אכילת מרור אכילה גסה האם יוצא ידי חובה?

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
אדם שלא מסוגל לאכול פרות וירקות
ולמרור אוכל את זה כמו תרופה
האם יוצא ידי חובה ?
ואם לא יוצא ידי חובה
האם יש עניין לאכול את זה כך
 

שמש מרפא

משתמש ותיק
נראה שיש חוסר-מתאם מסוים בין הכותרת והשאלה, אכילה גסה היא אכילה לאחר שאדם שבע, ויש רמה של אכילה גסה (אם אדם קץ באכילה) שבה האוכל לא יצא ידי חובת המצוה.
כאן מדובר (אם הבנתי נכון) באדם שאינו מחבב מרור, ובזה לכאורה פשוט שיוצא ידי חובה. 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
huo yuc יום טוב אמר:
אדם שלא מסוגל לאכול פרות וירקות
ולמרור אוכל את זה כמו תרופה
האם יוצא ידי חובה ?
ואם לא יוצא ידי חובה
האם יש עניין לאכול את זה כך
עליך לבאר למה אינו יכול לאכול.
 
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמש מרפא אמר:
כאן מדובר (אם הבנתי נכון) באדם שאינו מחבב מרור, ובזה לכאורה פשוט שיוצא ידי חובה.
זה הרבה יותר אכילה גסה מאשר אדם ששבע
כמעיין המתגבר אמר:
עליך לבאר למה אינו יכול לאכול.
הוא נגעל לאכול כאלו דברים
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
huo yuc יום טוב אמר:
שמש מרפא אמר:
כאן מדובר (אם הבנתי נכון) באדם שאינו מחבב מרור, ובזה לכאורה פשוט שיוצא ידי חובה.
זה הרבה יותר אכילה גסה מאשר אדם ששבע
כמעיין המתגבר אמר:
עליך לבאר למה אינו יכול לאכול.
הוא נגעל לאכול כאלו דברים
נראה דבטלה דעתו אצל כל אדם וחשיב אכילה, מה שאין כן אכילה גסה דלא בטלה דעתו כי הכי אורחא דמילתא.
 
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
נראה דבטלה דעתו אצל כל אדם וחשיב אכילה,
השאלה האם יש בזה בטלה דעתו
או שזה המציאות אצלו ולכן לגביו זה לא נחשב אכילה
 

מתאהב על ידך

משתמש ותיק
באמת מסופקני אם יוצאים יד"ח כשהמרור יותר מידי מר (מצוי אצל אוכלי חריין)
הרי בגמ' רואים שהיה זה אוכל שמשתמשים בו גם לכרפס, ומהיכ"ת לאכלו בחריפות יתרה שלא כדרך אכילת בני אנוש?
 

סתם איש

משתמש ותיק
ברא"ש כתב שמחמת מצות אכילת מרור לא בעי כזית [ורק משום נוסח הברכה], ומבואר שאי"צ לזה גדרי אכילה. [ושמא זהו הטעם עצמו שמרור אינו דבר הניתן לאכילה ולעולם אין בו אכילה].
 

עץ פרי

משתמש ותיק
נגעל אינו אכילה גסה, אך מר ביותר (וכ"ש חריף) שאין דרך בנ"א לאכלו
ודאי דהווי אכילה גסה, שהרי אינו דרך אכילה, לרוב בני האדם,
ועינינו הרואות שאוכלים חזרת (ובדורות קודמים זה היה מנהג כל האשכנזים)
ופניהם אודמים כסלק וקול שיעולם נשמע למרחוק, ואוכלים לשם מרור.
ותמיהה רבתית יש כאן, ואין ישוב מהראש שהרי ברכנו על אכילת, וצע"ג.
 

עץ פרי

משתמש ותיק
huo yuc יום טוב אמר:
עץ פרי אמר:
נגעל אינו אכילה גסה,
כמדומני שאין לך אכילה גסה גדולה מזו.

האם יש לך ראיה לדבריך?
בדוגמאות שהביאו הפוסקים, נזכר מר, רותח וכדו'
ולא הזכיר אדם, שהוא עצמו נגעל ממאכל זה.
מלבד זאת לא היה לוקה אדם על מאכ"א
שאולי הוא שונא מאכל זה.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
עץ פרי אמר:
מלבד זאת לא היה לוקה אדם על מאכ"א
שאולי הוא שונא מאכל זה.
ולדבריך אם לא היו העדים אצלו כל 72 הדקות האחרונות, לא ילקה על מאכלות אסורות, כי שמא אכל יותר ממלא שבעו לפני כן עד כדי שאכילתו אכילה גסה?
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
עץ פרי אמר:
נגעל אינו אכילה גסה, אך מר ביותר (וכ"ש חריף) שאין דרך בנ"א לאכלו
ודאי דהווי אכילה גסה, שהרי אינו דרך אכילה, לרוב בני האדם,
ועינינו הרואות שאוכלים חזרת (ובדורות קודמים זה היה מנהג כל האשכנזים)
ופניהם אודמים כסלק וקול שיעולם נשמע למרחוק, ואוכלים לשם מרור.
ותמיהה רבתית יש כאן, ואין ישוב מהראש שהרי ברכנו על אכילת, וצע"ג.
אולי גבי מרור דבר זה חשיב אכילה כי כך אוכלים דבר מר, דהיינו מרור.
 
 

ב. גפנר

משתמש ותיק
סתם איש אמר:
ברא"ש כתב שמחמת מצות אכילת מרור לא בעי כזית [ורק משום נוסח הברכה], ומבואר שאי"צ לזה גדרי אכילה. [ושמא זהו הטעם עצמו שמרור אינו דבר הניתן לאכילה ולעולם אין בו אכילה].

זו היא שיטת הרא"ש [והיא מחודשת מאוד], ורבים מהראשונים חולקים עליו.
 

huo yuc יום טוב

משתמש ותיק
פותח הנושא
כמעיין המתגבר אמר:
אולי גבי מרור דבר זה חשיב אכילה כי כך אוכלים דבר מר, דהיינו מרור.
השאלה היא: כשלכל האנשים זה מר להם רגיל, אבל הם מסוגלים לאכול את זה, וודאי להם זה דרך אכילה.
מה שאין כן מי שנגעל מהדבר, אולי זה לא נקרא שהוא אוכל את זה, (אכילה גסה לאו שמיה אכילה)
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
huo yuc יום טוב אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
אולי גבי מרור דבר זה חשיב אכילה כי כך אוכלים דבר מר, דהיינו מרור.
השאלה היא: כשלכל האנשים זה מר להם רגיל, אבל הם מסוגלים לאכול את זה, וודאי להם זה דרך אכילה.
מה שאין כן מי שנגעל מהדבר, אולי זה לא נקרא שהוא אוכל את זה, (אכילה גסה לאו שמיה אכילה)
הודעתי לא היתה כלפי שאלתך אלא כלפי שאלה אחרת. וכבר כתבתי דעתי גבי שאלתך.
 
 
חלק עליון תַחתִית