לא עיינתי בדבריו, ויתכן שלא בא אלא להגן על מנהגו־שלו... (כפי שקיבל מאבותיו ורבותיו).י.ק אמר:גם הגרנ"ק לא בא לבטל מסורת רבת דורות
עכ"פ - בנדו"ד, שע"פ גדולי־תורה הונהג, לית מאן דפליג שמחויבים להמשיך במנהגם.
לא עיינתי בדבריו, ויתכן שלא בא אלא להגן על מנהגו־שלו... (כפי שקיבל מאבותיו ורבותיו).י.ק אמר:גם הגרנ"ק לא בא לבטל מסורת רבת דורות
אמונת אומן אמר:מאשר לשמוע אלף פעמים זכור, או לחזור על 2 מילים בקר''ש בווריאציות מגוחכות ועילגות עד שהנפגש בזה לראשונה מתמלא רחמים על חולה הנפש.
ראה נטע"ג הל' פסח ח"א ע' שנא (ריש פפ"ב) ובהערות שם, ותרו"ץ.עמק יזרעאל אמר:ייש מנהג שהוא לפלא להכשיר את השיש עם מים חמים מקומקום ואח''כ מכסים עם נייר כסף עבה וזה למה ההכשרה?
כנראה שכדאי שתעיין כי הוא בכלל לא בא להגן על שום מנהג, אלא לומר כלל במנהגיםלבי במערב אמר:ויתכן שלא בא אלא להגן על מנהגו־שלו... (כפי שקיבל מאבותיו ורבותיו).
עכ"פ - בנדו"ד, שע"פ גדולי־תורה הונהג
א. לו יהי. עכ"פ - לנוהגים כן יש את מורי־דרכם, שעל־פיהם יעשו מעשיהם; עיקר ה'קושיא' עליהם מדברי הגרנ"ק אינה מובנת לי כלל מלכתחילה.י.ק אמר:[א] כנראה שכדאי שתעיין כי הוא בכלל לא בא להגן על שום מנהג, אלא לומר כלל במנהגים.
[ב] והיא גופא הקושיא, מי הנהיג לאסור אכילת מלפפונים בפסח?
אין חכמה אמר:כיוצא בזה שמעתי שהחזו"א אכסן את המצות לפסח בכלי שהיה בו חמץ לפני כן אחרי שניערו היטב שלא יישארו בו פירורים (אבל בלי שטיפה וכיו"ב).
אשמח למקור.
כבודו לא ציטט את הרב @דבש לפי שהוא בעל המימרא הזומקדש שביעי כל שביעי אמר:אין חכמה אמר:כיוצא בזה שמעתי שהחזו"א אכסן את המצות לפסח בכלי שהיה בו חמץ לפני כן אחרי שניערו היטב שלא יישארו בו פירורים (אבל בלי שטיפה וכיו"ב).
אשמח למקור.
מה צריך מקור?
מה הבעיה לשים בכלי של חמץ?
המצה בולעת?
התכוונתי שאשמח למקור ברור אם הסיפור היה או לא.מקדש שביעי כל שביעי אמר:מה צריך מקור?אין חכמה אמר:כיוצא בזה שמעתי שהחזו"א אכסן את המצות לפסח בכלי שהיה בו חמץ לפני כן אחרי שניערו היטב שלא יישארו בו פירורים (אבל בלי שטיפה וכיו"ב).
אשמח למקור.
מה הבעיה לשים בכלי של חמץ?
המצה בולעת?
כיון שהודו לדבריך @ב. זעירא @סנגורן של ישראל @אמונת אומן @גבריאל פולארד,אברך אמר:ב. תקבל על עצמך לעולם לא לכתוב/לומר משהו נגד דעת אחרים בפסקנות וקצרנות בלי הסבר. זה גם לא נותן ערך לדבריך. וגם פוגע בזולת, כאילו אין צורך להסביר למה לדעתך אינו צודק.דרומאי אמר:אברך אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:כי בקריאת שמע מפורש שקרא ולא דקדק באותיותיה יצאחייל של הרבי אמר:כמו שבקריאת זכור, הרבה מדקדקים יותר מקריאת שמע.
