אין מדקדקין בטעויותיה לכתחילה או בדיעבד

משה נפתלי

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
קריאת המגילה היא להוציא הרבים ידי חובתן.
לא מן השם הוא זה, אלא כל קריאה שקוראים בפני הציבור (זולת מגלת אסתר) החמירו בה חכמים עד לאחת שתהיה מושלמת ללא כל חסרון. והיינו טעמא דמרן דפסק: קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת – מחזירין אותו. והיינו טעמא דרבי יונה דאמר (בתלמוד ירושלמי מובא ברא"ש פרק הקורא עומד סימן ו): אע"ג דתימא אין התרגום מעכב, טעה – מחזירין אותו.
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
שמא לא אמרה הג"ר מיכל אלא לחדד התלמידים בה, דאי לא תימא הכי תמוהה השמועה טובא.
 

דרומאי

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
דרומאי אמר:
ומיהו לפי זה לעשות עסק מדקדוק בקריאת המגילה יותר מדקדוק בקריאת התורה- אינו אלא טעות.
איש לא טען כזאת.

קריאת המגילה היא להוציא הרבים ידי חובתן, ובודאי חמירא טפי מהממלמל תהלים לעצמו.
לפי מה שנתבאר אין שום חומרא בקריאת המגילה יותר מהקורא תהלים, והרי בכל הקורא מקרא כתב הב"י שצריך לדקדק.
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
דרומאי אמר:
מצות דקדוק בקריאת שמע ילפינן לה מקראי.
מצות דקדוק בקריאת שמע – מצות חכמים היא, ואינה מצוה של תורה.
הא למדת, שהשמועה מפי רבי יעקב שיף – חלום באספמיא היא.
בגמרא שלי כתוב שנדרש מקראי.
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
לבי במערב אמר:
קריאת המגילה היא להוציא הרבים ידי חובתן.
לא מן השם הוא זה, אלא כל קריאה שקוראים בפני הציבור (זולת מגלת אסתר) החמירו בה חכמים עד לאחת שתהיה מושלמת ללא כל חסרון. והיינו טעמא דמרן דפסק: קרא וטעה אפילו בדקדוק אות אחת – מחזירין אותו. והיינו טעמא דרבי יונה דאמר (בתלמוד ירושלמי מובא ברא"ש פרק הקורא עומד סימן ו): אע"ג דתימא אין התרגום מעכב, טעה – מחזירין אותו.
יתכן שהיינו טעמא דמרן. ומיהו אנן קי"ל כהרמ"א, ולדעתו יתכן שאין חומרא בקורא בציבור על הקורא לעצמו. והלא גם הקורא לעצמו צריך לדקדק לכתחילה.
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
שמא לא אמרה הג"ר מיכל אלא לחדד התלמידים בה, דאי לא תימא הכי תמוהה השמועה טובא.
כתבתי כבר שזאת היתה הנחה פשוטה אצלו, ולא שייך בזה לחדד את התלמידים.
אך בעיקר התמיהות שלך כבר עניתי [ושמא לא ראית] למעלה, שאף אם תיתי לך שלכתחילה מצוה לדקדק במגילה, אין זה אלא מהדין הכללי של קורא במקרא, וכמ"ש הב"י בשם הרד"ק, אבל אין לזה ענין עם מצות קריאת המגילה. וכתבתי גם נפקותא בנדון.
וממילא כמדומני שמיושבין כל המקומות שהבאת לראיה.

למרות שכאמור, לפי הבנתו של הרב מבריסק את קריאת המגילה- יתכן שמגילה גרע משאר קורא במקרא, ואפילו לכתחילה אין צריך. אך זה אני תולה בהבנתי ולא בר' מיכל.
 
 

אור זורח

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
לבי במערב אמר:
שמא לא אמרה הג"ר מיכל אלא לחדד התלמידים בה, דאי לא תימא הכי תמוהה השמועה טובא.
כתבתי כבר שזאת היתה החה פשוטה אצלו, ולא שייך בזה לחדד את התלמידים.
אך בעיקר התמיהות שלך כבר עניתי [ושמא לא ראית] למעלה, שאף אם תיתי לך שלכתחילה מצוה לדקדק במגילה, אין זה אלא מהדין הכללי של קורא במקרא, וכמ"ש הב"י בשם הרד"ק, אבל אין לזה ענין עם מצות קריאת המגילה. וכתבתי גם נפקותא בנדון.
וממילא כמדומני שמיושבין כל המקומות שהבאת לראיה.

