הדלקת גז ביום טוב

chaim

משתמש ותיק
יש גז, שהכפתור של הגז עושה שתי פעילות. א. שמכוין את גודל הלהבה הרצויה. ב. שגם עושה ניצוץ קטן כדי שהגז יידלק.
כידוע שביו"ט אסור לפתוח את הגז כיון שעושה ניצוץ חדש.
השאלה היא, אם יניח גפרור במקום הגז - שאז הרי אינו צריך להניצוץ החדש, האם מותר לפתוח את הגז ביו"ט, או שמא נאמר כיון שמציאות הרי גם מוליד ניצוץ חדש לכן אסור?
אשמח אם ת"ח של הפורום יכלו לענות תשובה על זה
תודה רבה
 

דברי יושר

משתמש ותיק
דרך אגב, יש גם את הנידון של שסתום הבטיחות, שהדלקת הגז יוצרת חשמל שמחזיק אותו פתוח.
 

פראנק

משתמש ותיק
לגבי הבעיה הראשונה יש להוציא את השקע מלפני יו"ט. לגבי הבעיה השניה אני לא מכיר פתרון.
 

משה אמת

משתמש ותיק
את"ל שסתום זה בעיה, לא בכל הכיריים השסתום פעיל, ניתן לבדוק ע"י הוצאת השקע, וכיבוי הלהבה באמצעות אויר (פו) ולראות אם ממשיך לצאת גז. אם ממשיך לצאת גז אין שסתום.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
chaim אמר:
יש גז, שהכפתור של הגז עושה שתי פעילות. א. שמכוין את גודל הלהבה הרצויה. ב. שגם עושה ניצוץ קטן כדי שהגז יידלק.
כידוע שביו"ט אסור לפתוח את הגז כיון שעושה ניצוץ חדש.
השאלה היא, אם יניח גפרור במקום הגז - שאז הרי אינו צריך להניצוץ החדש, האם מותר לפתוח את הגז ביו"ט, או שמא נאמר כיון שמציאות הרי גם מוליד ניצוץ חדש לכן אסור?
אשמח אם ת"ח של הפורום יכלו לענות תשובה על זה
תודה רבה
בשפה תורנית אתה שואל דבר שאינו מתכוין ופסיק רישיה ולא ניחא ליה באיסור מוליד דרבנן האם מותר או אסור.
 
 

דיבוק חברים

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
בשפה תורנית אתה שואל דבר שאינו מתכוין ופסיק רישיה ולא ניחא ליה באיסור מוליד דרבנן האם מותר או אסור.
מלבד כל מה שיש לדון בדבריך, יש להוסיף דבכלל השאלה גם דאולי נחשב שהאש נדלקה ע"י הניצוץ ולא ע"י הגפרור [כמו זה יכול וזה יכול], וממילא ל"ש הכא משום דשא"מ ופס"ר דל"נ.
 

דיבוק חברים

משתמש ותיק
לא נכנסתי לענין, אבל מצאתי בשו"ת אור לציון חלק ג פרק כ - דיני הדלקה וכיבוי ביום טוב

ה. שאלה. כיריים של גז שעל ידי סיבוב כפתור הגז ניצתת אש, האם מותר להשתמש בכיריים אלו ביום טוב.
תשובה. יש אפשרות להשתמש בכיריים אלו על ידי שיצמיד למבערים גפרור דולק כך שכוונתו להדליק את האש מהגפרור ולא מההצתה שבאה ממילא.
 

כדיתבין

משתמש ותיק
אעתיק כאן דברים שכתבתי בעסקי בסוגיא זו -

כיריים של גז

צריך לשים לב שכמדומה רוב הכריים אין אפשרות להדליק ביו"ט בגפרור בלי הצתה חשמלית כל זמן שהוא מחובר לחשמל. ולכן לפני יו"ט צריכים להוציאו מהחשמל.

