תרומת איברים-כרטיס אדי

דידי

משתמש רגיל
התפרסם היום שלמעלה ממליון אנשים בארץ חתמו על כרטיס אדי, כרטיס המהווה הסכמה של האדם לתרומת איבריו לאחר מותו.
בציבור החרדי אינני מכיר מי שחתם על כרטיס כזה ומעולם לא שמעתי על רב שהורה או עודד לעשות זאת. 
לכאורה מדובר בהצלת חיים של ממש ובפיקוח נפש אמיתי (לפחות בחלק מהמקרים) וא"כ מדוע לא נתיר את האיסורים שעלולים להיות בדבר כזה כגון ניוול המת או הנאה מן המת כאשר בצד השני יש פיקוח נפש??
כמובן שצריך להיות פיקוח רבני צמוד בעניין קביעת המוות אך לא נראה לי שזו בעיה שא"א להתגבר עליה.....
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
דידי אמר:
התפרסם היום שלמעלה ממליון אנשים בארץ חתמו על כרטיס אדי, כרטיס המהווה הסכמה של האדם לתרומת איבריו לאחר מותו.
בציבור החרדי אינני מכיר מי שחתם על כרטיס כזה ומעולם לא שמעתי על רב שהורה או עודד לעשות זאת. 
לכאורה מדובר בהצלת חיים של ממש ובפיקוח נפש אמיתי (לפחות בחלק מהמקרים) וא"כ מדוע לא נתיר את האיסורים שעלולים להיות בדבר כזה כגון ניוול המת או הנאה מן המת כאשר בצד השני יש פיקוח נפש??
כמובן שצריך להיות פיקוח רבני צמוד בעניין קביעת המוות אך לא נראה לי שזו בעיה שא"א להתגבר עליה.....
מחקתי הודעה זו שכתבתי כאן, מחמת שהעירו לי שהיא עלולה לגרום שנאה מאחינו.
 
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
דידי אמר:
לתרומת איבריו לאחר מותו
זה הבעייה. שמי שחתם על זה, מהרגע שהרופאים קבעו שהוא מת, אפילו אם על פי ההלכה אינו מת (כגון מוות מוחי), כבר מותר לרופאים לקחת ממנו איברים. ולפי ההלכה זה רציחה ממש ואין דוחין נפש מפני נפש, אבל המונח לאחר מותו שבמסמך, מתייחס לקביעת מוות ע"י רופא.
והאיברים שכן אפשר לקחת אחרי מוות גמור הלכתי כמו קרנית וכדומה, זה לא פיקו"נ וממילא חוזר האיסור של מת שאסור בהנאה.
 

דידי

משתמש רגיל
פותח הנושא
אין חכמה אמר:
רוב ככל התרומות נעשות בזמן שה"תורם" חי לדעת הרבה מהפוסקים
ולפיכך יש כאן שאלה חמורה של רציחה
אינני מדבר מידיעה ולכן אשמח למידע מאת חכמי הפורום , אך האם אין אפשרות לתרומת איברים מאדם שמת לפי כל הדעות, הצד שעומד מנגד הוא הצלת חיים ודאית ולכן אף אם זאת שאלה חמורה של רציחה אולי אפשר למצוא תשובה לשאלה זו...
 

אין חכמה

משתמש ותיק
דידי אמר:
אין חכמה אמר:
רוב ככל התרומות נעשות בזמן שה"תורם" חי לדעת הרבה מהפוסקים
ולפיכך יש כאן שאלה חמורה של רציחה
אינני מדבר מידיעה ולכן אשמח למידע מאת חכמי הפורום , אך האם אין אפשרות לתרומת איברים מאדם שמת לפי כל הדעות, הצד שעומד מנגד הוא הצלת חיים ודאית ולכן אף אם זאת שאלה חמורה של רציחה אולי אפשר למצוא תשובה לשאלה זו...
אז התשובה היא לא
האיברים מצילי החיים תועלתם כיום רק קודם המוות הלבבי
ולהרבה פוסקים לקיחתם באותו הזמן מהווה רציחה
 
 

דבר חפץ

משתמש רגיל
אין חכמה אמר:
האיברים מצילי החיים תועלתם כיום רק קודם המוות הלבבי
רקמות אפשר גם לאחמ''כ, אך אינני יודע אם יש בהשתלתן משום פיקו''נ.
 

נחלי מים

משתמש ותיק
יש תשובה בציץ אליעזר לר אברהם סופר אברהם (לרפו"ש) שכתב קונטרס לעודד תרומות כעין אלו (אני לא זוכר אם זה היה דם או גם איברים) אך הציץ אליעזר דחה ראיותיו. אינני זוכר המראה מקום בדיוק אולי מישהו אחר יודע?

