מי מגדולי ישראל התבטא יותר בכתיבה ומי בדיבור

יעקב שלם

משתמש ותיק
יתכן שיש על זה אשכול לא מצאתי

כמדומני שהגר"ח מבריסק והגרב"ב התבטאו יותר בדיבור
והסטייפלער והגרח"ק יותר בכתיבה 

אשמח להרחבת דברים בנושא זה
 

מענה לשון

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
יתכן שיש על זה אשכול לא מצאתי

כמדומני שהגר"ח מבריסק והגרב"ב התבטאו יותר בדיבור
והסטייפלער והגרח"ק יותר בכתיבה 

אשמח להרחבת דברים בנושא זה

כדאי לחדד ולהבדיל בין גדול שנמנע מלדבר בציבור בגלל אימת הציבור, ובין גדול שכישוריו התבטאו יותר בכתיבה
 

ב. גפנר

משתמש ותיק
מענה לשון אמר:
יעקב שלם אמר:
יתכן שיש על זה אשכול לא מצאתי

כמדומני שהגר"ח מבריסק והגרב"ב התבטאו יותר בדיבור
והסטייפלער והגרח"ק יותר בכתיבה 

אשמח להרחבת דברים בנושא זה

כדאי לחדד ולהבדיל בין גדול שנמנע מלדבר בציבור בגלל אימת הציבור, ובין גדול שכישוריו התבטאו יותר בכתיבה
אמת.
לדוגמה מרן החזו"א התבטא בכתיבה מופלאה, בצורה יוצאת דופן. ואילו מעולם הוא לא דיבר בציבור. אך יודעי דבר מספרים כי היה לו כושר הסברה מיוחד, ז"א שלא היה חסר לו כישרון בדיבור, אלא שהיתה לו אימתא דציבורא. והם שני עניינים חלוקים לגמרי.
 
 

שילה צבי

משתמש רגיל
יש גם גדולי ישראל שכתבו בנושא מסויים והתפרסמו ונזכרים בשל כך, ואולם תלמידיהם מעידים שהם היו גדולים גם בתחום אחר (התפרסמו בהלכה והיו גדולים בנסתר ולהפך וכדו'). לעיתים זה מאוד מעניין שבעיני הציבור בד"כ נתפס כהפרזה ואנשים קרובים מוכנים להישבע שגדול זה "שלט ישר והפוך בכתבי פלוני" וכו'
 

שי למורא

משתמש רגיל
מ אלישע אמר:
הצפנת פענח (הרוגוטשובר) התבטא יותר בדיבור.
אומרים שרבה החסידי של דווינסק - הרוגוטשובער היה פה מפיק מרגליות ותענוג היה לשמוע את דרשותיו אבל לעומת זאת הכתיבה שלו קשה מאוד מאוד להבנה (כנראה למי שאי פעם פתח משהו מספריו...) ואילו חברו רבה 'המתנגד' של דווינסק האור שמח היה ההפך, כתיבתו נאה וברורה ואילו בעל פה לא הצטיין במיוחד ...
 
 

פרי הארץ

משתמש ותיק
היו רבנים שהתבטאו בדיבור יותר מאשר בכתיבה כי מרוב שמוחם היה שופע רעיונות לא הצליחו לצמצם עצמם בכתיבה שלוקחת יותר זמן וכן שמעתי על הרוגוצובער זי"ע ועוד.
אם כי לזה היו שהשתמשו בהשבעת קולמוס וכך היו כותבים במהירות החשיבה שלהם ע"י שם של קבלה.
 
 

ונחנו מה

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
יתכן שיש על זה אשכול לא מצאתי

כמדומני שהגר"ח מבריסק והגרב"ב התבטאו יותר בדיבור
והסטייפלער והגרח"ק יותר בכתיבה 

אשמח להרחבת דברים בנושא זה

כתיבתו של הגר"ח מבריסק בהירה מאוד, היא מביעה באופן מדויק מה שרצה להביע, הקושי הגדול בדבריו הם שחסרים שם הרבה הקדמות והרבה מו"מ, ועיין בהקדמת הגרי"ז לספרו של הגר"ח, שכל חייו הוא זקק את דבריו, והשמיט מהם יותר ויותר, עד שנשארה התמצית המזוקקת, ככה הוא רצה לא יודע למה
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
רוב ניכר של תורתו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש, נאמרה על ידו בהתוועדויות, וחסידים הממונים על כך כתבו את השיחות והמאמרים, שאת חלקם כ"ק אדמו"ר ראה והגיה (על מה שלא הגיה כתוב "בלתי מוגה" בכל עמוד).
עכ"פ מדובר בעשרות ספרים גדושים בדברי תורה, בנגלה ובחסידות, והרוב נאמר בפה על ידי כ"ק אדמו"ר.
כמדומה שרק שני חיבורים כ"ק אדמו"ר כתב (או ליקט) בעצמו, לוח "היום יום" וקונטרס "עניינה של תורת החסידות".

