בתימן היו הרבה מאוד גאונים עצומים,וכבר בזמן הרמב"ם שלחו אליו שאלות והוא משבחם על זכות השכל והחשיבה המעמיקה. הבעייה הייתה שלא היה שם דפוס בכלל וכל הספרים היו בכתב יד. לכן גם למדו שם את הכל בעל פה, תפילות ותנ"ך, ומי שלמד גמרא היה מזדרז ללמוד בעל פה, כי אמנם היו ספרים, אבל ממש לא הרבה. ולכן גם היו בקיאים לקרוא גם עם ספר הפוך כידוע. וממילא היות וכל הספרים היו בכתב יד, הם גם לא שורדים, ולהעתיק ספר לוקח הרבה מאוד זמן יקר שאפשר לעבוד בו ולהביא אוכל הביתה, ושם הם היו עניים. צא ולמד כמה ספרים יש מלפני המצאת הדפוס וכמה יש אחרי כן.
כאן נכנס ההבדל של הקהילות הגדולות, שקהילה ענקית יכולה להעסיק בשכר כמה סופרים, והם יעתיקו את הספרים בכתב יד. ואילו בתימן רק את הספרים הכי הכי חשובים העתיקו כמה פעמים, ובד"כ עשה את זה תלמיד חכם שהיה אכפת לו, ולא מישהו ששילמו לו משכורת. ולכן גם השיבושים בספרים של שאר עדות מצויים יותר שהסופר המקבל שכר פשוט שינה מדעתו כי לא היה ת"ח, ואילו אצל התימנים היו מעט מאוד טעויות (הסיפא היא מתחילת רמב"ם פרנקל בהקדמה שבו הוא מנתח הבדלים בין הכת"י).
עוד הבדל גדול מצד ריבוי האוכלוסיה, שבכל תימן היו בסה"כ 60000 יהודים בערך, ורק בוורשה בלבד היו יותר יהודים... וההבדל הוא בין הערים הגדולות ששם היו יותר ספרים לבין הכפרים הקטנים ששם כמעט ולא היו ספרים אלא רק תנ"ך וסידורים עם מעט ספרי בסיס, והיה את הרב שהוא למד בעיר הגדולה וידע את הכל בעל פה. והכפים הקנים שבתימן היו כמו כל שטייטל במזרח אירופה שרק הרב ידע הרבה תורה כי הוא למד בישיבה הגדולה בעיר הגדולה והרחוקה, ואילו השאר היו עגלונים חייטים וסנדלרים וכו' (כמובן שהרב היה העילוי של העיירה ואותו לקח לחתן גביר העיירה עם סידור מלא, משא"כ בתימן שהרב גם עבד כמו כולם, אלא שלמד תוך כדי עבודתו, כי המנהג היה כהרמב"ם לא לקחת שכר על לימוד תורה).
לכן מי שהכי מכירים מתימן זה את מהרי"ץ כי נדפסו ספריו (ולאחרונה עושים הרבה רעש וצלצולים סביב שמו, ואף יש השוטים שמשווים אותו להגר"א ואכ"מ), וכן השתילי זיתים ובנו רביד הזהב, ומהר"י ונה, כי ספריהם הועתקו רבות. אך שאר הרבנים כלל לא טרחו לכתוב, כי ידעו שאין מי שיעתיק את ספריהם, משא"כ באירופה בין הרבנים הגדולים והמפורסמים, גם כל רב של איזה שטייטל חופק"ק הוציא ספר והדפיסו (אולי החמיו הגביר עזר לו כדי להשביח מקחו), כי פשוט הדפוס היה בנקל.