למרות שכאמור, לפי הבנתו של הרב מבריסק את קריאת המגילה- יתכן שמגילה גרע משאר קורא במקרא, ואפילו לכתחילה אין צריך. אך זה אני תולה בהבנתי ולא בר' מיכל.
עברתי קצת על האשכול
האם כל הנידון הזה שייך 
להמבואר בחידושי מרן רי''ז הלוי 
שיש ב' דינים במגילה 
אחד מדין כתבי הקודש
ואחד מדין קריאת המגילה
האם הזכרתם את זה
שמדין הראשון יש לו דין דקדוק כמו כל 
כתבי הקודש 
ומדין השני
אין מדקדקין 
ואולי זה גם היסוד לרעיון שהעלתם
לחלק בין הקורא לבין השומע
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
אור זורח אמר:
דרומאי אמר:
לבי במערב אמר:
שמא לא אמרה הג"ר מיכל אלא לחדד התלמידים בה, דאי לא תימא הכי תמוהה השמועה טובא.
כתבתי כבר שזאת היתה החה פשוטה אצלו, ולא שייך בזה לחדד את התלמידים.
אך בעיקר התמיהות שלך כבר עניתי [ושמא לא ראית] למעלה, שאף אם תיתי לך שלכתחילה מצוה לדקדק במגילה, אין זה אלא מהדין הכללי של קורא במקרא, וכמ"ש הב"י בשם הרד"ק, אבל אין לזה ענין עם מצות קריאת המגילה. וכתבתי גם נפקותא בנדון.
וממילא כמדומני שמיושבין כל המקומות שהבאת לראיה.

למרות שכאמור, לפי הבנתו של הרב מבריסק את קריאת המגילה- יתכן שמגילה גרע משאר קורא במקרא, ואפילו לכתחילה אין צריך. אך זה אני תולה בהבנתי ולא בר' מיכל.
עברתי קצת על האשכול
האם כל הנידון הזה שייך 
להמבואר בחידושי מרן רי''ז הלוי 
שיש ב' דינים במגילה 
אחד מדין כתבי הקודש
ואחד מדין קריאת המגילה
האם הזכרתם את זה
שמדין הראשון יש לו דין דקדוק כמו כל 
כתבי הקודש 
ומדין השני
אין מדקדקין 
ואולי זה גם היסוד לרעיון שהעלתם
לחלק בין הקורא לבין השומע
יישר כחך שעברת על דברי.
ובכן, מה שמבואר בספר חידושי מרן רי"ז הלוי הוא לענין כתיבת המגילה.
אולם בעל פה נוספו על זה דברים מפי הרב מבריסק, שגם לענין קריאה יש חילוק, שקריאת המגילה אינה בתורת קריאת הפרשה של מגילה, אלא הוא דין קריאה בפני עצמו של 'קריאה ופרסומי ניסא'. והביא הרבה הוכחות לזה, כתבתי למעלה שנים מהם שזכרתי.
ואני הקטן רציתי לחדש לפי דבריו, שאף שכתב הב"י בשם הרד"ק שכל קורא במקרא חייב לדקדק באותיותיה- קריאת המגילה גרע.

אבל מה שחלקתי בין הקורא לבין השומע, הוא אינימא דמלבד מה שקורא המגילה לצאת בה ידי חובתו הרי סוף סוף קורא גם הפרשה במקרא, ואם כן לכאורה יצטרך לדקדק לכתחילה [וניישב בזה כל הראיות שהביאו לעיל שלכתחילה צריך לדקדק- מלבד מה שיש לדחות באופן אחר]. אך טענתי, דה"מ לענין הקורא עצמו, אך השומע שבא לצאת ידי מקרא מגילה ויש לו ב' מקומות לשמוע, מן המדקדק או מזה שאינו מדקדק- יוכל לכתחילה לשמוע מזה שאינו מדקדק, דהרי המצוה לדקדק לכאורה אינה שייכא רק בקורא ולא בשומע.
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
אך בעיקר התמיהות שלך כבר עניתי [ושמא לא ראית] למעלה, שאף אם תיתי לך שלכתחילה מצוה לדקדק במגילה, אין זה אלא מהדין הכללי של קורא במקרא, וכמ"ש הב"י בשם הרד"ק, אבל אין לזה ענין עם מצות קריאת המגילה. וכתבתי גם נפקותא בנדון. וממילא כמדומני שמיושבין כל המקומות שהבאת לראיה.
לפענ"ד אינו ראוי להכניס פלפולים וחלוקי סברות בהיכלה של ההלכה, אך נניח לזה.
עכ"פ, באותה השיטה יש ללמוד מלשון הערוה"ש (סי' סא ה"ט) דק"ש אף היא שוה לדין הקורא בתנ"ך, וכן מוכח מהמשנ"ב (שם ס"ק לה)...
 

