תיקון למלומדה

תלמוד בבלי מסכת נדה דף לא עמוד ב
תניא, היה ר"מ אומר: מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה - מפני שרגיל בה, וקץ בה, אמרה תורה: תהא טמאה שבעה ימים, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה.
כלומר, תכונה מתכונות הנפש של האדם שכל דבר שהאדם רגיל בו הוא קץ בו על אף שתחילה היה מאוד חביב עליו.
ומכאן ההסבר מדוע ה'מלומדה' משתלט על כל חלקה טובה בעבודת ה'.
האם את העצה של ר"מ אפשר לקחת גם ללימוד תורה ותפילה ושאר עבודת ה'?
ואת"ל אפשר אז גם חייבים, כדי לעבוד את ה' בשמחה ובהתלהבות ולא כמצוות אנשים מלומדה.
 

יאיר

משתמש ותיק
לא הבנתי, מה הפשט?

תפסיק להתפלל וללמוד 7 ימים?!..
 

רחמים

פותח הנושא
יאיר אמר:
לא הבנתי, מה הפשט?

תפסיק להתפלל וללמוד 7 ימים?!..
אם זה יגרום שאחרי 7 ימים התורה והתפילה תהיה חביבה כיום ראשון שהתפללת ולמדת, בבחינת 'כיום כניסתה לחופה' אז למה לא? השאלה הגדולה האם זה באמת יעזור?
 

רחמים

פותח הנושא
יושבי יעבץ אמר:
מה??? אז למה לא???
אין הכרח שלא להתפלל כלל ולא ללמוד כלל, כי גם בנידה עדיין מותר לדבר ולהסתכל וזה לא מפריע שלסוף שבע תהיה חביבה עליו כבתחילה
גם כאן יכול להתפלל רק באופן מינימלי שיוצא ידי חובה, ובתלמוד תורה יכול לצאת בק"ש שחרית וערבית.
ובפרט שלגבי תפילה ההלכה היא שתפילה דרבנן, ומהתורה לא חייב כלל להתפלל, רק בעת צרה ובאיזה נוסח שרוצה,
וגם חכמים שחייבו להתפלל פטרו אנשים כמו רשב"י לסיבת היותו לומד תורה, וכן פטרו את העוסק בצרכי ציבור, אז לא מן הנמנע שיפטרו אדם פרטי שלא יתפלל את התפילה כתיקנה כדי להפוך את התפילה לחביבה עליו שביטולה זהו גופא קיומה.
 

מצפה לישועה

משתמש רגיל
מש"כ שיוצא יד"ח בק"ש שחרית וערבית, הנה לדעת הפוסקים ורוב הראשונים זהו דוקא כשאין יכול ללמוד יותר, כך שאם נניח שאין כזה היתר לבטל מלימודו בשבל "חביבות", אם כן אינו יוצא בק"ש שחרית וערבית.
לעצם הענין של המלומדה, נראה לי שכל הפתרון הזה של להפסיק לתקופת מה, זה בדברים שטבע האדם חושק בהם, ולכן לאחר זמן הוא ירצה אותם יותר, אבל בתורה ותפילה ושאר העבודה הרוחנית, אדרבה, אם אדם מתעצל בהם ועוסק בדברים אחרים, הוא מאבד מהם את הטעם, והוא דומה למה שכתוב התעיף עיניך בו ואיננו, ואמרו אם תעזבני יום יומיים אעזבך, וכך הנסיון מראה, שמי שמפסיק מלימודו אח"כ קשה לו הרבה יותר לחזור, כך שאינו נראה לי.
 

רחמים

פותח הנושא
מצפה לישועה אמר:
מש"כ שיוצא יד"ח בק"ש שחרית וערבית, הנה לדעת הפוסקים ורוב הראשונים זהו דוקא כשאין יכול ללמוד יותר, כך שאם נניח שאין כזה היתר לבטל מלימודו בשבל "חביבות", אם כן אינו יוצא בק"ש שחרית וערבית.
לעצם הענין של המלומדה, נראה לי שכל הפתרון הזה של להפסיק לתקופת מה, זה בדברים שטבע האדם חושק בהם, ולכן לאחר זמן הוא ירצה אותם יותר, אבל בתורה ותפילה ושאר העבודה הרוחנית, אדרבה, אם אדם מתעצל בהם ועוסק בדברים אחרים, הוא מאבד מהם את הטעם, והוא דומה למה שכתוב התעיף עיניך בו ואיננו, ואמרו אם תעזבני יום יומיים אעזבך, וכך הנסיון מראה, שמי שמפסיק מלימודו אח"כ קשה לו הרבה יותר לחזור, כך שאינו נראה לי.
אם את הלימוד והתפילה הראשונים הוא עשה מתוך הנאה אז זה לא שונה מנדה.
מה שכן אמרו חז"ל שעבד לא טוב שיתבטל כי זה הופך אותו לעצלן ולכן הבעל הבית מעביד אותו גם כשאין לו צורך באותה עבודה העיקר שלא יהיה בטל, אז מי שלומד בלי הנאה ומתפלל בלי הנאה, אם יפסיק לזמן מה יהיה לו קשה לחזור וכמו לעבד.
 

