מבקש אמת כתב: ↑10 מרץ 2021, 01:28
באבות דרבי נתן מבואר שיש מעלה לעבודה מצד עצמה, ולא רק כהיכי תמצי לפרנס. אין זה מכריח שצריך לעסוק במלאכה כל היום, יתכן ומספיק רק שעה או שעתיים, אבל העקרון מבואר להדיא שיש במלאכה מעלה מצד עצמה. וכך איתא באדר"נ פי"א:
אהוב את המלאכה כיצד, מלמד שיהא אדם אוהב את המלאכה ואל אדם יהי שונא את המלאכה. כשם שהתורה נתנה בברית, כך המלאכה נתנה בברית, שנאמר "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ויום השביעי שבת לה' אלהיך".
רבי עקיבא אומר, עתים שאדם עושה מלאכה ומתנצל מן המיתה, ועתים שאין אדם עושה מלאכה ומתחייב מיתה לשמים. כיצד, ישב אדם כל השבוע ולא עשה מלאכה, ולערב שבת אין לו מה יאכל, היו לו מעות של הקדש בתוך ביתו ונטל מהם ואכל מתחייב מיתה לשמים. אבל אם היה פועל והולך בבנין בית המקדש, אף על פי שנתנו לו מעות של הקדש בשכרו, ונטל מהם ואכל מתנצל מן המיתה.
רבי דוסתאי אומר, מניין שאם לא עשה מלאכה כל ששה, שיעשה כל שבעה, הרי שישב כל ימות השבת ולא עשה מלאכה, ולערב שבת אין לו מה שיאכל, הלך ונפל בין הגייסות, ותפשוהו ואחזו אותו בקולר ועשו בו מלאכה בשבת. כל זאת שלא עשה כל ששה.
רבי שמעון בן אלעזר אומר, אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה. שנאמר "ויניחהו בגן עדן לעובדה ולשמרה", והדר "מכל עץ הגן אכול תאכל".
רבי טרפון אומר, אף הקדוש ברוך הוא לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה, שנאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
רבי יהודה בן בתירא אומר, מי שאין לו מלאכה לעשות, מה יעשה, אם יש לו חצר חרבה או שדה חרבה, ילך ויתעסק בה, שנאמר "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך". ומה תלמוד לומר ועשית כל מלאכתך, להביא את מי שיש לו חצרות או שדות חרבות, ילך ויתעסק בהן.
ר' טרפון אומר, אין אדם מת אלא מתוך הבטלה שנאמר "ויגוע ויאסף אל עמיו".
רבי יוסי הגלילי אומר, הרי שנכפה ונפל על אומן שלו ומת, הא אינו מת אלא מתוך הבטלה. היה עומד על ראש הגג ועל ראש הבירה ועל ראש הבניין ועל שפת הנהר ונפל ומת - אינו מת אלא מתוך הבטלה.
שכן שמענו לאנשים. ולנשים מניין, שנאמר איש ואישה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש. לטפלים מניין, שנאמר "ויכלא העם מהביא".
מה שכתוב כשם שהתורה ניתנה בברית כך המלאכה ניתנה בברית, בא לומר שלא יהיה אדם שונא את המלאכה, ולאפוקי מהדעה שמלאכה זה דבר פסול. אך פשוט שאין הכוונה שכשם שעל התורה נאמר אם לא בריתי יומם ולילה שכל העולם עומד על תורה ואם ייפסק רגע אחד ייחרב העולם, כך יהיה גם במלאכה שהעולם עומד עליה ואם רגע אחד לא יהיה אדם שיעסוק במלאכה כל העולם יחזור לתוהו ובוהו. וזה הכוונה כך המלאכה ניתנה בברית כי גם ההיכי תימצי הזו היא חשובה ולא ישנא אותה האדם. אך פשוט שלא ישווה אותה לתורה בגלל שכתוב "כשם", וכנ"ל.
ורבי עקיבא ורבי דוסתאי איירו במקרה שישב כל ימות השבת ולא עשה מלאכה ולערב שבת אין לו מה שיאכל וזו הבעייה, דהיינו שהעבודה היא היכי תימצי כדי שיהיה לו מה שיאכל ולא עניין בפני עצמו.