לגבי תרומת לב - יש מחלוקת בין הרב דוד פיינשטין שאחז שאביו אוסר תרומת לב - לבין גיסו הרב טנדלר שטען שהרב משה התיר.

פעם אמר לי הרב סופר אברהם שרב עובדיה התיר תרומת לב אבל המציאות שהסבירו לו לא היה נכונה.

אגב שמעתי שהיו מעשות שהיו נשים שעברו מוות מוחי - והתעברו מאח מושחת בבית חולים וילדו בזמן שהם עדיין 'מתים' ע"פ הגדרת הרופאים...
 

מהמבקשים

משתמש ותיק
למה א"א לעשות כרטיס שמותאם רק לדברים שאינם בגדר פיקו"נ או לאחר מיתה?
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
 
מהמבקשים אמר:
למה א"א לעשות כרטיס שמותאם רק לדברים שאינם בגדר פיקו"נ או לאחר מיתה?
כי המת אסור בהנאה. כל הנידון הוא שיהיה מותר מצד פיקו"נ.
 
 

דרבמדיקר

משתמש ותיק
דידי אמר:
התפרסם היום שלמעלה ממליון אנשים בארץ חתמו על כרטיס אדי, כרטיס המהווה הסכמה של האדם לתרומת איבריו לאחר מותו.
בציבור החרדי אינני מכיר מי שחתם על כרטיס כזה ומעולם לא שמעתי על רב שהורה או עודד לעשות זאת. 
לכאורה מדובר בהצלת חיים של ממש ובפיקוח נפש אמיתי (לפחות בחלק מהמקרים) וא"כ מדוע לא נתיר את האיסורים שעלולים להיות בדבר כזה כגון ניוול המת או הנאה מן המת כאשר בצד השני יש פיקוח נפש??
כמובן שצריך להיות פיקוח רבני צמוד בעניין קביעת המוות אך לא נראה לי שזו בעיה שא"א להתגבר עליה.....

https://www.adi.gov.il/%D7%94%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%AA/%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95/

היום י אדי בפיקוח רבני גם יש כרטיס שנקרא בלבבי אני חתום על שניהם ליתר ביטחון,
לגבי הטענה שאולי זה יגיע לגוי מעניין מה יאמרו על תרומת דם אולי זה יגיע לגוי וגם אם יאמרו שיש הבדל אני מעדיף את הסיכוי להציל חיים של יהודי מאשר לא לעשות כלום, וקשה רימה למת כמחט בבשר החי התוספות יום טוב הביא בשם המדרש שמואל שאין הכונה שהמת מרגיש, אלא שכל מי שדעתו נקיה יש לו להצטער עליו כשהוא חי, על הניוול שהוא יתנוול ויתבזה במיתתו ודוק
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
דרבמדיקר אמר:
דידי אמר:
התפרסם היום שלמעלה ממליון אנשים בארץ חתמו על כרטיס אדי, כרטיס המהווה הסכמה של האדם לתרומת איבריו לאחר מותו.
בציבור החרדי אינני מכיר מי שחתם על כרטיס כזה ומעולם לא שמעתי על רב שהורה או עודד לעשות זאת. 
לכאורה מדובר בהצלת חיים של ממש ובפיקוח נפש אמיתי (לפחות בחלק מהמקרים) וא"כ מדוע לא נתיר את האיסורים שעלולים להיות בדבר כזה כגון ניוול המת או הנאה מן המת כאשר בצד השני יש פיקוח נפש??
כמובן שצריך להיות פיקוח רבני צמוד בעניין קביעת המוות אך לא נראה לי שזו בעיה שא"א להתגבר עליה.....

https://www.adi.gov.il/%D7%94%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94-%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A8%D7%AA/%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95/

היום י אדי בפיקוח רבני גם יש כרטיס שנקרא בלבבי אני חתום על שניהם ליתר ביטחון,
לגבי הטענה שאולי זה יגיע לגוי מעניין מה יאמרו על תרומת דם אולי זה יגיע לגוי וגם אם יאמרו שיש הבדל אני מעדיף את הסיכוי להציל חיים של יהודי מאשר לא לעשות כלום, וקשה רימה למת כמחט בבשר החי התוספות יום טוב הביא בשם המדרש שמואל שאין הכונה שהמת מרגיש, אלא שכל מי שדעתו נקיה יש לו להצטער עליו כשהוא חי, על הניוול שהוא יתנוול ויתבזה במיתתו ודוק
אם אתה מסתמך על הממסד הרפואי שישתמשו בחתימתך רק עפ"י התנאים שהגדרת, הרי שאתה נאיבי חסר תקנה. 
 