(גם אגרות הקודש שלו נכתבו ברובם על ידו, וחלק על ידי המזכירים, וברוב המכתבים יש דברי תורה)
 

ביבליופיל

משתמש ותיק
הגאון המופלא רבי יוסף ענגיל זצ"ל היה אמן הכתיבה, לעומת זאת בדיבור לא הצטיין במיוחד.
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
מענה לשון אמר:
כדאי לחדד ולהבדיל בין גדול שנמנע מלדבר בציבור בגלל אימת הציבור, ובין גדול שכישוריו התבטאו יותר בכתיבה
נראה שזה על פי רוב סיבה ותוצאה, כי אם האדם הוא בעל כושר רטורי ואין לו אימתא דציבורא, התלמידים כותבים את השיעורים ואין לו צורך מיוחד לחדד את כושר כתיבתו.
מאידך, אם יש לאדם אימתא דציבורא, גם אם יש לו כושר רטורי, הוא ימצא את פורקנו בכתיבה ושם יחדד את התנסחויותיו והסבריו.
 

עת הזמיר

משתמש ותיק
מרן הפחד יצחק כוחו היה גדול בכתיבה כידוע לכל מי שפותח את ספריו וגם בדיבור היה כוחו רב ,(יש הקלטות)
כמו כן ר' מרדכי גיפטר היה אמן של ממש בדיבור וגם בכתיבה כפי שרואים בחידושי תורתו, אגב גם כתב יד נאה היה לו.
מרן הגרש"ז אויערבאך היה לו כתיבה נאה מאד כפי שרואים בתשובות שלו וגם אומרים בשם תלמידיו שהוא ניחון בכושר הסברה מעולה.
אבל זה דבר נדיר שאדם ניחן בשתי הכשרונות משום שבד"כ נראה שאלו שכוחם בפה לאו דוקא ידעו לכתוב, וכן להפך הרבה סופרים לא ניחונו בכושר דיבור כלל.
 

בן זכאי

משתמש ותיק
מרן הגרע"י זיע"א היה אומן בשניהם. והפלא שבשניהם ידע לעלות ולרדת ברמות שונות לפי השומעים והקוראים
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
עת הזמיר אמר:
ציטוט מרן הפחד יצחק כוחו היה גדול בכתיבה כידוע לכל מי שפותח את ספריו וגם בדיבור היה כוחו רב

הספרים נכתבו על ידו? שמעתי שעל ידי בתו.
 

פרי הארץ

משתמש ותיק
מענין לענין, הגאון רבי חיים עוזר היה כותב בשני ידיו במקביל שני תשובות שונות בשני נושאים, וגם אם זה לא מבטא שעיקר ההשפעה התורנית שלו היתה בכתיבה בכ"ז זה מראה שהרבה מכחו התבטא בכח הכתיבה שהרי לא מצינו כן אצל עוד הרבה אישים מפורסמים.
 

עת הזמיר

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
עת הזמיר אמר:
ציטוט מרן הפחד יצחק כוחו היה גדול בכתיבה כידוע לכל מי שפותח את ספריו וגם בדיבור היה כוחו רב

הספרים נכתבו על ידו? שמעתי שעל ידי בתו.
הוא הכתיב לביתו מילה מילה, פשוט הקונטרסים הראשונים יצאו בכתב יד שלה משום שהכתב שלה מאד קריא ונאה בשונה מהכתב שלו שהיה בסגנון של עילוי ומסולסל וקשה קצת לקריאה שוטפת.
אפשר עדיין לראות באוצר החכמה כמה מהקוטנרסים הראשונים בכתב ידה, עם הציון הידוע בתחתית "פנימי נועד לאלו ששמעו בעל פה"
 
 

