דף כח קושיא עצומה בדין הנכנס לביה"כ לקרוא לחבירו

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
בגמ' מגילה כ"ח ב' איתא, שהנכנס לביה"כ לקרוא לחבירו, אי צורבא מרבנן הוא לימא שמעתתא, ואי תנא הוא ליתני מתניתין, ואי קרא הוא ליקרי פסוקא, ואם לאו לימא ליה לינוקא פסוק לי פסוקך, אי נמי נישהי פורתא וניקום. ולכאורה קשיא, שהרי ההלכה הזו ודאי נאמרה למי שיודע את ההלכה הזו, ואם יודע הלכה זו, מהו זה דאיתא שאם לאו לימא לינוקא פסוק לי פסוקך, או שיישב מעט, והרי יכול הוא לומר את ההלכה הזו גופא, שהנכנס לביה"כ צריך לומר הלכה. וצ"ע.
 
נערך לאחרונה על ידי מנהל:

במבי

משתמש ותיק
ומה תאמר על הגמ' בברכות

וְכׇל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה מָעַל. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? — יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם. כיֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם?! מַאי עָבֵיד לֵיהּ? הָא עֲבַד לֵיהּ אִיסּוּרָא! אֶלָּא אָמַר רָבָא: יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם מֵעִיקָּרָא וִילַמְּדֶנּוּ בְּרָכוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי מְעִילָה
 

דבש לפי

משתמש ותיק
לילה כיום יאיר אמר:
בגמ' מגילה כ"ח ב' איתא, שהנכנס לביה"כ לקרוא לחבירו, אי צורבא מרבנן הוא לימא שמעתתא, ואי תנא הוא ליתני מתניתין, ואי קרא הוא ליקרי פסוקא, ואם לאו לימא ליה לינוקא פסוק לי פסוקך, אי נמי נישהי פורתא וניקום. ולכאורה קשיא, שהרי ההלכה הזו ודאי נאמרה למי שיודע את ההלכה הזו, ואם יודע הלכה זו, מהו זה דאיתא שאם לאו לימא לינוקא פסוק לי פסוקך, או שיישב מעט, והרי יכול הוא לומר את ההלכה הזו גופא, שהנכנס לביה"כ צריך לומר הלכה. וצ"ע. 
נפקא מינה לחכם הנשאל במרחץ על ידי אדם שלא מבין את הטריק הזה לבד, שאז אין פיתרון חוץ מלהורות לו כהוראת הגמרא.
 

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
במבי אמר:
ומה תאמר על הגמ' בברכות

וְכׇל הַנֶּהֱנֶה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְּרָכָה מָעַל. מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? — יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם. כיֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם?! מַאי עָבֵיד לֵיהּ? הָא עֲבַד לֵיהּ אִיסּוּרָא! אֶלָּא אָמַר רָבָא: יֵלֵךְ אֵצֶל חָכָם מֵעִיקָּרָא וִילַמְּדֶנּוּ בְּרָכוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי מְעִילָה
לא הבנתי, מה השאלה משם?
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
לילה כיום יאיר אמר:
בגמ' מגילה כ"ח ב' איתא, שהנכנס לביה"כ לקרוא לחבירו, אי צורבא מרבנן הוא לימא שמעתתא, ואי תנא הוא ליתני מתניתין, ואי קרא הוא ליקרי פסוקא, ואם לאו לימא ליה לינוקא פסוק לי פסוקך, אי נמי נישהי פורתא וניקום. ולכאורה קשיא, שהרי ההלכה הזו ודאי נאמרה למי שיודע את ההלכה הזו, ואם יודע הלכה זו, מהו זה דאיתא שאם לאו לימא לינוקא פסוק לי פסוקך, או שיישב מעט, והרי יכול הוא לומר את ההלכה הזו גופא, שהנכנס לביה"כ צריך לומר הלכה. וצ"ע. 
כמו דאמרי' המתפלל אם יכול לחדש בה דבר יחדש ואם לאו, וכי יש לך אדם שלא יכול לבקש איזה דבר (הרא''ש טען את זה והסביר ביאור חדש אבל כל הראשונים לא סברי כמותו), אלא הפירוש שיש אנשים הטרודים כל כך בצרתם או בדחקם או שליבם סתום ואין בהם דעת כלל, ואינם יכולים לומר או לחשוב שוב דבר אפי' הזקוק למעט חכמה, רק בזמנם הצלול ואפי' ת''ח לפעמים שהם טרודים אין בכוחם לחשוב או לדבר דבר תורה, ועל זה אמרו לו שבזמנים אלו או לאנשים אלו ישבו או ישאלו לתינוק כי זה לא זוקק מחשבה כלל.
 
