מנהגים מחודשים לליל הסדר

עת הזמיר

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
אמונת אומן אמר:
מההגדה המומלצת 'באזני בנך'. לתועלת החברים. 
תפלת ערבית וסדור השלחן אורכים למעלה משעה!?
אתה יודע , הילדים רבים מי יישב איפה וליד מי, ואילו המבוגרים רבים ליד מי לא לשבת, והזוצ"ים דורשים בתוקף לשבת אחד ליד השני וכו' וכו'
 
 

עת הזמיר

משתמש ותיק
מדוע לא להקדים את מעריב ואפילו החוששים לזמן ר"ת או חזו"א יחזרו שוב על קריאת שמע במהלך הסדר, וכך יוכלו להתחיל את הסדר בזמן צאה"כ כל אחד כפי מנהגו, ומ"ט מקפידים להתחיל מעריב רק בזמנים אלו.
תדע שכן הוא שהרי רוב הבתי כנסיות בצום עשרה בטבת כך נוהגים .
וכן ראיתי נוהגים בכמה בתי כנסיות של מדקדקים להתפלל במוצאי יו"ט ראשון של פסח משום חשש תמימות בספירת העומר.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
עת הזמיר אמר:
וכן ראיתי נוהגים בכמה בתי כנסיות של מדקדקים להתפלל במוצאי יו"ט ראשון של פסח משום חשש תמימות בספירת העומר.
דהיינו? שמתחילים ערבית בזמן ר"ת?
 
 

עת הזמיר

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
עת הזמיר אמר:
וכן ראיתי נוהגים בכמה בתי כנסיות של מדקדקים להתפלל במוצאי יו"ט ראשון של פסח משום חשש תמימות בספירת העומר.
דהיינו? שמתחילים ערבית בזמן ר"ת?
לא. אלא שמקפידים שספירת העומר יהיה מיד בצאת הכוכבים או רבינו תם, לאפוקי מליל שבועות שמאחרים המעריב בשביל התמימות.
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
גבעת לוד אמר:
דרומאי אמר:
קח בחשבון שאני חוזר הביתה בערך 10 דק' אחרי זמן רבנו תם,

למה כזה מאוחר גם אם מר מקפיד על זמן ר"ת, אפשר לקבל את החג מוקדם ולעשות קידוש לפני כן (לשיטת האורות חיים כי ד' כוסות זה מדרבנן ואפשר גם מבין השמשות של ר"ת (בדומה לספה"ע (בזמנינו) שלשיטת הרשב"א מותר להכניס עצמו לכתחילה בדרבנן לספק) משא"כ לגרימ"ט, צריך לחכות לצ"ה).
בתוספות מוכח שמצריך לחכות לצאת הכוכבים.
 
 

אור זורח

משתמש ותיק
עת הזמיר אמר:
למו"ר אבי זצ"ל היה מנהג להקפיד לפחות שעה לשולחן עורך, גם אם בשביל זה היה צריך להקל בחצות (תנאי האבנ"ז וכדו'), וזה מחמת טרחת האשה בבישולים והכבוד המגיע לה, וב"ה שכל בניו וצאצאיו הולכים בדרכו זה.
בכלל את עיקר ההגדה ייחד לסיפור יציאת מצריים עצמו ואילו הווארטים והרעיונות היה מבקש לדחות לזמן הסעודה.
ומבואר כן בחוט שני
[דהיינו מה שכתבתם בכלל את וכו'  ]
 
 

גבעת לוד

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
בתוספות מוכח שמצריך לחכות לצאת הכוכבים.
מה כוונת מר מי צריך לחכות לצ"ה בספה"ע, אם זאת הכוונה אבל בכ"ז ניתן לסמוך על הרשב"א כי בדיני דרבנן אפשר לסמוך על שיטת הגאונים.
מצורף קישור לאורות חיים

 
 

כדכוד

משתמש רשום
דבש לפי אמר:
כדכוד אמר:
ברמ''א אין דין של כוס חמישי.   

איסור לשתות אחר הכוסות. הוא נושא סימן תפא.  הא ותו לא מידי !

והרמ''א מצא עיצה ל: איסטניס   או תאב הרבה  לשתות. שהוא יכול לשתות ככוס חמישי. [ולסמוך על הני שיטות שיש חיוב לכוס חמישי,אע''פ
שהוא עצמו חולק א הני ראשונים , שכן לא הזכיר חיובא דכוס זה.]

