מאכלי השבת

סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.

בשלמא

משתמש ותיק
דבר חפץ אמר:
בשלמא אמר:
דבר חפץ אמר:
עכ''פ 'מטעמים' כעין הנ''ל היו גם שם, ופשוט הזדעזעתי איך בסעיף א' הוא מתעסק בהלכות חמורות מדאו', וסעיף לאחמ''כ מפלפל באותה רצינות בדיוק במחלוקת המנהגים אלו ג' סוגי קוגעל צריכין לאכול בשעה שמוציאין ג' ס''ת.
לא יאומן.
לא השתכנעתי מהרגש הליטאי
אדם כמוך גם שלומד שו"ע סי' תי"ח בענין נדרים ושבועות דאורייתות ובאותו עמוד עובר לסי' תי"ט נחרד מהרב גומבינר והרב פופקא ושאר הפוסקים זכותכם תגן עלינו שמפלפלים באותה רצינות אם צריך להוסיף עוד מאכל (קוגל) לר"ח שחל בשבת 
לא הפריע לי שדיברו על מצוות הקשורות במאכלים...
סעודת ר''ח היא מצוה מדברי קבלה כסעודת פורים.
מה זה שייך למנהג בקהילות מסויימות מהדורות האחרונים (יחסית)?
 

לא הבנתי את הפלפול אם הפסיקתא אומר על "הקוגלעך" הללו אם מוסיף מוסיפין לו ואם פוחת פוחתין לו, אזי יש לי רגש יהודי חיובי כלפי כל המאכלים הללו!!!
לא ידוע לי למה כוונתך מאכלים בקהילות מסוימות מהדורות האחרונים - בכל אופן טשולנט וקוגעל לא בכלל אלו.
והחשוב ביותר מנין לקחת שסעודת ר"ח מדברי קבלה?
במקום לזלזל במסורת ישראל, אני בוחר בגישה ליצוק במאכלים אלו (שמקורם לפחות מימות רבותינו הראשונים באשכנז) רעיון פנימי ורוחני
 
עפר ואפר אמר:
הוא אמר שהשמיט את זאת: שכשהחידה"ר נפטר מצאו בפיו חתיכה קוגעל. בשבת האחרונה כבר לא יכל לאכול, אבל מסר נפשו על אכילת הקוגעל, ולא הצליח לבלעו ונשאר בפיו
וכו'
מענין שב'נאות דשא' השבוע גם מובא הסיפור הזה, אבל בנוסח הרבה יותר מתון, שמסר נפשו לאכול 'מאכל של שבת'. (אני כשקראתיו לתומי בער"ש לא הרחקתי לכת עד כדי כך, ופירשתי לעצמי משהו ברוח של 'כבוד שבת'. נו, כעת מי יודע איזה עומק טמון בכל קוץ של ה'בנאות דשא'?)
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
מענה לשון אמר:
בת עין אמר:
המאמר שה'לאקשין קוגל' הוא הלכה למשה מסיני גם הוא מאמר ידוע (אינני יודע מי החליף את זה ל'מתכון' של הקוגל),
ואינני יודע אם הדברים כפשוטם, וכנראה נאמרו לחזק את החשיבות של המאכלים המקובלים בישראל שיש בהם חשיבות, ולא לחינם נתקנו.

אני מבין שלליטאים (שקצת איבדו את הקשר והמסורת מהדורות הקודמים) זה נשמע מוזר לייחס חשיבות למאכלים,
אבל אצל החסידים המייחסים משמעות רבה לכל מה שמקובל במסורת ישראל, זה נשמע טוב מאד.

קצת תמוה שמי שאיבד את הקשר והמסורת של נוסחאות התפילה מהדורות הקודמים, מטיף על מסורות ממוצאות של מאכלים, שהתחילו רק במאות שנה האחרונות כתוצאה מתורת החסידות..
וההסבר לכך פשוט
אליבא דתורת החסידות כל פעולה או מעשה גשמי שהאדמו"ר או הרבי עושה בהכרח יש בו סודות וכונות נסתרים, שהרי מה למלאך אלוקים המעופף על גבי מרכבה בלי סוסים.. עם אכילת מאכל תאווה בשבת כקוגעל וכו' כאחד האדם?
ומכאן הגיעו למסקנה שאם הרבי מכניס לפיו מאכל כלשהו בשבת בהכרח יש בו כוונות וסודות, ובדורות הבאים זה כבר נהפך למסורות עתיקה מהדורות קודמים... ומי שמפקפק בזה הוא כופר ולחלופין נטול כל רגש יהודי..
הזוי בלי שום פורפורציה

כב' מתייחס אל הציבור החסידי לפי סטראוטיפ של ספרי מחניים, ואתה מזכיר קצת את הסיפור עם הגוי של ר' יהודה בן בתירא.
 

