זאת ועוד אמר:
קדמא ואזלא אמר:
לפ"ז משמעותו שונה מבהמשך הפרק 'רֽוֹמְמ֡וּ יְקֹ֮וָ֤ק אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽ֭הִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹ֥ם רַגְלָ֗יו קָד֥וֹשׁ הֽוּא'.
ושמא, "אתה קדוש, ושמך קדוש"...
יש לבאר הנוסח 'אתה קדוש ושמך קדוש', ולא סגי ב'אתה קדוש' כמו ב'אתה גבור',
משום ש'אתה גבור' מובן דאיירי בהנהגתו ית', שהרי בעצמותו אין לנו השגה ולא שייך בזה שום תואר, וודאי איירינן רק בהנהגתו,
אבל 'אתה קדוש' הא שפיר י"ל דאיירי בעצמותו ית' שהרי היא גופא המכוון ב'קדוש', שעצמותו מובדל ומופרש ואין לנו בו השגה,
וא"כ שפיר מוסיף ע"ז, דלא רק עצמותך, אלא שגם 'שמך' דהיינו הנהגתך קדוש, מופרש ומובדל מאתנו.
נפש החיים שער ב פרק ב
כי עצמות א"ס ב"ה סתים מכל סתימין ואין לכנותו ח"ו בשום שם כלל אפילו בשם הוי"ה ב"ה ואפי' בקוצו של יו"ד דבי'. ומה שמושג אצלינו קצת ואנו מכנים ומתארים כמה תארים ושמות וכנויים ומדות. כמו שמצינום בתורה ובכל מטבע התפלה. כולם הם רק מצד התחברותו יתברך אל העולמות והכחות מעת הבריאה. להעמידם ולהחיותם ולהנהיגם כרצונו ית"ש.