מאכלי השבת

[ב. גפנר]

כבוד @אמונת אומן
אשמח מאוד לביאורך בכמה עניינים קשים שנתקלתי בהם אתמול.
ישבתי בביהמ"ד חסידי, והיה מונח של על השולחן ספר עב כרס (כ600 עמודים) העוסק בענייני שבת.
פתחתי, כי רציתי קצת לנשום אווירה חסידית, ומה ראיתי שם? - 
יש שם נידון שלם האם לאכול את הקוגע"ל אחרי הטשולנט או לפני הטשולנט, ומובא בשם אדמו"ר כל שהוא, שראה מישהו אוכל את הקוגע"ל לפני הטשולנט, ואמר לו שלא יצא יד"ח וצריך לחזור ולאכול אחרי זה פעם נוספת!
כתוב שם שיש היכל שלם בשמים למי שאוכל קוגע"ל בשבת!
האם ידעת איך מכינים את המאכל הקדוש והמהולל "ביצה עם בצל"? אוהו כמה פרטי דינים, למשל: חותכים את הבצל לשנים, מניחים את החצי על מקום החיתוך וכו' וכו'.
כתוב שם שהמתכון לקוגע"ל איטריות מגיע מהר סיני!!! (רח"ל).


הוא מביא מקורות וציטוטים. ואני בטוח שהמקורות אינם נכונים, כי לא יעלה על ליבי לתלות באנשים גדולים דברים אלו.

[אפרורפו מה שכתבת 'היכן כתוב בתורה', אז אולי תמצא לי מקור כל שהוא לכל העניינים הללו].

[אמונת אומן]

אפשר לדעת מה שם הספר?

[עוגן]

כבוד @אמונת אומן
אשמח מאוד לביאורך בכמה עניינים קשים שנתקלתי בהם אתמול.
ישבתי בביהמ"ד חסידי, והיה מונח של על השולחן ספר עב כרס (כ600 עמודים) העוסק בענייני שבת.
פתחתי, כי רציתי קצת לנשום אווירה חסידית, וה' ירחם מה ראיתי שם.
יש שם נידון שלם האם לאכול את הקוגע"ל אחרי הטשולנט או לפני הטשולנט, ומובא בשם אדמו"ר כל שהוא, שראה מישהו אוכל את הקוגע"ל לפני הטשולנט, ואמר לו שלא יצא יד"ח וצריך לחזור ולאכול אחרי זה פעם נוספת!
כתוב שם שיש היכל שלם בשמים למי שאוכל קוגע"ל בשבת!
האם ידעת איך מכינים את המאכל הקדוש והמהולל "ביצה עם בצל"? אוהו כמה פרטי דינים, למשל: חותכים את הבצל לשנים, מניחים את החצי על מקום החיתוך וכו' וכו'.
כתוב שם שהמתכון לקוגע"ל איטריות מגיע מהר סיני!!! (רח"ל).


לא אלאה אותך, אבל פשוט שש מאות עמודים של שטויות, ולא מדובר באיזה חוברת חובבנית שהוציא משועמם אחד, אלא ספר מכובד עב כרס, שמביא מקורות וציטוטים. ואני בטוח שהמקורות אינם נכונים, כי לא יעלה על ליבי לתלות באנשים גדולים דברי הבל ורעות רוח אלו.

[אפרורפו מה שכתבת 'היכן כתוב בתורה', אז אולי תמצא לי מקור כל שהוא לכל העניינים המופקעים הללו].

נא ונא להסביר לי הקטן מה שייך ענין זה לאשכול דנן, האם מוזכרים פה מלים שנהוג שלא לאומרם?

עריכה (כ"ה אדר): הערה זו נכתבה כאשר הדברים נכתבו באשכול על מלים שנוהגים שלא לאומרן. משנהגו המנהלים בהגיון והעבירו את הענין לאשכול בפני עצמו - דברי מיותרים.

[ב. גפנר]

אפשר לדעת מה שם הספר?