כשאתה כותב את דעתך ומסביר את טעמך, עם מקור או עם סברה, יש בזה טעם.דרומאי אמר:כיון שהודו לדבריך @ב. זעירא @סנגורן של ישראל @אמונת אומן @גבריאל פולארד,אברך אמר:ב. תקבל על עצמך לעולם לא לכתוב/לומר משהו נגד דעת אחרים בפסקנות וקצרנות בלי הסבר. זה גם לא נותן ערך לדבריך. וגם פוגע בזולת, כאילו אין צורך להסביר למה לדעתך אינו צודק.דרומאי אמר:
אני מבין שכל הרבנים האלו מוצאים עצמם נפגעים מדברי הקצרנים והפסקנים.
על כן, אני מוסר מודעה, שכל אימת שאני כותב דבר בקיצור ובפסקנות איני כותב אלא את דעתי בלבד, ואין כאן שלילה של דעה אחרת.
נקודה בהחלט מענינת. כיון שהמועדות ניתנו לעסוק בת"ת אני רואה שדוקא בעונות וזמנים אלו הפורום ב"ה שוקק חיים שיש בהם.הצבי אמר:שוטטתי בפורום והתפלאתי על שאינני מוצא אשכול חסידים-מתנגדים פעיל, עד שאנה ה' לידי אשכול זה ורווח לי, ברוך ה', לא אלמן ישראל.
[דעתי האישית: ויכוח עקר שאיננו מצוי בפרטים הנידונים אלא בשאלות עקרוניות של גישה להלכה וקיום מצוות]
זה בדיוק מה שהתכוונתי, שאחרי שנה של שהות בפורום אני רואה שבאופן קבוע כ''ז שיש פעילות רבה בפורום יעלה ויכוח בעני''ז, [ואגב עם משתתפים קבועים פחות או יותר מכל צד.כפשוטו אמר:נקודה בהחלט מענינת. כיון שהמועדות ניתנו לעסוק בת"ת אני רואה שדוקא בעונות וזמנים אלו הפורום ב"ה שוקק חיים שיש בהם.הצבי אמר:שוטטתי בפורום והתפלאתי על שאינני מוצא אשכול חסידים-מתנגדים פעיל, עד שאנה ה' לידי אשכול זה ורווח לי, ברוך ה', לא אלמן ישראל.
[דעתי האישית: ויכוח עקר שאיננו מצוי בפרטים הנידונים אלא בשאלות עקרוניות של גישה להלכה וקיום מצוות]
וכמו כל אליה תמיד יישאר קצה קצהו של קוץ בה...
מה החידוש בזה?הצבי אמר:זה בדיוק מה שהתכוונתי, שאחרי שנה של שהות בפורום אני רואה שבאופן קבוע כ''ז שיש פעילות רבה בפורום יעלה ויכוח בעני''ז, [ואגב עם משתתפים קבועים פחות או יותר מכל צד.כפשוטו אמר:נקודה בהחלט מענינת. כיון שהמועדות ניתנו לעסוק בת"ת אני רואה שדוקא בעונות וזמנים אלו הפורום ב"ה שוקק חיים שיש בהם.הצבי אמר:שוטטתי בפורום והתפלאתי על שאינני מוצא אשכול חסידים-מתנגדים פעיל, עד שאנה ה' לידי אשכול זה ורווח לי, ברוך ה', לא אלמן ישראל.
[דעתי האישית: ויכוח עקר שאיננו מצוי בפרטים הנידונים אלא בשאלות עקרוניות של גישה להלכה וקיום מצוות]
וכמו כל אליה תמיד יישאר קצה קצהו של קוץ בה...
מסתמא הכוונה לזה, וראה 'ברכי יוסף' סי' תעג ס"ק יב (וש"נ).למה זה תשאל לשמי אמר:אגב מה שכתבתי לעיל הכוונה לחרסי אבנים ממש . .
אולי היה גם כזה מעשה, אך אינו סותר למעשה [שכמדו' לא הזכירו המספרים שהיה שעת הדחק] שלקח את המצה מהריצפה.פינחס רוזנצוויג אמר:כמדומה שהמעשה היה קצת אחרת.קדמא ואזלא אמר:כמדו' ששמעתי פעם על החזון איש, שבעת אפיית מצות נפלה פעם חתיכת בצק על הקרקע, והחזו"א הרימה, ניערה בידיו היטב, והחזירה לשולחן.
בשנת תש"ח כשאפו מצות, היתה הפגזה כאמצע האפיה וכולם ברחו, כשחזרו למאפיה אחרי כמה זמן רצו תלמידי מרן לזרוק את כל המצות שעדיין לא נאפו לפח, אבל החזו"א מנע מהם ועבר מצה מצה, על כל מצה אמר 'זה עדיין לא הכסיפו פניו' והעבירו לערימת הכשר ולאפיה.
