סיפורים על אנשים (לא!) פשוטים.

שלום23

משתמש ותיק
במבי אמר:
זה היה חברת "מד טכניקה" התקשרתי אליהם וסיפרתי להם בקצרה את מציאתי, הם הודו לי במקום ואמרו שמחירו של מכשיר זה הוא אלפי שקלים ובררו את כתובתי ושלחו מיידית שליח שיקח ממני את המכשיר
מעניין האם מבחינה הלכתי (השבת אבידה) מותר למסור את זה לחברה במקום לבעלים?
 

במבי

משתמש ותיק
שלום23 אמר:
במבי אמר:
זה היה חברת "מד טכניקה" התקשרתי אליהם וסיפרתי להם בקצרה את מציאתי, הם הודו לי במקום ואמרו שמחירו של מכשיר זה הוא אלפי שקלים ובררו את כתובתי ושלחו מיידית שליח שיקח ממני את המכשיר
מעניין האם מבחינה הלכתי (השבת אבידה) מותר למסור את זה לחברה במקום לבעלים?

את האמת אני לא יודע אבל אם מטרת קיום המצווה היא להחזיר את האבידה לבעלים אז מאי נפק"מ ? מיני או מינה יתקלס עילאה.
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
במבי אמר:
את האמת אני לא יודע אבל אם מטרת קיום המצווה היא להחזיר את האבידה לבעלים אז מאי נפק"מ ? מיני או מינה יתקלס עילאה.
השאלה היא מצד הל' שומר אבידה ושומר שמסר לשומר, והאם יש לחברה נאמנות.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
במבי אמר:
את האמת אני לא יודע אבל אם מטרת קיום המצווה היא להחזיר את האבידה לבעלים אז מאי נפק"מ ? מיני או מינה יתקלס עילאה.
השאלה היא מצד הל' שומר אבידה ושומר שמסר לשומר, והאם יש לחברה נאמנות.
באמת שאלה מענינת 
רק אבהיר משהו 
שלכאורה אינו שייך לסוגיית שומר שמסר לשומר הרגיל 
הדין הרגיל ששומר אינו רשאי למסור לשומר אחר הוא משום שאין רצונו שיהיה פקדונו ביד אחר או משום שהשני אינו נאמן לו בשבועתו
וזה מדובר כשמסר ביד השומר הראשון ואנו יודעים שסומך על השומר הראשון ולא על השני 
מה שאין כן בשומר אבידה שהבעלים לא מסר בידו ואין לנו מקור לכך שמאמין לראשון יותר מן השני וגם אם באמת מעדיף אינו תלוי בדעתו כי השומר הראשון לא התחייב לבעלים שיהא תלוי בדעתו של בעלים 
ואף על פי כן יש לדון שכיון שנתחייב להיות שומר מדין תורה אינו רשאי למסור ביד אחרים וצ"ע 
 
 

אבי חי

משתמש ותיק
איש ווילנא אמר:
אבי חי אמר:
במבי אמר:
את האמת אני לא יודע אבל אם מטרת קיום המצווה היא להחזיר את האבידה לבעלים אז מאי נפק"מ ? מיני או מינה יתקלס עילאה.
השאלה היא מצד הל' שומר אבידה ושומר שמסר לשומר, והאם יש לחברה נאמנות.
באמת שאלה מענינת 
רק אבהיר משהו 
שלכאורה אינו שייך לסוגיית שומר שמסר לשומר הרגיל 
הדין הרגיל ששומר אינו רשאי למסור לשומר אחר הוא משום שאין רצונו שיהיה פקדונו ביד אחר או משום שהשני אינו נאמן לו בשבועתו
וזה מדובר כשמסר ביד השומר הראשון ואנו יודעים שסומך על השומר הראשון ולא על השני 
מה שאין כן בשומר אבידה שהבעלים לא מסר בידו ואין לנו מקור לכך שמאמין לראשון יותר מן השני וגם אם באמת מעדיף אינו תלוי בדעתו כי השומר הראשון לא התחייב לבעלים שיהא תלוי בדעתו של בעלים 
ואף על פי כן יש לדון שכיון שנתחייב להיות שומר מדין תורה אינו רשאי למסור ביד אחרים וצ"ע 

אוצר החכמה_622734.jpg
 

במבי

משתמש ותיק
אבי חי אמר:
במבי אמר:
את האמת אני לא יודע אבל אם מטרת קיום המצווה היא להחזיר את האבידה לבעלים אז מאי נפק"מ ? מיני או מינה יתקלס עילאה.
השאלה היא מצד הל' שומר אבידה ושומר שמסר לשומר, והאם יש לחברה נאמנות.