 

שייגניסט

משתמש ותיק
גם הגרב''צ מוצפי נשאל וכתב בזה דברים חריפים בהתנגדות מוחלטת שיש בזה רציחה ואין לסמוך עליהם שיקחו את האברים רק אחרי מות מוחלט
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
בעבר הארגון של תרומות אברים פעל ללא הנחיה הלכתית כלל. ואז היה שם בוודאות מצבים של לקיחת אברים לפני המוות. שזה חשש רציחה או רציחה ממש (תלוי באיזה אברים).

באותה התקופה פעל ארגון אחר (בלבבי) שהתחייב שלא לקחת אברים אלא רק לאחר קבלת הנחיות הלכתיות ממפקחים מוסמכים. דא עקא שהם פסקו ע"פ שיטות מקילות בנושא רגע המוות.

בשנים האחרונות קיימה מועצת הרה"ר דיונים בנושא ופסקו שרגע המוות נקבע לקולא. לפי השיטות המקדימות (אני בכוונה לא נכנס לנושא. הוא ראוי לאשכול בפנ"ע). הפסק זכה לתמיכה של הרש"ל רש"מ עמאר ולאחמ"כ גם מרן הגר"ע יוסף סמך עליו את ידיו.

בעקבות כך הודיעו בארגון אדי שמי שיבקש יכול לחתום על כרטיס באופן שעל תרומת האברים שתהיה לאחר מותו יפקח משגיח מטעם הרבנות הראשית שהוכשר במיוחד לנושא. וללא אישור שלו לא יקחו אברים. זה היה מהלך רציני מאוד. כי ארגון בלבבי הודיעו שהם כבר מיותרים. והתאחדו עם אדי.

גם יצא אז מכתב בחתימת רבנים רבים (בעיקר חרדלי"ם אבל לא רק) שהם מעודדים אנשים לחתום על הכרטיס לאור ההתפתחויות בנושא.

בשטח החרדי לא היתה התעוררות רבה. מכמה סיבות.
1. המחלוקת אודות רגע המוות בעינה עומדת.
2. יש מהפוסקים לקולא שהעלו חשש שהמיכשור למדידת מצב החולה אינו מדוייק דיו לנושא חמור זה.
3. אמנם מרן הגר"ע סמך ידו בתחילה על פסק הרה"ר. אך לאחר זמן הראה פנים לחומרא (כעדות בנו הרש"ל שליט"א).

למעשה נוצר מצב מקומם. אבל אין לו שום פיתרון.
הציבור החרדי לא תורם אברים דרך אדי כי יש בזה חששות כנ"ל.
מאידך כשיש חולה מהציבור החרדי אזי באופן פרטני עפ"ר הוא בוחר להסתמך על השיטות המקילות.
כך שהציבור החרדי רק מקבל ולא תורם. וזה הרגיז רבים.

אך אין מה לעשות כנגד זה. ולא נראה באופק משהו שיכול לשנות את זה. מבחינה פרקטית או הלכתית.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
בעבר הארגון של תרומות אברים פעל ללא הנחיה הלכתית כלל. ואז היה שם בוודאות מצבים של לקיחת אברים לפני המוות. שזה חשש רציחה או רציחה ממש (תלוי באיזה אברים).

באותה התקופה פעל ארגון אחר (בלבבי) שהתחייב שלא לקחת אברים אלא רק לאחר קבלת הנחיות הלכתיות ממפקחים מוסמכים. דא עקא שהם פסקו ע"פ שיטות מקילות בנושא רגע המוות.

בשנים האחרונות קיימה מועצת הרה"ר דיונים בנושא ופסקו שרגע המוות נקבע לקולא. לפי השיטות המקדימות (אני בכוונה לא נכנס לנושא. הוא ראוי לאשכול בפנ"ע). הפסק זכה לתמיכה של הרש"ל רש"מ עמאר ולאחמ"כ גם מרן הגר"ע יוסף סמך עליו את ידיו.

בעקבות כך הודיעו בארגון אדי שמי שיבקש יכול לחתום על כרטיס באופן שעל תרומת האברים שתהיה לאחר מותו יפקח משגיח מטעם הרבנות הראשית שהוכשר במיוחד לנושא. וללא אישור שלו לא יקחו אברים. זה היה מהלך רציני מאוד. כי ארגון בלבבי הודיעו שהם כבר מיותרים. והתאחדו עם אדי.