קפלן

משתמש רגיל
הגר"י הוטנר זיע"א היה בעל כשרון דיבור מעולה. וכתיבה יחודית בהירה ומקורית. אצלו היה זה מהלך שלם של 'הכח הדברי' עי' הקדמה לספר הזכרון. כך, גם תלמידיו הגדולים. שלכולם יש סגנון דיבור וכתיבה יחודיים. כל אחד בשפתו. והוא גם אבן יסוד בבית המדרש, של ענין 'היחידות'.
בכלל, צריך להבדיל בין סגנון דיבור וכתיבה קלאסים. והיינו יכול להיות אחד עם כושר רטורי מעולה אבל הדיבור עצמו הוא בסגנון 'קלאסי'. וכן בכתיבה.
הגרד"צ קרלינשטין זיע"א, היה בעל רטוריקה יחודית. מנגד סגנון הכתיבה שלו היה בדרך הגרי"ז זיע"א. מלבד השיחות שנערכו בספר שיח צדק, בסגנון תלמידו הגר"א ויספיש שליט"א. ושם הכניס סגנון כתיבה יחודי.
בכלל, הגר"ח מבריסק הכניס סגנון כתיבה יחודי לעולם הישיבות. בו צעד הגרי"ז הגרב"ד. ויתר ראשי הישיבות. כשכמובן לכ"א יש את הקנייטש שלו. שמעתי, שלחזון איש היה סגנון דיבור יחודי,
לרא"י קוק זצוק"ל, היה סגנון כתיבה יחודי. בה צעד גם תלמידו הגרי"מ חרל"פ זיע"א.
להגר"י דיויד שליט"א יש משהו יחודי בספרים. שלכל מועד יש את סגנון הכתיבה שלו. אינו דומה הספר 'מסיבות פורים', ל'קונטרס פסח'. ולא זה וזה 'למנחם ציון'. ולא אלו ואלו ל'דבק טוב'. למשל, ועוד ועוד. גם אצל חמיו, אינו דומה ה'פחד יצחק', ל'מאמרי פחד יצחק'.
כמובן הגר"מ שפירא זצוק"ל עם סגנון דיבורו וכתיבתו היחודית. שיש אומרים שניתן לו 'מהפחד יצחק'.
יש כמובן את הקו של גדולי האחרונים כהגרעק"א וכהחת"ס, שמענין מי 'הכניס' את סגנון כתיבה זה.
בראשונים מתייחדים כמובן הרמב"ם והרמב"ן בסגנון כתיבתם.
ואבי אבות 'המקצרים' הוא כמובן אדונינו הגר"א מוילנא.
וכמובן, שלא העיקר 'הדיבורים', אלא 'הרוח חיים' שבדיבורים, ובכתיבה.
 

קפלן

משתמש רגיל
ב. גפנר אמר:
אלא שהיתה לו אימתא דציבורא.
נראה מופקע שאדם גדול כחזון איש יהיה לו אימתא דציבורא שאינו אלא חרדה של שטות. והחזון איש היה מעל 'הבלי העוה"ז'.
 

פרדס יוסף

משתמש רגיל
ב. גפנר אמר:
מענה לשון אמר:
יעקב שלם אמר:
יתכן שיש על זה אשכול לא מצאתי

כמדומני שהגר"ח מבריסק והגרב"ב התבטאו יותר בדיבור
והסטייפלער והגרח"ק יותר בכתיבה 

אשמח להרחבת דברים בנושא זה

כדאי לחדד ולהבדיל בין גדול שנמנע מלדבר בציבור בגלל אימת הציבור, ובין גדול שכישוריו התבטאו יותר בכתיבה
אמת.
לדוגמה מרן החזו"א התבטא בכתיבה מופלאה, בצורה יוצאת דופן. ואילו מעולם הוא לא דיבר בציבור. אך יודעי דבר מספרים כי היה לו כושר הסברה מיוחד, ז"א שלא היה חסר לו כישרון בדיבור, אלא שהיתה לו אימתא דציבורא. והם שני עניינים חלוקים לגמרי.



מעולם ?
לא מדוייק. הוא היה נושא מדברותיו ברבים בימי היארצייט של אביו ואמו זצ''ל. וכן נהג אחריו מרנא הקה''י [שאגב מסר שיעורים בישיבת בית יוסף בבני ברק] ואחריו מרנא הגר''ח שליט''א [שאגב מסר שיעורים בלדרמן- הלכה וירושלמי]. 
 

אור זרוע

משתמש ותיק
מבין ומאזין אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
לכאורה גדולי ישראל שלא התבטאו בכתיבה אינם ידועים.
חוץ מגדולי החסידות.
 

יש גם גדולי ישראל אחרים, כגון רבי יעקב פולק יוצר שיטת הפלפול, ותלמידו רבי שלום שכנא מלובלין, שלא השאירו אחריהם חיבורים או חומר כתוב, והם נמנים בין גדולי הדורות המפורסמים. גם רבי נתן אדלר לא כתב חיבור והוא מפורסם מאוד. וכן בדורות האחרונים אנו מוצאים למשל את רבי שמחה זליג ריגר זצ"ל שהיה ידוע כרב ודיין בעיר בריסק, וגם הוא לא השאיר אחריו ספרים.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
כמדומה שרק שני חיבורים כ"ק אדמו"ר כתב (או ליקט) בעצמו, לוח "היום יום" וקונטרס "עניינה של תורת החסידות".
גם לאור רשימות־קדשו זכינו, ת"ל, ושם ניכר כח כתיבתו בכמה פנים.
 

