עיון בפיוט ברוך א'ל עליון אשר נתן מנוחה

ובכן

משתמש ותיק
הזמר הזה ידוע רבות בין האשכנזים, ואמרתי לשתף את אשר עיינתי בו ובמבנהו וצורתו.

הבית הראשון:
ברוך א'ל עליון/ אשר נתן מנוחה
לנפשנו פדיון/ משאת ואנחה
והוא ידרוש לציון/ עיר (הנדחה) [המשובחה]
עד אנה תוגיון/ נפש נאנחה
כל אחד מבחין במבנה. הבית כולל ארבע שורות, כאשר כל החלקים הראשונים שלהן מתחרזים יחד בסיומת 'יון', והחלקים השניים שלהם חרוזים בסיומת 'חה'.
מבנה קלאסי ורגיל.

הפזמון:
השומר שבת/ הבן עם הבת/
לא'ל ירצו  כמנחה על מחבת
הפזמון מתחלק לשנים, והחלק הראשון אף הוא לשנים. גם זה מבנה אופייני.

הבית השני:
רוכב בערבות/ מלך עולמים
את עמו לשבות/ אזן בנעימים
במאכלי ערבות/ במיני מטעמים
במלבושי כבוד/ זבח משפחה
מבנהו של בית זה, דומה לבית הראשון כמעט לגמרי, כשהחלקים הראשונים של ארבע השורות מתחרזים זה בזה [עם שינוי מסויים ברביעי, 'בוד' במקום 'בות', ומתחרז בצלילו הדומה והמתחלף (דטלנ"ת)], ואילו החלקים השניים של השורות מתחרזים רק בשלש הראשונות בסיומת 'מים', ואילו ברביעי חוזר להחרז עם החרוז השני שבבית הראשון, 'חה', וכנהוג בין הפייטנים.

הבית השלישי:
ואשרי כל חוכה/ לתשלומי כפל
מאת כל סוכה/ שוכן בערפל
נחלה לו יזכה/ בהר ובשפל
נחלה ומנוחה/ כשמש לו זרחה
כאן אנו פוגשים בשינוי במבנה.
בשלש השורות הראשונות, החריזה הינה כפי שהיה עד כאן, מתחלק לשני חלקי השורה.
אבל בשורה הרביעית, שני החלקים מתחרזים עם 'חה', הסיומת השנית של הבית הראשון.

הבית הרביעי:
כל שבת שבת/ כדת מחללו
הן הכשר, חבת/ קודש גורלו
ואם יצא חובת/ היום, אשרי לו
אל א'ל אדון מחוללו/ מנחה היא שלוחה
שלש השורות הראשונות הן כפי שהיו בבתים הקודמים, אולם תוך שימת החריזה שלא כפי הפיסוק הנכון.
החידוש בבית זה, הינו בעיקר בשורה הרביעית. החלק הראשון בשורה, אינו מתחרז עם החלקים הראשונים שבשורות הקודמות [כבשני הבתים הראשונים], ואף לא עם הסיומת 'חה' [כבבית השלישי], אלא מתחרז הוא עם החלקים השניים של שלש השורות הקודמות, בסיומת 'לו'. [החלק השני שבשורה מתחרז ב'חה', כמו בכל הפיוט].
לבד מאשר נפסק את החריזה בצורה הזו:
אל א'ל אדון מחוללו, מנחה/ היא שלוחה
שאז ידמה הבית הרביעי במבנהו כמו הבית השלישי, ששני חלקי השורה הרביעית מתחרזים ב'חה' [וגם כאן, תוך כדי שימת החרוז שלא כפי הפיסוק הנכון].
אלא שצורה זו דחוקה היא, לפי שאז מפצלים את חלקי השורה באופן בלתי שווה ושקול, כאשר החלק הראשון עמוס בחמש מילים, והחלק השני נושא שני מילים בלבד.

הבית החמישי:
חמדת הימים/ קראו א'לי צור
ואשרי לתמימים/ אם יהיה נצור
כתר הלומים/ על ראשו יצור
צור העולמים/ רוחו בם נחה
בבית זה אין שינוי מהבית השני במבנהו.