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
ההלכה מתארת מהו המצב הרצוי ע"י ה'.
ה' רוצה שהאדם יאמר הלכה בביה"כ. ואם האדם אינו יודע הלכה, ה' רוצה שהאדם יישב קצת.

זה שבפועל כל מי שקורא את ההלכה הזו מיד כבר יודע הלכה אחת, וכן זה שבפועל מי שאינו יודע שום הלכה ודאי לא יודע את ההלכה הזו,
זה אמנם מכריח שההלכה שיישב קצת, לא תתקיים.

אבל רצון ה' זה רצון ה' ואנחנו נלמד את זה.
כמו שלא בטוח שיהיה מקרה שראובן יטען כך וכך ולוי יטען וכך וכך, אלא אנחנו לומדים כי זה בתורה.

אי נמי, ייתכן מצב שאדם הוא בעל כשרונות נמוכים, ואינו יודע בדיוק לזכור ולחזור על הלכות.
אבל בזכות שחונך על ידי אביו או רבו, רגיל הוא להתיישב מעט בכל פעם שנכנס לביה"כ לקרוא לחבירו.
 

שמש מרפא

משתמש ותיק
לילה כיום יאיר אמר:
בגמ' מגילה כ"ח ב' איתא, שהנכנס לביה"כ לקרוא לחבירו, אי צורבא מרבנן הוא לימא שמעתתא, ואי תנא הוא ליתני מתניתין, ואי קרא הוא ליקרי פסוקא, ואם לאו לימא ליה לינוקא פסוק לי פסוקך, אי נמי נישהי פורתא וניקום. ולכאורה קשיא, שהרי ההלכה הזו ודאי נאמרה למי שיודע את ההלכה הזו, ואם יודע הלכה זו, מהו זה דאיתא שאם לאו לימא לינוקא פסוק לי פסוקך, או שיישב מעט, והרי יכול הוא לומר את ההלכה הזו גופא, שהנכנס לביה"כ צריך לומר הלכה. וצ"ע. 
"אי לאו" לא בהכרח שבבור ועם הארץ מוחלט עסקינן דלא ידע אפי' קראי, אלא שאינו יכול לומר ד"ת, כגון שידיו מלוכלכות וכד'.
 

HaimL

משתמש ותיק
שמש מרפא אמר:
לילה כיום יאיר אמר:
בגמ' מגילה כ"ח ב' איתא, שהנכנס לביה"כ לקרוא לחבירו, אי צורבא מרבנן הוא לימא שמעתתא, ואי תנא הוא ליתני מתניתין, ואי קרא הוא ליקרי פסוקא, ואם לאו לימא ליה לינוקא פסוק לי פסוקך, אי נמי נישהי פורתא וניקום. ולכאורה קשיא, שהרי ההלכה הזו ודאי נאמרה למי שיודע את ההלכה הזו, ואם יודע הלכה זו, מהו זה דאיתא שאם לאו לימא לינוקא פסוק לי פסוקך, או שיישב מעט, והרי יכול הוא לומר את ההלכה הזו גופא, שהנכנס לביה"כ צריך לומר הלכה. וצ"ע. 
"אי לאו" לא בהכרח שבבור ועם הארץ מוחלט עסקינן דלא ידע אפי' קראי, אלא שאינו יכול לומר ד"ת, כגון שידיו מלוכלכות וכד'.
אבל כבר ה"אי לאו" הראשון נופל, כיוון דידע בשמעתתא (דהנכנס לבית הכנסת לקרוא לחבירו וכו')
 
 