אני לא יודע, אבל פעם אשתי הביאה מהאוטובוס שקית עם בגדים חדשים שנקנו ונשכחו על המושב, וכמה שניסינו לפרסם לא הצלחנו למצוא את הבעלים כך שברור שהיה עדיף להשאיר את המציאה או להביאה לנהג, וכך יש יותר סיכוי שהמציאה תחזור לבעלים.

ובמקרה שלי היה גם קידוש ה' גדול ששליח החברה ראה שמדובר באדם חרדי שכה מתאמץ להחזיר את האבידה לבעלים ומה שאכן קרה באותו היום.
 

במבי

משתמש ותיק
בורות הציבור הכללי בעניינים שבקדושה ידועה, אך אביא דוגמאות ששמעתי לאחרונה.

אשתי דיברה עם אשה בת 52 אמנם ממוצא רוסי אך נמצאת כבר הרבה שנים בארץ ואמרה שהיא יודעת שבין חורבן הבית הראשון לבין החורבן השני אסור לעשות שמחות....

אך העצוב מכל שידיעתה בקשר למקוה היתה בסך הכל העובדה שלפני החתונה צריך ללכת לשם.

ואשתי אמרה שהיא באמת אשה טובה עם לב יהודי חם (שספגה לא מעט העלבות ברוסיה על היותה יהודייה) אך ידיעות ביהדות, אפס.
 

במבי

משתמש ותיק
סיפורון טרי מהיום.

היתה לי היום פגישה ברעננה, ולצורך כך השאלתי  ממשהו רכב אתמול, היום נכנסתי למכונית וכבר ביציאה מהחנייה חושי אמרו לי שמשהו לא בסדר, יצאתי מהרכב עשיתי סיבוב קל סביבו, וחשכו עיני, פנצ'ר.... נו שוין כפרת עוונות החנתי את הרכב ומהרתי לתפוס איזו מונית במלחמה נגד השעון, עליתי למונית והחלתי במהלך הנסיעה לשוחח קצת עם הנהג, וסוף סוף הוא רואה חרדי (אני גר בעיר חילונית) אז הוא מתנה בפני את צערו עד שפעם בשנה הוא הולך לבית כנסת ביו"כ, גם את זה רוצים לקחת לו, הסברתי לו על הקפסולות וחילוקי הבתי כנסיות לרבעים ושמיניות אך הוספתי לו, שהעיקר זה הצום, והבית כנסת זה רק הבונוס, וכשהוא הבין את הרעיון התעוררה לו בעיה חדשה, כי הוא טען לי שבבית כנסת הצום עובר יותר מהר, נו, זו באמת בעיה.

הגענו לכניסת רעננה, ולפתע אני רואה שהוא מפעיל את הgett כנראה לתפוס נוסעים בדרך חזור, והופיע שמו של הנהג במסך, וראיתי שם משפחה אידשאי עסיסי ולא נפוץ, שאלתי אותו לפירושו של מילה זו באידיש, והוא לא ידע, הסברתי לו שלכל שם כמעט יש משמעות לדוגמא כל השמות שמסתיימים ב"ביץ'" הכוונה הבן של, כלומר, אברמוביץ הבן של אברם, דווידוביץ הבן של דוד, (מרקוביץ הבן של מרקו) רבינוביץ הבן של הרב, ואמרתי לי שמסתמא גם יצחק רבין המנוח שם משפחתו ע"ש איזה סבא רב עלום, ואז הוא התלהב ואמר לי, וואלה כמה למדתי היום, הערב אני עושה שיעורי בית על מקור שם משפחתי, ואז ירדתי מהמונית.

ואז פתאום הבנתי שלכל פנצ'ר יש כתובת.
 
 

לבי במערב

משתמש ותיק
הערת־אגב, בנוגע לשם־משפחתו של ראה"מ המנוח:
רוביק רוזנטל אמר:
ובכן, רבין אינו שמה המקורי של המשפחה. השם הוא רביצוב, שם משפחת אביו של יצחק ורחל, נחמי'. הוא נולד באוקראינה המודרנית, אבל השם מתייחס לשם הנפוץ יותר רביץ, המוכר משמם של המנהיג החרדי אברהם והזמרת יהודית, ומקורו דווקא בפולין, בעיר רביץ שבמרכז פולין. רביצוב הוא בן העיר רביץ.
 