הבית השישי:
זכור את יום השבת לקדשו
קרנו כי גבהה נזר על ראשו
על כן יתן האדם לנפשו
ענג וגם שמחה/ בהם למשחה
בית זה חריג לגמרי ממבנה הפיוט עד כאן, כפי שניתן מיד להווכח.
שלש השורות הראשונות אינן מתחלקות בכלל לשני חלקים כפי שהיה עד כאן, ורק בסוף השורה מצוי חריזה - 'שו'.
השורה הרביעית מתחרזת בשני חלקיו בסיומת 'חה', וכפי שהיה בבית השלישי.
זהו מה שחשבתי עד לאחרונה.
עד שבא @הכהן אל הבית, ופתח אפיק נוסף:
הכהן אמר:
פיצול מילים יש גם כאן:
זָכוֹר אֶת יוֹם הַ/שַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ
קַרְנוֹ כִּי גָבְהָה/ נֵזֶר עַל רֹאֹשׁוֹ
עַל כֵּן יִתֵּן הָ/אָדָם לְנַפְשׁוֹ
עוֹנֶג וְגַם שִׂמְחָה/ בָּהֶם לְמָשְׁחָה:
כלומר, שבעצם השורות הראשונות כן מתחלקות, ויש גם חריזה בחלקים הראשונים, עם הסיומת 'הה'.
כך דומה בית זה לגמרי לבית השלישי.
אלא שחידושו של בית זה יהא בעצם צורת החריזה הזו, של פיצול מילים לשנים, דבר שכמעט אינו מצוי. [וראה עוד כאן].
לאמיתו של דבר, ספק בידי אם כיוון לכך המשורר. [לא יקשה בעיני כל כך עצם החוסר בחריזה האמצעית, אחר שיש שינויים נוספים בינות הבתים בפיוט זה. אכן, כמובן שיש לחלק בין השינויים האחרים לשינוי זה של החסרת החריזה האמצעית בשלש השורות הראשונות].

הבית השביעי:
קדש היא לכם/ שבת המלכה
אל תוך בתיכם/ להניח ברכה
בכל מושבותיכם/ לא תעשו מלאכה
בניכם ובנותיכם/ עבד וגם שפחה
בית זה דומה לגמרי לבית השני והבית החמישי.
 

ובכן

משתמש ותיק
פותח הנושא
הביאור בדבר, מדוע בחר המשורר רבינו ברוך להמיר ולהחליף מבית לבית, אינו בידי.
אבל אמרתי לומר בצחות
דהנה החריזה שבסוף השורות הינה הכרחית ונחוצה, בלעדיה לא יהא השיר שיר. ולכן הוא כדבר שהוא מדינא, ובדבר שמן הדין אין לסטות ולשנות.
לעומתה, החריזה שבחלקים הראשונים שבשורות, הינה תוספת היופי. גם בלעדיה היה השיר שיר. ולפיכך, נחשבת היא למדת חסידות.
דבר שבמדת חסידות, צריכה היא להנתן תמיד במאזנים, להשקל במשקל החסידות (כמבואר במסילת ישרים), ולכן הנהגה שבדרך כלל מדת חסידות היא, לפעמים מדת החסידות היא להמנע ממנה.
וכפי שהיה באחד מעובדי ה', אשר כיתת רגליו ושם פעמיו אל אחד מצדיקי דורו, לקבל ממנו עצה והדרכה בעבודת הבורא.
עם הגיעו, פנה אליו הצדיק: "אברך כמוך, ודאי רושם לו על גבי הנייר הנהגות ומדות חסידות. הבה ואשימה עיני עליהם".
הוציא הלז את פתקו מחיקו, ונתנו ביד הצדיק.
לקח הרב עטו בידו, ואחר כל הנהגה שרשם העובד לעצמו להשתדל לנהוג בה, כתב "ולפעמים להיפך".
כלומר, שבמדות החסידות, אין הדברים חתוכים תמיד, והרבה יש שצריך לשנות בהם.
וזהו שהורה לנו רבינו ברוך, שבחריזה שבמדת החסידות, ייתכנו שינויים, עד כדי ויתור על החריזה לגמרי [לולא דברי @הכהן. אכן גם לדבריו, שינוי יש בדבר, במה שבחר לחרוז עם פיצול תיבות].
 

