כוונת המקווה

במבי

משתמש ותיק
החינוך כותב במצווה הטהרה מן הצרעת (קעג)

......ובטעם המים שיטהרו כל טמא אחשב על צד הפשט כי הענין הוא כדי שיראה האדם את עצמו אחר הטבילה כאלו נברא באותה שעה, כמו שהיה העולם כלו מים טרם היות בו אדם, וכמו שכתוב (בראשית א ב) ורוח אלהים מרחפת על פני המים. ויתן אל לבו בדמיון כי כמו שנתחדש בגופו יחדש גם כן פעלותיו לטוב, ויכשיר מעשיו וידקדק בדרכי השם ברוך הוא. ועל כן אמרו חכמים שלא תכשר הטהרה במים שבכלי רק במים חיים או מכנסין שהן על קרקע ולא בכלי. מכל מקום כדי לתת אל לבו במחשבה כאלו העולם כלו מים, והוא נתחדש בעלותו מהן, כמו שאמרנו. ואם יהיו המים בכלי או אפילו עברו על כלי, לא יתכן הענין הזה שאמרנו אל מחשבת הטובל. כי יש גבול אל כל אשר הוא בכלי שהוא מעשה ידי אדם, ועל כן לא יחשב בטבלו בכלי כאילו כל העולם מים כאשר בתחלה, ושהוא נתחדש לשעתו. והשומע ישמע והחדל יחדל (יחזקאל ג כז)  
 

זך הרעיון

משתמש ותיק
ידוע מה שאמר הבית ישראל זי"ע שהכוונה שיש לכוון במקווה,
אריין ארויס, ובתרגום, להכנס ולצאת מיד.
 

מ אלישע

משתמש ותיק
טהרה. (יש נוהגים ג' או ה' טבילות לטהרה כנגד לבושי הנשמה)
תשובה (יש נוהגים ז' לתשובה כמ"ש באלישע, ועיין בשורה הקודמת)
תיקון המידות (מעבר יבק י"ג- 14 טבילות)
תיקון כעס (ט"ז טבילות)
תיקון המקוה (כמדומה של"ה הק' ט"ל טבילות)

לכבוד שבת (הצדיק רבי אליהו גוטמאכר מגריידיץ הוסיף בסוף הטבילה ב' טבילות כנגד זכור ושמור, סה"כ טבל כ"ו טבילות)

לעילוי נשמת צדיקים שהיום זה יאצייט שלהם.
לזכות לאהבת ישראל, 
לזכות כל ישראל.

לטהרה להכנס להר הבית (אם היום יבוא המשיח, ויפסקו הרבנים שמותר היום להכנס)
ומי שטבל ולא הוחזק צ"ע
 

אור עולם

משתמש ותיק
האם יש ספר או קו' שבו מסוכמות כל כוונות המקווה באופן ברור השייך גם למי שלא למד קבלה?
כמה טבילות טובלים ומתי, ומה מכוונים.
ערש"ק, ש"ק, עריו"ט, יו"ט, ימים נוראים, ומה עושים כשיש כמה שהצטרפו יחד.
 

מ אלישע

משתמש ותיק
בספר אחד הביאו רשימה שכתב לעצמו אחד האדמורים כמה נוהג לטבול.
שם איתא בערב שבועות 620 טבילות (אולי כמנין המצוות)

בשם האוהב ישראל מאפטא
כוונת המקוה.
לפשוט בגדיו. לרדת במדרגות, כשאינו יכול להשפיל עצמו יותר, להתכופף. ולעלות.

יש כוונה פשוטה - להטהר כדי לקיים מצות ציצית.
(נכלל בזה שלא מסיחים דעת מהציצית. וכן נכלל בזה כל המצוות. )

כבר הזכירו את כוונת השמות (כא כו סה) בשם רבי אהרן ראטה. לא מיועד לבחורים.
מ"מ הכוונה בזה שהמציאות האמיתית היא השי"ת. והכוונה בטבילה שמיטהרים מכל הפרעה בהבנה זו.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
חייל של הרבי אמר:
משיב כהלכה אמר:
ב. שיתכפרו עוונותי ע"י טבילה זו

איך טבילה במקווה יכולה לכפר על עוונות?

כמו שהבעל קרי מקווה מתקנו (וגם בברסלב שהתיקון הגדול הוא העשרה מזמורים צריך לכתחילה ללכת באותו היום למקווה)

ור' יוסף חיים זונפלד זצ"ל אמר פעם שאם למקווה יש כח להפוך גוי ליהודי, תתארו לעצמכם מה הוא עושה ליהודי !
 