שעשועי תורה

משתמש רגיל
ממקור ראשון שמעתי, יהודי עבר דירה לבין מתחרד, ובערב יו"כ ניסו לעניין את שכנתם החילוניה, אשה מרוקאית הזקנה - שתעשה כפרות גם. אך זו נעלבה ואמרה "יש לי שקית גדולה עם כפרות שעשיתי כבר המון שנים..." היא רצה לביתה והביאה זקית מאובקת והוציאה כמה חליפות ואמרה שאת החליפות הללו היא מסובבת סביב ראשה.... והסבירה "זו החליפה של בעלי ע"ה, זה החליפה של בני הגדול שמת במלחמת לבנון, וזה החליפה של הבן שלי שגר בחו"ל, ואני מסובבת מסביב לראש ואומרת 'זו חליפתי'"...
 

שעשועי תורה

משתמש רגיל
הנני מעתיק מהגיליון הנפלא 'פקודיך דרשתי' פ' תזריע גיליון מז:
שמענו מיהודי יקר על מקרה הפוך - בו המחלל שבת עבר דירה מעצמו. וכך סיפר אותו יהודי, שבילדותו עלה ארצה עם הוריו והתגוררו בעיירה 'נתיבות'. הוריו היו 'שומרי מסורת' בלבד. אביו חיפש זמן מה מקור פרנסה ולא מצא. יום אחד הגיע לדירה מתחתיהם שכן חדש, היה זה הצדיק המפורסם רבי ישראל אבוחצירא זי"ע "הבאבא סאלי" שעלה ממרוקו לארה"ק. והנה שבוע לאחר מכן מגיע אביהם לבית ומודיע: "היום עוברים דירה!", והוסיף: מצאתי עבודה חדשה וטובה בחברת ה'מגשר' (חברת הנסיעות הארצית בימים ההם), אך הם דורשים ממני לעבוד גם בשבת, הוכרחתי להסכים כי לדעתי זה "פיקוח נפש"... אבל איני מסוגל לעבוד בשבת, בשעה שאני יודע שבדירה מתחתי מתגורר צדיק שכזה - אני פשוט מתבייש! לכן אין ברירה אלא לעבור דירה! רח"ל.
 

שעשועי תורה

משתמש רגיל
והנה עוד סיפור, בדידי הווי עובדא: דיברתי עם מתווך דירות שמתעסק עם שיווק קרקעות, יהודי חילוני. והוא שח לי באושר רב שהוא הולך לעשות קופה גדולה...
הוא סוגר עסקה עם בדואי לתווך לו קרקע גדולה מאד בצפון הארץ! הרווח למעלה מ60000 ש"ח
נפלט לי מהפה "אוי זה לא פשוט". ההוא ביקש שאסביר לו, והסברתי לו על חומרת העניין, ראיתי איך שהיהודי הרחוק נהיה לבן, וביקש שאשאל רב. הרמתי טלפון לקו ההלכה של הגר"נ, ושם אמרו לי שאסור... אמרתי למתווך, ומול עיני הוא הרים טלפון לבדואי לומר לו שהעסקה מתפוצצת כי המוכר חזר בו...
מי כעמך ישראל!!
 

במבי

משתמש ותיק
אשתי בקשה ממני שאחפש לה חומר על "בקשת סליחה" ונתקלתי בחומר של משרד החינוך על הנושא, ודי נהנתי שהם הביאו שם סיפור על הסטייפלער עם משימות חקר.

זה הזמן לסלוח - הסיפור בעמוד 9

משרד החינוך המינהל הפדגוגי
אגף יישומי חוק ומדיניות הפיקוח ליישום חוק זכויות התלמיד
בקשת מחילה מילד

מעשה בילד צעיר שנכנס עם אביו להתפלל בבית הכנסת בימים הנוראים. נטל הילד מחזור גדול ]ספר תפילות למועדי השנה היהודיים[, ועמד והתפלל עם שאר המבוגרים. לפתע ניגש אליו הרב ולקח את המחזור מידיו - בחושבו כי זוהי גמרא, וכי הילד מעז ללמוד באמצע התפילה! כשנוכח הרב בטעותו הוא פנה לבקש סליחה מאת הילד. שנים חלפו, והילד חגג בר המצווה. לחגיגה הופיע לפתע אותו הרב. הוא נטל את הילד, ברכו ואמר: "עכשיו כשאתה בר מחילה - אני מבקש את סליחתך בשנית".