אין בשו''ע כולל ברמ''א, אין  דיון או איזכור  לחיוב דכוס חמישי. אף שהרמב''ם ועוד ראשונים כתבוהו . ואמנם ד''ז צריך לימוד.

אך ברור לכל מעיין כנ''ל. 

פלאי הוא מי  שקורא לרמ''א זה זה ''דין כוס חמישי''. 
למיטב ידיעתי אין אפילו ראשון אחד שסובר שיש חיוב לשתות כוס חמישי.
יש הסוברים שזו מצוה מן המובחר, יש הסוברים שזו רשות, יש הסוברים שזה למי שקשה לו בלי זה, ויש הסוברים שזה אסור לגמרי.
הרמ"א פסק כדעה השלישית.
א. הרא''ש בשיטת ר' טרפון שכוס חמישי הינו חובה ולחכמים רשות.  

ב.''השיטה השלישית'', אינה שיטת ראשונים!  אלא הכרעת  המרדכי  ומובא ברמ''א ועוד, כעיצה  למי שקשה לו .  

כ''ז מזכרוני , לצערי אין זמני בידי כעת בטרדת עה''ח לעיין.
 
 

דבש לפי

משתמש ותיק
כדכוד אמר:
א. הרא''ש בשיטת ר' טרפון שכוס חמישי הינו חובה ולחכמים רשות.  

ב.''השיטה השלישית'', אינה שיטת ראשונים!  אלא הכרעת  המרדכי  ומובא ברמ''א ועוד, כעיצה  למי שקשה לו .  

כ''ז מזכרוני , לצערי אין זמני בידי כעת בטרדת עה''ח לעיין.
א. יש עוד ראשונים שלמדו כך בשיטת ר"ט וי"א, אבל למיטב ידיעתי אין אף אחד שפסק שהלכה כר' טרפון וזה אכן חובה.
ב. רבינו יוסף טוב עלם הוא מקדמוני הראשונים.
 

כבוד שמים

משתמש ותיק
אור זורח אמר:
עת הזמיר אמר:
למו"ר אבי זצ"ל היה מנהג להקפיד לפחות שעה לשולחן עורך, גם אם בשביל זה היה צריך להקל בחצות (תנאי האבנ"ז וכדו'), וזה מחמת טרחת האשה בבישולים והכבוד המגיע לה, וב"ה שכל בניו וצאצאיו הולכים בדרכו זה.
בכלל את עיקר ההגדה ייחד לסיפור יציאת מצריים עצמו ואילו הווארטים והרעיונות היה מבקש לדחות לזמן הסעודה.
ומבואר כן בחוט שני
[דהיינו מה שכתבתם בכלל את וכו'  ]
בשעה"צ בכלל מבואר שסיפור יציאת מצרים מתחיל רק אחרי אכילת המצה...
 
 

אור זורח

משתמש ותיק
כבוד שמים אמר:
אור זורח אמר:
עת הזמיר אמר:
למו"ר אבי זצ"ל היה מנהג להקפיד לפחות שעה לשולחן עורך, גם אם בשביל זה היה צריך להקל בחצות (תנאי האבנ"ז וכדו'), וזה מחמת טרחת האשה בבישולים והכבוד המגיע לה, וב"ה שכל בניו וצאצאיו הולכים בדרכו זה.
בכלל את עיקר ההגדה ייחד לסיפור יציאת מצריים עצמו ואילו הווארטים והרעיונות היה מבקש לדחות לזמן הסעודה.
ומבואר כן בחוט שני
[דהיינו מה שכתבתם בכלל את וכו'  ]
בשעה"צ בכלל מבואר שסיפור יציאת מצרים מתחיל רק אחרי אכילת המצה...
מה כונתו
היכן שעה''צ

 
 

עת הזמיר

משתמש ותיק
אור זורח אמר:
כבוד שמים אמר:
אור זורח אמר:
ומבואר כן בחוט שני
[דהיינו מה שכתבתם בכלל את וכו'  ]
בשעה"צ בכלל מבואר שסיפור יציאת מצרים מתחיל רק אחרי אכילת המצה...
מה כונתו
היכן שעה''צ
אולי מדוייק מלישנא דגמ' שעונין עליו דברים הרבה.
אבל מצד שני אנו אומרים בהגדה בזמן שמצה ומרור מונחים לפניך דמשמע קודם האכילה.
 
