יצחק אמר:
אולי אכעיס פה את ידידיי בדברים דלהלן, אבל אני מקוה שכוונתי תובן, בפרט אחרי דבריי דלעיל שניתן לעמוד מהם על ההערכה הרבה שאני רוחש ללומדי דרך הלימוד נשואת האשכול (ובעצם לכל מי שתופס את התחום שלו ברצינות ואכפתיות, והם דוגמא מצוינת לזה).
הרבה פה התרגזו על הביטוי של רבי
@יצחק ונזפו בו לדרך ארץ וכו' וטענו כנגדו שאינו ראוי לתגובה וכו' וכו'.
לדעתי, ההיפך הוא הנכון. וכי התורה לא כדאית כדי שנתקומם בשבילה? ר'
@יצחק מבטא את זה שעקרונות הלימוד שבבית מדרשו של הגרח"ג מקוממים אותו, ומבאר טעמו יפה יפה, מה לא לגיטימי בזה? מותר וחובה על כל אחד שיש בו דעת - מספיקה לכך - לגבש לעצמו עמדה, ודאי בנושא קריטי כ"כ כמו דרך הלימוד, ובדיוק כמו שעקרונות הלימוד שמבטא ר' יצחק מקוממים את הגרח"ג ובית מדרשו, כך גם להיפך, והרי הנידון כאן הוא לא ענין פרטי לא של בית מדרשו של הגרח"ג ולא של בית המדרש ממנו שואב ר' יצחק את עקרונותיו, ואין כאן ביטוי של איש כנגד איש אלא של אסכולה כנגד אסכולה, ואם האסכולה הזו רואה את האסכולה השניה כ'מקוממת', זה אסון לנסות להחניק את התחושות שלה משיקולים לא עניניים כמו כבוד התורה ודרך ארץ.
ויש כאן עוד נקודה קטנה שמענין להדגיש אותה. סביר להניח שאם ר'
@יצחק היה משתמש במילה 'מקומם אותי', שזה לא היה מקומם כ"כ את המתקוממים. אבל אני חושב שגם ההסתגננות הזו מבטאת משהו. היא מבטאת את זה שחלק מה'מקומם' הוא על זה שאסכולת הגרח"ג, ובעצם החזו"א, נתפסת - בבתי המדרש בהם מתקוממים על אותו מהלך - כמהלך שלא בכללים אוניברסליים, כזה שאי אפשר להוכיח אותו, כזה שבנוי על רגשת לב אישית ולא נשען לא על מסורת ולא על 'כללים'. כמובן שבבמד"ר זה טוענים את ההיפך, וכמו שאכן כתבו כאן לעיל, ועל זה עצמו נסוב הויכוח, ובכל אופן, הלשון בסך הכל משקפת את התחושה כמות שהיא, ואם הידידות שלנו זה עם זה תהיה מושתת על סירוס התחושות שלנו זה על זה, נשאר רדודים ודלי תוכן, חייכנים שדופים.
בשורה התחתונה, לענ"ד אין כמו התגובה של ר' יצחק כדי לתת משקל חשוב למכתב הגרח"ג. יוצאים הרבה מכתבים כאלו ואחרים על 'דרך הלימוד'. מכתב שמתקבל בשויון נפש וממשיכים הלאה - כנראה שהכותב לא אמר כאן משהו גדול, מכתב שמעורר התקוממות - יש בו כנראה תוכן.