אלימלך

משתמש ותיק
ישנם דברים שככל שמוסיף כך אוהב יותר, לדוגמא ככל שאב מעניק יותר לבנו כן אוהבו יותר.
על דרך כלל דבר שתולדתו מאהבה מצד יסוד האש כמעט ולא נמאס [ויש גם בזה חילוקים].
וכבר נאמר אם תעזבני יום וגו' וכמו שהביא הרב מצפה לישועה.
 

אברך

משתמש ותיק
רחמים אמר:
יושבי יעבץ אמר:
מה??? אז למה לא???
אין הכרח שלא להתפלל כלל ולא ללמוד כלל, כי גם בנידה עדיין מותר לדבר ולהסתכל וזה לא מפריע שלסוף שבע תהיה חביבה עליו כבתחילה
גם כאן יכול להתפלל רק באופן מינימלי שיוצא ידי חובה, ובתלמוד תורה יכול לצאת בק"ש שחרית וערבית.
ובפרט שלגבי תפילה ההלכה היא שתפילה דרבנן, ומהתורה לא חייב כלל להתפלל, רק בעת צרה ובאיזה נוסח שרוצה,
וגם חכמים שחייבו להתפלל פטרו אנשים כמו רשב"י לסיבת היותו לומד תורה, וכן פטרו את העוסק בצרכי ציבור, אז לא מן הנמנע שיפטרו אדם פרטי שלא יתפלל את התפילה כתיקנה כדי להפוך את התפילה לחביבה עליו שביטולה זהו גופא קיומה.
אין דרכי בתגובות אמוציונליות. אבל כאן זה גובל ב...
אסור בשום פנים ואופן להעלות על קצה הדעת רעיון שכזה.
איזו צורה ודמות תהיה לאדם שינהג כך? שפעם בשבוע הוא לומד תורה, ופעם בשבוע מתפלל בכוונה?
מה יצא מילדים ומשפחה שינהגו כך?
מה יצא מקהילה שתנהג כך?
רחמנא ליצלן מהאי דעתא!
לגופו של ענין, איך גורמים לנו להתחבר ולאהוב את התפילה ואת הלימוד. חוץ מהרעיון המאד משונה הזה (בלשון המעטה).
יש דרך טובה שלי אישית עזרה מאד, והיא - לעיין בספרים המדברים על חשיבות וחביבות התורה והתפילה. חשוב מאד ספרים שאתה "מתחבר" אליהם. ולאחר זמן בעז"ה רואים תוצאות נפלאות.
וכמובן, להתפלל להשי"ת שנזכה להנצל מן ה"מלומדה", ונדבק באהבתו ואהבת תורתו ומצוותיו.
 

יעבץ

משתמש ותיק
רחמים אמר:
תלמוד בבלי מסכת נדה דף לא עמוד ב
תניא, היה ר"מ אומר: מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה - מפני שרגיל בה, וקץ בה, אמרה תורה: תהא טמאה שבעה ימים, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה.
כלומר, תכונה מתכונות הנפש של האדם שכל דבר שהאדם רגיל בו הוא קץ בו על אף שתחילה היה מאוד חביב עליו.
ומכאן ההסבר מדוע ה'מלומדה' משתלט על כל חלקה טובה בעבודת ה'.
האם את העצה של ר"מ אפשר לקחת גם ללימוד תורה ותפילה ושאר עבודת ה'?
ואת"ל אפשר אז גם חייבים, כדי לעבוד את ה' בשמחה ובהתלהבות ולא כמצוות אנשים מלומדה.
כיוונת לדעת בעל ספר הישר:
"וכן יש לבעל העבודה לעשות בכל עניני עבודתו, כגון הצומות, שאם יתחיל להתענות ימים מספר ואחר כן יקוץ בהם, אל ימנע עצמו מן הכל, רק יעשנה יום אחד בשבוע, או אפילו יום אחד בחודש. וכן אם יתחיל להתפלל ויקוץ בתפילה, יתפלל ימים בשבוע או פעם אחת ביום. ואם יתחיל ללמוד ויקוץ בה יקרא מעט בכל שבוע".

