משה, אהרן, יהושע וגד

משה בן חנינא

משתמש ותיק
המטבע 'וידבר ה' אל פלוני לאמר' בא במקרא 90 פעמים, 88 פעמים בתורה פעם בנביאים ופעם בכתובים. בתורה הצירוף כתוב למשה או לאהרן (רק פעם לאהרן לבד) או למשה ואהרן ביחד. בנביאים כתוב ליהושע (בעניין ערי מקלט) ובכתובים כתוב לגד חוזה דוד (בעניין העונש על ספירת העם).
לכאורה יש הסבר למה דווקא משה, אהרן, יהושע וגד קיבלו הדיבור באופן הזה. אם מישהו יודע, בבקשה כתבו.   
 

עטסופר

משתמש ותיק
וידבר הוא דיבור חתוך וברור, ולכן לעיתים הוא משמש כדיבור קשה, כלומר זה הדבר ואין פשרות. משא"כ אמירה בא לשמוע גם מה השני רוצה להגיב, ולכן הוא לשון רכה, או קריאה לש חיבה.
משה רבינו נתנבא בזה הדבר, וכן אהרן במקומות שהגיע בזה לדרגת משה רבינו.
כנראה שגם בנבואה ליהושע ולגד הדבר היה דיבור חתוך וברור או דיבור קשה.
 

אור זורח

משתמש ותיק
לכאורה לא קשה כל כך מהנביאים כי רק נבואה שהוצרכה לדורות נכתבה
שבוע טוב
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: מִפְּנֵי מָה נֶאֶמְרָה פָּרָשַׁת רוֹצְחִים בְּלָשׁוֹן עַזָּה (בְּכָל יְהוֹשֻׁעַ כְּתִיב 'וַיֹּאמֶר יְיָ', וְכָאן נֶאֱמַר 'וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל יְהוֹשֻׁעַ')? מִפְּנֵי שֶׁהֵן שֶׁל תּוֹרָה.
פירוש, שהפרשה הזאת כבר כתובה בתורה בזה הלשון, לכך פתח כאן בזה הלשון. (הגר"א)
 

אור זורח

משתמש ותיק
יש לציין שיש ה' פעמים בתורה ויאמר ה' אל משה לאמר

וכמדומה פעם אחת ויאמר ה' אל יהושע לאמר [ביהושע]
 

משה בן חנינא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זורח אמר:
יש לציין שיש ה' פעמים בתורה ויאמר ה' אל משה לאמר

וכמדומה פעם אחת ויאמר ה' אל יהושע לאמר [ביהושע]
ישנם תשעה מקרים של 'ויאמר ה' אל פלוני לאמר' במקרא. פעמיים למשה ואהרן ביחד, ארבע פעמים למשה לבד ושלש פעמים ליהושע.
 
 

משה בן חנינא

משתמש ותיק
פותח הנושא
פינחס רוזנצוויג אמר:
יש להוסיף, וידבר אלוקים אל נח לאמר צא מן התיבה

הדיבור הזה בא בשם אחר על כן לא הכללתי אותו עם האחרים. אולי גם שם יש הסבר למה רק נח קיבל דבר א' באותו מטבע ולא כן שאר הנביאים.
כמו כן, רק נח ובניו קיבלו אמירה מאת א' במטבע "ויאמר א' אל פלוני לאמר"
 

משה בן חנינא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זורח אמר:
להרב @משה בן חנינא
השלום והברכה
יישר על כל דבריך
בענין ויאמר ה' אל משה לאמר
יש חמשה פעמים בתורה
בברכת התורה
אל משה ואל אהרן לאמר: שמות יב; במדבר כ,כג
אל משה לאמר: שמות לב,יב; במדבר ז,ד; טו,לז; לא,כה
אם כוונת אור זורח 'אל משה לאמר' בלי אהרן, הרי ישנם רק ארבעה מקרים. אם כוונת אור זורח 'אל משה' גם כאשר אהרן אתו, הרי ישנם ששה מקרים. 
 
