היחס ליציאה לעבודה בציבור הליטאי

[אמונת אומן]

רצונך שנפתח ב'דיון' מהי השקפת הגמרא על ההתנזרות מעבודה (והימנעות ממילוי חיובי הכתובה) כ'שיטה'?!

אין צורך לא בדיון ולא ב'דיון', כי נדמה לי שאיני חולק על דבריך כלל.
מדבריך משתמע כאילו הגמ' שוללת את ההתנזרות מעבודה והימנעות ממילוי חיובי הכתובה כשיטה.
זו אמת גמורה ללא חולק, כי אז בזמנם האדם היה המפרנס כי לא היו את האילוצים של היום, כי הרחוב והפרהסיא היה שונה לגמרי. ואגב, לא צריך להגיע לזמן הגמרא, עד לפני מאה שנה, כולם כולם היו עובדים ולא היה את המושג כולל. רק החתנים העילויים שהגביר החותן היה מפרנסם כי היה יכול, או הרב שהקהילה שילמה את משכורתו, אבל זה היה מקצוע (וזה למעט בתימן שגם זה לא היה וגם הרב עבד כמו כולם).
ואדרבה, משמע בגמ' שהיו כולם עובדים ממה שכתוב על כל אדם רגיל הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה ועשה תורתך קבע ומלאכתך עראי.
וזה מה שבאתי לומר, שהגמ' שללה את העבודה כשיטה, אלא רק כאילוץ שהרי מתחייבים בכתובה וצריך לפרנס וכו'. אך אין עניין לעבוד כעניין בפני עצמו, ואם יוכל לפרנס את משפחתו לא על ידי עבודה אלא על ידי מלגה מתורמים וכו' סגי בהכי (במידה ובאמת מספיק לו המלגה), כי ההתחייבות לפרנס הוא לשים לחם על השולחן ולאו דווקא לעבוד בשביל זה.
רק הרמב"ם שהוא שיטת יחיד, נקט שיש עניין בעבודה מועטת ולא להתפרנס מן הצדקה, אך גם הוא לא אמר לעשות את העבודה כשיטה, אלא השיטה היא מה שלא להתפרנס מן הציבור, כי המתפרנס מן הציבור בגלל התורה זה חילול ה'. אך מכאן ועד לעשות את העבודה כשיטה ולחנך לזה כאילו זה איזשהו עיקר, זה ממש לא, אלא זה רק היכי תימצי שלא יהיה מתפרנס מן הציבור. ובאמת אם אדם יזכה בלוטו או יירש מאבותיו הרבה כסף, יוכל לא לעבוד כלל וכלל גם לשיטת הרמב"ם וזהו המעשה במונבז המלך, ששם באמת בזבזו לעניים, אך פשוט שזה משום שהיה לו הרבה מאוד ויכל לתת לעניים. ואם יזכה בלוטו בעשרה מליון ויוכל לפרנס את משפחתו ללא עבודה וילמד כל ימיו, אשריו ואשרי חלקו, וגם הרמב"ם לא יחייבו ללכת לעבוד.

מדבריך יוצא שמי שיש לו לפרנסתו חייב לששבת בביהמ''ד וללמוד כל היום.
יש כו''כ מקורות להיפך, וכמה מגדולי הדורות עסקו במסחר לצד לימודם אחר שנתעשרו כבר הרבה.
 

[בעל כנפיים]

כל עניין היציאה לעבודה בציבור הליטאי מוצג בצורה מוטעת.

בחלק מהמקרים מוצג ובחלק מהמקרים מונחל...

איני יודע למה אתה מתעקש.
אם הליטאים בסביבתך מזלזלים ביוצאים לעבודה כי קבלו כפשוטם את דברי המשגיח מהישב"ק, ובכך הם נמנים על מיעוט שולי וזניח,
מוטב שתחליף את האנשים שבהם אתה מוקף.

[ב. גפנר]

וכמה מגדולי הדורות עסקו במסחר לצד לימודם אחר שנתעשרו כבר הרבה.

וגם לאחר שהפכו להיות 'מגדולי הדורות'.

בכל אופן, ברור שהציבור הליטאי מנחיל את ערך לימוד התורה בגאון, ועל כך גאוותנו.
אך לומר שיש תחושת ניכור למי שיצא לעבודה? ממש לא!
דבר אחר כן קיים, והוא שעל פי רוב אלו שיוצאים לעבוד הם גם קצת יותר 'פתוחים' ובאופן טבעי הבית והחינוך נראים בהתאם, ומזה נוצרת הסטיגמה.
ממש לא 'בגלל' שהם יצאו לעבוד, אלא זה שהם יצאו לעבוד 'בא במקביל' לעובדה שהם שייכים לקבוצה ב.

ולכן אתה יכול לראות הרבה מאוד אנשים שיצאו לעבוד, אם הם שמרו במקביל על חינוך משפחה בצורה טובה, הם לא יהיו בכלל סוג ב' בחברה.
[יש לי במשפחה כמה וכמה שיצאו לעבוד, ובד בבד עם זה הם שומרים על חזות חרדית ליטאית אוטנטית, ומחנכים את ילדיהם בדיוק כמו שחינכו אותם כשהיו בכולל. אין שום מוסד שלא יקבל את הבנים שלהם, ואין שום משפחה שלא תשלח את הילדים שלהם לשחק בבית איתם].

[נתנאל_ב]

רצונך שנפתח ב'דיון' מהי השקפת הגמרא על ההתנזרות מעבודה (והימנעות ממילוי חיובי הכתובה) כ'שיטה'?!

אין צורך לא בדיון ולא ב'דיון', כי נדמה לי שאיני חולק על דבריך כלל.
מדבריך משתמע כאילו הגמ' שוללת את ההתנזרות מעבודה והימנעות ממילוי חיובי הכתובה כשיטה.
זו אמת גמורה ללא חולק, כי אז בזמנם האדם היה המפרנס כי לא היו את האילוצים של היום, כי הרחוב והפרהסיא היה שונה לגמרי. ואגב, לא צריך להגיע לזמן הגמרא, עד לפני מאה שנה, כולם כולם היו עובדים ולא היה את המושג כולל. רק החתנים העילויים שהגביר החותן היה מפרנסם כי היה יכול, או הרב שהקהילה שילמה את משכורתו, אבל זה היה מקצוע (וזה למעט בתימן שגם זה לא היה וגם הרב עבד כמו כולם).
ואדרבה, משמע בגמ' שהיו כולם עובדים ממה שכתוב על כל אדם רגיל הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה ועשה תורתך קבע ומלאכתך עראי.
וזה מה שבאתי לומר, שהגמ' שללה את העבודה כשיטה, אלא רק כאילוץ שהרי מתחייבים בכתובה וצריך לפרנס וכו'. אך אין עניין לעבוד כעניין בפני עצמו, ואם יוכל לפרנס את משפחתו לא על ידי עבודה אלא על ידי מלגה מתורמים וכו' סגי בהכי (במידה ובאמת מספיק לו המלגה), כי ההתחייבות לפרנס הוא לשים לחם על השולחן ולאו דווקא לעבוד בשביל זה.
רק הרמב"ם שהוא שיטת יחיד, נקט שיש עניין בעבודה מועטת ולא להתפרנס מן הצדקה, אך גם הוא לא אמר לעשות את העבודה כשיטה, אלא השיטה היא מה שלא להתפרנס מן הציבור, כי המתפרנס מן הציבור בגלל התורה זה חילול ה'. אך מכאן ועד לעשות את העבודה כשיטה ולחנך לזה כאילו זה איזשהו עיקר, זה ממש לא, אלא זה רק היכי תימצי שלא יהיה מתפרנס מן הציבור. ובאמת אם אדם יזכה בלוטו או יירש מאבותיו הרבה כסף, יוכל לא לעבוד כלל וכלל גם לשיטת הרמב"ם וזהו המעשה במונבז המלך, ששם באמת בזבזו לעניים, אך פשוט שזה משום שהיה לו הרבה מאוד ויכל לתת לעניים. ואם יזכה בלוטו בעשרה מליון ויוכל לפרנס את משפחתו ללא עבודה וילמד כל ימיו, אשריו ואשרי חלקו, וגם הרמב"ם לא יחייבו ללכת לעבוד.