גם יצא אז מכתב בחתימת רבנים רבים (בעיקר חרדלי"ם אבל לא רק) שהם מעודדים אנשים לחתום על הכרטיס לאור ההתפתחויות בנושא.

בשטח החרדי לא היתה התעוררות רבה. מכמה סיבות.
1. המחלוקת אודות רגע המוות בעינה עומדת.
2. יש מהפוסקים לקולא שהעלו חשש שהמיכשור למדידת מצב החולה אינו מדוייק דיו לנושא חמור זה.
3. אמנם מרן הגר"ע סמך ידו בתחילה על פסק הרה"ר. אך לאחר זמן הרבה פנים לחומרא (כעדות בנו הרש"ל שליט"א).

אני חוזר על מה שכתבתי. 
כל זה רלוונטי אם היה איזו הו''א שאפשר לסמוך עליהם ולו במעט. 
מי שלא אוכל עוף של רבנות אפילו בשעת הדחק,
האם יש צד שיסמוך בג' חמורות על מוסד רפואי שכל כולו מעוניין במטרה אחת להרבות קצירת איברים, אתמהה. 

בעבר היה ענין של חשש חילול השם,
שהחרדים מקבלים ולא נותנחם. 
מאז שהוקמה' 'מתנת חיים', לכאורה החשש הזה נמוג. 
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
מויקיפדיה

עמותת אדי
עמותה ישראלית

אׇדִי - עמותה לקידום השתלות בישראל ע"ש אהוד בן דרור (ע"ר), היא עמותה ישראלית לעידוד תרומת איברים בישראל. העמותה היא חלק מהמרכז הלאומי להשתלות איברים של משרד הבריאות הישראלי, ומנהלת מאגר מידע ממוחשב של תושבי מדינת ישראל שהצהירו שהם מוכנים לתרום איברים אחרי מותם. נכון למרץ 2021, רשומים במאגר העמותה קצת פחות מ-14% מכלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל (כ-975,000) איש. נתון כזה נחשב לכישלון יחסי עקב העובדה שמדובר באחוז נמוך משמעותית מהממוצע במדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (בספרד, למשל, חתומים כ-70% מהאוכלוסייה).

עובדות מהירות: פעילות, מדינה ...
יסוד העמותה
העמותה נוסדה ב-30 באוקטובר 1978 על ידי שמואל ודבורה בן דרור, לזכרו של בנם, אהוד (אׇדִי) בן דרור. בן דרור נפטר זמן קצר לאחר השתלת כליה, עקב סיבוכים שנבעו מכך שהמתין זמן רב לתרומה.

במהלך תקופת הטיפולים שעבר אהוד בן דרור, בה המתין למציאת תורם מתאים עבורו, שוחח רבות עם הוריו וחבריו ודיבר על הצורך להעלות את המודעות לחשיבות תרומת האיברים, מתוך זה הועלה הרעיון על ידי אדי להחתים אנשים על כרטיס המעיד על רצונם לתרום את אבריהם לאחר מותם.

חבריו והוריו של אדי ראו ברעיון שהעלה על תרומת איברים את צוואתו, באוקטובר 1978 הוקמה אגודת אדי אשר יצרה מהפך בכל נושא תרומת האיברים והעלתה במודעות הציבור את חשיבותו של תרומת האיברים בארץ והחלה בהחתמת הציבור על כרטיס התורם אדי.

כרטיס תורם
כרטיס אדי הוא כרטיס אשר מי שחותם עליו מביע את רצונו לתרום חלק מאיבריו (או רקמותיו) לאחר מותו, לשם השתלת איברים ורקמות אם צריך, בחולים. התרומה מותנית בהסכמת המשפחה, גם אם נחתם כרטיס "אדי".


כרטיס אדי הישן
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
כל תושב ישראל מעל גיל 17 רשאי לחתום על הכרטיס. החתימה אינה תלויה במצב בריאותי, אלא רק התרומה עצמה תלויה בכך.

"אדי" דואגת להנצחת זכר התורמים על ידי פעילויות שונות, בהן נטיעת עצים ב"יער אדי", תמיכה באתר הנצחה באינטרנט, ויום הוקרה למשפחות תורמי האיברים בבית הנשיא.

החל מ-2011, מחזיקי כרטיס "אדי" מקבלים קדימות מסוימת בתור לקבלת איבר להשתלה, בהתאם להנחיות ועדת ההיגוי למרכז להשתלות לפי חוק השתלת איברים, התשס"ח-2008.