מעובד על פי ''אורחות רבנו'' על הרב יעקב ישראל קניבסקי


שאלות הבנה:

 מה עשה הרב בסיפור ומדוע?
 מה עשה הרב כשנוכח בטעותו?
 הרב בסיפור ביקש סליחה מהילד פעמיים. באילו מקרים?
מדוע ביקש הרב בשנית סליחה מאותו ילד לאחר שהגיע לבר מצווה?

שאלות לדיון:

 מה לדעתכם היתה תגובתו של הילד? מדוע אין היא מתוארת בסיפור?
 האם יש הבדל בין הסליחה הראשונה ובין השנייה? נמקו.
 על פי ההלכה ילד/ה עד הגיעם לגיל מצוות )בנות 12 ,בנים 13 )אינם נחשבים "ברי מחילה"- כלומר צריך לבקש מחילה מהאפטרופוס שלהם )הורה וכד'(. מה דעתכם על הבחנה זו?
 האם יש הבדל בין סליחה של ילד לסליחה של בוגר? אם כן, מהו?
 מהם הקשיים שיתכנו בבקשת סליחה של מבוגר/ת מילד/ה? )התייחסו הן לקשיים של המבוגר/ת והן לקשיים של הילד/ה(.
 מהם הקשיים שיתכנו בבקשת סליחה של הורה / מורה שמבקש סליחה מילד/ה? האם לדעתכם יש ליצור הבחנה בין מקרים אלו לבין בקשת סליחה של כל מבוגר/ת אחר מילד/ה? נמקו.
 הביאו דוגמא )מחייכם או מהספרות( למקרה בו מבוגר/ת היה צריך לבקש סליחה מילד/ה. תארו את המקרה, דרכי ההתנהגות והתחושות של הצדדים המעורבים. משימה:
 כתבו יומן של הילד או הרב מהסיפור, ובו הם מתארים את המקרה. תוכלו גם באמצעות קומיקס / בלוג / תיאור בפייסבוק או בכל דרך שתבחרו.

לסיכום: מצב של בקשת סליחה בין בני אדם הנו קשה ומורכב. קל וחומר, כשמדובר במצב בו על המבוגר לבקש סליחה מהילד. מבוגרים – הורים או מורים – מתמודדים עם מצבים כאלו ביחסים שלהם עם ילדים בבית הספר ובבית, ועליהם לעמוד בפני האתגרים שבבקשה ובקבלה של סליחה זאת לאור חשיבותה הרבה
 

כותר

משתמש ותיק
שמעתי היום מנהג מונית חילוני, וניכרים דברי אמת.
בחורף האחרון הוא לקח זוג חרדים שהגיעו מלונדון משדה התעופה לאשדוד. אחרי נסיעה זו הוא לקח לצפון בחור ערבי. והבחור מראה לו שהזוג השאירו אצלו במונית תיק, הוא פתח את התיק וראה בו מכשיר טלפון חדש באריזה, ו...
7 חבילות שטרות של 200 שטרלינג.
עצרתי את הנהג באמצע הסיפור ושאלתי אותו: כמה שטרות היו בכל חבילה ?
הוא אומר לי: לא ספרתי.
"אח"כ התקשר אלי בעל הארנק, ושאל אם מצאתי תיק במונית, עניתי כן. אמרתי לו שזה רחוק בשבילי להגיע עד אליו, אם הוא משלם דמי נסיעה אני בא אליו. הוא כמובן הסכים והגעתי. משראה האיש שכל השטרות נשארו בשלימותם, הוא החליף צבעים מרוב התרגשות והודה לי נרגשות.
אכן - סיפור על יהודי פשוט.
 

במבי

משתמש ותיק
פעם שמעתי מחבר שסיפר לי שהלך ברחוב ופתאום עצר אותו פקח עירוני ושיתף אותו בלבטיו האם לתת דוח חניה לרכב שחנה חציו במקום המותר לחניה וחציו במקום אסור, ואז אמר לו הפקח התימני אני אכריע כתוב "הכל הולך אחר המראה" ולכן אני בודק אם המראה של הרכב נמצאת במקום המותר לחניה ולפי זה אני מחליט האם לתת דוח.
 

