מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר (פסוק יז)

משה נפתלי

משתמש ותיק
רש"י: כָּל אֵלֶּה עָשָׂה אַחַר עוֹלַת הַתָּמִיד.
יתכן שהזכיר הכתוב את קרבן התמיד עם קרבנות שמיני למלואים, על שם שבאותו היום קרב התמיד לראשונה, כדתניא: אותו היום נטל עשר עטרות, וביניהן ראשון לעבודה.
 

אור זורח

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
יתכן שהזכיר הכתוב את קרבן התמיד עם קרבנות שמיני למלואים, על שם שבאותו היום קרב התמיד לראשונה, כדתניא: אותו היום נטל עשר עטרות, וביניהן ראשון לעבודה.
מה זה שונה מכל המסופין שהזכיר בהם התמיד
 

אין חכמה

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
רש"י: כָּל אֵלֶּה עָשָׂה אַחַר עוֹלַת הַתָּמִיד.
יתכן שהזכיר הכתוב את קרבן התמיד עם קרבנות שמיני למלואים, על שם שבאותו היום קרב התמיד לראשונה, כדתניא: אותו היום נטל עשר עטרות, וביניהן ראשון לעבודה.
וביותר שאין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר
וביום השמיני הוא סיום החניכה למזבח והמשכן נעשה בתמיד
ואולי הן הן הדברים
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
אין חכמה אמר:
א. וביותר שאין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר.
ב. וביום השמיני הוא סיום החניכה למזבח.
א. לאמר: קרבנות חינוך אלה קרבו מלבד עולת הבקר שבה חונך המזבח תחלה.​
ב. הבדל יש בין הקרבנות שקרבו בשבעת ימי המלואים לקרבנות שקרבו בשמיני: הראשונים באו למלוּא ידים, והאחרונים – לחינוך. נמצאת ראשית חינוך המזבח בתמיד של שחר.​
הפלא ופלא!
 
 

אין חכמה

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
אין חכמה אמר:
א. וביותר שאין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר.
ב. וביום השמיני הוא סיום החניכה למזבח.
א. לאמר: קרבנות חינוך אלה קרבו מלבד עולת הבקר שבה חונך המזבח תחלה.​
ב. הבדל יש בין הקרבנות שקרבו בשבעת ימי המלואים לקרבנות שקרבו בשמיני: הראשונים באו למלוּא ידים, והאחרונים – לחינוך. נמצאת ראשית חינוך המזבח בתמיד של שחר.​
הפלא ופלא!
כתבי סיום החניכה הוא משום ששם מזבח מסויים כנראה היה לזה גם בשבעת ימי מילוי הידים 
אחרת לא היה משמעות לכאורה כלל להקרבת הקרבנות
אבל אכן ראשית סיום החניכה היה בזה
 
 

HaimL

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
משה נפתלי אמר:
רש"י: כָּל אֵלֶּה עָשָׂה אַחַר עוֹלַת הַתָּמִיד.
יתכן שהזכיר הכתוב את קרבן התמיד עם קרבנות שמיני למלואים, על שם שבאותו היום קרב התמיד לראשונה, כדתניא: אותו היום נטל עשר עטרות, וביניהן ראשון לעבודה.
וביותר שאין מחנכין את המזבח אלא בתמיד של שחר
וביום השמיני הוא סיום החניכה למזבח והמשכן נעשה בתמיד
ואולי הן הן הדברים
אני מבין מכל הדיון כאן, שפרשת

וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂ֖ה עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שְׁנַ֥יִם לַיּ֖וֹם תָּמִֽיד׃

נאמרה רק לדורות (מיום השמיני והלאה) ולא על שבעת ימי המילואים?
 
 

הערשל

משתמש ותיק
אין חכמה אמר:
כתבי סיום החניכה הוא משום ששם מזבח מסויים כנראה היה לזה גם בשבעת ימי מילוי הידים 
אחרת לא היה משמעות לכאורה כלל להקרבת הקרבנות
התוס' בע"ז לד סובר שבז' ימי המילואים היה למשכן דין במת ציבור, והש"מ בבכורות ד: חולק וסובר שהיה דין של משכן והוכיח מדקרבו חטאות גם בז' המילואים, [וכוונתו כנראה למ"ד שחטאות אינן קרבות בבמ"צ].
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
אין חכמה אמר:
כתבי סיום החניכה הוא משום ששם מזבח מסויים כנראה היה לזה גם בשבעת ימי מילוי הידים; אחרת לא היתה משמעות לכאורה כלל להקרבת הקרבנות.
גם ידי המזבח מולאו בשבעת ימי המלואים, כאמור ביחזקאל אצל המלואים של לעתיד לבוא: 'שִׁבְעַת יָמִים יְכַפְּרוּ אֶת־הַמִּזְבֵּחַ וְטִהֲרוּ אֹתוֹ וּמִלְאוּ יָדָו', ובשמיני חוּנך.
 