HaimL

משתמש ותיק
HaimL אמר:
שמש מרפא אמר:
לילה כיום יאיר אמר:
"אי לאו" לא בהכרח שבבור ועם הארץ מוחלט עסקינן דלא ידע אפי' קראי, אלא שאינו יכול לומר ד"ת, כגון שידיו מלוכלכות וכד'.
אבל כבר ה"אי לאו" הראשון נופל, כיוון דידע בשמעתתא (דהנכנס לבית הכנסת לקרוא לחבירו וכו')
כוונתי על ה"אי תנא הוא", וכמובן שלא שייך לומר בזה שא"י לומר ד"ת, דאי תנא הוא לתני מתניתא וכו'
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
דבש לפי אמר:
נפקא מינה לחכם הנשאל במרחץ על ידי אדם שלא מבין את הטריק הזה לבד, שאז אין פיתרון חוץ מלהורות לו כהוראת הגמרא.
גם בכה"ג קשה למה לא יענה לו החכם שילמד הלכה זו שאסור ליכנס סתם לביהמ"ד?
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
אין בכוחם לחשוב או לדבר דבר תורה, ועל זה אמרו לו שבזמנים אלו או לאנשים אלו ישבו או ישאלו לתינוק כי זה לא זוקק מחשבה כלל.
אתה מחדש חידוש מעניין שגם אם הוא לא מסוגל לחשוב וכ"ש להבין מה שהתינוק אומר, זה עצמו מספיק מה שהוא אומר לתינוק להגיד משהו.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
כמו דאמרי' המתפלל אם יכול לחדש בה דבר יחדש ואם לאו, וכי יש לך אדם שלא יכול לבקש איזה דבר (הרא''ש טען את זה והסביר ביאור חדש אבל כל הראשונים לא סברי כמותו), אלא הפירוש שיש אנשים הטרודים כל כך בצרתם או בדחקם או שליבם סתום ואין בהם דעת כלל, ואינם יכולים לומר או לחשוב שוב דבר אפי' הזקוק למעט חכמה, רק בזמנם הצלול ואפי' ת''ח לפעמים שהם טרודים אין בכוחם לחשוב
אז איך זה מתרץ את הגמ' שצריך לחדש, אם אין הוא מסוגל לחדש כלום.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
אבל רצון ה' זה רצון ה' ואנחנו נלמד את זה.
מה הכוונה שיש "רצון ה'" על דבר שלא יכול להיות במציאות?
האם כוונתך כמו דרוש וקבל שכר, כמו בן סורר ומורה?
חייל של הרבי אמר:
כמו שלא בטוח שיהיה מקרה שראובן יטען כך וכך ולוי יטען וכך וכך, אלא אנחנו לומדים כי זה בתורה.
שם זה רק "שלא בטוח" שיהיה, אבל הכא לא יתכן שיהיה, וכי אנחנו לומדים גמרות על עכבר שנגח את הפיל ודחף אותו לתוך נקב של מחט??
 

E. W

משתמש ותיק
לילה כיום יאיר אמר:
בגמ' מגילה כ"ח ב' איתא, שהנכנס לביה"כ לקרוא לחבירו, אי צורבא מרבנן הוא לימא שמעתתא, ואי תנא הוא ליתני מתניתין, ואי קרא הוא ליקרי פסוקא, ואם לאו לימא ליה לינוקא פסוק לי פסוקך, אי נמי נישהי פורתא וניקום. ולכאורה קשיא, שהרי ההלכה הזו ודאי נאמרה למי שיודע את ההלכה הזו, ואם יודע הלכה זו, מהו זה דאיתא שאם לאו לימא לינוקא פסוק לי פסוקך, או שיישב מעט, והרי יכול הוא לומר את ההלכה הזו גופא, שהנכנס לביה"כ צריך לומר הלכה. וצ"ע. 
קושיה עצומה לענ"ד... כשלמדתי את הגמ' התקשתי גם בקושיה ושאלתי להרבה חכמים וחיפשתי בספרים ולא מצאתי תשובה שהניחה את דעתי... מי יתן והת"ח דפורום זה יחכימו אותי בתירוץ מתיישב על הלב, יישר כח. 
 
 