 

משה בן חנינא

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה בן חנינא אמר:
המטבע 'וידבר ה' אל פלוני לאמר' בא במקרא 90 פעמים, 88 פעמים בתורה פעם בנביאים ופעם בכתובים. בתורה הצירוף כתוב למשה או לאהרן (רק פעם לאהרן לבד) או למשה ואהרן ביחד. בנביאים כתוב ליהושע (בעניין ערי מקלט) ובכתובים כתוב לגד חוזה דוד (בעניין העונש על ספירת העם).
לכאורה יש הסבר למה דווקא משה, אהרן, יהושע וגד קיבלו הדיבור באופן הזה. אם מישהו יודע, בבקשה כתבו.   
המלבי"ם מתייחס לגד החוזה וקובע שעל כרחך אין הדיבור הזה דיבור ישיר כמו שבא למשה רבינו כי לשון נבואה נמוכה יותר באה בסיפור המקביל בספר שמואל.
 
 

משה בן חנינא

משתמש ותיק
פותח הנושא
משה נפתלי אמר:
אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: מִפְּנֵי מָה נֶאֶמְרָה פָּרָשַׁת רוֹצְחִים בְּלָשׁוֹן עַזָּה (בְּכָל יְהוֹשֻׁעַ כְּתִיב 'וַיֹּאמֶר יְיָ', וְכָאן נֶאֱמַר 'וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל יְהוֹשֻׁעַ')? מִפְּנֵי שֶׁהֵן שֶׁל תּוֹרָה.
פירוש, שהפרשה הזאת כבר כתובה בתורה בזה הלשון, לכך פתח כאן בזה הלשון. (הגר"א)

מראה מקומות: רבי חמא בר חנינאהגאון מווילנה
 

מלכיצדק

משתמש רגיל
משה בן חנינא אמר:
אור זורח אמר:
להרב @משה בן חנינא
השלום והברכה
יישר על כל דבריך
בענין ויאמר ה' אל משה לאמר
יש חמשה פעמים בתורה
בברכת התורה
אל משה ואל אהרן לאמר: שמות יב; במדבר כ,כג
אל משה לאמר: שמות לב,יב; במדבר ז,ד; טו,לז; לא,כה
אם כוונת אור זורח 'אל משה לאמר' בלי אהרן, הרי ישנם רק ארבעה מקרים. אם כוונת אור זורח 'אל משה' גם כאשר אהרן אתו, הרי ישנם ששה מקרים. 
יש 'אל משה לאמר'
שמות ל"א י"ב   במדבר ז' ד',  ט"ו ל"ז,    כ"ז ו',   ל"א כ"ה  - 5
 
 

משה בן חנינא

משתמש ותיק
פותח הנושא
אור זורח אמר:
להרב @משה בן חנינא
השלום והברכה
יישר על כל דבריך
בענין ויאמר ה' אל משה לאמר
יש חמשה פעמים בתורה
בברכת התורה
כנראה שכוונת אור זורח למקרים של 'אל משה' בלבד -
1. שמות לא,יב
2. במדבר ז,ד
3. במדבר טו,לז
4. במדבר כז,ו
5. במדבר לא,כה
יש שלושה מקרים של 'אל משה' ואדם נוסף (אהרון או אלעזר):
1. שמות יב
2. במדבר כ,כג
3. במדבר כו
בנוסף, משה אמר 'ויאמר ה' אלי לאמר' בדברים ב,ב. סוף דבר, המטבע 'ויאמר ה' אל פלוני לאמר' בא למשה תשע פעמים, לאהרן פעמיים ולאלעזר פעם.
אותו מטבע בא ליהושע שלש פעמים בספרו - א; ד; ד,טו.  
 