בעל כנפיים

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
במסורת ישראל, אני בוחר בגישה ליצוק במאכלים אלו (שמקורם לפחות מימות רבותינו הראשונים באשכנז) רעיון פנימי ורוחני
זו הנקודה. אין מסורת ישראל שיש כוונת במאכלים אלו. פשוט אוכלים אותם. זה זול. זה טעים.
והמקורות לכך שיש משמעות באוכל אינו מימי רבותינו באשכנז.
מה זה משנה כמה זמן אוכלים מאכל כלשהו?
 

הכהן

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
מאכלים אלו (שמקורם לפחות מימות רבותינו הראשונים באשכנז)
איפה מופיע לאקשי"ן קוג"ל בראשונים? ומי אוכל מולית"א?
 

בשלמא

משתמש ותיק
הכהן אמר:
בשלמא אמר:
מאכלים אלו (שמקורם לפחות מימות רבותינו הראשונים באשכנז)
איפה מופיע לאקשי"ן קוג"ל בראשונים? ומי אוכל מולית"א?

אני לא כתבתי לוקשן קוגעל כתבתי "קוגל"
אבל אם אתה שואל וחוקר מגיעה לך תשובה:
פשטיד"א מופיע בראשונים גם באלו שעל דף הגמ' ואם הנך קורא בשי"ן ימנית אתה טועה ותתחיל להרגיל עצמך לקרוא פסטיד"א ואם הנך יודע מה זה פסטה בימינו לוקשן מקרונים וכו' תחבר את כל זה ותגיע לאיזשהו מסקנה.
 

עת הזמיר

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
הכהן אמר:
בשלמא אמר:
מאכלים אלו (שמקורם לפחות מימות רבותינו הראשונים באשכנז)
איפה מופיע לאקשי"ן קוג"ל בראשונים? ומי אוכל מולית"א?

אני לא כתבתי לוקשן קוגעל כתבתי "קוגל"
אבל אם אתה שואל וחוקר מגיעה לך תשובה:
פשטיד"א מופיע בראשונים גם באלו שעל דף הגמ' ואם הנך קורא בשי"ן ימנית אתה טועה ותתחיל להרגיל עצמך לקרוא פסטיד"א ואם הנך יודע מה זה פסטה בימינו לוקשן מקרונים וכו' תחבר את כל זה ותגיע לאיזשהו מסקנה.
וואו!
נראה שעשית שימוש אצל ד"ר אבשלום קור 
 
 

בשלמא

משתמש ותיק
עת הזמיר אמר:
בשלמא אמר:
הכהן אמר:
איפה מופיע לאקשי"ן קוג"ל בראשונים? ומי אוכל מולית"א?

אני לא כתבתי לוקשן קוגעל כתבתי "קוגל"
אבל אם אתה שואל וחוקר מגיעה לך תשובה:
פשטיד"א מופיע בראשונים גם באלו שעל דף הגמ' ואם הנך קורא בשי"ן ימנית אתה טועה ותתחיל להרגיל עצמך לקרוא פסטיד"א ואם הנך יודע מה זה פסטה בימינו לוקשן מקרונים וכו' תחבר את כל זה ותגיע לאיזשהו מסקנה.
וואו!
נראה שעשית שימוש אצל ד"ר אבשלום קור 
 

לא מכירו
את השימוש עשיתי באוצר לועזי של ר' משה קטן
 

דבר חפץ

משתמש רגיל
בשלמא אמר:
והחשוב ביותר מנין לקחת שסעודת ר"ח מדברי קבלה?
דינה כסעודת פורים.
תעיין בתשב''ץ ח''ג סי' ח' שכתב כך במפורש.
את שאר דבריך הק' לא זכיתי בעניי להבינם לע''ע. אולי עקב עיפותי המרובה...
 

בשלמא

משתמש ותיק
דבר חפץ אמר:
בשלמא אמר:
והחשוב ביותר מנין לקחת שסעודת ר"ח מדברי קבלה?
דינה כסעודת פורים.
תעיין בתשב''ץ ח''ג סי' ח' שכתב כך במפורש.
את שאר דבריך הק' לא זכיתי בעניי להבינם לע''ע. אולי עקב עיפותי המרובה...

