פורים משולש

HaimL

משתמש ותיק
מן הסתם זו שאלת ביעתא בכותחא, אבל תמיד תמהתי על הדין שנוהגים בירושלים סעודת פורים בט"ז, ומשמע בגמרא בפשיטות שאין שום פורים בשיתסר כלל ועיקר

ואימא שיתסר ושיבסר (אסתר ט, כז) ולא יעבור כתיב
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
HaimL אמר:
ומשמע בגמרא בפשיטות שאין שום פורים בשיתסר כלל ועיקר
ואימא שיתסר ושיבסר (אסתר ט, כז) ולא יעבור כתיב
"ולא יעבור" קאי על מקרא מגילה ולא על כל הפורים.
ובאמת היו דוחים את כל הפורים כולל מקרא מגילה ליום ראשון אבל כיון דכתיב 'ולא יעבור' שאומר שמקרא מגילה אי אפשר להיות אחרי ט"ו באדר, לכן הקדימו את מקרא מגילה ליום י"ד.
וכיון שבכל שנה "עיני העניים נשואות למקרא מגילה" שיוןדעים שבאותו יום הם מקבלים מתנות לאביונים, לכן הקדימו גם את מצות מתנות לאביונים ליום י"ד כדי שזה יהא ביום של מקרא מגילה,
אבל מצוות משלוח מנות וסעודת פורים נדחים ליום ט"ז שהוא יום ראשון, כי על זה אין דין של "ולא יעבור".
 

בת עין

משתמש ותיק
אנו נוהגים על פי הירושלמי.
ובאמת יש אומרים שהבבלי חולק.
וכי תימא, והלא אנו פוסקים תמיד כפי הבבלי,
התשובה שבבבלי זה רק דיוק ובירושלמי מפורש.

(ובפרט שהרי 'פורים המשולש' נוהג רק בארץ ישראל מזמן קביעת הלוח, וברור שההכרעה כאן שייכת לחכמי ארץ ישראל...
בדרך צחות בעלמא).
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
ומשמע בגמרא בפשיטות שאין שום פורים בשיתסר כלל ועיקר
ואימא שיתסר ושיבסר (אסתר ט, כז) ולא יעבור כתיב
"ולא יעבור" קאי על מקרא מגילה ולא על כל הפורים.
ובאמת היו דוחים את כל הפורים כולל מקרא מגילה ליום ראשון אבל כיון דכתיב 'ולא יעבור' שאומר שמקרא מגילה אי אפשר להיות אחרי ט"ו באדר, לכן הקדימו את מקרא מגילה ליום י"ד.
וכיון שבכל שנה "עיני העניים נשואות למקרא מגילה" שיוןדעים שבאותו יום הם מקבלים מתנות לאביונים, לכן הקדימו גם את מצות מתנות לאביונים ליום י"ד כדי שזה יהא ביום של מקרא מגילה,
אבל מצוות משלוח מנות וסעודת פורים נדחים ליום ט"ז שהוא יום ראשון, כי על זה אין דין של "ולא יעבור".
אשכחן עשייה זכירה מנלן אמר קרא (אסתר ט, כח) והימים האלה נזכרים ונעשים איתקש זכירה לעשייה
 אשכחן עשייה - דמשתה ויום טוב שתהא לפרזים בי"ד ומוקפין בט"ו:
 זכירה - קריאת המגילה:
 מנלן - שנקבע להם זמן לפרזים בארבעה עשר הא בהאי קרא דעל כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות עושים את יום ארבעה עשר וגו עשייה הוא דכתיבא:
 איתקש זכירה לעשייה - הלכך זמן אחד להם:


 
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
איתקש זכירה לעשייה - הלכך זמן אחד להם:
בשנה רגילה כן, השנה לא, הסעודה נדחה לט"ז, וקריאת המגילה לא, והטעם הוא משום "ולא יעבור".
אני מבין את הטיעון, אבל לא את הצידוק. כי משמע מהגמרא שהלימוד על הזמנים הוא בפשיטות בנוגע לעשייה, שעיקרה הוא משתה ושמחה, ואדרבה, הזכירה הוקשה לעשייה, ונלמדת ממנה.
 