בעבר התקיים כרטיס-תורם נוסף המיועד בעיקר לציבור הדתי - כרטיס תורם בלבבי של "עמותת בלבבי" על-שם בלהה הירשברג, אך החתומים עליו אינם נהנים מקדימות בתור להשתלות. אחרי הקמת עמותה זו שינתה עמותת אדי את נהליה ההלכתיים, כדי שיעמדו בסטנדרט קביעת המוות שהיה נהוג על ידי "בלבבי", וכיום כרטיס "בלבבי" אינו מתקיים עוד ועמותת "בלבבי" מחתימה דרך אתר האינטרנט שלה על כרטיס אדי. על פי אתר העמותה, ישנו קונצנזוס הלכתי רחב המתיר תרומת איברים לאחר המוות ואף רואה בה צו מוסרי עליון, אך בפועל ישנם רבנים רבים המתנגדים לתרומת איברים.

נוהל התרמה

מפכ"ל משטרת ישראל רוני אלשיך חותם על כרטיס אדי, 2016.
כאשר אדם מגיע לטיפול בבית החולים, הצוות המטפל אינו יודע האם הוא חתום על כרטיס אדי. כמו כן, על פי חוק מוות מוחי-נשימתי, אסור שהרופאים שאמורים לקבוע מוות מוחי יעסקו בהשתלות איברים. הגישה למאגר הנתונים של התורמים נתונה רק לאחות מתאמת ההשתלות של בית החולים (הנמצאת בכל מרכז רפואי המורשה לבצע השתלות איברים), וגם לה יש גישה לנתונים הללו רק לאחר שנקבע מותו של אותו אדם. זאת, על מנת שלא יינתן יחס שונה לאדם מסוים רק כי הוא הסכים לתרום איברים.

קביעת מוות מוחי נעשית רק על ידי שני רופאים ותיקים לפחות, כל אחד מהם מומחה בתחום אחר, שאינם חברי סגל במחלקה בה מאושפז החולה, ואינם עוסקים בהשתלות איברים. כמו כן, לפחות אחד מהם חייב להיות בדרגת מנהל מחלקה ומעלה. קביעת המוות המוחי מתבצעת על פי נוהל הכולל בדיקות ובדיקות עזר רבות. בכל מקרה לא קובעים מוות מוחי אם קיים ספק כלשהו שהמצב אינו כזה.

לפי הנוהל, רק לאחר שנקבע מוות מוחי האחות פונה למשפחה בבקשה לתרום את איבריו של הנפטר. גם אם נושא החולה המועמד לתרומת איברים כרטיס אדי, עדיין שמורה למשפחה זכות וטו שתמנע את קיום בקשתו לתרום את איבריו.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
מויקיפדיה בערך מוות מוחי

יחס היהדות
פוסקי ההלכה האורתודוקסים חלוקים בדעתם האם מוות מוחי נחשב מוות או לא. לדעת הסוברים שאין זה מוות, הרי שהוצאת האיברים, ואף ניתוק מכשירי החייאה, נחשב לרצח. לעומתם, אחרים רואים את המוות המוחי כמוות, אולם חלקם מפקפקים בכך שהבדיקות שהרופאים מבצעים לשם קביעתו, די בהם להתרת מעשה שבאדם חי נחשב לרצח. הנושא הזה עורר פולמוסים לא אחת, כאשר הסוגיה נידונה בציבור, בעיקר בשאלה האם ראוי לחתום על כרטיס אדי.

בתלמוד הבבלי במסכת יומא בסוגיית "מפקחין עליו את הגל", מתואר מקרה בו אם נפל על אדם גל אבנים בשבת והוא קבור תחתיהם וספק מת, מתחילים להסיר מעליו את האבנים, אם הגיעו קודם כול לחזהו וראו שלבו לא פועם וחזהו לא עולה ויורד- חייבים להמשיך להסיר מעליו את האבנים עד שיגיעו לחוטמו ויראו גם שאינו נושם. מצד שני, אם הגיעו קודם כול לחוטמו וראו שאינו נושם- "מניחין אותו", כלומר לא ממשיכים לחלל עליו את השבת כיוון שהוא מת בוודאות.

נימוק אחד[דרוש מקור] להתייחסות למוות המוחי כמוות הוא מכיוון שזו מצביעה על הדמיון האטימולוגי בין המילים "נשמה" ו-"נשימה" (ללא נשימה, לא תיתכן נשמה – ולכן האדם מת. כמו כן היא מתבססת על הפסוק "כל אשר נשמת רוח חיים באפו", ומכאן מצביעה על כך שקיום נשימה עצמאית היא הקובעת אם האדם חי או מת.