אברך

משתמש ותיק
במבי אמר:
פעם שמעתי מחבר שסיפר לי שהלך ברחוב ופתאום עצר אותו פקח עירוני ושיתף אותו בלבטיו האם לתת דוח חניה לרכב שחנה חציו במקום המותר לחניה וחציו במקום אסור, ואז אמר לו הפקח התימני אני אכריע כתוב "הכל הולך אחר המראה" ולכן אני בודק אם המראה של הרכב נמצאת במקום המותר לחניה ולפי זה אני מחליט האם לתת דוח.
הסיפור מתאים גם לחודש הנוכחי.
 
 

אריק

משתמש ותיק
מאן דהו אמר:
אולי אני תמים. אבל אני חושב שהאשכול הזה יש לו פונטציאל גדול! [חיים ולדר יוכיח..]
כל הסופרים ובעלי הסיפורים בפורום שיעלו את הסיפור [וישתדלו לדייק בלי לנפח ולהגזים] מעל גבי האשכול. בלי נדר אני אטרח לקבץ אותם לכדי חוברת.
ועל כן בקשתי שטוחה להשתדל לתאר גם פרטים שוליים אבל שמוסיפים לאמינות הסיפור. [מקום, תאריך, כלי ראשון, שני]

מה עם החוברת ?
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
שבוע שעבר ביום שישי עמדתי בתחנה וחיכיתי לאוטובוס עירוני, ואז עוצר לידי רכב, ושואל אותי לאן אני צריך להגיע, ואני אומר לו שהאוטובוס כבר מגיע (אני מאלו האנשים שלא אוהבים לעצור טרמפ) אז הוא אומר לי שאעלה ולזכות אותו במצוות הכנסת אורחים, לאחר שאני מתיישב הוא מוציא עוגה אישית ונותן לי, בהמשך הוא מעלה עוד אנשים ליד המקום שלו היה לו שקית עם עוגיות אישיות, ולכולם הוא נותן,
למדתי שיעור חדש בחסד
 

תחכמוני

משתמש רשום
שמעתי סיפור נורא מאחד הרבנים בתקופה הזאת שמסרו שיעורים בעניני שובבי"ם:
זוג רוסים עלו לארץ לאחר נפילת מסך הברזל והזוג היו חשוכי בנים והזדקנו לאיטם באחד מערי הארץ, יום אחד האשה חשה שלא בטוב ותוך זמן קצר נפחה את נשמתה, לפני מעמד הקבורה עמד האיש 'יהודי רוסי פשוט' שבקושי יודע ללמוד ואמר לה לפני מיטתה משפט מרטיט ביותר:
"כשתעלי למעלה תגידי להם, אתם יודעים למה לא היה לנו ילדים כי לא היה לנו באיזור של רוסיה הטמאה מקווה טהרה ולכן לא יכולנו להתקרב אחד לשני".
יהודי פשוט שעמד בנסיון בגבורה בדרגה גבוהה של פלטי בן ליש ויוסף הצדיק.
 

אריק

משתמש ותיק
תחכמוני אמר:
שמעתי סיפור נורא מאחד הרבנים בתקופה הזאת שמסרו שיעורים בעניני שובבי"ם:
זוג רוסים עלו לארץ לאחר נפילת מסך הברזל והזוג היו חשוכי בנים והזדקנו לאיטם באחד מערי הארץ, יום אחד האשה חשה שלא בטוב ותוך זמן קצר נפחה את נשמתה, לפני מעמד הקבורה עמד האיש 'יהודי רוסי פשוט' שבקושי יודע ללמוד ואמר לה לפני מיטתה משפט מרטיט ביותר:
"כשתעלי למעלה תגידי להם, אתם יודעים למה לא היה לנו ילדים כי לא היה לנו באיזור של רוסיה הטמאה מקווה טהרה ולכן לא יכולנו להתקרב אחד לשני".
יהודי פשוט שעמד בנסיון בגבורה בדרגה גבוהה של פלטי בן ליש ויוסף הצדיק.
מעשה זה אירע בבית העלמין בחולון, ואנשי החברא קדישא שם מכירים את הסיפור ממקור ראשון.
שמעתי שכך הי עם הרב פיינשטיין זצ"ל הפוסק הנודע מארצות הברית שעלה מרוסיה. הוא התיר בכוח פסיקתו הגדול לנשות רוסיה שלא היתה להן אפשרות לטבול במקוה, טבילה באופנים מסוימים בבריכות שחיה שהיו בהם חלק מתנאי מקוה. אבל רעיתו הבינה שזה לא ממש לכתחילה, ולשאלתה השיב לה שאכן ישמח אם תוותר על כך. ובמשך שנים רבבות, עד שעזבבו את רוסיה, לא היו להם ילדים. כששמע על כך ה'נתיבות שלום' מסלונים, אמר כי ודאי בזכות כך זכה שיתקבלו פסקיו.
 