אור עולם אמר:
האם יש ספר או קו' שבו מסוכמות כל כוונות המקווה באופן ברור השייך גם למי שלא למד קבלה?
יש ספר שנקרא "כוונות המקוה" ובו ממש כוונות והנהגות מהאר"י הקדוש, הבעש"ט ותלמידיו הקד' ומספר יראים.
להשיגו בטלפון 025373804 משפחת פרענקל פראג 5 י-ם
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
משיב כהלכה אמר:
ב. שיתכפרו עוונותי ע"י טבילה זו

איך טבילה במקווה יכולה לכפר על עוונות?

"הַמִּקְוֶה שֶׁמּוֹשִׁיעַ מִכָּל הַצָּרוֹת וּמִכָּל הַיִּסּוּרִים הוּא מְטַהֵר מִכָּל הַטֻּמְאוֹת וּמִכָּל הַחֲטָאִים" (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"ו), ונעתק לליקוטי עצות ערך מקווה, "טְבִילַת מִקְוֶה מוֹשִׁיעַ מִכָּל הַצָּרוֹת חַ"ו, וּמְטַהֵר מִכָּל הַטֻּמְאוֹת וּמִכָּל הַחֲטָאִים. כִּי מִקְוֶה מַמְשִׁיךְ דַּעַת וְחֶסֶד עֶלְיוֹן מְאֹד".
 

מ אלישע

משתמש ותיק
במבי אמר:
חייל של הרבי אמר:
משיב כהלכה אמר:
ב. שיתכפרו עוונותי ע"י טבילה זו

איך טבילה במקווה יכולה לכפר על עוונות?

כמו שהבעל קרי מקווה מתקנו (וגם בברסלב שהתיקון הגדול הוא העשרה מזמורים צריך לכתחילה ללכת באותו היום למקווה)
רבי נחמן מברסלב אמר "התיקון הראשון הוא מקוה"
(כתבתי כאן במקום אחר על התיקון בעשרה מזמורים, וגם בבע"ק יל"ע אם מתקנים את החטא, או את מה שמוקף בטומ' מטהרים)

(ירושלמי ברכות פרק ג'ר' יוסי בר חלפתא הוה אתי באיסמטא בליליא והוה חמרא מהלך בתריה על חד בית שיח א"ל ההוא גברא בעי מסחי א"ל לא תסכן נפשך א"ל מן נדה ומן אשת איש ההוא גברא בעי למיסחי אפי' כן א"ל לא תסכן בנפשך כיון דלא שמע ליה א"ל ייחות ההוא גברא ולא יסוק וכן הוות ליה.

קצת משמע שהצורך בטבילה לפי מה שהיה קודם, ואולי יש ללמוד לענין כפרה)
 

 
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
חייל של הרבי אמר:
משיב כהלכה אמר:
ב. שיתכפרו עוונותי ע"י טבילה זו

איך טבילה במקווה יכולה לכפר על עוונות?

"הַמִּקְוֶה שֶׁמּוֹשִׁיעַ מִכָּל הַצָּרוֹת וּמִכָּל הַיִּסּוּרִים הוּא מְטַהֵר מִכָּל הַטֻּמְאוֹת וּמִכָּל הַחֲטָאִים" (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"ו), ונעתק לליקוטי עצות ערך מקווה, "טְבִילַת מִקְוֶה מוֹשִׁיעַ מִכָּל הַצָּרוֹת חַ"ו, וּמְטַהֵר מִכָּל הַטֻּמְאוֹת וּמִכָּל הַחֲטָאִים. כִּי מִקְוֶה מַמְשִׁיךְ דַּעַת וְחֶסֶד עֶלְיוֹן מְאֹד".

להיטהר מן החטא זה לכאורה שונה מלכפר עליו. ואני מאמין שאנחנו לא חולקים כלל.
כי וודאי תסכים שמי שגזל ממון, וטובל במקווה עוד בזמן שהממון אצלו והוא אינו רוצה להשיבו לבעליו, המקווה לא מכפר.
אלא שאם החליט החלטה שהוא מתחרט על העבירה, וקיבל על עצמו להבא לתקן מה שיכול (כגון להחזיר הגזילה או להתנצל בפני מי שפגע בו), אזי המקווה מועיל לו להתנקות ולהיטהר מטומאת ורושם החטא 
שהיה על נפשו. בעוד שעצם כפרת החטא נעשתה על ידי תשובה כפשוטה (ופשיטא שהמים המטהרים מסייעים לו להתנקות ולהכניע לבו כדי לעשות תשובה
כפשוטו). ולדעתי לכך (או בדומה) התכוון מוהר"ן זיע"א (ואם טועה אני, יבואו חסידיו הבקיאים בסגנונו ונאמנים לאמיתת כוונתו, ויבארו לי).

