יתכן שהזכיר הכתוב את קרבן התמיד עם קרבנות שמיני למלואים, על שם שבאותו היום קרב התמיד לראשונה, כדתניא: אותו היום נטל עשר עטרות, וביניהן ראשון לעבודה.רש"י: כָּל אֵלֶּה עָשָׂה אַחַר עוֹלַת הַתָּמִיד.
יתכן שהזכיר הכתוב את קרבן התמיד עם קרבנות שמיני למלואים, על שם שבאותו היום קרב התמיד לראשונה, כדתניא: אותו היום נטל עשר עטרות, וביניהן ראשון לעבודה.רש"י: כָּל אֵלֶּה עָשָׂה אַחַר עוֹלַת הַתָּמִיד.
מה זה שונה מכל המסופין שהזכיר בהם התמידמשה נפתלי אמר:יתכן שהזכיר הכתוב את קרבן התמיד עם קרבנות שמיני למלואים, על שם שבאותו היום קרב התמיד לראשונה, כדתניא: אותו היום נטל עשר עטרות, וביניהן ראשון לעבודה.
וביותר שאין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחרמשה נפתלי אמר:יתכן שהזכיר הכתוב את קרבן התמיד עם קרבנות שמיני למלואים, על שם שבאותו היום קרב התמיד לראשונה, כדתניא: אותו היום נטל עשר עטרות, וביניהן ראשון לעבודה.רש"י: כָּל אֵלֶּה עָשָׂה אַחַר עוֹלַת הַתָּמִיד.
אין חכמה אמר:א. וביותר שאין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר.
ב. וביום השמיני הוא סיום החניכה למזבח.
כתבי סיום החניכה הוא משום ששם מזבח מסויים כנראה היה לזה גם בשבעת ימי מילוי הידיםמשה נפתלי אמר:אין חכמה אמר:א. וביותר שאין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר.
ב. וביום השמיני הוא סיום החניכה למזבח.א. לאמר: קרבנות חינוך אלה קרבו מלבד עולת הבקר שבה חונך המזבח תחלה.ב. הבדל יש בין הקרבנות שקרבו בשבעת ימי המלואים לקרבנות שקרבו בשמיני: הראשונים באו למלוּא ידים, והאחרונים – לחינוך. נמצאת ראשית חינוך המזבח בתמיד של שחר.הפלא ופלא!
אני מבין מכל הדיון כאן, שפרשתאין חכמה אמר:וביותר שאין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחרמשה נפתלי אמר:יתכן שהזכיר הכתוב את קרבן התמיד עם קרבנות שמיני למלואים, על שם שבאותו היום קרב התמיד לראשונה, כדתניא: אותו היום נטל עשר עטרות, וביניהן ראשון לעבודה.רש"י: כָּל אֵלֶּה עָשָׂה אַחַר עוֹלַת הַתָּמִיד.
וביום השמיני הוא סיום החניכה למזבח והמשכן נעשה בתמיד
ואולי הן הן הדברים
התוס' בע"ז לד סובר שבז' ימי המילואים היה למשכן דין במת ציבור, והש"מ בבכורות ד: חולק וסובר שהיה דין של משכן והוכיח מדקרבו חטאות גם בז' המילואים, [וכוונתו כנראה למ"ד שחטאות אינן קרבות בבמ"צ].אין חכמה אמר:כתבי סיום החניכה הוא משום ששם מזבח מסויים כנראה היה לזה גם בשבעת ימי מילוי הידים
אחרת לא היה משמעות לכאורה כלל להקרבת הקרבנות
גם ידי המזבח מולאו בשבעת ימי המלואים, כאמור ביחזקאל אצל המלואים של לעתיד לבוא: 'שִׁבְעַת יָמִים יְכַפְּרוּ אֶת־הַמִּזְבֵּחַ וְטִהֲרוּ אֹתוֹ וּמִלְאוּ יָדָו', ובשמיני חוּנך.אין חכמה אמר:כתבי סיום החניכה הוא משום ששם מזבח מסויים כנראה היה לזה גם בשבעת ימי מילוי הידים; אחרת לא היתה משמעות לכאורה כלל להקרבת הקרבנות.