אור זורח

משתמש ותיק
להרב @ובכן שליט''א
יישר כח על הדברים המאירים והמשמחים
ובודאי שכל המתבונן בדבריך יהא לו חיבור יותר לשיר הזה
וממילא יבוא על ידי כך תוספת עונג שבת בעת ישורר השיר הזה בשבת קודש
ועל כן תודתנו העמוקה

רציתי לציין שקצת שורש עניין חרוזים יש גם בשירת האזינו הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך
וכן בשירת הבאר באר חפרוה שרים כרוה נדיבי נדיבי

ולכן קצת לא הוברר לי מה שהובא באשכול על החרוזים כדלהלן

ולהיות המין הזה מהשירים מחודש בגלות והם חדשים מקרוב באו לא שערום נביאינו וחכמינו הראשונים ז"ל לכן אין לנו במקום הזה צורך לדבר מהם כי לא היתה מהם שירת הים:
 

משה-הלוי

משתמש ותיק
אור זורח אמר:
להרב @ובכן שליט''א
יישר כח על הדברים המאירים והמשמחים
ובודאי שכל המתבונן בדבריך יהא לו חיבור יותר לשיר הזה
וממילא יבוא על ידי כך תוספת עונג שבת בעת ישורר השיר הזה בשבת קודש
ועל כן תודתנו העמוקה

רציתי לציין שקצת שורש עניין חרוזים יש גם בשירת האזינו הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך
וכן בשירת הבאר באר חפרוה שרים כרוה נדיבי נדיבי

ולכן קצת לא הוברר לי מה שהובא באשכול על החרוזים כדלהלן

ולהיות המין הזה מהשירים מחודש בגלות והם חדשים מקרוב באו לא שערום נביאינו וחכמינו הראשונים ז"ל לכן אין לנו במקום הזה צורך לדבר מהם כי לא היתה מהם שירת הים:

להרב @אור זורח 
מדהים איך שאתם כל פעם, כלפעם מחמיאים.
ממש 'מי כעמך ישראל'!!
 

HaimL

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
ובכן אמר:
נחלה ומנוחה/ כשמש לו זרחה
כאן אנו פוגשים בשינוי במבנה.
אני מציע:
ובכן אמר:
פיצול מילים יש גם כאן:
נחלה ומנוחה כ -שמש לו זרחה. (הכ מנוקדת בשוא נע)
לא ייתכן, שהרי הכ"ף נקודה פת"ח, מפני שהוא צורת הידוע (או, היידוע), כלומר, כאילו כתוב כאן "כהשמש לו זרחה", היינו אותו מי שכתוב בו וַיִּֽזְרַֽח־ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ וגומר.
 
 

הכהן

משתמש ותיק
HaimL אמר:
לא ייתכן, שהרי הכ"ף נקודה פת"ח, מפני שהוא צורת הידוע (או, היידוע), כלומר, כאילו כתוב כאן "כהשמש לו זרחה", היינו אותו מי שכתוב בו וַיִּֽזְרַֽח־ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ וגומר.
יתר על כן, יותר מדויק לומר "כהשמש לו זרחה" ולא "כשמש לו זרחה" (הגרא"י נבנצל)
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
ובכן אמר:
אמרתי לשתף את אשר עיינתי במבנהו.
הבית כולל ארבע שורות, כאשר כל החלקים הראשונים שלהן מתחרזים יחד בסיומת 'יון', והחלקים השניים שלהם חרוזים בסיומת 'חה'.
סוּפֶּר! אך אם להתנסח בטרמינולוגיה המקובלת יש לנסח את הדברים כך:
הבית – בן ארבע שורות; הדלתות מתחרזות בצליל 'יוֹן', והסוגרים – בצליל 'חָה'.
 

אבי חי

משתמש ותיק
הכהן אמר:
HaimL אמר:
לא ייתכן, שהרי הכ"ף נקודה פת"ח, מפני שהוא צורת הידוע (או, היידוע), כלומר, כאילו כתוב כאן "כהשמש לו זרחה", היינו אותו מי שכתוב בו וַיִּֽזְרַֽח־ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ וגומר.
יתר על כן, יותר מדויק לומר "כהשמש לו זרחה" ולא "כשמש לו זרחה" (הגרא"י נבנצל)
וא"כ שבה הצעת רבי @פינחס רוזנצוויג וגם ניצבה: נחלה ומנוחה כ / השמש לו זרחה

(אך לענ"ד זה מוזר מאד לחרוז שוא נע עם סגול, ובכלל לחרוז בשוא נע זה תרתי דסתרי. אך איני בקי בזה)
 
 

