יושב בשבת תחכמוני אמר:
בת עין אמר:
אומר לך בדיוק מהיכן זה נובע הדחף להעיר.
פה כבר כן...
דבריך נחמדים מאד (ואודה כי גם אמתיים, מלבד עניין ה'פלישה' לכוס המים שאני חושב שזה מובן רק למי שהורגל ל'הגדרות' הליטאיות לכל דבר...),
מכל מקום התכוונתי בעיקר לפן אחר, עליו לא השבת תשובה.
נבוא להתבונן בדבר שגרם לכל אותם המאמרים שנאמרו (לא שאני יודע את מחשבותיהם של קדושי עליון, אבל מעט מן המעט ממה שעלה על ליבם חושבני שאוכל לשער) -
ישב לו צדיק בליל שבת.
ידוע שעניין ליל שבת על פי הסוד, וביותר נתבאר הדבר בחסידות, הוא זמן שמחת השכינה, נוק' דזעיר אנפין.
כי אכן כל השבת קודש הוא זמן היחוד, אלא שיש כמה אופני היחוד.
בבוקר יום השבת יותר מדגישים את שמחת הזכר השמח בנוק' דיליה,
ובליל שבת יותר מתייחסים לנוק'.
וביתר ביאור - ליל שבת הוא כעין שמחת חתונה.
ישב אותו צדיק מלא תענוג ושמחה כאשר הוא זוכה להיות מבני היכלא דמלכא השמחים בשמחת היחוד,
בקושי ראה את המאכלים המוגשים לפניו.
כאשר הבחין לפתע במאכל הקוגל העשוי בצורה עגולה, בעוד מחשבותיו משוטטים בשמחת היחוד,
עלה בדעתו כי דבר זה נרמז במאכל אותו אוכלים.
כי אכן מקור השם 'קוגל' הוא מלשון 'כעיגול', והוא רומז לטבעת הקידושין העגולה,
ולא לחינם הוא בעיגול, כי בעת היחוד מתייחדים הקו והעיגול (אשר גם הם נרמזים בשם 'קוגל'),
כי העיגול הוא בחינת ז"א והקו בבחינת נוק' דיליה, וכידוע, (כי העיגול אין לו סוף, מה שאין כן הקו רומז לצמצום בחינת מלכות),
וכאשר הם מתייחדים כאחד, מתגלה עניין העיגול בתוך הקו, התגלות האלוקית בתוך הצמצום, בבחינת הוי"ה הוא האלקים, שזה כל סוד היחוד.
ולכן מקדשים את האשה בטבעת עגולה,
ואז הוא עניין 'נקבה תסובב גבר',
ולכן גם מנהג אשכנז שהאשה מקפת את החתן שבע פעמים תחת החופה.
כך בערך התנהלו כנראה העניינים בתוך מוחו וליבו של אותו צדיק (שוב, אינני יודע במחשבותיהם אשר אינם מחשבותינו, אבל מעין דמעין).
בעיני, כאשר ליטאי בעל ראש פתוח, ורצון לעבודת ה', ובפרט אם הוא יודע מעט בנסתרות,
כאשר הוא רואה דבר שכזה הוא צריך להתפעל,
ולא משום שיחשוב מעתה ואילך שה'קוגל' הוא מאכל קדוש כאחד הפתיים,
והוא יכול לסבור בתוך ליבו שאין שום קשר,
אך בפירוש הוא אמור להתפעל איך יהודי יושב ואוכל ומחשבותיו משוטטות בשמחת היחוד,
ומעתה ואילך הוא יתייחס אחרת לסעודות שבת, שאנו בבחינת בנים המסובים על שולחן המלך,
וזה לא קשור לחסידות, כל מי שמאמין בזוהר הקדוש ובדברי האר"י יודע שזמן הסעודה הוא זמן נשגב,
ואצטט את דברי הזוהר הקדוש בעניין סעודה שלישית,
'קל כרוזא נפיק,
איתערו קדישי עליונין,
איתערו עמא קדישא דאתבחר לעלא ותתא,
איתערו חדוותא לקדמות מאריכון בחדוותא שלימתא,
איתערו בתלת חדוון בתלת אבהן,
איתערו לקדמות מהימנותא חדווא דכל חדוותא,
זכאה חולקיכון ישראל קדישין בעלמא דין ובעלמא דאתי'.
זה ממש ירידה לקטנות, להתווכח עכשיו האם ה'קוגל' אכן קדוש או לא,
כאשר שומעים התבטאות על ה'קוגל' שהוא 'קו ועיגול' יש להתבונן בעומק המאמר, ולא לדון כילד קטן במתכון של הקוגל.
כאשר שומעים מאמר שכזה, אפשר ללמוד רבות על קדושת הזמן של סעודת שבת,
ובדיוק לכן אצל חסידים חוזרים ומשננים מאמרים שכאלה שוב ושוב,
והם ראויים להיכתב עלי ספר ולעלות על שולחן מלכים.
אני מקווה שביארתי את עצמי כראוי, ודי בזה.
בדיוק על כך אני טוען, מדוע לשמע מאמר שכזה חושבים מיד שלילי,
גם אם לא תקבלו, הרי לא לחינם נאמר, בעיקר היתה הכוונה לעומק הטמון מאחוריו,
ומדוע לכתוב 'דברים מצחיקים' 'נלעגים' וכל השאר?
והזעקה נוקבת תהומות - - -