הספר באוצר החכמה (המטעמים נמצאים בעיקר בפרקים על סעודות השבת).
https://tablet.otzar.org/pages/?&restor ... ook=199367

[בת עין]

כבוד @אמונת אומן
אשמח מאוד לביאורך בכמה עניינים קשים שנתקלתי בהם אתמול.
ישבתי בביהמ"ד חסידי, והיה מונח של על השולחן ספר עב כרס (כ600 עמודים) העוסק בענייני שבת.
פתחתי, כי רציתי קצת לנשום אווירה חסידית, ומה ראיתי שם? - 
יש שם נידון שלם האם לאכול את הקוגע"ל אחרי הטשולנט או לפני הטשולנט, ומובא בשם אדמו"ר כל שהוא, שראה מישהו אוכל את הקוגע"ל לפני הטשולנט, ואמר לו שלא יצא יד"ח וצריך לחזור ולאכול אחרי זה פעם נוספת!
כתוב שם שיש היכל שלם בשמים למי שאוכל קוגע"ל בשבת!
האם ידעת איך מכינים את המאכל הקדוש והמהולל "ביצה עם בצל"? אוהו כמה פרטי דינים, למשל: חותכים את הבצל לשנים, מניחים את החצי על מקום החיתוך וכו' וכו'.
כתוב שם שהמתכון לקוגע"ל איטריות מגיע מהר סיני!!! (רח"ל).


הוא מביא מקורות וציטוטים. ואני בטוח שהמקורות אינם נכונים, כי לא יעלה על ליבי לתלות באנשים גדולים דברים אלו.

[אפרורפו מה שכתבת 'היכן כתוב בתורה', אז אולי תמצא לי מקור כל שהוא לכל העניינים הללו].

קצת קשה להסביר למי שלא הורגל לסגנון חסידי,

אבל בפירוש הדברים נאמרו על ידי הצדיקים. לפעמים התכוונו כפשוטם ולפעמים נתכוונו למשלים לדברים עמוקים.

ואבאר:

באופן כללי יש התייחסות בחסידות למאכלי השבת הנאכלים בישראל כדברים הרומזים לסודות,

וה'פני מנחם' מגור אמר (לא קשור ליומני טאלנא שנידונו כאן) שמקובל שמאכל הקוגל הוא המאכל הששי והוא כנגד ספירת היסוד, ולכן יש מן הצדיקים שנהגו לאכלו בלא לנגוע בו בידים (כשם שאסור ליגע וכו'). כך שמעתי ממי ששמע מפיו.

כיון שיש סדר לספירות, יש לאכול את המאכלים לפי הסדר.

בפרט למאכל ה'קוגל' נקשרו אמרות רבות, והיו אומרים שהוא רומז ל'קו ועיגול', סוד העיגולים והיושר בספרי הקבלה.

סדר חיתוך הבצל והביצה מקובל מה'דברי חיים' מצאנז שהיה נוהג לעשות כן בעצמו ולא היה נותנו למשרתים, ואמר בו סודות.

המאמר שה'לאקשין קוגל' הוא הלכה למשה מסיני גם הוא מאמר ידוע (אינני יודע מי החליף את זה ל'מתכון' של הקוגל),
ואינני יודע אם הדברים כפשוטם, וכנראה נאמרו לחזק את החשיבות של המאכלים המקובלים בישראל שיש בהם חשיבות, ולא לחינם נתקנו.

אני מבין שלליטאים (שקצת איבדו את הקשר והמסורת מהדורות הקודמים) זה נשמע מוזר לייחס חשיבות למאכלים,
אבל אצל החסידים המייחסים משמעות רבה לכל מה שמקובל במסורת ישראל, זה נשמע טוב מאד.

כדאי לעדן מעט את הנוסח כשכותבים על דברים המקובלים מפי ה'דברי חיים' מצאנז, ורבי מאיר מפרימישלאן, ועוד צדיקים שהעניקו חמה בקומתן.

[מלכיצדק]

כבוד @אמונת אומן
אשמח מאוד לביאורך בכמה עניינים קשים שנתקלתי בהם אתמול.
ישבתי בביהמ"ד חסידי, והיה מונח של על השולחן ספר עב כרס (כ600 עמודים) העוסק בענייני שבת.
פתחתי, כי רציתי קצת לנשום אווירה חסידית, ומה ראיתי שם? - 
יש שם נידון שלם האם לאכול את הקוגע"ל אחרי הטשולנט או לפני הטשולנט, ומובא בשם אדמו"ר כל שהוא, שראה מישהו אוכל את הקוגע"ל לפני הטשולנט, ואמר לו שלא יצא יד"ח וצריך לחזור ולאכול אחרי זה פעם נוספת!
כתוב שם שיש היכל שלם בשמים למי שאוכל קוגע"ל בשבת!
האם ידעת איך מכינים את המאכל הקדוש והמהולל "ביצה עם בצל"? אוהו כמה פרטי דינים, למשל: חותכים את הבצל לשנים, מניחים את החצי על מקום החיתוך וכו' וכו'.
כתוב שם שהמתכון לקוגע"ל איטריות מגיע מהר סיני!!! (רח"ל).


הוא מביא מקורות וציטוטים. ואני בטוח שהמקורות אינם נכונים, כי לא יעלה על ליבי לתלות באנשים גדולים דברים אלו.