דרומאי

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
דרומאי אמר:
אך בעיקר התמיהות שלך כבר עניתי [ושמא לא ראית] למעלה, שאף אם תיתי לך שלכתחילה מצוה לדקדק במגילה, אין זה אלא מהדין הכללי של קורא במקרא, וכמ"ש הב"י בשם הרד"ק, אבל אין לזה ענין עם מצות קריאת המגילה. וכתבתי גם נפקותא בנדון. וממילא כמדומני שמיושבין כל המקומות שהבאת לראיה.
א. לפענ"ד אינו ראוי להכניס פלפולים וחלוקי סברות בהיכלה של ההלכה, אך נניח לזה.
ב. עכ"פ, באותה השיטה יש ללמוד מלשון הערוה"ש (סי' סא ה"ט) דק"ש אף היא שוה לדין הקורא בתנ"ך, וכן מוכח מהמשנ"ב (שם ס"ק לה)...
א. אתה מדבר על הלכה למעשה? יתכן. אבל אנו דנים כעת בפלפולה של הלכה [הרי אף אחד לא יפסוק למעשה מהפורום].
ב. אכן, כוונת לסברת ר' יעקב שיף שהבאתי למעלה.
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
לבי במערב אמר:
דרומאי אמר:
אך בעיקר התמיהות שלך כבר עניתי [ושמא לא ראית] למעלה, שאף אם תיתי לך שלכתחילה מצוה לדקדק במגילה, אין זה אלא מהדין הכללי של קורא במקרא, וכמ"ש הב"י בשם הרד"ק, אבל אין לזה ענין עם מצות קריאת המגילה. וכתבתי גם נפקותא בנדון. וממילא כמדומני שמיושבין כל המקומות שהבאת לראיה.
א. לפענ"ד אינו ראוי להכניס פלפולים וחלוקי סברות בהיכלה של ההלכה, אך נניח לזה.
ב. עכ"פ, באותה השיטה יש ללמוד מלשון הערוה"ש (סי' סא ה"ט) דק"ש אף היא שוה לדין הקורא בתנ"ך, וכן מוכח מהמשנ"ב (שם ס"ק לה)...
א. אתה מדבר על הלכה למעשה? יתכן. אבל אנו דנים כעת בפלפולה של הלכה [הרי אף אחד לא יפסוק למעשה מהפורום].
ב. אכן, כוונת לסברת ר' יעקב שיף שהבאתי למעלה.
אדרבה, מדברי ערוך השלחן משמע להיפוך.
 
 