אה"נ, לדידי מילוי ידים הייינו ראשית החניכהמשה נפתלי אמר:גם ידי המזבח מולאו בשבעת ימי המלואים, כאמור ביחזקאל אצל המלואים של לעתיד לבוא: 'שִׁבְעַת יָמִים יְכַפְּרוּ אֶת־הַמִּזְבֵּחַ וְטִהֲרוּ אֹתוֹ וּמִלְאוּ יָדָו', ובשמיני חוּנך.אין חכמה אמר:כתבי סיום החניכה הוא משום ששם מזבח מסויים כנראה היה לזה גם בשבעת ימי מילוי הידים; אחרת לא היתה משמעות לכאורה כלל להקרבת הקרבנות.
כך או כך היה דין מזבחהערשל אמר:התוס' בע"ז לד סובר שבז' ימי המילואים היה למשכן דין במת ציבור, והש"מ בבכורות ד: חולק וסובר שהיה דין של משכן והוכיח מדקרבו חטאות גם בז' המילואים, [וכוונתו כנראה למ"ד שחטאות אינן קרבות בבמ"צ].אין חכמה אמר:כתבי סיום החניכה הוא משום ששם מזבח מסויים כנראה היה לזה גם בשבעת ימי מילוי הידים
אחרת לא היה משמעות לכאורה כלל להקרבת הקרבנות
בבמה יש דין חינוך?אין חכמה אמר:כך או כך היה דין מזבח
בבמת ציבור לא?הערשל אמר:בבמה יש דין חינוך?אין חכמה אמר:כך או כך היה דין מזבח
כנ"ל.אין חכמה אמר:איני זוכר כעת
אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד. אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר בְּפָרָשַׁת וְאַתָּה תְּצַוֶּה: 'וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה' וְגוֹמֵר, הִיא הָיְתָה אַזְהָרָה לִימֵי הַמִּלּוּאִים, וְכָאן צִוָּה לְדוֹרוֹת.
מכל מקום, אף אם קרבו תמידין בז' ימי המלואים, לא קרבו אלא למלואים, ומיום השמיני והלאה קרבו התמידין כמשפטם, ובתמיד השחר של יום השמיני חונך המזבח.רִאשׁוֹן לָעֲבוֹדָה. פֵּרוּשׁ, לַעֲבוֹדַת צִבּוּר, כִּדְתַנְיָא בְּסֵדֶר עוֹלָם: בּוֹ בַּיּוֹם הִקְרִיבוּ תְּמִידִין וּמוּסָף שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וְכֵן מָצִינוּ בְּפָרָשַׁת הַצִּוּוּי דִּכְתִיב: 'שִׁבְעַת יָמִים תְּכַפֵּר עַל הַמִּזְבֵּחַ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד', מַשְׁמַע אַחַר שִׁבְעַת יָמִים שֶׁיַּשְׁלִים קִדּוּשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים וְכוּ', וּבְפָרָשַׁת עֲשִׂיָּה בְּכָל יְמֵי הַמִּלּוּאִים לֹא תִּמְצָא עֲשִׂיַּת הַתָּמִיד, [אֲבָל] בַּשְּׁמִינִי כְּתִיב 'מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר'.
א. אז מדוע נאמר בה וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂ֖ה עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שְׁנַ֥יִם לַיּ֖וֹם תָּמִֽיד׃ וכן עֹלַ֤ת תָּמִיד֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וגו', אם כל עצמה לא באה אלא למילואים.משה נפתלי אמר:מכל מקום, אף אם קרבו תמידין בז' ימי המלואים, לא קרבו אלא למלואים, ומיום השמיני והלאה קרבו התמידין כמשפטם, ובתמיד השחר של יום השמיני חונך המזבח.
.משה נפתלי אמר:נחלקו רבותינו הראשונים אם קרבו תמידין בז' ימי המלואים.
רבי חייא בר יוסף אמר: שני פעמים בכל יום היה משה מעמידו ומפרקו: אחת בבוקר ואחת בערב. רבי חנינא הגדול אומר: שלשה פעמים בכל יום: אחת לתמיד של שחר, ואחת למלואים, ואחת לתמיד של ערב.
משה נפתלי אמר:.משה נפתלי אמר:נחלקו רבותינו הראשונים אם קרבו תמידין בז' ימי המלואים.
ובבמדבר רבה (יב טו) מבואר שקרבו תמידין בז' ימי המילואים, כדברי רש"י:רבי חייא בר יוסף אמר: שני פעמים בכל יום היה משה מעמידו ומפרקו: אחת בבוקר ואחת בערב. רבי חנינא הגדול אומר: שלשה פעמים בכל יום: אחת לתמיד של שחר, ואחת למלואים, ואחת לתמיד של ערב.