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
לכאורה יש לומר, על פי מה שיש להקשות על הלכה זו אטו ב'הצגה' עסקינן? האדם נכנס לביהמ"ד על מנת לקרוא לחבירו, ואנו אומרים לו תעשה כאילו אתה נכנס ללמוד? אלא יש לומר דכונת ההלכה היא שבאמת ייכנס לצורך דברי תורה, וממילא כל אחד צריך ללמוד כפי מה שהוא משתמש בביהמ"ד לצורך לימודו, והיינו דמי שהוא צורבא מרבנן, שעמל בתורה בעיון, צריך לומר שמעתתא, והוא כמו 'חבורה', היינו הלכה מחודשת. ומי שהוע תנא, היינו שהוא גורס משניות, צריך לומר משנה, ומי שהוא בעל מקרא, היינו שהעסק שלו בביהמ"ד זה ללמוד מקרא, אז צריך לומר מקרא, ואז הכניסה שלו לביהמ"ד לא תהיה רק לקרוא לחבירו, אלא גם בשביל ללמוד, שהרי הוא לומד את הלימוד שרגיל הוא ללמוד בביהמ"ד.
ולפי זה יוצא חידוש, שלא רק שצורבא מדרבנן לא יכול לומר משנה, שזה לא הלימוד שהוא לומד בביהמ"ד, אלא גם מי שהוא בעל משנה, אינו יכול לומר שמעתתא, דזה לא השימוש שהוא משתמש תמיד בביהמ"ד.
אשמח לקבל את חוו"ד הת"ח כאן בזה.
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
אין בכוחם לחשוב או לדבר דבר תורה, ועל זה אמרו לו שבזמנים אלו או לאנשים אלו ישבו או ישאלו לתינוק כי זה לא זוקק מחשבה כלל.
אתה מחדש חידוש מעניין שגם אם הוא לא מסוגל לחשוב וכ"ש להבין מה שהתינוק אומר, זה עצמו מספיק מה שהוא אומר לתינוק להגיד משהו.
ודאי דצריך לשמוע מה שאומר התינוק אבל אין צריך להבין שמיעת הפסוק חשיבא קצת כלימוד כי ע''י זה כשילמד את הפסוק בעתיד יוכל לזוכרו בקלות יותר.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
כמו דאמרי' המתפלל אם יכול לחדש בה דבר יחדש ואם לאו, וכי יש לך אדם שלא יכול לבקש איזה דבר (הרא''ש טען את זה והסביר ביאור חדש אבל כל הראשונים לא סברי כמותו), אלא הפירוש שיש אנשים הטרודים כל כך בצרתם או בדחקם או שליבם סתום ואין בהם דעת כלל, ואינם יכולים לומר או לחשוב שוב דבר אפי' הזקוק למעט חכמה, רק בזמנם הצלול ואפי' ת''ח לפעמים שהם טרודים אין בכוחם לחשוב
אז איך זה מתרץ את הגמ' שצריך לחדש, אם אין הוא מסוגל לחדש כלום.
הגמ' אומרת אם יכול לחדש יחדש ואם לאו לא יתפלל, והקושיה היתה מי הוא זה אשר אינו יכול לחדש.
 
 

דבש לפי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
דבש לפי אמר:
נפקא מינה לחכם הנשאל במרחץ על ידי אדם שלא מבין את הטריק הזה לבד, שאז אין פיתרון חוץ מלהורות לו כהוראת הגמרא.
גם בכה"ג קשה למה לא יענה לו החכם שילמד הלכה זו שאסור ליכנס סתם לביהמ"ד?
הוא לא יכול בבית המרחץ לומר לו זאת כ"הלכה" אלא רק כהוראה.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
דבש לפי אמר:
יושב אוהלים אמר:
דבש לפי אמר:
נפקא מינה לחכם הנשאל במרחץ על ידי אדם שלא מבין את הטריק הזה לבד, שאז אין פיתרון חוץ מלהורות לו כהוראת הגמרא.
גם בכה"ג קשה למה לא יענה לו החכם שילמד הלכה זו שאסור ליכנס סתם לביהמ"ד?
הוא לא יכול בבית המרחץ לומר לו זאת כ"הלכה" אלא רק כהוראה.
מה זה משנה? וכי עכשיו שהשומע שמע "הוראה" זו במרחץ רק כ"הוראה" אם יכנס לבית המדרש לקרוא לחברו לא יספיק לו לומר את הדין הזה כי כשהוא שמע את זה הוא שמע את זה כהוראה ולא כהלכה?? אתמהה.
 
