מאכלי השבת

סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
למה זה תשאל לשמי אמר:
אגב, ידוע הווארט שכל מטעמי השבת הם בגימטריה קטנה 7, יין, בשר, חלה, וכו' כולל כולם, למעט 'פיצוחים'. הרי שאין להם מקום על שלחן השבת.
גרעינים = 383 = 14 שזה פעמיים שבע, לכן מפצחים וכשמתחלק לשניים נהיה 7...
 
ב. גפנר אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
לגבי הגאל''ע ראיתי בעלון 'עלים לתרופה' על אחד האדמורים שאמר שמכוון בו ל'גלה כבוד מלכותך'. אם נמצא גימטריה נאותה למאכלים אחרים, אדרבה.
אני פשוט לא יכול שלא לכתוב [מתוך דרשת שבע ברכות ששמעתי]:
"הזדמן לי להיות בחתונה, והתיישב לידי חסיד אחד. תוך כדי הדיבורים על דא ועל הא, הגיש המלצר לשולחננו מגש דגים, אמרתי לו לאותו חסיד, נטול מנה יפה מהדגים הללו, כי הרי ידוע שאכילת דגים היא סגולה ליראת שמים. פתח החסיד זוג עיניים תמהות, 'מעניין מאוד מה שאתה אומר, לא שמעתי על זה! מה המקור?', עניתי לו, הנה לך הסיבה - 'פיש' ראשי תיבות 'פול יראת שמים'. אך הוא לא הרפה, 'עדיין', טען, 'מי הוא שאומר את זה?', אף אני תמהתי בפניו, מדוע אתה זקוק שמישהו יאמר את זה, וכי אתה לא מבחין לבד ש'פיש' זה ר"ת 'פול יראת שמים'? ואם אתה בדווקא מתעקש שהדבר הזה יהיה כתוב, אנסה לדאוג שיביאו אותו בעלון 'פלפולא דחסידותא' [שם בדוי] בשבוע הקרוב, ותנוח דעתך בזה".


כבר קדמוך

בית שמחה.png

עי' מדר דר (ליפסון), ח''ג, עמ' 105, הסיפור האחרון בעמוד. א''א לצטט כאן.
 
 

ב. גפנר

משתמש ותיק
פותח הנושא
למה זה תשאל לשמי אמר:
ב. גפנר אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
לגבי הגאל''ע ראיתי בעלון 'עלים לתרופה' על אחד האדמורים שאמר שמכוון בו ל'גלה כבוד מלכותך'. אם נמצא גימטריה נאותה למאכלים אחרים, אדרבה.
אני פשוט לא יכול שלא לכתוב [מתוך דרשת שבע ברכות ששמעתי]:
"הזדמן לי להיות בחתונה, והתיישב לידי חסיד אחד. תוך כדי הדיבורים על דא ועל הא, הגיש המלצר לשולחננו מגש דגים, אמרתי לו לאותו חסיד, נטול מנה יפה מהדגים הללו, כי הרי ידוע שאכילת דגים היא סגולה ליראת שמים. פתח החסיד זוג עיניים תמהות, 'מעניין מאוד מה שאתה אומר, לא שמעתי על זה! מה המקור?', עניתי לו, הנה לך הסיבה - 'פיש' ראשי תיבות 'פול יראת שמים'. אך הוא לא הרפה, 'עדיין', טען, 'מי הוא שאומר את זה?', אף אני תמהתי בפניו, מדוע אתה זקוק שמישהו יאמר את זה, וכי אתה לא מבחין לבד ש'פיש' זה ר"ת 'פול יראת שמים'? ואם אתה בדווקא מתעקש שהדבר הזה יהיה כתוב, אנסה לדאוג שיביאו אותו בעלון 'פלפולא דחסידותא' [שם בדוי] בשבוע הקרוב, ותנוח דעתך בזה".


כבר קדמוך

בית שמחה.png

עי' מדר דר (ליפסון), ח''ג, עמ' 105, הסיפור האחרון בעמוד. א''א לצטט כאן.
חזק ביותר!
ללמדך שאין נביא רשאי לחדש דבר... 
כל מה שנגיד, גם בבדיחותא, נמצא שכבר אמרו זאת ברצינות מרובה.
 