כמובן שזו מעלה עצומה בפני עצמה. וכל מה שאני דן איתך אינו לזלזל במעלת הטבילה ח"ו, ואני הקטן טובל בכל יום, גם כשזה יכול לעלות לי הרבה זמן וכסף במצבים מסויימים (כגון טיסות).
 

לבי במערב

משתמש ותיק
הכפרה שבמקוה היא גמר ושלמות ענין התשובה, וכטבילת הגר. וז"פ.

וכן פרש"י עה"פ וישלח לב, כא: " . . וְנִרְאֶה בְעֵינַי, שֶׁכָּל כַּפָּרָה שֶׁאֵצֶל עָוֹן וְחֵטְא וְאֵצֶל פָּנִים - כֻּלָּן לְשׁוֹן קִנּוּחַ וְהַעֲבָרָה הֵן, וְלָשׁוֹן אֲרַמִּי הוּא. וְהַרְבֵּה בַּתַּלְמוּד - 'וְכַפֵּר יְדֵיהּ', 'בָּעֵי לְכַפּוּרֵי יְדֵי בְּהַהוּא גַבְרָא' - וְגַם בִּלְשׁוֹן הַמִּקְרָא נִקְרָאִים הַמִּזְרָקִים שֶׁל קֹדֶשׁ "כְּפוֹרֵ֤י זָהָב֙", עַל־שֵׁם שֶׁהַכֹּהֵן מְקַנֵּחַ יָדָיו בָּהֶן בִּשְׂפַת הַמִּזְרָק".
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
ב. שיתכפרו עוונותי ע"י טבילה זו
בשו"ע (הלכות יום הכפורים סימן תרו ס"ד): "יכול לטבול וללקות מתי שירצה, רק שיהיה קודם הלילה; ואינו מברך על הטבילה".

וברמ"א: הגה: ואין צריך לטבול רק פעם אחת, בלא וידוי, משום קרי; והוא הדין דהטלת תשעה קבין מים נמי מהני (מהרי"ו וכל בו תשב"ץ).

ובמגן אברהם שם: "משום קרי – ומי שאומר וידוי מנהג שטות הוא (מהרי"ו)

ויש אומרים שהטעם דטבילה משום תשובה, דהא אפילו נערים ובתולות שהן בני מצות טובלות...
ובסוף דבריו כתב: "נראה לי דאפילו מי שסבירא ליה דטבילה משום קרי, אפילו הכי, אם טבל בערב ראש השנה יחזור ויטבול דשמא ראה מים חלוקים או עכורים, עיין במשנה פ"ח דמקוואות".
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
משיב כהלכה אמר:
ב. שיתכפרו עוונותי ע"י טבילה זו
בשו"ע (הלכות יום הכפורים סימן תרו ס"ד): "יכול לטבול וללקות מתי שירצה, רק שיהיה קודם הלילה; ואינו מברך על הטבילה".

וברמ"א: הגה: ואין צריך לטבול רק פעם אחת, בלא וידוי, משום קרי...

ובמגן אברהם שם: "משום קרי – ומי שאומר וידוי מנהג שטות הוא (מהרי"ו)

ויש אומרים שהטעם דטבילה משום תשובה, דהא אפילו נערים ובתולות שהן בני מצות טובלות...
ובסוף דבריו כתב: "נראה לי דאפילו מי שסבירא ליה דטבילה משום קרי, אפילו הכי, אם טבל בערב ראש השנה יחזור ויטבול דשמא ראה מים חלוקים או עכורים, עיין במשנה פ"ח דמקוואות".
משיב כהלכה אמר:
מילתא דפשיטא שצריך קודם לכן וידוי וחרטה ועזיבת החטא. אבל המקווה משלים את התהליך.

מהרמ"א והמג"א לכאורה לא משמע כן, שהרי אם הטבילה היה חלק מהתשובה, למה יאמר שלא לומר וידוי לפני כן, ולמה זה מנהג שטות??
וכנראה דס"ל דאין קשר בין טבילה לתשובה כלום.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
מהרמ"א והמג"א לכאורה לא משמע כן, שהרי אם הטבילה היה חלק מהתשובה, למה יאמר שלא לומר וידוי לפני כן, ולמה זה מנהג שטות??