חזק וברוך

משתמש ותיק
תשובות והנהגות
ח"ב סי' צד

ואעתיק כאן שמועה בשם הגר"ח מבריסק זצ"ל בענין טעות הבעל קורא אפילו בנגינות, שהרמ"א ר"ס קמ"ב דעתו דמה שאם הבעל קורא טעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו, היינו בשינוי שמשתנה על ידי זה הענין, אבל טעה בנגינת טעם או בניקוד אין מחזירין אותו אבל גוערין בו ע"ש, ובביאור הגר"א מציין כמ"ש במגילה בירושלמי, וצ"ע דמשמע דדוקא במגילה אין מדקדקין כה"ג וצ"ע עכ"ל הגר"א, ומעכשיו בקריאת התורה הגר"ח זצ"ל החמיר מאד בקריאת התורה להחזיר הבעל קורא על כל טעות בין בניקוד ובין בטעמים, ובנו הגרמ"ס זצ"ל הסביר החילוק בין קריאת התורה למגילה, שיסוד הלימוד מקרא דנחמיה ויקראו בספר בתורת האלקים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא, והיינו שהקריאה להבין ולהשכיל אמיתת התורה, ולקריאה ללימוד צריך בדקדוק דוקא, ולכן מעכב כל דקדוק ודקדוק אפילו בטעמים, וכן בנדרים לז: מביא מהאי קרא לנגינת טעמים, אבל מגילה שאינה ללימוד התורה אלא לפרסומי ניסא בעלמא לא צריך בדקדוק כ"כ, וכן בק"ש לא צריך נגינת טעמים שאין הקריאה ללימוד, ולפי דבריו בקריאת התורה צריך קריאה שיבינו והיינו בניקוד ובנגינת טעמים כראוי. (מרשימות הגר"מ שורקין שליט"א). ומיהו עיין בדברינו בח"א סימן ת"א שבק"ש נכון לדקדק מאוד וכדאיתא בשו"ע, ע"ש.
 

דרומאי

משתמש ותיק
חזק וברוך אמר:
תשובות והנהגות
ח"ב סי' צד

ואעתיק כאן שמועה בשם הגר"ח מבריסק זצ"ל בענין טעות הבעל קורא אפילו בנגינות, שהרמ"א ר"ס קמ"ב דעתו דמה שאם הבעל קורא טעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו, היינו בשינוי שמשתנה על ידי זה הענין, אבל טעה בנגינת טעם או בניקוד אין מחזירין אותו אבל גוערין בו ע"ש, ובביאור הגר"א מציין כמ"ש במגילה בירושלמי, וצ"ע דמשמע דדוקא במגילה אין מדקדקין כה"ג וצ"ע עכ"ל הגר"א, ומעכשיו בקריאת התורה הגר"ח זצ"ל החמיר מאד בקריאת התורה להחזיר הבעל קורא על כל טעות בין בניקוד ובין בטעמים, ובנו הגרמ"ס זצ"ל הסביר החילוק בין קריאת התורה למגילה, שיסוד הלימוד מקרא דנחמיה ויקראו בספר בתורת האלקים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא, והיינו שהקריאה להבין ולהשכיל אמיתת התורה, ולקריאה ללימוד צריך בדקדוק דוקא, ולכן מעכב כל דקדוק ודקדוק אפילו בטעמים, וכן בנדרים לז: מביא מהאי קרא לנגינת טעמים, אבל מגילה שאינה ללימוד התורה אלא לפרסומי ניסא בעלמא לא צריך בדקדוק כ"כ, וכן בק"ש לא צריך נגינת טעמים שאין הקריאה ללימוד, ולפי דבריו בקריאת התורה צריך קריאה שיבינו והיינו בניקוד ובנגינת טעמים כראוי. (מרשימות הגר"מ שורקין שליט"א). ומיהו עיין בדברינו בח"א סימן ת"א שבק"ש נכון לדקדק מאוד וכדאיתא בשו"ע, ע"ש.
זה הרי מקובל בכל תפוצות ישראל שאין מדקדקין בטעמיה של מגילה, ומנגנים הפסוקים הידועים בנגינות הידועות.
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
אדרבה, מדברי ערוך השלחן משמע להיפוך.
סוכ"ס זכה מר לעמוד על סוד"ן של נקודות...
וברצינות: דברי הערוה"ש היינו מש"כ בשו"ע, ומידי דק"ש (שביחיד) ודאי ה"ה במגילה. והוכחתי ממנהג ישראל לחזור על 'להרג'־'ולהרג', אף שבודאי אינו מעכב.
 

דרומאי

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
דרומאי אמר:
אדרבה, מדברי ערוך השלחן משמע להיפוך.
סוכ"ס זכה מר לעמוד על סוד"ן של נקודות...
וברצינות: דברי הערוה"ש היינו מש"כ בשו"ע, ומידי דק"ש (שביחיד) ודאי ה"ה במגילה. והוכחתי ממנהג ישראל לחזור על 'להרג'־'ולהרג', אף שבודאי אינו מעכב.
לא הבנתי הראיה מדברי ערוך השלחן.
הראיה ממנהג ישראל ראיה היא, ואני צריך לעיין בזה.