מדבריך יוצא שמי שיש לו לפרנסתו חייב לששבת בביהמ''ד וללמוד כל היום.
יש כו''כ מקורות להיפך, וכמה מגדולי הדורות עסקו במסחר לצד לימודם אחר שנתעשרו כבר הרבה.

ראשית אשמח מאוד על כו"כ מקורות להיפך.
וגם כמה מגדולי הדורות שעסקו במסחר לצד לימודם - אשמח לדעת מי הם. 
ובעיקרון יכול להיות שהם המשיכו במסחר כי עי"ז החזיקו בתי תבשיל לעניים, או שתמכו בכמה לומדי תורה שלא הייתה פרנסתם מספקת, או מכל סיבה שהייתה להם שאיני מודע לה מחמת שלא הייתי בזמנם. 
ברור לי כשמש שלא המשיכו לעסוק במסחר אך ורק בשביל שיהיה להם עוד ועוד ממון. כי אם כן, אין הם נמנים עם גדולי הדורות כלל, אלא עם התלמידי חכמים שהם גם רודפי ממון.  
ואידך זיל גמור - שאם יהיו כו"כ מקורות להיפך, הרי ניתן לאוקמי בהכי שעושה חסדים וצדקות עם הממון הנוסף, וביטולה זהו קיומה. אך שוב - אין עניין כשיטה ללכת ולעבוד אלא הוא רק היכי תימצי, וכנ"ל. 
 

[בעל כנפיים]

אין צורך לא בדיון ולא ב'דיון', כי נדמה לי שאיני חולק על דבריך כלל.
מדבריך משתמע כאילו הגמ' שוללת את ההתנזרות מעבודה והימנעות ממילוי חיובי הכתובה כשיטה.
זו אמת גמורה ללא חולק, כי אז בזמנם האדם היה המפרנס כי לא היו את האילוצים של היום, כי הרחוב והפרהסיא היה שונה לגמרי. ואגב, לא צריך להגיע לזמן הגמרא, עד לפני מאה שנה, כולם כולם היו עובדים ולא היה את המושג כולל. רק החתנים העילויים שהגביר החותן היה מפרנסם כי היה יכול, או הרב שהקהילה שילמה את משכורתו, אבל זה היה מקצוע (וזה למעט בתימן שגם זה לא היה וגם הרב עבד כמו כולם).
ואדרבה, משמע בגמ' שהיו כולם עובדים ממה שכתוב על כל אדם רגיל הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה ועשה תורתך קבע ומלאכתך עראי.
וזה מה שבאתי לומר, שהגמ' שללה את העבודה כשיטה, אלא רק כאילוץ שהרי מתחייבים בכתובה וצריך לפרנס וכו'. אך אין עניין לעבוד כעניין בפני עצמו, ואם יוכל לפרנס את משפחתו לא על ידי עבודה אלא על ידי מלגה מתורמים וכו' סגי בהכי (במידה ובאמת מספיק לו המלגה), כי ההתחייבות לפרנס הוא לשים לחם על השולחן ולאו דווקא לעבוד בשביל זה.
רק הרמב"ם שהוא שיטת יחיד, נקט שיש עניין בעבודה מועטת ולא להתפרנס מן הצדקה, אך גם הוא לא אמר לעשות את העבודה כשיטה, אלא השיטה היא מה שלא להתפרנס מן הציבור, כי המתפרנס מן הציבור בגלל התורה זה חילול ה'. אך מכאן ועד לעשות את העבודה כשיטה ולחנך לזה כאילו זה איזשהו עיקר, זה ממש לא, אלא זה רק היכי תימצי שלא יהיה מתפרנס מן הציבור. ובאמת אם אדם יזכה בלוטו או יירש מאבותיו הרבה כסף, יוכל לא לעבוד כלל וכלל גם לשיטת הרמב"ם וזהו המעשה במונבז המלך, ששם באמת בזבזו לעניים, אך פשוט שזה משום שהיה לו הרבה מאוד ויכל לתת לעניים. ואם יזכה בלוטו בעשרה מליון ויוכל לפרנס את משפחתו ללא עבודה וילמד כל ימיו, אשריו ואשרי חלקו, וגם הרמב"ם לא יחייבו ללכת לעבוד.

מדבריך יוצא שמי שיש לו לפרנסתו חייב לששבת בביהמ''ד וללמוד כל היום.
יש כו''כ מקורות להיפך, וכמה מגדולי הדורות עסקו במסחר לצד לימודם אחר שנתעשרו כבר הרבה.

ראשית אשמח מאוד על כו"כ מקורות להיפך.
וגם כמה מגדולי הדורות שעסקו במסחר לצד לימודם - אשמח לדעת מי הם. 
ובעיקרון יכול להיות שהם המשיכו במסחר כי עי"ז החזיקו בתי תבשיל לעניים, או שתמכו בכמה לומדי תורה שלא הייתה פרנסתם מספקת, או מכל סיבה שהייתה להם שאיני מודע לה מחמת שלא הייתי בזמנם. 
ברור לי כשמש שלא המשיכו לעסוק במסחר אך ורק בשביל שיהיה להם עוד ועוד ממון. כי אם כן, אין הם נמנים עם גדולי הדורות כלל, אלא עם התלמידי חכמים שהם גם רודפי ממון.  
ואידך זיל גמור - שאם יהיו כו"כ מקורות להיפך, הרי ניתן לאוקמי בהכי שעושה חסדים וצדקות עם הממון הנוסף, וביטולה זהו קיומה. אך שוב - אין עניין כשיטה ללכת ולעבוד אלא הוא רק היכי תימצי, וכנ"ל. 