בת עין אמר:
בפולין אכן זלזלו בירידה לקטנות במנהגים, אך לא משום שסברו שהדברים אינם נכונים. עיקר טענתם היתה שיש להדגיש את העיקר ולהזניח את הטפל.
בסופו של דבר יש התבטאויות אין-ספור שכאלה מצדיקי פולין, ועוד יותר מוזרות משל אחרים.
הרושם שלי, שהרבה מנהגים שחסידים מרמזים עליהם לדברים עליונים, לא התחילו מלעילא לתתא, אלא להיפך, לאמר - המנהג כבר היה נהוג, ואפילו מטעם פשוט (נניח לצורך הנידון דידן - אכילת קוגל היתה מנהג רווח בתפוצות מזרח אירופה בקרב יהודים ולהבדיל בקרב שאינם בני ברית, ולהבהיר, אני כותב כהנחה היפותטית בלבד ולא שידוע לי כך), ובאו צדיקים ונתנו בהם רמזים וסודות, בהתאמה למהלך העבודה החסידי שמנשא גם את המעשה הפשוט. <אני כותב 'הרושם שלי' כי לא ישבתי לבדוק ולחקור ולדרוש זאת, ובכ"א נראה לי שזו ההנחה הרווחת וכנראה אין בה חידוש כלל והיא מוסכמת לכו"ע>.
ומתאים ממילא, שמקום שנתן מטבעו הפשוט קפידא על מיני אוכלין, והיה לו יותר 'עסק' בזה, יבקש ממילא רמזים וסודות על דבר כזה, ומקום שמסגנונו בז לעיסוק כזה וראה בזה זוטות, גם את הרמזים בפשוטות יחפש בדברים הארציים שהוא נותן להם איזשהו משקל ולא מתבייש לשוח בהם בפה מלא, ולא בדברים שגם כך זה 'ניבול פה' בשבילו להתעסק בהם הלוך וחזור. ואין כאן ויכוח עקרוני, אבל יש כאן בהחלט שינוי סגנון חריף שלבטח בא לידי ביטוי גם ב'עבודה', גם אם אין מחלוקת בעקרונות עליהן מושתת העבודה. (ולכן אמרתי שקשה לי לדמיין שארפע'ר פוילישע'ר חסיד נותן רמזים בתבשיל כזה או בתבשיל אחר, וגם לא כ"כ בבגד כזה או בגד אחר. מקסימום אפשר לשמוע וורט כמו 'רקיק' הנ"ל שמתעסק במשהו מופשט יחסית, וגם זה מסתמא לא כעיקר אלא כפרפרת).
<ואמנם, כמו שכתבתי, זה בהחלט לא המגרש שלי, וגם אני הייתי מתקומם אם מישהו היה דן עמי בסוגיות בהם אני שרוי מ'סברא' ו'רושם', אבל בכ"ז התקשיתי לדחות את הזמנתך>.
בת עין אמר:
בעצם דברים כאלו כמו שאני כותב אמורים להיות 'פנימיים' בתוך החסידות, ולא להיאמר בפרהסיא, מכיון שמי שלא מתחבר לגישה הזאת לעולם לא יבין.
אכן מעולם לא נכנסתי כאן לדיון מעצמי, אינני חושב שיש צורך להגיד דברים שכאלו. (בכלל לא הצטרפתי לפורום להיות הדובר של החסידים, בסך הכל רציתי בתמימות לדון עם חכמי ורבני הפורום בתורה ובעבודה. אני שוקל ברצינות לנטוש את הפורום כמו רבים אחרים).
בדיוק בשביל דברים כאלו אני נמצא כאן בפורום, להכיר באופן בלתי אמצעי (יחסית..) את הגישות שלא הייתי מכיר לולי זה, ובפה מלא אומר שכבודו הוא אחד התורמים הגדולים כאן לזאת. ואי"צ לפנים שאהא מיצר על כך שכבודו יעזבנו (ועוד בגלל מה?...)
<לכן אני רואה תועלת גם מ'רעשי הרקע' והתוספות האמוציונאליות - אני לא מתכוון לכותב מסוים בדוקא ולנושא מסוים בדוקא, אלא על דרך כלל, וכולל גם את עצמי - כי גם זה שופך הרבה אור על זויות הסתכלות שונות שלנו להרבה מאוד דברים, וכשמתבוננים בזה זה בהחלט מחכים ומעשיר>.
בת עין אמר:
אך אינני מסוגל להתאפק כאשר מזלזלים בדברי בלע חמורים מאד על גדולי החסידות ועל דברים שהחשיבו.
ומה שקורה כאן, שקל מאד לזלזל ולבטל. לא צריך להיות חכם גדול מאד כדי להגיד 'שטויות', או למצער להגיד 'גישה זו אינה אהודה עלי',
מאידך לקיים דברי חכמים יש צורך בידע רחב, ובירידה לעומקם של דברים בכל עניין.
כעקרון, אתה צודק בהחלט. תרומה מהותית לדיון היא בירידה לגופם של דברים ולעומקם.
ובכל זאת - גם להעלים את זה שהנחת היסוד של הרבה דברים בחסידות היא בעצם שנויה במחלוקת, ובבתי המדרשות של המתנגדים לא גרסו אותם, זה גם חטא לאמת, ולדוגמא - אתה מצפה (תיאורטית) שיוכל להפתח כאן אשכול שלם שידון אם קוגל מרמז לקו והעיגול או לרשימו, והחסידים ידונו בכך בכובד ראש כדרכה של תורה, והליטאים, כיון שלכאורה אין להם מה לומר בסוגיא, ישבו רגל על רגל ויצפו בויכוח החסידי, או שידונו בכך 'לשיטתם' של החסידים. זה כנראה לא יקרה, מהסיבה הפשוטה - כי זה יוצר 'מצג' של הנחת יסוד (שקוגל מרמז למשהו) מוסכמת, בשעה שהיא לא מוסכמת בכלל. אין לזה פתרון, לכאורה, ואני מבין את הרצון שלך לדון בזה בפורום שערכי היסוד שלך מוסכמים עליו ולא ששוב ושוב מעלים בהם גרה, אבל העולם כנראה לא מושלם, לע"ע.
(כנראה שדבריי מתאימים יותר לפרטי, אבל אם כבר התחלנו..)
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
הכהן אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
לגבי הגאל''ע ראיתי בעלון 'עלים לתרופה' על אחד האדמורים שאמר שמכוון בו ל'גלה כבוד מלכותך'. אם נמצא גימטריה נאותה למאכלים אחרים, אדרבה.
התכוונתי לשאול למה גאל"ע זה קדוש, בעוד שזה מאכל אשכנזי שאין כדוגמתו בעדות אחרות, שלא כמו הטשולנט.
רוב המאכלים המסורתיים, הם אוכל של עניים... יהודים ידעו לעשות מטעמים ממה שהיה ביכולתם להשיג. היינו טעמא דקוגל והיינו טעמא דגעפילטע-פיש ודו"ק.
חסידים, ולא רק הם, מאמינים שיש רובדים עמוקים בעולמנו. 
זה שמאכל הורגל כתוצאה מנתונים סביבתיים מסוימים, לא סותר לכך שהם מרמזים על עניינים חשובים. 
 