התשב"ץ סותר את עצמו אף לגבי סעודת פורים כידוע
בכל מקרה צריך ראיה ממוקדת לר"ח
 

דבר חפץ

משתמש רגיל
בשלמא אמר:
דבר חפץ אמר:
בשלמא אמר:
והחשוב ביותר מנין לקחת שסעודת ר"ח מדברי קבלה?
דינה כסעודת פורים.
תעיין בתשב''ץ ח''ג סי' ח' שכתב כך במפורש.
את שאר דבריך הק' לא זכיתי בעניי להבינם לע''ע. אולי עקב עיפותי המרובה...

התשב"ץ סותר את עצמו אף לגבי סעודת פורים כידוע
בכל מקרה צריך ראיה ממוקדת לר"ח
הוא מדבר שם מפורש גם על ר''ח.
 
 

בשלמא

משתמש ותיק
דבר חפץ אמר:
בשלמא אמר:
דבר חפץ אמר:
דינה כסעודת פורים.
תעיין בתשב''ץ ח''ג סי' ח' שכתב כך במפורש.
את שאר דבריך הק' לא זכיתי בעניי להבינם לע''ע. אולי עקב עיפותי המרובה...

התשב"ץ סותר את עצמו אף לגבי סעודת פורים כידוע
בכל מקרה צריך ראיה ממוקדת לר"ח
הוא מדבר שם מפורש גם על ר''ח.
 
לא מוכרח יתכן שקאי רק על פורים אע"פ שמזכיר שם גם בחדא מחתא ר"ח עיי"ש ודו"ק
בכל מקרה בשביל דברי קבלה צריך פסוק ובזבח משפחה זה אולי אסמכתא ולא מצוה או חיוב
 

בשלמא

משתמש ותיק
בעל כנפיים אמר:
בשלמא אמר:
במסורת ישראל, אני בוחר בגישה ליצוק במאכלים אלו (שמקורם לפחות מימות רבותינו הראשונים באשכנז) רעיון פנימי ורוחני
זו הנקודה. אין מסורת ישראל שיש כוונת במאכלים אלו. פשוט אוכלים אותם. זה זול. זה טעים.
והמקורות לכך שיש משמעות באוכל אינו מימי רבותינו באשכנז.
מה זה משנה כמה זמן אוכלים מאכל כלשהו?

כשהמהרי"ל מדבר על המולייתא שמזכיר את המן שאכל במדבר ארבעים שנה הוא לאמזכיר טעם נוסף "זה זול זה טעים" משום שזה זול לדבר כך ולא ערב לאוזן רגישה
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
והחשוב ביותר מנין לקחת שסעודת ר"ח מדברי קבלה?
עי' בד' הנו"כ שם
מעניין לציין שהגר"א סובר שזה דאו'
בעת תפלת ערבית דר"ח מרבים קצת בנרות. והוא לובש כובע שבת לכבוד ר"ח שהוא דאורייתא
אמנם לא סעודה אבל השמחה\קדושת יום ר"ח
 

בשלמא

משתמש ותיק
אברהם העברי אמר:
בשלמא אמר:
והחשוב ביותר מנין לקחת שסעודת ר"ח מדברי קבלה?
עי' בד' הנו"כ שם
מעניין לציין שהגר"א סובר שזה דאו'
בעת תפלת ערבית דר"ח מרבים קצת בנרות. והוא לובש כובע שבת לכבוד ר"ח שהוא דאורייתא
אמנם לא סעודה אבל השמחה\קדושת יום ר"ח
אבקש להתמקד
האם נמצא מפורש או נרמז על סעודת ר"ח שהוא מדברי קבלה?
 

בשלמא

משתמש ותיק
מכיון שאנו יודעים שמי ששכח יעלה ויבוא בברכמה"ז אינו חוזר, הרי שבוודאי לא נקטינן כך להלכה
ואם נמצא באיזה ראשון רמז שמדברי קבלה הוא, הוא חידוש מעניין מאוד, ולכן התעניינתי בזה.
 