לא הבנתי.
לצאת לעבוד-זוהי הצורה הנורמלית והבריאה, וכך מתנהל לו העולם שנים רבות על מי מנוחות(לא כולל במאה האחרונה, שבה החליטו גדו"י שיציאה לעבודה תגרום לאיבוד זהות היהודי).
מי שלא יוצא לעבוד ונשאר ללמוד, זה סוג של 'פרישות', וודאי מעלה גדולה ונכבדה היא, אבל לטעון כנגד גדו"י שלא עשו כן?
הדבר דומה להפקעת מאן דהוא מרשימת גדו"י משום שהיה נוהג לאכול טוב, או לנסות לתרץ זאת בכל מיני דוחקים.
עיקר הטעות היא במחשבה שצריך 'תירוץ' לצאת לעבוד, והאמת היא שההיפך הוא הנכון.(יש אמנם מובן שצריך 'תירוץ' בשביל כל דבר שהוא מילי דעלמא, גם בשביל לאכול, וגם לעבוד הוא צורת החיים הנורמלית, ממש כמו לא לאכול רק קב חרובים).

יצוין, שאני מצוי בסביבה שבה יציאה לעבודה היא דבר מופקע, וכן אני נוהג, ואעפ"כ אני עומד על דעתי שזאת הדעה המקובלת המגזר הליטאי, אלא שעל הסוגריים בשורה הראשונה שמים דגש.

[לבי במערב]

יש כו''כ מקורות להיפך . . 

וכלשון משנה במילי דחסידותא (אבות פ"א מ"י. פ"ב מ"ב. ועוד).

[נתנאל_ב]

לא הבנתי.
לצאת לעבוד-זוהי הצורה הנורמלית והבריאה, וכך מתנהל לו העולם שנים רבות על מי מנוחות(לא כולל במאה האחרונה, שבה החליטו גדו"י שיציאה לעבודה תגרום לאיבוד זהות היהודי).
מי שלא יוצא לעבוד ונשאר ללמוד, זה סוג של 'פרישות', וודאי מעלה גדולה ונכבדה היא, אבל לטעון כנגד גדו"י שלא עשו כן?
הדבר דומה להפקעת מאן דהוא מרשימת גדו"י משום שהיה נוהג לאכול טוב, או לנסות לתרץ זאת בכל מיני דוחקים.
עיקר הטעות היא במחשבה שצריך 'תירוץ' לצאת לעבוד, והאמת היא שההיפך הוא הנכון.(יש אמנם מובן שצריך 'תירוץ' בשביל כל דבר שהוא מילי דעלמא, גם בשביל לאכול, וגם לעבוד הוא צורת החיים הנורמלית, ממש כמו לא לאכול רק קב חרובים).

יצוין, שאני מצוי בסביבה שבה יציאה לעבודה היא דבר מופקע, וכן אני נוהג, ואעפ"כ אני עומד על דעתי שזאת הדעה המקובלת המגזר הליטאי, אלא שעל הסוגריים בשורה הראשונה שמים דגש.

שוב: ברור שלצאת לעבוד זוהי הצורה הנורמלית והבריאה כדי לפרנס משפחה, ולא לחיות מתרומות. אני רק מדגיש, שזה הדרך הנכונה והבריאה מתי שיש אילוצים כמו פרנסה וכדומה. אך אם האישה אומרת אני מוכנה שתלמד כל היום, ואני אעשה כל שביכולתי לפרנס (והיא מסוגלת לכך, והבעל דואג שלא חלילה תתמוטט), הרי שהסתלק לו האילוץ ויכול לשקוד על תלמודו, שזה הצורה הנורמלית והבריאה של יהודי, לולי שהיה צריך לפרנס, שאז הצורה הנורמלית והבריאה היא לפרנס. וכן אם זכה בלוטו וכדומה.
שוב: גדולי ישראל לא היו רודפי ממון אף פעם, בשום עדה או זרם. אדם שהוא גדול בישראל יודע את ניצול הזמן לתורה, ואם יש לו מספיק ממון כדי לחיות היה עוסק בתורה. אם אני לא טועה מסופר על האוה"ח הקדוש שהיה אורג, שקיבל על עצמו שיעשה אריגה עד שיהיה לו סכום מסויים לתקופה, ואז רק יעסוק בתורה. וכשיצטרך עוד לתקופה הבאה, שוב יארוג ויהיה לו לתקופה הבאה (והיה הסיפור על המלך שאמר לו שיארוג לו משהו, ואמר לו שכעת אינו צריך לפרנסה כי יש לו די צרכו, ואמר לו המלך שיזרקהו לגוב האריות כדניאל, ואמר שלא אכפת לו, והמשיך ללמוד בגוב האריות וכו'). וכך היו עובדים בצורה כזו שזה רק היכי תימצי ולא ערך בפני עצמו.
מה שכתב שטענתי להפקעת מישהו מרשימת גדו"י משום שהיה נוהג לאכול טוב, חלילה וחס!!! אלא אותה התשובה בדיוק. אם הוא היה גדול בישראל, ברור כשמש שהיה אוכל טוב מאוד כדי שיהיה לו כוח ללמוד תורה, והגמ' מלאה מתיאורים של אמוראים שהיו אוכלים דבר מסויים והיה פותח את ליבם, וכבר יצחק אבינו ביקש ציד לפני הברכות כדי שיהיה לו יותר קל לברך עיי"ש. אך פשוט שגדולי ישראל לא היה אוכלים רק למלא תאוותם בלבד, כשם ששום גדול בישראל לא עבד גם אחרי שהיה לו כדי סיפוקו, רק להרבות עוד ועוד ממון מצד תאוות הממון, אלא היה זה לצרכי צדקה או מצווה וכדומה וכנ"ל.

אני בכלל לא חושב שיציאה לעבודה היא דבר מופקע, ולא רק שאינו מופקע אלא אם מוצא עבודה שאין בה סכנות רוחניות, ועושה תלמודו עיקר ומלאכתו טפלה, אשריו ואשרי חלקו ויזכהו הקב"ה לבסוף גם ללמוד כל היום, אלא צריך לתת לו את ההסתכלות הנכונה כהיכי תימצי בלבד ולא מטרה בפני עצמה. העבודה היא מטרה בפני עצמה רק אצל אומות העולם ששם עיקר החיים הוא העוה"ז, תאוות הממון, ולכן זה המטרה לעבוד כדי להגיע לעוד ועוד ממון. אך אצל יהודי, זה רק בשביל לפרנס את משפחתו ואת עצמו, או לשי' הרמב"ם אפי' אם לומד תורה כדי שלא להתפרנס מן הצדקה, אך אין בזה עניין בפני עצמו.

ואת כל זה איני כותב כנציג ה"מגזר הליטאי" אלא שכך היא דעת תורה שאין בזה חולק, ולא מצאתי מישהו שיגיד שיש עניין בפני עצמו ללכת ולעבוד, שאם יש אדם שיש לו ממון לכל חייו וחיי ילדיו וכעת יושב ולומד כל היום, אין שום דעה שהוא צריך לקום ולעבוד כי יש עניין לעבוד. ודעה שאומרת כך, עושה מעבודה - עבודה זרה. 

[אמונת אומן]

כל עניין היציאה לעבודה בציבור הליטאי מוצג בצורה מוטעת.

בחלק מהמקרים מוצג ובחלק מהמקרים מונחל...