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
בשנה רגילה כן, השנה לא, הסעודה נדחה לט"ז, וקריאת המגילה לא, והטעם הוא משום "ולא יעבור".
כמו שכבר הביאו, ולא יעבור כתוב על עשייה.
וגם לטעון ששמחה אינה אלא בזמנה, שהכוונה שלא מקדימין, אבל מאחרין תמוה מאוד.
 

ששמואל

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
כמו שכבר הביאו, ולא יעבור כתוב על עשייה.
....ולכן אין שום סיבה להקדים את הסעודה (משמע בכמה מקומות שכשדוחים משהו תמיד מאחרים אלא א"כ אי אפשר ואז מקדימים).
השאלה למה לא עושים את הסעודה בשבת ועל זה כותב הירושלמי שמאחרים משום שצריך לעשות משתה ושמחה מכח ציווי בי"ד ובשבת מחויב ועומד.
ובאלף לך שלמה כתב דטעמא משום דבפורים חייב לשתות עד דלא ידע וזה א"א בשבת דחייב ב"זכור את יום השבת לקדשו"

הב"ח מביא את שיטת מהרלנ"ח שצריך לעשות את הסעודה בשבת ושהנהיג כן בירושלים.
הנודע ביהודה מוכיח מהבבלי שלכאורה עשיית הסעודה בשבת.
\מה שמוזכר בגמ' "שמחה אינה נוהגת אלא בזמנה" לכאורה מיירי על בני הכפרים שמקדימים ליום הכניסה.
 

ששמואל

משתמש ותיק
בת עין אמר:
בבבלי זה רק דיוק
הנודע ביהודה כתב שהדיוק הוא אליבא דשמואל ורב פליג וס"ל כהירושלמי ופסקינן כוותיה.
והחזו"א דוחה את הראייה מהבבלי.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
מי שאינו שמח בט"ו כלל אלא רק בט"ז עובר ב"ולא יעבור", אלא באמת שותים ושמחים בט"ו אלא שמכיון שאין היכר שזה בגלל פורים שהרי שבת מספיק חשובה בשביל לשתות ולשמוח כבפורים ויותר לפיכך צריך להוסיף משתה ושמחה ביום אחר להיכר שמחת פורים, ועל זה אמרו בירושלמי מאחרין ולא מקדימין (אמנם לפי פשט זה יוצא לכאורה שגם משלוח מנות חובה לתת בי"ד או ט"ו, וצריך תירוץ אחר לבאר את הדעה שגם משלוח מנות ביום ראשון).
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
ששמואל אמר:
....ולכן אין שום סיבה להקדים את הסעודה (משמע בכמה מקומות שכשדוחים משהו תמיד מאחרים אלא א"כ אי אפשר ואז מקדימים).
מה כתבת בזה?? נאמר בבבלי מפורש שלא יעבור אומר שא"א לאחר, ומבואר בסוגיא (בעצם כבר במגילה) שלא יעבור זה גם על העשייה, וא"כ הבבלי שאומר ש"ולא יעבור" פירושו, שאין לאחר לט"ז, א"כ הוא הדין הסעודה.
 

דבש לפי

משתמש ותיק
בת עין אמר:
התשובה שבבבלי זה רק דיוק ובירושלמי מפורש.
לכאורה יש מקום לדחות ולומר שכוונת הירושלמי לי"ד שחל בשבת, ואף אם אפשר לטעון שאי אפשר לדחות כך (כגון מפני דברי ר' יוסה בה"ב שזה לא יכול לקרוא מפני שכך יוה"כ יצא בערב שבת) אך זה כבר לא בגדר "מפורש" יותר מהבבלי (שבו מפורש להדיא ד"מוקפין עבדי בחמיסר").
 

