תשובות והנהגות
ח"ב סי' צד
ואעתיק כאן שמועה בשם הגר"ח מבריסק זצ"ל בענין טעות הבעל קורא אפילו בנגינות, שהרמ"א ר"ס קמ"ב דעתו דמה שאם הבעל קורא טעה אפילו בדקדוק אות אחת מחזירין אותו, היינו בשינוי שמשתנה על ידי זה הענין, אבל טעה בנגינת טעם או בניקוד אין מחזירין אותו אבל גוערין בו ע"ש, ובביאור הגר"א מציין כמ"ש במגילה בירושלמי, וצ"ע דמשמע דדוקא במגילה אין מדקדקין כה"ג וצ"ע עכ"ל הגר"א, ומעכשיו בקריאת התורה הגר"ח זצ"ל החמיר מאד בקריאת התורה להחזיר הבעל קורא על כל טעות בין בניקוד ובין בטעמים, ובנו הגרמ"ס זצ"ל הסביר החילוק בין קריאת התורה למגילה, שיסוד הלימוד מקרא דנחמיה ויקראו בספר בתורת האלקים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא, והיינו שהקריאה להבין ולהשכיל אמיתת התורה, ולקריאה ללימוד צריך בדקדוק דוקא, ולכן מעכב כל דקדוק ודקדוק אפילו בטעמים, וכן בנדרים לז: מביא מהאי קרא לנגינת טעמים, אבל מגילה שאינה ללימוד התורה אלא לפרסומי ניסא בעלמא לא צריך בדקדוק כ"כ, וכן בק"ש לא צריך נגינת טעמים שאין הקריאה ללימוד, ולפי דבריו בקריאת התורה צריך קריאה שיבינו והיינו בניקוד ובנגינת טעמים כראוי. (מרשימות הגר"מ שורקין שליט"א). ומיהו עיין בדברינו בח"א סימן ת"א שבק"ש נכון לדקדק מאוד וכדאיתא בשו"ע, ע"ש.