 

יואל נהרי

משתמש ותיק
קדמא ואזלא אמר:
image.png
הרב שמואל גריינימן
ומה עם 'טועמיה'?
(ואולי הוא תלוי בזה, דלהא"ר שהביא המ"ב (סי' רנ סק"ב) שטעם המצוה כדי לתקן המאכל יפה כהוגן, א"כ לכאו' המצוה רק על בעלת הבית, אולם לשי' השולחן שלמה שהביא שם בשעה"צ סק"ח שעצם הטעימה היא מצוה, המצוה על כולם).

ואגב, מן הענין להביא כאן גם המשך לשון המ"ב שם: 'ועיין בספר שלחן שלמה דהטעימה בשבת מכל מין בודאי היא מצוה ורמז לזה טועמיה חיים זכו':
 

חידוד

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
הכהן אמר:
עוד ענין יש, שהחסידים התייחסו ליהדות שהם הכירו באירופה, בעוד אצל אחינו בארצות האיסלאם היו מאכלים שונים לגמרי, והם לא פחות מחוברים למשה מסיני.
מאכל החמין הנהוג דומה הוא - וכמעט שָׁוֶה - בכל תפוצות ישראל.


אגב בילדותי הראה לי אי מי שהצ'ולנט מוזכר כבר באור זרוע, לקח לי זמן לתפוס שבזמנו לא היו תפוחי אדמה באירופה כך שמידת הדמיון בין הצ'ולנט שלנו לשלו מוטלת בספק.

אגב חמין עיקרו מאכל שיהיה חם ביום השבת וממילא שיהיה מוטמן מערב שבת ויתבשל הרבה מאוד, והרי מכבדים את השבת בתבשיל של בשר, ומזה יוצא הדמיון בין העדות שבכולם הוא תבשיל בשרי שמשך בישולו ארוך.

ובזה באמת לכו"ע יש ענינים גדולים, דהיינו לענג את השבת בתבשיל חם ושיהיה של בשר שהוא תבשיל חשוב (וגם לאפוקי מהקראים).
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
לו יהי. הבה נחתום בזאת את הדיון, הסוטה לחלוטין מענין האשכול.
רק הערה קטנה: אף שבירור דעת גדולי־הדור חשוב ביותר הוא, דברי דלעיל נסובו על יחס ההמון - אז והיום.
 

מלמד להועיל

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
רק הערה קטנה: אף שבירור דעת גדולי־הדור חשוב ביותר הוא, דברי דלעיל נסובו על יחס ההמון - אז והיום.
שוב כבוד מעלתו לא שם לשורש המבדיל, אותו הערתי לעיל. אין ההמון שהיה לפני מאה וחמישים שנה, כ'ההמון' היום. היום 'ההמון' הוא אנשים ת"ח העושים את תורתם אומנתם, ואשר ברבים מאד מהפעמים היו יכולים להיות רבני עיירות קטנות בארצות אשכנז. אם תשווה את ה'המון' עם הנוכחי בציבור הבעלי בתים, הנה השקפתם אתם ופעולתם לפניהם, כאשר היה אתם מימים מקדם.
ובזה אשים קנצי למלין בל"נ בענין זה, כבקשתו.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
מלמד להועיל אמר:
. . אם תשווה את ה'המון' עם הנוכחי בציבור הבעלי בתים, הנה השקפתם אתם ופעולתם לפניהם, כאשר היה אתם מימים מקדם.
הוכרחתי להגיב, ועמו המחילה... אף ציבור בעה"ב מוכר לי ת"ל, וגם השקפתם השתנתה (אף שיתכן בהחלט כי הסיבה אחרת היא, כנטען לעיל).
 
 

מלמד להועיל

משתמש ותיק
לבי במערב אמר:
הוכרחתי להגיב, ועמו המחילה... אף ציבור בעה"ב מוכר לי ת"ל, וגם השקפתם השתנתה (אף שיתכן בהחלט כי הסיבה אחרת היא, כנטען לעיל).
 הנה השקפתם של אלו מנוגדת לערכי ליטא כפי שהנהיגו בישיבות בדורות האחרונים. צא ובדוק מה הערכתם של בעה"ב ללומדי התורה, אלא ש'אין בודקין את המעוקות'. אם השתנתה השקפתם באי מי מהפרטים, אין זה מפאת ההשקפה הישיבתית המקובלת בליטא. ואם כבודו על המציאות רוצה לדון, הנה בענינים שכאלו מאמין אנכי שגם המאמין באמונת אומן יודה שאין טעם לויכוח עקר שכזה. ואני את נפשי הצלתי, וה' ישפות שלום על ישראל, והי' שלום אתה וכל הנלוים עליך.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
מלמד להועיל אמר:
צא ובדוק מה הערכתם של בעה"ב ללומדי התורה, אלא ש'אין בודקין את המעוקות'. אם השתנתה השקפתם באי מי מהפרטים, אין זה מפאת ההשקפה הישיבתית המקובלת בליטא.
היינו מש"כ בחצע"ג. 'מותר' להצר גם על ירידת קרנם של ה'מלמדים', ואין בזה שום פגיעה בכבוד ראשי־הישיבות וכו'.
נראה שאין בינינו שום מחלוקת במציאות.
 