ששמואל

משתמש ותיק
ייש"כ להרב @יהודה בן יעקב ששלח לי את זה https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=258813#p258813

מגלה ה' א' מתנ' באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין, ברי"ף הביא הירושלמי דסעודת פורים שחל בשבת מאחרין, ואחרונים ז"ל [המ"א והק"נ] הביאו קו' רלב"ח מסוגיא דלק' ל' א' בפורים שחל להיות ע"ש ר"א מקדימין פ' זכור שלא תקדים עשי' לזכירה ושמואל אמר כיון דאיכא מוקפין עשי' וזכירה כהדדי נינהו, אלמא דסעודה דמוקפין בט"ו ונראה דזכירה של פרשה זכור קבעו חכמים קדם פורים שהוא יום שאירע בו הנס במחיית המן, ויום הפורים קורין אותו חכמים עשיה שהוא יום שאנו עושין אותו זכרון על העבר, כדכתיב ט' כ"ז, להיות עושים וגו' והכונה קביעות הימים למצותן, וכן מתפרש הא דאמר י"ז א' מה עשיה למפרע לא, ור"ל אין ט"ו קדם לי"ד שאי אפשר לפרש על משתה ומשלוח מנות ומלא"ב דבהן אין סדר, ופ' זכור הוא זכירה לעשות בעתיד, ואין נפקותא אם אנו נוהגין בו כל המצות שקבעו בו חכמים או לא, דמ"מ יום הפורים הוא יום המאורע ובו מצות זכרון של הנס, והרי אמרו ד' א' דשואלין ודורשין בט"ו שחל להיות בשבת, ואם אין אנו מקיימין בו קריאת המגלה וסעודה מפני שאי אפשר מ"מ לא שייך לקרוא את יום ט"ז יום המאורע אף שיש בו מצות סעודת פורים להשלמה מה שחסרנו בשבת, [ומה שאמרו ב' ב' איתקיש זכירה לעשיה היינו קריאת המגילה כלפי עשיית סעודה קורין אותה זכירה, ומשתה ושמחה קורין עשיה] וברש"י ה' א' מבואר דבזמן כנה"ג היו קורין בשבת ואח"כ גזרו משום דרבה.
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
ששמואל אמר:
יראתי בפצותי אמר:
ומבואר בסוגיא (בעצם כבר במגילה) שלא יעבור זה גם על העשייה
איפה????


אסתר פרק ט
וְלֹ֣א יַעֲב֔וֹר לִהְי֣וֹת עֹשִׂ֗ים אֵ֣ת שְׁנֵ֤י הַיָּמִים֙ הָאֵ֔לֶּה כִּכְתָבָ֖ם וְכִזְמַנָּ֑ם בְּכָל־שָׁנָ֖ה וְשָׁנָֽה: 
זה ה"ולא יעבור" המדובר, ובסוגיא בדף ב' מבואר שבפסוק זה נאמר עשייה (לעניין פרזים ומוקפין), ומהיקש נזכרים ונעשים למדנו שלא רק בעשייה אלא גם בקריאה מחולקים פרזים ומוקפים. וא"כ ברור מדברי הבבלי שלומד מ"ולא יעבור" שא"א לקיים מצוות פורים בט"ז, וצע"ג.
 
 

ששמואל

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
ומהיקש נזכרים ונעשים למדנו שלא רק בעשייה אלא גם בקריאה מחולקים פרזים ומוקפים.
!!!!!!!!
יראתי בפצותי אמר:
וא"כ ברור מדברי הבבלי שלומד מ"ולא יעבור" שא"א לקיים מצוות פורים בט"ז,
????????????????
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
@ששמואל אתה יכול להסביר מה אתה רוצה חותץ מעשרות סימני שאלה וקריאה כדרך...
ו..כן ברור כך בפשט הבבלי, ואמנם לא הוכרע כך למעשה וצ"ע, אך הפשט הפשוט כדברי, וגם אם יש תירוצים, הרי שהם נדחקים בפשט. ואשמח אם תביא תירוץ אם יש לך.
 