איני יודע למה אתה מתעקש.
אם הליטאים בסביבתך מזלזלים ביוצאים לעבודה כי קבלו כפשוטם את דברי המשגיח מהישב"ק, ובכך הם נמנים על מיעוט שולי וזניח,
מוטב שתחליף את האנשים שבהם אתה מוקף.

אז אבהיר בדוגמה למה אני מתעקש. 

היה לי ידיד נעורים תושב קוממיות, כיום מטובי עסקנים של הציבור הליטאי, שלמד בתפרח. 
הרה"ג ר' יעקב פרידמן, עפר אני תחת כפות רגליו, אמר לו ברבים באמצע וועד בזה''ל:
מה שאתה רגיל לראות בקוממיות זה לא שווה כלום! 
תורה יחד עם עבודה זה אפס! 

ועל קוממיות של לפני ארבעים שנה, אף אחד לא יספר לי שירדו ברוחניות וכו'. 

[לבי במערב]

 . . העבודה היא מטרה בפני עצמה רק אצל אומות העולם ששם עיקר החיים הוא העוה"ז, תאוות הממון, ולכן זה המטרה לעבוד כדי להגיע לעוד ועוד ממון . .  

כ"ז הוא רק אם מביטים על העבודה כאמצעי להשגת ממון (וע"ד מי שכתב באשכול אחר, שכל קיום התומ"צ שלו אינו אלא לשם קבלת שכר - ואיני יכול להעלות על דל שפתי את המסקנא המחרידה אלי' הגיע הלה כתוצאה מכך).

 

 . . ולא מצאתי מישהו שיגיד שיש עניין בפני עצמו ללכת ולעבוד, שאם יש אדם שיש לו ממון לכל חייו וחיי ילדיו וכעת יושב ולומד כל היום, אין שום דעה שהוא צריך לקום ולעבוד כי יש עניין לעבוד. ודעה שאומרת כך, עושה מעבודה - עבודה זרה.

כנראה לא הגיע לאזני מר שמע שמו של התנא הקדוש רבן גמליאל בן ר"י הנשיא, שכך לשונו במסכתא דחסידותא (אבות פ"ב מ"ב):

רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר: יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עון; וכל תורה שאין עמה מלאכה - סופה בטלה וגוררת עון.

[אכן, 'מלאכה' שאמרו - אינה מוכרחת להתבטא דוקא בעמידה גלמית בבית־העסק. ואכ"מ].

[שושנת העמקים]

יש לדעת דבר חשוב מאוד!!!

כל הנדון אודות היציאה מבית המדרש ל'עבודה' - כלל וכלל אינו רלוונטי בימינו.
בימינו כל המצב השתנה!

המציאות מוכיחה כי רוב היוצאים לעבוד מאבדים חיש מהר את כל היראת שמים.
אני מכיר למשל אברך חסידי צעיר נחמד ועדין נפש שפתח חנות לפלאפונים [כשרים כמובן]. 
בתחילה היה מסתובב עם כל הלבוש החסידי, מגבעת חסידית, חליפה ארוכה, וועסט ומתחתיו ט"ק.
כיום הנ"ל כבר מסתובב עם חולצה סוג של טריקו לבן [כמובן ללא מגבעת, חליפה, וועסט וט"ק], ציציותיו אף אינם מתבדרות מחוץ למכנסיו, כי כנראה כבר אינו לובש ציצית.
אה, וכמובן הוא כבר מצויד גם בסמארטפון.
כרגע הוא בעיצומה של ההחלקה במדרון התלול, ומי יודע היכן הדבר יסתיים ה"י...
ושוב, מדובר על אברך חסידי טהור [לשעבר].

היציאה מה"כולל" לכיוון "היציאה לעבודה" גוררת ברוב מוחלט של המקרים, "היחלשות רוחנית" - ודומני שלא ניתן להתווכח על כך.
המקום היחיד בו ניתן לעבוד ולהשאר "שמור", הוא אולי בסידור מצרכים באחת מרשתות השיווק, או בחנות חמוצים וכיו"ב בשכונה חרדית.
היציאה מהשכונות החרדיות, או הישיבה מול מחשב במסגרת העבודה - מדרדרת למדרון תלול.

כל אחד יכול להסתכל סביבותיו, איך נראים אלו שיצאו לעבוד, ויווכח כי כמעט כל אחד מהם עבר שינוי מהותי במראהו החיצוני, כגון הליכה ללא מגבעת על הראש וכיו"ב.

ולכן, בזמנינו, כאשר אנו מוקפים בנסיונות מהרחוב באופן שמעולם לא היה כמותו, הרי שכל נדון היציאה לעבודה מקבל פנים אחרות לגמרי.

ויבואו היודעים ויביאו דוגמאות נוספות לתופעות נוראות אלו.   

[ב. גפנר]

רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר: יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עון; וכל תורה שאין עמה מלאכה - סופה בטלה וגוררת עון.

בזמננו, לצערנו, המציאות היא להיפך.
היציאה מכותלי ביהמ"ד היא זו שמביאה את העוון.

[לבי במערב]

לא טענתי אחרת.
דברי אמורים כלפי מי שרצה לשלול את עצם הרעיון באופן עקרוני.

[ב. גפנר]

היה לי ידיד נעורים תושב קוממיות, כיום מטובי עסקנים של הציבור הליטאי, שלמד בתפרח. 
הרה"ג ר' יעקב פרידמן, עפר אני תחת כפות רגליו, אמר לו ברבים באמצע וועד בזה''ל:
מה שאתה רגיל לראות בקוממיות זה לא שווה כלום! 
תורה יחד עם עבודה זה אפס!

איני יודע האם דייקת בלשונך שר"י פרידמן אמר "תורה יחד עם עבודה זה אפס", אבל פשוט וברור שאין בכלל מה להשוות בין מי שכל היום יושב ולומד, והראש שלו מונח רק בסוגיא, לבין מי שקובע עיתים לתורה [גם אם זה ארבע שעות ביום, לא דווקא שיעור דף היומי].
הנידון צריך להיות האם באמת אלו שבכוללים הראש שלהם מונח בתורה, אבל כשר"י פרידמן דיבא - ברור שזו היתה כוונתו, להשוות בין קובעי העיתים לתורה שבקוממיות, לבין אברכי הכוללים שהתורה ממלאת את כל חייהם.

[נתנאל_ב]

היה לי ידיד נעורים תושב קוממיות, כיום מטובי עסקנים של הציבור הליטאי, שלמד בתפרח. 
הרה"ג ר' יעקב פרידמן, עפר אני תחת כפות רגליו, אמר לו ברבים באמצע וועד בזה''ל:
מה שאתה רגיל לראות בקוממיות זה לא שווה כלום! 
תורה יחד עם עבודה זה אפס!

