מכירה של מדף בתוך ארון

נבשר

משתמש ותיק
האם מותר למכור מדף מסוים ולסמנו ולסוגרו כראוי בתוך ארון או בתוך המקרר?
 

אבי חי

משתמש ותיק
הו"ל כליו של נכרי ברשות ישראל, וכמדו' המנהג להקל מעיקר הדין (לא כמ"ש רבי @בשלמא)

והרי בלא"ה מדינא אי"צ להשכיר המקום, וחמץ של נכרי ברשות ישראל עושה לו מחיצה ודיו. אלא דחוששים שמא נחשב שהאחריות על הישראל, או שחוששים שלא סמכא דעתי' בלא"ה, [או שמשכירים בי"ג ליפטר מבדיקה]. ולענין זה כנראה נוקטים להקל בכליו של נכרי.

כמובן אין לסמוך ע"ז למעשה, ואם יש בזה מקורות רצוי להביאם.
 

אבי חי

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
אבי חי אמר:
הו"ל כליו של נכרי ברשות ישראל
אבל איך מתבצעת המכירה/השכרה שתהיה של הנכרי

א. בכל הקנינים האפשריים (כסף שטר סודר אודיתא סיטומתא - יתכן מאד שלא כל א' מהם מועיל)

ב. אפשר גם באגב, דלא בעינן צבורין, וסגי במה שמשכיר לנכרי קרקע כ"ש במק"א
 
 

עץ פרי

משתמש ותיק
נהגו למכור ארונות מטבח שמעל השיש ובארגזים ואין פוצה פה
ואמנם ארון במטבח דינו כקרקע שמחובר לקיר, אך ארגזים??
ומכל מקום בארון מעל מ' סאה וזה כמעט כל ארון, כארונות מטבח.
 

אבי חי

משתמש ותיק
ידידיה אמר:
או שהוא יותר ממ' סאה
אפשר מקור?

--------

דרך אגב, כמדו' שמקילים טפי, כגון להשכיר ארגז לנכרי ובו כלים שיש בהם חיוב בדיקה, ולא מקפידים להשכיר גם את הכלים, והו"ל כליו של ישראל בכליו של נכרי שברשות ישראל. [כמדו' שלענין קנין כה"ג חשיב כרשות ישראל ממש]. וטעמא כנ"ל שכיון שהחמץ נמכר לגוי מדינא סגי במחיצה.

אך לענין חיוב בדיקה (אם נחשוש שמכירת החמץ לא פוטרת מבדיקה) יל"ע, דלכ' כלי ישראל ברשות נכרי חייבים בבדיקה.


[כתבתי מקופיא, מטרדות הזמן, ואשמח שיעמידוני בקרן אורה]
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
נבשר אמר:
האם מותר למכור מדף מסוים ולסמנו ולסוגרו כראוי בתוך ארון או בתוך המקרר?
לא הבנתי את האשכול הזה, פשיטא דמהני ואינו ענין לכליו של וכו', כי הוא לו קונה בחצר או ע''י כלי אלא באגב או חליפין, אלא שיש לדון מדין חמצו של נכרי שצריך מחיצה וצריך שתיהיה מחיצה הוגנת.
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
נבשר אמר:
האם מותר למכור מדף מסוים ולסמנו ולסוגרו כראוי בתוך ארון או בתוך המקרר?
לא הבנתי את האשכול הזה, פשיטא דמהני ואינו ענין לכליו של וכו', כי הוא לו קונה בחצר או ע''י כלי אלא באגב או חליפין, אלא שיש לדון מדין חמצו של נכרי שצריך מחיצה וצריך שתיהיה מחיצה הוגנת.

הלשון כליו של וכו' היא מושאלת מקנין. והנידון שייך כלפי חמץ שאם הוא ברשותו עובר עליו - דהיינו חמץ שלו או שקיבל עליו אחריות - עליו שייך לדון מה הדין כשמונח בכליו של נכרי ברשות ישראל.

וע"ז כתבתי שחמץ הנמכר לגוי ל"ש בו נידון הנ"ל, דהא סגי במחיצה, אלא דהא קי"ל דאפי"ה יש להוציאו מרשותו (לחמץ הנמכר, וטעמא כדלעיל), ובזה עדיין יש מקום לדון. [גם רמזתי שיש עוד נידון של חיוב בדיקה אם מכירת החמץ (שלמחרת) לא פוטרת].
 
חלק עליון תַחתִית