ששמואל

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
@ששמואל אתה יכול להסביר מה אתה רוצה חותץ מעשרות סימני שאלה וקריאה כדרך...
ו..כן ברור כך בפשט הבבלי, ואמנם לא הוכרע כך למעשה וצ"ע, אך הפשט הפשוט כדברי, וגם אם יש תירוצים, הרי שהם נדחקים בפשט. ואשמח אם תביא תירוץ אם יש לך.
הקטע הראשון בדבריך ברור, כמו שכתבת הגמ' דנה מאיפה התנא של המשנה יודע שנחלקו הפרזים והירושלמים בדין קריאת המגילה לי"ד וט"ו.
והגמ' דורשת מפסוקים שיש חילוק בין הפרזים למוקפים ויש חילוק בין י"ד לט"ו (אגב, במגילה עצמה זה כתוב ממש לא מסודר, עיי"ש ולכן הגמ' מתחבטת איך יודעים את הדין הנ"ל).
לאחר שהגמ' סיימה להביא ראיה שנחלקו הפרזים והמוקפים שואלת הגמ' הרי הפסוק שממנו מביאים ראיה הוא להיות עושים שזה הסעודה, מי אמר שגם לגבי קריאת המגילה נחלקו הפרזים והמוקפים.
אומרת הגמ' שבהמשך כתוב שם והימים האלה נזכרים ונעשים הוקש זכירה לעשייה, כמו שבעשייה נחלקו בני הפרזים ובני המוקפים ה"נ לגבי הזכירה - קריאת המגילה ועל זה מבוסס פסק התנא "כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו כפרים ועיירות גדולות קורין בי"ד".

עכשיו מה הקשר לדין "ולא יעבור" ???????????
אלא מה, אתה רוצה לומר שההיקש נאמר גם על זה, טוב, דבר ראשון זה לא ברור, דבר שני אם יש לך מקור שטוען כך, אשמח לדעת על כך.
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
לא הבנת את דברי. אני לא בא לומר שההיקש נאמר על זה, אלא שהפסוק "ולא יעבור" מדבר על עשייה ולא על קריאה, כמו שמבואר בפסוק, וכמו שמוכח מהסוגיא שהבאתי. ואם חז"ל למדו מ"ולא יעבור" שא"א בט"ז א"כ הם למדו זאת ודאי על עשייה, שהרי על זה דיבר הפסוק. אלא שלמדו זאת גם על קריאה, או מהיקש נזכרים ונעשים או בדרך אחרת כלשהי. אבל לא שייך לומר שדרשו ולא יעבור רק על קריאה כשהפסוק מדבר על העשייה, וכך גם חז"ל הבינו פסוק זה וכנ"ל.
 

ששמואל

משתמש ותיק
יראתי בפצותי אמר:
לא הבנת את דברי. אני לא בא לומר שההיקש נאמר על זה, אלא שהפסוק "ולא יעבור" מדבר על עשייה ולא על קריאה, כמו שמבואר בפסוק, וכמו שמוכח מהסוגיא שהבאתי. ואם חז"ל למדו מ"ולא יעבור" שא"א בט"ז א"כ הם למדו זאת ודאי על עשייה, שהרי על זה דיבר הפסוק. אלא שלמדו זאת גם על קריאה, או מהיקש נזכרים ונעשים או בדרך אחרת כלשהי. אבל לא שייך לומר שדרשו ולא יעבור רק על קריאה כשהפסוק מדבר על העשייה, וכך גם חז"ל הבינו פסוק זה וכנ"ל.
לדבריך הירושלמי חולק על הדרשא ד"ולא יעבור".
ועוד למה כשמקדימים לבני הכפרים מקדימין רק קריאת המגילה, שיקדימו גם את שאר מצוות היום שהרי דרשינן מהפסוקים שם שאפשר להקדים.
 