ובכן

משתמש ותיק
פותח הנושא
פינחס רוזנצוויג אמר:
ובכן אמר:
נחלה ומנוחה/ כשמש לו זרחה
כאן אנו פוגשים בשינוי במבנה.
אני מציע:
ובכן אמר:
פיצול מילים יש גם כאן:
נחלה ומנוחה כ -שמש לו זרחה. (הכ מנוקדת בשוא נע)
הערה מענינת
אך כפי שהעירוך:
אבי חי אמר:
הכהן אמר:
יתר על כן, יותר מדויק לומר "כהשמש לו זרחה" ולא "כשמש לו זרחה" (הגרא"י נבנצל)
וא"כ שבה הצעת רבי @פינחס רוזנצוויג וגם ניצבה: נחלה ומנוחה כ / השמש לו זרחה

(אך לענ"ד זה מוזר מאד לחרוז שוא נע עם סגול, ובכלל לחרוז בשוא נע זה תרתי דסתרי. אך איני בקי בזה)
לי לכשעצמי, לא כל כך מפריע שזה כן מתחרז בצליל 'חה', שהרי להדיא כך נמצא בבית השישי, [וגם בבית הרביעי הוצע כזאת].

ברם, אמרתי להוסיף על פי דבריך, ולנקד את כ' ד'כשמש' בפתח הידיעה, ולחרזו עם הכפי"ן הסגולות, על פי מה שציינתי כאן.


 
 

ירמיה

משתמש ותיק
HaimL אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
ובכן אמר:
נחלה ומנוחה/ כשמש לו זרחה
כאן אנו פוגשים בשינוי במבנה.
אני מציע:
ובכן אמר:
פיצול מילים יש גם כאן:
נחלה ומנוחה כ -שמש לו זרחה. (הכ מנוקדת בשוא נע)
לא ייתכן, שהרי הכ"ף נקודה פת"ח, מפני שהוא צורת הידוע (או, היידוע), כלומר, כאילו כתוב כאן "כהשמש לו זרחה", היינו אותו מי שכתוב בו וַיִּֽזְרַֽח־ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ וגומר.
לענ"ד הכ"ף נקודה שו"א נע, כי כ"ף הדמיון לא קאי על השמש אלא על יעקב, וכאומר: כיעקב ששמש לו זרחה.
 
 

הכהן

משתמש ותיק
סנגורן של ישראל אמר:
לענ"ד הכ"ף נקודה שו"א נע, כי כ"ף הדמיון לא קאי על השמש אלא על יעקב, וכאומר: כיעקב ששמש לו זרחה.
לכן
הכהן אמר:
יותר מדויק לומר "כהשמש לו זרחה" ולא "כשמש לו זרחה" (הגרא"י נבנצל)
 

ובכן

משתמש ותיק
פותח הנושא
סנגורן של ישראל אמר:
לענ"ד הכ"ף נקודה שו"א נע, כי כ"ף הדמיון לא קאי על השמש אלא על יעקב, וכאומר: כיעקב ששמש לו זרחה.
ואכן, האפשרות שציינתי -
ובכן אמר:
...אמרתי להוסיף על פי דבריך, ולנקד את כ' ד'כשמש' בפתח הידיעה, ולחרזו עם הכפי"ן הסגולות, על פי מה שציינתי כאן.
דחוקה
 

ובכן

משתמש ותיק
פותח הנושא
הכהן אמר:
סנגורן של ישראל אמר:
לענ"ד הכ"ף נקודה שו"א נע, כי כ"ף הדמיון לא קאי על השמש אלא על יעקב, וכאומר: כיעקב ששמש לו זרחה.
לכן
הכהן אמר:
יותר מדויק לומר "כהשמש לו זרחה" ולא "כשמש לו זרחה" (הגרא"י נבנצל)
איני יודע מה חסר ב'כשמש לו זרחה' בכף שוואית.
מדוע צריך ליידע את השמש?
מדוע צריך לומר 'כאותו שהשמש לו זרחה', ולא מספיק 'כאותו ששמש לו זרחה'.
 
 

ובכן

משתמש ותיק
פותח הנושא
אבי חי אמר:
...לענ"ד זה מוזר מאד לחרוז שוא נע עם סגול...
יש לקחת בחשבון גם את זה, שהגיית השווא נע כסגול חטופה אינה הלכה למשה מסיני, וניתן בהחלט להגותו בצורות נוספות [בחטף פתח למשל]. יעויין בערכו בהמכלול.
 