אברהם העברי

משתמש ותיק
בשלמא אמר:
אברהם העברי אמר:
בשלמא אמר:
והחשוב ביותר מנין לקחת שסעודת ר"ח מדברי קבלה?
עי' בד' הנו"כ שם
מעניין לציין שהגר"א סובר שזה דאו'
בעת תפלת ערבית דר"ח מרבים קצת בנרות. והוא לובש כובע שבת לכבוד ר"ח שהוא דאורייתא
אמנם לא סעודה אבל השמחה\קדושת יום ר"ח
אבקש להתמקד
האם נמצא מפורש או נרמז על סעודת ר"ח שהוא מדברי קבלה?
עי' בנו"כ שם מה שהביאו מהירושלמי
את המעשה רב הבאתי בשביל הרעיון - אני גם לא יודע מה המקור שלו
 
 

דבר חפץ

משתמש רגיל
הרב @בשלמא שליט"א.
ר"י מלוני"ל שבת י' ע"ב מדפי הרי"ף, בדין סעודת חנוכה:
אבל לא מיקרי מועד שיהיה אסור להתענות בו מן התורה, כמו ראש חודש שחייב לקבוע סעודתו על הפת ולברך ברכת המזון, ולפיכך מיחייב לאדכורי ראש חודש בברכת המזון, אבל סעודת חנוכה על הפת אינו אלא מדרבנן, לפיכך אינו חייב להזכיר.
ע"ע במאירי מו"ק כ"ב ע"ב.
 
בת עין אמר:
אומר לך בדיוק מהיכן זה נובע הדחף להעיר.
פה כבר כן הגענו למגרש שאני חש בו התמצאות מסוימת, ולכן אענה גם אני חלקי.

לדעתי, ככלל, קשה לקבוע מסמרות בדברים כאלו, שמשתנים מאדם לאדם, וכנראה יש כאלו שחשים את התחושות שאתה מתאר. (הייתי שמח אם היית מרחיב את הדיבור על ה'מקבילה' שלהם בקרב החסידים, אני מניח שיש כאן כמה שיגלו בזה ענין).

אני יכול להציע לך עוד כמה אפשרויות בענין, פשוטות יותר, יכול להיות שכולן נכונות.
א) תחושה שזו אכן תגובה ענינית. זאת אומרת, בסך הכל היחס ה'ליטאי' לייחוס משמעויות עליונות לזוטות הוא אכן כזה, מה לעשות?
באותה נשימה חשוב להדגיש, שלקושטא דמילתא הזלזול בפרט הקטן הוא <למח דסביל דא, ולאו כל וכו'> בכלל לא זלזול בעצם ה'מהלך' החסידי, (אין שום סיבה שדרכי עבודה שונים יהיו זלזול זה בזה), אבל מכיון שה'עבודה' הליטאית מבקשת את העבודה שמתחילה מבפנים ויש לה תחילה אמצע וסוף ולא גורסת את הזיקה שמאליה בין המעשה הפשוט כאן לעליונים שהוא מרמז עליהם, אז מה שבסופו של דבר נשאר <בעינים הליטאיות> הוא דבר "מבדר" (סליחה על המילה, אני כותב רק כדי שיהיה ברור), גוף <אם אפשר לקרוא לזה גוף> בלי נשמה. וזה בכלל לא סותר לזה שה'מהלך' החסידי לא מקבל יחס 'מבדר', אלא יחס של דבר שנוי במחלוקת. בקיצור, ברגע שלא אוחזים מהמהלך החסידי, מה שנשאר במקרה הספציפי הוא מה שכתבתי לעיל, אבל זה לא נוגע בכלל לעצם היחס למהלך החסידי.

<עם זאת, לטעמי אי משום הא די בגילוי דעת כללי של המתנגדים דפה שיש עמנו דעת רבותינו מצוקי ארץ בדרכי העבודה, וסגי בהא, ועדיין נותר למעונינים פתח רחב להחכים במשנת החסידות, ומי שלא מוצא ענין - העולם גדול ורחב. אני בהחלט בעד>.

ב) תחושה (אמנם קטנונית, אבל יש לה על מה להתבסס) שיש כאן כאלו מהחסידים שגם להם לא כ"כ חשוב השו"ט המדויקת בבירור פרטים מסוימים ע"פ חסידות, ומשאת נפשם ומגמתם באשכולות כאלו היא ה'דידן נצח', 'יד החסידים על העליונה'. הנה! יש לנו אשכול שלם 'משלנו'!!
וזו טקטיקה ידועה כשבאים לשווק הנחה כלשהי, לקחת אותה כדבר נתון ולפתח נידון של קומה שניה שמתבסס עליה כאקסיומה, ואליבא דאמת לנידון עצמו אין כל חשיבות, וחשיבותו היא בזה שהוא קיבע את ההנחה הראשונית עליה הוא מבוסס כ'הנחת יסוד' שאין מערערין עליה. (אני נזכר כעת מדבר נחמד שהיה פה בפורום לפני כמה חדשים, אחרי שמוצה ענין הויכוח על המסכות דק עד דק עד אין נבדק, פתח פה איזה חכמולוג אשכול (זה היה בימי הרחמים והסליחות) על 'איך דנים לכף זכות מי שהולך בלי מסיכה').
ואם מנשבת כזו תחושה, טבעי שהיצר הקטנטן מתקומם בהתאמה ולא מפרגן את זה.