 

דבש לפי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
דבש לפי אמר:
יושב אוהלים אמר:
גם בכה"ג קשה למה לא יענה לו החכם שילמד הלכה זו שאסור ליכנס סתם לביהמ"ד?
הוא לא יכול בבית המרחץ לומר לו זאת כ"הלכה" אלא רק כהוראה.
מה זה משנה? וכי עכשיו שהשומע שמע "הוראה" זו במרחץ רק כ"הוראה" אם יכנס לבית המדרש לקרוא לחברו לא יספיק לו לומר את הדין הזה כי כשהוא שמע את זה הוא שמע את זה כהוראה ולא כהלכה?? אתמהה.
אם הוא מבין את הטריק הזה לבד, אז הוא יעשה כך. אבל הרב לא יכול ללמדו זאת כהלכה אלא רק להורות לו מה לעשות.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
דבש לפי אמר:
אם הוא מבין את הטריק הזה לבד, אז הוא יעשה כך. אבל הרב לא יכול ללמדו זאת כהלכה אלא רק להורות לו מה לעשות.
אבל ברגע שהרב אמר לו מה צריך לעשות אז הוא יודע מה צריך לעשות, ובגמ' כתוב שרק אם הוא לא יודע ללמוד כלום אז הוא יושב... וכו'.
וא"כ הדק"ל שהרי את זה הוא כן יודע.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
דבש לפי אמר:
אם הוא מבין את הטריק הזה לבד, אז הוא יעשה כך. אבל הרב לא יכול ללמדו זאת כהלכה אלא רק להורות לו מה לעשות.
אבל ברגע שהרב אמר לו מה צריך לעשות אז הוא יודע מה צריך לעשות, ובגמ' כתוב שרק אם הוא לא יודע ללמוד כלום אז הוא יושב... וכו'.
וא"כ הדק"ל שהרי את זה הוא כן יודע.
אבל אם הוא לא מספיק חכם אז הוא לא מבין שהוא יכול לומר את ההוראה של הרב בתור לימוד הלכה.
 

נצבים וילך

משתמש ותיק
לילה כיום יאיר אמר:
בגמ' מגילה כ"ח ב' איתא, שהנכנס לביה"כ לקרוא לחבירו, אי צורבא מרבנן הוא לימא שמעתתא, ואי תנא הוא ליתני מתניתין, ואי קרא הוא ליקרי פסוקא, ואם לאו לימא ליה לינוקא פסוק לי פסוקך, אי נמי נישהי פורתא וניקום. ולכאורה קשיא, שהרי ההלכה הזו ודאי נאמרה למי שיודע את ההלכה הזו, ואם יודע הלכה זו, מהו זה דאיתא שאם לאו לימא לינוקא פסוק לי פסוקך, או שיישב מעט, והרי יכול הוא לומר את ההלכה הזו גופא, שהנכנס לביה"כ צריך לומר הלכה. וצ"ע. 

יש אנשים שמבינים מה שאומרים להם, אבל לא מסוגלים לחזור על כך.
אפילו בגמ' מצינו "שתיק רב" ולא מצינו שחזר בו (סוכה ו). והיינו שהענין היה ברור לו אבל לא היה לו מלים לבטא זאת בדיבור.
ואמנם שם מדובר על סברא ולא על הלכה פסוקה, אבל מובן שאצל אדם פשוט יתכן גם בהלכה שיודע וזוכר לפועל איך להתנהג אף שאינו יכול לבטא את ה במלים
 

E. W

משתמש ותיק
נצבים וילך אמר:
לילה כיום יאיר אמר:
בגמ' מגילה כ"ח ב' איתא, שהנכנס לביה"כ לקרוא לחבירו, אי צורבא מרבנן הוא לימא שמעתתא, ואי תנא הוא ליתני מתניתין, ואי קרא הוא ליקרי פסוקא, ואם לאו לימא ליה לינוקא פסוק לי פסוקך, אי נמי נישהי פורתא וניקום. ולכאורה קשיא, שהרי ההלכה הזו ודאי נאמרה למי שיודע את ההלכה הזו, ואם יודע הלכה זו, מהו זה דאיתא שאם לאו לימא לינוקא פסוק לי פסוקך, או שיישב מעט, והרי יכול הוא לומר את ההלכה הזו גופא, שהנכנס לביה"כ צריך לומר הלכה. וצ"ע. 

יש אנשים שמבינים מה שאומרים להם, אבל לא מסוגלים לחזור על כך.
אפילו בגמ' מצינו "שתיק רב" ולא מצינו שחזר בו (סוכה ו). והיינו שהענין היה ברור לו אבל לא היה לו מלים לבטא זאת בדיבור.
ואמנם שם מדובר על סברא ולא על הלכה פסוקה, אבל מובן שאצל אדם פשוט יתכן גם בהלכה שיודע וזוכר לפועל איך להתנהג אף שאינו יכול לבטא את ה במלים
הוא לא יכול לבטא במילים" הנכנס לבית הכנסת צריך להגיד הלכה"?? 
 