הכהן

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
זה שמאכל הורגל כתוצאה מנתונים סביבתיים מסוימים, לא סותר לכך שהם מרמזים על עניינים חשובים.
אבל להפוך את זה לקודש קדשים זה חוטא לאמת לדעתי.
אם חז"ל אמרו שמי שאין לו דגים גדולים יכבד את השבת בכסא דהרסנא, ובמשך דורות עשו כך, אין סיבה שכש"העשירו" יישארו עם זה.
אם בעבר כבדו את השבת בדגים שהיו מצויים להם (קרפיון לצורך הענין), וכעת יש דגים משובחים יותר (סלמון נורבגי), כבוד השבת במקסימום.
 

אמונת אומן

משתמש ותיק
הכהן אמר:
אמונת אומן אמר:
זה שמאכל הורגל כתוצאה מנתונים סביבתיים מסוימים, לא סותר לכך שהם מרמזים על עניינים חשובים.
אבל להפוך את זה לקודש קדשים זה חוטא לאמת לדעתי.
אם חז"ל אמרו שמי שאין לו דגים גדולים יכבד את השבת בכסא דהרסנא, ובמשך דורות עשו כך, אין סיבה שכש"העשירו" יישארו עם זה.
אם בעבר כבדו את השבת בדגים שהיו מצויים להם (קרפיון לצורך הענין), וכעת יש דגים משובחים יותר (סלמון נורבגי), כבוד השבת במקסימום.
לפעמים דבריך נכונים, ולפעמים לא בדיוק. 

אם למשל נתברר שבקרפיון יש מעלות מסויימות, נניח לדוגמא שאינו ניזון ע"י אכזריות או גזל, 
בהחלט ייתכן לומר שלא על חינם נזדמן לנהוג כך, ויש מקום למי שסובר להדר בזה דווקא. 

גם אם תחילת העניין ע"י נסיבות שנראות כמקריות. 

בכלליות אפשר לומר, שנפוץ יותר מנהג להפטיר ''שטויות'' על דברים שיסודותם בהררי קדש, כמוכח באתרא הדין כו''כ פעמים, מאשר המנהג לקדש דברים שאינם כאלה.
 
 

בת עין

משתמש ותיק
יושב בשבת תחכמוני אמר:
כעקרון, אתה צודק בהחלט. תרומה מהותית לדיון היא בירידה לגופם של דברים ולעומקם.
ובכל זאת - גם להעלים את זה שהנחת היסוד של הרבה דברים בחסידות היא בעצם שנויה במחלוקת, ובבתי המדרשות של המתנגדים לא גרסו אותם, זה גם חטא לאמת, ולדוגמא - אתה מצפה (תיאורטית) שיוכל להפתח כאן אשכול שלם שידון אם קוגל מרמז לקו והעיגול או לרשימו, והחסידים ידונו בכך בכובד ראש כדרכה של תורה, והליטאים, כיון שלכאורה אין להם מה לומר בסוגיא, ישבו רגל על רגל ויצפו בויכוח החסידי, או שידונו בכך 'לשיטתם' של החסידים. זה כנראה לא יקרה, מהסיבה הפשוטה - כי זה יוצר 'מצג' של הנחת יסוד (שקוגל מרמז למשהו) מוסכמת, בשעה שהיא לא מוסכמת בכלל. אין לזה פתרון, לכאורה, ואני מבין את הרצון שלך לדון בזה בפורום שערכי היסוד שלך מוסכמים עליו ולא ששוב ושוב מעלים בהם גרה, אבל העולם כנראה לא מושלם, לע"ע.
(כנראה שדבריי מתאימים יותר לפרטי, אבל אם כבר התחלנו..)

אני אישית לא מבין מה גורם לאנשים בוגרים ושקולים להעיר על כל דבר. לי יש הרבה מה להעיר על השקפתם של הליטאים בכל תחום וענין, אך הנני שם מחסום לפי כל עוד לא נסחפים כאן להתבטאויות חריפות נגד גדולים. ואין צריך לומר שמעולם לא פתחתי בעצמי בדיון שכזה.

אני בפירוש חושב שאדם בוגר יכול להניח לאשכול חסידי להתנהל כרצונו. הדחף להעיר מגיע ממקומות לא טובים בנפשו של האדם.

מה יקרה אם חלילה יבוא אדם ויראה שנותנים כאן לגיטימיות להחשבת מאכל הקוגל? האם באמת אנשים חושבים שכל דעה שמעלים כאן בפורום מקבלת מעמד של דעה רצינית ואוי ואבוי שאנשים עוד יחשבו שזה נכון ויישבו במשך כל השבת לאכול קוגל וחלילה יהיה ביטול תורה?

אומר לך בדיוק מהיכן זה נובע הדחף להעיר.

כל אדם בונה לו במשך הזמן שיטה מסודרת והשקפת עולם ברורה לטעמו.

כאשר הוא רואה אנשים נוקטים בפשיטות אחרת, זה מפריע לו. הוא רואה אנשים רציניים מתייחסים אחרת, ויש לו מידת-מה של הערכה לדעות הסביבה, שכן אדם מושפע מהסביבה שלו.

זה גורם לו סתירות בהשקפת עולמו, ולכן הוא מרגיש נאלץ לבטל את הדברים ולהגדיר אותם כדברים לא נבונים היוצאים מהשקפת עולם צרה.


מאידך, אפשר לפתור את הבעיה בדרך פשוטה. אפשר להחזיק בהשקפת עולם שיש דברים שהם מעל לתחום הבנתו של האדם, ולא ניתן לשפוט דבר רק על פי ההגיון של האדם.

כך ניתן לשמוע דעה אחרת, כאשר יש לה תימוכין בדברי גדולים, וזה לא מפריע. בסך הכל מפטירים שזה 'דברים שאני לא מתחבר אליהם' ותו לא. 