והנה ברוב הכיריים של גז היום יש שסתום ביטחון למנוע זרימת גז במקרה שנכבה הלהבה, והדרך שהוא פועל הוא שכשמדליקים את הגז נוצר זרם חשמל מהחום, והא מחזיק את השסתום פתוח שלא יסתום את מעבר הגז, וכשנכבה האש מתקרר המעבר והזרם מפסיק וממילא נסגר השסתום ומונע מעבר של גז.
והנה כתבו הגרנ"ק והגרח"ק (במכתב הנדפס בספר חוט שני הל' מזוזה ע' שפא) שאין להשתמש בו ביו"ט. ושם כתב הגרמ"מ לובין חתן הגרנ"ק שהוא ע"פ דעת החזו"א שיצירת זרם חשמל בכלי יש בו משום תיקון מנא, כיון שבלי הזרם הכלי הוא גולם וע"י הזרם נהפך לכלי שימוש. וכתב שלכן אין היתר משום מכשירין כמו שאין היתר בעשיית כלי. ואף שכתב הר"ן שטעם איסור עשיית כלי ביו"ט הוא משום שהוא מלאכת ימים הרבה, מ"מ גם עשיית כלי ליום אחד אסור כמבואר מהדין שאסור לעשות פתילה ביו"ט. ולדעתו גם זה נחשב כעשיית כלי.
אולם יש להעיר ע"ז שלכאו' גם להחזו"א אין זה נחשב כעשיית כלי אלא כתיקון כלי, ולמה יגרע משפוד שנרצם וכדומה, ובאמת הוא עדיף בהרבה ממנו שהרי הוא עומד לדבר זה, ובודאי הוא נחשב כמלאכת יומו. וע"ע בס' הל' חג בחג שכתב שאפשר להבין בדעת חזו"א שדוקא בהכנסת זרם ע"י חיבור פרקים שייך בונה..

ומיהו עדיין אפשר לדון בזה שמא יש לדמותו לאיסור מוליד אש, דהנה בעיקר איסור מוליד אש יש שני מהלכים בראשונים, א' שיצירת דבר חדש לא הותר ביו"ט לשום צורך וכמו עשיית כלי חדש. וב' שהוא נידון כמכשירין שאפשר לעשות מאתמול. והשתא לגבי דעה הראשונה יש להסתפק אם הולדת זרם ע"י חימום המתכת דמי להולדת אש, או דדמי להולדת ריח שאינו נחשב כיצירת דבר חדש ומותר לצורך או"נ. דהנה מצד אחד דמי להולדת אש שאינו מכניס דבר קיים לתוך דבר אחר, אבל מצד שני י"ל דדמי להולדת ריח שהרי אינו יוצר דבר חדש הניכר, אלא גורם לשינוי אנרגיה בתוך חלקיקי המתכת. ויש מקום לדון שהוא אפילו יותר קל מהולדת ריח, ודמי לחימום מתכת בעלמא, אלא שלמעשה כבר אסרו הרבה פוסקים את החשמל בשבת מטעם מוליד.
ולגבי דעה שניה בטעם הולדת אש לכאו' בנידון דידן יש להתיר, שהרי י"ל דדוקא הולדת אש נחשב אפשר מאתמול, לפי שהדרך היה להדליק אש קטן ולהשאירו דלוק כדי שיוכל להדליק ממנו כל הזמן, אבל א"צ להשאיר האש על הכיריים דלוקות כל הזמן.

ולמעשה נראה שמס"ס אפשר להתיר. אולם אין להורות כן שהרי מצד היתר מכשירין קי"ל שאין מורין כן, אלא פשוט לא יודיע בכלל בביתו על החשש.
 