שמא יש ליישב שדילג אות גרע מלא דקדק, והלא אם ידלג תיבה שלימה שאינה משנה המשמעות ודאי לא יצא, ושמא חוששין דה"ה בדילג אות. 
 
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
בגמרא שלי כתוב שנדרש מקראי.
.
על מאמר מרן בהלכות ק"ש (ריש סימן סב) 'מצוה לדקדק באותיותיה', מציין אדוננו הגר"א:​
ט"ו ב' אר"ח ב"ח כל כו'.​
לאמר:​
אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיַּת שְׁמַע וּמְדַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ – מְצַנְּנִין לוֹ גֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: 'בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים, בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן'; אַל תִּקְרֵי 'בְּפָרֵשׂ' אֶלָּא 'בְּפָרֵשׁ', אַל תִּקְרֵי 'בְּצַלְמוֹן' אֶלָּא 'בְּצַלְמָוֶת'.
 

דיבוק חברים

משתמש ותיק
יהודי רציני אמר:
הרב הדרומאי טען בשם הג"ר מיכל פיינשטיין שדין זה הוא אפילו לכתחילה
דהיינו שהקורא במגילה אין ענין שידקדק להכין הקריאה היטב בטעויות כמו יהודים-יהודיים,
לא קראתי את כל הדיון ואולי זה היה חוסך את שאלתי, אבל אולי לא היתה כוונתו שדי"ז אפי' לכתחילה, אלא שדקדוק יהודים-יהודיים הוא דקדוק קל ביותר ואינו מוכרח, [או שאולי לא זאת היתה הדוגמא שנקט].
 

דרומאי

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
דרומאי אמר:
בגמרא שלי כתוב שנדרש מקראי.
.
על מאמר מרן בהלכות ק"ש (ריש סימן סב) 'מצוה לדקדק באותיותיה', מציין אדוננו הגר"א:​
ט"ו ב' אר"ח ב"ח כל כו'.​
לאמר:​
אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: כָּל הַקּוֹרֵא קְרִיַּת שְׁמַע וּמְדַקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ – מְצַנְּנִין לוֹ גֵּיהִנָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: 'בְּפָרֵשׂ שַׁדַּי מְלָכִים, בָּהּ תַּשְׁלֵג בְּצַלְמוֹן'; אַל תִּקְרֵי 'בְּפָרֵשׂ' אֶלָּא 'בְּפָרֵשׁ', אַל תִּקְרֵי 'בְּצַלְמוֹן' אֶלָּא 'בְּצַלְמָוֶת'.


בגמרא שלי נדרש מקראי ולמדתם שיהא למודך תם. ודברי הגר"א צ"ע לכאורה.
אך יתכן שמולמדתם ילפינן דוקא להפריד בין הדבקים, ושאר דקדוקין אינן אלא לצינון הגהינם, וצ"ע.
או יתכן שדקדוק בקריאת שמע אינו מצד מצות קריאת שמע אלא מצד קריאת הפרשה בעלמא, וכסברת ר' יעקב שיף, והענין המיוחד בקריאת שמע נלמד מהאי גמרא דמצננין לו גהינם. וכן משמע בביאור הגר"א סימן סא סעיף כב.
 
 

דרומאי

משתמש ותיק
דיבוק חברים אמר:
יהודי רציני אמר:
הרב הדרומאי טען בשם הג"ר מיכל פיינשטיין שדין זה הוא אפילו לכתחילה
דהיינו שהקורא במגילה אין ענין שידקדק להכין הקריאה היטב בטעויות כמו יהודים-יהודיים,
לא קראתי את כל הדיון ואולי זה היה חוסך את שאלתי, אבל אולי לא היתה כוונתו שדי"ז אפי' לכתחילה, אלא שדקדוק יהודים-יהודיים הוא דקדוק קל ביותר ואינו מוכרח, [או שאולי לא זאת היתה הדוגמא שנקט].
הוא אמר להדיא דאפילו לכתחילה אין צריך לדקדק.
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
שמא יש ליישב שדילג אות גרע מלא דקדק, והלא אם ידלג תיבה שלימה שאינה משנה המשמעות ודאי לא יצא, ושמא חוששין דה"ה בדילג אות. 
מה שייך 'לחשוש' בדבר המפורש בשו"ע שיצא ידי־חובתו!?
אף דילוג תיבה שלימה אינו פשוט שלעיכובא הוא, כ"ז שאין בו שינוי הענין. ראה בבה"ל סי' תרצ ד"ה 'אין מדקדקין'.
 