אגב, יש לחלק בין דברים שאומרים משגיחים או ראשי ישיבות למטרות חינוכיות לבין דעת תורה אמיתית. שברור שהמשפט "תורה יחד עם עבודה זה אפס" הוא לא נכון בהכללה, כי במקרה שמלאכתו עראי ותורתו קבע, ואין סכנה רוחנית בעבודה, זה דבר מצויין.
זכורני שגם המשגיח אצלי בישיבה צעק בשיחה "מי שלא מגיע לתפילות שחרית בישיבה אלא הולך לשטיבלך, לא ייצא ממנו כלום!"
נו, אתה חושב שכל מי שלמעשה התפלל בשטיבלך כל ימי חייו בישיבה, יוכל לומר למשגיח "הרי הרב אמר שלא ייצא ממני כלום, אז אני שוקל ללכת לעבוד ולא לכולל" האם המשגיח יגיד לו "נכון, באמת לא ייצא ממך כלום, לך לעבוד"??? פשוט שלא.
כל ההתבטאויות האלו הם מה שנקרא "חינוך ללכתחילה" שמחנכים את הבחור למצות את כל הכוחות, שאם הוא מסוגל לזה, שיבוא לתפילות בישיבה בלבד, ואחרי החתונה שילמד כל היום. אבל אין ללמוד מהתבטאויות אלו מה באמת נכון ומה לא.

[בעל כנפיים]

בחלק מהמקרים מוצג ובחלק מהמקרים מונחל...

איני יודע למה אתה מתעקש.
אם הליטאים בסביבתך מזלזלים ביוצאים לעבודה כי קבלו כפשוטם את דברי המשגיח מהישב"ק, ובכך הם נמנים על מיעוט שולי וזניח,
מוטב שתחליף את האנשים שבהם אתה מוקף.

אז אבהיר בדוגמה למה אני מתעקש. 

היה לי ידיד נעורים תושב קוממיות, כיום מטובי עסקנים של הציבור הליטאי, שלמד בתפרח. 
הרה"ג ר' יעקב פרידמן, עפר אני תחת כפות רגליו, אמר לו ברבים באמצע וועד בזה''ל:
מה שאתה רגיל לראות בקוממיות זה לא שווה כלום! 
תורה יחד עם עבודה זה אפס! 

ועל קוממיות של לפני ארבעים שנה, אף אחד לא יספר לי שירדו ברוחניות וכו'. 

יש כאן עניין קצת עדין, אנסה הסבירו:
בנושא הנ"ל, קיים במגזר הליטאי מין נתק בין מה שאומרים בפומבי, לבין מה שאומרים בפרטי.
אני יכול למצוא לך עוד הרבה ציטטות כנ"ל, אבל אם תגיע לרב באופן אישי, ותשוחח עמו כדבר איש את רעהו, אין לי כמעט ספק שיציג את הדברים כתפיסה שאותה הבעתי באשכול, עם דגש רציני פחות או יותר על השינוי שקרה בשנים האחרונות, תלוי באופי הרב.
הטעם לנתק, לדעתי, הוא מפני שהגדולים הליטאיים סבורים שיציאה המונית לעבודה תהרוס לגמרי את האידשקייט(שוב, במצב הנתון), וכיוון שאם תסביר את הדברים בצורתם המורכבת לנערים בשלב שבו הם מקבעים לעצמם מה נורמיל ומה סאפסטנישט רבים יסמנו לעצמם כבר מילדות את היציאה לעבוד כדבר חיובי, נאלצים להביר בתיאורים עד כמה הדבר שלילי.
אין לי ראיה לדברים הנ"ל, אבל ההוכחה הטובה ביותר לכך היא אני וחברי, שגדלנו על גבי שיחות כאלו מהמשגיח, וכבר כתבתי שבסביבתי יציאה לעבודה היא משהו מופקע לחלוטין, ועדיין רובם ככולם ממש סבורים בערך כמוני, מי פחות ומי יותר.

נ.ב. בסיפור שהובא נראה שהרב הנ"ל רצה לשכנע את חברך באופן ספיציפי לשבת וללמוד, וייתכן שס"ל על אותו אחד שהדבר יזיק לו, ולכן נלחם בכל האמצעים(איני מביע דעה אם הדבר ראוי או לא, אבל מסתבר מאוד).

[מאור עינים]

בחלק מהמקרים מוצג ובחלק מהמקרים מונחל...

איני יודע למה אתה מתעקש.
אם הליטאים בסביבתך מזלזלים ביוצאים לעבודה כי קבלו כפשוטם את דברי המשגיח מהישב"ק, ובכך הם נמנים על מיעוט שולי וזניח,
מוטב שתחליף את האנשים שבהם אתה מוקף.

אז אבהיר בדוגמה למה אני מתעקש. 

היה לי ידיד נעורים תושב קוממיות, כיום מטובי עסקנים של הציבור הליטאי, שלמד בתפרח. 
הרה"ג ר' יעקב פרידמן, עפר אני תחת כפות רגליו, אמר לו ברבים באמצע וועד בזה''ל:
מה שאתה רגיל לראות בקוממיות זה לא שווה כלום! 
תורה יחד עם עבודה זה אפס! 

ועל קוממיות של לפני ארבעים שנה, אף אחד לא יספר לי שירדו ברוחניות וכו'. 

אם אתה מכיר את הגר"י פרידמן שליט"א ואת שיחו, אתה יודע שזה לא כזה דרמה שהוא אמר באמצע ועד, וברבים, הוא מדבר תמיד כשיח איש אל רעהו, והוא אוהב להדגיש דברים בחריפות,
ומכיון שהוא כל כולו חי את חשיבות לימוד התורה, יכול הוא להתבטאות כהנ"ל,
אבל כפי שאני מכירו [היטב] לא ראיתי ולא שמעתי ממנו זלזול במאן דהו שעובד, ולדוגמא מכיר אני אחד מהפועלים בקירוב ועוד, שקשור עמו נר"נ בנר"נ,
[וגם אתה יודע היטב שלקחת את הקיצון...]  
 

[נתנאל_ב]

 . . העבודה היא מטרה בפני עצמה רק אצל אומות העולם ששם עיקר החיים הוא העוה"ז, תאוות הממון, ולכן זה המטרה לעבוד כדי להגיע לעוד ועוד ממון . .  

כ"ז הוא רק אם מביטים על העבודה כאמצעי להשגת ממון (וע"ד מי שכתב באשכול אחר, שכל קיום התומ"צ שלו אינו אלא לשם קבלת שכר - ואיני יכול להעלות על דל שפתי את המסקנא המחרידה אלי' הגיע הלה כתוצאה מכך).

 

 . . ולא מצאתי מישהו שיגיד שיש עניין בפני עצמו ללכת ולעבוד, שאם יש אדם שיש לו ממון לכל חייו וחיי ילדיו וכעת יושב ולומד כל היום, אין שום דעה שהוא צריך לקום ולעבוד כי יש עניין לעבוד. ודעה שאומרת כך, עושה מעבודה - עבודה זרה.

כנראה לא הגיע לאזני מר שמע שמו של התנא הקדוש רבן גמליאל בן ר"י הנשיא, שכך לשונו במסכתא דחסידותא (אבות פ"ב מ"ב):

רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר: יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עון; וכל תורה שאין עמה מלאכה - סופה בטלה וגוררת עון.