אך כאן נוצרת בעיה אחרת של פחד של האדם מהבלתי נודע. הוא מעדיף להאמין שיש לו על הכל שליטה, והא מבין הכל, ולא מתחבר להרגשה כי יש דברים נעלמים מעליו. את אמונתו אותו קיבל מבית אביו הוא ממזער למינימום ומאמין רק למה שהוא חייב להאמין וזהו.

מלבד זאת הוא מרגיש הרגשה של טיפשות ונהיה אחר ההמון כאשר הוא מאמין באותם דברים שההמון מאמינים, היתכן?!


בקיצור, מדובר כאן באוסף של נטיות אפילות, שלאדם בוגר היה מתאים לכבוש אותם.

אתה טוען שההתדיינות בינינו היתה צריכה להיות בפרטי, אך לא כתבתי את הדברים דווקא אליך...


וכיון שדיברנו מענייני המאכלים, ופסח מתקרב ואנחנו נאנקים תחת השעבוד ונתינת עבודות הנשים על הגברים זכר לשעבוד מצרים,

אביא כאן את דברי האר"י הקדוש שנדפסו בשער הכוונות,

האר"י הקדוש נותן רמז למרכיבים אותם יש לשים בחרוסת,
וכותב שזה מרומז בפסוק 'ובחרושת אבן למלאות',

והוא מפרש, 'ובחרוסת - אב"ן למלאות', יש למלאות בחרוסת מן המאכלים שהר"ת שלהם הוא אב"ן בלשון אשכנז,

וכידוע שהוא התכוון כאן לאידיש, שאב"ן הוא ראשי תיבות 'אינגבר בארן ניס' (זנגביל אגסים אגוזים)
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
בת עין אמר:
אביא כאן את דברי האר"י הקדוש שנדפסו בשער הכוונות,

האר"י הקדוש נותן רמז למרכיבים אותם יש לשים בחרוסת,
וכותב שזה מרומז בפסוק 'ובחרושת אבן למלאות',

והוא מפרש, 'ובחרוסת - אב"ן למלאות', יש למלאות בחרוסת מן המאכלים שהר"ת שלהם הוא אב"ן בלשון אשכנז,

וכידוע שהוא התכוון כאן לאידיש, שאב"ן הוא ראשי תיבות 'אינגבר בארן ניס' (זנגביל אגסים אגוזים)

למה זה תשאל לשמי אמר:
היותר נראה שנתכוון למנהג שהיה נפוץ בעבר לשום חרסים בחרוסת.

א. לא האר"י, אלא ר' חיים ויטאל מביא מנהג האשכנזים.
ב. אב"ן - ראשי תיבות באידיש, אבל אחרים:

לשון מהרח"ו, שער התפילה, פג ע"ד:
הנה חקרתי את פיו אמו של מורי ז"ל מה מיני פירות היה מניח בחרוסת ואמרה לי כי אלו הם הדברים שהיה רגיל תמיד מורי להניח בחרוסת ג' מיני תבלין והם שבולת נרד וזנגביל וקנילא הנק' קנמון. ושבעה מיני פירות והם ענבים ותאנים ורמונים ותמרים ואגוזים ותפוחים ופיראס:
אבל האשכנזים נוהגין לשים עיקר החרוסת מן ג' דברים אלו ואלו הם היותר מוכרחים והם ר"ת אבן בלשון אשכנז והם אגוזים ותפוחים ופיראס כי בלשון אשכנז ר"ת ג' תיבות אלו הם נוטריקון אב"ן ונותנים סימן ובחרושת אבן למלאת:
 

מרחיב אפיקים

משתמש רגיל
אמנם לפי מה שמשמע כאן האריז''ל לא נהג כך בדוקא ורק הביא שמנהג האשכנזים כך וע''פ רמז שיש להם 
נראה שהוא מכבד את המנהג אבל האם סבר שזה ממש תורה