[אפרורפו מה שכתבת 'היכן כתוב בתורה', אז אולי תמצא לי מקור כל שהוא לכל העניינים הללו].

קצת קשה להסביר למי שלא הורגל לסגנון חסידי,

אבל בפירוש הדברים נאמרו על ידי הצדיקים. לפעמים התכוונו כפשוטם ולפעמים נתכוונו למשלים לדברים עמוקים.

ואבאר:

באופן כללי יש התייחסות בחסידות למאכלי השבת הנאכלים בישראל כדברים הרומזים לסודות,

וה'פני מנחם' מגור אמר (לא קשור ליומני טאלנא שנידונו כאן) שמקובל שמאכל הקוגל הוא המאכל הששי והוא כנגד ספירת היסוד, ולכן יש מן הצדיקים שנהגו לאכלו בלא לנגוע בו בידים (כשם שאסור ליגע וכו'). כך שמעתי ממי ששמע מפיו.

כיון שיש סדר לספירות, יש לאכול את המאכלים לפי הסדר.

בפרט למאכל ה'קוגל' נקשרו אמרות רבות, והיו אומרים שהוא רומז ל'קו ועיגול', סוד העיגולים והיושר בספרי הקבלה.

סדר חיתוך הבצל והביצה מקובל מה'דברי חיים' מצאנז שהיה נוהג לעשות כן בעצמו ולא היה נותנו למשרתים, ואמר בו סודות.

המאמר שה'לאקשין קוגל' הוא הלכה למשה מסיני גם הוא מאמר ידוע (אינני יודע מי החליף את זה ל'מתכון' של הקוגל),
ואינני יודע אם הדברים כפשוטם, וכנראה נאמרו לחזק את החשיבות של המאכלים המקובלים בישראל שיש בהם חשיבות, ולא לחינם נתקנו.

אני מבין שלליטאים (שקצת איבדו את הקשר והמסורת מהדורות הקודמים) זה נשמע מוזר לייחס חשיבות למאכלים,
אבל אצל החסידים המייחסים משמעות רבה לכל מה שמקובל במסורת ישראל, זה נשמע טוב מאד.

כדאי לעדן מעט את הנוסח כשכותבים על דברים המקובלים מפי ה'דברי חיים' מצאנז, ורבי מאיר מפרימישלאן, ועוד צדיקים שהעניקו חמה בקומתן.

קצת כבוד, מי ששינה את הדרך והמסורת הרגילה 3000 שנה זה היה החסידים.
 

[ב. זעירא]

אני מבין שלליטאים (שקצת איבדו את הקשר והמסורת מהדורות הקודמים) זה נשמע מוזר לייחס חשיבות למאכלים,
אבל אצל החסידים המייחסים משמעות רבה לכל מה שמקובל במסורת ישראל, זה נשמע טוב מאד.

קצת כבוד, מי ששינה את הדרך והמסורת הרגילה 3000 שנה זה היה החסידים.

רמ"א או"ח רמ"ח:
"יש שכתבו שבמקצת מקומות נהגו לאכול מוליתא שקורין פשטיד"א בליל שבת זכר למן שהיה מכוסה למעלה ולמטה (מהרי"ל, ולא ראיתי לחוש לזה):"
משנ"ב:
"ולא ראיתי - ובמקומותינו המנהג לאכלן [שכנה"ג]:"
ביאור הלכה:
זכר למן שהיה מכוסה:    לכאורה מנהג זה תמוה לרבים דמה ראו לעשות בשבת זכרון למן שלא ירד בו כלל והתוספות בפרק ע"פ כתבו דמשום שלא ירד המן יש לעשות זכר לו והוא דחוק גם לפ"ז היה להם לעשות פשטידא גם ביו"ט והרמ"א לענין לחמים קאמר בשבת ויו"ט ולענין זה קאמר רק בליל שבת משמע דוקא קאמר ומה נמרצו אמרי יושר של התורת חיים שכתב טעם הגון לזה והוא לפי דשבת בראשית הוא דוגמת שבת שלע"ל שהוא יום שכולו שבת ולכן אנו עושים כמה דברים בשבת זה דוגמתו היינו לאכול בשר ודגים נגד סעודת שור הבר ולויתן ומקדשין על היין נגד היין המשומר בענביו לצדיקים לע"ל וכבר אמרו חז"ל דעל שם זה נקרא שחקים שבו שוחקים מן לצדיקים לע"ל ולכך שפיר יש לעשות בשבת זכר למן ההוא [תוספות שבת]:.
 