[אכן, 'מלאכה' שאמרו - אינה מוכרחת להתבטא דוקא בעמידה גלמית בבית־העסק. ואכ"מ].

איך מביטים על העבודה לא לשם השגת ממון? איזו עבודת קודש יש בנגרות, חייטות, וכדומה? ומה שכתבו באשכול אחר הנ"ל הוא באמת טעות גמור, כי צריך לעשות האמת מפני שהוא אמת ולא למען קבלת שכר, אך כאן מה יש בעבודה שהיא קדושה? אם הוא מלמד תינוקות או מרביץ תורה, יש. אך נגר, חייט, סנדלר, מה עבודת קודש יש בזה? אולי אפשר להבין את דבריך בגאון גדול שחייב להתפרנס כהיכי תימצי שיהיה לו ממון לפרנסתו, אך משום שהוא אדם גדול מאוד הרי בכל תפירה שהיה תופר היה מכוון בה שמות קדושים וכדומה. אך ברור שזה רק אחרי שלא היה לו ברירה והיה צריך להתפרנס, ולא שגם אם לא היה צריך להתפרנס היה הולך לתפור, כי לימוד תורה ללא התפירות הוא המעולה יותר. 

ושמעתי גם שמעתי על שמעו של רבן גמליאל, אלא שעי' שם ברש"י שפירש שם "שמתוך שהוא לומד ועוסק בתורה ובסחורה להתפרנס אינו חומד וגוזל ממון אחרים", ובהמשך "לפי שא"א לו בלא מזונות והולך וטורח ומלסטם את הבריות ומשכח את תלמודו" ע"כ. הרי שהוא ממש כמש"נ, שכל מה שצריך את הסחורה להתפרנס הוא רק משום שא"א לו בלא מזונות, ולכן אינו חומד וגוזל ממון אחרים, והיינו שזה רק היכי תימצי שיהיה לו מהיכן להתפרנס ושלא יבוא לגזול ולחמוד כדי להתפרנס. אך אם הוא מקבל תרומה, או שאשתו רוצה לפרנסו, או שיש לו כבר מספיק ממון שהוא עשיר גדול, בזה לא נאמרו דבריו של ר"ג. 
וגם הרע"ב כ"כ, שהקשה וא"ת שיגיעת התורה תשכיח ממנו עוון, אלא שאי אפשר לו בלא מזונות וכו' עיי"ש. 
וכן הוא ברבינו יונה שכתב לכן יעסוק בתורה שמתשת כחו של אדם וגם במלאכתו לכדי חיותו, ולא יעמוד בטל לעולם פן יתענג ורם לבבו וכו'. דו"ק היטב. 
ואני תמה איך עלה על דעתך להקשות משם ולא לעיין בכל הנ"ל. ושמא לא הבנתי כוונתך כראוי.  

  

[לבי במערב]

ואני תמה איך עלה על דעתך להקשות משם ולא לעיין בכל הנ"ל. ושמא לא הבנתי כוונתך כראוי.  

כמובן שראיתי וגם עיינתי בדברי־קדשם.
יש מטרה בעבודה, והיא שלא יהא העולם שמם והאדם בטל.
אם הוא בר־הכי להתמיד כל ימיו ולילותיו בשקידת התוה"ק, מבלי שיבוא לידי שעמום ובטלה כו' - אה"נ (והיינו מה שרמזתי בחצ"ר, כמבואר בארוכה בספה"ק - שיש 'מלאכה' גם בתוככי נפש האדם עצמה); אך כדרך לכלל אינה ראוי' - לפי השקפת הגמרא (אף שיתכן וכיום נשתנו הטבעים בזה) - ההימנעות מעבודה כליל, ופוק חזי במה שאמרו גבי מחלוקת ר"י ורשב"י.

[נתנאל_ב]

כמובן שראיתי וגם עיינתי בדברי־קדשם.

תנוח דעתך שהנחת את דעתי.

יש מטרה בעבודה, והיא שלא יהא העולם שמם והאדם בטל.
אם הוא בר־הכי להתמיד כל ימיו ולילותיו בשקידת התוה"ק, מבלי שיבוא לידי שעמום ובטלה כו' - אה"נ (והיינו מה שרמזתי בחצ"ר, כמבואר בארוכה בספה"ק - שיש 'מלאכה' גם בתוככי נפש האדם עצמה); אך כדרך לכלל אינה ראוי' - לפי השקפת הגמרא (אף שיתכן וכיום נשתנו הטבעים בזה) - ההימנעות מעבודה כליל, ופוק חזי במה שאמרו גבי מחלוקת ר"י ורשב"י.

המטרה שלא יהיה האדם שמם והאדם בטל, יכולה להיות מושגת ע"י תורה בלבד וללא עבודה.
אלא מאי, יש אדם שהוא בר הכי ללמוד ש"ס בעיון, ומי שהוא לא בר הכי כי אין לו כשרונות, שילמד עין יעקב כל היום. ומי שיש לו קוצים ולא יכול לשבת יותר משעה רצוף, גם בעבודה הוא לא יצליח להתרכז. אלא מאי, בעבודה הוא יצליח כי הוא חייב כי הוא מקבל כסף על זה ולכן הוא ייקח קורסים שיוכל להתרכז בעבודה, א"כ יוכל לעשות את קורסים אלו כדי לשבת ללמוד דברים קלים או מעניינים אותו ביותר והם ירתקוהו. התורה רחבה מספיק.
וזה מה שאמר אותו צדיק לאותו אדם (איני זוכר מי והיכן כתוב, אבל זה כתוב) שאמר לו איני מוכשר ללמוד תורה ואמר לו ממה אתה מתפרנס ואמר לו מעשיית מצודות והסביר לו כמה חכמה יש בעשיית מצודות, ואמר לו הרי אתה יכול לנצל את הכשרונות שלך לתורה.
ומה שכתבת שכדרך לכלל אינה ראויה, השאלה מה הדרך. אם הדרך היא שזה מה שצריך לעשות לכתחילה, זה מצויין. כי הרי האדם לא יודע שזה לא מתאים לו עד שעוברות להן כמה שנים. ואם לא מתאים לו, יכול ללכת לעבוד, בתנאי שיעשה את מלאכתו עראי ואין בזה סכנה רוחנית.
אך אם הדרך לכלל היא שכל מי שלא לומד כל היום הוא קלטער, כופר, אפיקורס, חפיפניק, בעל תאווה, וכדומה ממחמאות אלו, זה ממש לא נכון ולא רק לא ראוי אלא חורבן, ואני לא חושב שיש מישהו שחושב כן ויש לדעתו מקור בתוה"ק. אלא זה רק מי שלקח את השיחות של המשגיח שנועדו לבנות חינוך של לכתחילה, ולכן ההתבטאויות הם קיצוניות, ולהפוך אותם לדעת תורה.

[לבי במערב]

המטרה שלא יהיה האדם שמם והאדם בטל, יכולה להיות מושגת ע"י תורה בלבד וללא עבודה.

וכדכתבתי בפירוש.
 