ועוד מילה אחת, כבוד הרב @בת עין.
אתה חוזר הרבה על כך שחורה לך הזלזול בקדושי עליון מאורי החסידות. למעשה, אם זכרוני לא בוגד בי, לא היה כאן אחד שרמז אפילו רמז כלשהו לגופו של אחד מצדיקי החסידות (ולמיטב ידיעתי רובא דרובא דרובא של ה'ליטאים' מכבד ומייקר את צדיקי החסידות, ולא רק כלפי חוץ אלא גם בחדרי חדרים, ולא בשביל 'לעשות טובה' למישהו ומדרך הדיפלומטי"א).
אלא מאי? חשוב לך שדבר שצדיקי החסידות קידשו אותו, גם מי שדרך עבודתו שונה - שישמור לפחות על המעמד המכובד של הדבר ולא יזלזל בו. והטענה היא לכאורה במקומה, כי זה נראה כמו 'זה נהנה וזה לא חסר', אתה לא רוצה לאחוז כך? אל תאחז, לבריאות. למה אתה פולש לרשות היחיד של החסיד ומזלזל בעיניו במה שחשוב לו הכבוד שלו?
הנקודה היא, שאותה שמירה על כבוד שאתה מבקש מהליטאי, בדיוק באותה המידה היא 'פגיעה פולשנית' ברשות היחיד שלו.
דוגמא מובהקת, הקפידא שהקפידו צדיקים לא לשתות מים בעין בלי לערב בהם משהו. הליטאי שיזלזל <ובמקרה זה, בלי ספק - יזלזל!> לגמרי בהנהגה כזו, זה מגיע מהקפידה והאכפתיות שלו על היחס הנכון בעיניו למים כשתיה הכי בסיסית שיש, והדרישה ממנו להתייחס למים כדבר 'שיש עליו פולמוס' אם לא לשתות אותו בעינו היא פלישה מאוד משמעותית לתוך כוס המים שלו.
וכך גם (אמנם לא בכזו קיצוניות) פולמוס הקוגל, היחס הליטאי לקוגל הוא כתבשיל פשוט ותו לא, (וכמובן הוא לא זקוק להתנצל על זה בפני משהו או לחוש חוסר בטחון עצמי בזה ולהרגיש שאינו מחובר למסורת, ואני יוצא מתוך הנחה שאנחנו מסכימים על זה, וכל ההתדיינות היא רק בשאלה איך מתנהגים במקום שיש פולמוס וויכוח ויחס שונה), ואתה תובע מהליטאי להכיר בקוגל כדבר שיכול להיות נתון ליחס של כבוד. לדעתי, בדיוק כמו שלך חשוב שלא יכנסו לרשות שלך ויזלזלו בפניך במה שאתה מכבד, כך אתה אמור להבין את מי שחשוב לו שלא יכנסו לרשות שלו וידרשו ממנו את ההיפך.

(במחלוקת, ובודאי במחלוקת כמו חסו"מ, יש חריפות ומרירות, וכשמעמידים צד אחד בחריפותו, בהכרח שחריפות הצד השני גם היא תצוף. וזה לא נורא כ"כ).
 

בשלמא

משתמש ותיק
דבר חפץ אמר:
הרב @בשלמא שליט"א.
ר"י מלוני"ל שבת י' ע"ב מדפי הרי"ף, בדין סעודת חנוכה:
אבל לא מיקרי מועד שיהיה אסור להתענות בו מן התורה, כמו ראש חודש שחייב לקבוע סעודתו על הפת ולברך ברכת המזון, ולפיכך מיחייב לאדכורי ראש חודש בברכת המזון, אבל סעודת חנוכה על הפת אינו אלא מדרבנן, לפיכך אינו חייב להזכיר.
ע"ע במאירי מו"ק כ"ב ע"ב.
ייש"כ שיטה יחידאה
המודגש הוא מגליון הכת"י כך מצויין בהערות שם, ואם זה לא במקור זה משמיט את כל הנקודה שזה דרבנן לעומת הדאורייתא
 