לא כתבתי שהיא חלק מהתשובה, אלא חלק מכפרת העוונות ומחיקת הרשימו שלהן.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
ר' '@יושב אוהלים', בשו"ע אדה"ז סי' תרו סי"ב איתא:
אֲבָל יֵשׁ אוֹמְרִים , שֶׁטַּעַם טְבִילָה זוֹ הוּא מִשּׁוּם תְּשׁוּבָה, כְּגֵר הַמִּתְגַּיֵּר; וּלְפִי זֶה יֵשׁ לִטְבֹּל שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. וַאֲפִלּוּ נְעָרִים וּבְתוּלוֹת שֶׁהֵם בְּנֵי מִצְוָה נוֹהֲגִים לִטְבֹּל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קֶרִי שַׁיָּךְ בָּהֶן; וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁטָּבַל בְּעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְלֹא רָאָה קֶרִי אַחַר כָּךְ – צָרִיךְ לַחֲזֹר וְלִטְבֹּל בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, מִשּׁוּם תְּשׁוּבָה:
י"א וי"א הלכה כאחרון (ואף שבד"כ דרכו לפסוק כהמג"א).
 

האמת?

משתמש רגיל
שמעתי פעם לבאר שכאשר אדם נכנס למים אין לו קיום והוא בעצם מבטל את עצמו וביציאתו מן המים הוא נהיה כביכול בריה חדשה טהורה ללא הפגמים.
אשמח אם מישהו כאן יודע מקור להנ"ל.
 

מ אלישע

משתמש ותיק
האמת? אמר:
שמעתי פעם לבאר שכאשר אדם נכנס למים אין לו קיום והוא בעצם מבטל את עצמו וביציאתו מן המים הוא נהיה כביכול בריה חדשה טהורה ללא הפגמים.
אשמח אם מישהו כאן יודע מקור להנ"ל.
כמדומה בספר החינוך. כמדומה בסוף פרשת שמיני
 
 

האמת?

משתמש רגיל
מ אלישע אמר:
האמת? אמר:
שמעתי פעם לבאר שכאשר אדם נכנס למים אין לו קיום והוא בעצם מבטל את עצמו וביציאתו מן המים הוא נהיה כביכול בריה חדשה טהורה ללא הפגמים.
אשמח אם מישהו כאן יודע מקור להנ"ל.
כמדומה בספר החינוך. כמדומה בסוף פרשת שמיני
כוונתך למה שהביא פותח האשכול בהודעתו הראשונה?
שם קצת נראה ענין אחר לא מה שאין לאדם קיום מתחת למים אלא מה שהיה העולם כולו מים [ואכן לא כ"כ הבנתי דברי החינוך ובפרט מה שהמשיך שם ורוח אלוקים מרחפת על פני המים].
ושמא זוהי גופא כוונת החינוך?
 

מ אלישע

משתמש ותיק
האמת? אמר:
מ אלישע אמר:
האמת? אמר:
שמעתי פעם לבאר שכאשר אדם נכנס למים אין לו קיום והוא בעצם מבטל את עצמו וביציאתו מן המים הוא נהיה כביכול בריה חדשה טהורה ללא הפגמים.
אשמח אם מישהו כאן יודע מקור להנ"ל.
כמדומה בספר החינוך. כמדומה בסוף פרשת שמיני
כוונתך למה שהביא פותח האשכול בהודעתו הראשונה?
שם קצת נראה ענין אחר לא מה שאין לאדם קיום מתחת למים אלא מה שהיה העולם כולו מים [ואכן לא כ"כ הבנתי דברי החינוך ובפרט מה שהמשיך שם ורוח אלוקים מרחפת על פני המים].
ושמא זוהי גופא כוונת החינוך?
שמעתי פעם שכוונת הסוד בטבילה כתובה בספר החינוך. והסתכלתי ולא הבנתי.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
משיב כהלכה אמר:
יושב אוהלים אמר:
מהרמ"א והמג"א לכאורה לא משמע כן, שהרי אם הטבילה היה חלק מהתשובה, למה יאמר שלא לומר וידוי לפני כן, ולמה זה מנהג שטות??

לא כתבתי שהיא חלק מהתשובה, אלא חלק מכפרת העוונות ומחיקת הרשימו שלהן.
גם אם כך עדיין קשה א"כ למה זה מנהג שטות להתודות לפני כן?
 
