמוד ב
כאהינא סומקא - תמרה אדומה, ואף זה,
לאחר שנקלף נהפך לאדמומית, כדרך כל הנקלפים בפירות. [פירות הנקלפים נהפכים לכאורה לצבע חום]
בית יוסף אורח חיים סימן תרמה
ונראה דמיירו בלולבים שהם כלים באמצע בשני עלין שכל עלה מהם כפול כדרך שאר עלין שבלולב והם נקראים הוצין ולפי מה שמצא ר"י בתשובת הגאונים צריך ששני הוצין אלו יהיו דבוקים ממש בלי שום פירוד כאילו הם גוף אחד וזה דבר שאינו נמצא בארצם אבל אצלנו נמצא הרבה פעמים
כמין דבר אדום בלולב מצד פניו שהוא מחבר שני הוצים אלו ונראה כל ראש הלולב כאילו הוא עץ אחד בלי שום פירוד. [הכוונה לקורא של הלולב - שהוא לכאורה חום]
דרישה יורה דעה סימן קסב
[ב] אבל סאה חטין בדוחן וכו'. לכאורה היה נלע"ד לדקדק מדקאמר חטין בדוחן ולא נקט שאר מינים דסבירא ליה דדוחן פירושו מה שקורין ריי"ז בלשון אשכנז ולהכי נקט חטין בדוחן משום שדומה במקצת
ובפרט כשהריי"ז בקליפתו האדומה שעליו. וזהו כפירוש הערוך: [לכאורה קליפת האורז היא אדומה]
ולגבי מש"כ לעיל מן הפסוק "האדום האדום הזה" ותגובת הרב
פיילוט 0.4 שליט"א, יש לציין לדברי הרמב"ן שם שכתב: מן האדום האדום הזה - היה התבשיל מאודם מן העדשים שהיו אדומות, או
שרקחו בדברים אדומים, ועשו לא ידע מה הוא וקרא שמו אדום.