ויש לתמוה שהרי בצק שלנו הוא בצר החרש, אבל אמר לי אחד מתלמידיו, שהיתה שם שעת הדחק גדולה, כי היה חוסר גדול בחיטה שמורה מחמת המלחמה, ולכן החזו"א משכן עצמו לצד קולא.
אין הכי נמי וכל אחד יכול לנהוג במנהגיו, אך כוונת השואלים היא שאין זו "חומרא", כיון שאין שום חשש הלכתי בדבר זה, ומי שנהגו בבית הוריו לא לאכול ירק מסוים וכדו' זה לא עושה שירק זה יהיה בחשש חימוץ יותר מהירק שעמד סמוך לו בחנות הירקות, ולכן לא שייך להגדיר זאת כמנהג הלכתי להחמיר בחימוץ, אלא בצורה של הנחלת רגש הזהירות מחימוץ לדורות.אמונת אומן אמר:אולי הגיע הזמן שהלועגים והמתלוצצים יכירו את מקומם?
יושבים אנשים שאין להם צל של הכירות עם נשוא כתיבתם ודנים מתוך התנשאות ושחצנות דוחה, תוך התעלמות מהקו הברור בדברי ימי ישראל, שבהם רואים נטיה ברורה למגמה ש'הפסח אינו נאכל'...
כמו שכתב כבר קודמי, דורות אחר דורות נהגו סלסול בעצמם בלהט של קדושה מכל ספק ספיקא של משהו חמץ, בלי שום קשר להגדרות ההלכתיות, אלא כל שיכול להקרא בשם משהו מחמירים בו, ומה שהוזכר פה אינו אפילו מעט מן המעט,
ומחשש סכנה של יצר הרע אתינא עלה,
וכדברי הרדב"ז והחיד''א, וחמירא סכנתא מאיסורא, וכדי לזכות בהבטחה האר"י הק'' שלא יחטא כל השנה', ולא גרע משתיית יין בהבדלה כדי לזכות לזש''ק...
ומנהג אבותינו בידינו להחמיר הרבה,
ולא מפי חוט השני אנו חיים,
כבודו הראוי במקומו מונח.
יפה כתבת.בן אבנר אמר:אין הכי נמי וכל אחד יכול לנהוג במנהגיו, אך כוונת השואלים היא שאין זו "חומרא", כיון שאין שום חשש הלכתי בדבר זה, ומי שנהגו בבית הוריו לא לאכול ירק מסוים וכדו' זה לא עושה שירק זה יהיה בחשש חימוץ יותר מהירק שעמד סמוך לו בחנות הירקות, ולכן לא שייך להגדיר זאת כמנהג הלכתי להחמיר בחימוץ, אלא בצורה של הנחלת רגש הזהירות מחימוץ לדורות.אמונת אומן אמר:אולי הגיע הזמן שהלועגים והמתלוצצים יכירו את מקומם?
יושבים אנשים שאין להם צל של הכירות עם נשוא כתיבתם ודנים מתוך התנשאות ושחצנות דוחה, תוך התעלמות מהקו הברור בדברי ימי ישראל, שבהם רואים נטיה ברורה למגמה ש'הפסח אינו נאכל'...
כמו שכתב כבר קודמי, דורות אחר דורות נהגו סלסול בעצמם בלהט של קדושה מכל ספק ספיקא של משהו חמץ, בלי שום קשר להגדרות ההלכתיות, אלא כל שיכול להקרא בשם משהו מחמירים בו, ומה שהוזכר פה אינו אפילו מעט מן המעט,
ומחשש סכנה של יצר הרע אתינא עלה,
וכדברי הרדב"ז והחיד''א, וחמירא סכנתא מאיסורא, וכדי לזכות בהבטחה האר"י הק'' שלא יחטא כל השנה', ולא גרע משתיית יין בהבדלה כדי לזכות לזש''ק...
ומנהג אבותינו בידינו להחמיר הרבה,
ולא מפי חוט השני אנו חיים,
כבודו הראוי במקומו מונח.