ששמואל

משתמש ותיק
ברשותך, @יראתי בפצותי אסכם את הדברים:
בירושלמי כתוב להדיא שעשיית הסעודה היא ביום ראשון.
בבבלי בסוגיא בדף ל. יש להביא ראיה שדעתו שהסעודה היא בשבת.
הסוגיא במגילה ב: מדברת על חילוק בין פרזים למוקפים.
נשאלת השאלה הרי משמע בקרא דולא יעבור קאי אעשייה ולא על זכירה.
ואולי י"ל דפשטות ולא יעבור הוא שלא יעובר עד סוף כל הדורות, ורק חז"ל דרשו כן שא"א לעבור את התאריכים יד" וט"ו (בהתאמה) בלי לקרוא את המגילה.
ואכתי צ"ע בדרשת חז"ל למה דרשו כן רק על קריאת המגילה.
מוסכם?
 

NETANEL

משתמש ותיק
HaimL אמר:
יושב אוהלים אמר:
HaimL אמר:
ומשמע בגמרא בפשיטות שאין שום פורים בשיתסר כלל ועיקר
ואימא שיתסר ושיבסר (אסתר ט, כז) ולא יעבור כתיב
יש לציין במחלוקת זו שתלוייה בקשר שבין המצוות השונות,:
א, לדעת הראשונים שמצוות משלוח מנות היא לצורך הסעודה ,ולכן אין להפרידם,ואת שניהם מקיימים ביום ראשון.
ב,  לדעת אחרים (וגם לחזוא)  מצוות משלוח מנות  היא חלק ובכלל מתנות לאביונים,ואין להפרידם,ומתנות לאביונים גורר עימו את משלוח מנות   ליום שישי.

         ודבר נוסף היוצא מהדיון שלרלבח, אין זה פורים המשולש - אלא הוא "דו - פורים ", או איך תקראו לו - פורים זוגי,  שכן המצוות כולם נעשים בימי שישי ושבת , ואין כלום ביום ראשון  ,וכפשטות  הגמרא בבלי !

  ודבר אחרון  שקיבלתי - אין מצוות שמחה בפורים - בבריסק, יש כן מצווה לאכול ביום  ש ת י  סעודות  כי סעודה אחת הרי כל אחד אוכל ממילא,  והקפידו על השתתפות כל בני המשפחה - בגלל הפסוק:  "  וְהַיָּמִ֣ים הָ֠אֵלֶּה נִזְכָּרִ֨ים וְנַעֲשִׂ֜ים בְּכָל־דּ֣וֹר וָד֗וֹר מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה מְדִינָ֥ה וּמְדִינָ֖ה וְעִ֣יר וָעִ֑יר וִימֵ֞י הַפּוּרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה לֹ֤א יַֽעַבְרוּ֙ מִתּ֣וֹךְ הַיְּהוּדִ֔ים וְזִכְרָ֖ם לֹא־יָס֥וּף מִזַּרְעָֽם׃ ", אסתר ט, כח,
 מי עוד נוהג כך- והאם יש לזה עוד מקורות ? 

 
 