 

אין חכמה

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
אין חכמה אמר:
כתבי סיום החניכה הוא משום ששם מזבח מסויים כנראה היה לזה גם בשבעת ימי מילוי הידים; אחרת לא היתה משמעות לכאורה כלל להקרבת הקרבנות.
גם ידי המזבח מולאו בשבעת ימי המלואים, כאמור ביחזקאל אצל המלואים של לעתיד לבוא: 'שִׁבְעַת יָמִים יְכַפְּרוּ אֶת־הַמִּזְבֵּחַ וְטִהֲרוּ אֹתוֹ וּמִלְאוּ יָדָו', ובשמיני חוּנך.
אה"נ, לדידי מילוי ידים הייינו ראשית החניכה
ולולי זה אינו מובן מה משמעות יש לעבודה במה שאינו מזבח
משא"כ עבודתו מחנכתו
וליכא אלא משמעות דורשין בינן
 
 

אין חכמה

משתמש ותיק
הערשל אמר:
אין חכמה אמר:
כתבי סיום החניכה הוא משום ששם מזבח מסויים כנראה היה לזה גם בשבעת ימי מילוי הידים 
אחרת לא היה משמעות לכאורה כלל להקרבת הקרבנות
התוס' בע"ז לד סובר שבז' ימי המילואים היה למשכן דין במת ציבור, והש"מ בבכורות ד: חולק וסובר שהיה דין של משכן והוכיח מדקרבו חטאות גם בז' המילואים, [וכוונתו כנראה למ"ד שחטאות אינן קרבות בבמ"צ].
כך או כך היה דין מזבח
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
ונחלקו רבותינו הראשונים אם קרבו תמידין בז' ימי המלואים. רש"י בפרשת פינחס כתב:​
אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד. אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר בְּפָרָשַׁת וְאַתָּה תְּצַוֶּה: 'וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה' וְגוֹמֵר, הִיא הָיְתָה אַזְהָרָה לִימֵי הַמִּלּוּאִים, וְכָאן צִוָּה לְדוֹרוֹת.
.
אבל הראב"ד בריש מכילתא דמילואים (שמיני) כתב:
רִאשׁוֹן לָעֲבוֹדָה. פֵּרוּשׁ, לַעֲבוֹדַת צִבּוּר, כִּדְתַנְיָא בְּסֵדֶר עוֹלָם: בּוֹ בַּיּוֹם הִקְרִיבוּ תְּמִידִין וּמוּסָף שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ. וְכֵן מָצִינוּ בְּפָרָשַׁת הַצִּוּוּי דִּכְתִיב: 'שִׁבְעַת יָמִים תְּכַפֵּר עַל הַמִּזְבֵּחַ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם תָּמִיד', מַשְׁמַע אַחַר שִׁבְעַת יָמִים שֶׁיַּשְׁלִים קִדּוּשׁוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ תַּעֲשֶׂה עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּבָשִׂים וְכוּ', וּבְפָרָשַׁת עֲשִׂיָּה בְּכָל יְמֵי הַמִּלּוּאִים לֹא תִּמְצָא עֲשִׂיַּת הַתָּמִיד, [אֲבָל] בַּשְּׁמִינִי כְּתִיב 'מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר'.
מכל מקום, אף אם קרבו תמידין בז' ימי המלואים, לא קרבו אלא למלואים, ומיום השמיני והלאה קרבו התמידין כמשפטם, ובתמיד השחר של יום השמיני חונך המזבח.
 

HaimL

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
 ​
מכל מקום, אף אם קרבו תמידין בז' ימי המלואים, לא קרבו אלא למלואים, ומיום השמיני והלאה קרבו התמידין כמשפטם, ובתמיד השחר של יום השמיני חונך המזבח.
א. אז מדוע נאמר בה וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשֶׂ֖ה עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵֽי־שָׁנָ֛ה שְׁנַ֥יִם לַיּ֖וֹם תָּמִֽיד׃ וכן עֹלַ֤ת תָּמִיד֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם וגו', אם כל עצמה לא באה אלא למילואים. 

ב. מדוע לא עירב הכתוב פרשה זו עם האמור לעיל, וּפַ֨ר חַטָּ֜את תַּעֲשֶׂ֤ה לַיּוֹם֙ עַל־הַכִּפֻּרִ֔ים וְחִטֵּאתָ֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּכַפֶּרְךָ֖ עָלָ֑יו וּמָֽשַׁחְתָּ֥ אֹת֖וֹ לְקַדְּשֽׁוֹ׃ (שאגב, הוקרב לחיטוי המזבח, ולא למילואים), ועם קרבנות המילואים עצמם.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
נחלקו רבותינו הראשונים אם קרבו תמידין בז' ימי המלואים.​
.
ובבמדבר רבה (יב טו) מבואר שקרבו תמידין בז' ימי המילואים, כדברי רש"י:
רבי חייא בר יוסף אמר: שני פעמים בכל יום היה משה מעמידו ומפרקו: אחת בבוקר ואחת בערב. רבי חנינא הגדול אומר: שלשה פעמים בכל יום: אחת לתמיד של שחר, ואחת למלואים, ואחת לתמיד של ערב.
 

הערשל

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
משה נפתלי אמר:
נחלקו רבותינו הראשונים אם קרבו תמידין בז' ימי המלואים.​
.
ובבמדבר רבה (יב טו) מבואר שקרבו תמידין בז' ימי המילואים, כדברי רש"י:
רבי חייא בר יוסף אמר: שני פעמים בכל יום היה משה מעמידו ומפרקו: אחת בבוקר ואחת בערב. רבי חנינא הגדול אומר: שלשה פעמים בכל יום: אחת לתמיד של שחר, ואחת למלואים, ואחת לתמיד של ערב.


וק"ק שגם הראב"ד מביא כך בשם הירושלמי, בפ' צו מכילתא דמילואים הלכה לה.
 
חלק עליון תַחתִית