[קדמא ואזלא]

image.png

הרב שמואל גריינימן

[יושב בשבת תחכמוני]

רזא דקוגל.PDF

[ב. זעירא]

רזא דקוגל.PDF

אם כבר...
viewtopic.php?p=264996#p264996
 

[יהודה יעקבזון]

אני לא חושב שיש חסידים שאוכלים קוגל עם הכוונות והעניינים שהוזכרו, אך בתודעה הם יודעים שיש ענין גם במאכלים, ובשמותיהם.

אני מהרהר מה מביא את הלעג שנכתב כאן על גישה זו, סלידה תרבותית או התנגדות לחסידות או סתם זלזול בשונה...

[אבי חי]

אני מהרהר מה מביא את הלעג שנכתב כאן על גישה זו, סלידה תרבותית או התנגדות לחסידות או סתם זלזול בשונה...

או שמא הם סבורים שדברים אלו מצחיקים?

(כמובן, איני מכניס ראשי בין שרפי וכו'. אך הגישה הפסיכולוגית-פטרונית לא אהודה עלי במיוחד)

[יהודה יעקבזון]

תודה שענית.

[יושב בשבת תחכמוני]

קצת קשה להסביר למי שלא הורגל לסגנון חסידי,
אבל בפירוש הדברים נאמרו על ידי הצדיקים. לפעמים התכוונו כפשוטם ולפעמים נתכוונו למשלים לדברים עמוקים.
באופן כללי יש התייחסות בחסידות למאכלי השבת הנאכלים בישראל כדברים הרומזים לסודות,

על אף שהרב @בת עין כורך את כל הצדיקים בחדא, יש אולי מקום לחשוש שאין הדברים כך ממש, ואם כי הסגנון מתאים לצדיקי גליציה רומניה וארץ הגר, הרי שבקרב צדיקי פולין, ולכל הפחות מפשיסחא ואילך על הסתעפויותיה, בד"כ לא ימצאו אזכורים כאלו, (אם ימצאו זה יהיה בקוצק - לזלזול).

סדר חיתוך הבצל והביצה מקובל מה'דברי חיים' מצאנז שהיה נוהג לעשות כן בעצמו ולא היה נותנו למשרתים, ואמר בו סודות.

כבר ידוע המעשה שאמר לכפרי טעם אחד וללמדן טעם אחד ולחסיד טעם אחד, כך שברמת העקרון אין הבדל מהותי בין ההנחה שהטעם שאמר לחסיד הוא האמיתי להנחה שהטעם שאמר לכפרי הוא האמיתי.

המאמר שה'לאקשין קוגל' הוא הלכה למשה מסיני גם הוא מאמר ידוע (אינני יודע מי החליף את זה ל'מתכון' של הקוגל),
ואינני יודע אם הדברים כפשוטם, וכנראה נאמרו לחזק את החשיבות של המאכלים המקובלים בישראל שיש בהם חשיבות, ולא לחינם נתקנו.

ביקשתיו באוצה"ח בכל מיני וריאציות (קוגל/קוגי"ל/קוגעל/קוגע"ל וכו') ולא נמצא, וגם ב'רזא דקוגל' הנ"ל לא שמעו עליו. מענין.
עכ"פ יש - לטעמי, כמובן - טעם לפגם בהגמדת 'הלכה למשה מסיני' לצורך העלאת הקוגל, (כמו גם בהגמדת 'לדוד ולזרעו עד עולם' 'זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי' לצורך העלאת 'צדיק בן צדיק', וטובא דכוותיה, אם כי כידוע לא חסידים בלבד נוהגים כך ואינה שייכת ליחסי חסו"מ).

ככלל, כבוד הרב @בת עין שליט"א, אף שהרבה פעמים יש לי חשק להשיב על דבריך בעניני חסידות, הריני מושך ידי ממגרש שאינו שלי, ועוד מול בקי גדול כוותך, אבל בכל אופן בנושא זה של המאכלים, שבסופו של דבר גם אם שורשו למעלה למעלה, הרי שבהכרח הוא מתפשט ויורד עד למטה למטה, עד ה'קאך', והפולקלור משיק לו כאח תאום, בזה אני כן מוצא לנכון להעיר, על שום מוצאי הישיר מחסידי פולין (קוצק, לומאז', אוסטרובצא, מזריץ', ביאלא), ואת הפולקלור אני בהחלט מכיר מפי ספרים ומפי סופרים, והדבר האחרון שהולם את אלו שהכרתי הוא לתת יחס רוחני למאכל ספציפי.

