מי אמרינן ניצוק בעירוי על כלי איסור ריק, או דהוא חומרא רק מכלי פסח על כלי חמץ?

כתבו הפמ''ג ודה''ח, והביאם בשער הציון (סי' תמד, הלכות ער''פ שחל בשבת) בהאי לישנא: 
 
ואין לערות רותח לתוך כלי חמץ מכלי פסח, אם לא שרוצה שלא לשמש בקדרה זו שעירה מתוכה עד לאחר פסח, [פרי מגדים ודרך החיים]:

ומשמע אפילו אינו בן יומו (ובכה''ח תנא אות רלו התיר באב''י). ולכאורה הוא נפק''מ בכל שנה בעירוי מקומקום פסחי על שיש כדי להכשירו. והטעם ביאר הגר"ז (סי' תנא סעי' נט) שהבל החמץ הנפלט מכלי התחתון הנגעל עולה לכלי העליון דרך עמוד הניצוק המחברם.

וידוע להקשות היאך מצינו איסור בכלי ריק (אמנם אינו מפורש שלזה הכוונה אך כן משמע), וכן שכאן נתחדש איסור לכתחילה בעירוי על דבר שעדיין היתר, ומבואר בשו''ע יו''ד סו''ס צד
בשלו דבש במחבת של בשר בת יומא והריקוהו חם בקערה של חלב בת יומא מותר, משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא.
וכתב הפר''ח דהיינו אף לכתחילה (וראה בט''ז וש''ך על אתר אימתי מקילינן).

שוב העירוני דבבה''ל סי' תנבס''א ד''ה שאין כתב דבכה''ג הוי נ''ט בר נ''ט דאיסורא.

ואמנם בעירוי מכלי ראשון על כלי בשרי כתב הרמ''א בסי' צה ס''ג
ואם עירה מכלי ראשון של בשר על כלי חלב, דינו ככלי ראשון ואוסר אם היה בן יומו.

ומ''מ גם בעירוי על איסור ממש בדיעבד קי''ל דשרי כמבואר ברמ''א סי' קה סוס''ג
אסור לערות מכלי שיש בו שומן כשר לנר דולק שיש בו חלב או שומן איסור (ג"ז שם ומרדכי פכ"ה ועיין בתשובת מהרי"ל ובפסקי מהרא"י סימן ק"ג), ובדיעבד אין לחוש (ארוך).
אלא דאכתי קשיא, היאך מצינו איסור עירוי מחם לצונן, והא במשב''ז יו''ד סי' קה אות ו כתב דעירוי מחם לצונן שרי לכתחילה.

ועדיין לא מצאתי ביאור ברור. ראיתי פולמוס בזה בביאור הענין בקובץ בית אהרן וישראל, אך לא מצאתי כעת.
 

דרבמדיקר

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
כתבו הפמ''ג ודה''ח, והביאם בשער הציון (סי' תמד, הלכות ער''פ שחל בשבת) בהאי לישנא: 
 
ואין לערות רותח לתוך כלי חמץ מכלי פסח, אם לא שרוצה שלא לשמש בקדרה זו שעירה מתוכה עד לאחר פסח, [פרי מגדים ודרך החיים]:

ומשמע אפילו אינו בן יומו. ולכאורה הוא נפק''מ בכל שנה בעירוי מקומקום פסחי על שיש כדי להכשירו.

וידוע להקשות היאך מצינו איסור בכלי ריק (אמנם אינו מפורש שלזה הכוונה אך כן משמע), וכן שכאן נתחדש איסור לכתחילה בעירוי על דבר שעדיין היתר, ומבואר בשו''ע יו''ד סו''ס צד
בשלו דבש במחבת של בשר בת יומא והריקוהו חם בקערה של חלב בת יומא מותר, משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא.
וכתב הפר''ח דהיינו אף לכתחילה (וראה בט''ז וש''ך על אתר אימתי מקילינן).

ואמנם בעירוי מכלי ראשון על כלי בשרי כתב הרמ''א בסי' צה ס''ג
ואם עירה מכלי ראשון של בשר על כלי חלב, דינו ככלי ראשון ואוסר אם היה בן יומו.

ומ''מ גם בעירוי על איסור ממש בדיעבד קי''ל דשרי כמבואר ברמ''א סי' קה סוס''ג
אסור לערות מכלי שיש בו שומן כשר לנר דולק שיש בו חלב או שומן איסור (ג"ז שם ומרדכי פכ"ה ועיין בתשובת מהרי"ל ובפסקי מהרא"י סימן ק"ג), ובדיעבד אין לחוש (ארוך).

ועדיין לא מצאתי ביאור ברור. ראיתי פולמוס בזה בביאור הענין בקובץ בית אהרן וישראל, אך לא מצאתי כעת.

לענ"ד מה שכבודו הביא בסוף ס' צד, ראה ט"ז שטעם הדבר הוא שדבש ובשר הוא טעם לפגם אך אם היה לשבח היה אסור לרמ"א מדין נ"ט בר נ"ט ע"י בישול שפסק כראב"ן לכתחילה,
לוגסי דין ניצוק נראה שהט"ז פסק זאת בסימן קה ואולי גם אסר בדיעבד, בפשוטות אפשר לתרץ שבדין חמץ שאיסורו משהו החמירו בניצוק בדיעבד וגם אם תאמר שבדיעבד מותר הפמ"ג דיבר בלכתחילה
 

לבי במערב

משתמש ותיק
ראה הלשון בשו"ע אדה"ז סי' תנא סנ"ט,
ומה שנלקט בכל ענין זה בשו"ת 'חבל נחלתו' חכ"ב סי' יג.

בשעתו שאלתי לרב מורה־הוראה, בנדון עירוי מכלי היתר על כיור ש(כנראה) נטרף - ואמר דאינו אלא חומרא דחמץ וליכא למיחש למידי.
 
חלק עליון תַחתִית