נבשר

משתמש ותיק
קפלן אמר:
כמובן הגר"מ שפירא זצוק"ל עם סגנון דיבורו וכתיבתו היחודית. שיש אומרים שניתן לו 'מהפחד יצחק'.
הכתיבה או הדיבור, כי בכתובים כמעט לא כתב (מלבד הסכמות) ואחז שהוא "אילם" בכתיבה.
 

מחכים

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
רוב ניכר של תורתו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש, נאמרה על ידו בהתוועדויות, וחסידים הממונים על כך כתבו את השיחות והמאמרים, שאת חלקם כ"ק אדמו"ר ראה והגיה (על מה שלא הגיה כתוב "בלתי מוגה" בכל עמוד).
עכ"פ מדובר בעשרות ספרים גדושים בדברי תורה, בנגלה ובחסידות, והרוב נאמר בפה על ידי כ"ק אדמו"ר.
כמדומה שרק שני חיבורים כ"ק אדמו"ר כתב (או ליקט) בעצמו, לוח "היום יום" וקונטרס "עניינה של תורת החסידות".

(גם אגרות הקודש שלו נכתבו ברובם על ידו, וחלק על ידי המזכירים, וברוב המכתבים יש דברי תורה)

ויש לציין את החילוק בין הדיבור שנאמר באריכות גדולה וירידה לפרטי פרטים (לפעמים אפ' נראית מוגזמת לעינינו הקטנות), ומעבר מעניין לעניין וכו'
ומשא"כ כתיבתו מצטיינת בתמצות ובהירות ומיקוד גבוה עד להפליא, כמבואר למעיין בכתביו הן באגרותיו והן בשאר כתביו (והרשימות בכ"ז יצא מן הכלל כי הם רשימות לעצמו) ודוגמה מצויינת הוא ההגדש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים (מודפס בשועה"ר הוצאת קה"ת בחלק ג' בהוספות).
וכבר עמד בחילוק מעניין זה הגרש"י זוין, ואולי יואיל ר'  @לבי במערב להפנות אותנו לזה
 

מחכים

משתמש ותיק
חייל של הרבי אמר:
וקונטרס "עניינה של תורת החסידות".
ממש לא נכון
קונטרס זה נכתב מתוך שיחות הקודש מי"ט כסליו תשכ"ו והתוועדויות שלאחמ"כ, וכ"ק הגיה קונטרס זה כמבוא לספר הערכים.
ולאידך כבר ציינתי את יצירת המופת הגדש"פ עם ליקוטי טעמים ומנהגים, וכמו"כ יש לציין מדור תשובות וביאורים שנדפסו בקובץ ליובאויטש (מדור תשובות על שאלות הקוראים ונערך ע"י כ"ק אדמו"ר זי"ע ובהם דברים נפלאים ביותר בכמה עניינים) ולאחמ"כ נכנסו לסדרת האגרות קודש.
ואכן רוב התורה שבכתב הוא באגרות הקודש
 

מחכים

משתמש ותיק
אור זרוע אמר:
מבין ומאזין אמר:
פינחס רוזנצוויג אמר:
לכאורה גדולי ישראל שלא התבטאו בכתיבה אינם ידועים.
חוץ מגדולי החסידות.

יש גם גדולי ישראל אחרים, כגון רבי יעקב פולק יוצר שיטת הפלפול, ותלמידו רבי שלום שכנא מלובלין, שלא השאירו אחריהם חיבורים או חומר כתוב, והם נמנים בין גדולי הדורות המפורסמים. גם רבי נתן אדלר לא כתב חיבור והוא מפורסם מאוד. וכן בדורות האחרונים אנו מוצאים למשל את רבי שמחה זליג ריגר זצ"ל שהיה ידוע כרב ודיין בעיר בריסק, וגם הוא לא השאיר אחריו ספרים.

יש גם איזה ביטוי של הסטייפלר על ר' אבלי פאסוועלער שהיה מגאוני דורו ולא נשאר ממנו רק חידוש א' שמביא המשנה ברורה בהלכות ר"ה וג"ז נדחה מהלכה
וכמו"כ יש הרבה מאד גדולי ישראל כמו חכמי הקלויז שהיו גאונים וגדולי דורם ואין מהם הרבה 
וכן הלאה
 
חלק עליון תַחתִית