דיבוק חברים

משתמש ותיק
כדיתבון אמר:
אולם יש להעיר ע"ז שלכאו' גם להחזו"א אין זה נחשב כעשיית כלי אלא כתיקון כלי, ולמה יגרע משפוד שנרצם וכדומה
ויש ליישב.
כדיתבון אמר:
ומיהו עדיין אפשר לדון בזה שמא יש לדמותו לאיסור מוליד אש
לגוף הנידון אם בהולדת כח חשמל יש איסור מוליד [וציינת בדבריך שהרבה פוסקים אסרוהו], עי' ציץ אליעזר ח"ד שכתב דבהולדת כח חשמל שאינו מושג באחד מחמשת החושים אין בו משום איסור מוליד, [עיי"ש נידונו לגבי דיבור ברמקול מצד מוליד, ועי' בשו"ת חלקת יעקב אורח חיים סימן ק"כ, שכתב לדון על דבריו משיטת רש"י ביצה כ"ג ריש ע"א וז"ל דקמוליד ריחא שנכנס בחרס שלא היה בו ריח ואסור מדרבנן, שהמוליד דבר חדש קרוב הוא לעושה מלאכה חדשה עכ"ל - והכ"נ כשמדבר לתוך רם-קול או מכונת-שמיעה, אם על ידי דיבורו נתרבה כח החשמל, הרי הוא מוליד דבר חדש, דהיינו חשמל, שע"י נתגדל הקול, דבר המורגש לאחד מחמשת החושים כמו הריח לגבי חרס, עיי"ש, ולנידון דידן יל"ע אם נחשב מורגש מה שבסוף עי"ז יכבה האש. והבית יצחק [חיו"ד ח"ב סי' ל"א בהשמטות] מדמה הולדת זרם חשמל להולדת ריח. ובשביתת השבת (ד"ט) הביא שהמוהרי"ל דיסקין ז"ל הורה בה לאיסור, [כלו' בהולדת חשמל מצד מוליד].

והגרשז"א [כתב עת עטרת שלמה ג' תשנ"ח] כ' דקשה לומר דזה נחשב מוליד, אך מה אעשה שהבית יצחק כבר אסרו, ושוב הביא תשו' ציץ אליעזר ח"א ס"כ פ"י שמביא ד' הבית יצחק דא"א לדמותו להולדת ריח, אך כיון שיצא לאיסור מפי חותנו אינו רוצה להתיר, ועייש"ע. ועוד האריכו בזה הפוסקים הרבה.


כדיתבון אמר:
או דדמי להולדת ריח שאינו נחשב כיצירת דבר חדש ומותר לצורך או"נ.
לא עיינתי כעת בדבר, אבל האם אתה בטוח שהולדת ריח מותר לצורך או"נ, הרי לעשן פירות אסר רבה משום מוליד.

כדיתבון אמר:
ולגבי דעה שניה בטעם הולדת אש לכאו' בנידון דידן יש להתיר, שהרי י"ל דדוקא הולדת אש נחשב אפשר מאתמול, לפי שהדרך היה להדליק אש קטן ולהשאירו דלוק כדי שיוכל להדליק ממנו כל הזמן, אבל א"צ להשאיר האש על הכיריים דלוקות כל הזמן.
מנא לך חידוש חילוק זה ?

כדיתבון אמר:
ולמעשה נראה שמס"ס אפשר להתיר.
את"ל שכל דבריך נכונים, יל"ע אם יש לצרף שיט' הרמב"ם הנ"ל דטעם מוליד משום דאפשר מעיו"ט, לס"ס ?
 

chaim

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
chaim אמר:
יש גז, שהכפתור של הגז עושה שתי פעילות. א. שמכוין את גודל הלהבה הרצויה. ב. שגם עושה ניצוץ קטן כדי שהגז יידלק.
כידוע שביו"ט אסור לפתוח את הגז כיון שעושה ניצוץ חדש.
השאלה היא, אם יניח גפרור במקום הגז - שאז הרי אינו צריך להניצוץ החדש, האם מותר לפתוח את הגז ביו"ט, או שמא נאמר כיון שמציאות הרי גם מוליד ניצוץ חדש לכן אסור?
אשמח אם ת"ח של הפורום יכלו לענות תשובה על זה
תודה רבה
בשפה תורנית אתה שואל דבר שאינו מתכוין ופסיק רישיה ולא ניחא ליה באיסור מוליד דרבנן האם מותר או אסור.
 

כאן זה יותר חמור, כי כיון שזה הדרך שמדליקים את הניצוץ הרי זה כעושה מעשה שמיועד לזה ואומר שלא התכוונתי, ואינו דומה לגרירת ספסל שאין העשייה קשורה בעשיית החפירה רק ממילא. וכמו שנוהגים שלא פותחים מקרר ביו"ט שנדלקת בה מנורה.

