סיפור קטן
(ודי אופייני) ששמעתי בימים האחרונים - ת"ח א'
(שמו ידוע לי) פתח ישיבה ועמד בראשה כמה שנים. בשלב מסויים א' מהר"מים 'הרים ראש' וכו' וכו' ובסופו של דבר השתלט על הישיבה. לבד מהפסד הישיבה היה כאן גם הפסד כספי כבד. הר"י ראה שאין לו תקוה להציל את כספו העשוק אם לא ע"י ערכאות, וכן עשה, הגיש תביעה בערכאות. וכמובן שכרוך בזה חילול השם ומחלוקת וכו', אך מה יש לו לעשות.
מרן הגר"ח שמע מזה, והזמין את הר"י אליו [אף שלא הכירו קודם לכן],
(הר"י אמר שהוא רוצה לבא עם אשתו, שהיתה עמוק בענינים, ואכן הוזמנו שניהם), שאל הגר"ח את הר"י על איזה סכום מדובר, וכשנקב הסכום [כמה מאות אלפי דולרים] א"ל אני אתן לך את הכסף, ואתה תמשוך את התביעה, ותפנה לדרכך. וכן הוה.
סיפרה זאת הרבנית אלמנת אותו ר"י בשבעה על מרן זללה"ה, באמרה שאע"ג שהזהיר שא"א לא ידע מזה, כנראה עכשיו כבר אפשר לספר.
ומענין לענין באותו ענין - מרגלא בפומי' בשם רבו הגדול: על מי נאמרו כל הדברים הקשים בחז"ל בגנות המחלוקת, אטו ס"ד שעל הצד שאין הצדק עמו?
(נאה דורש ונאה מקיים)
האם אתה מכיר את הסיפור ממקור מוסמך?
כי אני שמעתי את הסיפור קצת אחרת, ואני לא יודע איזה גירסה נכונה.
וזה אינו אלא צד א' מהמוני הצדדים הנוראים שחסרנו, בתורה ביראה בחכמה ובהטבה. מרוב עוונינו אבדנום - נאספו מנו בחטאינו.