ב-1986 סיימה את עבודתה ועדה מטעם הרבנות הראשית בנושא מוות מוחי. חברי הוועדה היו הרבנים הראשיים אברהם שפירא ומרדכי אליהו, והרבנים שאול ישראלי, זלמן נחמיה גולדברג, ישראל מאיר לאו, דוד חיים שלוש והרופאים ורבנים מרדכי הלפרין ופרופסור אברהם שטינברג. הוועדה המליצה לרבנות הראשית להכיר במוות מוחי בתנאים מסוימים, ולאחר כמה שבועות, ב-3 בנובמבר 1986 (א' בחשוון תשמ"ז), התקבלה החלטה של מועצת הרבנות הראשית לאשר תרומות לב מאנשים שנקבע להם מוות מוחי, בבית החולים הדסה עין-כרם בירושלים בתנאי שיתמלאו ארבעה תנאים אותם הציבו הרבנים בפני משרד הבריאות. אחד מהם היה שבכל הליך קביעת מוות מוחי יקח חלק נציג של הרבנות הראשית שמתמחה בפסיקת הלכה רפואית. משרד הבריאות לא הסכים לתנאי זה ולכן הרבנות לא הכירה במוות מוחי. בשנת 2009, לאחר חקיקת חוק מוות מוחי נשימתי, פורסם שב"ישיבת הכנה מקדמית" נטתה מועצת הרבנות הראשית לחזור על החלטתה מ-1986.

ביוני 1990 הכירה הסתדרות הרבנים דאמריקה (RCA), ארגון אורתודוקסי מודרני, במוות מוחי, ובעקבות זאת מועצת גדולי התורה החרדים בארצות הברית פנתה לפוסקי ההלכה החרדים בארץ ישראל, הרבנים שלמה זלמן אוירבך ומחותנו יוסף שלום אלישיב, והשניים פרסמו פסק הלכה ששולל את המוות המוחי:

בס"ד יום ח"י מנ"א תנש"א

נתבקשנו לגלות דעתינו, דעת תורה, בעניין השתלת הלב או שאר איברים לצורך חולה מסוכן בזמן שלב התורם פועם ומוחו כולל גזע המוח אינו מתפקד כלל הנקרא "מיתת המוח" - דעתינו שאין שום היתר להוציא אף אחד מן איבריו ויש בזה משום שפיכת דמים.

שלמה זלמן אויערבאך יוסף שלום אלישיב

לאחר חצי שנה התפרסם פסק נוסף:

בס"ד ד' אייר תשנ"ב

נתבקשנו לגלות דעתינו, דעת תורה, בעניין השתלת הלב לצורך חולה מסוכן, וכן בעניין השתלת שאר איברים לצורך חולים שיש בהם סכנה – הנה כל זמן שהוא מונשם ולב התורם פועם, ואפילו במקרה שכל מוחו כולל גזע המוח אינו מתפקד כלל, הנקרא "מיתת המוח", עם כל זה דעתנו שאין שום היתר להוציא אף אחד מן איבריו, ויש בזה חשש שפיכת דמים.

שלמה זלמן אויערבאך
יוסף שלום אלישיב

בין שני פסקי הלכה אלו בוצע על ידי פרופ' שטיינברג וד"ר הלפרין ניסוי הכבשה, ולכן לדעת ד"ר הלפרין יש חשיבות רבה להחלפת הביטוי "משום שפיכת דמים" בפסק ההלכה הראשון ב"חשש שפיכת דמים" בפסק ההלכה השני, מה שאומר שהחולה אינו חי בוודאות לשיטתו אלא "ספק גוסס ספק מת" וניתוקו מהמכשירים הוא "ספק רצח", גישה שאינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה החרדית המקובלת המכירה במוות לבבי בלבד.