image.png
 

בית גנזי

משתמש ותיק
נודע מהגר"ח שמואלביץ שאצל אדם גדול גם המעשים הקטנים הם גדולים, כי הם מצטרפים ונהיים חלק מהגדלות שלו. היו אצל גדולי ליטא שהשקיעו רבות בשכלול המידות וייחסו חשיבות עצומה להרגש בהכרת טובה או לסרך נדנוד וכו', מה שהיה נראה אצל אחרים כדקדקנות וכקטנות. אך באמת גדולים אלו בחרו לתת גדלות לכל המעשים הקטנים בענייני מידות.
כך היו חוגים אחרים שבהם בחרו להגדיל מעשים הנראים כקטנים מסוג אחר, כגון דקדוקי מנהגים וכדו'. (אין כוונתי שדקדוק במנהגים הוא קטנות אלא להיפך). וכמו שמעשים קטנים של אנשים גדולים מקבלים גדלות וגובה ורוממות, כך מעשים קטנים בימים גדולים מקבלים גובה וכו'.
לכאורה כולם מסכימים עם כך שמעשים אלו אינם עיקר היהדות, אבל לאידך מי שזה מצטרף אל גדלותו הרי ביכולתו להאיר את כל מעשיו גם הנראים כקטנים, ולאחר שהמעשים הקטנים נהיו חלק מהגדלות הם באמת גדולים. וצדיקים אבירי לב עמלו לתת גדלות לכל המעשים עד להכי קטנים, רצו להגדיל ולרומם את המעשים שלא יהיו מעשים קטנים.
מטרת הספרים מהסוג הנ"ל אינה לעשות מטפל עיקר, אלא להכניס את כל מהלך החיים אל תוך הגדלות ולתת יקר לכל מעשה. באמת עיקרם של ספרים מיועד לתלמידים וחסידים המכירים בגדלות העושה ורוצים לדעת כיצד צירף עוד מעשים קטנים תחת תחומי השפעתו וללמוד מזה לחייהם. אבל מי שמסתכל ע"ז מבחוץ רואה תמיהה בספרים אלו כמו אחרים הרואים תמיהה בספרי תנועת המוסר וכדו'. (ואינני מתכוון לפתוח דיון מה יותר ומה פחות). מי שמרגיש שדבר זה בעצמו מקטין אותו ומוציא אותו מההתמקדות במעשים הגדולים שלו, בודאי שאיננו שייך לזה. אך עליו לכבד שיש אחרים הגדלים מדקדוקים אלו.
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
מרחיב אפיקים אמר:
אמנם לפי מה שמשמע כאן האריז''ל לא נהג כך בדוקא ורק הביא שמנהג האשכנזים כך וע''פ רמז שיש להם 
נראה שהוא מכבד את המנהג
כמו שכתבתי קודם, זה לא האר"י, זה מהרח"ו. הוא שאל את אמו של האר"י מה הוא שם בחרוסת, והיא ענתה לו 3 מיני תבלין ו-7 מיני פירות. ואח"כ מהרח"ו עצמו הוסיף לכתוב את מנהג האשכנזים
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
בת עין אמר:
יושב בשבת תחכמוני אמר:
ככלל, כבוד הרב @בת עין שליט"א, אף שהרבה פעמים יש לי חשק להשיב על דבריך בעניני חסידות, הריני מושך ידי ממגרש שאינו שלי, ועוד מול בקי גדול כוותך, אבל בכל אופן בנושא זה של המאכלים, שבסופו של דבר גם אם שורשו למעלה למעלה, הרי שבהכרח הוא מתפשט ויורד עד למטה למטה, עד ה'קאך', והפולקלור משיק לו כאח תאום, בזה אני כן מוצא לנכון להעיר, על שום מוצאי הישיר מחסידי פולין (קוצק, לומאז', אוסטרובצא, מזריץ', ביאלא), ואת הפולקלור אני בהחלט מכיר מפי ספרים ומפי סופרים, והדבר האחרון שהולם את אלו שהכרתי הוא לתת יחס רוחני למאכל ספציפי.

בפולין אכן זלזלו בירידה לקטנות במנהגים, אך לא משום שסברו שהדברים אינם נכונים. עיקר טענתם היתה שיש להדגיש את העיקר ולהזניח את הטפל.
בסופו של דבר יש התבטאויות אין-ספור שכאלה מצדיקי פולין, ועוד יותר מוזרות משל אחרים.


בעצם דברים כאלו כמו שאני כותב אמורים להיות 'פנימיים' בתוך החסידות, ולא להיאמר בפרהסיא, מכיון שמי שלא מתחבר לגישה הזאת לעולם לא יבין.
אינני יודע אם זה מספיק "פולני", אבל ביא"צ דחי' הרי"ם השתא הזכיר הגר"ש אלתר עובדא בזה. והפוך בה והפוך בה.

וזת"ד:
בזמנו פרסם ר' אברהם ברסלר מאמר בהמודיע על החידה"ר. (בשנות ל"ו/ז'). ר' אברהם היה נאמן, הוא קיבל מזקני החסידים.
הייתי היימיש איתו, ושאלתי אותו מה השמטת מהמאמר.

הוא אמר שהשמיט את זאת: שכשהחידה"ר נפטר מצאו בפיו חתיכה קוגעל. בשבת האחרונה כבר לא יכל לאכול, אבל מסר נפשו על אכילת הקוגעל, ולא הצליח לבלעו ונשאר בפיו.

כנראה לא פרסם אותו מפני שהמודיע היה עיתון כללי. ויהיו בין הקוראים שלא יבינו מה יש באכילת קוגעל. אבל היום מפרסמים כל דבר, אז אפשר לפרסם.

וחוץ מהידיעה לדעת מה החשיבות שמסר נפשו על מנהג ישראל
ג"כ יש לדעת, וזה גאליציאנער שטיקל אבל על הרי"ם אפשר לומר כזאת - הרי"ם נסע לכולם (משא"כ השפ"א היה מכונס בחיידר של קאצק), דהרי ידוע וכן שמעתי מאבא שקיגעל הוא המאכל השישי [אף שאבא עצמו לא הקפיד על הסדר לפני שנות הפירען], והמאכל השישי זה כנגד היסוד, והקדושה היא מה שמסר נפשו עליה כידוע, [א"ה מה שמאכלי שבת בבוקר הם כנגד הספירות הובא כאן למעלה ג"כ מהפנ"מ, אבל הוא עוד מהרוז'ינער ונמצא במשמרת שלום ועוד]
וגם רמז יש בזה, שהוקגעל הוא כנגד המן, "כזרע גד לבן", וידוע שלשבע שנות הנהגה של הרי"ם קראו "שבע שנות השבע", וודאי שהעיקר ברוחניות (אחרי שהקוצקער סגר הדלת כידוע), אבל ודאי שהמדובר גם על פרנסה ברווח, שהקוצקער לא כ"כ היה מרוצה מזה, אבל אצל הרי"ם היה גם בזה הרחבה, וכן זי"ע גם לנו ולכב"י.
עכת"ד
 