[ב. זעירא]

על אף שהרב @בת עין כורך את כל הצדיקים בחדא, יש אולי מקום לחשוש שאין הדברים כך ממש, ואם כי הסגנון מתאים לצדיקי גליציה רומניה וארץ הגר, הרי שבקרב צדיקי פולין, ולכל הפחות מפשיסחא ואילך על הסתעפויותיה, בד"כ לא ימצאו אזכורים כאלו, (אם ימצאו זה יהיה בקוצק - לזלזול).

לעיל הביא בת עין מהפני מנחם, שלא היה רומני למיטב ידעתי (ומלבד זאת ישנם עוד ביטויים כאלו מהרבה מצדיקי פולין ורוסיא).

המאמר שה'לאקשין קוגל' הוא הלכה למשה מסיני גם הוא מאמר ידוע (אינני יודע מי החליף את זה ל'מתכון' של הקוגל),
ואינני יודע אם הדברים כפשוטם, וכנראה נאמרו לחזק את החשיבות של המאכלים המקובלים בישראל שיש בהם חשיבות, ולא לחינם נתקנו.

ביקשתיו באוצה"ח בכל מיני וריאציות (קוגל/קוגי"ל/קוגעל/קוגע"ל וכו') ולא נמצא, וגם ב'רזא דקוגל' הנ"ל לא שמעו עליו. מענין.

קוגל.png

[ב. גפנר]

קצת קשה להסביר למי שלא הורגל לסגנון חסידי,

אבל בפירוש הדברים נאמרו על ידי הצדיקים. לפעמים התכוונו כפשוטם ולפעמים נתכוונו למשלים לדברים עמוקים.

ואבאר:

באופן כללי יש התייחסות בחסידות למאכלי השבת הנאכלים בישראל כדברים הרומזים לסודות,

וה'פני מנחם' מגור אמר (לא קשור ליומני טאלנא שנידונו כאן) שמקובל שמאכל הקוגל הוא המאכל הששי והוא כנגד ספירת היסוד, ולכן יש מן הצדיקים שנהגו לאכלו בלא לנגוע בו בידים (כשם שאסור ליגע וכו'). כך שמעתי ממי ששמע מפיו.

כיון שיש סדר לספירות, יש לאכול את המאכלים לפי הסדר.

בפרט למאכל ה'קוגל' נקשרו אמרות רבות, והיו אומרים שהוא רומז ל'קו ועיגול', סוד העיגולים והיושר בספרי הקבלה.

סדר חיתוך הבצל והביצה מקובל מה'דברי חיים' מצאנז שהיה נוהג לעשות כן בעצמו ולא היה נותנו למשרתים, ואמר בו סודות.

המאמר שה'לאקשין קוגל' הוא הלכה למשה מסיני גם הוא מאמר ידוע (אינני יודע מי החליף את זה ל'מתכון' של הקוגל),
ואינני יודע אם הדברים כפשוטם, וכנראה נאמרו לחזק את החשיבות של המאכלים המקובלים בישראל שיש בהם חשיבות, ולא לחינם נתקנו.

אני מבין שלליטאים (שקצת איבדו את הקשר והמסורת מהדורות הקודמים) זה נשמע מוזר לייחס חשיבות למאכלים,
אבל אצל החסידים המייחסים משמעות רבה לכל מה שמקובל במסורת ישראל, זה נשמע טוב מאד.

כדאי לעדן מעט את הנוסח כשכותבים על דברים המקובלים מפי ה'דברי חיים' מצאנז, ורבי מאיר מפרימישלאן, ועוד צדיקים שהעניקו חמה בקומתן.

אשמח מאוד לקבל מקור קדום (מלפני תקופת החסידות) על יחס כ"כ נכבד למיני מאכלים [כמובן, מלבד אכילת מצוה כגון מצה, קדשים וכיוצ"ב, ומלבד אכילות מחוייבות כמו סעודות שבת וכיוצ"ב).

ואם היה נשמע מדבריי לעג, אני חוזר בי. בתחילה אכן כתבתי בלשון חריפה, אח"כ ערכתי ועדנתי מעט את הנוסח. יכול להיות שהדברים עצמם נתפסים כנלעגים, אבל ממש לא אני הוא שלועג עליהם.

[בת עין]

קצת קשה להסביר למי שלא הורגל לסגנון חסידי,
אבל בפירוש הדברים נאמרו על ידי הצדיקים. לפעמים התכוונו כפשוטם ולפעמים נתכוונו למשלים לדברים עמוקים.
באופן כללי יש התייחסות בחסידות למאכלי השבת הנאכלים בישראל כדברים הרומזים לסודות,

על אף שהרב @בת עין כורך את כל הצדיקים בחדא, יש אולי מקום לחשוש שאין הדברים כך ממש, ואם כי הסגנון מתאים לצדיקי גליציה רומניה וארץ הגר, הרי שבקרב צדיקי פולין, ולכל הפחות מפשיסחא ואילך על הסתעפויותיה, בד"כ לא ימצאו אזכורים כאלו, (אם ימצאו זה יהיה בקוצק - לזלזול).