פוסק ההלכה החרדי המפורסם ביותר שנטען שהכיר במוות מוחי היה הרב משה פיינשטיין, יו"ר מועצת גדולי התורה באמריקה. בימי חייו פורסמו שתי תשובות שלו בנושא בספר השו"ת שלו "אגרות משה" שהביעו התנגדות למוות מוחי, אך בכרך האחרון של ספר השו"ת שיצא לאור על ידי בניו לאחר מותו, הופיעה תשובה נוספת שממנה ניתן להבין כי שינה את דעתו, אך מכיוון שהתפרסמה לאחר מותו הייתה לה השפעה מועטה על הציבור החרדי. הרב אויערבאך הטיל ספק בכך שיש להבין תשובה זו כתומכת במוות מוחי, משום שאילו כך היה הדבר צריך היה לצפות שהרב פיינשטיין יכתוב בזכות תרומת איבריו של החולה הנידון בתשובה בהמשך לתמיכה בקביעת המוות המוחי, אך הדבר לא נעשה. עם זאת, בתכתובת בין הר' פיינשטיין לד"ר ש.ש. בנדי מבהיר הרב את עמדתו שחולה ללא יכולת נשימה עצמאית אכן נחשב כמת: "והנה אף שהלב עדיין יכול לדחוף לכמה ימים, מכל מקום כל זמן שאין לחולה כוח נשימה עצמאי, נחשב כמת, וכדבארתי בתשובתי בא"מ יו"ד ג' סימן קל"ב".

הרב אויערבאך בעצמו הוסיף לעסוק בנושא במהלך שנות התשעים ועבורו נערכו שני ניסויים על בעלי חיים על מנת להוכיח שכבשה ב"מוות מוחי" מסוגלת ללדת טלה בריא. לפי פרופ' אברהם שטיינברג היה הרב אויערבאך קרוב להכרה עקרונית במונח לגבי מות כל תאי המוח (אך לא לגבי מות גזע המוח והפסקת הנשימה העצמונית בלבד) אך התנגד לקביעת מוות על פי הבדיקות הקיימות, וכן התנגד לכל בדיקה הכרוכה בהזזת הנבדק או בהחדרת חומר לגופו מחשש שתקצר את חייו ובהיעדר כל תועלת רפואית מלבד קביעת מוות. בשנים האחרונות נפוצו שמעות שונות על דעתו של הרב עובדיה יוסף בעניין ההכרה במות מוחי כמוות לכל דבר. וזאת בעקבות תמיכתה של תנועת ש"ס בחוק קביעת מוות מוחי נשימתי. נכדו של הרב יוסף, הרב יעקב ששון, טען שהרב יוסף מקבל את ההכרה במוות מוחי, אך דורש שהבדיקה תעשה על ידי רופאים "יראי שמים".

הרב ד"ר מרדכי הלפרין מחלק את יחס ההלכה למוות מוחי לשלוש גישות עיקריות:

"הגישה הנשימתית", ברוח המלצות ועדת הרבנות הראשית ב-1986 שמבוססת לפי מצדדיה על החתם סופר והרב פיינשטיין, שבעצם לפיה הדבר הקובע הוא הפסקת נשימה עצמונית, ומכיוון שמרכז הנשימה מצוי בגזע המוח אז מוות של גזע המוח מספיק על מנת לקבוע מוות על פי ההלכה. חוק מוות מוחי-נשימתי לא קיבל גישה זו וחייב מוות של כל המוח ולא רק של גזע המוח.
"גישת המוות הלבבי", שבין השאר כתבו בזכותה הרבנים אליעזר יהודה ולדנברג ושמואל הלוי וואזנר ורוב הפוסקים החרדיים. לדעתם העדר נשימה עצמונית לפי ההלכה אינו סיבת המוות אלא רק סממן בעל רגישות גבוהה למוות לבבי בהתחשב באילוצי הרפואה בימי חז"ל, ולכן כיום כשאפשר לאבחן בקלות מוות לבבי אין עוד צורך להתבסס על מבחן זה, ובמצב של מות גזע המוח ללא נשימה עצמונית אבל עם מכשיר הנשמה ופעילות לבבית, ההלכה מגדירה את האדם כבין החיים.
"גישת הרב אויערבאך", שמקבלת בעקרון את הרעיון של מות כל חלקי המוח כמוות (ומכאן ניסוייו בעריפת ראשי כבשים), אך בפועל סירב לקבל את הפרקטיקה של קביעת מוות מוחי על ידי הרפואה, בשל חוסר אמונו ברופאים ומגבלות הטכנולוגיה (פרופ' שטיינברג חיווה בפניו דעתו שאנגיוגרפיה רגילה שהייתה נהוגה בתחילת שנות ה-90 אינה ודאית למוות מוחי).
 

צפנת פענח

משתמש ותיק
האם מותר לקחת איברים ממת ללא שנתן את הסכמתו כאשר היה בחיים ?
אם הדבר נידון כפיקוח נפש כרוח האשכול דכאן, אם כן הדבר מותר גם ללא הסכמתו ?
 