וזה מה שאמר אותו צדיק לאותו אדם (איני זוכר מי והיכן כתוב, אבל זה כתוב) שאמר לו איני מוכשר ללמוד תורה ואמר לו ממה אתה מתפרנס ואמר לו מעשיית מצודות והסביר לו כמה חכמה יש בעשיית מצודות, ואמר לו הרי אתה יכול לנצל את הכשרונות שלך לתורה.

תנא דבי אליהו זוטא פי"ד.

סוכ"ס באנו לעמק השוה, ואין מחלוקת משמעותית בינינו.
אגב אעיר, שלשי' אדה"ז בהל' ת"ת שלו - כמעט ולא ימצא אדם שיצליח למצוא 'פטור' מהלימוד והעסק בת"ת כל ימי חייו...

[מלמד להועיל]

אגב אעיר, שלשי' אדה"ז בהל' ת"ת שלו - כמעט ולא ימצא אדם שיצליח למצוא 'פטור' מהלימוד והעסק בת"ת כל ימי חייו...

אם המכוון הוא בגלל הלאו של 'פן תשכח', אכן הוא שיטת יחידאה בזה [זכורני שראיתי שפעם נשאל מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל אם לחשוש לשיטה זו באופן הלימוד, שלא ללמוד הלאה באופן שאם לא יחזור כל העת ישכח ממה שכבר למד, והשיב שאין לחשוש. שאלו אותו: והלא לא מצאנו מישהו שחולק עליו בפירוש, והשיב: 'וכי צריך מישהו שיחלוק'?! כלומר, הדברים מצד עצמם מחודשים, וגם אם לא נמצא מישהו להדיא שחולק עליו, הרי שמנהג ישראל בכל הדורות לא היה כמותו.

[לבי במערב]

אם המכוון הוא בגלל הלאו של 'פן תשכח' . . 

לא רק. כ"ק אדה"ז נ"ע מחמיר שם מאד בכל פרטי מצוה רבה זו.

[חידוד]

איני יודע למה אתה מתעקש.
אם הליטאים בסביבתך מזלזלים ביוצאים לעבודה כי קבלו כפשוטם את דברי המשגיח מהישב"ק, ובכך הם נמנים על מיעוט שולי וזניח,
מוטב שתחליף את האנשים שבהם אתה מוקף.

אז אבהיר בדוגמה למה אני מתעקש. 

היה לי ידיד נעורים תושב קוממיות, כיום מטובי עסקנים של הציבור הליטאי, שלמד בתפרח. 
הרה"ג ר' יעקב פרידמן, עפר אני תחת כפות רגליו, אמר לו ברבים באמצע וועד בזה''ל:
מה שאתה רגיל לראות בקוממיות זה לא שווה כלום! 
תורה יחד עם עבודה זה אפס! 

ועל קוממיות של לפני ארבעים שנה, אף אחד לא יספר לי שירדו ברוחניות וכו'. 

אם אתה מכיר את הגר"י פרידמן שליט"א ואת שיחו, אתה יודע שזה לא כזה דרמה שהוא אמר באמצע ועד, וברבים, הוא מדבר תמיד כשיח איש אל רעהו, והוא אוהב להדגיש דברים בחריפות,
ומכיון שהוא כל כולו חי את חשיבות לימוד התורה, יכול הוא להתבטאות כהנ"ל,
אבל כפי שאני מכירו [היטב] לא ראיתי ולא שמעתי ממנו זלזול במאן דהו שעובד, ולדוגמא מכיר אני אחד מהפועלים בקירוב ועוד, שקשור עמו נר"נ בנר"נ,
[וגם אתה יודע היטב שלקחת את הקיצון...]  

אמת לאמיתה.
לכל מי שמכיר מעט את סגנונו של ר' יעקב פרידמן שליט"א

אגב הוא מתנגד שיקליטו את הועדים שלו בדיוק מהסיבה הזו שאשים שאינם רגילים לסגנונו יפרשו אותו כפשוטם של התבטאויות.
 

[אמונת אומן]

איני יודע למה אתה מתעקש.
אם הליטאים בסביבתך מזלזלים ביוצאים לעבודה כי קבלו כפשוטם את דברי המשגיח מהישב"ק, ובכך הם נמנים על מיעוט שולי וזניח,
מוטב שתחליף את האנשים שבהם אתה מוקף.

אז אבהיר בדוגמה למה אני מתעקש. 

היה לי ידיד נעורים תושב קוממיות, כיום מטובי עסקנים של הציבור הליטאי, שלמד בתפרח. 
הרה"ג ר' יעקב פרידמן, עפר אני תחת כפות רגליו, אמר לו ברבים באמצע וועד בזה''ל:
מה שאתה רגיל לראות בקוממיות זה לא שווה כלום! 
תורה יחד עם עבודה זה אפס! 

ועל קוממיות של לפני ארבעים שנה, אף אחד לא יספר לי שירדו ברוחניות וכו'. 

אם אתה מכיר את הגר"י פרידמן שליט"א ואת שיחו, אתה יודע שזה לא כזה דרמה שהוא אמר באמצע ועד, וברבים, הוא מדבר תמיד כשיח איש אל רעהו, והוא אוהב להדגיש דברים בחריפות,
ומכיון שהוא כל כולו חי את חשיבות לימוד התורה, יכול הוא להתבטאות כהנ"ל,
אבל כפי שאני מכירו [היטב] לא ראיתי ולא שמעתי ממנו זלזול במאן דהו שעובד, ולדוגמא מכיר אני אחד מהפועלים בקירוב ועוד, שקשור עמו נר"נ בנר"נ,
[וגם אתה יודע היטב שלקחת את הקיצון...]  

הבאתי את זה כדוגמה אחת בין רבות, דרמה או לא דרמה, זהו השיח.
ואני מוכן גם להסכים שדרך זו נחוצה והכרחית כדי לגדל את הדור כפי שהוא שואף! 
אבל אל נא תעוותו עלינו את המציאות, אותה אני מכיר היטב מקרוב. 

אם צריך דוגמה נוספת, 
אני מכיר מלמד ליטאי יקר שביקרים, שמשתמש בשמו השני הבלתי מוכר בעבודתו, כדי שחלילה לא יגיע לאוזני חמיו העובדה שהוא מלמד. 
חמיו מתגורר באחת מערי הפריפריה. 
 

[מלמד להועיל]

לא רק. אדה"ז מחמיר שם מאד בכל פרטי מצוה רבה זו.