 

נצבים וילך

משתמש ותיק
E. W אמר:
נצבים וילך אמר:
לילה כיום יאיר אמר:
בגמ' מגילה כ"ח ב' איתא, שהנכנס לביה"כ לקרוא לחבירו, אי צורבא מרבנן הוא לימא שמעתתא, ואי תנא הוא ליתני מתניתין, ואי קרא הוא ליקרי פסוקא, ואם לאו לימא ליה לינוקא פסוק לי פסוקך, אי נמי נישהי פורתא וניקום. ולכאורה קשיא, שהרי ההלכה הזו ודאי נאמרה למי שיודע את ההלכה הזו, ואם יודע הלכה זו, מהו זה דאיתא שאם לאו לימא לינוקא פסוק לי פסוקך, או שיישב מעט, והרי יכול הוא לומר את ההלכה הזו גופא, שהנכנס לביה"כ צריך לומר הלכה. וצ"ע. 

יש אנשים שמבינים מה שאומרים להם, אבל לא מסוגלים לחזור על כך.
אפילו בגמ' מצינו "שתיק רב" ולא מצינו שחזר בו (סוכה ו). והיינו שהענין היה ברור לו אבל לא היה לו מלים לבטא זאת בדיבור.
ואמנם שם מדובר על סברא ולא על הלכה פסוקה, אבל מובן שאצל אדם פשוט יתכן גם בהלכה שיודע וזוכר לפועל איך להתנהג אף שאינו יכול לבטא את ה במלים
הוא לא יכול לבטא במילים" הנכנס לבית הכנסת צריך להגיד הלכה"?? 

כמה שלך זה נשמע פשוט וקל, מסתבר שיש אנשים עם ראשים כ"כ חלשים שלא מסוגלים לומר זאת.
 

נצבים וילך

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
חייל של הרבי אמר:
אבל רצון ה' זה רצון ה' ואנחנו נלמד את זה.
מה הכוונה שיש "רצון ה'" על דבר שלא יכול להיות במציאות?
האם כוונתך כמו דרוש וקבל שכר, כמו בן סורר ומורה?
חייל של הרבי אמר:
כמו שלא בטוח שיהיה מקרה שראובן יטען כך וכך ולוי יטען וכך וכך, אלא אנחנו לומדים כי זה בתורה.
שם זה רק "שלא בטוח" שיהיה, אבל הכא לא יתכן שיהיה, וכי אנחנו לומדים גמרות על עכבר שנגח את הפיל ודחף אותו לתוך נקב של מחט??
ראה הגהות הב"ח בסנהדרין דף עא שאי אפשר שיהיה בן בורר ומורה (זה לשונו. עיי"ש ההסבר לקביעה זו), ואעפ"כ לומדים ע"ז בחומש ובגמ'.

ולהעיר גם מזבים פ"ב מ"ב
רבי עקיבא אומר, אפלו אכל כל מאכל בין רע בין יפה, ושתה כל משקה. אמרו לו, אין כאן זבין מעתה. אמר להם, אין אחריות זבים עליכם.​
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
שמעתי שכשהרב שך היה זקן וחלש מאוד ולא היה יכול להתרכז בלימוד, ולא רצה להיבטל מתלמוד תורה בכל רגע, היה משנן לעצמו הברכות:
על פירות העץ מברכים בורא פרי העץ, על פרי האדמה מברכים בורא פרי האדמה, על יין מברכים בורא פרי הגפן, על לחם מברכים המוציא לחם מן הארץ.
ולכאורה קשה לומר שמדובר בגמ' באדם שלא יודע איזה ברכות מברכים על מיני מאכל השונים. והרי כשנכנס לביהכנסת יכול לומר "על לחם מברכים המוציא לחם מן הארץ וזה מספיק.
 

האמת?