אור זורח

משתמש ותיק
צפנת פענח אמר:
האם מותר לקחת איברים ממת ללא שנתן את הסכמתו כאשר היה בחיים ?
אם הדבר נידון כפיקוח נפש כרוח האשכול דכאן, אם כן הדבר מותר גם ללא הסכמתו ?
האם אדם חייב לתרום כליה כאשר יש חשש פק''נ ואפשר להציל אדם על יד תרומתו
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
יש נושא שלא כ"כ הובהר כאן. והוא שיש הכרח לקחת את האברים סמוך ככל האפשר למיתת המת. כי מבחינה רפואית אין מה לעשות עם אברים של מת שנלקחו לאחר זמן רב. ולכן דנו הפוסקים בחרדה מהו רגע המוות המדוייק
 

צפנת פענח

משתמש ותיק
אור זורח אמר:
צפנת פענח אמר:
האם מותר לקחת איברים ממת ללא שנתן את הסכמתו כאשר היה בחיים ?
אם הדבר נידון כפיקוח נפש כרוח האשכול דכאן, אם כן הדבר מותר גם ללא הסכמתו ?
האם אדם חייב לתרום כליה כאשר יש חשש פק''נ ואפשר להציל אדם על יד תרומתו
ודאי שלא,
איני מבין מה עניין פיקוח נפש שייך לכאן

בתקופה האחרונה לדאבונינו קצת נשתבשו המוחות בעניין פיקוח נפש והמסתעף, ושיקול הדעת בנושא חמור זה התעקם.
 
 

צפנת פענח

משתמש ותיק
אור זורח אמר:
צפנת פענח אמר:
ודאי שלא,
איני מבין מה עניין פיקוח נפש שייך לכאן


https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=22844#p22844 
נלאיתי לקרוא את האשכול המקושר
הדבר פשוט שאי אפשר לחייב לתרום כליה 
אי לאו הכי לא שבקת חיי לכל בריה

פיקוח נפש אינו דוחה הפיכת כל העולם לתוהו ובוהו,

זה כל אחד מבין, שאי אפשר לקצור איברים ממת ללא רשותו, איי פיקוח נפש ???
אלא מאי ???
 
 

דווס

משתמש רגיל
יש כאן עוד שאלה בתור אנשים שמאמינים בהשארות הנפש ובתחיית המתים אי אפשר לקחת לבן אדם את אבריו ולכן החשיבות הגדולה בהבאת כל יהודי לקבר ישראל.
 

אור זורח

משתמש ותיק
צפנת פענח אמר:
אור זורח כתב: ↑אתמול, 00:00
צפנת פענח כתב: ↑11 אפריל 2021, 23:40
ודאי שלא,
איני מבין מה עניין פיקוח נפש שייך לכאן


viewtopic.php?p=22844#p22844 
נלאיתי לקרוא את האשכול המקושר
הדבר פשוט שאי אפשר לחייב לתרום כליה 
אי לאו הכי לא שבקת חיי לכל בריה

פיקוח נפש אינו דוחה הפיכת כל העולם לתוהו ובוהו,

זה כל אחד מבין, שאי אפשר לקצור איברים ממת ללא רשותו, איי פיקוח נפש ???
אלא מאי ???

הבנתי ששאלתך איזה מציאות של פיקוח נפש יש כאן
ושם מבואר באשכול שיכול להגיע לפיקוח נפש
ולכן הפניתי לאשכול ההוא
אבל עצם הנידון לא למדתי בעיון
 

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
דידי אמר:
אין חכמה אמר:
רוב ככל התרומות נעשות בזמן שה"תורם" חי לדעת הרבה מהפוסקים
ולפיכך יש כאן שאלה חמורה של רציחה
אינני מדבר מידיעה ולכן אשמח למידע מאת חכמי הפורום , אך האם אין אפשרות לתרומת איברים מאדם שמת לפי כל הדעות, הצד שעומד מנגד הוא הצלת חיים ודאית ולכן אף אם זאת שאלה חמורה של רציחה אולי אפשר למצוא תשובה לשאלה זו...
אז התשובה היא לא
האיברים מצילי החיים תועלתם כיום רק קודם המוות הלבבי
ולהרבה פוסקים לקיחתם באותו הזמן מהווה רציחה
רק לדייק- התשובה היא לא לגבי רוב האברים.
כליה למשל, אפשר לקחת גם ממת גמור (לבבי) נראה לי משהו כמו כשעתים אחרי מיתתו.
גם קרנית אפשר ממת גמור.
 
 
חלק עליון תַחתִית