תחכמוני

משתמש רשום
זכיתי לגור באחד מערי הפיריפריה שבארצנו הקדושה וכמו"כ זכיתי לחנך ילדי ישראל ובכן הסיפור אינו על עצמי:
יום אחד אמר לי אחד המלמדים יש כאן יהודי בעל חנות שרוצה לתרום כסף בכדי שילדי ישראל ילמדו משניות אולי תלך להתרים אותו, פניתי אליו ומצאתי יהודי שאינו חובש כיפא וכשניסתי לתהות על קנקנו גיליתי שהוא מלא וגדוש במצוות ומעשים טובים ומקפיד על תפילה במנין כל יום בבוקר בעל לב חם ליהדות, וכמסיח לפי תומו סיפר לי שכל שני וחמישי ושבת הוא קונה כמעט את העליות כי הוא לא מסוגל לראות שמוכרים מצוות ואף אחד לא קונה, וברוב הפעמים הוא מוסר את העליה למישהו אחר.
מהון להון התחיל לתת כל שבוע סכום כסף נכבד עבור לימוד משניות לתשב"ר אבל בתנאי שלא אפרסם את שמו בשום מקום, כשניסתי לתת לו תעודות הוקרה או דברים אחרים למען ההכרח לשמור על קשר... ולתחזק את הנתינות אבל הוא לא הסכים לבל שום דבר העצה היחידה שהיה לי הוא להכין כל שבוע דבר תורה ולספר לו פרשת שבוע וזה הדרך שהיה לי לשמור איתו על קשר.
התיאור הזה איתי נמשך מעל חמש שנים מדי שבוע דבר תורה וסכום הגון ללימודי משניות, וכל זה כאשר אם תפגשו את המדובר לא תחשבו כלל שלהנ"ל יש ערך לתורה או ליהדות
 

חייל של הרבי

משתמש ותיק
כשהייתי חתן, כמה זמן לפני החתונה, שמתי לב שבטבעת הקידושין יש חריטה פנימית המעידה על סוג הזהב וכו', וכיוון שמנהג חב"ד לקדש בטבעת ללא שום חריטה (גם לא פנימית), התקשרתי לתכשיטן אחד כדי לברר אם אפשר לסדר שלא תהיה שום חריטה.
התכשיטן (בעל חנות תכשיטים בעצמו), דבר ראשון אמר לי שהחנות שממנה קנינו את הטבעת, מסתמא יסדרו לי את זה בחינם, וסתם מיותר שאעשה אצלו בתשלום.
הסברתי לו שהחנות ההיא, רחוקה מדי, ואני צריך לסדר את העניין בדחיפות ומעדיף לשלם. אז הוא טען שאם זו חנות שמכבדת את עצמה, בטח יש להם שירות משלוחים, ואני עדיין יכול לצאת בזול יותר אם אעשה דרכם.
משהתברר שאין לחנות ההיא שירות משלוחים, ביקשתי מהתכשיטן שיסדר לי את העניין, ואז הוא שאל למה אני צריך את זה בכלל, וחבל על הכסף. הסברתי לו על ההקפדה, והוא טען שהוא מנוסה עם לקוחות דתיים ואין להם בעיה עם חריטה פנימית. "תשאל רב" הוא אמר. אז רק לאחר ששאלתי רב הוא הסכים לטפל בעניין, ולקח סכום סמלי.
מדובר ביהודי ללא כיפה, שלימד אותי שיעור בהגינות, בחיסכון ובניהול עסק מתוך רצון להתפרנס מכסף טהור בלבד, ללא חשש בזבוז וללא חשש גזל וכד'.
 