 

יהודי רציני

משתמש ותיק
פותח הנושא
חזק וברוך אמר:
תשובות והנהגות
ח"ב סי' צד

ואעתיק כאן שמועה בשם הגר"ח מבריסק זצ"ל בענין טעות הבעל קורא אפילו בנגינות, שהרמ"א ר"ס קמ"ב דעתו דמה שאם הבעל קורא טעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו, היינו בשינוי שמשתנה על ידי זה הענין, אבל טעה בנגינת טעם או בניקוד אין מחזירין אותו אבל גוערין בו ע"ש, ובביאור הגר"א מציין כמ"ש במגילה בירושלמי, וצ"ע דמשמע דדוקא במגילה אין מדקדקין כה"ג וצ"ע עכ"ל הגר"א, ומעכשיו בקריאת התורה הגר"ח זצ"ל החמיר מאד בקריאת התורה להחזיר הבעל קורא על כל טעות בין בניקוד ובין בטעמים, ובנו הגרמ"ס זצ"ל הסביר החילוק בין קריאת התורה למגילה, שיסוד הלימוד מקרא דנחמיה ויקראו בספר בתורת האלקים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא, והיינו שהקריאה להבין ולהשכיל אמיתת התורה, ולקריאה ללימוד צריך בדקדוק דוקא, ולכן מעכב כל דקדוק ודקדוק אפילו בטעמים, וכן בנדרים לז: מביא מהאי קרא לנגינת טעמים, אבל מגילה שאינה ללימוד התורה אלא לפרסומי ניסא בעלמא לא צריך בדקדוק כ"כ, וכן בק"ש לא צריך נגינת טעמים שאין הקריאה ללימוד, ולפי דבריו בקריאת התורה צריך קריאה שיבינו והיינו בניקוד ובנגינת טעמים כראוי. (מרשימות הגר"מ שורקין שליט"א). ומיהו עיין בדברינו בח"א סימן ת"א שבק"ש נכון לדקדק מאוד וכדאיתא בשו"ע, ע"ש.


ודאי דאין כוונת הגר"מ שטרנבוך דאפילו לכתחילה אין צריך לדקדק במגילה בגלל שהיא לפרסומי ניסא,
דא"כ הדרא קושיית הרב משה נפתלי וניצבת בגאון וכי לדעה הראשונה בסי' תר"צ דאפילו קרא מיושב ישב דהוי כדילג לגמרי
ג"כ נאמר דאפילו לכתחילה אינו צריך לדקדק בזה כיון שהוא רק לפרסומי ניסא??

ולהזכיר להרב הדרומאי שגם בשירת הים משנים הנגינה ולא רק במגילה.


 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
פשוט ששינוי הנגינה אינו נחשב כטעות בטעמים, שהרי מדוקדק הוא כפי חלוקתם (ורק שמנגנים אותן בנֶגֶן אחר קצת).

שמועת התשוה"נ צ"ע מטעם אחר, שהרי מדינא דשו"ע יש לקרות אף ק"ש "בטעמים כמו שהם בתורה"; ואם מטעם מנהג ישראל קאתי עלה, הרי מפורש ברמ"א כי "המדקדקים מחמירים בכך".
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
דרומאי אמר:
א. בגמרא שלי נדרש מקראי ולמדתם שיהא למודך תם.
ב. דברי הגר"א צ"ע לכאורה.
א. ברייתא ד'ולמדתם – שיהא למודך תם', רבי יהודה היא, ולית הלכתא כוותיה.​
ב. פטירת דברי הגר"א ב'צ"ע לכאורה' – אינפנטיליות, במחילה.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
'להרג'־'ולהרג' בודאי אינו מעכב.
בפירוש אמר מרן 'דדוקא בטעות שהלשון והענין אחד', כגון תוספת יוד לתיבת 'יהודים'; אבל תוספת וו החיבור או גרעונהּ – טעות המשנה את הענין היא.
 
 
חלק עליון תַחתִית