ועוד יש טעם להיתר לענ"ד, מהמג"א (תקא ס"ק יג) שכתב שהטעם שמותר להסיק בכלים שלימים אע"פ שאסור שבירת כלים ביו"ט, הוא משום כיון שבשעת עשיית מלאכת מבעיר א"כ כל הדברים הקטנים בטלים אגב זה, והוא חידוש גדול.
וא"כ אולי הוא הדין כאן, אע"פ שיש כאן מלאכת ניצוץ חדש, אבל כיון שהוא מדליק את האש ע"י משהו אחר, לכן הרי הוא נטפל אגב עיקר מלאכת מבעיר שמותר. וכיון שאין מדמין אלא בראיה ברורה הסתפקתי בזה.
 

כדיתבין

משתמש ותיק
דיבוק חברים אמר:
לא עיינתי כעת בדבר, אבל האם אתה בטוח שהולדת ריח מותר לצורך או"נ, הרי לעשן פירות אסר רבה משום מוליד.
סבר שאינו שוה לכל נפש, ולהלכה קי"ל כמסקנת הגמ' שם שמותר, או משום דס"ל שנחשב שוה לכל נפש וממילא מותר מצד אוכל נפש, או שבאמת עישון פירות אינו שולכ"נ ומ"מ לא נחשב הולדת ריח כיון שא"ל כוונה לזה. ובכל אופן בדבר שהוא שולכ"נ מותר.   
דיבוק חברים אמר:
מנא לך חידוש חילוק זה ?
אעתיק מה שכתבתי בעבר בדעת הרמב"ם -

הרמב"ם כתב בטעם איסור מוליד אש שהוא מפני שאפשר לעשותו מבעו"י. והראב"ד השיג עליו שאין זה הטעם שכתוב בגמ'. אמנם ברשב"א מש' בדעת הרמב"ם דודאי האיסור הוא מוליד, אלא שהרמב"ם מבאר אמאי אסור גם לצורך או"נ, ולזה מבאר מפני שהוא מכשירין שאפשר מבעו"י (וכ"מ בפר"ח ובמ"ב סק"א). (ובאמת יש מקור לזה בירושלמי, וכנראה משם מקורו של הרמב"ם, וכבר כ"כ בשו"ת כת"ס סס"ז, וע"ש עוד איך יעמיס כן בלשון הבבלי. אמנם נראה קצת בדברי הירושלמי שיש מחלוקת ע"ז גופא אם מותר לר"י, או שגם לר"י אסור ולא פליגי בזה, ויהיה הטעם כדעה ראשונה שמוליד הוא כעושה דבר חדש שלא הותר למכשירין ודו"ק). 

ובדעת הרמב"ם יש לשאול מאי שנא הולדת האש מהבערת האש שרוצה לבשל בו שגם הוא אפשר מאתמול. והפמ"ג (ראש יוסף ל"ג ע"ב ובמש"ז סתק"ב סק"א) כתב החילוק מפני שלהשאיר אש קטנה לא נחשב הפסד, משא"כ אש גדולה יותר, ומש' עוד בדבריו דלפי"ז ה"ה להדליק מאש מצויה אסור באופן שאין הפסד. אמנם דבר זה מחודש, ופשטות המשנה והרמב"ם הוא שאין שום איסור בהבערה מאש מצויה. 