נתנאל_ב

משתמש ותיק
בבחרותי, בימי בין הזמנים, פנה אלי מזרוחניק פנסיונר שלאחר שיצא לפנסיה רפואית היה לומד בכולל עם חברותא, ושפך אש וגופרית על כל העניין של הבין הזמנים. "אני לא מבין, מה זה בין הזמנים, הרי תורה היא כמו חיים! איך אפשר ללכת לחופש? עכשיו אין לי את החברותא ואני מרגיש כמו מת, כמו מישהו שלקחו לו את החמצן!" לא הועילו הסבריי שצריך גם לנוח, ולעזור בבית לפסח ולסוכות, שום דבר, כי הוא בשלו: "התורה היא החיים, ואיך אפשר להפסיק"? והוא לא בא מתוך ביקורת הרסנית של "שיורידו את הכיפה, הם עם המנוחה שלהם", אלא זה היה ממש מתוך כאב. וכשהצעתי לו שיבוא לישיבת בין הזמנים, הוא התקומם: "זה לא אותה אוירה, זה לא אותו דבר, זה כמו שבמקום שתנשום רגיל, יחברו לך מכונת הנשמה", כזה להט, כזו אהבת תורה!!!
וכשאמרתי לו שהוא צריך להיות משגיח אצלנו בישיבה, גם התקומם: "משגיח??? כל אחד אמור להבין את זה!!! במיוחד מי שלומד תורה!!!".
הרגשתי קטן. קטנטן. מול אהבת תורה שכזו. אשריכם ישראל!!!
 

פרי הארץ

משתמש ותיק
מעשה זה התרחש ביהודי רגיל לגמרי אך מנותק מכל העוה"ז שפעם אחת הלך ע"י צעיר נושר בן דורנו שהלך עם מכנסי ג'ינס קרועות בברכיים כמנהג העולם וניגש אליו נשוא סיפורינו והביא לו סכום כסף מכובד, וכששאלו אותו צעיר מה זה ועל מה זה ענה לו ראיתי שאתה הולך עם מכנסים קרועות והבנתי שאתה זקוק לכסף באופן מיידי...
 

במבי

משתמש ותיק
ליד ביתי ישנה חנות שאליה מגיעים חבילות הדואר המגיעים לכתובתי, ופעם המוכרת התימניה התבטאה באזני ואמרה "אני לא מבינה במה זכיתי שכל שלושת ילדי חזרו בתשובה" ונראה לי שאולי היום מצאתי את התשובה.
היום נכנסתי לשם לקבל משלוח ואני רואה בפינת החנות את האמא הקשישה שלה יושבת פניתי למוכרת ואמרתי לה בע"פ את מספר החבילה ולהפתעתי היא הלכה לחפש אותה בפינה של החנות שאני יודע ששם נמצאים דברי הדואר השוהים תקופה ולא ייתכן שהמשלוח שלי נמצא שם, כי הוא הגיע רק היום.
לפנות ערב חזרתי לשם וכבר בחנות שהתה ביתה של המוכרת אמרתי לה את מספר הפריט והיא נגשה אל הנישה ששם ישבה בצהריים הסבתא עלתה על כסא והורידה לי את החבילה, ולפתע הבנתי את מה שקרה בצהריים,פשוט מכיוון שאמא שלה ישבה שם היא לא רצתה להטריח ולהקים אותה להוריד את החבילה ולכן היא בקשה ממני לחזור מאוחר יותר ואולי בזכות מצוות כיבוד הורים היא זכתה לחזרה בתשובה של ילדיה.
 

ידידיה

משתמש ותיק
במבי אמר:
ליד ביתי ישנה חנות שאליה מגיעים חבילות הדואר המגיעים לכתובתי, ופעם המוכרת התימניה התבטאה באזני ואמרה "אני לא מבינה במה זכיתי שכל שלושת ילדי חזרו בתשובה" ונראה לי שאולי היום מצאתי את התשובה.
היום נכנסתי לשם לקבל משלוח ואני רואה בפינת החנות את האמא הקשישה שלה יושבת פניתי למוכרת ואמרתי לה בע"פ את מספר החבילה ולהפתעתי היא הלכה לחפש אותה בפינה של החנות שאני יודע ששם נמצאים דברי הדואר השוהים תקופה ולא ייתכן שהמשלוח שלי נמצא שם, כי הוא הגיע רק היום.
לפנות ערב חזרתי לשם וכבר בחנות שהתה ביתה של המוכרת אמרתי לה את מספר הפריט והיא נגשה אל הנישה ששם ישבה בצהריים הסבתא עלתה על כסא והורידה לי את החבילה, ולפתע הבנתי את מה שקרה בצהריים,פשוט מכיוון שאמא שלה ישבה שם היא לא רצתה להטריח ולהקים אותה להוריד את החבילה ולכן היא בקשה ממני לחזור מאוחר יותר ואולי בזכות מצוות כיבוד הורים היא זכתה לחזרה בתשובה של ילדיה.
המעשה הנ"ל אינו מצוה אלא עבירה. בעלת החנות התחייבה למסור את החבילות לבעליהן ואין לה זכות להמנע מזה כדי לכבד את אמה.
אבל מ"מ יתכן שרואים מזה את רצונה לעשות טוב.
 