סדר חיתוך הבצל והביצה מקובל מה'דברי חיים' מצאנז שהיה נוהג לעשות כן בעצמו ולא היה נותנו למשרתים, ואמר בו סודות.

כבר ידוע המעשה שאמר לכפרי טעם אחד וללמדן טעם אחד ולחסיד טעם אחד, כך שברמת העקרון אין הבדל מהותי בין ההנחה שהטעם שאמר לחסיד הוא האמיתי להנחה שהטעם שאמר לכפרי הוא האמיתי.

המאמר שה'לאקשין קוגל' הוא הלכה למשה מסיני גם הוא מאמר ידוע (אינני יודע מי החליף את זה ל'מתכון' של הקוגל),
ואינני יודע אם הדברים כפשוטם, וכנראה נאמרו לחזק את החשיבות של המאכלים המקובלים בישראל שיש בהם חשיבות, ולא לחינם נתקנו.

ביקשתיו באוצה"ח בכל מיני וריאציות (קוגל/קוגי"ל/קוגעל/קוגע"ל וכו') ולא נמצא, וגם ב'רזא דקוגל' הנ"ל לא שמעו עליו. מענין.
עכ"פ יש - לטעמי, כמובן - טעם לפגם בהגמדת 'הלכה למשה מסיני' לצורך העלאת הקוגל, (כמו גם בהגמדת 'לדוד ולזרעו עד עולם' 'זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי' לצורך העלאת 'צדיק בן צדיק', וטובא דכוותיה, אם כי כידוע לא חסידים בלבד נוהגים כך ואינה שייכת ליחסי חסו"מ).

ככלל, כבוד הרב @בת עין שליט"א, אף שהרבה פעמים יש לי חשק להשיב על דבריך בעניני חסידות, הריני מושך ידי ממגרש שאינו שלי, ועוד מול בקי גדול כוותך, אבל בכל אופן בנושא זה של המאכלים, שבסופו של דבר גם אם שורשו למעלה למעלה, הרי שבהכרח הוא מתפשט ויורד עד למטה למטה, עד ה'קאך', והפולקלור משיק לו כאח תאום, בזה אני כן מוצא לנכון להעיר, על שום מוצאי הישיר מחסידי פולין (קוצק, לומאז', אוסטרובצא, מזריץ', ביאלא), ואת הפולקלור אני בהחלט מכיר מפי ספרים ומפי סופרים, והדבר האחרון שהולם את אלו שהכרתי הוא לתת יחס רוחני למאכל ספציפי.

מדוע זה מגרש שאינו שלך? אם יש לך מה להעיר מה טוב ומה נעים, כך יתלבנו דברים ויעמדו על דיוקם.

אני אכן מדגיש בכל מקום גישה חסידית קיצונית אפשר לומר, ויתכן שלא היה זה מקובל על כולם, אך בפירוש לכל החסידים מכל המקומות יש התבטאויות כאלה.

בפורום בו התנצחו על חסידותו של בעל ההפלאה, הבאתי את דברי הרה"ק רבי ישראל מפיקוב, בנו של ה'קדושת לוי' מבארדיטשוב, המצטט בספרו מה שאמר לו 'רבי פינחס אב"ד פפד"מ' (-בעל ההפלאה), על מנהג קהילות החסידים (עד היום יש רבים הנוהגים כך) לבצוע בליל שבת על רקיק (-חלה שאינה קלועה),

והוא כותב שבעל ההפלאה אמר לו בטעם הדבר על פי סוד, כי ליל שבת הוא כנגד הנוקבא, ואשה קרקע עולם, ולכן אין בוצעים אלא על רקיק.

כמו כן ישנם הסברים כאלו מרבי פינחס מקוריץ ומעוד רבים.


בפולין אכן זלזלו בירידה לקטנות במנהגים, אך לא משום שסברו שהדברים אינם נכונים. עיקר טענתם היתה שיש להדגיש את העיקר ולהזניח את הטפל.
בסופו של דבר יש התבטאויות אין-ספור שכאלה מצדיקי פולין, ועוד יותר מוזרות משל אחרים.


בעצם דברים כאלו כמו שאני כותב אמורים להיות 'פנימיים' בתוך החסידות, ולא להיאמר בפרהסיא, מכיון שמי שלא מתחבר לגישה הזאת לעולם לא יבין.