לבי במערב

משתמש ותיק
דבר חפץ אמר:
לא הפריע לי שדיברו על מצוות הקשורות במאכלים... סעודת ר''ח היא מצוה מדברי קבלה כסעודת פורים. מה זה שייך למנהג בקהילות מסויימות מהדורות האחרונים (יחסית)?
איני יודע מהו גדרה של סעודת ר"ח, אך הא ודאי דכבוד ועונג השבת מ"ע הוא (מה"ת או מד"ס - יעוי' בסי' רמב, ושם נת' דאדרבא ערבין וחמורין ד"ס).
כל המאכלים שנזכרו לעיל - ודאי בכלל זה הם, והזלזול אינו במקומו כלל.
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
עפר ואפר אמר:
הוא אמר שהשמיט את זאת: שכשהחידה"ר נפטר מצאו בפיו חתיכה קוגעל. בשבת האחרונה כבר לא יכל לאכול, אבל מסר נפשו על אכילת הקוגעל, ולא הצליח לבלעו ונשאר בפיו
וכו'
מענין שב'נאות דשא' השבוע גם מובא הסיפור הזה, אבל בנוסח הרבה יותר מתון, שמסר נפשו לאכול 'מאכל של שבת'. (אני כשקראתיו לתומי בער"ש לא הרחקתי לכת עד כדי כך, ופירשתי לעצמי משהו ברוח של 'כבוד שבת'. נו, כעת מי יודע איזה עומק טמון בכל קוץ של ה'בנאות דשא'?)

עיינתי בבנאו"ד וכן שם כתוב קוגעל. מכל מקום, אדאיירינן בגליון הנפלא הנ"ל על החידה"ר, אולי אביא משם משהו בכוונת האכילה שהמתנגדים פה יהיו יותר צופרידען ממנו.

ללא שם.png
 
 

אברך

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
בת עין אמר:
אומר לך בדיוק מהיכן זה נובע הדחף להעיר.
פה כבר כן הגענו למגרש שאני חש בו התמצאות מסוימת, ולכן אענה גם אני חלקי...
שפתיים ישק. פלא שבשעה כה מאוחרת הצלחת לנסח את הדברים באופן כה נפלא. יישר כח!
 

חידוד

משתמש ותיק
ב. זעירא אמר:
מלכיצדק אמר:
בת עין אמר:
אני מבין שלליטאים (שקצת איבדו את הקשר והמסורת מהדורות הקודמים) זה נשמע מוזר לייחס חשיבות למאכלים,
אבל אצל החסידים המייחסים משמעות רבה לכל מה שמקובל במסורת ישראל, זה נשמע טוב מאד.
קצת כבוד, מי ששינה את הדרך והמסורת הרגילה 3000 שנה זה היה החסידים.

רמ"א או"ח רמ"ח:
"יש שכתבו שבמקצת מקומות נהגו לאכול מוליתא שקורין פשטיד"א בליל שבת זכר למן שהיה מכוסה למעלה ולמטה (מהרי"ל, ולא ראיתי לחוש לזה):"
משנ"ב:
"ולא ראיתי - ובמקומותינו המנהג לאכלן [שכנה"ג]:"
ביאור הלכה:
זכר למן שהיה מכוסה:    לכאורה מנהג זה תמוה לרבים דמה ראו לעשות בשבת זכרון למן שלא ירד בו כלל והתוספות בפרק ע"פ כתבו דמשום שלא ירד המן יש לעשות זכר לו והוא דחוק גם לפ"ז היה להם לעשות פשטידא גם ביו"ט והרמ"א לענין לחמים קאמר בשבת ויו"ט ולענין זה קאמר רק בליל שבת משמע דוקא קאמר ומה נמרצו אמרי יושר של התורת חיים שכתב טעם הגון לזה והוא לפי דשבת בראשית הוא דוגמת שבת שלע"ל שהוא יום שכולו שבת ולכן אנו עושים כמה דברים בשבת זה דוגמתו היינו לאכול בשר ודגים נגד סעודת שור הבר ולויתן ומקדשין על היין נגד היין המשומר בענביו לצדיקים לע"ל וכבר אמרו חז"ל דעל שם זה נקרא שחקים שבו שוחקים מן לצדיקים לע"ל ולכך שפיר יש לעשות בשבת זכר למן ההוא [תוספות שבת]:.
מאז שהובא הרמ"א הזה אני תמה ופלא בעיני שאיש עוד לא העיר על כך (או שפיספסתי).