ויש לפרש שהולדת האש נחשב מכשירין כדמבואר ברשב"א ולכן תלוי באם אפשר מבעו"י, אבל הבערה מאש מצויה נחשב או"נ עצמו וכמו שהבאנו לעיל ולכן מותר אף אם אפשר מאתמול (אף שהרמב"ם סבור שיש איסור מדרבנן באו"נ שאפשר מאתמול, מ"מ י"ל דהיינו כשאפשר מבעו"י בלא שום הבדל בכלל, משא"כ כאן שיש הפסד קצת).
ובביאור הדבר שההולדה נחשבת מכשירין והבערת אש או"נ עצמו, נראה שבעבר לפני המצאת הגפרור לא היו טורחים בדר"כ להוליד אש כל פעם שהיו צריכים לו אלא משאירים שלהבת קטנה תמיד כדי להדליק ממנה, אבל עיקר האש שצריכים לבשל בו מדליקים בהדיא רק לפני הבישול. וכבר ביארנו בגדר או"נ ומכשירין שדבר שבמהותה היא לשימוש מיידי של או"נ נחשב מלאכת או"נ, ואם אינו כן אלא רק משתמשים בו אח"כ לצורך או"נ נחשב כמכשיר. (ולפי"ז היה אפשר לצדד להלכה ולא למעשה שלד' הרמב"ם מאז המצאת הגפרור (לפני כמאתיים שנה) לא שייך טעם האיסור, ובכל אופן לדעה הראשונה אסור בכל גווני).   
ויש לעיין מה הדין אם היה א"א לו מבעו"י, או שהדליק וכבה ביו"ט. ובס' הבתים כתב שלפי הרמב"ם אם היה אנוס מבעו"י מותר להוליד ביו"ט. ולהלכה אין נ"מ לפי שחוששין גם לשיטה ראשונה שאיסורו אינו משום מכשירין שא"א מבעו"י. 
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
chaim אמר:
יש גז, שהכפתור של הגז עושה שתי פעילות. א. שמכוין את גודל הלהבה הרצויה. ב. שגם עושה ניצוץ קטן כדי שהגז יידלק.
כידוע שביו"ט אסור לפתוח את הגז כיון שעושה ניצוץ חדש.
השאלה היא, אם יניח גפרור במקום הגז - שאז הרי אינו צריך להניצוץ החדש, האם מותר לפתוח את הגז ביו"ט, או שמא נאמר כיון שמציאות הרי גם מוליד ניצוץ חדש לכן אסור?
אשמח אם ת"ח של הפורום יכלו לענות תשובה על זה
תודה רבה
הפעלת החשמל בשביל הניצוץ הוא איסור בונה להחזון איש, ולכן יש לאסור אפילו אם הוא פ"ר דלא איכפת ליה.
מה גם, שאינו ברור כלל להחשיבו כלא איכפת ליה כיון שסו"ס גם הניצוץ מסייע להדלקת הגז.
אך יש להתיר כה"ג בשופי על ידי גוי.
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
מ.ה. אמר:
דרך אגב, יש גם את הנידון של שסתום הבטיחות, שהדלקת הגז יוצרת חשמל שמחזיק אותו פתוח.


שמעתי מר' עזריאל אויערבך שזה מותר ביום טוב, ודלא כר' ניסים שחשש בזה.
 
 

chaim

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
הפעלת החשמל בשביל הניצוץ הוא איסור בונה להחזון איש, ולכן יש לאסור אפילו אם הוא פ"ר דלא איכפת ליה.
זה מה שכתבתי לעיל להרב @כמעיין המתגבר
"ועוד יש טעם להיתר לענ"ד, מהמג"א (תקא ס"ק יג) שכתב שהטעם שמותר להסיק בכלים שלימים אע"פ שאסור שבירת כלים ביו"ט, הוא משום כיון שבשעת עשיית מלאכת מבעיר א"כ כל הדברים הקטנים בטלים אגב זה, והוא חידוש גדול.
וא"כ אולי הוא הדין כאן, אע"פ שיש כאן מלאכת ניצוץ חדש, אבל כיון שהוא מדליק את האש ע"י משהו אחר, לכן הרי הוא נטפל אגב עיקר מלאכת מבעיר שמותר. וכיון שאין מדמין אלא בראיה ברורה הסתפקתי בזה".
 

דרומאי

משתמש ותיק
chaim אמר:
דרומאי אמר:
הפעלת החשמל בשביל הניצוץ הוא איסור בונה להחזון איש, ולכן יש לאסור אפילו אם הוא פ"ר דלא איכפת ליה.
זה מה שכתבתי לעיל להרב @כמעיין המתגבר
"ועוד יש טעם להיתר לענ"ד, מהמג"א (תקא ס"ק יג) שכתב שהטעם שמותר להסיק בכלים שלימים אע"פ שאסור שבירת כלים ביו"ט, הוא משום כיון שבשעת עשיית מלאכת מבעיר א"כ כל הדברים הקטנים בטלים אגב זה, והוא חידוש גדול.
וא"כ אולי הוא הדין כאן, אע"פ שיש כאן מלאכת ניצוץ חדש, אבל כיון שהוא מדליק את האש ע"י משהו אחר, לכן הרי הוא נטפל אגב עיקר מלאכת מבעיר שמותר. וכיון שאין מדמין אלא בראיה ברורה הסתפקתי בזה".
אין כאן דמיון כלל, שם מיירי שעושה הבערה ואגב הכי נעשה הכלי שברי כלים. אבל כאן יש כאן ב' מעשים, ההבערה המותרת והניצוץ האסור, ואין קשר ביניהם אלא דרך מקרה.
 