ומרשב"א מוכח שהעבודה אינה מה שאנו דנים, כי הרי לעבדה ולשמרה אין הכוונה להיות חקלאי שם כי הרי היו מלאכי השרת צולים לו בשר ומסננים לו יין, כי הרי איירי לפני החטא, כשאמר לו מכל עץ הגן אכול תאכל, אלא מה הפשט לעבדה ולשמרה, יעוי' בתרגום יהונתן שתרגם לעובדה - למפלח באורייתא. וזוהי עבודת ה' שעליה הצטווה. ועי' ברד"ק שפירש בתחילה לפי פשוטו שהוא עבודה ממש, ואח"כ כתב שרז"ל פירשו בדרך משל שהוא תלמוד תורה וקיום מצוות. ויל"ע. ועיין גם בחזקוני שהביא את שני הפירושים, וברבנו בחיי הביא מדרש ששואל הרי כל העצים היו צומחים מאליהם ומה הוצרך לעבדה, וכו' עיי"ש.
ומה שר"ט אמר עד שעשו מלאכה הכוונה לא לעבודה למען ממון, אלא לעבודת המקדש וכמו הפסוק שהובא הפסוק ועשו לי מקדש.
וכן הלאה מה שכתבו מתוך הבטלה, הכוונה שאינו עוסק בעבודת ה'. אך אדם הלומד תורה כל היום פשיטא שאינו נקרא אדם בטל שקראוהו לגנאי, וממילא אין לו עניין לצאת לעבוד אפילו קצת זמן ביום אפילו אם יש לו כדי צרכו, כי "יש עניין בזה בפני עצמו", כי אין עניין בפני עצמו.
לסיכום, אפשר למצוא הרבה ראיות מהתורה שמלאכה היא חשובה, וראוי להדגיש שגם אני איני חולק שמלאכה היא חשובה, כדי להתפרנס, לקיים את חיובי הכתובה, ולא להיות אדם בטל. אך זה לאדם שאלו הן חלופותיו, ולכן צריך לעבוד כדי שלא יהיה בטל או ללא מזונות וכו, אך אם הוא לומד תורה ואינו בטל, ויש לו כדי צרכו ממקומות אחרים ולכן יהיה לו מה לאכול, והאישה רוצה בכל מאודה שבעלה יישב וילמד ואדרבה אם יגיד לה שהוא יוצא לעבוד כדי "לפרנס אותה" היא לא תסכים ל"פינוק" זה (ואגב בדידי שפעם עלה לי צד ללכת ולעבוד ואמרה לי רעייתי אשת החיל "כל מה שאני עובדת הוא רק בשביל שאני זוכה שתלמד תורה כל היום ואני מפרנסת, אבל אם אתה יוצא לעבוד, אני אהיה בבית ולא אעבוד, ותהיה לנו את אותה ההכנסה בדיוק, כי פשוט במקום שאני יעבוד אתה תעבוד"), פשוט שאין לו שום עניין לסגור את המ' וללכת לעבוד, ורק אם הוא בין כל לא לומד והוא בטל, הרי שהבטלה מביאה לידי שעמום, ולכן בכה"ג יש עניין בעבודה, אלא שהיא היכי תימצי כדי שלא יהיה בטל.
אבקש, שלא להתייחס רק לשורה בודדת מהתגובה ולהתחיל לדון בה, כי נוכל להתפלפל בשרשור שלם מה הפשט ב"לעבדה ולשמרה", או מה היה טיבם של העצים בגן עדן, ואז זה סוטה מהעניין (עיין ערך דברים שלא נהגו לאומרן שהוליד את שרשור זה, וגם גלש לנידון קדושת מאכלי החסידים...) אלא להתייחס לכל הנאמר ולרעיון כולו.
יעויין גם לעיל בשרשור עם הרב
@לבי במערב שבסופו של דבר אין כאן מחלוקת מהותית, וכמו שכתב הרב
@בעל כנפיים לעיל בשתי נקודותיו.