בשלמא

משתמש ותיק
דבר חפץ אמר:
עכ''פ 'מטעמים' כעין הנ''ל היו גם שם, ופשוט הזדעזעתי איך בסעיף א' הוא מתעסק בהלכות חמורות מדאו', וסעיף לאחמ''כ מפלפל באותה רצינות בדיוק במחלוקת המנהגים אלו ג' סוגי קוגעל צריכין לאכול בשעה שמוציאין ג' ס''ת.
לא יאומן.
לא השתכנעתי מהרגש הליטאי
אדם כמוך גם שלומד שו"ע סי' תי"ח בענין נדרים ושבועות דאורייתות ובאותו עמוד עובר לסי' תי"ט נחרד מהרב גומבינר והרב פופקא ושאר הפוסקים זכותכם תגן עלינו שמפלפלים באותה רצינות אם צריך להוסיף עוד מאכל (קוגל) לר"ח שחל בשבת 
 
 

מענה לשון

משתמש ותיק
בת עין אמר:
המאמר שה'לאקשין קוגל' הוא הלכה למשה מסיני גם הוא מאמר ידוע (אינני יודע מי החליף את זה ל'מתכון' של הקוגל),
ואינני יודע אם הדברים כפשוטם, וכנראה נאמרו לחזק את החשיבות של המאכלים המקובלים בישראל שיש בהם חשיבות, ולא לחינם נתקנו.

אני מבין שלליטאים (שקצת איבדו את הקשר והמסורת מהדורות הקודמים) זה נשמע מוזר לייחס חשיבות למאכלים,
אבל אצל החסידים המייחסים משמעות רבה לכל מה שמקובל במסורת ישראל, זה נשמע טוב מאד.

קצת תמוה שמי שאיבד את הקשר והמסורת של נוסחאות התפילה מהדורות הקודמים, מטיף על מסורות ממוצאות של מאכלים, שהתחילו רק במאות שנה האחרונות כתוצאה מתורת החסידות..
וההסבר לכך פשוט
אליבא דתורת החסידות כל פעולה או מעשה גשמי שהאדמו"ר או הרבי עושה בהכרח יש בו סודות וכונות נסתרים, שהרי מה למלאך אלוקים המעופף על גבי מרכבה בלי סוסים.. עם אכילת מאכל תאווה בשבת כקוגעל וכו' כאחד האדם?
ומכאן הגיעו למסקנה שאם הרבי מכניס לפיו מאכל כלשהו בשבת בהכרח יש בו כוונות וסודות, ובדורות הבאים זה כבר נהפך למסורות עתיקה מהדורות קודמים... ומי שמפקפק בזה הוא כופר ולחלופין נטול כל רגש יהודי..
הזוי בלי שום פורפורציה
 

יהיה טוב

משתמש ותיק
התסכימו איתי, שעם כל החשיבות בכל מאכל של שבת ועם כל הרמזים והסודות שלהם, אך לא זו העיקר.
אלא הלב, ללמוד קצת בספרים הקדושים על מעלת שבת. ולהוציא את זה למעשה בתורה, תפילה ושירות ותשבחות להשי"ת.
וכמשל הידוע מהבעש"ט עם בן המלך שנשבה ע"י שודדים, וכשאביו הצליח לשדר לו מסר שבעוד זמן קצר ישחרר אותו. בן המלך רצה לשמוח אך פחד שאם ישמח מידי הרבה השודדים יחשדו במשהו. לכן נתן להם יי"ש, והם 'שמחו' עם היי"ש והוא עם השמחה הפנימית שלו.
והנמשל שהנשמה רוצה לשמוח עם השי"ת בשבת - שאז יש יותר גילוי מלכותו בעולם. אך הגוף מעכב. אז נותנים לו לאכל ולשתות כדי שישמח. ואז גם הנשמה תוכל לשמוח.
 
למה זה תשאל לשמי אמר:
לגבי הגאל''ע ראיתי בעלון 'עלים לתרופה' על אחד האדמורים שאמר שמכוון בו ל'גלה כבוד מלכותך'. אם נמצא גימטריה נאותה למאכלים אחרים, אדרבה. בחיפוש באוצה''ח אחר 'גאל"ע כבוד מלכותך' מצאתי הפניה לספר זה: סדר זמירות לשבת קודש <מעשה אבותי>הורביץ, משה שמעון הלוי, עמ' 205

מצ''ב, והוא בנוסח שונה ומחודד קמעא ממה שכתבתי לעיל, וכן רמזים נוספים על שאר מאכלים.

הצג קובץ מצורף מעשה אבותי.PDF
 

דבר חפץ

משתמש רגיל
בשלמא אמר:
דבר חפץ אמר:
עכ''פ 'מטעמים' כעין הנ''ל היו גם שם, ופשוט הזדעזעתי איך בסעיף א' הוא מתעסק בהלכות חמורות מדאו', וסעיף לאחמ''כ מפלפל באותה רצינות בדיוק במחלוקת המנהגים אלו ג' סוגי קוגעל צריכין לאכול בשעה שמוציאין ג' ס''ת.
לא יאומן.
לא השתכנעתי מהרגש הליטאי
אדם כמוך גם שלומד שו"ע סי' תי"ח בענין נדרים ושבועות דאורייתות ובאותו עמוד עובר לסי' תי"ט נחרד מהרב גומבינר והרב פופקא ושאר הפוסקים זכותכם תגן עלינו שמפלפלים באותה רצינות אם צריך להוסיף עוד מאכל (קוגל) לר"ח שחל בשבת 
לא הפריע לי שדיברו על מצוות הקשורות במאכלים...
סעודת ר''ח היא מצוה מדברי קבלה כסעודת פורים.
מה זה שייך למנהג בקהילות מסויימות מהדורות האחרונים (יחסית)?
 