 

chaim

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
chaim אמר:
דרומאי אמר:
הפעלת החשמל בשביל הניצוץ הוא איסור בונה להחזון איש, ולכן יש לאסור אפילו אם הוא פ"ר דלא איכפת ליה.
זה מה שכתבתי לעיל להרב @כמעיין המתגבר
"ועוד יש טעם להיתר לענ"ד, מהמג"א (תקא ס"ק יג) שכתב שהטעם שמותר להסיק בכלים שלימים אע"פ שאסור שבירת כלים ביו"ט, הוא משום כיון שבשעת עשיית מלאכת מבעיר א"כ כל הדברים הקטנים בטלים אגב זה, והוא חידוש גדול.
וא"כ אולי הוא הדין כאן, אע"פ שיש כאן מלאכת ניצוץ חדש, אבל כיון שהוא מדליק את האש ע"י משהו אחר, לכן הרי הוא נטפל אגב עיקר מלאכת מבעיר שמותר. וכיון שאין מדמין אלא בראיה ברורה הסתפקתי בזה".
אין כאן דמיון כלל, שם מיירי שעושה הבערה ואגב הכי נעשה הכלי שברי כלים. אבל כאן יש כאן ב' מעשים, ההבערה המותרת והניצוץ האסור, ואין קשר ביניהם אלא דרך מקרה.
 

כדי להדליק את האש עליו לסבב את הכפתור - וזה מעשה אחד שנגרר מזה שתי תוצאות, ואע"פ שאפשר לנטרל שלא ידליק ניצוץ מ"מ גם בכלים אפשר לקחת עצים ולא צריך להבעיר דווקא כלים - הרי לו שמעשה אחד שהוא הדלקת הכלי ויש שתי תוצאות, ואעפ"כ מותר.
 

דרומאי

משתמש ותיק
chaim אמר:
דרומאי אמר:
chaim אמר:
זה מה שכתבתי לעיל להרב @כמעיין המתגבר
"ועוד יש טעם להיתר לענ"ד, מהמג"א (תקא ס"ק יג) שכתב שהטעם שמותר להסיק בכלים שלימים אע"פ שאסור שבירת כלים ביו"ט, הוא משום כיון שבשעת עשיית מלאכת מבעיר א"כ כל הדברים הקטנים בטלים אגב זה, והוא חידוש גדול.
וא"כ אולי הוא הדין כאן, אע"פ שיש כאן מלאכת ניצוץ חדש, אבל כיון שהוא מדליק את האש ע"י משהו אחר, לכן הרי הוא נטפל אגב עיקר מלאכת מבעיר שמותר. וכיון שאין מדמין אלא בראיה ברורה הסתפקתי בזה".
אין כאן דמיון כלל, שם מיירי שעושה הבערה ואגב הכי נעשה הכלי שברי כלים. אבל כאן יש כאן ב' מעשים, ההבערה המותרת והניצוץ האסור, ואין קשר ביניהם אלא דרך מקרה.