האם לא ברור לכל קורא שאין קשר בין הפשטיד"א של המהרי"ל והרמ"א לבין הקוגל דידן.
הוא הרי מדבר במפורש על מאכל שיש לו מילוי שעטוף בשני צדדים איך זה קשור לקוגל.

ועד מזה להביא ראיה על שממשיכים את המסורת, הרי משם ראיה הפוכה בדיוק איך שהמתכון (שמגיע מהר סיני) השתנה אצל כל הקהילות וממשיכים לדבר על ענינו של הקוגל כאילו לא קרה כלום.

ולמעשה החפץ להקפיד על הרמ"א יוכל לצאת יד"ח בבורקס.
 

עת הזמיר

משתמש ותיק
הכלל הוא ברוב ה"ענינים" האלו הוא לדעת מה קדם למה, האם המאכל לענין שבו או שהמאכל נוסד על פי הכוונה שבו.
בעולם מפרשים על בקשת דוד המלך ע"ה "שמרה נפשי כי חסיד אני" וכי רק חסיד צריך שמירה הליטאי אינו צריך?
אלא שהיצר הרע כידוע אינו בא אם האדם ואומר לו עשה עבירה בהדיא אלא משכנע אותו שיש "ענין גדול" בדבר, ומיד החסיד נרתם לזה ולכך הוא צריך שמירה מיוחדת.
ואילו הליטאי אומר לו מיד היכן ענין זה כתוב בשלחן ערוך? (משכהו לבית המדרש)
 

ובכן

משתמש ותיק
עת הזמיר אמר:
בעולם מפרשים על בקשת דוד המלך ע"ה "שמרה נפשי כי חסיד אני" וכי רק חסיד צריך שמירה הליטאי אינו צריך?
אלא שהיצר הרע כידוע אינו בא אם האדם ואומר לו עשה עבירה בהדיא אלא משכנע אותו שיש "ענין גדול" בדבר, ומיד החסיד נרתם לזה ולכך הוא צריך שמירה מיוחדת.
ואילו הליטאי אומר לו מיד היכן ענין זה כתוב בשלחן ערוך? (משכהו לבית המדרש)
ווארט זה מובא בספר אגרא דכלה פרשת קרח.

[ברם, דוד המלך לא נתן לנפשו עצה למשבק לחסידותיה, אלא פנה להקב"ה שישמרהו מן המכשולות שישנם לחסידים בלבד...]
 

בת עין

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
בת עין אמר:
אומר לך בדיוק מהיכן זה נובע הדחף להעיר.
פה כבר כן...




דבריך נחמדים מאד (ואודה כי גם אמתיים, מלבד עניין ה'פלישה' לכוס המים שאני חושב שזה מובן רק למי שהורגל ל'הגדרות' הליטאיות לכל דבר...),

מכל מקום התכוונתי בעיקר לפן אחר, עליו לא השבת תשובה.

נבוא להתבונן בדבר שגרם לכל אותם המאמרים שנאמרו (לא שאני יודע את מחשבותיהם של קדושי עליון, אבל מעט מן המעט ממה שעלה על ליבם חושבני שאוכל לשער) - 

ישב לו צדיק בליל שבת.
ידוע שעניין ליל שבת על פי הסוד, וביותר נתבאר הדבר בחסידות, הוא זמן שמחת השכינה, נוק' דזעיר אנפין.

כי אכן כל השבת קודש הוא זמן היחוד, אלא שיש כמה אופני היחוד.
בבוקר יום השבת יותר מדגישים את שמחת הזכר השמח בנוק' דיליה,
ובליל שבת יותר מתייחסים לנוק'.

וביתר ביאור - ליל שבת הוא כעין שמחת חתונה.

ישב אותו צדיק מלא תענוג ושמחה כאשר הוא זוכה להיות מבני היכלא דמלכא השמחים בשמחת היחוד,
בקושי ראה את המאכלים המוגשים לפניו.

כאשר הבחין לפתע במאכל הקוגל העשוי בצורה עגולה, בעוד מחשבותיו משוטטים בשמחת היחוד,
עלה בדעתו כי דבר זה נרמז במאכל אותו אוכלים.

