בן אבנר אמר:
לאור הנסיון משמיטה קודמת לכאו' זה הולך להיות אחד הנושאים המדוברים בשמיטה.
נחלקו פוסקי זמנינו האם יש בעיה בחלב מפרה שעיקר מאכלה הוא ספיחי שביעית, מי שיכול להביא את עיקרי הנידונים, להעלות חוברות וכדו' מוזמן.
[שייך לדון האם זה נאסר, האם זה מטמטם את הלב, האם צריך לנהוג בזה קדו"ש, האם שייך לפני עוור בקניית החלב, ועוד נושאים רבים].
מצו"ב מספר של עצומה למחלבות שיאכילו את הפרות באוכל אחר, 04-3760742
(אין לי קשר לעצומה, אין לי מושג האם היא אמורה לעשות משהו, והבוחר יבחר).
האם צריך לנהוג בזה קדו"ש מופקע!
האם זה מטמטם את הלב דבר שהוא מותר -אינו מטמטם את הלב,
בפשטות איסור ספיחין לא הוי איסור הנאה כלל ומה שאסרו לכמה פו' לבהמה לרעות או בפרחי נוי [עי' תשו' מבי''ט] כבר ביארו בזה וכן החזו''א שהאיסור הוא כעין איסור שימוש לכל דבר כדרך שימושו, וחידוש הוא!
ולאחר הביעור ג''כ אי''ז איסור הנאה ממש אלא חובת ביעור וכדחזינא היכ''ת שבהם לא נאסר כלל,
וכל הגמ' של פרה שאכלה כרשיני ע''ז שמותרת רק מטעמא דזוז''ג אבל בנתפטמה כולה באיסור -אסורה,
הפשט [בפשטות!] כי בזה הוא ג''כ 'נהנה' מהאיסור שאכלה הבהמה, כמו עוד איסורי 'גורם',
ולכן באיסורי אכילה לא מובן מדוע שיאסר, הרי הכל כבר בטל ונסרח במעיה ולגבי חלב, הרי התורה התירתה מעוד איסורים, למ''ד 'דם נעשה חלב' וכן מ'יוצא מן החי' ומאיסור 'לא תאכלו על הדם',כמבואר בריש בכורות,
והגמ' אוסרת רק כשאוכלת איסורי הנאה ולא נאסר החלב בגלל האיסור שבתוכו, אלא כמו איסור 'גורם' שעי''ז נהנה מהאיסור שאכלה,
[יעוי' בהגר''ח הל' מאכ''א על ולד טריפה ג''כ שמבואר יסוד דין 'גורם' שנאסר כי האיסור גרם אותו, ולכן באיסור 'יוצא' אמרי' זוז''ג מותר ]
וכל זה באיסור הנאה ממש כחמץ וערלה וכלאה''כ או ע''ז, אבל בדבר שאסר רק באכילה, בשימוש, או איסור קיום – תו לא שייך למימר שיאסר כי הוא 'נהנה' מהאיסור שהי' קודם שאכלה, ומאד דחוק לומר שמה שהאיסור אכילה 'גרם' יאסר ג''כ, כי הוא לא יתר מאיסור אכילה ומהיכ''ת שיאסור דבר אחר, ורק באיסור הנאה שייך,
[וצריך לעיין בפו' שכן דנו באיסור אכילה לבד כהמרדכי ביבמות בענין כרשיני תרומה, והרמ''א]