 

עת הזמיר

משתמש ותיק
ידידיה אמר:
המעשה הנ"ל אינו מצוה אלא עבירה. בעלת החנות התחייבה למסור את החבילות לבעליהן ואין לה זכות להמנע מזה כדי לכבד את אמה.
אבל מ"מ יתכן שרואים מזה את רצונה לעשות טוב.
כבר אמר הגאון ר' משה פיינשטיין מדוע דוקא האלו שחיללו שבת באמריקה זכו חלק מהם לילדים טובים שומרי תורה ומצוות ואילו הרבה מאלו שמסרו נפש על השבת לא זכו לכך.
ואמר שהסיבה נעוצה ביחס לקושי בקיום המצוות והמשדר שקשה להיות יהודי גורם לבניו למאוס ביהדות.

רואים שלפעמים גם עם המעשה אינו נכון מ"מ ההשפעה שנגרמת מהרצון שמאחרי המעשה גדול מאד, ואולי על זה נאמר "גדול עבירה לשמה".

כמובן שאין בדברים אלו לתת גושפנקא למעשה הנוגד את ההלכה רק לציין את ההשפעה שמגיעה מכח הכוונה.
 

ירמיה

משתמש ותיק
במבי אמר:
 
בקשת מחילה מילד

מעשה בילד צעיר שנכנס עם אביו להתפלל בבית הכנסת בימים הנוראים. נטל הילד מחזור גדול ]ספר תפילות למועדי השנה היהודיים[, ועמד והתפלל עם שאר המבוגרים. לפתע ניגש אליו הרב ולקח את המחזור מידיו - בחושבו כי זוהי גמרא, וכי הילד מעז ללמוד באמצע התפילה! כשנוכח הרב בטעותו הוא פנה לבקש סליחה מאת הילד. שנים חלפו, והילד חגג בר המצווה. לחגיגה הופיע לפתע אותו הרב. הוא נטל את הילד, ברכו ואמר: "עכשיו כשאתה בר מחילה - אני מבקש את סליחתך בשנית".
לעניות דעתי נראה שמחילת קטן על  הונאתו חיילא שפיר. דאי"ז אלא סילוק קפידא. ויל"ע.
 
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
שמעתי היום מנהג מונית חילוני, וניכרים דברי אמת.
בחורף האחרון הוא לקח זוג חרדים שהגיעו מלונדון משדה התעופה לאשדוד. אחרי נסיעה זו הוא לקח לצפון בחור ערבי. והבחור מראה לו שהזוג השאירו אצלו במונית תיק, הוא פתח את התיק וראה בו מכשיר טלפון חדש באריזה, ו...
7 חבילות שטרות של 200 שטרלינג.
עצרתי את הנהג באמצע הסיפור ושאלתי אותו: כמה שטרות היו בכל חבילה ?
הוא אומר לי: לא ספרתי.
"אח"כ התקשר אלי בעל הארנק, ושאל אם מצאתי תיק במונית, עניתי כן. אמרתי לו שזה רחוק בשבילי להגיע עד אליו, אם הוא משלם דמי נסיעה אני בא אליו. הוא כמובן הסכים והגעתי. משראה האיש שכל השטרות נשארו בשלימותם, הוא החליף צבעים מרוב התרגשות והודה לי נרגשות.
אכן - סיפור על יהודי פשוט.
אין שטר של 200 שטרלינג השטר הכי גדול זה 50 וגם זה לא שכיח
ע''פ רוב משתמשים בשטרות של 20 זה השטר הכי נפוץ
 
 
חלק עליון תַחתִית