זאת ועוד

משתמש ותיק
מלבי"ם פרשת בא
(א) א ויאמר ה' אל משה ואל אהרן. התבאר בספרא [סימן ד'] שי"ג דברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן וכנגדם נאמרו י"ג מעוטים למעט שהיה הדבור רק למשה, ובארתי שם שהי"ג דברות הם י"א פעמים כתיב וידבר אל משה ואל אהרן וב"פ דכתיב וידבר אל אהרן, כי לשון דבור לא נמצא אצל שום נביא רק אצל משה שהיה נביא תורה עיין שם בארך, אבל בששה מקומות דכתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן ס"ל לספרא שהיתה האמירה לשניהם כי לשון אמירה נמצא אצל כל הנביאים וכ"ה לדעת ריה"ג שם עיין שם. והמכלתא מוסיף שגם במקומות שנאמר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן היתה האמירה למשה לבדו, שהגם שאמירה תצויר אצל אהרן ומצאנו ג"פ דכתיב ויאמר ה' אל אהרן שבזה בודאי דבר עם אהרן בעצמו, בכ"ז א"א שיבא אליו אמירה עם משה ביחד מפני כבודו של משה, שאין מכבודו שישוה לו אחר בקבלת הנבואה שמדרגת משה היה גדולה מכל הנביאים, וע"ז סיים שממעט אהרן מכל הדברות שבתורה חוץ מג' מקומות שכתוב ויאמר ה' אל אהרן, מפני שאפשר שבא אמירה לאהרן לבדו אחרי שהיה נביא, כן פרשתי בפי' התו"ה שם, ומ"ש כשהוא אומר ויהי ביום דבר ה' אל משה למשה היה הדבור שזה עצמו הלמוד שלמד ריה"ג בספרא שם ע"פ ל"ב מדות של ר"א בנו של ריה"ג עיין שם [והגם ששם לא מעט מזה רק דברות לא אמירות ששם כתיב וידבר ה' אל משה ואל אהרן. תבין זה ע"פ מה שפרשתי בפ' וארא שמ"ש ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה, הוא עצמו מ"ש וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל ב"י עיין שם. א"כ באר שהיה אמירה ושהיה רק למשה לבדו], ומ"ש א"כ מת"ל אל משה ואל אהרן ללמד שהיה אהרן כלל לדברות, ר"ל שהיה במדרגה שדבר עמו דבור כללי ועניני תורה שבא הדבור ממקום גבוה הנקרא כלל ששם מדרגת משה לא ממדרגת פרט שהיא מדרגת יתר נביאים, ואמרו בי"ח מקומות אתה מוצא משה ואהרן שוים כמ"ש בפי' ויקרא (סי' ד') שהיה מושך נבואותיו ממדת כלל שהיא תפארת ישראל המושך מן המוח על סוף המדרגות כל ח"י חוליות השדרה שהוא כלל בנין הגוף:

מלבי"ם יהושע פ"כ, פ"א
(א) וידבר ה'. לא נמצא בדברי הנביאים שאחר משה רבינו ע"ה לשון וידבר ה' אל נביא פלוני לאמר, חוץ מפה, ובארו חז"ל (מכות יא א) מפני שהן של תורה. ר"ל כי דבור ואמירה הבאים אצל הנבואה היינו תורה שבכתב ושבע"פ, ולא ניתנה תורה לנביא אחרי משה, לבד פה באו הלכות שאינם מבוארים בתורה, כמו ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו (פסוק ד), ולא שהשוו דבריהם לדבריו, למדו מזה (שם י ב) שעיר שכולה רוצחים אינה קולטת וכדומה, לכן בא דבור ואמירה, ובארתי כלל זה בחבורי הגדול על תו"כ ריש ויקרא:
מלבי"ם אילת השחר פרק לז
שלב. במלת דבר מציין הרחבת הדברים כדרך הדורש ומאריך ומרחיב דבריו, וע"כ יציין בזה מה שדבר השם עם משה פא"פ ולמדו תורה שבע"פ ופרטי ההלכות באורך. ובאמירה מציין תורת הכתב כפי הלשון שנאמר לו. (ויקרא סימן ג' וס' ד' וסימן ט' אמור סימן ר"ח ובכ"מ). ועפ"ז ריבה גרים מן ואמרת אליהם עפ"י מה שבארתי בארך (מצורע ס' קי"ט):