משתמש רגיל
לילה כיום יאיר אמר:
לכאורה יש לומר, על פי מה שיש להקשות על הלכה זו אטו ב'הצגה' עסקינן? האדם נכנס לביהמ"ד על מנת לקרוא לחבירו, ואנו אומרים לו תעשה כאילו אתה נכנס ללמוד? אלא יש לומר דכונת ההלכה היא שבאמת ייכנס לצורך דברי תורה, וממילא כל אחד צריך ללמוד כפי מה שהוא משתמש בביהמ"ד לצורך לימודו, והיינו דמי שהוא צורבא מרבנן, שעמל בתורה בעיון, צריך לומר שמעתתא, והוא כמו 'חבורה', היינו הלכה מחודשת. ומי שהוע תנא, היינו שהוא גורס משניות, צריך לומר משנה, ומי שהוא בעל מקרא, היינו שהעסק שלו בביהמ"ד זה ללמוד מקרא, אז צריך לומר מקרא, ואז הכניסה שלו לביהמ"ד לא תהיה רק לקרוא לחבירו, אלא גם בשביל ללמוד, שהרי הוא לומד את הלימוד שרגיל הוא ללמוד בביהמ"ד.
ולפי זה יוצא חידוש, שלא רק שצורבא מדרבנן לא יכול לומר משנה, שזה לא הלימוד שהוא לומד בביהמ"ד, אלא גם מי שהוא בעל משנה, אינו יכול לומר שמעתתא, דזה לא השימוש שהוא משתמש תמיד בביהמ"ד.
אשמח לקבל את חוו"ד הת"ח כאן בזה.
פשט יפה מאד וקצת מזכיר לי בתי מדרשות מסוימים אלא שאיני יודע אם זה האמת דעיקר הענין הוא מסתמא מפני כבוד ביהכ"נ וכיון שלומד איב"ז פחיתות אף אם בעל משנה יאמר שמעתתא
 

לילה כיום יאיר

משתמש ותיק
פותח הנושא
האמת? אמר:
לילה כיום יאיר אמר:
לכאורה יש לומר, על פי מה שיש להקשות על הלכה זו אטו ב'הצגה' עסקינן? האדם נכנס לביהמ"ד על מנת לקרוא לחבירו, ואנו אומרים לו תעשה כאילו אתה נכנס ללמוד? אלא יש לומר דכונת ההלכה היא שבאמת ייכנס לצורך דברי תורה, וממילא כל אחד צריך ללמוד כפי מה שהוא משתמש בביהמ"ד לצורך לימודו, והיינו דמי שהוא צורבא מרבנן, שעמל בתורה בעיון, צריך לומר שמעתתא, והוא כמו 'חבורה', היינו הלכה מחודשת. ומי שהוע תנא, היינו שהוא גורס משניות, צריך לומר משנה, ומי שהוא בעל מקרא, היינו שהעסק שלו בביהמ"ד זה ללמוד מקרא, אז צריך לומר מקרא, ואז הכניסה שלו לביהמ"ד לא תהיה רק לקרוא לחבירו, אלא גם בשביל ללמוד, שהרי הוא לומד את הלימוד שרגיל הוא ללמוד בביהמ"ד.
ולפי זה יוצא חידוש, שלא רק שצורבא מדרבנן לא יכול לומר משנה, שזה לא הלימוד שהוא לומד בביהמ"ד, אלא גם מי שהוא בעל משנה, אינו יכול לומר שמעתתא, דזה לא השימוש שהוא משתמש תמיד בביהמ"ד.
אשמח לקבל את חוו"ד הת"ח כאן בזה.
פשט יפה מאד וקצת מזכיר לי בתי מדרשות מסוימים אלא שאיני יודע אם זה האמת דעיקר הענין הוא מסתמא מפני כבוד ביהכ"נ וכיון שלומד איב"ז פחיתות אף אם בעל משנה יאמר שמעתתא
יישר כח. אשמח להבין מהי כוונתך "בתי מדרשות מסויימים". בנוסף, מה שכתבת שהענין הוא מפני כבוד בית הכנסת, אכן זהו הפשטות, אולם לכאורה הוא צריך ביאור, דהרי באמת הוא נכנס לבית הכנסת על דעת לקרוא לחבירו, ומדוע מה שאומר הלכה וכדו' הרי זה מכפר, ואטו ב"הצגה" עסקינן, הרי סו"ס נכנס שלא לצורך לימוד. ולכן היה נראה לי לכאורה, שאי"ז פתרון והצגה כביכול, אלא שבאמת נכנס לצורך לימודו, ולכך בעינן דוקא הלימוד שהוא היה רגיל בו בביה"כ כדי שבאמת תהיה הכניסה לצורך לימוד.
 
 
חלק עליון תַחתִית