ובכן

משתמש ותיק
פותח הנושא
עוד ניתן להאיר
שהמחבר חתם פיוטו בברכה המשולשת.
האותיות הפותחות את שבעת הבתים: 'ברוך חזק'.
התיבה הראשונה בשיר: 'ברוך'.
התיבה הראשונה בבית השני: 'רוכב', אותיות 'ברוך'.
 

ירמיה

משתמש ותיק
בשבת קודש העעל"ט עיינתי שוב בפיוט, והבחנתי שכל חרוזיו הם בני 5 תנועות, וממילא כל שורה בעלת 10 תנועות.

[חוץ מחרוז אחד בן 6 תנועות: אל א-ל אדון מחוללו'. ובזה האחרון ניתן אולי לחלק את המילה האחרונה ולחרוז את הברת מחוללו עם שלוחה, ובכך גם ליישב את השינוי הזה אל מול שאר הבתים, אך א"כ יהיה החרוז הסוגר בעל 6 תנועות. וצ"ע. וראיתי שיש גורסים 'לא-ל אדון מחוללו'.
ולפי"ז נראה גם שההצעה של הרב @פנחס רוזנצוויג לנקד את תיבת 'כשמש' בשו"א בתחילתה, מסתייעת גם מכך שלולי כן יהיה החרוז 'כשמש לו זרחה' בעל 6 תנועות.]


בית אחד יוצא מן הכלל, והוא הבית הנידון:

זכור את יום השבת לקדשו
קרנו כי גבהה נזר על ראשו
על כן יתן האדם לנפשו
ענג וגם שמחה/ בהם למשחה

שבו חוץ מהשורה השניה כל השורות בנות 9 תנועות.
וחשבתי שאולי כיון שזכינו להצעתו של הרב @הכהן -

זָכוֹר אֶת יוֹם הַ/שַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ
קַרְנוֹ כִּי גָבְהָה/ נֵזֶר עַל רֹאֹשׁוֹ
עַל כֵּן יִתֵּן הָ/אָדָם לְנַפְשׁוֹ
עוֹנֶג וְגַם שִׂמְחָה/ בָּהֶם לְמָשְׁחָה:

ניתן ליישב, שההברה המתחלקת מתיבתה עולה לכאן ולכאן, כיון שנצרכת לשני הצדדים.
ובשורה האחרונה, סיום תיבת 'שמחה' כאילו נחלק מהתיבה, לאמור 'שמח-ה'.
וממילא מכאן סיוע נוסף להצעה מקסימה זו.







 
 

המצפה לישועת ה'

משתמש ותיק
אור זורח אמר:
רציתי לציין שקצת שורש עניין חרוזים יש גם בשירת האזינו הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך
וכן בשירת הבאר באר חפרוה שרים כרוה נדיבי נדיבי

ולכן קצת לא הוברר לי מה שהובא באשכול על החרוזים כדלהלן

ולהיות המין הזה מהשירים מחודש בגלות והם חדשים מקרוב באו לא שערום נביאינו וחכמינו הראשונים ז"ל לכן אין לנו במקום הזה צורך לדבר מהם כי לא היתה מהם שירת הים:
וכן מצינו:
וְעָשִׂיתָ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו כָּכָה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֹתָכָה (שמות כ"ט ל"ה).
 

דוד אורליאן

משתמש רגיל
על הפזמון השומר שבת הבן עם הבת לקל ירצו כמנחה על המחבת, 
כבר הקשה הנאמ"ן ס"ט, וכי יש לטגן את הבן והבת על מחבת? ולכן רצה להגיה "לקל ירצו כבבת".
ואני מאד מתפלא, וכי בגלל שלא הבנת את הפיוט אתה מתקן, וכ"ש שהרי קלקל את הלשון ואת המשקל.
 

ירמיה

משתמש ותיק
דוד אורליאן אמר:
על הפזמון השומר שבת הבן עם הבת לקל ירצו כמנחה על המחבת, 
כבר הקשה הנאמ"ן ס"ט, וכי יש לטגן את הבן והבת על מחבת? ולכן רצה להגיה "לקל ירצו כבבת".
ואני מאד מתפלא, וכי בגלל שלא הבנת את הפיוט אתה מתקן, וכ"ש שהרי קלקל את הלשון ואת המשקל.
בעניות דעתי לא הבנתי כ"כ את השאלה.
השומר שבת הבן עם הבת ירצו לקל כמו שנרצית לפניו הקרבת מנחת מנחה על מחבת, הלא כן?
 
 
חלק עליון תַחתִית