אכן מעולם לא נכנסתי כאן לדיון מעצמי, אינני חושב שיש צורך להגיד דברים שכאלו. (בכלל לא הצטרפתי לפורום להיות הדובר של החסידים, בסך הכל רציתי בתמימות לדון עם חכמי ורבני הפורום בתורה ובעבודה. אני שוקל ברצינות לנטוש את הפורום כמו רבים אחרים).

אך אינני מסוגל להתאפק כאשר מזלזלים בדברי בלע חמורים מאד על גדולי החסידות ועל דברים שהחשיבו.

ומה שקורה כאן, שקל מאד לזלזל ולבטל. לא צריך להיות חכם גדול מאד כדי להגיד 'שטויות', או למצער להגיד 'גישה זו אינה אהודה עלי',

מאידך לקיים דברי חכמים יש צורך בידע רחב, ובירידה לעומקם של דברים בכל עניין.

איך אומרים הילדים, 'זה לא פיר'.

לכן אני מבקשך מאד, זכור ליחוס אבותיך ואל תעמוד בשורה אחת עם המזלזלים והמבטלים. השאר נא את המלאכה לאחרים היודעים לעשות זאת טוב ממך.

[הכהן]

עוד ענין יש, שהחסידים התייחסו ליהדות שהם הכירו באירופה, בעוד אצל אחינו בארצות האיסלאם היו מאכלים שונים לגמרי, והם לא פחות מחוברים למשה מסיני.

[לבי במערב]

ומלבד אכילות מחוייבות כמו סעודות שבת וכיוצ"ב.

הרי בזה עסקינן...

וראה 'לקט הליכות ומנהגי שבת קודש' ע' נג ואילך [אף שכמובן - לא זהו עיקר הש"ק וכו', וכמאמר כ"ק אדה"ז נ"ע במק"א (פירוט בקובץ המוסג"פ): "בכלל, דיא מצות ואס זאיינען תלוי באכילה ושתי' - איז נשקשה אז מיא איז אין זייא ממעט" (תרגום חפשי: 'בכלל, המצוות התלויות באכילה ושתי' - אף אם אין מהדרין בהן אין חשש')].

מצוות התלויות באכו''ש.pdf

[דבר חפץ]

אפשר לדעת מה שם הספר?

הספר באוצר החכמה (המטעמים נמצאים בעיקר בפרקים על סעודות השבת).
https://tablet.otzar.org/pages/?&restor ... ook=199367

הספר הזה אינו חריג בנוף,
לפני כמה שנים ראיתי ספר דומה ממש, מא' הדיינים בסקווירא בארה''ב,
אינני זוכר את שמו,
עכ''פ 'מטעמים' כעין הנ''ל היו גם שם, ופשוט הזדעזעתי איך בסעיף א' הוא מתעסק בהלכות חמורות מדאו', וסעיף לאחמ''כ מפלפל באותה רצינות בדיוק במחלוקת המנהגים אלו ג' סוגי קוגעל צריכין לאכול בשעה שמוציאין ג' ס''ת.
לא יאומן.
 

[לבי במערב]

עוד ענין יש, שהחסידים התייחסו ליהדות שהם הכירו באירופה, בעוד אצל אחינו בארצות האיסלאם היו מאכלים שונים לגמרי, והם לא פחות מחוברים למשה מסיני.

מאכל החמין הנהוג דומה הוא - וכמעט שָׁוֶה - בכל תפוצות ישראל.
 

[יהודה יעקבזון]

אני שוקל ברצינות לנטוש את הפורום כמו רבים אחרים).

תחסר לי.
יפער כאן חלל של ידע, כנות, והוגנות.
אני חושב שהחברים הליטאים כמהים לשמוע את הפן החסידי בצורה שאתה כותב אותה, גם אם לא מקבלים ומסכימים תמיד.

[לבי במערב]

סדר חיתוך הבצל והביצה מקובל מה'דברי חיים' מצאנז שהיה נוהג לעשות כן בעצמו ולא היה נותנו למשרתים, ואמר בו סודות.

והספר המדובר י"ל ע"י חסידי באבוב, שהיא מענפי צאנז.

עכ"פ, פשוט שבספר שענינו ליקוט מנהגי ותורות אדמו"רי החסידות בעניני הש"ק תהא התייחסות מלאה ומפורטת לכל פרט ופרט (ומצוות מה"ת שלא נדונו בכתבי נשואי הספר ובדבריהם - אכן יוזכרו באופן קצרצר או בכלל לא), ואדרבא - כך הוא הראוי והנכון בכה"ג.
פוק חזי את ספריו הנפלאים של הרי"מ ז"ל, 'אוצר מנהגי חב"ד', שלא הניח דבר קטן כגדול שלא נתעסק בו ובפירוט מושלם - על־אף שלית מאן דפליג כי סולם־העדיפויות אצלו הי' מכוּוְנָן בתכלית הדיוק.