 

כלפי ליא

משתמש ותיק
אור זורח אמר:
כבוד שמים אמר:
אור זורח אמר:
ומבואר כן בחוט שני
[דהיינו מה שכתבתם בכלל את וכו'  ]
בשעה"צ בכלל מבואר שסיפור יציאת מצרים מתחיל רק אחרי אכילת המצה...
מה כונתו
היכן שעה''צ
תעב סק"ב

אבל מאוד לא מדויק איך שציטט אותו ר' @כבוד שמים 
 
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
אמונת אומן אמר:
דרומאי אמר:
התכוונת אלי, כמובן
אנחנו מקיימים את ההלכה הזאת, והכל כבר מוכן לפרטי פרטים מבעוד יום.
גם בשבת מדלגים על שלום עליכם רבון כל העולמים ואשת חיל, ומתחילים מיד.
השנה כפי הנראה לא נוכל להקפיד על זה, שכן אני מגיע הביתה סמוך לזמן רבנו תם.

נשגב מבינתי מה אתה עושה עם הזמן.


עד סוף הקידוש- 15 דקות
נטילת ידים ואכילת הכרפס עד הא לחמא עניא- 20 דקות
הא לחמא עניא עד סוף מה נשתנה- 20 דקות
עבדים היינו עד כמה מעלות טובת- 50 דקות
כמה מעלות טובות, רבי אליעזר אומר, פסח מצה ומרור- 20 דקות
לפכך עד גאל ישראל- 15 דקות
נטילת ידים, מצה, מרור, וכורך, ואכילת הביצה- 27 דקות
אפיקומן וברכת המזון- 20 דקות
פתיחת הדלת ושפוך חמתך- 7 דקות
הלל המצרי, הלל הגדול, ונשמת- 35 דקות

סך הכל 4 שעות פחות 11 דקות.
קח בחשבון שאני חוזר הביתה בערך 10 דק' אחרי זמן רבנו תם, נמצא שנשאר 35 דק' לסעודה. אם מאבדים קצת יותר זמן ממה שכתבתי כאן- כבר נהיה ממש לחוץ.
כל הסיפור הזה שהמצווה של סיפור היא עד חצות מוזר לי ביותר,
הלא נאמר כל במרבה הרי זה משובח, ועד זמן קר''ש של שחרית, ואת עיקר קיים המצווה מקיים כל אחד באמירת ההגדה, ואפשר בתוספת קטנה. 

בקל אפשר לקיים סעודת יו"ט מכובדת, ולהמשיך בסיפור אח"כ, בפרט אם מסיימים הלל לפני חצות, אז יש הרבה זמן 'עד שתחטפנו שינה'. 
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
הלא נאמר כל [ה]מרבה הרי זה משובח, ועד זמן קר''ש של שחרית, ואת עיקר קיים המצווה מקיים כל אחד באמירת ההגדה, ואפשר בתוספת קטנה.
הרי דרז"ל "בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך", ותליא בפלוגתא דרע"ק וראב"ע; בב"ב נמשכו לספר עד זמן ק"ש של שחר - כי מקומו של רע"ק הוא (סנהד' לב, ב. וראה הגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים ד"ה 'בר"א ור"י'), והתם הלכתא כוותי'.
לענין מעשה ודאי שלכתחילה 'המרבה ה"ז משובח' אף אחר חצות
(וכדין הנפסק גבי מצה ומרור עצמם, אם לא הספיק לאכלן מקודם לכן), אך היינו דוקא מצד דעת רע"ק. ולא באתי אלא להעיר.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
דרומאי אמר:
איסור דאורייתא? שנאמר?
לא תונו איש את עמיתו, בהונאת דברים הכתוב מדבר.
אין כאן שום הונאה אם אכן מצביע עליה מפני שכך הוא המנהג או בדרך בדיחותא בעלמא.
וכבר כתב אחד הרבנים המודרנים שאין לומר שלא עשני אשה ליד אשתו, וגם זה הבל.
לדידי פשיטא לי שיש בזה איסור גמור. וכשהאשה נקתה את הבית לפסח במשך שעות ע"ג שעות ואח"כ בישלה את סעודות החג כפי כחה. ובא האיש ושמצביע עליה שהיא מרה ממות. עליו ועל שכמותו נאמר: הכהה את שיניו ואמור לו שאילו היה שם לא היה נגאל.
 