שלג. וע"כ לא נמצא וידבר ה' לאמר רק אצל משה שהיה נביא תורה לא בשאר נביאים (ויקרא סימן ד' וס' ואו). וכ"מ שאמר וידבר לאמר הוא מצוה לדורות (אמור סימן רמא):
 

מלכיצדק

משתמש רגיל
מהר"צ חיות מכות:
גמ' פרשת רוצחים בלשון עזה דכ' וידבר ה' אל יהושע מפני שהן של תורה נ"ב היינו דבכל הנביאים לא מצינו ויאמר ה' אל ישעיה או אל ירמיה לאמר רק כאן וידבר ה' אל יהושע לאמר וטעם מפני שהוא חזרת פ' התורה נכתב בלשון התורה ממש ועי' סנהדרין פא ע"א ודלמא יחזקאל תורה קא מהדר א"כ הוה ליה לאהדורי כדהדרי' משה והיינו כמ"ש כאן ביהושע דנאמר בלשון תורה.
 

יצחק

משתמש ותיק
ויש גם "וידבר משה אל ה' לאמר" (במדבר כז, טו)
וכמדומה שזה לא נמצא אצל נביא אחר רק אצל משה. הניסוח הזה של משה מול הקב"ה מעורר מחשבות
 

חימקו

משתמש ותיק
אור זורח אמר:
יצחק אמר:
מעורר מחשבות

להרב @יצחק שליט''א
אנא שתף אותנו במחשבות
הרי כתוב פה אל פה אדבר בו ובמראה ולא בחידות אשר ידעו ה' פנים אל פנים
ביקרא דאורייתא

כנראה המחשבות זה על המילה "לאמר" שצריך להבין הקשרה.
 

יד אבשלום

משתמש ותיק
המילה לאמר היא כפשוטה להעביר הלאה מציאות הנבואה של משה היתה כמוסר התורה ולכך ריבוי הפעמים שנמצא הביטוי לאמור אבל אי"ז נכון שהוא רק אצל משה כבר בפס' הראשון בספר יהושע "ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה' אל יהושע בן נון משרת ה' לאמר" ועוד רבו
 
 

יצחק

משתמש ותיק
אור זורח אמר:
יצחק אמר:
מעורר מחשבות

להרב @יצחק שליט''א
אנא שתף אותנו במחשבות
הרי כתוב פה אל פה אדבר בו ובמראה ולא בחידות אשר ידעו ה' פנים אל פנים
ביקרא דאורייתא
ע' בבעל הטורים שם ובאור החיים שנקטו שזה דיבור קשה ולא מתאים שמשה רבינו ידבר כך אל הקב"ה. ושמעתי להעיר שתמיד הטעם וידבר ה' אל משה לאמר מרכא טפחה מרכא סוף פסוק, וכאן וידבר משה אל ה' לאמר זקף קטון טפחא סוף פסוק, והיינו משום דבאמת צריכה להיות שם הפסקה, כי אין זה דרך כבוד שמשה רבינו ידבר כך אל הקב"ה. עכ"פ משה רבינו דבר שם אל ה' דברים שלא נוגעים לעמ"י אלא נוגעים אליו בעצמו, וכמו שהקב"ה מצוה את משה רבינו ואת ישראל כך משה רבינו ביקש מהקב"ה בלשון קשה כמו ציווי שיעשה מה שהוא - משה - רוצה, יפקוד ה' אלוקי הרוחות איש על העדה וכו', והיינו שמשה בא כאילו כבעל זכות על עמ"י שהוא דואג להם והוא מבקש מהקב"ה שיטפל בעמ"י כאילו עמ"י הם עסק פרטי של משה והוא כביכול מפעיל את הקב"ה בשביל ענינו הפרטי. פוק חזי דאגת משה לעמ"י. 
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
יצחק אמר:
 . . וכמו שהקב"ה מצוה את משה רבינו ואת ישראל כך משה רבינו ביקש מהקב"ה בלשון קשה כמו ציווי שיעשה מה שהוא - משה - רוצה . . 
ראה במדב"ר פכ"א, ב.
 
חלק עליון תַחתִית