 

הערשלה

משתמש ותיק
אמונת אומן אמר:
הכהן אמר:
למה זה תשאל לשמי אמר:
לגבי הגאל''ע ראיתי בעלון 'עלים לתרופה' על אחד האדמורים שאמר שמכוון בו ל'גלה כבוד מלכותך'. אם נמצא גימטריה נאותה למאכלים אחרים, אדרבה.
התכוונתי לשאול למה גאל"ע זה קדוש, בעוד שזה מאכל אשכנזי שאין כדוגמתו בעדות אחרות, שלא כמו הטשולנט.
רוב המאכלים המסורתיים, הם אוכל של עניים... יהודים ידעו לעשות מטעמים ממה שהיה ביכולתם להשיג. היינו טעמא דקוגל והיינו טעמא דגעפילטע-פיש ודו"ק.
חסידים, ולא רק הם, מאמינים שיש רובדים עמוקים בעולמנו. 
זה שמאכל הורגל כתוצאה מנתונים סביבתיים מסוימים, לא סותר לכך שהם מרמזים על עניינים חשובים.
 
לענ"ד מי שלא מבין שיש לכל מציאות בעולם רובד פנימי הקובע את התוכן והמשמעות של המציאות החיצונית, פשוט חי בסרט!
ומי שחושב שהמציאות החיצונית היא הקובעת את התוכן ברובד הפנימי, עוד מאמין שהסרט הוא אמיתי!
עפר ואפר אמר:
בת עין אמר:
יושב בשבת תחכמוני אמר:
ככלל, כבוד הרב @בת עין שליט"א, אף שהרבה פעמים יש לי חשק להשיב על דבריך בעניני חסידות, הריני מושך ידי ממגרש שאינו שלי, ועוד מול בקי גדול כוותך, אבל בכל אופן בנושא זה של המאכלים, שבסופו של דבר גם אם שורשו למעלה למעלה, הרי שבהכרח הוא מתפשט ויורד עד למטה למטה, עד ה'קאך', והפולקלור משיק לו כאח תאום, בזה אני כן מוצא לנכון להעיר, על שום מוצאי הישיר מחסידי פולין (קוצק, לומאז', אוסטרובצא, מזריץ', ביאלא), ואת הפולקלור אני בהחלט מכיר מפי ספרים ומפי סופרים, והדבר האחרון שהולם את אלו שהכרתי הוא לתת יחס רוחני למאכל ספציפי.

בפולין אכן זלזלו בירידה לקטנות במנהגים, אך לא משום שסברו שהדברים אינם נכונים. עיקר טענתם היתה שיש להדגיש את העיקר ולהזניח את הטפל.
בסופו של דבר יש התבטאויות אין-ספור שכאלה מצדיקי פולין, ועוד יותר מוזרות משל אחרים.


בעצם דברים כאלו כמו שאני כותב אמורים להיות 'פנימיים' בתוך החסידות, ולא להיאמר בפרהסיא, מכיון שמי שלא מתחבר לגישה הזאת לעולם לא יבין.
לענ"ד הדברים חייבים להיאמר גם מחוץ לחסידות, התורה שייכת לכולם.
מענה לשון אמר:
בת עין אמר:
המאמר שה'לאקשין קוגל' הוא הלכה למשה מסיני גם הוא מאמר ידוע (אינני יודע מי החליף את זה ל'מתכון' של הקוגל),
ואינני יודע אם הדברים כפשוטם, וכנראה נאמרו לחזק את החשיבות של המאכלים המקובלים בישראל שיש בהם חשיבות, ולא לחינם נתקנו.

אני מבין שלליטאים (שקצת איבדו את הקשר והמסורת מהדורות הקודמים) זה נשמע מוזר לייחס חשיבות למאכלים,
אבל אצל החסידים המייחסים משמעות רבה לכל מה שמקובל במסורת ישראל, זה נשמע טוב מאד.

קצת תמוה שמי שאיבד את הקשר והמסורת של נוסחאות התפילה מהדורות הקודמים, מטיף על מסורות ממוצאות של מאכלים, שהתחילו רק במאות שנה האחרונות כתוצאה מתורת החסידות..
וההסבר לכך פשוט
אליבא דתורת החסידות כל פעולה או מעשה גשמי שהאדמו"ר או הרבי עושה בהכרח יש בו סודות וכונות נסתרים, שהרי מה למלאך אלוקים המעופף על גבי מרכבה בלי סוסים.. עם אכילת מאכל תאווה בשבת כקוגעל וכו' כאחד האדם?
ומכאן הגיעו למסקנה שאם הרבי מכניס לפיו מאכל כלשהו בשבת בהכרח יש בו כוונות וסודות, ובדורות הבאים זה כבר נהפך למסורות עתיקה מהדורות קודמים... ומי שמפקפק בזה הוא כופר ולחלופין נטול כל רגש יהודי..
הזוי בלי שום פורפורציה
לא אהבתי את הסטיגמות על קבוצות בעם ישראל וודאי לא בצורה המזלזלת, פשוט בושה!

חשוב להוסיף לכל מי שמפקפק ברובד הפנימי הקיים במאכלים, שכדאי לו ללמוד קצת ולהכיר על עבודת הקרבנות שהיתה בביהמ"ק.
לא אכלו שם פת במלח וכו', גם לא התפלפלו שם בלימוד.
אכלו שם בשר!
זאת היתה העבודה המיוחדת שנלקחה מאיתנו.
יש עוד הרבה מה להאריך בזה.
אבל בכ"א נא לא לזלזל בעבודת ה' הגדולה הטמונה במאכלים!
 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
חלק עליון תַחתִית