כי אכן מקור השם 'קוגל' הוא מלשון 'כעיגול', והוא רומז לטבעת הקידושין העגולה,

ולא לחינם הוא בעיגול, כי בעת היחוד מתייחדים הקו והעיגול (אשר גם הם נרמזים בשם 'קוגל'),

כי העיגול הוא בחינת ז"א והקו בבחינת נוק' דיליה, וכידוע, (כי העיגול אין לו סוף, מה שאין כן הקו רומז לצמצום בחינת מלכות),

וכאשר הם מתייחדים כאחד, מתגלה עניין העיגול בתוך הקו, התגלות האלוקית בתוך הצמצום, בבחינת הוי"ה הוא האלקים, שזה כל סוד היחוד.

ולכן מקדשים את האשה בטבעת עגולה,

ואז הוא עניין 'נקבה תסובב גבר',

ולכן גם מנהג אשכנז שהאשה מקפת את החתן שבע פעמים תחת החופה.


כך בערך התנהלו כנראה העניינים בתוך מוחו וליבו של אותו צדיק (שוב, אינני יודע במחשבותיהם אשר אינם מחשבותינו, אבל מעין דמעין).


בעיני, כאשר ליטאי בעל ראש פתוח, ורצון לעבודת ה', ובפרט אם הוא יודע מעט בנסתרות,

כאשר הוא רואה דבר שכזה הוא צריך להתפעל,

ולא משום שיחשוב מעתה ואילך שה'קוגל' הוא מאכל קדוש כאחד הפתיים,

והוא יכול לסבור בתוך ליבו שאין שום קשר,

אך בפירוש הוא אמור להתפעל איך יהודי יושב ואוכל ומחשבותיו משוטטות בשמחת היחוד,

ומעתה ואילך הוא יתייחס אחרת לסעודות שבת, שאנו בבחינת בנים המסובים על שולחן המלך,

וזה לא קשור לחסידות, כל מי שמאמין בזוהר הקדוש ובדברי האר"י יודע שזמן הסעודה הוא זמן נשגב,

ואצטט את דברי הזוהר הקדוש בעניין סעודה שלישית,

'קל כרוזא נפיק,

איתערו קדישי עליונין,

איתערו עמא קדישא דאתבחר לעלא ותתא,

איתערו חדוותא לקדמות מאריכון בחדוותא שלימתא,

איתערו בתלת חדוון בתלת אבהן,

איתערו לקדמות מהימנותא חדווא דכל חדוותא,

זכאה חולקיכון ישראל קדישין בעלמא דין ובעלמא דאתי'.


זה ממש ירידה לקטנות, להתווכח עכשיו האם ה'קוגל' אכן קדוש או לא,

כאשר שומעים התבטאות על ה'קוגל' שהוא 'קו ועיגול' יש להתבונן בעומק המאמר, ולא לדון כילד קטן במתכון של הקוגל.

כאשר שומעים מאמר שכזה, אפשר ללמוד רבות על קדושת הזמן של סעודת שבת,

ובדיוק לכן אצל חסידים חוזרים ומשננים מאמרים שכאלה שוב ושוב,

והם ראויים להיכתב עלי ספר ולעלות על שולחן מלכים.

אני מקווה שביארתי את עצמי כראוי, ודי בזה.

בדיוק על כך אני טוען, מדוע לשמע מאמר שכזה חושבים מיד שלילי,

גם אם לא תקבלו, הרי לא לחינם נאמר, בעיקר היתה הכוונה לעומק הטמון מאחוריו,

ומדוע לכתוב 'דברים מצחיקים' 'נלעגים' וכל השאר?

והזעקה נוקבת תהומות - - - 
 
 

ובכן

משתמש ותיק
אברך אמר:
שפתיים ישק. פלא שבשעה כה מאוחרת הצלחת לנסח את הדברים באופן כה נפלא. יישר כח!
ברם, השעה המאוחרת הביאה למצער את השורה הזאת:
יושב בשבת תחכמוני אמר:
...ואתה תובע מהליטאי להכיר בקוגל כדבר שיכול להיות נתון ליחס של כבוד. לדעתי, בדיוק כמו שלך חשוב שלא יכנסו לרשות שלך ויזלזלו בפניך במה שאתה מכבד, כך אתה אמור להבין את מי שחשוב לו שלא יכנסו לרשות שלו וידרשו ממנו את ההיפך.
בשעה שמה שהפריע הוא רק מה שמישהו קרא באיזה ילקוט אימרות חסידי במעלות הקוגל, ובא לצווח כאן "רחמנא ליצלן!".

אף אחד לא כופה על שום ליטאי לחשוב משהו על הקוגל שלו.
 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
חלק עליון תַחתִית