 

האמת?

משתמש רגיל
משיב כהלכה אמר:
האמת? אמר:
שמעתי פעם לבאר שכאשר אדם נכנס למים אין לו קיום והוא בעצם מבטל את עצמו וביציאתו מן המים הוא נהיה כביכול בריה חדשה טהורה ללא הפגמים.
אשמח אם מישהו כאן יודע מקור להנ"ל.

אולי כוונתך למה שכתב בראשית חכמה, "ועוד טעם הטבילה במקווה הוא כעין חזרת ועוד הכלים אל הכבשן כדי שיטהרו ויתלבנו וביציאתם מהכבשן הם חדשים גם האדם בהיכנסו אל המקווה הוא כדי להכלל ולחזור הנשמה הפגומה והאיברים הפגומים ממקום שיצאו ושם מתעלמים כעובר המתעלם בבטן אמו שאין עין החיצוני שולט בו והוא שמור מכל פגע ומקרה כדפי' ז"ל (איוב כט, ב) כימי אלוה ישמרני על הוולד שהוא בבטן אמו, וביציאת האדם מהמקווה הרי נתקנו איבריו ונשמתו והרי הוא חדש ואין לחיצונים חלק בו, וירגיש האדם בעצמו רוח חדשה מניצוץ הנשמה שחזרה אליו, וראוי הוא שקודם שיכנס במקוה שיהרהר תשובה מעונותיו ואם אפשר גם כן שיתוודה באופן שלא ישאר לחיצוני חלק בנשמה".
ישר כוח על התגובה
אבל כוונתי היתה להסבר שמה שבתוך המים אין לו חיות ואח"כ יוצא הרי הוא כאדם חדש, והיינו מצד שאין לו חיות ולא מצד שאין עין חיצוני שולטת בו.
עכ"פ ישר כוח.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
ובמגן אברהם שם: "משום קרי – ומי שאומר וידוי מנהג שטות הוא (מהרי"ו)

מסתבר שלפעמים צריך לפתוח את המקור כדי להבין, זה לשון מהרי"ו (שו"ת מהר"י ווייל סימן קצא), "ואותם הטובלים ג"פ מנהג שטות הוא וכן האומר וידוי תחת המים... ויתפלל מנחה ויתוודה קודם אכילה".
 

מבשן אשיב

משתמש ותיק
יש להעיר תנאי מוקדם לבעל ה''יושר דברי אמת''
וז''ל(אות מ''ב)
עוד כתוב שם שאמר הבעש"ט שזכה לכל המדריגות שלו הכל הוא בעבור שהתמיד בטהרת המקוה תמיד ובאמת זהו ענין גדול מאד כי המקוה מטהר את הגוף והנפש אבל צריך לעשות הכל בכוונה לא ח"ו מצות אנשים מלומדה ואזי ח"ו אינו נחשב לכלום רק צריך להתיישב א"ע ולכוין דעתו מקודם.
ובהמשך שם כתב וז''ל
והגוף הוא כלי חרס ואין לו טהרה במקוה כי בכלי חרס שבירתן זהו טהרתן, והענין הוא שקודם כניסתו למקוה צריך לשבר לבו בקרבו ומקבל עליו עול מלכות שמים לעזוב פשעיו ומעתה מוכן לעבוד הש"י באהבה - חסד, ויראה - גבורה, בכדי שיוכל הש"י להתפאר - תפארת, בו כמש"ה ישראל אשר בך אתפאר וימסור א"ע על קדושתו ועי"ז ינוצח - נצח, הס"א בבטחונו בהש"י שישיב את נדחי, וצריך להודות - הוד, לו שנציל ממצולות ים ואז הוא נכלל בכלל צדיק - יסוד, יסוד עולם, ואז על ידו יתגדל ויוכר כבוד מלכותו - מלכות ית"ש לעולם ועד
 

עמק יזרעאל

משתמש ותיק
אני לא הבנתי איך שייך לכוון דברים רוחניים במקווה משפני קדושת הדברים במקום כזה שפל -בית מרחץ?
 

מ אלישע

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
ואיך שייך לברך - בשם ומלכות! - במקום כזה 'שפל'?
כנראה שיש דברים 'למעלה מהשגתנו'...

כמדומה ההיתר לברך כי בית הטבילה אינו בית מרחץ.
(י"א שמחיצות בור הטבילה, מספיקות לחלקו מבית המרחץ)
ובמקוה יש כיסוי ע"י המים או באופן אחר.
 
חלק עליון תַחתִית