ואכן חסידות חב"ד נודעה שביחס לחיזוק החובה בלימוד ואיסור ביטול תורה, היא הכי קרובה לגישה של הציבור הליטאי, יותר משאר החסידויות.
במאמר המוסגר אעיר, שלטעמי הנידון כאן ונידונים אחרים שהיו כאן לאחרונה, כברסלב ועוד, הוא נידון שאין לו מקום בפורום ציבורי כלל חרדי. מפני שיש דברים שאצל החסידים עומדים ברומו של עולם, ואצל הליטאים הם אינם מובנים כלל, והרי זה כשני שפות שונות ומשונות זו מזו, וחבל על עצם הדיון. מפני שהליטאי רואה בדברים האלו דבר פעוט ומשונה וכזה שאין בו ממש, ואצל החסידי זה נחשב לפגיעה ברבותיו, וכשהוא מתגונן הליטאי לא יבין דבר, ובקיצור, זה שפה של שני חרשים.
כך למשל אצל האדמורי"ם ענין חץ וקשת הוא ענין נשגב, ואצל הליטאים ממש אבל ממש לא. וזה עוד לפני הדיון על שושלת החסידות, וענינים רבים נוספים.
וכמו שכתב כאן למעלה בת עין "בעצם דברים כאלו כמו שאני כותב אמורים להיות 'פנימיים' בתוך החסידות, ולא להיאמר בפרהסיא, מכיון שמי שלא מתחבר לגישה הזאת לעולם לא יבין".

לטעמי הדרך היותר מועילה לשני הצדדים, הם להעלות נושאים שדווקא קרובים ללב ולשפה של הצד השני, מתוך ספרי רבותיך. 

[מלמד להועיל]

אני מכיר מלמד ליטאי יקר שביקרים, שמשתמש בשמו השני הבלתי מוכר בעבודתו, כדי שחלילה לא יגיע לאוזני חמיו העובדה שהוא מלמד. 
חמיו מתגורר באחת מערי הפריפריה.

אין ספק שבציבור הליטאי יש חסרון, שרבים מתוכו צריכים על פי דת תורה לעמול לפרנסתם, והם אינם עושים את זה משיקולי החברה.
לטעמי, בכל עדה וקהילה יש מעלות וחסרונות שנגזרים כתוצאה מהצורה בה היא מתנהלת. בענין השילוב של תורה ועבודה, יש ליטאים רבים שבגלל החברה והאידיאולוגיה לא יוצאים לעבוד למרות שצריכים, ואני מניח שאצל החסידים היו יכולים לצאת הרבה ת"ח גדולים ומצוקי ארץ, שלא יצאו, בגלל שיצאו לעבוד מהר מידי וכד'.
ההאשמות ההדדיות בנושא הזה הם מיותרות [משני הצדדים], ולוואי וכל אחד יצליח לחנך את עצמו קודם שמנסה לחנך את זולתו, בטח ובטח לחנך עדה בישראל.

[רבי יעקב פרידמן הוא ת"ח גדול וראש ישיבה חשוב, שנזקפים לזכותו אלפי נשמות שהוא הציל בישיבות הרבות אותם הוא פתח, כגון בני רא"ם ועוד. דווקא הוא הגבר הוקם על, שלא חס על כבודו ועל זקנתו, ועשה עצמו בן בוזי על התורה, והציל רבים מרדת שחת. אין זה סותר את דעתו איך צריך להיות הקו באופן כללי, כאמור לעיל. ובכל כלל - יש פרט. אם חברך היה מתייעץ אתו אם להיות מלמד, והיה הרב הנ"ל נוכח שזה טוב עבורו, חזקה עלי שהיה מחזק את ידיו ואף היה מתקשר לחמיו כדי לעודד אותו על הצעד הזה].

[אמונת אומן]

לא רק. אדה"ז מחמיר שם מאד בכל פרטי מצוה רבה זו.

ואכן חסידות חב"ד נודעה שביחס לחיזוק החובה בלימוד ואיסור ביטול תורה, היא הכי קרובה לגישה של הציבור הליטאי, יותר משאר החסידויות.
במאמר המוסגר אעיר, שלטעמי הנידון כאן ונידונים אחרים שהיו כאן לאחרונה, כברסלב ועוד, הוא נידון שאין לו מקום בפורום ציבורי כלל חרדי. מפני שיש דברים שאצל החסידים עומדים ברומו של עולם, ואצל הליטאים הם אינם מובנים כלל, והרי זה כשני שפות שונות ומשונות זו מזו, וחבל על עצם הדיון. מפני שהליטאי רואה בדברים האלו דבר פעוט ומשונה וכזה שאין בו ממש, ואצל החסידי זה נחשב לפגיעה ברבותיו, וכשהוא מתגונן הליטאי לא יבין דבר, ובקיצור, זה שפה של שני חרשים.
כך למשל אצל האדמורי"ם ענין חץ וקשת הוא ענין נשגב, ואצל הליטאים ממש אבל ממש לא. וזה עוד לפני הדיון על שושלת החסידות, וענינים רבים נוספים.
וכמו שכתב כאן למעלה בת עין "בעצם דברים כאלו כמו שאני כותב אמורים להיות 'פנימיים' בתוך החסידות, ולא להיאמר בפרהסיא, מכיון שמי שלא מתחבר לגישה הזאת לעולם לא יבין".

לטעמי הדרך היותר מועילה לשני הצדדים, הם להעלות נושאים שדווקא קרובים ללב ולשפה של הצד השני, מתוך ספרי רבותיך. 

אין בפורום אופציה של 'ההיפך מתודה', 
אז עלי לכתוב בפירוש שאיני מסכים עם הגישה שלך. 

אחרי כל האמוציות, 
מדובר על פי רוב באנשים בוגרים וברי דעת, והפורום משמש להם להצצה בפינות שאינם מכירים, וגורם להם לפחות לדעת שקיימת דעה חולקת. 
 

[לבי במערב]

אני מכיר מלמד ליטאי יקר שביקרים, שמשתמש בשמו השני הבלתי מוכר בעבודתו, כדי שחלילה לא יגיע לאוזני חמיו העובדה שהוא מלמד.

זו, אגב, דוגמא עגומה ומעציבה: בעבר, ה'מלמד' הי' כתרה של העיירה, פארה והדרה, והיום - כאחד מן העובדים יֵחָשֵׁב, כביכול אינו עוסק כל ימיו בלימוד התורה והקנייתה לצאן־הקדשים (וכמאמרו הנודע של הרה"ק מקאצק).

[מלמד להועיל]

מדובר על פי רוב באנשים בוגרים וברי דעת, והפורום משמש להם להצצה בפינות שאינם מכירים, וגורם להם לפחות לדעת שקיימת דעה חולקת.

כל אחד יודע היטב שיש דעה חולקת. השאלה העיקרית היא אם בתום האשכולות העמוסים הללו הדעה שלו משתנית, ואם יש תועלת באשכול זה. 
אדרבה, אבקש מליטאי או חסיד שהשתנתה דעתו בגלל מקרא הודעות של אי מי כאן, שיפרש שיחתו ויאמר הנני.

ידועים דברי החפץ חיים על חומר איסור אמירת שבח בפני שונאך, שיגרום לו לדבר בשנאתך. לטעמי מי שמעלה לכאן סגנון של 'איזה פעולות נפעלות בשמים מסיבוב של רעשן בפורים', הוא חוטא בדבר הזה באופן ישיר, ואף גרוע מכך, כי מדובר בעדות שלימות ובאנשי מעלה.

[לבי במערב]

אין בפורום אופציה של 'ההיפך מתודה' . . 

יש... לתת תודה ולהסיר תיכף, ואזי - כמדומה - מגיעה התראה על־כך לכותב.