יראתי בפצותי

משתמש ותיק
ששמואל אמר:
ברשותך, @יראתי בפצותי אסכם את הדברים:
בירושלמי כתוב להדיא שעשיית הסעודה היא ביום ראשון.
בבבלי בסוגיא בדף ל. יש להביא ראיה שדעתו שהסעודה היא בשבת.
הסוגיא במגילה ב: מדברת על חילוק בין פרזים למוקפים.
נשאלת השאלה הרי משמע בקרא דולא יעבור קאי אעשייה ולא על זכירה.
ואולי י"ל דפשטות ולא יעבור הוא שלא יעובר עד סוף כל הדורות, ורק חז"ל דרשו כן שא"א לעבור את התאריכים יד" וט"ו (בהתאמה) בלי לקרוא את המגילה.
ואכתי צ"ע בדרשת חז"ל למה דרשו כן רק על קריאת המגילה.
מוסכם?
עיינתי בירושלמי, וגם שם מובא דרשה דלא יעבור, אם כי בצורה אחרת, שלמדו לדרוש כי נכתב פעמיים לא יעבור, לא יעברו. כך שמה שהוכחתי בבבלי כתוב גם בירושלמי, ועל כרחנו נאמר שזה רק דרשה, שאף שהוסיפו זמנים לפורים זה לפני ולא אחרי, ובעשייה שלא הוסיפו זמנים אין שייך לומר כלל שנדרוש לא אחרי, שמאיפה נבוא להוסיף זמן. 
 

NETANEL

משתמש ותיק
NETANEL אמר:
  ודבר אחרון  שקיבלתי - אין מצוות שמחה בפורים - בבריסק, יש כן מצווה לאכול ביום  ש ת י  סעודות  כי סעודה אחת הרי כל אחד אוכל ממילא,  והקפידו על השתתפות כל בני המשפחה - בגלל הפסוק:  "  וְהַיָּמִ֣ים הָ֠אֵלֶּה נִזְכָּרִ֨ים וְנַעֲשִׂ֜ים בְּכָל־דּ֣וֹר וָד֗וֹר מִשְׁפָּחָה֙ וּמִשְׁפָּחָ֔ה מְדִינָ֥ה וּמְדִינָ֖ה וְעִ֣יר וָעִ֑יר וִימֵ֞י הַפּוּרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה לֹ֤א יַֽעַבְרוּ֙ מִתּ֣וֹךְ הַיְּהוּדִ֔ים וְזִכְרָ֖ם לֹא־יָס֥וּף מִזַּרְעָֽם׃ ", אסתר ט, כח,
 מי עוד נוהג כך- והאם יש לזה עוד מקורות ? 
ובכן נעלם ממני רשי מפורש על מגילת אסתר (ט, כח) וז"ל:
"משפחה ומשפחה. מתאספין יחד ואוכלים ושותין יחד וכך קבלו עליהם שימי הפורים לא יעברו" :

 
 

חריף ובקי

משתמש רגיל
HaimL אמר:
מן הסתם זו שאלת ביעתא בכותחא, אבל תמיד תמהתי על הדין שנוהגים בירושלים סעודת פורים בט"ז, ומשמע בגמרא בפשיטות שאין שום פורים בשיתסר כלל ועיקר

ואימא שיתסר ושיבסר (אסתר ט, כז) ולא יעבור כתיב
מעט מגוחך לזרוק שאלה לאויר ולפלפל בזה כהנה וכהנה בסברא בזמן שהראשונים על הדף הק' זאת ועסקו בזה.
ולענינן, הר"ן במגילה ה' א' נקט ד'ולא יעבור' קאי רק על המגילה ולא על הסעודה, מאידך הרשב"א והריטב"א תמהו ונשארו בקושיא.
האשכול תי' דמכיון דהסעודה היא כתשלומין ע"כ אין בזה את הבעי' הנ"ל.
ומי שמעוניין יעי' במשך חכמה על המגילה [ט לא] שביאר את הירושלמי בדרך נוספת. 
 