[ב. גפנר]

בעצם דברים כאלו כמו שאני כותב אמורים להיות 'פנימיים' בתוך החסידות, ולא להיאמר בפרהסיא, מכיון שמי שלא מתחבר לגישה הזאת לעולם לא יבין.

לזה הכי התחברתי מכל מה שכתבת.

[אמונת אומן]

אשמח מאוד לקבל מקור קדום (מלפני תקופת החסידות) על יחס כ"כ נכבד למיני מאכלים

כמדומני שקדמונינו, כולל מהרי''ל ותלמידיו ורמ''א מביאם, שעשו עסק מענין מולייתא, ועצם אכילת דגים שהפוסקים הרחיבו בו למרות שלכאורא אינו מעיקר הדין כלל, והמעשה בחייט ודג בעיוה''כ, ובכלל הורחב בגמ' בכמה מיני עונג שבת בפירוט.

[הכהן]

מאכל החמין הנהוג דומה הוא - וכמעט שָׁוֶה - בכל תפוצות ישראל.

תירצת את הטשולנ"ט, מה תענה על הלאקשי"ן והגאל"ע? ומי בא בסוד הג'חנון?

[למה זה תשאל לשמי]

לגבי הגאל''ע ראיתי בעלון 'עלים לתרופה' על אחד האדמורים שאמר שמכוון בו ל'גלה כבוד מלכותך'. אם נמצא גימטריה נאותה למאכלים אחרים, אדרבה. בחיפוש באוצה''ח אחר 'גאל"ע כבוד מלכותך' מצאתי הפניה לספר זה: סדר זמירות לשבת קודש <מעשה אבותי>הורביץ, משה שמעון הלוי, עמ' 205
 

[הכהן]

לגבי הגאל''ע ראיתי בעלון 'עלים לתרופה' על אחד האדמורים שאמר שמכוון בו ל'גלה כבוד מלכותך'. אם נמצא גימטריה נאותה למאכלים אחרים, אדרבה.

התכוונתי לשאול למה גאל"ע זה קדוש, בעוד שזה מאכל אשכנזי שאין כדוגמתו בעדות אחרות, שלא כמו הטשולנט.
רוב המאכלים המסורתיים, הם אוכל של עניים... יהודים ידעו לעשות מטעמים ממה שהיה ביכולתם להשיג. היינו טעמא דקוגל והיינו טעמא דגעפילטע-פיש ודו"ק.

[ב. גפנר]

לגבי הגאל''ע ראיתי בעלון 'עלים לתרופה' על אחד האדמורים שאמר שמכוון בו ל'גלה כבוד מלכותך'. אם נמצא גימטריה נאותה למאכלים אחרים, אדרבה.

אני פשוט לא יכול שלא לכתוב [מתוך דרשת שבע ברכות ששמעתי]:
"הזדמן לי להיות בחתונה, והתיישב לידי חסיד אחד. תוך כדי הדיבורים על דא ועל הא, הגיש המלצר לשולחננו מגש דגים, אמרתי לו לאותו חסיד, נטול מנה יפה מהדגים הללו, כי הרי ידוע שאכילת דגים היא סגולה ליראת שמים. פתח החסיד זוג עיניים תמהות, 'מעניין מאוד מה שאתה אומר, לא שמעתי על זה! מה המקור?', עניתי לו, הנה לך הסיבה - 'פיש' ראשי תיבות 'פול יראת שמים'. אך הוא לא הרפה, 'עדיין', טען, 'מי הוא שאומר את זה?', אף אני תמהתי בפניו, מדוע אתה זקוק שמישהו יאמר את זה, וכי אתה לא מבחין לבד ש'פיש' זה ר"ת 'פול יראת שמים'? ואם אתה בדווקא מתעקש שהדבר הזה יהיה כתוב, אנסה לדאוג שיביאו אותו בעלון 'פלפולא דחסידותא' [שם בדוי] בשבוע הקרוב, ותנוח דעתך בזה".

[לבי במערב]

 . . אף אני תמהתי בפניו, מדוע אתה זקוק שמישהו יאמר את זה, וכי אתה לא מבחין לבד ש'פיש' זה ר"ת 'פול יראת שמים'? . . 

יש לומר בפשטות: הלא ידוע שנשמות הצדיקים מתגלגלים בדגים. נו, וכי אפשר לאכלם מבלי שהאדם יושפע מכך, ולו בכהוא־זה?!...