 
ראיתי מודפס בקיצור אחד להלכות פסח:
מנהג נאה קודם הסדר לשבח את האשה על יופי נקיון הבית לאזני הילדים שיראו כמה מעריך אבי המשפחה את האם.

אני משער שבעתיד זה כבר יודפס בתחילת ההגדה (בחלק מההגדות לפני קדש, ובחלק לפני מגיד)
ומי שיפקפק על מנהג נאה זה יאמרו לו 'אל תשנה ממה שנהגו אבותיך ואבות אבותיך'.
אלמן ומי שאין אשתו שרויה אצלו לא ידלג על זה ויכוון על הזווג העליון שנעשה בליל פסח, ובבחור נחלקו הפוסקים.
 

מ אלישע

משתמש ותיק
פינחס רוזנצוויג אמר:
ראיתי מודפס בקיצור אחד להלכות פסח:
מנהג נאה קודם הסדר לשבח את האשה על יופי נקיון הבית לאזני הילדים שיראו כמה מעריך אבי המשפחה את האם.

אני משער שבעתיד זה כבר יודפס בתחילת ההגדה (בחלק מההגדות לפני קדש, ובחלק לפני מגיד)
ומי שיפקפק על מנהג נאה זה יאמרו לו 'אל תשנה ממה שנהגו אבותיך ואבות אבותיך'.
אלמן ומי שאין אשתו שרויה אצלו לא ידלג על זה ויכוון על הזווג העליון שנעשה בליל פסח, ובבחור נחלקו הפוסקים.

אחד מהצדיקים הגדולים נהג לרטון בתחילת ליל הסדר על משהו שלא מסודר בשלחן.
והגבאים הכינו בשנה אחת את הכל כראוי.
ונכנס וחיפש, ורטן. א"פילו לא מניחים לי דבר אחד שאוכל לכעוס עליו"
והיה ברור שכל דבריו בזה כל השנים על פי סוד.
 

דרומאי

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
דרומאי אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
לא תונו איש את עמיתו, בהונאת דברים הכתוב מדבר.
אין כאן שום הונאה אם אכן מצביע עליה מפני שכך הוא המנהג או בדרך בדיחותא בעלמא.
וכבר כתב אחד הרבנים המודרנים שאין לומר שלא עשני אשה ליד אשתו, וגם זה הבל.
לדידי פשיטא לי שיש בזה איסור גמור. וכשהאשה נקתה את הבית לפסח במשך שעות ע"ג שעות ואח"כ בישלה את סעודות החג כפי כחה. ובא האיש ושמצביע עליה שהיא מרה ממות. עליו ועל שכמותו נאמר: הכהה את שיניו ואמור לו שאילו היה שם לא היה נגאל.
אילו היה שם לא היה נגאל נאמר רק על מי שכפר בעיקר, ולא על מי שעבר על איסור הונאת דברים.
 
 

כפשוטו

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
https://tablet.otzar.org/pages/?&restore=1&t=1617633137327&pagenum=13&book=602992

"שמעתי מאיש אחד שראה באחד הספרים בעיר רומי הגדה של פסח כתובה על קלף וכתוב שם בזה הלשון: "כשאומר מרור זה יראה באצבעו על המרור ואם אין לו מרור יראה באצבע על אשתו שנאמר "ומוצא אני מר ממות את האשה". עכ"ל והוא פלא. ונראה בעליל שחבלו של הכותב ההוא לא נפלו לו בנעימים ולא זכה לאשה הגונה אשר עליה אמר המלך שלמה "מצא אשה מצא טוב ויפק מרצון ה'" (וילקט יוסף ח"ו שנת תרס"ד סי' קפ)
 

דרומאי

משתמש ותיק
למו"ר אבי זצ"ל היה מנהג להקפיד לפחות שעה לשולחן עורך, גם אם בשביל זה היה צריך להקל בחצות (תנאי האבנ"ז וכדו'), וזה מחמת טרחת האשה בבישולים והכבוד המגיע לה, וב"ה שכל בניו וצאצאיו הולכים בדרכו זה.
בכלל את עיקר ההגדה ייחד לסיפור יציאת מצריים עצמו ואילו הווארטים והרעיונות היה מבקש לדחות לזמן הסעודה.
לא אוכל להבין. למה לא להודיע לאשה בל תטרח בבישולים לצורך הלילה, ואז לא יהיה צורך להאריך לכבודה.
 
חלק עליון תַחתִית