HaimL

משתמש ותיק
פותח הנושא
חריף ובקי אמר:
HaimL אמר:
מן הסתם זו שאלת ביעתא בכותחא, אבל תמיד תמהתי על הדין שנוהגים בירושלים סעודת פורים בט"ז, ומשמע בגמרא בפשיטות שאין שום פורים בשיתסר כלל ועיקר

ואימא שיתסר ושיבסר (אסתר ט, כז) ולא יעבור כתיב
מעט מגוחך לזרוק שאלה לאויר ולפלפל בזה כהנה וכהנה בסברא בזמן שהראשונים על הדף הק' זאת ועסקו בזה.
ולענינן, הר"ן במגילה ה' א' נקט ד'ולא יעבור' קאי רק על המגילה ולא על הסעודה, מאידך הרשב"א והריטב"א תמהו ונשארו בקושיא.
האשכול תי' דמכיון דהסעודה היא כתשלומין ע"כ אין בזה את הבעי' הנ"ל.
ומי שמעוניין יעי' במשך חכמה על המגילה [ט לא] שביאר את הירושלמי בדרך נוספת. 
מעט מגוחך לחשוב שכולם חריפים ובקיאים ויודעים את התורה כמוך. זרקתי שאלה לאוויר, וגם כתבתי שהיא מן הסתם שאלה פשוטה וקלה, וציפיתי לתשובה. כל ניסיון להשפיל חברים ששואלים ועונים זל"ז, הוא סתם גאווה.
 
 

חריף ובקי

משתמש רגיל
HaimL אמר:
מעט מגוחך לחשוב שכולם חריפים ובקיאים ויודעים את התורה כמוך. זרקתי שאלה לאוויר, וגם כתבתי שהיא מן הסתם שאלה פשוטה וקלה, וציפיתי לתשובה. כל ניסיון להשפיל חברים ששואלים ועונים זל"ז, הוא סתם גאווה.
סליחה, מחילה, לא זו היתה הכוונה - בכל מקרה כוונתי היתה לאורך האשכול ולא לשאלה שפתחה אותו,
ומ"מ אם אי מי נפגע מהדברים אני מושך אותם אלי חזרה ועימכם הסליחה.
 

נצבים וילך

משתמש ותיק
ראה לבוש סי' תרפח דמאחרין הסעודה ואין מקדימין דכתיב ועשו אותה יום משתה ושמחה אותו יום דוקא ולא יום שלפניו כו' דסברא הוא דמאחרין אותה יותר ממה שמקדימין אותם משום דעל כרחך עיקר שמחתם לא התחילה עד שנחו מנקמת אויביהם וכיון שהתחילה שוב לא פסקה מיד מיום שלאחריו כו' אם כן על כרחך צריכים לקיימה ביום שלאחריו שעדיין שמחתם בלבם אבל לאקדומה ביום שלפניו לא שייך שעדיין לא התחילה שמחתן אדרבה היו טרודין ונבהלין במלחמתן. ע"כ.

ואולי יש להוסיף עוד טעם אחר בזה, דהנה ביום ששי נמנעים מלקבוע סעודה, מפני כבוד השבת. מלבד סעודת מצוה בזמנה. ולכן אע"פ שבפרזים שיום י"ד הוא עיקר פורים שלהם עושים הסעודה בו ביום, אבל בני הכרכים שהרי אין זה עיקר פורים שלהם ואין הכרח לקבוע הסעודה דווקא ביום ששי, מוטב לקבוע ביום ראשון ולא בערב שבת.
 

מ אלישע

משתמש ותיק
בת עין אמר:
אנו נוהגים על פי הירושלמי.
ובאמת יש אומרים שהבבלי חולק.
וכי תימא, והלא אנו פוסקים תמיד כפי הבבלי,
התשובה שבבבלי זה רק דיוק ובירושלמי מפורש.

(ובפרט שהרי 'פורים המשולש' נוהג רק בארץ ישראל מזמן קביעת הלוח, וברור שההכרעה כאן שייכת לחכמי ארץ ישראל...
בדרך צחות בעלמא).
אבל. חכמי ירושלים (מהריב"ל. פרי חדש. הרב זוננפלד) פסקו לעשות (גם) ביום ט"ו.
(אומנם הרב זוננפלד כתב משלוח מנות רק לשכנו, ולהוסיף מעט בסעודה).
 
 
חלק עליון תַחתִית