כדי להדליק את האש עליו לסבב את הכפתור - וזה מעשה אחד שנגרר מזה שתי תוצאות, ואע"פ שאפשר לנטרל שלא ידליק ניצוץ מ"מ גם בכלים אפשר לקחת עצים ולא צריך להבעיר דווקא כלים - הרי לו שמעשה אחד שהוא הדלקת הכלי ויש שתי תוצאות, ואעפ"כ מותר.
אתה טועה לדעתי גם במציאות גם בסברא.
מצד המציאות יתכן ללחוץ לחיצה קלה ולא ידלק בנצוץ כלל, ואין כאן אלא הבערה ולא הדלקת ניצוץ. ולכן נמצא שעושה כאן גם הדלקת ניצוץ וגם הבערה.
ומצד הסברא, הנה זה לשון המ"א שם, הרא"ם בס' יראים דייק מזה דאפי' סתירה גמורה לא שייך בכלים ולדידן דקי"ל דיש סתירה גמורה בכלי' (כמ"ש סי' שי"ד) צ"ל מיירי בכלי רפוי (ט"א) וצ"ע דאע"ג דמותר לשמוט כלי רפוי מ"מ אסור לשברו לגמרי ועוד דעכו"ם שחקק קב בבקעת לאו רפוי הוא וא"כ למה לי טעמא דנולד ול"נ דקושיא מעיקרא ליכ' דהבער' גופה אב מלאכ' היא והותרה לצורך ה"ה סתירה ונהי דאסור לבקע כלי לצורך אוכל נפש היינו משום דמלאכ' בפ"ע היא עכ"ל. ואיפה אתה רואה כאן את מה שאתה טוען?
 
 

chaim

משתמש ותיק
פותח הנושא
דרומאי אמר:
chaim אמר:
דרומאי אמר:
אין כאן דמיון כלל, שם מיירי שעושה הבערה ואגב הכי נעשה הכלי שברי כלים. אבל כאן יש כאן ב' מעשים, ההבערה המותרת והניצוץ האסור, ואין קשר ביניהם אלא דרך מקרה.

כדי להדליק את האש עליו לסבב את הכפתור - וזה מעשה אחד שנגרר מזה שתי תוצאות, ואע"פ שאפשר לנטרל שלא ידליק ניצוץ מ"מ גם בכלים אפשר לקחת עצים ולא צריך להבעיר דווקא כלים - הרי לו שמעשה אחד שהוא הדלקת הכלי ויש שתי תוצאות, ואעפ"כ מותר.
אתה טועה לדעתי גם במציאות גם בסברא.
מצד המציאות יתכן ללחוץ לחיצה קלה ולא ידלק בנצוץ כלל, ואין כאן אלא הבערה ולא הדלקת ניצוץ. ולכן נמצא שעושה כאן גם הדלקת ניצוץ וגם הבערה.
ומצד הסברא, הנה זה לשון המ"א שם, הרא"ם בס' יראים דייק מזה דאפי' סתירה גמורה לא שייך בכלים ולדידן דקי"ל דיש סתירה גמורה בכלי' (כמ"ש סי' שי"ד) צ"ל מיירי בכלי רפוי (ט"א) וצ"ע דאע"ג דמותר לשמוט כלי רפוי מ"מ אסור לשברו לגמרי ועוד דעכו"ם שחקק קב בבקעת לאו רפוי הוא וא"כ למה לי טעמא דנולד ול"נ דקושיא מעיקרא ליכ' דהבער' גופה אב מלאכ' היא והותרה לצורך ה"ה סתירה ונהי דאסור לבקע כלי לצורך אוכל נפש היינו משום דמלאכ' בפ"ע היא עכ"ל. ואיפה אתה רואה כאן את מה שאתה טוען?
 

לא הבנתי מה שכתבת [לא את המציאות ולא את הסברא], אולי חכמי הפורום אחרים יכולים להגיב ולבאר היטב את דבריך.
בכל אופן אולי כדאי שמר יעיין באמרי בינה דיני יו"ט סימן יא שהאריך בביאור המג"א הזה. ואעתיק רק ראשית דבריו שאח"כ האריך בראיות וסתירות, ואפשר להאריך ולפלפל בדבריו.
וז"ל: למדנו מדבריו (של המג"א) כלל חדש במלאכת יום טוב לצורך או"נ, כל היכא דהותרה מלאכה אחת לצורך יום טוב אף דמזדמן בו עוד מלאכה אחרת דלא הותרה לבדה לצורך יום טוב, מ"מ היכא דבאין כאחד אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי, וכן פירש דבריו הגאון בעל חוות דעת בס' קה"י, ומדמה כמו ביבמות (ד"ד) במצורע שראה קרי ובזבחים בטמאי מתים שנעשו זבים עי"ש
 
חלק עליון תַחתִית