יבדיל נא אדוני בין מצה אפויה שפלה על הריצפה (השטופה היטב לקראת החג) לבין בצק שנפל, תוך כדי אפיה, על ריצפת המאפיה המלוכלכת בשאריות בצק.בן אבנר אמר:, אך אינו סותר למעשה [שכמדו' לא הזכירו המספרים שהיה שעת הדחק] שלקח את המצה מהריצפה.
ועוד היה מעשה בו שלקח מצה ללחם משנה בסעודת שבת ערב הפסח ולא חשש שיעברו פירורים מהחלה.
המעשה מספר שהמצה נפלה על רצפת המאפייה, [ואמנם בצק בכה"ג יהיה כמעט וודאי עם חמץ].פינחס רוזנצוויג אמר:יבדיל נא אדוני בין מצה אפויה שפלה על הריצפה (השטופה היטב לקראת החג) לבין בצק שנפל, תוך כדי אפיה, על ריצפת המאפיה המלוכלכת בשאריות בצק.בן אבנר אמר:, אך אינו סותר למעשה [שכמדו' לא הזכירו המספרים שהיה שעת הדחק] שלקח את המצה מהריצפה.
ועוד היה מעשה בו שלקח מצה ללחם משנה בסעודת שבת ערב הפסח ולא חשש שיעברו פירורים מהחלה.
זה מעשה שאולי היה והשני מעשה שלא היה כלל.
לגבי לחם משנה, לא מבואר היטב שאכן אכל את המצה ההיא בפסח.
מפני שלא אוכלים את המספריים וגם אין חמץ בעין מדובר בגוזמא רבתי ואפילו לו חומרה בעלמא!!!אור זורח אמר:י.ק אמר:(ויתרה מזו שמעתי, שאף אם נפל מספריים וכד' לא משתמשים בו...)מספריים שמשתמשים בהם לאוכל מסתמאלבי במערב אמר:ענין המספריים גוזמא הוא מסתמא.
להיזהר במה שבאמת שייך להיזהר ולא בדבר שעובדתית ומעשית אין מה להיזהר ואין חשש כלל.חייל של הרבי אמר:א. המנהג כפי שאני מכירו (וכן הוא אצל רוב חסידי חב"ד) הוא לא לאכול כל מה שנפל על הרצפה, וכן כלי חם שנפל על הרצפה, לא להשתמש בו באותו פסח. ובנוסף, לאכול רק פירות וירקות מקולפים, ללא קשר לנפילה על הרצפה. ולענ"ד זו הקפדה חכמה מאוד, והגיונית מאוד.
ב. מנהג ישראל קדושים לחשוש מאוד בכל מה שקשור לחמץ בפסח, וכידוע מהאר"י ז"ל שהנזהר מאכילת חמץ במשהו בפסח, אינו בא לידי עבירה כל השנה.
ג. זה גם הגיוני מאוד, ולגיטימי, להחמיר עד קצה האחרון, פעם בשנה. וכמו שבקריאת זכור, הרבה מדקדקים יותר מקריאת שמע.
צריך שיהיה חמץ בעין ואם אין חמץ בעין אין דבר שאסור.אברך אמר:גם אחר ניקוי הבית לפסח יתכן ומסתבר שנשארו פירורי חמץ זעירים ע"ג הרצפה, וכן נכנסים מבחוץ, ואין בזה בעיה בעצם כמבואר במ"ב שבפירורים פחות מכזית שנטנפו אין איסור ב"י וב"י. אבל אם יתערבו אותם פירורים זעירים באוכל בפסח, הרי הדרנא לדין חמץ במשהו.הכהן אמר:אולי:
מאן דהו דרך על פירור חמץ בשוק
הפירור נדבק לו לנעל
לא נפל עד שהגיע הביתה
נפל על הרצפה בבית
המאכל/הכלי נפל בדיוק באותה נקודה
הפירור נדבק עליו
לדעתי מאכל שנפל על הרצפה ואי אפשר לשוטפו היטב, מעיקר הדין אסור לאוכלו בפסח, מספק חמץ במשהו
אולי יאמר זאת לאדמו"רי חב"ד שהם עצמם הקפידו על רוב ככל החומרות הנהוגות בחב"ד, מבלי להסתיר זאת.מאור ישראל אמר:להיזהר במה שבאמת שייך להיזהר ולא בדבר שעובדתית ומעשית אין מה להיזהר ואין חשש כלל.חייל של הרבי אמר:
ומי חולק על כך?מאור ישראל אמר:גם לפי שיטת חב"ד האמתית יש גבול גם לחומרות של פסח.