יצויין שהספר יוחס לרבינו תם, ולא זכור לי כעת זהותו האמיתית של המחבר.
 

אברך

משתמש ותיק
יעבץ אמר:
רחמים אמר:
תלמוד בבלי מסכת נדה דף לא עמוד ב
תניא, היה ר"מ אומר: מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה - מפני שרגיל בה, וקץ בה, אמרה תורה: תהא טמאה שבעה ימים, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה.
כלומר, תכונה מתכונות הנפש של האדם שכל דבר שהאדם רגיל בו הוא קץ בו על אף שתחילה היה מאוד חביב עליו.
ומכאן ההסבר מדוע ה'מלומדה' משתלט על כל חלקה טובה בעבודת ה'.
האם את העצה של ר"מ אפשר לקחת גם ללימוד תורה ותפילה ושאר עבודת ה'?
ואת"ל אפשר אז גם חייבים, כדי לעבוד את ה' בשמחה ובהתלהבות ולא כמצוות אנשים מלומדה.
כיוונת לדעת בעל ספר הישר:
"וכן יש לבעל העבודה לעשות בכל עניני עבודתו, כגון הצומות, שאם יתחיל להתענות ימים מספר ואחר כן יקוץ בהם, אל ימנע עצמו מן הכל, רק יעשנה יום אחד בשבוע, או אפילו יום אחד בחודש. וכן אם [highlight=yellow]יתחיל להתפלל[/highlight] ויקוץ בתפילה, יתפלל ימים בשבוע או פעם אחת ביום. ואם [highlight=yellow]יתחיל ללמוד[/highlight] ויקוץ בה יקרא מעט בכל שבוע".

יצויין שהספר יוחס לרבינו תם, ולא זכור לי כעת זהותו האמיתית של המחבר.
ספר הישר מדבר על אדם המתחיל בעבודת ה', שאז כמובן צריך לעלות לאט לאט. שאל"כ יקוץ בעבודה וימנע ממנה לגמרי. וכן כידוע מדריכים בעלי תשובה, לעלות ולהתקדם לאט לאט.
באשכול הזה לעומת זאת, אנחנו מדברים על אדם שכבר רגיל בעבודת ה', ואין חשש שיימנע מללמוד או להתפלל, אלא שמתוך שהוא כל כך רגיל בעבודה, נעשה "מלומדה", וע"ז אין ראיה כלל לענ"ד מדברי ספר הישר.
 

רחמים

פותח הנושא
אברך אמר:
איזו צורה ודמות תהיה לאדם שינהג כך? שפעם בשבוע הוא לומד תורה, ופעם בשבוע מתפלל בכוונה?
לא אמרתי פעם שבוע, ולא שום מינון אחר,
רק דנתי אם אפשר לדמות את זה לנידה שצריך להיות זמן שעושים וזמן שלא עושים כדי להתחדש,
האורך של הזמן שעושים ושלא עושים לא דיברתי.
 

רחמים

פותח הנושא
יעבץ אמר:
כיוונת לדעת בעל ספר הישר:
"וכן יש לבעל העבודה לעשות בכל עניני עבודתו, כגון הצומות, שאם יתחיל להתענות ימים מספר ואחר כן יקוץ בהם, אל ימנע עצמו מן הכל, רק יעשנה יום אחד בשבוע, או אפילו יום אחד בחודש. וכן אם יתחיל להתפלל ויקוץ בתפילה, יתפלל ימים בשבוע או פעם אחת ביום. ואם יתחיל ללמוד ויקוץ בה יקרא מעט בכל שבוע".

יצויין שהספר יוחס לרבינו תם, ולא זכור לי כעת זהותו האמיתית של המחבר.

הגר"ש וולבה זלה"ה כתב בספרו "עלי שור" (ח"א ש"א פ"ה) כי "ידיעה זו לבדה כי התחלפות ימי האהבה וימי השנאה דבר טבעי הוא- בכוחו להפיג הרבה מן היאוש והעצבות", עיי"ש.
עלי שור, ימי אהבה ושנאה, 1.png
עלי שור, ימי אהבה ושנאה, 2.png
 
חלק עליון תַחתִית